ד. חדשי השנה וארבעת היסודות

נסיים חלק זה בעוד ווארט אחד: אמרנו שכל החדש הוא חדש של מים, של המבול. מזל החדש הוא עקרב, וזה מזל של מים. בחדשים האחרונים כל פעם אמרנו משהו כללי לגבי כל מעגל השנה של החדשים, אז גם היום נאמר משהו כללי (שיתכן שאמרנו פעם, אבל אולי יש פה איזה חידוש): כתוב שהחדשים מתחלקים לפי ארבעת היסודות. אם מתחילים בניסן, "החדש הזה לכם ראש חדשים", המזל הוא טלה – זה אש, כי הטלה הוא קרבן פסח. איר זה שור – עפר. סיון זה תאומים – רוח, אויר. כל דבר שענינו איזון הוא אויר (כמו שדברנו פעם), אויר זה תפארת. תמוז-סרטן זה מים – חית המים. אז הסדר הוא אש-עפר-רוח-מים. אחר כך מזל אריה – אש. בתולה – קרקע, עפר. מאזנים – איזון, אויר, רוח. עקרב זה עוד פעם מים – אותו סדר. פעם שלישית – קשת זה אש (חצים, ברקים, זה האש של הקב"ה), גדי זה עפר (חית הארץ, "קופץ כגדי", משתדל להתרומם אבל חוזר לאדמה), דלי (אפשר לחשוב שזה מים, אבל) זה איזון של שני דליים, יכולת להחזיק מצב מאוזן, זה רוח, ודגים זה מים.

כך כתוב, שחוזר הסדר ג"פ. אבל זה סדר מוזר – אם הסדר הרגיל של היסודות הוא ארמ"ע אז כאן הולכים להכי עליון (אש), הכי תחתון (עפר), ושני האמצעיים (רוח-מים). איך אפשר להבין את הסדר? כתוב שהיסודות שייכים לשנת או"ה, ולא באופן מיוחד לחדשי ישראל. הרי יש שתי בחינות שנים – שנה שמתחילה מניסן, "החדש הזה לכם ראש חדשים", שנה יהודית מיוחדת, שכולה אומרת יציאת מצרים (בה הכל הוא "זכר ליציאת מצרים"), ושנה של "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון", שנות עולם, שתשרי הוא "ראש השנה" שלהן לפי תורה. מלכי או"ה, וכך כל הטבע, מתחילים את השנה מתשרי. הרבה יותר קשור ומסתבר שהיסודות קשורים לשנת תשרי. הסדר יהיה אותו סדר, אבל כאן נתחיל להבין את משמעות הסדר. כשמתחילים מתשרי הסדר הוא רוח-מים-אש-עפר. זה הסדר של ספר יצירה, בו כתוב "מים מרוח ואש ממים". עפר לא מוזכר בכלל בספר יצירה, אבל הוא בסוף, כי כולל את כולם. עוד הפעם, לפי ספר יצירה הראשון הוא רוח, כולל שתי בחינות ברוח – רוח עליונה שהיא רוח הקדש, ואחר כך כתוב "רוח מרוח", רוח סתם מרוח הקדש, ואז "מים מרוח", שזה חכמה מכתר (רוח הקדש זה עתיק, כך מסבירים המפרשים, ו"רוח מרוח" היינו כמו שאמרנו קודם שהכתר מתחלק ל-יש עליון ו-יש תחתון, רוח הקדש ורוח סתם, שתי בחינות רוח, "פי שנים ברוחך אלי" כמו שכתוב באלישע ואליהו) ו"אש ממים" זה בינה מחכמה (כמו שנסביר יותר). שוב, עפר לא מוזכר בפירוש, אבל העפר הוא מאסף לכל המחנות. השבט של חדש טבת, של מזל גדי, הוא שבט דן – "מאסף לכל המחנֹת". זה לא מפורש בספר יצירה, אבל מובן מאליו.

