חיפוש בתוכן האתר

צדיקים של אדר

רבי אלימלך מליז'ענסק
כא אדר

אב לכל חסידות פולין,
ונקרא גם "בעל שם טוב
קטן". ספרו "נעם
אלימלך"
מנוחתו כבוד בליז'ענסק

לקובץ הסיפורים
רבי גרשון קיטובער
כה אדר א

גיסו של הבעל שם טוב. עלה לארץ ישראל. מכתב אליו מהבעל שם טוב ידוע ומפורסם.
מנוחתו כבוד בהר הזיתים

לקובץ סיפורים
כינוס ילדים - סיפורי ר' אלימלך - כג אדר תשס"ז הדפסה דוא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

כינוס ילדים

כג אדר תשס"ז

 

 

ביום ראשון, שלשום, היה הילולא של אחד מגדולי-גדולי הצדיקים, מתלמידי המגיד, שצדיקים רבים קראו לו "הבעל שם טוב הקטן" – זה רבי אלימלך מליז'נסק (אח של רבי זושא – עליו דברנו לפני כחודשיים – חברו הטוב של אדה"ז). שני האחים פעלו יחד, עשו גלות ביחד, היו הולכים ומחזירים יהודים בתשובה. הלכו בלי שידעו שהם צדיקים, ופעלו כיהודים פשוטים – רבי זושא, הגדול, ורבי אלימלך הצעיר (אך גם היה מהמבוגרים בתלמידי המגיד, עשרים שנה מבוגר מאדה"ז). אחרי הסתלקות המגיד בתקל"ג הוא היה הרבי של כל פולין, ורובם ככולם של צדיקי פולין אחריו הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו. היות שהוא היה ביחד עם אדה"ז אצל המגיד, אז יש כמה דברים שאדה"ז – הרבי הראשון של חב"ד – אמר עליו ושבח אותו. קודם נספר שני דברים שאדה"ז אמר עליו, על הרבי רבי אלימלך.

פעם אחת אדה"ז הלך והתווכח עם אחד מגדולי הרבנים של הלא-חסידים (מה שנקרא ה"מתנגדים", שהתנגדו לחסידות). הרבנים המתנגדים חשבו שחסידים לא יודעים ללמוד ושלא שומרים את המצוות כמו שצריך, והרי זה בדיוק ההיפך, שחסידים יודעים ללמוד – אדה"ז היה הכי גאון באותו דור – ולא רק שמקיימים מצוות, קלה כחמורה, אלא גם מהדרים הרבה יותר ממי שלא חסיד. הרבנים המתנגדים לא ידעו זאת, וגם ביזו את החסידים – זה היה מאד לא יפה. כשאדה"ז הגיע לאותו רב – שהיה אדם טוב, רק שמע על החסידים דברים לא נכונים (כמו כל הרבנים באותה תקופה) – הם דברו והתווכחו, ואותו רב מאד התרשם מגאונות וצדיקות אדה"ז. אחרי שדברו הרב המתנגד הצביע שיש ספר שמתגלגל על הארץ, ומדי פעם אפילו דורכים עליו – אפילו אותו רב בעצמו – וזה הספר "נעם אלימלך", הספר של הרבי רבי אלימלך מליז'נסק. זה הספר שבחסידות הכללית, חוץ מחב"ד, זה הספר הכי חשוב בחסידות. בחב"ד הספר הכי חשוב זה התניא, והספר הכי חשוב מכל ספרי החסידות הכללית זה נעם אלימלך של הרבי רבי אלימלך. והנה, הספר הזה, הקדוש מאד – הרבי אלימלך הסתלק בשנת תקמ"ז (היה רבי ארבע עשרה שנה אחרי המגיד, והסתלק שתים עשרה שנה לפני הדפסת התניא) – התגלגל על הארץ ואנשים, כולל הרב הזה, דרכו על הספר. אחרי שאדה"ז הצליח כל כך להשפיע רב זה ב"צדקת הצדיק" – שהחסידות בסדר, ולומדים ומקיימים מצוות – הרב הזה שאל אותו מה אתה אומר על הספר הזה שעל הרצפה (קראו לחסידים ה"כת"), מה אתה אומר על המחבר. אדה"ז ענה לו שהכרתי טוב את המחבר, צדיק גדול מאד מאד, הרבי רבי אלימלך, ואני אומר לך שגם אם היית זורק אותו על הארץ ודורך עליו הוא לא היה מגיב, בדיוק כמו הספר. איך קוראים למדה הזאת? מדת חסידות, שאפילו אם ח"ו דורכים עליך – שמישהו לגמרי בשפלות וענוה הוא לא מגיב. אנו אומרים זאת שלוש פעמים ביום, אחרי כל תפלת שמו"ע – "ונפשי כעפר לכל תהיה". מתפללים לה' שתתן לי הרגשה של עפר, שכולם דורכים עליו. הראשון שאמר "ואנכי עפר ואפר" – לכן הוא היה היהודי הראשון. זה כמו רבי אלימלך. בשביל להיות יהודי צריך להיות כעפר – "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". כל תיקון הנפש מתחיל משפלות וענוה ונגמר בשפלות וענוה – אם האדם הוא צדיק, הכל תלוי כמה שפלות וענוה יש לו, כמה בטול לה'.

