חיפוש בתוכן האתר

יח טבת תשס"ט - ברית שילה יהודה ליב שאול הדפסה דוא
אינדקס המאמר
יח טבת תשס"ט - ברית שילה יהודה ליב שאול
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
Page 7
Page 8
Page 9
Page 10
Page 11
Page 12
כל הדפים

י"ח טבת ס"ט – ברית שילה-יהודה-ליב שאול – כפר חב"ד

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

[דרור הסביר את השם (קצרתי): הילד נולד בחת"ת של יום "רביעי" דויחי – ברכת יהודה. הרגשנו שזה עדיין לא מספיק, וצריך עוד איזה שם. בשתים בלילה נפלה לאשתי הברקה שצריך לקרוא לו שילה – שמו של משיח (מארבעת השמות שלו בגמרא – מנחם, שילה, ינון, חנניה). התבוננות בחיים שכל ילד מביא את מי שאחריו – שרה'לה את ישראל (שם דומה), ישראל שמעון את מ"מ (שנולד יום למחרת לג בעומר), ומתאים שמ"מ יביא את שילה (משמות משיח). גם ב"היום יום" של היום יש על "ואת יהודה שלח לפניו... להורת לפניו גשנה" (אנחנו כעת מדברים על לפתוח כולל ללימוד הלכה בהודו).]

למדו ניגון חדש (לכבוד הרך הנימול).

שיהיה הרבה הרבה מזל טוב, ובהצלחה לכל המשפחה המורחבת (שכולנו כאן המשפחה המורחבת) ולכל עם ישראל.

 

א. שילה יהודה ליב החסיד

נאמר כמה מילים לכבוד הרך הנימול, שנקרא שמו בישראל שילה-יהודה-ליב, שיזכה להיות חסיד וירא שמים ולמדן, כמו שהרבי רוצה, שיפיץ את אור התורה והחסידות בכל רחבי תבל.

שמענו עכשיו מהאבא שיהודה הקטן נולד בחת"ת של ברכת יהודה. אחרי שנפל ברוח הקדש לאמא – הרי השם זה ברוה"ק של ההורים (ובאמת אנחנו מוצאים שאת רוב השמות בתורה נתנו האמהות, היינו שעיקר רוה"ק שייך לאמא, וגם את השם יהודה נתנה האמא – לאה אמנו) – השם שילה. מה שלא שמענו, אולי לא היה במודע אבל ודאי כן בעל-מודע, שהשם שילה הוא גם חלק מהברכה של יום ההולדת – "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולא יקהת עמים". שילה הוא שם של מלך המשיח, כמו שהגמרא לומדת מהפסוק הזה, וגם מהנאמר במשיח "יובל שי" (= משיח) ו"יובילו שי למורא" (ר"ת ישל, צרוף שיל, ר"ת שילה יהודה ליב), ושילה הוא לשון שי-לו – כל הגוים ישתתפו במבצע של קיבוץ גלויות לארצנו הקדושה, וגם יביאו שי למשיח (השי מתלבש בתוך המח של מלך המשיח, ניצוצי העלאת המ"ן בתוך המשכת המ"ד, המוחין חדשים, וד"ל). חוץ מזה, כתוב ש"שילה" עולה משה ו"יבא שילה" עולה משיח. "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון" – משה הוא גם נשמת מלך המשיח. כשמוסיפים יבא (13) ל-שילה (משה) זה משיח (יש על זה שיחה מהרבי, בשם הרבי הקודם, שמשיח זה משה ועוד יג, בגימטריא אחד). אם כן, זה שם מובהק של מלך המשיח.

