בע"ה

מוצאי יו"כ תשפ"א – הר הזיתים

שנת תשועה

לעילוי נשמת ר' משה-צבי סגל ע"ה ור' אשר פריינד זצ"ל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

יום כיפור הוא היארצייט של רבי משה-צבי סגל ע"ה – מורו-חמיו של הרב גינזבורג שליט"א וה'גיבור' שלו (כהוראת הרבי מליובאוויטש אליו, שיש לו ללמוד מדרכי חמיו בעניני ציבור). מוצאי יום כיפור הוא היארצייט של רבי אשר פריינד זצ"ל, הצדיק הירושלמי, שהיה ה'משפיע' של הרב גינזבורג בראשית דרכו. במוצאי יום כיפור אמר הרב דברים קצרים השייכים לדמותם – פרק א עוסק באומץ הלב אותו יש ללמוד מהרב סגל ופרק ב הוא הרחבה של רמז חשוב של שנת תשפ"א – התשועה האלקית לה נזכה דווקא באמצעות עבודתנו-מלחמתנו מלמטה – בהשראת שתי הדמויות ה'לוחמות' הללו.

א. "היום תאמצנו"

חשיבות אומץ הלב

בסיום מוסף, גם בר"ה וגם ביו"כ, אומרים "היום תאמצנו" – שיא של שמחה והתלהבות. מבקשים שה' יתן לנו אומץ לב[ב]. בהקדמת "סוד הוי' ליראיו"[ג] כתבנו ש-אמץ הוא נוטריקון אמונת-צדיקים. מענין שב"על חטא", שזה עתה אמרנו כמה וכמה פעמים ביום הקדוש, ה"על חטא" השני (סיום ה'זוג' הראשון של האות א) הוא "ועל חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב". מענין שאומץ יכול להיות הכי טוב, "היום תאמצנו", וגם ראשית ה"על חטא" – הראשון הוא "באֹנס וברצון", משהו כללי, אבל הענין הראשון שהוא פרט חזק הוא השני, המשלים, "ועל חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב"[ד].

השווער היה אדם אמיץ – זו הזכות המיוחדת שלו, האומץ. האומץ בא לידי ביטוי בתקיעת השופר המפורסמת, בה הוא פתח את המרד נגד הבריטים. במדה מסוימת, בזכות אותה הכרזת מרד אמיצה אנחנו נמצאים פה – ובזכותה הדברים יגיעו הלאה עד שיבוא מלך המשיח ויתקע בשופר גדול, תיכף ומיד ממש. הכל מתחיל מאומץ – אם אין אומץ אין כלום.

"על חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב"

לאור זה, אם בכל אופן רוצים להפוך את ה"על חטא" הזה – צריך להסביר ש"ועל חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב" היינו שלא היה לנו מספיק אומץ לב, זהו החטא הכי גדול.

כמובן, הפשט שם שאדם מאמץ-מקשה את לבו שלא לקבל על צוארו עול מלכות שמים (אפילו בדקדוק אחד של תורה) – זהו אומץ הלב הרע. אבל בכלל, אם סתם אומרים אומץ לב – ואיני יודע אם הוא שייך ל"על חטא" או ל"היום תאמצנו" – חושבים על משהו חיובי.

בפשטות, יש הבדל בין אוֹמץ-לב לאִמוץ-הלב – אומץ-לב משמע תכונה טבעית ואילו אמוץ-לב משמע פעולה רצונית. אך ידוע שבשעת מלחמה ישנה מצוה מיוחדת בתורה לאמץ את הלב במודע, לא לפחד[ה]. זהו גם יסוד דרך החסידות, כפי שלימד אותנו מורנו הבעל שם טוב – לא לפחד כלל משום דבר שבעולם רק מהשי"ת, היינו אמוץ הלב דווקא.

ודוגמה נוספת לאמוץ הלב החיובי: בספר התניא הדעת מוגדרת כ"קשר אמיץ וחזק מאוד"[ו]. צריך לאמץ מאד את מח הדעת ואת הלב כדי לדעת את ה' באמת. אסור לרגע להסיח את הדעת, כמבואר שם. יש בריכוז-צמצום כזה גבורה אדירה, לשמו צריך האדם להיות "גבור הכובש את יצרו"[ז].