את הסדר הזה, של ספר יצירה, רואים כאשר מתחילים מתשרי. תשרי זה רוח, והיום – ר"ח חשון – זה פעם ראשונה בשנה שקורה תפנית מיסוד ליסוד, שבלשון ספר יצירה זה התפנית של "מים מרוח". אחר כך, כשמגיעים לר"ח כסלו – גם יום חשוב מאד – זה עוד תפנית של "אש ממים" פעם ראשונה. אם כן, זה הסדר, וזה בא לומר שאם כי האות היום היא נ (של נח), וזה החדש ה-ח (ממש נח, "ונח מצא חן בעיני הוי'"), אבל היות שזה החדש הראשון של מים צריך לדבר הרבה על מים. גם המלה מבול מתחילה ממים. גם בתחלת המבול כתוב גשם, ורק אחר כך מבול, ורש"י אומר שאם היו שבים היה נשאר גשם. הכל היכי תמצי של תשובה. ה' לא רוצה במות הרשע אלא "ושב ורפא לו", אז כל מה שעושה בשביל שכולי האי ואולי יתפסו דור המבול את עצמם, יעשו תשובה, ורפא להם. לכן הוא הוריד גשם – זה היה יכול להיות גשמי ברכה, אם היו עושים תשובה, אבל כשלא עשו תשובה זה הפך להיות מבול. לכן קודם כתוב גשם ואז מבול. למה זה נקרא גשם? ה-מ של מים באה רק בסוף. כנראה ש-גש זה גפרית-אש, ורק בסוף באים המים. ידוע ש"גפרית ואש" = 1000, אלף אורות (= ישראל בעל שם טוב וכו'). גשם זה גם התורה, "טל תחיה". בגשם יש קודם גפרית ואש, כנראה שיש בזה פן חיובי, ואחר כך מים – שהופכים להיות מבול.

ה. מסרי האותיות – רקיע "שחקים"

במוצאי שבת התחלנו לדבר על המסרים של האותיות, שלכל אות יש מסר. זה משהו מאד חשוב, היום במיוחד, איך להבין את המסר שיש בכל אות. זה קשור כמובן עם מה שכתוב בספר אותיות לשון הקדש, אבל צריך להבין קצת אחרת. נאמר בקיצור נמרץ: בקבלה כתוב שהאותיות הן ברקיע השני מלמטה, ששמו "רקיע". שם יש את כב אותיות התורה. כל הספרים הראשונים שלנו, כידוע, היו אמורים להיות מקבילים לרקיעים – התבוננות (מדיטציה בלשונם) לפי שבעת הרקיעים. סוד הוי' ליראיו הוא כנגד רקיע "מכון", אבל ספר אותיות האלף בית הוא כנגד הרקיע ששמו "רקיע" שכתוב בזהר (וגם מובא בתניא, בשער היחוד והאמונה) שבו יש את כב אותיות התורה. למעלה מ"רקיע" – מסוד האותיות בפני עצמן – יש את רקיע "שחקים", שם שוחקים מן לצדיקים לעתיד לבוא. זה נקרא הנביאים והחוזים בקבלה, ואמרנו – כעת חוזרים בקיצור נמרץ – ששמה, ב"שחקים", אדם שומע את שמו. כמו שהרבה נביאים, כמו שמואל הנביא או משה רבינו, שומעים את ה' קורא להם בשם בתחלת הנבואה (תחלת נבואת משה היא "משה משה" ותחלת נבואת שמואל השקול כנגד משה ואהרן היא "שמואל שמואל"). לשמוע את המסר האלקי, שה' פונה ונותן לך שליחות – נבואה היינו שליחות בעולם הזה – זה הרכב של אותיות. לשמוע את המסר יוצא מפי ה' זה ה"שחקים" ששוחקים מן לצדיקים לע"ל. כך הסברנו פשט, אבל לפשט נוסיף עוד טפה – זה שכל אות, חוץ מהמשמעות שלה, משמשת מסר ותדר לעורר אצלך משהו, זה כבר "שחקים". אחרי שיצא הספר אותיות האלף-בית בעברית אפשר לעלות מ"רקיע" ל"שחקים", ולבנות מהלך נוסף של מסרים. כמו שיש מסרים לילדים, אלף אמת-למד-פיך וכו', אבל כאן יותר מופשט. כל אות היא מסר כללי מאד, שיש בתוכו כל מה שאפשר לשדר בעולם.