נתבונן גם בשם יהודה-ליב. בדרך כלל זה מצטרף – זה על שם המהר"ל מפראג, שהוא גם צאצא של דוד מלך ישראל חי וקיים. קראו לו ליווא, ובהמשך הדורות זה נעשה ליב, שניהם מובנם אריה – "גור אריה יהודה". ליב בד"כ כותבים ב-י אחת (לפעמים כותבים בשתים, אבל אנחנו נחשב עם י אחת). השם ליב באידיש רומז להארת ה-י, נקודת היהדות (יהדות = גור אריה), מסירות הנפש של היהודי, בתוך הלב. אריה = גבורה (ארי = גבור), והגבורה היא בלב, וכמו שאומרים "לב ארי". בנקודה הפנימית שבלב שוכנת היחידה שבנפש – כך מביא הרבי הרש"ב – והרי היחידה היא מקור כח מסירות הנפש של היהודי, הלב אריה שלו, החל ממסירות נפשו של אברהם אבינו (לב ארי = אברם, לב אריה = אברהם, "אברם הוא אברהם", "ופני אריה אל הימין", בחינת אברהם, וד"ל, וראה לקמן). גם השלחן ערוך פותח בכך, "יתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר" – ובשאגת אריה להוציא מפיו את האמירה הראשונה של היום: "מודה אני לפניך". השו"ע פותח "יתגבר" – בתריג, להתגבר בכל תריג מצוות התורה – והדבר הראשון ש'שואגים' בבקר זה "מודה אני", לשון יהודה (מודה אני = חן חן = יהודה במספר קדמי, ודוק). גם כל שליח בהודו – הדבר הכי מתבקש – ראוי שיהיה לו בן שקוראים לו יהודה, שהרי זה "הודו להוי' כי טוב כי לעולם חסדו", יהודה לשון הודיה. מכל השמות זה הכי קשור לשליחות בהודו.

[בפתיחת השלחן ערוך יש עשר תבות כנגד "עשר ספירות בלימה", וההקבלה בקיצור: "יתגבר" מכח הכתר, כח האמונה האיתנה והרצון החזק שבנפש; "כארי", סוד ה-י שבשם, נקודת החכמה המתגלה מתוך כח המשכיל שבכתר, הצורה הראשונה שממנה באה התופעה המאפיינת את החכמה – "פושט צורה ולובש צורה". כארי = רלא שערים פנים ואחור של התורה הקדומה ש"מחכמה נפקת"; "לעמוד" – העמידה לעבודת ה' היא בסוד "אני בינה לי גבורה", וד"ל; "בבקר" היינו "בקר דאברהם" – חסד; "לעבודת" – עמוד העבודה בגבורה, "ועבד הלוי הוא"; "בוראו" היינו גילוי אור הבורא ב"ה בתפארת, עיקר בחינת קודשא בריך הוא; "שיהא הוא", נצח והוד, "הוא" מתפשט ומתגלה בהוד, בסוד "בינה עד הוד אתפשטת", סוד "ועבד הלוי הוא" כנ"ל; "מעורר" היינו ביטוי מובהק דקאי על התעוררות הקשת, הברית קדש, ספירת היסוד; "השחר", המלכות, האור הבוקע מתוך השחור שבעין, האישון בת עין, וד"ל.

ורמזים: "יתגבר כארי" = 846 = חי פעמים בטול; "לעמוד בבקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר" = 2538 = 3 פעמים 846, נמצא שכל המשפט = ד"פ "יתגבר כארי", שכנגד ה-י וקוצ"י שבשם, בכל ד העולמות וכו', ודוק.]

