חיפוש בתוכן האתר

ד שבט תשס"ט - ווארט גלעד דוד הרמן ואליטל רוזה בורשטיין - דף 6 הדפסה דוא
אינדקס המאמר
ד שבט תשס"ט - ווארט גלעד דוד הרמן ואליטל רוזה בורשטיין
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
כל הדפים

נסביר עוד משהו יפה בשלש ההוכחות האלו. קודם כל נאמר ששלש ההוכחות האלו הן הוכחה של עולם העשיה, הוכחה של עולם היצירה והוכחה של עולם הבריאה. זה שאני אומר שהיה לפני כך וכך שנים מעמד הר סיני והעדות עברה מדור לדור וזה מוכיח גם את מציאות ה' וגם את אמיתות העולם – זה מאורע שקרה בעולם שלנו, ועבר אלינו בעדות נאמנה, זה בעולם העשיה. לומר שהסדר והיפי של הטבע – והרבי מדגיש במכתב שלא רק הטבע מסודר, אלא חוקי הטבע, ומדגיש שגם חוקי הטבע לא עשו את עצמם (ולא רק הגשם של הטבע) – מדגיש שחייב להיות מישהו שתכנן אותו, מישהו תכנת את המחשב (לא יכול להיות מחשב מפותח אין סופי בלי מתכנת). זה שייך לעולם היצירה, עולם הטבע (מלשון הטבעה, טביעת צורות ומינים כלליים, כמו ארבעת פני המרכבה בעולם היצירה, פני אריה אל הימין וכו'), ולכן זה עדיין לא מדבר לשפיץ השכל – להוכיח מתוך הסדר המופתי שחייב להיות אמן שתכנן ותכנת את המחשב. עולם היצירה זה עולם הצורות (הכלליות), עולם הסדר, שהכל מסודר והכל יפה. עולם הבריאה נקרא בקבלה אפשריות המציאות. זה מונח בקבלה שבדיוק מקביל לחוק האי-ודאות של אייזנברג – שכל המציאות זה לא ודאי, זה רק אפשרי. לכן להגיע לכעין הוכחה מזה זה בבריאה. מי שבאצילות לא צריך הוכחה בכלל, הוכחות זה רק בעולמות התחתונים, אבל הכי גבוה זה מתוך עולם הבריאה – שכל המציאות זה רק אפשרות. לכן שם מורגש שאין דבר עושה את עצמו – לכן זה עולם הבריאה, מרגישים שיש בורא. כל הזמן נבראים בתוך החלל חלקיקים וירטואליים, כל הזמן מתהוים ומתאפסים בן רגע חלקיקים בחלל. זה תפיסה של עולם הבריאה, כמבואר אצלנו באריכות בהרבה מקומות. שם העולם הוא לא כלום, ומה שיש בטוח זה רק מי שאחראי על זה – ודאי שיש מישהו אחראי, וכל השאר זה לא ודאי. בעולם הבריאה נאמר "בורא חשך", המציאות שם היא בבחינת "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" ("ברישא חשוכא", בעולם הבריאה, "והדר נהורא", בעולם היצירה – "יוצר אור". "וירא אלהים את האור כי טוב", האור יצא טוב, מסודר ויפה לעין, וד"ל), אבל דווקא "והארץ היתה וגו'" נמשך ישירות מ"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", וד"ל.

