ג. סודות יהודה (הקדמה לפרק הבא)

ננסה לקצר קצת:

יהודה מופיע גם בתחלת פרשת שמות: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו" (11 מילים בפסוק הראשון), והפסוק השני – "ראובן שמעון לוי ויהודה". יהודה הוא המלה ה-15, ה-הוד (כשבפסוק הראשון הו מילים ובשני ד), בחומש שמות (שכולו על שם השמות – חומש של נתינת שמות). בדרך כלל השלישי זוכה ל-ו – כמו "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", "האל הגדול הגבור והנורא" – אבל כאן לוי השלישי לא זוכה ל-ו, אלא דווקא הרביעי, "ויהודה". ויהודה = לאה, יהודה הוא השלמות שלה, "ותעמד מלדת", וכמו שנסביר. יהודה זה הוד כפול, ב"פ הוד (יהודה הוא אותיות הוד בתוך אותיות יה [= הוד], ששרש ההוד הוא בפנימיות עתיק היורד ליחד את אותיות יה שבשם, וד"ל).

["ויהודה" זה התיבה ה-יה, המספר הראשון שהוא שם ה'. הפסוק הראשון מתחלק לפי האתנחתא ל-וה תבות, ואחר כך, בפסוק השני, יש עוד ד תבות – שני הפסוקים הראשונים של החומש בשלמותם. עד סוף הפסוק השני יש סג אותיות, היינו שבפרטיות יש כאן רמז לשם סג. סג = ג פעמים אהיה שבהמשך הפרשה (היחידים שהם שמות קדש בתנ"ך). זה גם קשר בין יהודה לשם אהיה. יש רמז מופלא (שצריך כולל, אבל מספיק טוב שכדאי להוסיף), שהגימטריא של שני הפסוקים הראשונים של החומש: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. ראובן שמעון לוי ויהודה" ע"ה = סג בריבוע (ז.א. שהערך הממוצע של כל אחת מ-סג האותיות = סג)! הגימטריא בדיוק היא סב פעמים סד – תמיד אחד פחות מריבוע זה כפל שני המספרים שמסביב לשרש הריבוע = ח פעמים מלכות = אודה פעמים אברהם, (בדרך מליצה: בשביל זה לא הוסיפו את הכולל בתורה, שיהיה גם הרמז הזה).]

כתוב באריז"ל ש-יהודה זה צירוף אותיות של אחד משלשת (או ארבעת) מילויי שם יה (ששוה חצי יהודה). במילוי בן (השייך למלכות): יוד הה – זה אותיות יהודה.

עוד משהו יחודי ביהודה, שמשתקף בשילה – שילה מופיע בתוך ברכת יהודה (שני שמות של זכר שמסיימים באות ה של יהודה, מה שאין בכל שאר השבטים בני יעקב). אם לא הייתי יודע בתורה שיהודה זה שם של בן הייתי חושב שזו ילדה (קשה לנו לחשוב את זה, אבל אם לא היינו יודעים כך היינו חושבים). גם בשם שילה מדייקים שזה עם ה ולא עם ו (וצריך להדגיש זאת, כי פירוש השם שילה הוא על שם שי-לו האמור במשיח, כנ"ל). יהודה זה עוד יותר נשי, כי יש קמץ בסוף. זה כמובן מתאים מאד לכך שיהודה הוא המלכות, בחינת נוקבא. זה שהוא היחיד בכל התנ"ך שזוכה לכל ארבע אותיות שם הוי', והאות בסוף היא ה אחרונה, זה עצם ה-ה של הנוקבא (כשה-ד של המלכות מקבלת את השפע של ה-ו היא הופכת להיות ה – כמו שנסביר – זה הסוד של יהודה). לכן מובן למה הוא עושה יחודים – תמיד יחוד זה בין משפיע למקבל, זכר ונקבה, אז אין שם שיותר מתאים לחולל יחודים מאשר יהודה, שם של בן אבל בצורת בת, וגם על פי סוד: יהו (בחינת זכר) משפיע ל-ד (דלית לה מגרמה כלום) וממלא אותה אור ושפע שתהפוך ל-ה. אז כל השם הזה אומר אור ושפע ויחוד ותוספת, חסדי דוד הנאמנים.

אבל שוב, האר"י כותב שאותיות יהודה הן צירוף אותיות יוד-הה. יש כאלה שלא רוצים לכתוב את כל השם, אז חותמים יהודא (כינוי, כמובן, אבל הרבה פעמים רואים את זה בחתימות מכתבים, וגם בחז"ל זה נמצא), ואז זה מילוי מה של יה – יוד הא (העולה הוי'). אם כן, יש יוד הא (העולה הוי'), יש יוד הה (אותיות יהודה), ויש יוד הי (אותיות יהודי – כל היהודים נקראו כך על שם שבט יהודה, יהודי זה מי שכופר בעבודה זרה, סימן שזו נקודת מסירות הנפש של יהודה, לכפור בעבודה זרה, ובפרט בעבודת המולך, ובכך לזכות להיות מלך ישראל העובד את הוי' לבד וכופה, בדרכי נעם, את העם כולו לעבוד את הוי' אלהי ישראל יחד, ודוק). בתוך שם יה לבד לכאורה אי אפשר להבחין בין מילוי עב למילוי סג, ולכן לפעמים כתוב שיש רק שלשה מילויים של שם יה – יוד הי יוד הא יוד הה – זה עולה הוי' א-דני, כוונת אמן בכתבי האריז"ל, וזה עולה גם אני יהודה. אם רוצים לכוון עב ו-סג, "הנסתרת להוי' אלהינו", אז צריך ב"פ יוד הי (אותיות יהודי), ואז הכל עולה 126, ו צירופי יהו, ז"פ חי (היום זה חי טבת).