ארבע זמני אי-הנחת תפילין

עוד השלמה לגבי תפילין בשבת: הב"ח אומר ששבת זה זמן תפילין (כנראה יש גם ראשון, אבל לא מצאתי), וכולם חולקים עליו מאד חזק אפילו בלי להזכיר אותו (הרמב"ם פוסק כרבי יוסי הגלילי ומביא את הדרוש של ר"ע, זה עוד ענין בסוגיא). בכל אופן הב"ח בתחלת סימן ל"א סובר שגם שבת זה זמן תפלה מעיקר הדין. יש שבת, יש יו"ט, יש חוה"מ ויש לילה. כל הדבר הזה, שיש זמנים שלא מניחים בהם תפילין, זה כמו במאמר פרה תשמ"ז, ש"סור מרע" זה עליה שבאין ערוך. כמו שכתוב ש"'שמי' עם יה – שסה" שגבוה מ"'זכרי' עם וה – רמח". אז זה שבר מצוה מקיים דברים שליליים, שלא עושה משהו – ידיעת השלילה – זה דבר שהוא עושה בין אם רואים ובין אם לא. מענדי וודאי קיים את המצוה לא להניח תפילין בלילה (ובשבת).

בכל אופן, יש בהלכה שבת-יו"ט-חוה"מ-לילה. המחלוקת של חוה"מ זה זה – האם האות של שבת זה לא לעשות מלאכות או שזה שבת. אם האות של שבת זה לא לעשות מלאכות אז בחוה"מ אין את זה ולכן צריך להניח תפילין, אבל אם זה שבת – לא איסור המלאכה – אז גם חוה"מ זה "מקרא קדש" (כך אנחנו סוברים, שלא מניחים תפילין בחוה"מ על פי הזהר). זה הוי' מאד יפה – שבת זה מוחין דאבא, יו"ט זה מוחין דאמא, שמחה, חוה"מ זה ו (כתוב בפירוש), ולילה זה ה תתאה. זה הוי' של לא להניח תפילין, אבל על הלילה עיקר המחלוקת, שאנחנו בעצם פוסקים שזה כן זמן תפילין רק שחז"ל אסרו. בחוה"מ זה מחלוקת, ואנחנו נוהגים לא להניח. לגבי שבת ויו"ט בקושי אפשר למצוא מישהו שאומר שאולי זה כן זמן תפלין, אבל ככלל זה חמור מאד – חילול שבת. אז כל הווארט ש"קיימו מצות תפילין" הולך על כל הזמן, מתי לקיים את המצוה של להניח תפילין (שלפי המנהג היום, שתורה גמורה הוא, מניחים בשעת התפלה דווקא, ובעיקר, בשעת תפלת שחרית ותו לא) ומתי לקיים את המצוה שלא להניח תפילין. בכל אופן, יש כאן י-ה-ו-ה מאד פשוט ויפה. "סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם" כשמגיעים לגיל הדעת, גיל בר מצוה.