כשיהודה נולד לאה אמנו אומרת "הפעם אודה את הוי'". איפה השם שילה יהודה ליב רמוז בתורה (לית מידי דלא רמיזא באורייתא)? מאיפה ההורים הורידו את השם הזה? מסתמא ממקור השם יהודה – "אודה את" = שילה יהודה ליב = 417! לפני שנאמר מה אומר המספר הזה, יש מבנה בארבעת המילים – דוד אותיות, "הפעם [ד] אודה את [ו] הוי' [ד]", כאשר "אודה את" מצטרפות יחד. עוד דוד כאן – "אודה" היינו הוד עם אאודה = 16 (משיח במספר קטן; אודה עולה 16 גם במספר קטן). יהודה = 30, שלשים המעלות של מלך. כמה צריך להוסיף ל-אודה כדי שיהיה יהודה? עוד דוד (של מבנה כל הביטוי). האריז"ל אומר שדוד הוא ראשית תיקון אדם הראשון אבל שלמות התיקון זה משיח, לכן אדם ר"ת אדם-דוד-משיח. אדם דוד משיח = 417 = אודה את = שילה יהודה ליב! לא סתם ההורים כוונו שזה שם של משיח. שלמות גלגול הנשמה של מלך המשיח. יש אדם הראשון, שאם לא היה חוטא הוא היה המשיח, ואחרי שנפל אדם הראשון (ומת, תוך כדי מסירת שבעים שנותיו האחרונות לדוד) דוד מתחיל להרים אותו (דוד מלך ישראל חי וקים) ומי שמשלים את התיקון זה מלך המשיח. לכל יהודי יש את הענין הזה של "אתם קרוים אדם ולא או"ה קרוים אדם" ושל דוד משיח, וזה עולה "אודה את". "הפעם אודה את הוי'" = אברהם יצחק יעקב. זה משהו מאד מיוחד, שההתפעלות של לאה בלידת יהודה, שרואה בילד הזה את כל אבות האומה.

ר"ת של שילה יהודה ליב זה כבר שילה, רק שחסר ה-ה בסוף. איך נשלים את ה-ה? חוץ מיהודה משבטי י-ה, שבט המלוכה, יש עוד יהודה מהכי חשובים בין הראשונים – ספר חסידים (שראוי ללמוד אותו, בפרט כל מי שנקרא בשם יהודה) – רבי יהודה החסיד (יהודה החסיד = ט פעמים אחד-אהבה, מספר הפסוקים בשיר השירים, ההפרש בין שסה ל-רמח כנודע; רבי יהודה החסיד = ז פעמים בטול, ודוק). חשבתי על כמה וכמה אפשרויות במה להשלים את ה-ה, אבל הכי טוב הוא שילה-יהודה-ליב-החסיד – כך יוצא ר"ת שילה, וגם כבר הברכה הראשונה מחי"ל (חסיד ירא שמים למדן), שהכלל הגדול זה החסיד הכולל הכל (גם יר"ש ולמדן). לפני הגימטריא של השם שלו לבד נחשב את שילה-יהודה-ליב-החסיד = 504 = ז פעמים יהודה ליב (הקשור למהר"ל מפראג, ה'אבא' של החסידות – אדמו"ר הזקן בן שמיני בן אחר בן למהר"ל, וכשכותב בשער התניא קדישא שזה "מפי ספרים" מקובל שזה ספרי המהר"ל מפראג, אף שלא רואים זאת ממש מפורש בתוך התניא – ההשראה והרוח של כל החסידות זה מהמהר"ל מפראג) = יב פעמים ליב (504 הוא המספר הראשון שמתחלק גם ב-מב וגם ב-עב). מה כחו של יהודה? יהודה הוא הכח המעלה את שם מב לשם עב. בקבלה יש שם מב, שם של הגבורה, שם של העלאה ממטה למעלה (השם שמכוונים בר"ת של "אנא בכח", תפלת רבי נחוניה הקנה), ובקבלה כתוב שזה שם של העלאה בין עולם לעולם (מכוונים את זה בכל קדיש בתפלה, שעולה מעולם לעולם), ויש שם עב, השם שממשיך את מי החסדים ממעלה למטה (עב עולה חסד). מה יש בין מב ל-עב? 30 = יהודה. רואים את זה בצירוף של יהודה-ליבליב עולה מב, ובצירוף יהודה זה כבר עב. המספר של השם השלם, עם הכינוי "החסיד", גם מתחלק ב-מב וגם ב-עב (גם כפולה של ליב וגם של יהודה-ליב, כנ"ל). זה ממש מובהק שיוצא טוב מאד מכל הבחינות להוסיף את "החסיד" לשם שלו – זה כינוי (לא צריך להוסיף כשהוא עולה לתורה), אבל שכך יהיה ידוע בעם ישראל, כ"החסיד" ב-ה הידיעה.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com