כל אלה דוגמאות לאמוץ (ולא רק אומץ) חיובי[ח]. אף על פי כן, כך מתחיל ה"על חטא". אם כן, היות שבכלל אומץ לב הוא דבר טוב, הכי טוב, ראוי לפרש (בדרך צחות עכ"פ) גם את ה"על חטא" הפוך – שהחטא (לשון חסרון) הוא שלא היה לנו מספיק אומץ הלב.

זכות תקיעת השופר

כעת, אנו זוכים להיות כאן ליד השווער – דווקא ביום שלו. הרבי כתב לו מכתב שהזכות הכי גדולה שלו היא תקיעת שופר, ולכן שלא יעזוב את הארץ ביום כיפור (בימים נוראים) – הוא צריך להיות כאן ביום שלו, יום כיפור ולקיים את מנהגו לתקוע מדי שנה (ליד הכותל) בסיום תפלת נעילה. הוא זכה שגם ההילולא, עלית הנשמה שלו לגנזי מרומים, היתה בעיצומו של יום הכיפורים.

כשאנחנו פה, נכוון שנזכה לאומץ לב (טבעי, וגם כח נפשי לאמץ את לבבנו במודע, כנ"ל). אם יש לנו איזה חטא כל שהוא – החטא הוא שלא היה לנו מספיק אומץ לב. במחשבה הזו אפשר ללכת לקברו.

[אחרי אמירת כל הפרקים וקדיש:]

כעת אפשר לתקוע בשופר, הענין שלו.

[תקעו תקיעה גדולה.]

כאשר השווער שכב על ערש דווי בקש ממני לשיר לו ניגון פולטבה. הוא גדל בפולטבה, שיחק עם נכדו של הרב מרדכי מפולטבה תחת השלחן של הסבא (בזמן שלמד חברותא עם אביו, ר' אברהם מרדכי ע"ה), ומאד אהב את הניגון. נשיר אותו.

ב. שנת תשועה

מסורת "תשועה"

אפשר לומר שהרמז העיקרי של שנת תשפ"א הוא תשועה[ט]. נעשה לו כעת השלמה חשובה:

המלה "תשועה" – בלי אות שימוש, לא בתחלה ולא בסוף – מופיעה בדיוק יג פעמים בתנ"ך. יג הוא סוד יג מדות הרחמים. תשועה היא גילוי שע נהורין – "אור פני מלך חיים"[י] של יג תיקוני דיקנא, התיקון השביעי בפרט (מרכז ה-יג, סוד השבת, כידוע[יא]), תיקון "ואמת"[יב]. זהו התיקון העיקרי ("חותמו של הקב"ה אמת"[יג]), אבל הוא כולל את כל ה-יג, ויש כאן מסורה יפה שיש בדיוק יג פעמים "תשועה" בתנ"ך.

פסוק אחד מבין ה-יג אמרנו בימים הנוראים – "הנותן תשועה למלכים"[יד], הפסוק האחרון לפני תפלת מוסף גם בר"ה וגם ביו"כ, תשועה ומלכות יחד, "כתר עליון איהו כתר מלכות"[טו]. שוב, זהו אחד מ-יג הפסוקים של תשועה בתנ"ך.

תשועה מה' כשאנו נלחמים

דברנו על כך שיש תשועה ויש ישועה. בדרך כלל כתוב ישועה, אבל יש גם הרבה פעמים בתנ"ך את המלה "תשועה". לדוגמה, בפסוק המפורסם – שחוזר פעמיים במשלי – "ותשועה ברב יועץ"[טז] (לא אחד מ-יג ה"תשועה", כי בתוספת ו). שתי הופעות של "תשועה" – שכן מה-יג – הן בדברי אלישע הנביא שעושה סימן לנבואתו, "חץ תשועה להוי' וחץ תשועה בארם"[יז]. הפסוק הזה יעזור לנו להבין מה ההבדל בין תשועה לישועה.

