חיפוש בתוכן האתר

פנימיות שבע מצוות בני נח הדפסה דוא

בע"ה

פנימיות שבע מצוות בני נח[א]

קיצור מהלך השיעור

בשנים האחרונות מרבה הרב לדבר על 'המהפכה הרביעית' בלימוד תורה – לימוד תורה לגוים. בשיעור לקבוצת בני נח דוברי רוסית שהגיעו לכפר חב"ד כדי לשמוע את הרב הסביר הרב על פנימיותן של שבע מצוות בני נח והקבלתן למצוות התמידיות (ומצות התפלה).

פרק א פותח בחלוקה בין מצוות מעשיות לחובות הלבבות ומיד מפרט את שש המצוות התמידיות המוזכרות בחינוך. בהתבוננות, שש המצוות הללו מכוונות כנגד ששת קירות המקדש (המרחב האלוקי) שעל האדם לבנות סביב עצמו: מעלה – "אנכי הוי' אלהיך"; מטה – "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"; ימין – אהבת ה'; שמאל – יראת ה'; פנים – "שמע ישראל... הוי' אחד"; אחור – "ולא תתורו". בתוך המקדש עומד האדם ומתפלל.

בפרק ב מוסברת הקבלת שש המצוות התמידיות והתפלה לשבע מצוות בני נח. החידוש העיקרי הוא הקשר בין תיקון החברה (מצות דינים) למצות התפלה.

פרק ג מדבר על חשיבות האהבה והנאמנות גם בבית הלא-יהודי ועל הנטיה לגיור שמולידה אהבה אמתית בין ההורים.

בשו"ת בפרק ד עונה הרב לשאלה בדבר שיתוף הפעולה הנכון בין יהודים לגוים בדרך לגאולה – שיתוף פעולה של משפיע-מקבל – ועל כך שדווקא בכך טמון הפתרון הנכון לבעית ההתבוללות.

א: המצות התמידיות

צהרים טובים לכולם. אני מאד שמח שיש התעוררות לבוא ולשמוע את דבר ה' – זה הדבר שיכול להביא את הגאולה לעולם, שכל באי עולם יתעוררו יחד להאמין בה' וללכת בדרך ה'.

שש המצוות התמידיות – מצוות שבלב

בתורה שלנו יש מצוות מעשיות, דברים שצריך לקיים במעשה, ויש גם מצוות שהן חובות הלבבות. בין החובות של הלב יש שש מצוות מיוחדות – מצוות תמידיות[ב]:

המצוה הראשונה היא להאמין שיש ה', בורא עולם, שגם מנהיג את העולם. זהו בעצם הדיבור הראשון של עשרת הדברות[ג]. הדיבור השני של עשרת הדברות הוא לא להאמין בשום דבר, חוץ ממי שברא את העולם ובורא את העולם תמיד[ד]. חז"ל אומרים[ה] שמתוך עשרת הדברות את שני הדברות הראשונים שמענו – כל עם ישראל, כולל נשמות הדורות הבאים – ישירות מפי בורא עולם. את שאר הדברות, עוד שמונה הדברות, שמענו דרך משה רבינו, אבל את שני אלה שמענו ישירות מה'.

אחר כך יש מצוה מיוחדת, שהיא בעצם הצהרת אמונת ישראל לעצמו ולכל העולם (החיד"א הקדוש אמר למלומד אחד, אינו-יהודי, שיחזור על פסוק זה כל יום בלשון הקדש): "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[ו]. זו האמונה שאותו בורא עולם הוא "אחד", לא מתחלק – אין שום צורה של חלוקה בו, מכל צד ופנה הוא "אחד", "אחד יחיד ומיוחד". אין כזה דבר בעולם שלנו – כל דבר בעולם אפשר לחלק, אבל בורא עולם אינו חלק מהעולם הזה. הוא לא מתחלק כלל, "הוי' אחד". זו המצוה השלישית. קיום כל המצוות האלו הוא בלב, על ידי תודעה המעוררת את הרגש שבלב – צריך להאמין ולהתבונן בהן, ואז להתחבר בלב לאמתות האלה.