אחר כך יש עוד 'ווארט' יפה שאדה"ז אמר – סיפר לחסידי חב"ד סיפור על הרבי רבי אלימלך. אדה"ז, וכך כל רבותינו נשיאינו, הרבו לספר סיפורים על הבעש"ט ועל כל הצדיקים. גם אדה"ז, שהכיר אישית את כל תלמידי המגיד, הרבה לספר עליהם. פעם אחת סיפר על הרבי ר' אלימלך, ואמר שפעם אחת בא אליו הרמב"ם בעצמו. אנחנו יודעים כמה הרבי רוצה שנלמד רמב"ם ונהיה קשורים אליו, וכמה תלויה בכך ביאת המשיח, ואדה"ז סיפר שפעם הרמב"ם בעצמו (מאות שנים אחרי שהסתלק) חזר לעולם ובא לרבי רבי אלימלך. הוא שאל את הרבי רבי אלימלך למה אתה לא לומד את הספרים שלי (כנראה עוד לא שמע מתקנת הרבי ללמוד שלושה פרקים רמב"ם ביום)? אז הוא התנצל בפני הרמב"ם ואמר שפשוט אין לי כסף לקנות את הספרים – אין לי אותם בבית, ואם היו לי הייתי לומד. זה רק לתאר את המצב מה היה פעם – היום מאד קל שיהיו כל הספרים בבית, אך פעם זה לא היה פשוט. "בית מלא ספרים" זה ממבצעי הרבי, אך פעם זה לא היה פשוט, ואפילו צדיק וגאון עצום כמו רבי אלימלך – לא היו לו את ספרי הרמב"ם. כך הוא התנצל בפני הרמב"ם, אז אדה"ז אמר שהרמב"ם כל כך השתוקק ורצה שרבי אלימלך ילמד בספריו, כך שהוא הסתובב והשיג את הספרים של עצמו (יותר מחמש מאות שנה אחרי שהסתלק) והביא ואתם מתנה לרבי אלימלך כדי שילמד בספריו. ככה ספר אדה"ז על הרבי רבי אלימלך. זה משהו ממש עצום. גם החסידים מספרים שהיראת שמים של הרבי רבי אלימלך היתה כל כך גדול, שדימו אותה ליראה של הרמב"ם, שבזמן שכתב את המשנה תורה היה ביראת הרוממות מאד גדולה.

