ה. רמזי קו המדה

כוונות 160 אצל האריז"ל

קו המדה שוה עוד הרבה דברים חשובים, כמו צלם, כמו כסף, כמו עץ, כמו נעם, כמו נסים – 160. מה סוד המספר הזה בקבלה? אמרנו שעיקר גלגול רשב"י זה אדמו"ר הזקן, אבל מי שירד לעומקם של דברי רשב"י בספר הזהר שלו (שאפילו הרמ"ק לא הגיע אליהם) זה האר"י. בגלל מסירות נפשו, שישב בלי להרפות על כל מאמר, שבועיים אם צריך, לכן זכה לכתר תורת הקבלה. לכן היום לומדים קבלה בעיקר לפי האר"י. אם רוצים להפנים ממש, שיהיה נ-בו ממש, זה תורת הבעל שם טוב, וכפי שהתגלתה בחסידות חב"ד. כל דבר האריז"ל מתרגם לשמות קדש, והיות ש-160 הוא מספר חשוב מאד – לעניננו זה קו המדה וזה קין – אז איך הוא מסביר את המספר הזה בנוגע למלים כמו צלם או עץ (עץ חיים או עץ הדעת, כליות יועצות – כל כליה זה עץ, יש שני עצים)? כוונה אחת שכתובה זה י פעמים הוה. האצילות, הנקודה של שם הוי', זה ה-י (סוד הקשר כנ"ל) – שם כח הנקודה, על זה כתוב "הוי' בחכמה", שכל שם הוי' נמצא (מקושר) בתוך נקודת החכמה שלו עצמו. הוא מכה על ההתפתחות שלו, הקו והשטח, שזה הוה (16). אצילות כפול הבי"ע, י פעמים הוה, זה 160. זו כוונה אחת, פשוטה. יש כוונה יותר עמוקה, יותר חשובה, שבה נדון עכשיו:

כוונות "העמר"

בהמשך נסביר שהיום הזה, לג בעומר, הוא יום מיוחד של התגלות יגהמ"ר. קודם גם אמרנו שזה יג שנים שרשב"י היה במערה. מערה אותיות העמר. כל יום שאומרים את הברכה, "על ספירת העמר", צריך לכוון ש-העמר זה אותיות מערה – רשב"י בתוך המערה – העולה ז פעמים מה. בכוונות צריך לכוון בברכת "על ספירת העמר", בשם הוי' כשאומרים "ברוך אתה הוי'", את שם מה – עמר זה מאכל בהמה, שם בן, אבל צריך לתקן את זה בשם מה – לכן מכוונים שם הוי' במילוי מה, והמלה האחרונה זה ז"פ מה. ז"פ מה הוא עצמו ה"פ סג. זה חבור ויחוד בין מה ו-סג. כש-מה מתקן את בן אז בן עולה לשרשו ב-סג, שזה כמו שאמרנו "מקום שבעלי תשובה עומדים" שגבוה מהצדיק הגמור. ה-מה זה הצדיק, וה-בן זה נפילת סג, אבל כש-מה מתקן אותו הוא חוזר להיות סג – זה רמוז ב-העמר = ז"פ מה = ה"פ סג, וזה סוד המערה של רשב"י. זה היה מאמר מוסגר.

הכאת הוי' דאו"י בהוי' דאו"ח

לפני יגהמ"ר יש "הוי' הוי'" עם פסיק טעמא ביניהם. לפי חז"ל זה "הוי'" של צדיקים (שה' מרחם עלינו כשאנו צדיקים, זה פשיטא) ו"הוי'" של בע"ת (שגם אחרי שעוברים עבירות ושבים בתשובה ה' מרחם, הוא עדיין "הוי'" ולפי כמה פירושים יותר "הוי'" – במקום שבע"ת עומדים אין צ"ג יכולים לעמוד – או פחות מהראשון, אחרי צמצום). יש שני כללים של רחמים, "הוי' הוי'", ואחר כך יש התפרטות של יג מדות הרחמים. נעשה חשבון שרמוז בזהר חדש בקשר לסוד קו המדה: שם הוי' הראשון הוא אור ישר, עבודת הצדיק, ושם הוי' השני הוא בעצם אור חוזר (כמו "יהי אור ויהי אור"), ולכן אף על פי שכתוב ישר אני מצייר אותו הפוך, ה-ו-ה-י. יש שם הוי' יורד של הצדיק ושם הוי' עולה של הבע"ת (ש"חוזר לקדמותו ממש", יותר גבוה ממקום הצדיק). כשעושים הכאה פרטית זה יפ"ה, ופ"ה, הפ"ו, הפ"י = 160 = קו המדה (נמצא כתוב בהרבה מקומות בכוונות שהחשבון הוא י פעמים ה ו-ה פעמים י, יחודא עילאה, ועוד ו פעמים ה ו-ה פעמים ו, יחודא תתאה, אך בפנימיות, הוא הוא החשבון המתבאר כאן, ודוק). בעצם, קו המדה הוא ה"פסיק טעמא" שבאמצע.