דברנו קצת על האות נ, מה זה מ? זה גם מאד חשוב להבין במלה אחת – כאן זה אות אחת – וגם להבין בלועזית מאד חשוב ברמה של ה"שחקים". אמרנו במוצאי שבת זה ש-נ זה Choose (לבחור מועמד). נאמר עוד ווארט שלא אמרנו במוצאי שבת. ידוע שהיום בבחירות יש אחוז לא הכי גדול של אנשים שהולכים לקלפי. יש הרבה אנשים, מכל מיני סבות – מהקצה אל הקצה, מסיבות של שמאל או של ימין קיצוני – שלא הולכים הולכים בכלל לקלפי, כי אין במי לבחור, אז חבל על הזמן (או מסיבות אחרות). צריך לדעת אם מישהו אמר – ווארט מאד פשוט במדעי המדינה – אם יש מפלגה שמעודדת לפני הבחירות לא שיבחרו בי, רק שמוציאה כסף ופרסום שילכו לקלפי בכלל, גם אצל אנשים שמן הסתם לא יבחרו במפלגה שלך. היא עושה תעמולה – וכתוב שברית כרותה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם – שאחוז יותר גדול של הציבור יבחר. האם בסוף המפלגה הזו תרויח מזה, או שחבל על הזמן? לפי מה שהסברנו במוצאי שבת זו תעמולה מאד חיובית. אם הבוחר יודע בלא-מודע שיש מפלגה שעודדה אותו ללכת לבחור, בלי להזכיר עצמה בכלל, תוך כדי שאני יודע שלא תבחר בי – רק אומרים שיש 'מצוה' לבחור – אז התעמולה הזו ודאי תתן פירות, שבסוף הרבה-הרבה מאותם אנשים יבחור בה. יש סבה שלא הולכים לקלפי כי לא החלטתי, איני יודע במי לבחור, אבל אם מישהו שכנע אותי ללכת סביר להניח שאבחר בו. הכל זה הכוונה שהמסר של נ זה בחר במועמד למלך – בחר במלך.

מה זה מ? מה ההבדל בין זה לספר אותיות האלף-בית. זה מאד קרוב, כי גם בספר האלף-בית כתוב "לפני שמש ינון שמו", יורש עצר, אז אמרנו שכל ההבדל הוא אם אתה נמצא במנטליות של רקיע או של שחקים. אם האותיות זה רק ידיעה – כתוב שרקיע זה יסוד ודעת – או שזה מסר שאומר לך שליחות או פעולה, שזה בשחקים. היה אפשר בקיצור לומר את כולם, אבל אמרו שזה צריך לקחת 22 שיעורים. רצינו הרבה פחות, אפשר גם עכשו לגמור הכל בחמש דקות, אבל בכל אופן ננהל עצמנו קצת לאטנו. נאמר ש-מ, שהיא אות של מים, אות של תענוג. רוצים לדבר על החדש הזה בכלל, חדש של מים. כתוב בתניא שמים מצמיחים כל מיני תענוג. מים זה לחלוחית, גם בשכל, לפי מדת הלחלוחית של המוחין כך התענוג שיש בשכל. בדרך כלל מים תחתונים ומים עליונים זה תענוגות בני אדם וענג אלקי, אבל גם בתורה יש מ פתוחה ו-ם סתומה, מאמר פתוח ומאמר סתום, זה נגלה ונסתר. כל התורה "סתים וגליא", יש מים תחתונים שזה נגלה, הכל בקדושה, ומים תחתונים שזה נסתר. משיח יכניס נסתר במקום של נגלה – "לםרבה המשרה". משרה זה אחריות, איך לנהל את המדינה, שלכאורה זה לפי חו"מ, לפי נגלה –היה צריך להיות שם מ פתוחה, מאמר פתוח, דינים איך לנהל את המשרה. קודם כתוב "ותהי המשרה על שכמו", וכאן פתאום "לםרבה המשרה". ב"משרה" נשארה מ פתוחה, אבל ב"לםרבה" ם סתומה – מחדיר השראה אמיתית למשרה שלו, לתפקיד ולתפקוד שלו, הכל מתוך הנסתר. מים זה התענוג של התורה, אין כמו תורה, אבל יש תענוג של מ פתוחה ותענוג של ם סתומה. עוד מלה בעברית לתענוג – הנאה. אמרנו שהמלה של המאמר העשירי היא "הנה" – התחלה של הנאה. זה מאמר על אכילה, של הנאה, רק שמגביל ממה מותר לאכול, רק ירק עשב ולא בשר. שוב, אם יש לי לשלוח לך רק אות אחת בס.מ.ס, אז מה אם אני שולח לך מ? באנגלית זה Enjoy. אני רואה מישהו עם פנים נפולות, ואני יכול לשלוח לו מסר של אות אחת, אז אני שולח לו מ. מ זה "תהנה". כל הזמן שולח לו אותיות מ – תהנה, תהנה, תהנה מהחיים.