בהמשך יש עוד שתי מצוות בלב, לאהוב את בורא עולם, את ה', ולירא ממנו. אהבה היא משיכת הלב – שאני רוצה להיות אתו. כמו שהייתי רוצה לחבק – אמנם אני לא יכול לחבק אותו ממש, כי אין לו גוף ואין לו דמות הגוף[ז], כמו שנסביר, אבל אני ממש נמשך אליו בלב. מורא הוא בעיקר יראת הרוממות – לא שאני מפחד ממנו, אלא שהתגלות ה' כל כך גדולה שאני עומד דום לפני אור אין סוף.

המצוה הששית, האחרונה בין מצוות הלב, היא לא להרשות למחשבות לא טובות – שנקראות מחשבות זרות – להִכנס לתוך התודעה שלי. יש שני סוגי מחשבות לא טובות. יש מחשבות של תאוה, כמו תאות נשים, ויש מחשבות של כפירה – כפירה בה', כפירה בתורה. אצל כל אדם, המח הוא השליט[ח] ויש ביכֹלתו לקבל מחשבה או לדחות אותה.

אלה שש המצוות, לפי מנין הרמב"ם (בדרכו נקט בעל החינוך). כשבעל החינוך מונה את כל תריג מצוות התורה, הוא כותב בסיום המנין שיש ביניהן שש מצוות שחלות על האדם כל הזמן (ומציין שסימנן "שש ערי מקלט תהיינה לכם"[ט]) – אני צריך כל רגע בחיים, אפילו כשאני ישן, שהמצוות האלה תהיינה בלב שלי, התודעה הזו, ההתקשרות הזאת (דעת היא לשון התקשרות[י]), תהיה בלב.

בניין בית המקדש הכללי והפרטי

המצוה הראשונה כוללת גם את מה שאנחנו קוראים השגחה פרטית – בהשגחה פרטית הגעתם עכשיו לארץ ואנחנו יושבים יחד, זו ודאי השגחה גדולה. אנחנו נמצאים יום אחד אחרי תחלת ימי 'בין המְצָרים' – תקופה בלוח העברי של התורה, בה זוכרים את חורבן בית המקדש. לכן אנחנו גם מתאבלים, וגם צריכים להתחזק באמונה שבקרוב ה' ישלח לנו משיח ויחד עם משיח נבנה בית מקדש לה'. על המקדש כתוב "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"[יא] – זהו בית לכל באי העולם לבוא, להתפלל ה', להתדבק בו, ולקיים את המצוות האלה, חובות הלבבות, בתוך בית המקדש.

ההתבוננות הראשונה[יב] על פי הקבלה היא בניה-כביכול של בית מקדש סביב האדם משש המצוות שמנינו כאשר האדם עומד במרכזן. יש לנו מצוה בתודעה לבנות בית מקדש, לחיות בתוך בית המקדש כל החיים. לבית גשמי יש שש רוחות – מעלה, מטה, ימין, שמאל, קדימה ואחורה. כל אחת מהרוחות האלה היא כנגד אחת המצוות שאמרנו כעת. אם אני מתבונן נכון אני פשוט בונה סביבי מה שנקרא 'מרחב אלוקי', על ידי התודעה והאמונה והדבקות במצוות האלה.

איך בונים את 'המרחב האלקי'?

