חיפוש בתוכן האתר

כה כסלו תשס"ט - שבע ברכות לאריה ויסכה טסלר הדפסה דוא
אינדקס המאמר
כה כסלו תשס"ט - שבע ברכות לאריה ויסכה טסלר
Page 2
Page 3
Page 4
Page 5
Page 6
כל הדפים

נר ראשון דחנוכה ס"ט – שבע ברכות לאריה ויסכה טסלר – יצהר

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א

ניגנו ניגון 78 וניגון 237 (בקובץ הניגונים של הרב).

לחיים לחיים! חג שמח, חנוכה שמח. נתחיל עם מנהג של חנוכה, לחלק דמי חנוכה. גם נסתכל על הנרות, המספרים סיפורי צדיקים, כידוע. מדליקים לו נרות כנגד לו צדיקים שבדור, והראשון זה ה"חד בדרא". לכן גם עשינו בהשגחה פרטית את ההתוועדות היום, בנר ראשון. אז תוך כדי ההסתכלות על הנר וההזדהות עם ה"חד בדרא" כל מי שמעונין יגש לקבל דמי חנוכה.

[חלוקת דמי חנוכה. ניגנו ניגון 98]

לחיים לחיים.

 

א. רזין דרזין – סוד צבאי

חג החנוכה זה חג השמן, שמן שייך ליצהר – זה חג היצהר. זה החג של "יפוצו מעינותיך חוצה", החג הכי אהוב על הבעל שם טוב, אור ושמן. כידוע יש שתי בחינות של רזין דאורייתא – יין, "נכנס יין יצא סוד", זה מוחין דאמא, "רזין דאורייתא", אבל רק סוד אחד; ואילו שמן, שזה מוחין דאבא, זה "רזין דרזין דאורייתא", סודי סודות. החג הזה הוא החג של הסודי סודות. צריך להבין מה זה "רזין דרזין". לפעמים ההבדל בין מוחין דאבא למוחין דאמא זה תפיסה של לפני הצמצום הראשון לעומת תפיסה של לאחר הצמצום הראשון. אבא זה אצילות, ואדם דאצילות זה אור אין סוף שלפני הצמצום. אמא זה בריאה, ואדם דבריאה זה אדם קדמון אחרי הצמצום. ממילא צריך לומר שהרזין דאורייתא, בחינת יין, זה סודות הקבלה, כל סודות האר"י הקדוש, שמתחיל מהצמצום והלאה. עיקר המבנה של האר"י מבוסס על מה שקורה בתוך א"ק, שיש שם ארבעה שמות קדושים, עסמ"ב, שעל עב בכלל לא מדברים וכו' וכו'. כלומר, שכל סודות הקבלה זה מא"ק – מהצמצום והקו, אבל בעיקר מא"ק – והלאה. הכל בחינת יין. חנוכה, החג של הבעל שם טוב, של החסידות, של "יפוצו מעינותיך חוצה" זה שמן, זה יצהר, זה אדם דאצילות – אור אין סוף לפני הצמצום, כולל השעשועים שה' משתעשע, שעשועי המלך בעצמותו ממש, לפני עלית הרצון לברוא את העולמות, ואחר כך "כד סליק ברעותיה למברי עלמא" ואחר כך "גליף גליפו בטהירו עילאה" "בריש הורמנותא דמלכא", וזה שמן. זה הסבר שקיים, אבל כמה שאמרנו כעת באותיות של קבלה וחסידות זה לא אומר שהבנו מה זה רזין ומה זה רזין דרזין. רק אמרנו כמה משפטים נחמדים, אבל רוצים באמת להבין מה זה רזין ומה זה רזין דרזין.