אחד הפסוקים העיקריים של ישועה מופיע לפני קריעת ים סוף – "התיצבו וראו את ישועת הוי' אשר יעשה לכם היום... הוי' ילחם לכם ואתם תחרִשון"[יח]. ישועה היא "בעתיקא תליא מילתא"[יט], אתערותא דלעילא בלי אתערותא דלתתא. לעומת זאת, רוב הופעות ה"תשועה" ב-ת – כמו ת ה"התפעל" – הן בהקשר למלחמה. בקריעת ים סוף אסור לנו להלחם, "לא תתער מידי"[כ], הכל מלמעלה – צריך רק לראות את ישועת ה' "ואתם תחרשון". אבל כל התשועות הן מענה שה' באמת מושיע אותנו – כאשר אנחנו עושים משהו. מלחמה היא לא סתם לעשות משהו – היא מסירות נפש. יש חילים והולכים על מסירות נפש ואתה ה' עושה לנו תשועה. כך ברוב הפעמים, כמו "חץ תשועה להוי'" – "תשועה להוי'", אבל בהקשר של מלחמה שאנו עושים. בדיוק הפוך מקריעת ים סוף. וכן "ותשועה ברב יועץ" היינו תשועת ה' אבל דווקא במקום ש"עצה טובה קמשמע לן" – צריכים להתיעץ מה עלינו לעשות בענין. זה כי האות ת ב"תשועה" היא גופא אתערותא דלתתא. ת של התפעל, ובכל התפעל אני נמצא (תו לשון סימן, "אנא סימנא בעלמא"[כא], ת על שם הרשימו של ה' בי). בתשועה יש משמעות של התפעל שלי, אבל ה' עושה ועונה לי בתשועה.

זהו פשט. מה המשמעות לגבי השנה שלנו? שאמנם אנחנו צריכים להלחם, אבל ה' יעשה לנו תשועה. צריך לקחת בחשבון שאנחנו חיילים – כל התמימים חילי בית דוד – וצריך לצאת לקרב. עוד לפני כן צריך לעשות אימונים, לירות כמה חיצים ולומר "חץ תשועה להוי' וחץ תשועה בארם". ה' יעשה לנו תשועה, לא ישועה. אמנם ראינו ש-ישועה (391) היא בדיוק הנקודה האמצעית של תשועה (781) – פלא, אין שום סבה לכך – אז יש בתוך התשועה גם את הישועה, אבל בכל אופן התשועה היא עם אתערותא שלנו.

בכלל, המדקדקים מתלבטים[כב] מה השרש של תשועה – ישע (לשון ישועה) או שוע (לשון שועה). שועה לה' היא בפירוש אתערותא דלתתא, ולפי זה תשועה היינו פנית-ענית ה' לשועת האדם. באמת, בתוך התשועה יש את שניהם – שרש שוע מלמטה ואז שרש ישע מלמעלה[כג].

תשובה ותשוקה

עוד ענין חשוב: סיימנו כעת – עם סיום עשרת ימי תשובה – את ארבעים הימים של "אני לדודי ודודי לי"[כד]. מה כעת? כתוב בכל הספרים הקדושים[כה] שעשי"ת הם עדיין "שמאלו תחת לראשי", תשובה מיראה (שמאל), אבל כעת מתחיל "וימינו תחבקני", תשובה מאהבה ומשמחה (ימין).

זהו הווארט הידוע של הקדושת לוי על "ראשון לחשבון עונות"[כו] – למה התורה אומרת "ולקחתם לכם ביום הראשון"[כז], הרי הוא החמשה עשר בחדש? חז"ל אומרים ש"ראשון לחשבון עונות". הוא מסביר[כח] שסוכות הוא תשובה מאהבה, בה זדונות נהפכים לזכויות ממש – מה שלא היה קודם – לכן אנחנו סופרים אותם, רוצים שיהיו לנו כמה שיותר עוונות. עושים חשבון שעוד עון היה לי ועוד עון ועוד עון – אם עושים תשובה מאהבה כמה שיותר עוונות הם כמה שיותר זכויות. זהו פירוש מאד יפה של הקדושת לוי.

בכל אופן, אמרנו[כט] ש"אני לדודי ועלי תשוקתו" כבר תשובה מאהבה – הכל מתהפך, אתהפכא גמורה. זו תשובה אחרת. דברנו על המלה תשועה – אנחנו בשנת תשועה. תשוקה – שמתחילה עכשיו, לא סתם "אני לדודי ודודי לי", אלא "אני לדודי ועלי תשוקתו". בדרך כלל תשוקה היא של הכלה-האשה, כמו בקללות של האשה, "ואל אישך תשוקתך"[ל], אבל כאן התשוקה של החתן על הכלה וגם הכלה משתוקקת לחתן כמים הפנים אל פנים. צריך לעורר את התשוקה – זו תשובה מיוחדת של "ועלי תשוקתו".