נסיים בעוד סיפור מופת על הרבי רבי אלימלך: פעם אחת היה רב גדול שלא היה חסיד – קראו לו הרב שמואל, רב ליטאי. היה אדם מאד טוב, רק שלא הכיר את החסידות ולא היה חסיד (ואלו שלא הכירו גם התנגדו, אחד יותר ואחד פחות). היה מתנגד, אך ל"ע היתה צרה בביתו. היתה לו ולזוגתו בת שכבר היתה בת 18 – כבר הגיעה לפרקה והיתה צריכה להתחתן – אך לא היתה בריאה. מאז שהיתה תינוקת היא לא התפתחה – היתה בת 18 אך כתינוקת בעריסה, כל היום במטה וקטנטונת. זה חמור מאד. האשה אמרה לבעלה ששמעה שיש צדיק כזה, כמו רבי אלימלך – כנראה היה הכי קרוב להגיע אליו אז בין הצדיקים הגדולים – והתחננה בפני בעלה שיסע עם הבת לצדיק, שאולי הוא יעשה נס ומופת. בהתחלה, הרבה זמן, הוא התנגד, כי לא האמין בחסידים ובצדיקים וכיו"ב, אך היא כל כך לחצה והתחננה והפצירה עד שבסוף הוא הסכים בעל כרחו, ולקח את הילדה בעגלה – בחורה גדולה שהיא תינוקת – ונסעו לליז'נסק. בדרך פגש חבר ילדות, שגם היה מתנגד, והחבר הכירו שהוא כל הזמן לומד תורה ומייקר את הזמן, ושאל אותו לאן נוסע – הוא סיפר את כל הסיפור, והחבר בטל את זה, "מה? אתה כבר ממאמינים ברביים? זה בטול תורה!". הוא השפיע עליו, וחזר הביתה, וכעבור כמה זמן – אולי כל הסיפור לקח כמה שנים – אשתו הפצירה בו שחייב ללכת לעשות משהו. ה' גדול, יכול לעשות נס, ויש צדיקים, צריך אמונת צדיקים, ואולי הצדיק יעשה נס. עוה"פ נסע, והפעם לא היו מניעות, והוא הגיע לרבי אלימלך ונכנס אליו. רבי אלימלך ישב בחדר, והיתה המטה שלו באותו חדר – כמו שלא היו הרבה ספרים, לא היו הרבה חדרים ולא הרבה רהיטים – והרב שמואל נכנס עם התנוקת, ורבי אלימלך אמר לו שישכיב אותה בנתיים על המטה שלו. הוא שם אותה על המטה שלו, והם התחילו לדבר בדברי תורה – אותו רב היה גדול בתורה – ופתאום באמצע דברי התורה רבי אלימלך פונה למטה וצועק, איזה חוצפנית שאת שוכבת על המטה שלי, תקומי מיד! זה פלא גדול, כי היא לא שומעת ולא מדברת ולא יכולה ללכת – כמו תינוקת – אך הוא רק גער בה שהיא תקום היא מיד קמה. האבא כבר ישב בתדהמה גמורה, שבכלל לא יודע מה קורה. היא קמה והתקרבה לשולחן – כבר קרה נס גדול – אך עדיין היא היתה מאד קטנה. רבי אלימלך קרה לילדה ואמר אני רוצה לברך אותך. הוא שם את ידיו הקדושות על ראשה, והתחיל לברך אותה בריבוי ברכות, ותוך כדי זה כל פעם הרים ידיו עוד מעט, וככל שהרים את הידים כך הילדה גדלה. כך, עד שכבר היתה בחורה גדולה – הכל לקח כמה שניות, כמה רגעים. טוב, זה כבר נס עצום, ואז הוא פנה לאבא – לרב שמואל – ואמר לו שהבת הגיעה לפרקה וצריך לעשות לה שידוך. לך הביתה, ואתה תעשה את השידוך הכי טוב – אין לך כסף (כמו לרוב היהודים), ואני כותב לך פתק שאחרי השידוך תלך למקום פלוני ותפגוש איש פלוני ותתן לו הפתק, ובפתק כתוב שישלם את כל הוצאות החתונה (יכול להיות אלפים רבים, אלפי דולרים). הרב הזה כבר מאמין מאד מאד בצדיק, אחרי שראה נפלאות אלו, והלך הביתה, וכעבור כמה זמן עשו שידוך לבת, ואז לקח את הפתק של הרבי אלימלך ונסע לאותו מקום וחיפש אחרי אותו אחד (כאן אני מקצר בסיפור), ובסוף