צריך לומר שרזין דרזין זה לא אותו דבר רק יותר עמוק – זה לא רק לומר שיש עמוק אחד, סוד אחד, ויש "עמוק עמוק מי ימצאנו", עמוק בתוך העמוק. אולי זה נכון, אבל לא רק זה. כשיש משהו באין ערוך עמוק ממשהו אחר, זה גם סוג אחר. צריך לומר שיש סוג של סודות שזה יין, שעל זה נאמר "נכנס יין יצא סוד", ויש סוג אחר של סודות, משהו אחר לגמרי, שזה נקרא רזין דרזין דאורייתא. יש סוד אחד שהוא סוד אישי – יש לי סוד, משהו קרה בחיים שלי שאני לא מספר לאף אחד. אולי אני מתבייש מזה, אולי עשיתי עבירה, משהו לא בסדר, אז אני שומר את זה בסוד. לפני צאת הנשמה כדאי להתוודות, להוציא את זה. יש סודות אישיים-פנימיים שהם חיוביים, לא כמו שאמרנו כעת – סוד שאני לא רוצה שאף אחד ידע ממנו – אלא דחילו ורחימו, אהבה ויראה, שעל זה נאמר (כך מביא בהקדמת ספר התניא) "הנסתרֹת להוי' אלהינו". יש נגלות, שאלו ההלכות, אבל אהבה ויראה שיש בלב איני יכול לספר לאף אחד – זה בגדר סוד. לכן בתקו"ז כתוב שדו"ר זה יה ותומ"צ זה וה – תומ"צ בכללות זה "והנגלֹת לנו ולבנינו", אבל דחילו ורחימו שבלב, "'נודע בשערים בעלה' כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה, לפום מה דמשער בליביה", זה "הנסתרֹת להוי' אלהינו". יש ודאי גם סודות אישיים שאיני מודע להם, דברים שהדחקתי אותם, אולי דברים שקרו לי בינקות, אולי דברים שקרו לי בעיבור ברחם אמי, אולי דברים שקרו לי בגלגול קודם – זה הכל סודות. שוב, יש סודות שאני מודע להם ויש סודות שאיני מודע להם, אבל זה סודות שלי, זה שייך לי, לנשמה שלי. כל הסודות האלה זה סודות אישיים, ואם שותים מספיק יין כל הסודות האלה יוצאים החוצה. גם גלגולים קודמים וגם הכל, גם דחילו ורחימו, מן הקצה אל הקצה, מהדברים הכי רעים עד לדברים הכי טובים – "נכנס יין יצא סוד". האמא היא מטפלת, היא מגדלת את הולד, וכל הסודות של הילד נמצאים אצל האמא – הכל ברחם – ו"נכנס יין יצא סוד". אם כל הסודות האפשריים שעכשיו דברנו עליהם, סודות אישיים, זה בגדר "נכנס יין יצא סוד", אז מה נשאר בשביל "רזין דרזין"? יש סוג אחר של סוד, שהיום קוראים לזה סוד צבאי. זה לא סוד אישי, יש סוד אישי ויש סוד צבאי.

כדי להבין את ההבדל הגדול מאד בין סוד אישי לסוד צבאי נספר סיפור שמן הסתם רוב האנשים פה לא מכירים (אולי מישהו כן מכיר): כשהמציאו באמריקה את הפצצה האטומית היו שלשה מדענים שהשתתפו בהמצאה, בעיקר (זה "מבצע מנהטן"). האחד איינשטיין. השני (מתמטיקאי הגדול ביותר בדור ההוא) נקרא וון-ניומן, שיש כאלה שאומרים שהוא המתמטיקאי הגדול האחרון שקם בעולם שלנו (עד כה). יהודי – שבמודע לא האמין, צריך לעשות לו תיקון – שיתכן מאד שהוא היה העיקר בהמצאה. הוא בגיל צעיר מאד חלה, ונפטר בגיל 54 כמדומני. הוא חלה קשה מאד, והתייסר מאד, ובשוכבו על ערש דוי בבית חולים הוא גם קצת יצא מדעתו מרוב היסורים שלו, והבטחון האמריקאי נורא נורא פחד שהוא ידליף סודות צבאיים ברגעים האחרונים לחיים שלו, ולכן העמידו משמרת – דבר שעוד יותר הקשה עליו – של אנשי צבא, שהוא לא יוכל לדבר שום דבר עם אף אחד. אם מה שהוא היה מספר זה רק סיפורים של עצמו, כמו שאמרנו שלפני שהנשמה יוצאת מהגוף כדאי להתוודות – לפחות על מה שהאדם יודע – לא היו מעמידים צבא שלם לקחת אחד שהוא סלבריטי עולמי ועוד להוסיף ליסורי נפש שלו ברגעים האחרונים לחיים שלו, בימים ובשבועות ובחדשים האחרונים שלו. אלא מה, יש לו סודות צבאיים, ולשמור על הסוד הצבאי זה מצדיק את הכל. גם היו הורגים אותו אם היו חושבים שהוא ידליף סודות צבאיים. הספיק להם רק להעמיד משמרת מסביב. כל הסיפור הזה – שהיה לנו עוד ענין לספר אותו – לעניננו, זה רק בשביל להדגים מה זה סוד צבאי וכמה שהדבר הזה חמור.

