חיפוש בתוכן האתר

כד תמוז תשס"ז - סיפורי ר' שלמה מקרלין - דף 11 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כד תמוז תשס"ז - סיפורי ר' שלמה מקרלין
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
Page 7
Page 8
Page 9
Page 10
Page 11
Page 12
כל הדפים

יסוד:

בספירת היסוד יש גם סיפור נורא יפה. אמרנו שבמדה מסוימת עיקר הבחינה של רבי שלמה מקרלין זה יסוד – טפח למעלה מהקרקע, כפי שהתבטא אדמו"ר הזקן. יסוד קשור לטהרת הברית (כפי שספרנו גם על אור החיים הק', והרבה מאד פעמים), וכאן זה גם סיפור חב"די – סיפורים שקשורים לנסיעותיו בחיפוש מקום.

תוך כדי נסיעותיו הגיע לעירה בשם פוסטוב, וחיפש אולי זה המקום הטוב בשבילו. התאכסן שם בבית של אחד היהודים החשובים שם, שעדיין לא היה חסיד – ר' יהודה פוסטובער. כשהגיע שאל אותו איפה המקוה של פוסטוב – עירה לא גדולה – ור' יהודה אמר לו שאין כאן מקוה (אולי לא היה מקוה גברים, אלא רק מקוה נשים), ומשמע שאמר זאת קצת בציניות (כי לא חסיד בנתיים, והגברים המתנגדים לא צריכים מקוה). אחר כך רבי שלמה מקרלין שאל אותו אם יש נהר – רוב העירות ברוסיה ליד נהר – וענה לו בציניות שזה מקום בלי נהר. שאל אותו הלאה – אין כאן איזה באר מים חיים? משהו ששותים ממנו. הוא גם כן צוחק עליו, ואומר בנים של ציניות שיש באר מים חיים אחד – אצל הכומר, שהוא שונא יהודים כהמן, יש בחצרו באר מים. הוא שמע שיש באר מים חיים אצל הכומר, והוא נוסע בקביעות עם חסידיו, אז בקש מרבי יהודה פוסטובער שיביא כמה סדינים, לשם צניעות, והולכים לשם. הרבי אמר אז החסידים עושים – לא דפקו בשער, כמובן, אלא פשוט פרצו לחצר הכומר שונא היהודים כהמן, פורשים את הסדינים מסביב והרבי נכנס, מתפשט וטובל, ועולה. הדבר הזה היה חידוש כל מופלא בשביל העירה, שכל אנשי העירה הצטופפו לראות את המחזה הזה, שהיהודי נכנס לחצר הכומר ועושה זאת (יש כאן כמה יהודים שאולי הם גלגול של אותו סיפור) – כמובן הם לא נכנסים לחצר, ח"ו. הכומר ובני ביתו יושבים במרפסת, שואפים אויר, ורואים שכל אנשי העיר מגיעים ומצטופפים מחוץ לבית. הולכים לשאול מה קרה, למה כולם באו לכאן, והם אומרים לו – אתה לא רואה? מול עיניך יש יהודי שנכנס לחצר שלך, שם סדינים, התפשט, וירד לטבול בבאר שלך. בני הבית של הכומר פשוט לא ראו זאת – עינים להם ולא יראו – אבל כעת שמע על זה מהאנשים. שמעו את הסיפור – אז מיד הלכו ותפסו אותו. הכומר רצה להרוג אותו, אבל ברגע שראה אותו נפל עליו פחד. הוא שלח אנשים שלו לאכסניא לעצור אותו, אבל גם עליהם נפל פחד נורא – כמו כששלחו לאלישע – וחזרו בידים ריקניות. הכומר הבין שמדובר לא באדם פשוט, שאי אפשר להתקרב אליו, בנוסף על הפלא העצום שלא ראה אותו (כמסופר על פינחס, שהיה כמלאך שלא ראו אותו – ישראל בעצם הוא רואה ואינו נראה), אז אחרי כל זה הכומר בא לבית של ר' יהודה פוסטובער, כבר כנוע, ובקש מבעל הבית שיבקש מהצדיק – מבין שזה איש קדוש – שהוא רק רוצה לראות את פניו, היות שלא ראה אותו. ר' יהוה פוסטובער העביר את הבקשה, ורבי שלמה מקרלין אמר שבשום פנים ואופן – שאחד ערל טמא רשע יראה את פני?! זה עוד לא הסיפור – הסיפור מה שקרה אחר כך. אותו יהודה פוסטובער, שבזכותו כל הסיפור – הוא שלח אותו לבאר – בא לאורח שלו, אחרי כל הפלא הגדול שקרה, ואומר לו: רבי, יש לי שאלה אחת לשאול אותך, ואני מבקש שתואיל לענות לי. שאלתי – למה הכומר הזה, שהוא איש רשע, שונא ישראל כהמן, ערל טמא, הכיר שאתה צדיק וקדוש, ואני היהודי לא מכיר את זה (אחרי כל הסיפור)? הוא אמר לו (ומסיום זה מובן למה זה סיפור חב"די) בפשטות נוראה, שאתה לא שייך לי אלא למגיד מלוז'נא – סע אליו. כך היה, ובסופו של דבר הוא נעשה אחד מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן.