"הוי' אלהינו הוי' אחד" סוד "הוי' הוי'" ו-יג מדות הרחמים

המאמר הזה, מאמר "קו המדה", פותח עם נתוח של אותיות "הוי' אלהינו הוי'" שבשמע ישראל. זה יחוד בקבלה, של יד אותיות, של "הוי' אלהינו הוי'". כתוב – לא מביא שם – שזה ממש כמו שני שמות הוי' לפני יגהמ"ר, עם הפסיק טעמא באמצע (עיקר קו המדה), שזה ה"אלהינו" (ו האותיות שלו בסוד צורת האות ו, צורת הפסיק טעמא) שבאמצע. אחר כך כתוב "אחד" = יג, זה יג מדות הרחמים. ה-א זה "אל" ("אל אחד בראנו"), ה-ח זה המדות מ"רחום" עד "נצר חסד לאלפים", ואחר כך ה-ד זה ארבע מדות שהן יחידה אחת בפני עצמה, "נושא עון ופשע וחטאה ונקה". ח מדות – כמה ה' טוב מצדו (בחינת אור ישר), ואחר כך יש מה שה' מרים, מתקן ונושא את העוונות שלנו. שוב, החלוקה ל-אל (במ"ס = 13, כולל הכל), אחר כך כל הטוב של ה' ב-ח מדות, ואחר כך ד רבתי שזה 4 מדות של נשיאת עוון. זה התכלית של יגהמ"ר, שאנחנו לא בסדר וה' מקבל את התשובה שלנו. כך יגהמ"ר מתחלקות לפי הסוד של "אחד", ולפני זה יש "הוי' אלהינו הוי'" כמו "הוי' הוי'" עם פסיק טעמא.

חלוקת והכאת "הוי' אלהינו הוי'"

מסביר רשב"י, בעל ההילולא, שצריך לעשות פעולה של "פלג אלהים", לחלק באמצע ולחתוך (כמו שספירת העומר מלשון מספריים), אז אם חותכים במספריים בין מילים מילא, אבל אם חותכים במספריים (קו המדה) באמצע מלה זה חדוש, זה שבירה. לקחת מלה עם משמעות וחתכת באמצע, אז לכאורה אבדת את המשמעות – זה נקרא שבירה, שבירה זה לאבד משמעות, לאבד תוכן על ידי זה שאתה חותך (אם חותך בלי לאבד תוכן זה לא שבירה). כתוב שם שצריך לחלק את ה-יד אותיות לשבע ושבע (כמו הפסוק – שלא מביא – "שבעה ושבעה מוצקות"). צריך לחתוך ל"הוי' אלה" ו"ינו הוי'". הוי' אלה = 62, ינו הוי' = 92. הוא כותב שם שהשבע הראשון זה עלמא עילאה, עלמא דאתכסייא, והשבע התחתון זה העולם התחתון שלנו, עלמא דאתגלייא. במ"א מבואר אצלנו שהעולם שלנו מאד קשור ל-92, שהיום ידוע שזה מספר היסודות בטבע. הפסוק הבא זה "ואהבת את הוי' אלהיך" – מ"הוי' אלהינו", שבכללות כנגד יה, הופך ל"הוי' אלהיך", שבכללות כנגד וה. הוי' אלהיך = צב, החלק התחתון של החיתוך. כעת דבר מופלא: אם אני מניח, כמו שאמרנו קודם, שזה או"י ואו"ח (יחס בין עלמא עילאה לעלמא תתאה), אז נעשה הכאה פרטית של שני החלקים, הפוכים זה מול זה: קודם כל, למעלה יהיה שם הוי' בהכאה כמו קודם (160), ולמטה אפ"ו, נפ"ל, הפ"י = 1556. סה"כ = 1716. היה יפה מאד אם היה מתחלק בשם הוי', וזה באמת 66 פעמים הוי' – ינו פעמים הוי', אלהיך פעמים הוי'. כלומר "הוי' אלהינו הוי'" הוליד "הוי' אלהיך" שנמצא בפסוק הבא. כשעושים פעולה זו, שרמוז לנו בז"ח של רשב"י, מקבלים "הוי' [פעמים] אלהיך". אפשר להבין איך מתוך התבוננות של "הוי' אלהינו הוי' אחד" נולדה האהבה של "ואהבת את הוי' אלהיך וגו'". זה ההתחלה של פעולת קו המדה, וזה המשך של מה שדובר בשיעור קודם על סוד "פלג אלהים" – זה דוגמה של לחתוך את שם אלקים, כאן את "אלהינו", בדיוק באמצע (לשם אלקים יש חמש אותיות, אי אפשר בדיוק באמצע, אבל ב-אלקינו יש שש אותיות, אז אפשר לחלק בדיוק באמצע).

לחיים לחיים! שכל החתוכים יהיו מוצלחים.

ניגנו ניגון ההכנה.