הנר של חנוכה, השמן והסודות של חנוכה, איזה סוד הוא מגלה? הוא מגלה את הסודות הצבאיים איך החשמונאים המעטים נצחו את הרבים ואיך החלשים נצחו את החזקים, את הגבורים. הסודות האלה, איך חמשה בני מתתיהו יכולים להתגבר ולנצח צבא אדיר של מליונים, עם כל כלי הנשק המעודכנים והחדישים ביותר, עם הפילים החדישים ביותר, יש ודאי סודות צבאיים מיוחדים מאד מאד. זה סוג הסודות של חנוכה. הרזין דרזין זה סוג אחר של סודות. באמת זה נכון מה שאמרנו קודם, שכל הסודות האישיים למיניהם, מהדברים הכי רעים ועד הדברים הכי טובים בנפש, זה הכל קשור לא"ק והלאה, הכל לאחר הצמצום. לאחר הצמצום יש אישיות, וממילא יש סודות אישיים. אבל מה יש לפני הצמצום? רק שעשועים עצמיים לגמרי, כולל התכנון להמשיך מה"שעשעים יום יום" של הקב"ה, שעשועי המלך, עד שזה יגיע ל"שעשעי את בני אדם" (כמו שדברנו כאן לפני כמה ימים). בשביל זה צריך הרבה משחק, עם הרבה כללי משחק והרבה למעלה-מכללי-המשחק, שהכללים והלא-כללים זה הכל סודות צבאיים. ידוע הדרוש של הרבי הקודם – "באתי לגני" – שמדבר על מדת הנצחון (קודם שרנו את ניגון הנצחון שלנו), ומה זה? כשהמלך צריך לנצח את המלחמה הוא מבזבז את כל האוצרות שלו, מוציא מהאוצר שצברו אבותיו מקדמת דנא דברים שאף פעם לא התגלו לאף אחד, ואת הכל הוא מוציא ומבזבז בשביל לנצח את המלחמה. כתוב שהסודות האלה, בזבוז האוצרות, זה תורת החסידות – חסידות הבעל שם טוב, חסידות אדמו"ר הזקן, חסידות כל הצדיקים תלמידי הבעל שם טוב. חושבים שתורת החסידות זה סודות אישיים, "קונטרס ההתפעלות" של אדמו"ר האמצעי וכיו"ב, אבל אם מדובר בבזבוז האוצרות, שזה בשביל לחלק לחיילים כדי שינצחו במלחמה, אז לא משמע שזה סודות אישיים. משמע שזה סוג אחר של סודות, סודות צבאיים, כי מבזבז את זה לתת לחילים לנצח את המלחמה. זה בעצם סודות של לפני הצמצום הראשון. אם כן, כך נתנו איזה התחלה של טעם מה בין רזין דאורייתא, שזה יין, לבין רזין דרזין דאורייתא, שזה משהו אחר, שזה שמן.

נאמר עוד פשט: למה שמן זה סוד צבאי? בגלל ששמן זה אנרגיה, שמן זה דלק. כל סוגי האנרגיה זה שמן. מה זה יין? זה טוב בשביל להיות שמח, זה טוב לנפש. מהשמן לא נהנים הנאה ישירה, יש רק "שמן למאור". עוד הפעם, יין זה בשביל לעשות שמח – משמח לב אלקים ואנשים – זה משהו אישי. אבל שמן זה אנרגיה, ואנרגיה זה משהו צבאי.