מזל עקרב

מה משותף לשלש המלים תשועה, תשוקה ותשובה? הכל אותו משקל של שם – תשו-ה ואות נוספת במקום הרביעי. בכל מלה חמש אותיות, והרביעית שונה – בתשועה ע, בתשוקה ק ובתשובה ב. האם יש עוד מלה כזו? עוד אות שאפשר לשים באותו מקום? [תשורה מהחתונה.] יפה, תשורה. זו מלה בתנ"ך? "ותשורה אין להביא לאיש האלהים מה אתנו"[לא]. מי אמר זאת? שאול אמר לנער שלו – אנחנו הולכים לשמואל הרואה, לבקש את האתונות שאבדו לנו, והיה מקובל (כך הם דימו לעצמם, המפרשים מסבירים, חשבו) שכאשר באים לצדיק, לרואה, לבקש ברכה או עצה, צריך להביא תשורה, ואין לנו שום דבר, "מה אתנו".

התרגום מסביר – מה אתנו? ומה יש לנו לעשות ("ומה עמנא למעבד")? המלה "אתנו" היא צירוף אותיות אתון – מה שהם מחפשים, את האתונות. הם אומרים "מה אתנו" – כנראה בפנימיות הדבר היחיד שיש לנו הוא רק ה"מה", בחינה של "מה", שזו התשורה שצריך להביא לרואה.

מה פירוש תשורה? מלה שיש רק פעם אחת בתנ"ך. בחז"ל יש הרבה, אך בתנ"ך פעם אחת – מה הפירוש? תשורה מלשון "אשורנו", לשון ראיה. מה הקשר? אם זו מנחה למישהו, למה קוראים לה תשורה מלשון ראיה? כתוב שכמו מצות ראיה בבית המקדש – שאני בא לראות פנים של אדם חשוב, של הקב"ה, מביאים תשורה על ראית הפנים. זהו סוג מסוים של מנחה, של מתנה, של שי, שאני מביא למישהו על הזכות שאני זוכה לראות את פניו. אפשר להבין מכאן למה בחתונות מחלקים תשורות – לכבד את האורחים, זכות שבאתם לחתונה אז אני נותן תשורה על שראיתי אותך. תשורה היא מתנה על הזכות לראות אותך. ההסבר הזה מאד יעזור לנו עכשיו.

אם כן, מצאנו ארבע מלים על אותו משקל (יש גם 'תשואה'[לב], כמו בפסוק "תשֻאות חן חן לה"[לג] – לשון השמעת קול – אבל בתנ"ך אף פעם לא כתוב תשואה עם ו, כשאר ארבע המלים הנ"ל, וגם לא בלשון יחיד), והיות שהרמז העיקרי של השנה הוא תשועה – כנראה כל השנה, לא רק הימים האלה, שייכת לתשועה, תשוקה, תשובה (תשובה של תשוקה, שהיא תשובה מאהבה ושמחה) וגם תשורה. זו שנה של תשורה (שנה של חתונות) – צריך הרבה תשורות לעשות, הרבה פנים חדשות לראות. הרבי רצה לראות כמה שיותר פנים חדשות. שנזכה – בזכות התמימים – להרבה פנים חדשות (להרחיב את גבולנו בתלמידים), שתביאו הרבה פנים חדשות והרבה תשורות על הזכות לראות פנים חדשות. כל אחד הוא "הרואה" (ניצוץ של שמואל, כמו שבכל אחד יש ניצוץ של משה רבינו[לד]) – באו לראות את הרואה, וכדי לראות את הרואה צריך לתת לו תשורה.

איזו מלה מורכבת מארבע האותיות האלה (תשועה, תשוקה, תשובה, תשורה)? עקרב. מה זה אומר? מתי מזל עקרב? עקרב הוא המזל של חדש חשון. יש חדש מיוחד בשנה הזו שצריך לכוון כוונה זו. שייך לכל השנה, ובמיוחד לחשון. עקרב שייך למשיח – יש שלשה דברים שבאים בהסח הדעת, משיח עקרב ומציאה[לה]. יש משמעות רבה למלה עקרב. עקרב עולה משיח ועוד דוד[לו] – משיח בן דוד. עקרב הוא ע קרב[לז] – קירוב ע אומות העולם, המהפכה הרביעית. יש עוד המון דברים בעקרב של הקדושה, כמו שיש נחש של הקדושה (נחש = משיח[לח]). דווקא ארבע האותיות של עקרב הן סוד ארבע המלים הנ"ל – תשועה תשוקה תשורה תשובה.