כאן רואים שצדיק שולח לצדיק. כל הסיפור הזה הוא סיפור של קדושת הברית, ומי שיש לו קדושת הברית לא פוחד מחיות רעות – כפי שספרנו שבוע שעבר, וכמה פעמים – ולעת הצורך יש לו התכונה הנסית של רואה ואינו נראה. ועוד יותר, הסיפור הזה לגבי מנהג חסידים לטבול במקוה – לטהר את הברית יותר ויותר, ואין קץ לטהרה. למה הצדיק טובל? כי אין סוף למדרגות הטהרה, וכל טביהל כמו עליה מגן עדן לגן עדן. כאן זה להכיר בצדיק – להכיר בצדיק יסוד עולם. זה גם התכונה שלך – במי אתה מכיר. יוצא מהסיפור משהו מאד עמוק וחשוב, שאותו כומר שונא ישראל כהמן כן שייך לרבי שלמה מקרלין ואותו יהודי לא שייך לרבי שלמה מקרלין, אלא לאדמו"ר הזקן של חב"ד. מה זאת אומרת? גם הרשעים, הגוים, הכי גדולים בעולם, גם שייכים לאיזה צדיק. זה חלק מהתיקון, הכח האלקי של אותו צדיק לתקן אותם במדת מה – הוא עשה כאן נס בחצרו, ולא נתן לו לראותו, אבל אותו כומר שהכיר בקדושתו (כמו שרבי יהודה פוסטובער ראה על הכומר שמכיר עמוק בנפשו הגויית את קדושת הרבי) נתקן במדה מסוימת. כשגוי רשע מכיר בקדושת יהודי – סימן ששייך לו. זה גם דבר ששייך ליסוד היסודות של החסידות – כמו שאצל הקב"ה "לית אתר פנוי מיניה", כך גם אצל כנסת ישראל, השכינה הקדושה, וגם בתוך הטומאה, בתוך השירותים, חייבת להיות נשמה יהודית שזה שייך לה. גם הדבר הכי טמא בעולם שייך לתיקון של איזה יהודי, ואם זה יהודי קדוש – גם יש לו איזה זיקה. האבסורד הכי גדול, שכמה שגירש את הכומר – כנראה יש לו קשר אליו. הוא לא התיישב בפוסטוב, אבל למה ה' הביא אותו לשם ב-מב מסעותיו? אפשר לומר שכדי לשלוח ר' יהודה לאדמו"ר הזקן, אבל גם כדי לתקן את הכומר הרשע המרושע, שיכיר שיש יהודי קדוש (לפעמים התיקון להוציא הניצוץ, כאן שיכיר). זה סוג של קידוש ה' – אם ר"י פוסטובער יהיה בגלל זה חסיד שלו אין בזה קידוש ה', אבל אם הכומר מכיר שזה קדוש יש כאן קידוש ה'. קידוש ה' – או שזה בכתר, או בקו האמצעי, כמו שאמרנו שדבקות הרחמים זה בקו האמצעי. גם קידוש ה' כאן זה בספירת היסוד, הצדיק יסוד עולם.



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com