הענין של סוד צבאי מומחש גם במה שקוראים בפרשת השבוע שחלה תמיד בחנוכה – פרשת "מקץ" – אודות פתרון החלומות של יוסף הצדיק. כל החרטומים פתרו את החלום כסוד אישי של פרעה, אבל רק יוסף השכיל לפתור את החלום כסוד צבאי, כמשהו שנוגע לכל המדיניות הכללית של פרעה ומצרים. זו גם הסיבה שיוסף משיא עצות – כקושיא הידועה על זה – משום שכל החלום הוא סוד צבאי שפענוחו דורש התמסרות והנהגה. סודות צבאיים 'מקפיצים' את האדם ללפני הצמצום – גם אם על פי חוקי מצרים אין עבד ראוי למלוך, וסביר להניח שאי אפשר סתם כח 'לשלוף' מישהו מבית הכלא, ברגע שיוסף נעשה חיוני לתוכניות החירום של מצרים מתבטלות כל ההגבלות הללו (וכפי שדובר במ"א, יש ממד כזה גם על פי תורה, שאף על פי שנאמר שאם שר צבא ישראל הורג בשוגג אז אף שכל ישראל זקוקים לו לא יצא מעיר מקלטו, ואם יצא דמו מותר, בכל זאת יש בחינה שאם מסר את נפשו ויצא בהוראת שעה הרי זה משובח). לפי זה אפשר להעמיק עוד ולומר כי לשם כך "ולא זכר שר המשקים [שר היין, הרזין] את יוסף וישכחהו" – אם היה זוכר את יוסף בתחילה היה זה בגדר סוד אישי, כשיוסף מספר את סיפור חייו העגום ("כי גנב גֻנבתי מארץ העברים") וטוען לחפותו ("וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור"), אך נדרשה שכחת הסוד האישי של יוסף כדי לחשוף אותו בבחינת סוד צבאי שלמעלה מכל הצמצומים. במדרגה זו גם חורג יוסף ממעלתו האישית, ודבר ה' ממש מופיע בפיו – "בלעדי, האלהים יענה את שלום פרעה" (וראה עוד לקמן, בסוף ההתוועדות, על בחינה של חנוכה – "מהדרין מן המהדרין", על דרך "רזין דרזין" – בא דבורו של האדם 'מופקע' ממנו והופך להיות אמירה כללית, "שכינה מדברת מתוך גרונו").

נעשה כאן שתי גימטריאות לסכם את מה שדברנו עד עכשיו: אמרנו שיין זה סוד אישי ושמן זה סוד צבאי. יין סוד אישי שמן סוד צבאי = 1024 = לב בריבוע (סימן של שלמות), מספר אותיות ק"ש ועוד הרבה דברים חשובים בקבלה. אבל עיקר מה שחשוב לנו, הסודות של נרות חנוכה – אמרנו שכל נר מספר סיפור של צדיק, אז עד עכשיו חשבנו שזה סיפור אישי, איך עבד את ה', אהוי"ר שלו, גם הוידוי שלו (גם הצדיק מתודה, הוידוי של הצדיק זה השפלות שלו), וממילא כל אחד מאיתנו גם קשור לצדיקים, כי הצדיק הוא נשמה כללית ואנחנו ניצוצות פרטיים מתוך הנשמה הכללית של הצדיק, אז יש לי ודאי ללמוד מכל אחד ואחד, מה לקבל השראה כללית, התפעלות של אור מקיף, מכל סיפור וסיפור של צדיק (כמו כשמספרים סיפורי צדיקים); כך חשבנו, אבל עכשיו אנחנו מבינים יותר מזה, שזה רק רזין וזה לא הענין המיוחד של חנוכה, והענין של חנוכה זה שמן ולא יין, והסיפור של כל צדיק, השמן שלו, זה הסוד הצבאי שנמצא אצלו. לכל צדיק יש סודות איך לתקן את העולם. לא איך לעבוד את ה' בעצמו – איך הוא עובד את הקב"ה זה א"ק, זה השרש שלו בא"ק (כמו שכתוב שרבי צריך לראות כל יהודי בשרשו בא"ק על מנת לתת לו תיקון, ואם היהודי יכול להגיע לשרשו בא"ק הוא תיקן את עצמו), אבל זה עוד לא "תיקון עולם במלכות שדי" – אבל צדיק אמת, כמו הבעל שם טוב ותלמידי הבעל שם טוב, לא חושבים בעיקר על התיקון העצמי שלי, כפי שעושה האריז"ל בסודות הקבלה שאחרי הצמצום (כמדובר המון פעמים אצלנו), וכל צדיק כזה מוכן מיד לוותר על כל העולם הבא שלו בשביל לעשות טובה למישהו אחר. רק הפרט הזה שאמרנו, שהוא מוכן לותר על ג"ע ועולם הבא שלו בשביל לעשות טובה למישהו אחר – זה סוד צבאי. עם ישראל הם "צבאות הוי'", ואם יש מסירות נפש בשביל יהודי אחר – וכ"ש ציבור שלם של יהודים אחרים – זה משהו צבאי. הטובה העיקרית לעם ישראל זה להביא את הגאולה לעמ"י, להביא משיח לעמ"י – חנוכה זה חג של משיח – זה סוד צבאי. כל זה ווארט אחד עד כאן, שיש סוד אישי לעומת סוד צבאי, יין לעומת שמן, ונסכם את זה בגימטריא של סוד צבאי (כל הווארט יצא מהגימטריא הזאת) = 173 = "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" = אנכי הוי' אלהיך.