הקבלת המלים ל-ד ראשונות

איפה נמקם את ארבע המלים ביחס לספירות העליונות? ההסבר שתשורה לשון ראיה יעזור לנו. ארבע המלים האלה הן ב-ד ראשונות, כתר וחב"ד. תשועה היא בכתר – שע נהורין כנ"ל. איפה תשובה? בבינה – "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[לט], בכל הזהר תשובה בבינה, ובפרט תשובה מאהבה ומשמחה (שמחה בבינה[מ] וכן אהבה רבה בבינה[מא]). תשורה לשון ראיה היא בחכמה, שם הראיה. תשועה בכתר, תשורה בחכמה ותשובה בבינה – מה נשאר? תשוקה בדעת. תשוקה היא "והאדם ידע את חוה אשתו"[מב], התקשרות ודבקות – יותר מ"אני לדודי ודודי לי", "אני לדודי ועלי תשוקתו". אם כן, יש לנו כאן דרוש שלם סביב הרמז העיקרי של תשפ"א – תשועה.

ועוד ביחס לתשוקה, כתוב "שוקיו עמודי שש"[מג] – "זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבוראו בששה ימים"[מד]. שוקיו היינו נצח והוד. שרש התשוקה בדעת כנ"ל אך מוסבר אצלנו[מה] באריכות בסוד עשר המערכות של הגוף שמערכת העצבים בדעת (שם עיקר התשוקה, שבשעת זיווג בא לידי ביטוי ב"אין קישוי אלא לדעת"[מו]) ואילו מערכת ההורמונים בנצח ומערכת החיסון בהוד, ומבואר בספרי הרפואה שלשלש המערכות האלו יש קשר והשפעה הדדית אחת על השניה. ולפי הקבלה, דעת-נצח-הוד יוצרים יחד משולש, ודוק.

והנה, גם הכתר מתקשר ישירות לנצח והוד[מז], עיקר ה"מוטבע" שבנפש שמקורו בכתר שמעל לטעם ודעת (ובאמת הספירות כתר ודעת מתחלפות – "כשאתה מונה את הכתר אי אתה מונה את הדעת והפוך"[מח]. ולעניננו תשועה ותשוקה מתחלפות זו בזו – תשועה מעוררת תשוקה ותשוקה ממשיכה תשועה, וד"ל). והוא סוד "ותשועה [בכתר] ברב יועץ [נצח והוד]", ודוק היטב.

יש שני פירושים ל"ותשועה ברב יועץ" (כנגד שתי הפעמים שהביטוי הזה מופיע בספר משלי כנ"ל) –או ש"רב יועץ" היינו הרבה יועצים, או שכוונת "רב יועץ" היא שיש איש אחד שיועץ להרבה אנשים, רבי אמתי, "פלא יועץ"[מט] (שם של מלך המשיח). הפירוש ש"רב יועץ" היינו איש אחד שהוא "פלא יועץ" הוא כנגד הנצח, והפירוש ש"רב יועץ" היינו הרבה יועצים הוא כנגד ההוד.

יש עוד הרבה מה לבאר – צריך להתבונן בכל יג ה"תשועה" שיש בתנ"ך כדי לעשות מהם פרצוף כנגד יג מדות הרחמים.

תכלית החיים – מלחמה

הפרק הזה הוא לכבוד ר' אשר – שבזכות הצדיקים נזכה לתשועה כתשובה מלמעלה למלחמה שלנו. למה מתאים לר' אשר? אצל ר' אשר לא היה שום דבר בלי מלחמה – בלי מלחמות בחיים איז גארנישט ווערט, לא שוה כלום בלי מלחמות. החיים הם מלחמה – כך כתוב גם בתניא[נ]. כל מה שר' אשר אמר כתוב בתניא. למדתי תניא לפני כן, אבל לפני שהכרתי את ר' אשר לא הבנתי לנכון מה שכתוב שם, לא הפנמתי באמת את הדברים. אי אפשר להבין מה כתוב ולהפנים, אפילו שהדברים כתובים שחור על גבי לבן. צריך לשמוע זאת חי (כמו שגם כותב אדמו"ר הזקן בהקדמת ספר התניא, "ומי שדעתו קצרה להבין דבר עצה מתוך קונטריסים אלו יפרש שיחתו לפני הגדולים שבעירו והם יבוננוהו", ורומז שלא סגי בלא הא).

