ב. מגאולת י"ט כסלו לגאולת נר שלישי – עשרה דורות

יש לנו כמה נקודות הערב, ננסה לעשות סדר. נקודה אחת זה בהמשך למה שדברנו כאן בי"ט כסלו. אמרנו שי"ט כסלו וכ' כסלו שניהם גאולת אדמו"ר הזקן, אבל היום הראשון, יט כסלו, זה גאולתו כתלמיד מובהק של רבו המגיד ממעזריטש (בעל ההילולא של י"ט כסלו), זה תורה בשביל תפלה, "הקֹל" חסר, קול תפלה, ואילו כ כסלו זה "קול" מלא, קול תורה, הקול של אדמו"ר הזקן בפני עצמו. רק זה מספיק בשביל לבנות מבנה שלם, שזה היה מתבקש, ואולי מי שעשה כאן "מהדרין" – מי שעשה חזרה (הדרן) – עלה על דעתו שאם יש שני ימים של אדמו"ר הזקן שהם המגיד שבאדמו"ר הזקן ואדמו"ר הזקן שבאדמו"ר הזקן זה מזמין סדר שלם:

לפי זה ח"י כסלו צריך להיות שייך לבעל שם טוב. החתונה שלנו, של השבע ברכות שעושים עכשיו, התחיל בח"י והמשיך לי"ט (למעשה הכל היה ב-יט, אבל ההזמנות היו ל-חי כסלו). כמו שאמרנו, ח"י כסלו זה היארצייט של נכד הבעל שם טוב, הרבי ר' ברוך. אם י"ט כסלו רק היה יארצייט של המגיד, אז עדיין אומרים תחנון במנחה של ח"י. לגבי י"ט בעצמו זה תלוי אם אומרים תחנון ביארצייט של צדיק או לא, אבל אפילו אלה שלא אומרים תחנון בהילולת המגיד (ורבי ברוך אצלם לא מצדיק לא לומר תחנון), זה לא אומר שלא אומרים תחנון במנחה של י"ח, אבל אם י"ט כסלו זה חג הגאולה לא אומרים תחנון גם במנחה יום קודם (וכך נהוג). זאת אומרת שיש פה הכנה של ממש, שאפילו באה לידי ביטוי במנהג מסוים, שהחג הזה מתחיל בי"ח כסלו. החלק הזה שייך לבעל שם טוב. אז אם יש לנו הבעל שם טוב והמגיד ואדמו"ר הזקן – ח"י כסלו זה בדיוק שלשה חדשים אחרי ח"י אלול, יום הולדת הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן (גם קשר ביניהם), אז העיבור של ח"י אלול מתחיל בח"י כסלו – אז אפשר להמשיך: כ"א כנגד אדמו"ר האמצעי, כ"ב כנגד אדמו"ר הצ"צ, כ"ג כנגד הרבי מהר"ש, כ"ד כנגד הרבי הרש"ב, כ"ה (היום ממש, הנר הראשון של חנוכה) כנגד הרבי הריי"צ, כ"ו (נר שני) זה כבר הרבי של הדור הזה, נשיא דורנו, והדור העשירי (שהרבי אמר שאנחנו כבר נכנסים ונמצאים בדור העשירי) אמור להיות בנר שלישי.

אז כל הסדר הזה של עשרה דורות מתחיל מח"י ונגמר בנר שלישי של חנוכה. ח"י אמרנו ששייך לגאולה. אם באמת לא אומרים תחנון במנחה של ח"י, זה אומר בפנימיות שאם אתה עתיד לצאת מבית הסהר ביום מסוים – נאמר בי"ט כסלו – כנראה שהנשמה כבר מרגישה את זה, יש איזה הארה שהולכים לצאת לחופש, במנחה של היום הקודם (צריך לשאול את החתן אם זה ככה), ו"אף על גב דאיהו לא חזי מזליה חזי". מה יפה בזה? זה מתחיל מהגאולה ונגמר בגאולה. הגאולה הראשונה של אדמו"ר הזקן זה בי"ט כסלו, אבל הגאולה השניה – כפי שכותב הרבי הריי"צ ומובא ב"היום יום" – זה בנר שלישי. יש מסורת חסידים שמשהו קרה בנר חמישי, אבל מה שמסור לנו מבית הרב, דור אחר דור, שהגאולה השניה היתה בנר שלישי. זה ז"ך – מתאים מאד לשמן, "שמן זית זך". אמרנו שכל סוד חנוכה זה השמן, האנרגיה, והוא זך. היום הכי אהוב על הרבי בחדש זה יום ה-זך, ג בחזקת ג, ו-זך כסלו הוא נר השלישי. לפי הסדר הזה שבנינו עכשיו – סדר חדש שלא היה ולא נברא עד הרגע הזה – זה הולך מהגאולה הראשונה, אור לי"ט כסלו, עד הגאולה השניה, בז"ך כסלו.