מים זה H2O – שני חלקי מימן וחלק אחד חמצן. זה י אחת (חלק אחד חמצן) בין שתי אותיות מ (שני חלקי מימן). מה זה ה-י? בשמות החו"כ יש נ לכל אחד – שהחתן בוחר בכלה והכלה בחתן, זה המשיח שלי וזו המשיחה שלי. אבל למה צריך כל כך הרבה יודין? יניב ו-שני. בכלל, מה היחס ביניהם? יניב = חסד (אהבה), ו-שני היא ה"פ חסד. יחס בין חו"כ הוא אחד לחמש. בקבלה יש ה חסדים – שרש החסד זה יניב, אבל שלמות כל ה החסדים זה שני. אמרנו שב-יניב יש שתי יודין וב-שני י שלישית. כשאני משדר לך י, מה אני רוצה? יש אנשים מפוזרים בעולם, ו-י זה נקודה – המסר של י זה Focus, תתמקד. אם אני רואה שחסרה לך התמקדות, שאתה מפוזר, אז בפלאפון שלי אני שולח לך יודין. מה אני רוצה ממך? תתמקד! אתה מפוזר, אז אני שולח לך – פוקוס, פוקוס, פוקוס. תתרכז, תצמצם את הראיה. כך גם מתחיל שם הוי', ב-י – זו הנקודה הראשונה, צריך פוקוס. לפי זה יניב זה focus-choose-focus. הפוקוס הראשון זה במי לבחור, שצריך לבחור בשני – זכר צריך קודם כל להתמקד, לא להיות מפוזר, צריך פוקוס על אחת כדי לבחור בה. אחר כך צריך עוד פוקוס, שיוצא ממנו ב.

אז נאמר מה זו ה-ב. את עיקר ה-ב נשאיר לשיחה הבאה, אבל התחלת ה-ב זה "בנה ביתך" – ב זה בית, דירה בתחתונים. יש סברא אחת בין בלשני לשון הקדש שהשרש של בית זה בנה, לכן יש ביטוי "בנה ביתך" – לבנות ובית הולך יחד. לכן כשחתן וכלה מתחתנים האיחול העיקרי להם הוא שיזכו לבנות בית נאמן בישראל. כמו שנראה בהמשך, את הכוונה בלועזית אם שולחים ב, והרי גם התורה מתחילה לשדר ב – "בראשית" ברא-שית. אפשר לומר ש-ב זה Build (בנה), אבל יותר נכון זה Create (ברא-צור). כשמתחתנים, מה זה בנין הבית? לא רק לקחת נסרים ולבנות בית (כמו תבת נח, כדלקמן), אלא שיהיו בנים. בנים לא בונים עם נסרים ומסמרים, אלא זה כח האין סוף – זה לברוא, כמו יש מאין. לכן הבנין האמיתי הוא ה'קריאייטיבטי' – לכן אברהם אבינו מבורך ב-ב, "והיה ברכה", ביכולת לברוא, והבריאה העיקרית זה ילדים. זה הפשט של בנין בית. עוד הפעם, אם אני רואה שהאדם לא מנצל את הכשרונות שלו, אז מה אנשי שולח לו? ב. לכן גם העולם נברא ב-ב, כי גם הקב"ה היה בלתי מנוצל – הוא כל יכול, יכול לעשות הכל, אבל בינתיים לא עשה שום דבר, אז כדאי שיתחיל לגלות את הכשרונות שלו. עוד דברים בהמשך קשורים לזה. לכן האות הראשונה של העולם זה ב, זה ברכה. כתוב גם בחסידות שמה היא ברכה? להמשיך את הכשרונות מהמקור בלא-מודע, או בעל-מודע, ולהוציא אותם לגילוי. להגשים או לממש קריאייטיביטי. זו ברכה, זה בנין, זה בית. מה הקב"ה רצה מהבריאה שלו? שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים, בית. לכן כתוב שה-ב רבתי של "בראשית" (בתחלת היכל הברכה) זה הבית השלישי, הנצחי, שיבנה במהרה בימינו.