נשים לב לעוד דבר שמחבר הכל יחד, ובסוף נגיע לחוק אי הודאות שכולל הכל יחד. בעולם העשיה אמרנו שההוכחה זה מההסטוריה, ממתן תורה והלאה. שמה ההוכחה היא כל כך טובה שגם הוכחת שיש ה' וגם שהתורה אמת – במכה אחת הוכחת כל מה שרצית. בהוכחה השניה, שמוכיחים את הבורא מתוך הסדר המופתי שבעולם, אז לא הוכחת שום דבר לגבי התורה – רק הוכחת שיש מתכנת למחשב. גם לכך יש שתי ואריאציות – או שמאמינים בבריאה כמו שכתוב בתנ"ך (בריאתנים), או שלא מתעקשים על זה. כי מתוך הסברא של הסדר אתה גם לא יכול לדעת שום דבר לגבי גיל העולם. מצד אחד ההוכחה כל כך יותר טובה, שגם מתקבלת על דעת הרבה מדענים היום, ומצד שני ירדת אין סוף בכמה הוכחת. אם אני אומר שהסדר של העולם מוכיח על בעל הסדר, על האמן שברא את העולם, אז באמת לא הוכחתי לגבי התורה שום דבר, חוץ מדבר אחד – שבורא עולם אוהב סדר ("וירא אלהים את האור כי טוב וגו'", ועד לסיום הבריאה – "וירא אלהים את כל אשר ברא והנה טוב מאד"). אם הוא אוהב סדר ויפי – זה מה שמפריע למדענים, שאמרתי משהו חיובי לגבי הבורא. בעולם העשיה אני רוצה להוכיח את כל התורה, תריג מצוות, טאק-טאק-טאק, חתוך, הבורא אמר כך וכך וכך. בעולם היצירה אני לא יכול לומר כל כך חד, אבל אני אומר שהבורא אוהב סדר, אוהב אנשים, כי כל כך דייק בעולם שרק אחרי כל הדיוק יכולים לצאת מזה אנשים. אם הוא כל כך אוהב סדר וכל אוהב אנשים אני צריך ללמוד ממנו. כל האתיקה של היום, בכל העולם כולו, כולל טוהר הנשק בצבא, זה הכל מנטאליות כזאת – הנה, ה' אוהב אנשים, עשה את כל המאמצים האפשריים לאפשר בריאה. מי שאוהב לא רק אנשים, אלא בכלל שמירת טבע – חיות, צמחים – מי שחשוב לו אקולוגיה, זה בגלל זה. יש בזה הרבה אמת – הבעל שם טוב הקפיד אפילו לא לתלוש עלה מהעץ. אם אין סיבה, אם אין מצוה על פי תורה, לא צריך לקלקל את הטבע בכלל. זה חידוש של הבעל שם טוב – לשמור על הטבע עד הגבול האפשרי, אלא אם כן יש מצוה שחייבים לשנות משהו (לטבע יש חזקת מרא קמא). שוב, כאן לא הוכחתי את התורה אבל כן הוכחתי שאלקים אוהב סדר, אוהב אנשים, אוהב את הנבראים – אוהב (המדה הראשונה מבין מדות הרגש שבלב, עליה נאמר "יומא דאזיל עם כולהו יומין", שמתלוה לכל מדות הרגש, לכל הו"ק דמקננין בעולם היצירה). זה אהבה, זה רגש. אבל אם אני עולה יותר, לעולם הבריאה, שהוכחת ה' זה בגלל אי הוודאות של המציאות – שהמציאות ירדה, ומה שנשאר זה רק משהו פשוט שאיני יכול להגדיר בכלל. היות שאיני יכול להגדיר בכלל את ה' זה הכי שכלי (גם הרמב"ם ישמח להודות לזה שאל ה' אפשר להתיחס רק בדרך של ידיעת השלילה ולא בדרך של ידיעת החיוב, והיינו שמצד אחד ראשו של הרמב"ם מונח בדרגת השכליים הנבדלים, האינטליגנציה הכי גבוהה ומופשטת של עולם הבריאה, וביחד עם זה הוא זה שמביא ונתמך הכי חזק על ההוכחה לאמיתות המסורת היהודית, התורה וכל הכתוב בה אודות ה' יתברך, מציאותו ורצונו, מהעדות ביחס למעמד הר סיני, ההוכחה של עולם העשיה כנ"ל, ודוק), הכי מפתה את השכל המודרני – שאי אפשר לומר עליו שום דבר, ואם כבר אפשר לומר משהו הפוך, שהוא אוהב כאוס, כי כל המציאות שברא אינה מציאות כמציאות המוכרת לנו בדרגה הזאת, והכל רק אפשריות המציאות ואי-ודאות.