ג. רבי חיים מצ'רנוביץ': הקפדה על צניעות – שמירה משרפה וחורבן

היות שכאן אנחנו מתוועדים לכל החנוכה, ויש גם בספרי החסידות – במיוחד ב"בית אהרן", קרלין – שמהיום הראשון של חנוכה, בכל נר שמדליקים, צריך לצייר את הימים הבאים. לא כותב את זה, אבל זה גם הענין למה מדליקים בחנוכיה – שמהיום הראשון רואים שיש מקום לשמונה נרות (אף שלא נוהגים כדעת בית שמאי, שמתחילים משמונה נרות; בענין זה יש מעלה ב"מהדרין מן המהדרין" של בית שמאי לגבי בית הלל. אצל בית שמאי ניכר המהדרין מן המהדרין כבר מיום ראשון של החג, כי מיד מדליקים שמונה נרות, משא"כ לבית הלל שמדליקים נר אחד ביום הראשון אז לא ניכר עדיין המהדרין מן המהדרין – ורק אם כל אחד מדליק ניכר המהדרין – כי לא יודעים מה יעשו מחר. בבית שמאי, גם כשיורד לאחד ביום האחרון זוכרים שהכל היה לפי סדר של מהדרין מן המהדרין). מי ששם רק נר אחד ושמש לא רואה בכלל את העתיד לבוא. כתוב שהכל עולה ומגיע – יעלה ויבוא ויגיע ויראה וכו' (שמונה לשונות, כנגד שמונת ימי חנוכה) – ל"אל מול פני המנורה", ליום השמיני שבו כל הנרות דולקים והכל מואר (כותב שזה נקרא "פני המנורה"), ו"אל מול פני המנורה [היום השמיני] יאירו שבעת הנרות [שבעת הימים הקודמים]". גם כאן, ביום הראשון כבר צריך לקחת בחשבון ולחבר את כל הימים. אז לפי מה שדברנו כרגע, נדבר משהו על הנר השלישי, אף על פי שאנחנו עדיין רק בנר הראשון.

הנר השלישי זה יארצייט של אחד מגדולי החסידות, רבי חיים מצ'רנוביץ', בעל הבאר מים חיים, תלמיד מובהק של רבי מיכל מזלוטשוב. יש קשר מובהק בין הדור העשירי – לפי איך שהסברנו כעת – לבין הבאר מים חיים. הקשר המיוחד הזה צריך גם לגלות לנו איזה סוד צבאי, לו אנחנו רוצים להקדיש את הווארט הזה.

סיפור על בעל ההילולא של נר שלישי, הבאר מים חיים, שהוא התבקש לכהן כרב של צ'רנוביץ', מקום שהוא שימש בו רב אחר כך הרבה מאד שנים. כשהוא הגיע כאברך צעיר יחסית למקום הזה הוא מצא פרצה גדולה מאד בעיר – כל שבת בבית הכנסת המרכזי של צ'רנוביץ' עשו עונג שבת, ריקודים מעורבים, גברים ונשים רקדו יחד בתוך בית הכנסת וקראו לזה ענג שבת. עצם הדבר הזה חשוב מאד לצייר, שלא נחשוב שפעם היה אחרת, איזה קדושה עילאית היתה בעיירות. בכל אופן, הוא בא למקום הזה ומצא את הפרצה הזאת בעיר, שבבית הכנסת המרכזי יש ריקודים מעורבים בשבת קדש וקוראים לזה ענג שבת, אז על השבת הראשונה שנעשה רב רצה לבטל את המנהג הרע הזה. דרש להם – מיניתם אותי להיות רב, ומעכשיו המנהג הזה בטל. באו ראשי הקהילה ואמרו לו – רבינו, לבטל ענג שבת?! זה הענג שבת של הקהילה, איך אתה יכול לבטל את זה? הוא נעשה רציני מאד, והוא אמר שאם אתם תסכימו לבטל את המנהג הזה אני מבטיח לכם שלא תהיה פה שרפה בעיר הזאת. זו היתה מכה נפוצה ביותר, שבכל העירות היו מדי פעם שריפות, שיכלו לכלות עירה שלמה, אז הוא אמר שמבטיח שלא תהיה שום שריפה אם תבטלו את המנהג הזה. זה היה פיתוי רציני, והלכו על זה – הסכימו. וכך הוה – בזכות זה שלא רקדו בבית הכנסת בשבת אז כל זמן כהונתו, ארבעים-חמשים שנה, לא היתה שום שריפה. זה נס גלוי לחלוטין. כתוב שאפילו שלושים שנה אחרי שנפטר לא היתה שריפה – במשך שבעים שנה ששמרו על התקנה – אבל כעבור שבעים שנה קם דור חדש "אשר לא ידע את יוסף", ואז חדשו את הענג שבת שלהם (את זה לא שכחו, טעם של ענג שבת נשא), ולמחרת היתה שריפה שכלתה את כל העירה, ולא נשאר מהעירה שום דבר.