אם כן, לפי זה, יניב זה ריכוז על בת הזוג וריכוז על בנין הבית – תכלית החתונה זה ממש סדר מובהק. אז צריך להסביר גם את ש. נ ו-י כבר הסברנו, אבל ש זה Desire. ש זה שלהבת – שלהבת-יה. אם אני רואה שלאדם אין רצונות, אין לו דחפים, הוא קר אז הוא מסכן (אחד בלי Passion – בלי תשוקה – הוא נורא מסכן). מה האות שמעוררת אצל האדם תשוקה? כתוב "שוקיו עמודי שש" – זה העולם שה' השתוקק לבוראו בששה ימים. כל ה"שש" זה תשוקה על גבי תשוקה, "שוקיו". אז שוב, ש זה Desire בלשון ציווי – תרצה. באנגלית אי אפשר לעשות מ- Passionפועל, אחרת היינו משתמשים במלה זו, Desire כאן. אז שני זה Desire – תשתוקקי, "ואל אשך תשוקתך" – תבחרי, ובסוף תתרכזי. אשה לא צריכה להתרכז בהתחלה, רק בסוף. בהתחלה זה ש, אחר כך ה-נ של הבחירה, ובסוף באה נקודת הריכוז. ככה אנחנו מתחילים להבין דוגמאות איך השחקים שוחקים את האותיות ומשתמשים בהן. כל הטכנולוגיה של השידורים היום (ויירלס) זה רקיע שחקים – דרך שם שולחים את השידורים (לא מעון, מכון, זבול וכו'). לכן לכל אות יש את המסר שלה. אם כן, אמרנו שמצד אחד האות של החדש הזה היא נ, לכן זה שייך לבחירה במלך, אבל זה חדש של מים, לכן הסברנו גם את האותיות מ ו-י, ולכבוד החתן והכלה הסברנו גם את האותיות ב ו-ש. אם כן, יש לנו התחלה טובה של אותיות האלף-בית. נעשה קצת הפסקה, לחיים לחיים!

כשאוכלים את הדגים לכוון נון.

ניגנו ניגון הקפות (?).

היות שיש לנו גם מסיבת יום הולדת (יוסי פלאי), אז נדרוש לפי דרכנו את השם יוסף – יוסף הצדיק. י – תתרכז. ו זה חבור – תתחבר, Connect. תתחבר לצדיק, תתחבר לחבורה, דבוק חברים. למשל, אם אני רוצה שמישהו יתחבר למחשב שלי אני משדר לו ווים – תתחבר, אתה לא מחובר. ס זה היום מסר חשוב של האקולוגיה – Recycle, תמחזר. זה גם Return, אבל במובן של Recycle. כמו מי שחוזר על הלימוד שלו. כל פעם שהוא חוזר הוא עולה יותר גבוה, יורד יותר לעומק או עולה יותר לגבהים. צריך לחזור, במובן של Recycle.

