חיפוש בתוכן האתר

כז סיון תשס"ט - אופשערניש (חלאקה) ליוסף יצחק דוד הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כז סיון תשס"ט - אופשערניש (חלאקה) ליוסף יצחק דוד
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
Page 7
Page 8
Page 9
Page 10
Page 11
Page 12
Page 13
כל הדפים

אור ל-ז"ך סיון ס"ט – תספורת ליוסף יצחק שי' דוד – כפר חב"ד

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו שאמיל.

לחיים לחיים. מזל טוב מזל טוב לכל המשפחה, לכל המשפחה הגדולה של עם ישראל כולו.

 

א. השארת הפאות מימין ומשמאל

ראשית החינוך – כיוון ברור; השארת ה'סימנים' כסימני דרך

הערב זכינו להתחיל בחאלקה. שזה לגזור את השערות של הילד בין ה-3, על מנת להשאיר לו את הפאות – שזה המצוה. את מה שמיותר, השערות המיותרות, מורידים, ומה שצריך להשאר ולגדול ולהתפתח – משאירים. כמו בגינה, שמוציאים את העשבים שלא צריכים להיות שם כדי שמה שצריך לגדול, הפירות והירקות, יוכל להתפתח ולגדול טוב. מקובל שלפאות האלה קוראים 'סימנים', שני סימנים – סימן שאני יהודי. יהודי צריך סימנים, שאני יהודי. נשאלת השאלה למה צריך שני סימנים, לא מספיק סימן אחד? אני יהודי אחד. סימן זה כמו סימן דרך, לאן פונים. אנחנו יודעים שהנחת הפאות של הילד שעושים לו חאלקה זה ראשית החינוך שלו. כשיש הרבה שערות, בלי הבחנה ביניהן – שערות זה השערות, זה פוטנציאל – אז זה חשיבה מפותחת, אבל עוד בלי הבדלה. אור וחשך משמשין בערבוביא. מצב של ריבוי של סברות, של דעות, של תיאוריות (אני אומר את זה דווקא במילים שזה שייך גם למבוגר) – שקוראים בעיתון כך וכך וכך – זה הרבה שערות, בלבול אחד גדול, אז אין יכולת לחנך בשום כיוון ברור. חינוך זה כיוון, ללא כיוון אין חינוך. לכן צריך לגזוז את השערות, "ראשית הגז" קוראים לזה, על מנת להשאיר סימני דרך.

סימני דרך – אחד לימין ואחד לשמאל

סימנים זה בשביל סימן דרך, לאן הולכים. חוץ מזה שהסימן מצביע על עצמי, שאני יהודי, זה שצריך שני סימנים זה כדי שאדע כל פעם לאן לפנות. עצם המלה פאה בלשון הקדש זה צד. צריך לדעת לאיזה פאה, לאיזה כיוון, אני הולך בחיים. אפשר לחשוב שצריך להשאיר רק פאה אחת בצד ימין, כי כולנו ימניים, אבל לא – צריך סימן מצד ימין וצריך סימן מצד שמאל. יהודי צריך שני סימנים, שתי פאות. קודם כל, זה שיש שתי פאות, אחת מימין ואחת משמאל, זה כדי שגם יוכל להבחין בין הימין ובין השמאל, אבל אם אחד היה טוב והשני לא אז לא היינו משאירים אותו הדבר. זה שמשאירים בדיוק אותו דבר סימן ששניהם טובים. לפעמים אומרים שהימין הוא טוב והשמאל הוא טוב מאד. בכל אופן צריך להשאיר כיוון, סימן דרך, בצד ימין של הפנים (לשון פניה, לאן אני פונה) וצריך להשאיר פאה – אותו יפי של פאה (הפאות זה משהו יפה מאד), אותו הדר – גם בצד שמאל, בשני הכיוונים. גם כדי שיהיה אפשר להבחין בין ימין ושמאל, וגם כדי שיהיה אפשר לבחור כל פעם לאיזה כיוון לפנות. אם איני יודע לאן לפנות אז כתוב "כל פניות... יהיו לימין". זה כלל לא על פי טעם ודעת. אבל יש גם שמאל, לפעמים אני יודע שצריך ללכת לשמאל. רק אם הגעתי לפרשת דרכים ואיני יודע אני אומר שמן הסתם צריך ללכת לכיוון הימין.

הפאות – הגדרת הימין והשמאל לילד בן שלש

אז שוב, הענין הראשון של הפאות, הוא שיש לפני שני כיוונים. כשרוצים לחנך ילד, אפשר לומר שעד גיל שלש קשה לילד לתפוס מה זה ימין ומה זה שמאל. עכשיו הילד בן שלש, ועושים לו שתי פאות, ואז אני יכול לומר לו מה זה ימין. לפני החאלקה אני מצביע על היד, או סימן אחר בגוף, אבל כעת אני מסביר לילד מה זה ימין אני תופס את הפאה הימנית, וכשאני רוצה לחנך אותו מה זה צד שמאל שלך – זה הפאה השמאלית שלך, הסימן השמאלית. זה הסימנים, זה עצם הגדרת הימין והשמאל.