זה סיפור של הבאר מים חיים זכותו יגן עלינו, שהיארצייט שלו זה נר ג' דחנוכה, הגאולה השניה של אדמו"ר הזקן, ז"ך כסלו, הדור העשירי החל מח"י כסלו, שזה הדור שלנו. אם כן, הסיפור הזה אמור ללמד לנו משהו חשוב מאד לגבי הדור שלנו. נאמר את הווארט הכי פשוט: למה יש שריפות בעם ישראל – אם יש פינוי בבית השלום זה שריפה, אם יש עמונה זה שריפה, אם יש התנתקות מגוש קטיף זה שריפה. למה יש שריפות? למה מגיעות לנו שריפות, שפתאום העירה עולה באש? מתוך הסיפור הזה התשובה פשוטה מאד – יש שריפות בגלל שיש פריצות (שרף הפוך אותיות פרץ, בחילוף ש-ץ באותיות השינים; וכן הניב: השרפה פרצה בעיר). "איש ואשה זכו שכינה ביניהם, לא זכו אש אוכלתן". (מישהו אמר שזה מפחיד, והרב ענה) זה לא מפחיד אלא משמח – "אין שמחה כהתרת הספקות", לא יודעים למה קורה משהו וכעת הספק נפשט. צריך להתמקד על משהו – גם במבצעים צריך לדעת על מה להתמקד.

הסיפור הזה אמור להיות שייך לחנוכה, לחג שלנו. מה יכול לצאת מנר חנוכה, בפעם היחידה שהוא מוזכר במשנה? זה יכול לעשות שריפה. נר חנוכה זה קצת מסוכן, שמים אותו בחוץ, ליד הפשתן. אבל מה זה באמת שייך לחנוכה? אמרנו שהסודות של חנוכה הם סודות צבאיים. מי הגבורים של חנוכה? יש שני גבורים – מתתיהו ויהודית, גבר ואשה. יש כמה רמזים מאד יפים בשני הגבורים האלה. הגבר הגבור זה מתתיהו, שכל חמשת הבנים בזכותו ומכחו, ואחרי שיהודה נהרג הוא אמר שהוא יצא להלחם במקומו (כשראה שרוח הבנים נפלה). מתתיהו = 861 = משולש 41. יהודית = 435 = משולש 29. ביחד זה ריבוע מושלם – 1296, לו בריבוע (לו נרות חנוכה; לו עצמו הוא משולש של ח וריבוע של ו), הם משלימים אחד את השני לגמרי (ונראה מי יקח את האתגר לנסח את הכלל המתמטי העולה מהתופעה הזאת. רמז נוסף: בכל שם יש שש אותיות, ובהכאה פרטית – מ פעמים י, ת פעמים ה, ת פעמים ו, י פעמים ד, ה פעמים י, ו פעמים ת – עולה הכל י"פ זך בריבוע (העולה קרע שטן). אנחנו יודעים שיהודית תקנה את יעל והרגה את שר הצבא של אנטיוכוס, ובזכותה יש לנו גם כמה מנהגים יפים כמו לאכול לביבות של חלב וכו'. אבל מה עורר את המכבים לצאת לקרב? כתוב בכל המקומות – יש גם גמרא בקידושין – שמה שעורר את הבנים להלחם נגד היונים זה לא היה חדש ושבת ומילה (שלש המצוות שבטלו מאתנו). בטלו מאתנו שלש מצוות, והמון יהודים מסרו את הנפש שלא לחלל שבת ולמול את הילדים אף על פי שהיה דין מות, אבל לא זה מה שקומם את המכבים. כתוב בחז"ל שמה שקומם אותם, מה שעשה את המרד, זה היה שהיו מכניסים כלה לפני החופה להגמון וכך היו מטמאים את קדושת בנות ישראל. כשהדבר הזה קרה בבית חשמונאי הם יצאו למלחמה – זה כמו שמעון ולוי, "הכזונה יעשה את אחותנו" – ובגלל זה התקוממו, וזה מה שגרם למרד החשמונאים. עיקר הקנאות של עם ישראל – כמה שחשובים חדש ושבת ומילה, אבל הקנאות זה על פגם הברית, כלשון חז"ל "קנאין פוגעין בו". לכן, הדבר הזה שייך לחנוכה ושייך לסיפור של הבאר מים חיים.