מה זה פ? יש ע-פ. ע זה Look (הבט, עיין) ו-פ זה Talk (דבר). שלחתי למישהו מסר במחשב, ובמסר היה קצת קוד – לא היה מאה אחוז ברור – אבל קויתי והתכוונתי שהוא יבין מה שאני רוצה ממנו, אבל לפי הפידבק שאני מקבל הוא לא הבין. אחת האותיות כאן קשורה במיוחד לפידבק. אז אני מבין שהוא לא עיין. גם בסוגיא, כתוב שהאריז"ל היה לומד קטע בזהר שבוע שלם, ומן השמים שדרו לו שעוד לא ירדת לעומק הפירוש, ולכן צריך להמשיך להתמסר – "יגעת ומצאת", לעיין יותר ויותר. זה נקרא ע – שאני משדר לו ע, ע, ע, תעיין, תעיין, לא ירדת לסוף הכוונה. ע – עיין, Look, Observe, בי אטנשן. יש ילד שלא יכול להקשיב, אז ה-ע מוסרת לו 'שים לב'. מה-ע מגיעים ל-פ. פ זה פה. זה הסדר של האלף-בית, ובאיכה פ לפני ע וחז"ל מפרשים שהקדימו פ ל-ע – פה לעין – שהעידו דבר שלא ראו, שקרו עדות שקר. תיכף נגיע לזה. זה מאחז"ל מפורש לגבי קדימת ה-פ ל-ע. ע זה עיין, שים לב, לא עמדת על עומק המושג. פ זה דבר – עכשיו תאמר. כשאדם ראה משהו יש מצוה להעיד. פ זה "פתח פיך ויאירו דבריך". כתוב שבציור האותיות יש פ סביב ה-ב – ה-ב היא פנימיות ה-פ, לכן אומרים שסביב ה-ב רבתי של בראשית יש פ נעלם, לכן "בראשית נמי מאמר", זה ה"פתח פיך ויאירו דבריך" עוד לפני ה"יהי אור". בהתחלה "פתח פיך" במאמר סתום ואז "פתח פיך" במאמר פתוח, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". לפי זה יוסף זה Focus-Connect- Recycle(גם כמו בהמה טהורה שמעלה גרה), ובסוף "פתח פיך ויאירו דבריך". זו הברכה העיקרית, התכלית, שאחרי השלבים המקדימים התכלית היא "פתח פיך ויאירו דבריך". מה עיקר ה"פתח פיך" של יוסף? "הא לכם זרע". זה שייך לאות ה – נסביר בהמשך, או פעם אחרת.

מה בא אחרי פ? אם אני רואה שאדם הוא שתקן. למשל, יש אחד החברים שלנו שלא נמצא כאן שהוא שתקן. אז צריך שכולם ישדרו לו בשידור מסיבי את האות פ – "פתח פיך ויאירו דבריך". אמנם "מלה בסלע ומשתוקא בתרין", אבל "פתח פיך". "פתח פיך לאלם" ס"ת חכם – על ידי שמשדרים לשאינו יודע לשאול ("את פתח לו") את ה-פ, סופו להיות חכם. חז"ל אומרים שצריך ע-פ, כי אחרת נחרב הבית, אבל אחרי ה-פ צריך לבוא צ. מה זה לשדר צ? (כלל גדול שלא יכולה להיות כפילות, כל אחד צריך להיות יחודי). צדיק נקרא כך על שם שהוא נותן צדקה – "פעלת צדיק לחיים", צדיק פועל בקרב הארץ, הוא היסוד הפועל ישועות בקרב הארץ. אז מה זה לשדר צ? Give (תן). אם האדם הוא קמצן צריך לשדר לו צ. "ועמך כלם צדיקים" היינו שכולם משפיעים, כולם נותנים צדקה. בשביל "לעולם יירשו ארץ", לרשת את ארץ ישראל, צריך שכולם יהיו משפיעים, כולם יהיו נותנים. יוסף הוא צדיק, שמה-פ שלו מגיע ל-צ.