בהתבוננות זו אנו מתחילים מלמעלה למטה. אם יש ששה כיוונים, הם בעצם שלשה צירים. יש ציר מלמעלה למטה. מה שלמעלה ממני, כמו שכתוב בפרקי אבות "דע מה למעלה ממך"[יג], הוא הקב"ה. לכן אנו חובשים כִפה או כובע על הראש[יד] – אפילו שאני לא כל הזמן חושב על הכובע או הכפה. כאן כולם עם כיסוי ראש, וכיסוי הראש אומר לי שיש משהו מעלי – מי שמעלי הוא הקב"ה, בורא העולם. זו התודעה של המעלה. שלילת האמונה בעבודה זרה, ההיפך המשלים, היא המטה. כשאדם תולה את בִטחונו במשהו אחר – חושב שיש מישהו שיכול לעזור לו חוץ מה' אחד – הוא נופל למטה לתוך התהום. לכן צריך לבנות רצפה בטוחה מלמטה, שלא ניפול. אלה המעלה והמטה – להאמין בה' בורא העולם (גם עכשיו הוא בורא את העולם) ומשגיח על העולם ולא להאמין ולבטוח באף אחד אחר.

הציר השני הוא ימין-שמאל. הימין הוא אהבת ה' – אהבה היא בצד ימין, שהוא הדרום כאשר אני עומד עם הפנים למזרח ("קדם"). היראה היא השמאל, הצפון כאשר אני עומד עם הפנים למזרח. כאילו יש לי בדרום, מימיני, קיר של אהבה, ובצפון, משמאלי, קיר של יראה. הדרום בקבלה הוא אהבה, כנגד אברהם אבינו. הצפון הוא גבורה, כנגד יצחק. שני האבות הראשונים הם אהבה ויראה, דרום וצפון, ימין ושמאל.

הציר האחרון הוא קדימה-אחורה, שכאשר אני עומד כלפי מזרח, היינו מזרח-מערב. עיקר התודעה שלי הוא מה שנמצא לפני, מה שעומד מולי, ושם צריכה לעמוד תודעת אחדות ה' – הכרה שבורא עולם הוא אחד, כמו שאמרנו קודם, מכל צד ופנה, אינו מתחלק כלל. מה מייחד את הקב"ה? בתורה יש כמה שמות לבורא עולם, אבל השם המיוחד, הכי חשוב, הוא שם של ארבע אותיות – י-ה-ו-ה – שם מדת הרחמים, שה' מרחם על כל יצורי עולמים. גם בקבלה[טו], מדת הרחמים היא המזרח. הדרום-ימין הוא אהבה, הצפון-שמאל יראה והקדם-אמצע הוא רחמים. ה', שהוא מדת הרחמים, הוא אחד – מה שמייחד את ה' אחד בתודעה שלי הוא ההרגשה התמידית איך הוא מרחם, גם עלי וגם על כל העולם, "ורחמיו על כל מעשיו"[טז]. זהו הקיר שנצב מול האדם. צד האחור, המקביל, הוא המצוה להעמיד שומר מאחורי הראש שלי – משם מתגנבות ונכנסות מחשבות לא טובות – "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"[יז].

תוך הבית – שמחה ותפילה

אלו שש המצוות וככה מכוונים אותן, ויש כאלה שמתבוננים בכך כל יום – על הבקר – להכנס לתוך מרחב אלקי, לבנות מסביב בית מקדש. הדבר שייך במיוחד, בהשגחה פרטית, לתקופה זו – אבל כך צריך להיות כל החיים, 24 שעות ביממה. מצוות אלו ממלאות את האדם בשמחה, שכל הזמן הוא נמצא עם בורא עולם – שהוא טוב בעצם, הוא מרחם והוא אחד. לא צריך לחשוב על שום דבר אחר, כי הוא כולל הכל.

בתוך המרחב הזה, בתוך בית המקדש, אני נמצא (כל אחד במקדש שלו). מה אני עושה בתוך בית המקדש שלי, בתוך המרחב האלוקי? יש עוד מצוה בתורה, שאמנם אינה תמידית (כלומר, אי אפשר לקיים אותה כל הזמן) אך היא שואפת להיות תמידית – מצות התפלה. בתוך המקדש הפנימי שלי אני עומד במודעות, בנוכחות מול בורא עולם, וכל הזמן יש לי הזדמנות לשפוך את לבי לפניו, וזו גם מצוה. ה' אומר "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים"י – צריך להכנס לתוך בית המקדש ולהתפלל, לבקש מה' שישפיע לי טוב, לבקש טוב לחבר, לבקש על כל העולם, לבקש שיבוא משיח – כל הזמן להיות בתנועה נפשית של תפלה. זו כבר המצוה השביעית, שלא מוגדרת בהלכה כתמידית אבל היא שואפת להיות תמידית – כמאמר חז"ל "הלואי יתפלל אדם כל היום כולו"[יח]. הלואי – צריך לשאוף כמה שיותר להתפלל, כל הזמן להתפלל.