חאלקה – "מנהג ישראל תורה"

איך אני יודע שהווארט הזה מוצק? בגלל שהאריז"ל, גדול המקובלים, מתייחס מאד מאד בכובד משקל לענין הפאות. כתוב שהוא לקח את הבן שלו לעשות חאלקה במירון, אצל רבי שמעון בר יוחאי. כמו שנסביר בהמשך, כל הענין של החאלקה זה "מנהג ישראל תורה". יש מצוות דאורייתא, מצוות דרבנן ומנהגי ישראל. אומרים שעל פי פשט זה יורד, אבל בפנימיות זה עולה. זה "מנהג ישראל" כסימן מובהק שאני יהודי. כתוב "מנהג עוקר הלכה" – לפעמים מנהג, אף על פי שאין לו שום שרש גלוי, לא בתושב"כ ולא בתושב"ע, הוא עוקר הלכה. אין חזק כמנהג, כמו שננסה להסביר קצת בהמשך. מה שאנחנו עושים הערב, השמחה הזאת, זה מנהג – "מנהג ישראל תורה". המנהג הזה בונה את המודעות לימין ושמאל במקור.

הפאה הימנית – הרמב"ן; הפאה השמאלית – הרמב"ם

שוב, איך אני יודע על חשיבות הפאות מימין ומשמאל? מהאר"י הקדוש, שאומר שכל הנשמות היו כלולות בנשמת אדם הראשון, שהוא בדוגמת ז"א בעולם האצילות. הוא אומר ששתי הפאות שלו, מהן יצאו שני גדולי ישראל, בערך באותו דור, אבל באמת לפי הכרונולוגיה הפאה השמאלית קדמה קצת לפאה הימנית. ומי הם? "משה משה". אין לנו גדול כמו משה רבינו, ובדורות האחרונים – כלומר אצל הרבנים הגדולים אחרי חתימת הש"ס – שני המשה הכי גדולים, שחיו מאד מאד קרוב בזמן אחד לשני, זה רבי משה בן מימון, הרמב"ם, ורבי משה בן נחמן, הרמב"ן. האריז"ל אומר שלא סתם קוראים להם משה-משה, כפי שהקב"ה פנה (לשון פניה) פעם ראשונה למשה רבינו ונתן לו את השליחות להוציא את עם ישראל מארץ מצרים בהר סיני, במראה הסנה, כשמשה סר לראות איך הסנה בוער באש ואיננו אוכל, הוא אמר "משה משה". כל פעם שיש כפל שמות בתנ"ך יש באמצע פסיק-טעמא, אבל כאן "לא פסק טעמא בגוויהו". זה ללמד שיש כאן יותר אחדות בין שני השמות, בין שתי בחינות של משה. יש יותר אחידות ב"משה משה" כאן מאשר בכל שאר השמות שהוזכרו בתנ"ך כפול – אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל. יש פתגם עממי, שהוא גם "מנהג ישראל תורה", שאומרים "ממשה [רבינו] עד משה [בן מימון] לא קם כמשה". אבל לפי האריז"ל יש שני משה שקולים שכמעט באותו דור, הרמב"ם והרמב"ן, והאריז"ל אומר שהרמב"ם הוא הפאה השמאלית של אדם הראשון (שכלל את כל הנשמות, כל מי שעתיד להוולד בעולם עד ביאת המשיח) והרמב"ן הוא הפאה הימנית.

השארת הפאות – גדלות בנגלה ובנסתר

כמה ששניהם אהובים וברורים וגבורים וקדושים, אבל בדרך כלל הלכה כמו הרמב"ם. איך מסביר זאת האר"י הקדוש? הלכה יותר קשור לצד שמאל, מה עושים תכל'ס, לצד הדין. אבל מי שהיה יותר קרוב לסוד, כמו שברור לכל מי שפותח את פירוש הרמב"ן עה"ת ורואה שהוא מפרש "על דרך האמת", זה הרמב"ן, כי שרשו בפאה הימנית, לכן הוא יותר קשור לסוד מאשר הרמב"ם. כך כותב האריז"ל, יש כאן שני שרשי נשמה, שניהם משה – "משה משה לא פסיק טעמא בגוויהו" – והם הפאות. אז בעצם בכל חאלקה – לאחר שיסיימו וישאירו פאות יפות – יש לכוון שהפאה הימנית זה הרמב"ן והפאה השמאלית זה הרמב"ם. ידוע שקהילת תימן מאד קשורה ואדוקה ברמב"ם, שכתב אגרת מפורסמת אליהם ליישר את הדרך לביאת המשיח ותחית המתים, ומאז שכתב להם אגרת זו קשורים אליו באופן מיוחד, אך כמובן שכולם קשורים אליו במיוחד, כל מי שעוסק ב'לומדות' של תורה הכי הכי אצלו זה הרמב"ם – הוא הפאה השמאלית. השני זה הרמב"ן, שצריך ללמוד פירושו על התורה – הרביים היו לומדים כל שנה חומש עם רש"י, ופירוש נוסף במחזור של רמב"ן-ראב"ע-אוה"ח-פנ"י. הרמב"ן הוא הפירוש הראשון החשוב שמפרש את התורה על פי סוד, על פי פנימיות, והוא הפאה הימנית. אז כמו שאמרנו קודם, הפאה השמאלית צמחה קצת לפני הפאה הימנית, הרמב"ם קצת קודם לרמב"ן. זאת אומרת שמה שמשאירים את שתי הפאות זה גם סגולה שהילד בן השלש, שזה ראשית החינוך, יהיה גדול בנגלה ובנסתר (שניהם היו גדולים בנגלה, בפשטות ובגלוי, ונראה מהספרים שהרמב"ם גם היה גדול בסוד). כשמשאירים את הפאה השמאלית צריך לכוון שהילד יהיה גדול בהלכה, כמו הרמב"ם גדול הפוסקים, וכשמשאירים את הפאה הימנית לכוון שהילד יהיה גדול בנסתר. לפי האר"י הקדוש שתי הפאות זה שני שמות הוי' שלפני יגהמ"ר – יגהמ"ר זה הזקן, ולפני זה יש "הוי' הוי'" שזה הפאות. כלומר, זה משהו גדול גדול הפאות האלה.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com