ה-ס שלו זה מחזור, יש לו חוש במחזור, מעביר אנשים ממקום למקום. גם בחכמה שלו, לא רואים אותו הרבה בישיבה, אבל הוא חוזר הרבה בראש לפני שנותן את השיעור. זה מאמר חז"ל, "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם" – הקב"ה חוזר ד"פ בינו לבין עצמו ורק אחר כך פותח את הפה. החוש הזה לחזור, "אז ראה וגו'", זה המסר של האות ס. בספר האלף-בית קראנו לזה "מעגל אין סופי" – נעוץ סופן בתחילתן – אבל כאן אומרים שחוץ מזה, זה גם Recycle, שכל פעם אתה חוזר להתחלה, "נעוץ סופן בתחילתן", אבל עכשיו התחלה עולה דרגה, גם יותר לעומק וגם יותר לגובה. כל פעם שפועלים את ה"נעוץ סופן בתחילתן", את פעולת ה-ס. רואים את ה-ס גם בתוך הפשט של יוסף. למה נקרא כך? "יוסף ה' לי בן אחר". רואים שיש משהו ביוסף שנותן עוד אחד. מאיפה זה בא בתוך יוסף גופא? צריך לומר שמתוך ה-ס שלו. יפוצו מעינותיך חוצה, בזכותו יש עוד אחד. זה היה לכבוד יום ההולדת של יוסף. יוסף זה שמסודר מפשוט למורכב – מ-י ל-ו (יותר ארוך) ל-ס ל-פ (חזרת ה-ס זה כמו פ לפופה, שמסתובבת לתוך עצמה עד אין סוף, כמו הציור של חתך זהב – ה-פ הלפופה היא הדוגמה המעשית של המסר של סיבוב, זה חתך זהב, שאותה צורה משחזרת את עצמה ביותר ויותר קטן, זה השפיץ של המתמטיקה של הטבע היום, של תאורית הכאוס, שכל דבר משחזר עצמו כמו פ לפופה שיוצאת מה-ס). באמת בתוך "יֹסף הוי' לי בן אחר" אין ו, ואז י-ס-ף זה גם לפי סדר האותיות. לחיים! עיקר מה שרצינו שיהיה שנת "פתח פיך ויאירו דבריך" (זה ש-פלאי מתחיל ב-פ, זה ממש "פתח פיך").

האות של התגובה היא האות ג. נשלים את ה-גשם. אמרנו ש-ש זה תשתוקק-תרצה ו-ם זה תהנה, אז מה זה ג? בספר כתוב ש-ג זה גמול, שכר ועונש, כמו אצל ילד (התנאי השביעי של כללי החינוך וההדרכה). אבל השכר ועונש אצל הקב"ה על פי פשט, וצריך ללמוד ממנו – "והלכת בדרכיו" – זה מדה כנגד מדה. גם ילד צריך להבין שאם הוא מקבל עונש זה תגובה ספונטאנית טבעית, הוא בקש את זה. כמו שכותב בכללי החנוך וההדרכה, שהילד צריך להבין שהוא הזמין את הענש. ידוע גם במדה, שכל פעולה גוררת תגובה שוה הפכית (אקשן-ריאקשן). זה גם שייך לתורת המגיד "דע מה למעלה ממך" וגם לתורת הבעל שם טוב "הוי' צלך על יד ימינך" – מה שקורה למעלה הוא "ממך", ה' הוא הצל שלך, ואתעדל"ע היא בדיוק לפי אתעדל"ת. כל המסר הזה, שהאדם יפעל ויבין זאת, וגם יצפה לתגובה – זה המסר של ג. ג זה גם שמישהו רץ אחריך, "גמול דלים". כל מה שאני עושה מתחיל מירוץ שבסוף יחזור אלי – זו תנועה. למשל, יש כמה סיטואציות. יש סיטואציה אחת שאדם אדיש, לא מגיב, אני שולח לו מיילים ולא מגיב. מה צריך לשלוח לו עכשיו? גימלים. תסכול שלא מגיבים, גם בקלפי לא מגיבים ל-ג. באנגלית זה React או Respond (React יותר טוב, כי מזכיר את החוק בפיזיקה). בהפשטה זה שכר ועונש, מדה כנגד מדה. משהו בנפש – מישהו מופנם מדי לא מגיב, אז ג אומרת "תגיב". אז גשם זה – תגיב, תשתוקק, תהנה. "גשם נדבות תניף אלקים".