שואלים איזה פעולה אפשר לעשות, פעולה של תהו – לא פעולה של תיקון, מה שאנחנו קוראים לו "תדיר" – פעולה של "מקודש" (לשון יקוד אש, כנגד הקדש והקדשה של הטומאה – פגם הברית). יש חרדים שעושים את זה, לא כל כך בהצלחה – כשיש כל מיני פרסומים של תועבה בראש כל חוצות, אז "קנאין פוגעים בו". יש אחד שעשה יותר גרוע מזה, קבל מאסר עולם, עד שהוכיח שהוא משוגע – אם תוכיח שאתה משוגע זה בסדר, אפשר לשחרר אותך. אבל כל זה דברים קטנים. העיקר שאם הולכים על מהלך ציבורי – לדוגמה, אם מקימים מפלגה (ובטח אם  רוצים אחדות עם החרדים) – צריך שיהיה דבר חזק במצע, ושהרבנים יוציאו פסקים וכו', נגד פריצות. במיוחד בחורים של עוד יוסף חי – שידוע שאות ההצטיינות של הישיבה שלנו קשור לקנאות על קדושת הברית, בחינת יוסף שעמד בנסיון (ושמעון ולוי שעליהם התפלל אברהם כשהגיע לשכם בראשונה) – וצריך להיות "מוסיף והולך ואור", כל פעם להוסיף עוד נר, ועל ידי כך "יוסף הוי' לי בן אחר", מוסיפים עוד יהודי אחר.

נאמר עוד משהו שנשמע מוזר – למה הערבים שונאים את היהודים כאן? חוץ מזה שיש להם תאות שלטון, ולא יכולים לסבול שמישהו אחר לוקח מהם את הגאוה של השליטה, מה מפריע להם ביהודים של המדינה הזאת? דבר ידוע ומפורסם, ואומרים את זה בפירוש, שמה שמפריע להם זה הפריצות של ת"א ועל זה מוכנים לההרג, לעשות פיגועים. ח"ו שאני בא כאן להצדיק את הערבים, ימח שמם, אבל כתוב בזהר הקדוש שכל זמן שאין שמירת הברית בארץ אז הערבים שעושים חצי מילה יש להם אחיזה בארץ, בגלל שאנחנו לא שומרים על הברית – זה זהר מפורש. זה לאו דווקא אנשים שיושבים כאן, אבל כל ישראל ערבים זה בזה ואנחנו אחראים, גם על עצמנו – ודאי כל אחד ואחד יכול להשתפר בעצמו, זה פשיטא, אנחנו לא צדיקים כאן – אבל אנחנו גם אחראים על כל העם שלנו. לכן, אם נעשה חשבון פשוט – אחד ועוד אחד שוה שתים – אפשר להבין את ה'קלף' (לשון קליפה) שיש לערבים להשאר כאן, כמו שהזהר אומר מה הקלף שלהם, וגם את הרצון של הממסד (אמצעי התקשורת והבג"ץ והממשלה והצבא, שהכל בנוי על פגם הברית, מההתחלה ועד הסוף) למסור את הארץ לערבים. זה מה שמתבקש. עדיף להם פגם הברית שלהם מאשר האחיזה בארץ [שאלו: למה לא נותנים את תל אביב? תשובה: זה מקום הפריצות – מוכנים למסור הכל חוץ ממקום התאוה. היו צדיקים שאהבה את תל אביב בגלל שאין שם כנסיות – אז לא היה – אבל מצד שני זה המקום של הפריצות].

שוב, כל מה שעכשיו דברנו זה רק חומר למחשבה. מה שכן אפשר לומר, שהדור העשירי זה דור שהוא צריך לקחת בחשבון את הענין של פגם הברית. הדור התשיעי, הרבי, אומר לגבי הענין של פגם הברית שלא הזמן גרמא לתקן את זה באופן מודע אלא רק להסיח מזה דעת. כנראה שהדור העשירי לא יכול להסיח דעת מזה, כי משם צומחות כל הבעיות שלו – לא יעזור לו להסיח דעת מזה. מי שנמצא בזה ורוצה להשתחרר צריך כל הזמן להסיח דעת, לא להיות כל הזמן באובססיה בגלל זה, אבל אם באים מתוך רחמנות ואהבת ישראל לעזור לתיקון – שזה הזכות שלנו להאחז בארץ – אז צריך להיות מודעים מה הבעיה. זה קשור לכל הנושא של חנוכה. חנוכה זה שמן. קודם אמרנו ששמן זה אנרגיה (בניגוד ליין), וצריך לשמור על האנרגיה. שמן זה ה"זרעא חיא וקיימא", צריך לשמור עליו, שיהיה רק "שמן למאור", שישאר סוד צבאי, לפני הצמצום, "אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". כל זה היה רק נקודה אחת קטנה.