חיפוש בתוכן האתר

יח אייר תשס"ט - לג בעומר - ירושלים הדפסה דוא
אינדקס המאמר
יח אייר תשס"ט - לג בעומר - ירושלים
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
Page 7
Page 8
Page 9
Page 10
Page 11
Page 12
Page 13
Page 14
Page 15
Page 16
Page 17
Page 18
Page 19
כל הדפים

בע"ה

י"ח אייר ס"ט – לג בעומר – בית גל עיני, ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

 

שרו "ואמרתם כה לחי" (לשמור את הניגון הראשון למתי שיבואו כולם), "בר יוחאי" (נדברונה), "אמר רבי עקיבא".

א. רבי שמעון בר יוחאי – הגלגול העיקרי של משה רבינו

גילוי שער הנון אצל משה רבינו ואצל רשב"י

כתוב שרשב"י היה הגלגול העיקרי של משה רבינו. משה גילה את כל התורה כולה, אבל הנגלה היה באתגלייא והנסתר היה בנסתר. אם כי בשעת מתן תורה ממש היה שם גילוי שער ה-נ, "וכל העם רואים את הקולות וגו'" (ארבעה דברים כנגד י-ה-ו-ה, כמבואר במ"א) – היה שם גילוי "סוד הוי' ליראיו", כולנו היינו "יראיו", "למען תהיה יראת הוי' על פניכם לבלתי תחטאו", ירא בשת. מ"ת זה שער הנון של הספירה, והיה בו גילוי שער הנון, אבל אחר כך במדבר שער הנון הסתתר. שער הנון אפילו אצל משה רבינו עצמו עד יום הסתלקותו, שאז חזר אצלו גילוי שער הנון – שזה סוד הר נבו, הר נ-בו. בשעת מתן תורה הגילוי של שער הנון היה במקיף, אפילו אצל משה רבינו, ואז היה צריך להיות העלם במשך כל הארבעים שנה במדבר, אבל בסוף של משה רבינו נ-בו, הנון נכנס בו, בפנימיותו. כמו תהו ובהו, שיש תהו ויש בהו – בו הוא – שה-הוא נמצא בו, בתוכו ממש (כך כתוב בספר הבהיר). רשב"י הוא "המשכילים יזהירו כזהר הרקיע", זיהרא דאמא עילאה, זה גם בחינה של גילוי שער הנון. כתוב בזהר שיש מעלה ברשב"י לגבי משה, שמשה לא ידע שקרן אור פניו ואילו רשב"י כן ידע. לכל אחד מהם יש מעלה לגבי השני.

סוד המשנה

כשה-נ נכנס למשה רבינו, נ-בו, זה הופך להיות משנה – כתוב שזה סוד המשנה, משה-נ, סוד התורה שבעל פה. רשב"י הוא מה"מארי משנה", מהתנאים הכי חשובים שמופיעים בתוך המשנה, שזה חלק הנגלה של רשב"י. עיקר מה שאנחנו חוגגים היום ב-לג בעומר זה הנסתר, זה האש שלו. הנגלה זה המים והנסתר זה האש, והיום זה בעיקר ההסתלקות שלו, ההילולא שלו. גם חתן וכלה זה אהבה כאש, לא אהבה כמים – "שלהבת-יה", שלהבת י-ה, י של איש ו-ה של אשה, וזה "רשפיה רשפי אש שלהבת-יה" (שלהבת = "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"). זה מה שמתגלה ברשב"י היום.