ולסיכום:

חסד-ימין

אהבת ה'

 

גבורה-שמאל

יראת ה'

 

תפארת-קדימה

יחוד ה'

 

נצח-מעלה

אמונה בה'

 

הוד-מטה

שלילת עבודה זרה

 

יסוד-אחור

שלילת מחשבות רעות

 

 

 

מלכות-מרכז

תפלה

 

 

ב: שבע מצות בני נח ופנימיותן

היות שהצבור פה הוא בני נח, ודאי שמעתם על שבע מצוות בני נח[יט], ואני מבין שאי"ה תשמעו יותר לעומק הרבה על שבע מצוות בני נח. האם יש קשר בין שבע המצוות שהזכרנו כעת לשבע מצוות בני נח? כן, יש קשר. המצוות שהזכרנו כעת הן הלב-הפנימיות של שבע מצוות בני נח. הזכרנו שבהשגחה פרטית אנו נמצאים בימי בין המצרים. נציין עוד השגחה פרטית – הגעתם לארץ הקדש, המקום שמלמד כי לכל תופעה חיצונית יש גם נשמה פנימית – לכל דבר יש פנימיות וחיצוניות. הפנימיות של שבע מצוות בני נח – לא לרצוח, לא לנאוף, לא לגנוב, לא לעבוד עבודה זרה, לא לברך את ה', לא לאכול אבר מן החי, לעשות בתי דינים – היא המצוות שאמרנו כעת.

נסביר בקצרה: בשביל להבין צריך לדעת שהמצוות האלו, גם שבע מצוות בני נח וגם שש המצוות התמידיות של הלב עם התפלה (שבע יחד), הן בקבלה כנגד שבע הספירות של הלב[כ]. ספירות הן ערוצים דרכם ה' בורא את העולם, ושמות שבע הספירות הם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. נאמר את ההקבלה בלי הרבה להסביר, רק נקדים שהפירוש המקורי (והיחידי) בתורה של שרש קבל – מקור המלה קבלה – הוא הקְבלה[כא], להקביל שתי מערכות מקבילות אחת לאחת. בלועזית, מי שמבין אנגלית, היינו one-to-one correspondence.

חסד-גבורה-תפארת – ניאוף-רציחה-גניבה

שלש המצות הראשונות לפי הספירות הן כנגד חסד-גבורה-תפארת, שכנגד שלשת האבות של העם היהודי. הזכרנו שאברהם הוא אהבה ויצחק הוא יראה. יעקב, השלישי, הוא הרחמים. יש איסור לנאוף – הניאוף הוא הפגם-ההיפך-הרע, של האהבה. צריך לשמור על אהבה טהורה וקדושה. האיסור לרצוח הוא כנגד הגבורה. כלומר, לא לנאוף הוא שייך לצד ימין שלי, ולא לרצוח שייך לצד שמאל, ולא לגנוב הוא הקדם – כנגד יעקב. כך כתוב, ששלשת אלה הם אברהם-יצחק-יעקב – לא לנאוף, לא לרצוח, לא לגנוב. המצוות התמידיות – אהבת ה', יראת ה', אחדות ה' – הן הפנימיות, הנשמה, של שלש מצות אלו.

כמו שפתחנו, יש דברים בחיצוניות שצריך לשמור, אבל צריך לדעת שיש גם פנימיות לגוף, צריך להתחבר לנשמה. הנשמה של שמירה מניאוף (הדיבור השביעי של עשרת הדברות) היא אהבת ה' ואהבת האדם[כב] באמת, אדם שנברא "בצלם אלהים"[כג]. לא לרצוח היינו על ידי יראת ה' – היראה מבורא עולם היא נשמת האיסור לרצוח (מי שנברא "בצלם אלהים" כנ"ל).