נאמר על זה לחיים. שנזכה לסוד הצבאי, איך משפיעים על עם ישראל, איך גורמים ל"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין". כל זה סודות צבאיים שאמורים להתגלות כעת בחנוכה. לחיים לחיים! כל זה בזכות יהודי שעכשיו, אחרי הדלקת נרות, נכנס הביתה בלי הזמנה, עם בקבוק של משקה, שהוא הכריז בשמחה שזה משקה שהוא עצמו עשה. מישהו מהנוכחים שאל ממה זה עשוי, והוא אמר שזה סוד צבאי. אז מזה עכשיו נעשה החלק הזה של השיחה. לחיים לחיים!

ניגנו ניגון 98 (ניגון הנצחון) וניגון 133.

מה שדברנו עכשיו שייך לנרות הללו, ש"אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד" – דבר שהוא הנאה עצמית זה "להשתמש בהם", אבל אם אין לנו שימוש בהם, לצרכנו, אלא רק לראותם כדי להודות ולהלל זה כמו סוד צבאי שדברנו עליו. זה בא מתוך בטול העצמי לגמרי. מה זה לראות? רק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", שיש בזה סוד איך לתקן את הכלל, איך לנצח את הגבורים הרבים שקמים מולנו, שזה מלכות יון. יש מלכות חשמונאי מול מלכות יון, כך זה לשון הגמרא עוד לפני שהחשמונאים הכריזו שנעשו מלכות. הרי הם כהנים, אבל כתוב ש"נצחו בית מלכות חשמונאי את מלכות יון", כלומר שיש משהו עצמי בחשמונאי – צירוף אותיות משיח נאו – שהם מלכות. מלכות חשמונאי = ראשית. על היום הזה, היום הראשון של חנוכה, כתוב בבני יששכר שזה יום העיבור של העולם – תשעה חדשים לפני כ"ה אלול, יום בריאת העולם. כלומר שהיום זה יום הזיווג והכניסה להריון של העולם. זה הנר – נר דלוק על ראשו של העובר ומלמד אותו את כל התורה כולה, כל הסודות הצבאיים של התורה. ידוע ש-כה כסלו = מצוה, שעל זה נאמר "כי נר מצוה ותורה אור", כל מי שזהיר בנר חנוכה זוכה לבנים תלמידי חכמים. לומדים את זה מהפסוק "כי נר מצוה" – הנר של כה כסלו, העולה מצוה – ועל ידי זוכים ל"תורה אור" (–  "ודרך חיים תוכחות מוסר", אולי נסביר את זה קצת בהמשך).

שוב, מלכות חשמונאי זה ראשית בגימטריא – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", היום, עכשיו, "במלכות חשמונאי ברא הוי' את השמים ואת הארץ". לעומת זאת, מלכות יון עולה 562 (= ציונות, אותיות יון בתוך אותיות צות = מלכות [צ = מלך], ודוק. כתבנו על סודות המספר הזה ספר שלם, "וממנה יושע", אבל כמדומני שלא כתוב שם שזה מלכות יון (כתוב שזה עולם התהו, וימלך וימת [אותיות מלכות יומי, יון = יומי, נ = מי], תנה לנו אחזה, ועוד). מלכות חשמונאי צריכה לנצח, עם הסודות הצבאיים שלה, את מלכות יון.

 



 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com