[מחלוקת שמאי הלל

והנה, ידוע שמשה ר"ת מחלוקת שמאי הלל = 1000, סוד אלף האורות שניתנו לו במ"ת, נסתלקו ממנו בחטא בעגל וחוזרים אליו בשבת, ועליהם נאמר "ישמח משה במתנת חלקו". ה-נ של משנה נכנסת דוקא בין ה-ש לבין ה-ה של משה, בין שני עמודי התוך של תנאי המשנה, שמאי הלל, ללמד שה-נ של משנה, שער ה-נ, נושא יחד וכאחד את שני ההפכים של שמאי הלל. והנה שמאי נ הלל = שמעון, עיקר גלגולו של משה רבינו כנ"ל, וד"ל. מחלוקת שמאי נ הלל = אהיה (שם הבינה שבה שער ה-נ) פעמים נ, ודוק. רת"ס מחלוקת שמאי הלל, משל (הקדמוני) = 370, שע נהורין, ושאר האותיות עולות עוד 630, היינו שסך הכל יש כאן 10 פעמים חלוקת 100 ל-סג ו-לז, מילוי סג, כמבואר בכתבי האריז"ל. בין ה-ש של שמאי, התוך של מחלוקת-שמאי-הלל, ל-ל של הלל, הסוף של מחלוקת-שמאי-הלל, יש ה אותיות המצטרפות למלה אלהים, סוד "אני אמרתי אלהים אתם" שהתקיים אצל משה "איש האלהים", וגם אצל רשב"י, וד"ל.]

 

ב. רשב"י ואדמו"ר הזקן

גדולה בנגלה ובנסתר

כתוב בחסידות, מובא בחב"ד בכמה סיפורים, שאדמו"ר הזקן הוא בחינת רשב"י – יש כמה דברים שמדמים את אדה"ז דווקא לרשב"י. הבעל שם טוב זה משהו אחר, אבל אדמו"ר הזקן יש כמה דברים – גם בהסתלקותו – שכתוב שדומה לרשב"י. הכי בולט זה הגדולה הכפולה שלו, גם בנגלה וגם בנסתר. אדה"ז הוא בעל השו"ע, זה המשנה שלו (משנה היינו הלכה פסוקה כנודע), והוא גם בעל התניא ושאר דרושי החסידות (וזה העיקר, עיקר ההתקשרות של חסיד לרבי).

בינה – שמחה – "מינה דינין מתערין"

רשב"י הוא רבי שמח, כידוע, ושמחה זה בינה – על בינה כתוב "מינה דינין מתערין". הוא כל כך שמח, שגם עלול להקפיד על מי שלא שמח, במיוחד ביום הזה, כמבואר בכתבי האריז"ל. כלומר, יש לו דינים לגבי שמחה – חייבים להיות שמחים. אז שנקח את זה ברצינות. גם קודם, כל העבודה של רשב"י במערה, זה במדה מסוימת להמתיק את דיניו שלו עצמו. הוא נכנס למערה מלא דינים, שזה הטבע הראשון שלו. מה זה דינים? קפידא, שמקפיד על מישהו לא בסדר. זה קרה אפילו אחרי 12 שנה, כשהיה עוד באמצע התהליך, שנתן עיניו ונשרף. לומדים מזה שבתוך התהליך זה כמו אפרוח בביצה, שעד שלא נולד הוא ביצה ולא אפרוח (כתוב בספרי החקירה) – כשיוצא באמצע עוד מקרין דינים בעינים. גם אחר כך הוא שמר את ה"נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות" – יש לו הרבה כח של דינים בעינים כאשר צריך. בכל אופן, אחרי יג שנה – שזה כמו שאפרוח כבר נולד ממש, פרח מהקן (המערה בסוד הקן, זה היכל קן צפור שם יושב מלך המשיח, שודאי רשב"י בדורו זה בחינת משיח, שלא נראתה הקשת מרוב הזכות של רשב"י, ש"יכול לפטור העולם" כמו משיח ו"הוא ימליץ טוב בעדנו", הכל בחינת משיח, במיוחד "והציל הלחוצים", זה שמציל אנשים לחוצים זה ממש השיא שלו, אחרי כל ה-יג שנה, כנראה שעד שלא יצא גם הוא היה לחוץ, לשבת בתוך החול עד הצואר וכך להתקיים במשך שנים רבות זה מצב מלחיץ ביותר, בסוף הוא מציל את כל הלחוצים) – הדינים שלו ממותקים עד כדי כך שהוא גם ממתיק לנו את כל הדינים שלנו.