איסור הגנבה בא מתוך הכרה שכמו שה' מרחם עלי ומרחם על כולנו – "ורחמיו על כל מעשיו" – הוא מרחם על כולם, ובמדת הרחמים שלו דווקא הוא מתגלה כ"אחד יחיד ומיוחד", לכן צריך להדמות אליו, ללכת בדרכיו, לא לפגוע, לא להזיק בשום דרך לאף אחד, כל הזמן להתחשב בזולת, מה שבא לידי ביטוי בפרט במצוה לא לגנוב ממנו. אלה שלש המצוות הראשונות של בני נח, והנשמה שלהן – שלש מצוות במצוות הלב, כמו שהסברנו עכשיו.

נצח והוד – עבודה זרה וברכת השם

אחר כך יש שתי ספירות שהן זוג. קודם יש שלישיה, חג"ת, ואחר כך יש זוג – נצח והוד, מעלה ומטה – שבמצוות בני נח הן איסור עבודה זרה ואיסור ברכת הבורא (בלשון סגי נהור, לא לדבר נגד הבורא). במצוות התמידיות הספירות נצח והוד הן האמונה בבורא עולם ו"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". שני הדברות הראשונים.

יסוד – אבר מן החי (תיקון האימפולסיביות)

המצוה הששית של בני נח היא לא לאכול אבר מן החי. מה המשמעות עבורנו? היום רוב האנשים בעולם לא תופסים איזו חיה ואוכלים אבר מן החי. מהי הנקודה הפנימית של האיסור, בעיה שכן מצויה אצל כל האנשים, גם גוים וגם יהודים? אימפולסיביות. אימפולסיביות פירושה שיש לאדם תאוה למשהו והוא מיד צריך לתפוס ולמלא את תאותו – אין לו כח להתאפק.

בקבלה הכח להתאפק וגם לשלול מחשבות זרות – להכיר מיד שמחשבה שנכנסה לתודעה היא לא טובה ולגרש אותה מהמחשבה – הוא בדיוק מה שהסברנו על המצוה בצד האחור, כח האיפוק. כח האיפוק הוא המשמעות הפנימית, הנשמה הפנימית, של איסור אכילת אבר מן החי.

מלכות – מצות דינים ("עשה" אחרי "לא תעשה")

שש המצוות הראשונות של בני נח הן מצות לא-תעשה. יש שני סוגי מצוות – אִסור, לא-תעשה, וקום עשה. בכל התורה שלנו, 613 מצוות, יש יותר "לא-תעשה" מ"עשה" – 365 לא-אסור, ו-248 כן-עשה. אצל בני נח כל שש המצות הראשונות שהזכרנו הן "לא", ורק אחת היא "כן"-עשה. אחרי כל ה"לא", התכלית היא "כן". על משה רבינו שנתן לנו תורה יש פסוק "לא כן עבדי משה בכל ביתי [הבית שבנינו עכשיו] נאמן הוא"[כד]. קודם הוא מקיים את ה"לא", "סור מרע", ומתוך זה מקבל כח לקיים את הטוב, "עשה טוב" – "לא, כן".

במצוות בני נח יש שש פעמים "לא" ואז "כן" אחד. מהו ה"כן"? לבנות מערכת משפט, לדאוג לתיקון המדינה-החברה. לא רק לדאוג שכל אחד כפרט יהיה בסדר. ה' רוצה שהאדם יחיה בתוך חברה, ושהחברה תהיה מתוקנת. גם בן נח צריך להיות כל הזמן עם מודעות של דאגה לחברה. מצוה זו היא כנגד המצוה שאנו עושים בתוך בית המקדש – מה אני עושה שם? מתפלל. מכאן נלמד שיש קשר, הקבלה, בין הדברים, בין התפלה והדאגה לתיקון החברה. שניהם שייכים לספירת המלכות – תיקון המלכות בקבלה.

