הוד:

בהוד יש גם סיפור מאד ציורי. הוד זה רגל שמאל, שבספר יצירה – בקבלה – כתוב שהיא אחראית על חוש ההילוך. כל מה שקשור להליכה, וכאן נדבר גם על ריצה, זה קשור להוד. אנו גם יודעים ש"הודי נהפך עלי למשחית" – שהוד עשוי להתהפך מטוב לרע, בעיקר בסיפורים של הודאה לה'. כמו שספרנו על אותו חסיד עם בעיות באמונה – מי שלגמרי משתבש בעיקרי האמונה פוגם בהוד.

פעם אחת רבי שלמה מקרלין וכל החסידים ישבו בבית המדרש, ופתאום ראו בחוץ מישהו רץ כמו מטורף חולף על פני הפתח. זה גם דורש דעת מידית, ובאותה שניה רבי שלמה מקרלין צווה לתפוס אותו חזק ולהביא אותו לבית מדרש נגד רצונו. תפסו אותו, והוא התחיל להשתולל נורא, אבל בכח הביאו לבית המדרש והוא אמר להם חלאקה – לגזור לו את השערות הארוכות מיד. כך עשו, גזרו את השערות שלו, וברגע שסיימו פתאום נחה דעתו, הוא נעשה שפוי, והתחיל לצעוק – אוי ווי, מה עשיתי?!הוא היה בדרך לרוץ לכומר, לכנסיה, להשתמד ר"ל. נכנסה בו רוח שטות, והוא רץ לשמד – רבי שלמה מקרלין ראה זאת, ולכן אמר מיד לתפוס אותו ולהוריד את שערותיו, ואז חזר לעצמו והבין שהשתגע על כל הראש.

הסיפור הזה, מכל הבחינות שלו, הוא סיפור של הוד. שמד זה פגם בספירת ההוד – אין "הודי נהפך עלי למשחית כל היום דוה" יותר מההודיה ההפוכה. בגוף ההוד זה מערכת החיסון, וכשמערכת החיסון חולה היא לוחמת נגד עצמה – מכחישה את עצמה ומתייחסת לאויב כאוהב ולאוהב כאויב, הופכת את היוצרות לגמרי. גם כתוב שאין אשה מנאפת – וכמובן אותו דבר לגבי איש, רק נאמר בפרשת סוטה – אלא אם כן נכנסה בה רוח שטות. אומרים על אשה – אף שנכון גם לגבי איש – כי "איהי בהוד", זו תופעה של שיבוש והיפוך בספירת ההוד, ספירה נשית, ולכן צריך הרבה שמירה. כמו שכתבתנו באריכות בספר על הרפואה שיש מחלות פיזיות שהן דווקא מחלות נשיות הקשורות באי תפקוד והיפוך של מערכת החיסון. גם כאן, יהודי (מודה בה' ובתורה) שפתאום נכנסה בו רוח שטות ורץ לכומר – אין פגם בספירת ההוד יותר מזה. זה שרבי שלמה מקרלין תופס את זה, ובכח תופס אותו – הוד זה סניף וענף הגבורה, שנזקקים כאן למעט ממנה. גם אצל הלוים, שהם מהגבורה, צריך לגזור את השערות – שערות זה הרהורים (לשון hair, כנודע), לגזור את השערות זה להוריד ממנו את כל ההרהורים בישין, ואז נחה דעתו והוא חוזר לעצמו. גם הריצה, גם מה שקרה, וגם איך שהצילו – הכל תיקון ספירת ההוד.