חיבור הנגלה והנסתר – דרך למשיח

בכל אופן הוא בחינת משיח, לכן הוא כותב גם כן שמתי שיתפרסם למודו – שילמדו ספר הזהר הקדוש – משיח יבוא ברחמים. אחרת משיח גם כן יבוא, "בעתה", אבל זה יכול להיות בדרך של דין, לכן כל כך חשוב שנעמיק בתורת רשב"י בדרך החסידות, כדי ש"יתפרנסון מיניה" – כמו שאמרנו קודם, שעיקר התכל'ס זה נ-בו, ששער הנון יכנס בפנימיות ולא ישאר במקיף כמו במ"ת, עד שיתקיים אצל כל יהודי בו-הוא (הוא זה עצמותו יתברך), עצמות בגוף ממש. בלשון החסידות, בלשון רבי הלל, זה כח הבלי גבול בתוך הגבול, שזה בחינת רבי. בכל אופן, אמרנו שיש הרבה ספורים שכתוב בפירוש במסורת החב"דית שאדה"ז הוא בחינת רשב"י. אמרנו שעיקר הפשט זה בגלל החיבור והשילוב בין הנגלה ובין הנסתר, וזה הולך ומתגבר. לכן גם הרבי אומר שבדורנו עיקר המגמה זה עוד יותר, כל פעם לחבר יותר ויותר בין הנגלה והנסתר, שיהיו לאחדים ממש, שלא יהיו שני תחומים. "כשתגיעו אצל מקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים" – אל תגידו שיש שתי בחינות בתורה, מים עליונים שזה נסתר ומים תחתונים שזה נגלה, אלא שמה, ב-א שקדמה ל-ב של "בראשית", אין שני מים, הכל א אחת, הכל אלף אורות שזכה להם משה בשעת מ"ת, רק בגלל שזה היה מקיף הם הסתלקו וחוזרים בשבת, אך בסוף זה נכנס באופן נצחי. אאל תאמרו מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" – מי שמפריד, אומר שזה שני דברים, ומטיף שצריך ללמוד זה ולא זה (כמו שאומרים בישיבות, שלא ללמוד את זה כי צריך רק את זה), נאמר עליו (ב-א זו) "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".

המערה – סוד "קן צפור" של רשב"י

אז זה הסוד של רשב"י, והעיקר שאמרנו, שהמערה זה ה"קן צפור" שלו, המקום בו משיח יושב ומחכה להתגלות, המקום בו הוא עצמו עובר תהליך מביצה לאפרח (מביצה לאפרח = שמעון. ר"ת מל, המל של חשמל, וד"ל). יש מחלוקת בין הראשונים בחקירה אם קוראים לזה "שינוי בהויה" או שלא. לגבי המאמר האחרון של העשרה מאמרות של החוקרים, שזה "מאמר המתפעל", שזה "מאמר השינוי" – שאר הראשונים, החוקרים, סוברים שאין שינוי בהויה, או ביצה או אפרוח (זה שני דברים, ולא שאותו דבר עבר שינוי) והרמב"ם סובר שיש שינוי בהויה. זה עיקר המחלוקת בין הרמב"ם לשאר הראשונים בכל עשרת המאמרות של החקירה, שכנגד עשה"ד ועשה"מ בהם נברא העולם (ואכ"מ). על כל פנים, זה עיקר המעבר של משיח – לעבור ממציאות של ביצה למציאות של אפרוח, והדוגמה הכי קלאסית זה רשב"י במערה. אחרי 12 שנה כאילו בוקע, כאילו אפרוח, אבל הוא עדיין ביצה. לכן צריך לחזור לעוד שנה, לסיים יג שנה שכנגד יגהמ"ר, לסיים מדה אחרונה – "ונקה" – להיות נקי. אמא יונקת ממזל תתאה, סוד נקה, ואמא זה הזהר. אחרי שמשלים את ה"ונקה" שלו – העולה קסא, פנימיות אמא, העולה איני יודע, שער ה-נ כמו שאומר רבי נחמן – אז הוא פורח, ומיד פורח לעיר טבריה ומטהר אותה בקלות, ממתיק שם את כל הדינים. "מי" זה אמא – "מי יתן טהור מטמא", זו פעולתו הראשונה, "לא אחד", זה רק אחרי שעבר את כל ה-אחד שנים במערה. אז יכול לטהר את טומאת העיר טבריה, שנקראת כך על שם טוב-ראי, "טוב עין הוא יברך" – והוא עושה את זה בכח עיניו. הכל עושה בכח עיניו, כח ה"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" שלו.



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com