תפילה – תיקון המלכות

דוד המלך, שדאג לתיקון החברה, בתפקידו כמלך ישראל, אומר על עצמו בספר תהלים "ואני תפלה"[כה] – כל מהותי, כל מה שאני עושה בעצם, בפנימיות, כל הזמן, הוא להתפלל. דווקא אחד שיש לו תפקיד ואחריות ציבורית הכי צריך להתפלל – להתפלל שה' יעזור לו לא לעשות עול במשפט, להנהיג את המדינה בצדק ובמשפט. באמת, לכל אחד יש זירה של הנהגה, מֵמד בו הוא המנהיג. כל אחד בעולם צריך לדאוג לא רק לעצמו אלא לאנשים סביבו. ולשם כך – לשם תיקון החברה - צריך להיות בתודעה של תפלה. בסופו של דבר, תיקון החברה הוא הבאת גאולה לעולם – זהו ה"כן", זו התפלה של "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".

ולסיכום:

חסד

איסור ניאוף

 

גבורה

איסור רציחה

 

תפארת

איסור גנבה

 

נצח

איסור עבודה זרה

 

הוד

איסור ברכת השם

 

יסוד

איסור אבר מן החי

 

 

 

מלכות

מצות דינים

 

ג. בנין הבית-המשפחה

הזירה הפרטית – נישואין ובנין בית

אם מדברים על תקון החברה[כו] – צריך לדעת שהוא מתחיל מתוך הבית של כל אחד. אמנם זו לא מצוה הנמנית בשבע מצוות בני נח, אך כתוב, ביחס לכל באי עולם[כז], "לא תהו בראה לשבת יצרה"[כח]. בורא עולם רוצה שכל אחד יתחתן ויבנה בית.

הבית הוא הזירה הפרטית הכי קרובה לאדם, בה הוא צריך לדאוג לתיקון הסביבה על ידי כל המדות הטובות שאמרנו, החל מאהבה, בעיקר אהבה.

אהבה ונאמנות

כמו ששני הדברות הראשונים של עשרת הדברות הם להאמין בה' ולא להאמין ולבטוח בשום דבר חוץ מה', כך גם בתוך הבית – אמונה היא לשון נאמנות. מתחתנים עם בן זוג אחד, וצריך להיות נאמן רק לו ולא לאף אחד אחר. בשיר השירים משל הקשר בינינו לבין ה' הוא חתן וכלה – הוא החתן ואנו הכלה. הכל מתחיל מאמונה, לשון נאמנות – יש רק אחד, לא שנים, לא שלשה, אלא רק אחד.

גם הקשר בין בני הזוג – הקשר הפנימי, האינטימי – נקרא תפלה. תפלה בעברית היא לשון דבקות יחד, כמו "התופל כלי חרס"[כט]. תפלה היא דבקות, לכן תוך הבית הוא המקום שבו יש יחוד, כדי לקיים את המצוה הראשונה שה' נתן לאדם וחוה – "פרו ורבו ומלאו את הארץ"[ל]. וכמו שאמרנו קודם, "לא תהו בראה לשבת יצרה". כמו שה' ברא אותנו, כך הוא רוצה שנלמד ממנו, שנוליד ילדים. איך מולידים? על ידי יחוד, מתוך אהבה אמתית.

אהבה מולידה נטיה ל"אחד"

נסיים בעוד ענין, משהו מאד חשוב בקבלה: כתוב[לא] שגם אצל לא יהודים, אם יש אצל ההורים אהבה אמתית בלב בזמן היחוד אזי לילד שיוולד מאותו יחוד תהיה נטיה להתגייר.