נוסיף לזה עוד משהו: הוכחה של הסטוריה חוזרת עד למעמד הר סיני. ההוכחה של הסדר חוזר לביג-באנג, לתחלת הבריאה, או ליתר דיוק לתקופה אחריה אבל לא רחוקה ממנה (בה נקבעו חוקי הטבע כפי שאנו מכירים כו'). בתורה, הסדר המופלא הוא סוד גן עדן מקדם, בו הושמו אדם וחוה לפני החטא ("לעבדה ולשמרה"). אבל הדבר השלישי חוזר לביג-באנג, לרגע הראשון שלו, או אפילו קודם, בלשון הקבלה לסדר זמנים שקדם לבריאת העולם. זה מאמר מוסגר. אבל עיקר הווארט כאן שככל שאני יורד למטה – ותכלית ה' לתת תורה למטה, בעולם העשיה – ה' ורצונותיו נקבעים יותר, אבל יחד עם זה היכולת להוכיח עם זה פוחתת. אצל הרמב"ם אפשר להוכיח את זה מתוך מעמד הר סיני, אבל בראשים של היום – ככל שאני יורד יותר, ויותר 'מקבע' את הקב"ה ואת מה שהוא רוצה, שזה התורה, כך אני יורד ברמה השכלית המופשטת של עצם ההוכחה שיש אלקים. למה הדבר דומה? הוא הוא אי הודאות של אייזנברג. שאם יש שתי תכונות, ככל שאני מדייק לגבי תכונה אחת כך אני מפסיד דיוק לגבי תכונה שניה. שוב, הכי להוכיח לשכל של היום שיש אלקים זה דווקא לדלג להשגה כזאת של "עולמות בהתחדשות" וממילא "אלקות בפשיטות". מתוך זה, אם אני אשאר שם, אני כן אוכל לרדת ומאותו מקום לקבל את התורה. אם אני בעולם היצירה, כל הפולמוס זה כמו שאמרנו קודם, האם הסדר מוכיח על בעל הבית או לא. יש הרבה הרבה אנשים הכי חכמים שאומרים שאין ספק – הסדר כל כך מופתי שאין ספק שיש בורא – ויחד עם זה זה לא מוכיח לי שום דבר לגבי התורה, לגבי הייחוד, האמת הבלעדית, של היהדות. אבל כשיורדים עוד יותר, כשעוברים את המסך שבין היצירה לעשיה, "אף עשיתיו", אז מחד ההוכחה כוללת ומקיפה, למציאות ה' ואמיתת התורה וכו', אבל מצד שני השכל היום (אולי בגלל הארס שנכנס בדורות האחרונים כנ"ל, אבל גם הנפשות של דורותינו אנו 'פגיעות' לארס זה, משא"כ בדורות קדמו, ודוק) לא קונה את זה (לא מדברים על אנשים מאמינים).

המוסר השכל לחתן ולכלה: אם רוצים היום להוכיח לדור צריך ללמוד הרבה חסידות וגם להכיר מדע (בזה אני נוטה להסכים במדת מה עם האבא), להיות בקיא (לפום שיעורא דיליה, אך לא על חשבון השגשוג בתורה, רק מספיק לאפשר, בסופו של דבר, שהתורה והמדע יתאחדו כנ"ל) גם במתמטיקה וגם בפיזיקה, עם היכולת לבוא ולהסביר לדור הזה ש"זה השער להוי'", שבדור שלנו השער לה' זה מתוך האי-ודאות של המציאות. צריך להבין את זה טוב טוב, שאי הודאות של המציאות זה השער לקב"ה היום, ומי שמבין את זה טוב טוב מגיע אל ה' ואחר כך יורד וכל התורה מתחדשת – תורה חדשה מאתי תצא. יש ה' ויש תורה, אבל הכל "פנים חדשות באו לכאן" (כמו חו"כ שמברכים שבע ברכות דווקא כשיש פנים חדשות). זו התשובה שקבלו החתן והכלה באגרות קדש בהשגחה פרטית, וה' יברך אותם שיישמו את זה. מסופקני כמה מאותם סטודנטים חזרו בתשובה בעקבות המכתב, אבל גלעד ואליטל, מתוך התקשרות אמיתית ושמחה, ודאי יחזירו את כל אלו שלא חזרו עדיין עם הרבה שכל טוב ובריא, נשמות בריאות בתוך גופים בריאים.

לחיים לחיים, שיהיה הרבה נחת.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com


 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com