מצא אותו ומסר לו את הפתק. כשאותו אחד ראה את הפתק, שצריך לשלם את המליון דולר – את כל הכסף על החתונה – בלי לחשוב פעמיים הוא הוציא את כל הכסף מהכיס ונתן לו. לפני שהוא הולך ממנו הרב שמואל שאל את הבן אדם הזה – שלא נראה מי יודע מה עשיר – מאיפה הכסף. והוא סיפר לו סיפור כזה: באותם ימים היו פריצים רשעים, בעלי אחוזות, והיו שם יהודים ששוכרים קרעטשמע – בית מלון קטן עם חנות וכו' – ואם ליהודים לא היה כסף בסוף השנה לשלם היו הרשעים לוקחים את היהודי ואשתו ובניו וזורקים לתוך הבור, ובכל יום זורקים חתיכת לחם שלא ימותו ברעב. בסוף, או שמישהו היה משלם, או שהרבה פעמים היהודים הללו גוועו מרעב. המצוה הכי גדולה של הבעש"ט ותלמידיו אחריו היתה פדיון שבויים במקרים אלו – שהלכו במס"נ לאסוף כסף ולפדות יהודים כאלו. אותו יהודי שנתן את כל הכסף מספר לרב שמואל שאני בעצמי וכל המשפחה שלי זרקו אותנו לתוך בור, כי לא היה לי כסף לשלם את השכירות לפריץ, וכל יום זרקו חתיכת לחם. פעם בא הפריץ הרשע עצמו, וצעקתי לו – מה אתה מרויח שאנחנו בבור, תן לי לצאת ואני אסתובב במדינה ואבקש מיהודים טובים כסף שאוכל לשלם את החוב ואז תוציא את כל המשפחה. אותו פריץ הבין שבאמת יותר כדאי לו כך, כי אם ישאיר אותו בבור אף פעם לא יקבל את הכסף, ואם יוציאו מהבור וישאיר שם המשפחה יש סיכוי שישיג הכסף. יהודי זה הסתובב במדינה במס"נ, יודע שאשתו והילדים בבור, ובסוף הצליח לגבות את כל סכום הכסף – זה היה בדיוק אותו מספר שהרב שמואל היה צריך בשביל לחתן את הבת שלו. הוא הגיע עם אותו כסף שבמס"נ גבה בשביל להציל את המשפחה של עצמו, אבל באותו רגע שקרא את הפתק של הצדיק שצריך בדיוק את הסכום הזה למסור – בלי היסוס בכלל הוא מיד הוציא זאת ונתן. זה אמונת צדיקים גמור, שהיה לו כל כך הרבה בטול ושפלות ואמונת צדיקים שמיד הוציא כל הסכום – על חשבון חיי משפחתו – ונתן. אותו יהודי מיד נסע לרבי אלימלך וסיפר לו כל הסיפור, וגם הביא את הפתק שנשאר אצלו – אמר לי לשלם, שילמתי, וכעת מה עם המשפחה שבבור. רבי אלימלך אמר "יהיה בסדר", ובאותו רגע אותו פריץ התפגר במיתה משונה – אותו גוי רשע מת במיתה משונה, ואז המשפחה באופן אוטומטי השתחררה ויצאה מהבור.

זה סיפור מאד יפה. אני מקוה שתוכלו לספר את כל הסיפור הזה – קצת מורכב, עם כמה חלקים. זה סיפור גם עם מופת על גבי מופת, וגם המון המון מוסר השכל של אמונת צדיקים ובטול, וגם באמת של מה שהצדיק יכול לחולל – שיכול לקחת את הילדה הקטנה ועל המקום להגדיל אותה. מה שלא התגברה בשמונה עשרה שנה הוא יכול לעשות בכמה דקות. ה' יעזור שזכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. כששומעים סיפור של צדיק צריך לחשוב מה זה נוגע לי או לנו – לכל המצב. כל עם ישראל צריך כזה נס, שמישהו יקח אותנו ויגביה אותנו, ירומם קרן ישראל, שנהיה גדולים ולא קטנים, שנהיה ראש גדול, ולא ראש קטן כמו היום. שנזכה לאמונת צדיקים, ובזכות כל הצדיקים שיעוררו רחמים בשמים יבוא מלך המשיח ויגאל אותנו תיכף ומיד ממש.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com