בעברית אהבה ו-אחד שוים אותו דבר – 13 (מספר מדות הרחמים של ה', כמו שכתוב בתורה). אם יש אהבה בין בני הזוג יש נטיה בלב לאחד. מהי יהדות? אחד. אין שנים, אין שלשה – יש אחד בצורה מוחלטת, ו-אחד הוא אהבה. שוב, המלה לסיום היא, שאם שני ההורים – אצל לא-יהודים – באמת אוהבים אחד את השני ונאמנים אחד לשני יוולד ילד שירצה להתגייר, להיות יהודי.

ד. שאלות ותשובות

שיתוף פעולה נכון בין יהודים וגוים

שאלה: בספר של הרב לבני נח (Kabbalah and Meditation for the Nations) כתוב שיש תריג מצוות לבני ישראל ו-ז לבני נח, וביחד כתר מצוות. אני מבין מזה שצריך להיות שיתוף פעולה בין בני ישראל לאומות העולם – איך בדיוק?

תשובה: בספר הזה מוסבר שהיחס הטוב, לשם תיקון החברה ולשם הבאת גאולה לעולם, בין היהודים לאינם-יהודים הוא גם יחס קרוב מאד לאיש ואשה, שהם משפיע ומקבל. כולם שמעו על הרבי מליובאוויטש. כששאלו אותו איך להבין יהודי ולא-יהודי הוא אמר שיהודי הוא משפיע בעצם והלא-יהודי הטוב פתוח באמת לשמוע, כמו שכאן אתם יושבים ושומעים. מי שפתוח לשמוע, לקבל, ובאמת רוצה לשתף פעולה – מקיים יחס טוב עם ישראל. בעבודה משותפת, ביחס הזה, נביא ביחד את הגאולה. בשביל להביא את הגאולה צריך גם את היהודים וגם את הלא-יהודים, אבל צריך הרבה רצון טוב והרבה פתיחות מצד הגוים וגם מצד היהודים, כל אחד צריך ללכת לקראת השני.

פוטנציאל הגיור

תוך כדי התהליך הזה, כמו שאמרנו הרגע, אם יש אהבה אמתית בין ההורים הילד ירצה להתגייר. זהו אחד הסימנים – ככל שהלא-יהודים יותר ויותר מוכנים לגאולה ורוצים לשתף פעולה עם היהודים אז יש יותר גרים. לא כולם צריכים להתגייר, יש צורך בהרבה לא-יהודים ששומרים טוב על שבע מצוות בני נח, בני נח טובים, שלא מאמינים בשום דת אחרת חוץ מיהדות וחיים בדרך הטובה והישרה בין אדם לחברו, אבל יש אחוז מסוים – זהו סימן – שרוצים להצטרף ממש לעם היהודי, במיוחד אלה שרוצים להיות כאן בארץ.

נזכיר אחד הדברים החשובים שכתובים בספר הזה: אנחנו מאמינים, על פי הקבלה, שליהודי יש בתוך הלב "חלק אלוק ממעל ממש"[לב]. מה לגבי לא-יהודי? כתוב שאצל היהודי זה בפועל ואצל הלא-יהודי בפוטנציאל. גם ללא-יהודי יש ניצוץ אלקי, שמרחף עליו מלמעלה, והוא שמעורר אותו לרצות להתקרב ליהדות, דת האמת. נמצא שהלא-יהודי והיהודי הם כמו 'בכח' ו'בפועל' (ביחס להמצאות הנפש האלקית). יש שטועים לחשוב שיהדות היא גזענית, אבל האמת הפוכה בדיוק – היהדות אומרת שלכל אדם בעולם יש אפשרות בכח להיות יהודי, אם הוא רוצה, וגם אם הוא לא רוצה להתגייר ממש יש לו בכח להיות אדם טוב, שאינו מאמין בשום דת אחרת והולך בדרך הטובה כנ"ל, ובכך להמשיך קצת מהאור המקיף לתוך הפנימיות שלו.

שִתוף פעולה נכון – הפתרון להִתבוללות

שאלה: יש קבוצות בני נוער של בני נח – מה המדריכים צריכים להדריך?

תשובה: כמו שדברנו, וכמו שכתוב בספר, צריך להדריך לשבע מצוות בני נח – יש להן את הצד המעשי, החיצוני, ויש את הכוונה הפנימית, הלב.

הכי חשובה השאלה על שיתוף הפעולה הנחוץ. למה באמת יש ביהדות כל כך הרבה הבדלה מהגוים? כדי שלא תהיה התבוללות – שלא תהיה משיכה לרדת למטה, מהקדושה אל הלא-קדושה. אבל היום, לקראת הגאולה, כבר הגיע הזמן, כמו שהרבי אומר, שאפשר שהכיוון יהיה רק עליה – שהלא-יהודים יעלו בקשר הזה, ללא חשש שהיהודים ירדו. לכאורה, ההתבוללות היום היא המכה הכי גדולה של עם ישראל! אז איך אפשר להגיד שאין חשש? אלא שהא בהא תליא – המהפכה הרביעית[לג] היא הפתרון להתבוללות, כשהיא מעמידה את עם ישראל בתור משפיע תורה לאומות, ובלעדיה נעשית התקרבות מזיקה שסופה התבוללות.

 

לסיום אני מברך את כולם. קודם כל, שהבקור כאן בארץ ישראל יהיה מאד פורה. כלומר, שתקבלו הרבה אור והתעוררות. מה שאמרנו קודם – ביחד, כולנו יחד, היהודים והלא-יהודים, נשתתף בהבאת הגאולה לעולם. אז הכל יהיה אחרת, הכל יהיה אור. דווקא מתאים לתקופה הזו, של שלשת השבועות, בה חושבים על בנין בית המקדש.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה. שיעור לבני נח דוברי רוסית (תרגום לרוסית: הרב שבח זלטופולסקי). יט תמוז ע"ח – כפר חב"ד.

[ב] הקדמת ספר החינוך. דבריו הובאו ב'ביאור הלכה' על דברי הרמ"א באו"ח א, א.

[ג] שמות כ, ב. דברים ה, ו.

[ד] שמות כ, ג. דברים ה, ז.

[ה] הוריות ח, א.

[ו] דברים ו, ד.

[ז] ראה יג עיקרי האמונה לרמב"ם, ביאור המשנה, הקדמה לפרק חלק.

[ח] ראה תניא פי"ב.

[ט] במדבר לה, יג.

[י] מלשון "והאדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד, א).

[יא] ישעיה נו, ז.

[יב] ראה באריכות בספרנו 'לחיות במרחב האלקי'.

[יג] אבות פ"ב מ"א.

[יד] שו"ע או"ח ב, ו.

[טו] ראה שער הכוונות, דרושי חג הסוכות, דרוש א.

[טז] תהלים קמה, ט.

[יז] במדבר טו, לט.

[יח] ברכות כא, א.

[יט] סנהדרין נו, א.

[כ] על הקבלת שבע מצוות בני נח לשבע מדות הלב ראה באורך בספרנו Kabbalah and Meditation for the Nations.

[כא] שמות כו, ה; שם לו, יב.

[כב] ראה שערי קדושה חלק א שער ה, א.

[כג] בראשית א, כז.

[כד] במדבר יב, ז.

[כה] תהלים קט, ד.

[כו] ורמז: תקון החברה = ביאת המשיח.

[כז] ראה בכורות מז, א.

[כח] ישעיה מה, יח.

[כט] כלים פ"ג מ"ד.

[ל] בראשית א, כב (וראה יבמות סב, א וברש"י שם ד"ה "בני נח").

[לא] סידור 'בית יעקב' חדר ג, חלק ב, ו, ח.

[לב] תניא פ"ב.

[לג] המהפכה הרביעית היא לימוד התורה לגוים, כפי שנתבאר באריכות מהתוועדות כ"ד טבת ע"ה, וראה מאמר 'ארבע מהפכות בלימוד תורה' באתר מלכות ישראל (http://www.malchuty.org/2009-06-16-14-01-37/2332--q-q.html).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com