שוב, החיים שלנו הם מלחמה, ואם אתה יוצא לקרב – חילי בית דוד – זוכים לתשועה מלמעלה. זה עיקר המסר של השנה הזו. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

---

[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] השרש אמץ עולה 131 ואם כותבים מלא, אומץ (או אמוץ, כדלקמן) עולה 137, אותיות מוצא, מספר מאד חשוב כידוע. אם מוסיפים לב – אומץ לב, ר"ת א-ל (שם שבע"ה נדבר עליו בהמשך) – כבר שוה 169, 13 (אהבה, אחד) ברבוע ("אל אחד").

[ג] הקדמת סוד ה' ליראיו הערה יג.

[ד] אנס = ג"פ 37, הערך הממוצע של כל אות. אמוץ = 137 (כנ"ל הערה NOTEREF _Ref53515283 \h \* MERGEFORMAT ב 08D0C9EA79F9BACE118C8200AA004BA90B02000000080000000D0000005F00520065006600350033003500310035003200380033000000 ), מספר הזוג של 37 (גילאי אברהם ויצחק בעקדה).

"היום תאמצנו" = 648 = ג"פ גבורה (יראה, רק מה'). "ועל חטא שחטאנו לפניך באמוץ הלב" = 864 (צירוף אותן ספרות) = ד"פ גבורה! ביחד הם עולים ז"פ גבורה = ד"פ חשמל (חשמל ב"רצוא ושוב": ח חש חשמ חשמל שמל מל ל – "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק") – אומץ לב מחשמל (סימן מובהק של אדם אמיץ, כמשה...)!

[ה] הלכות מלכים פ"ז הט"ו.

[ו] פ"ג.

[ז] אבות פ"ד מ"א.

[ח] היום מדברים על אמוץ ילדים (אכן הרבה צדיקים אימצו-גידלו יתומים בביתם), אך במקורות לאמץ ילד היינו לחנך את הילד להתאמץ ולהתרכז בלימודו ועבודתו את השי"ת, וכמו שמומחש בסיפור הבא (אמרי מנחם פרשת חוקת):

כמסופר על כ"ק מרן אדמו"ר הזקן מווארקא זצללה"ה זי"ע, שאחרי שבחן פעם את בנו הרה"ק מאמשינוב זצללה"ה זי"ע בילדותו אמר לו "מען דארף צו וועלן לערנען" [צריך לרצות ללמוד], בשבוע הבא התאמץ הילד יותר בלימוד התורה אולם גם בפעם הזאת לאחר שבחנו שנית אמר לו שוב "מען דארף צו וועלן לערנען", וכך היה כמה פעמים, עד שהמלמד לא התאפק עוד ואמר לרבי, מה אתם רוצים ממנו, הלא הוא מתאמץ הרבה בעסק התורה, ענהו רבינו הקדוש זצללה"ה באמרו "וועלן לערנען הייסט אז מען וויל נישט קיין שום זאך נאר לערנען" [לרצות ללמוד פירוש שלא רוצים שום דבר אחר חוץ מאשר ללמוד], היינו כי אם רוצים דבר נוסף, זה מפריע כבר לקבל התורה שהיא שכל אלקי.

[ט] פרצוף הרמזים נלמד בשיעור מוצש"ק כ"ג אלול תש"פ ותקציר שלו פורסם בגליון ר"ה תשפ"א.

[י] משלי טז, טו.

[יא] ראה זח"ג רלב, א; ע"ח ש"ה פ"ה; פע"ח שער השבת פ"כ; אור תורה בהר אות קכב; אוצר החיים (חומש היכל הברכה) מצוה לא והנסמן שם (ובאריכות במהדורת באר אליהו); קול יעקב (מבעל מלוא הרועים) קרח ד"ה "ויפנו אל אהל מועד" (וראה גם שערי אהבה ורצון מאמר "סוד השבע והשלש עשרה" ובבאור ב).

[יב] שמות לד, ו.

[יג] שבת נה, א; ירושלמי סנהדרין פ"א ה"א.

[יד] תהלים קמד, י.

[טו] הקדמת תקו"ז יז, א ("פתח אליהו").

[טז] משלי יא, יד; כד, ו.

[יז] מלכים-ב יג, יז.

[יח] שמות יד, יג-יד.

[יט] זהר ח"ב מח, א (וראה שם נב, ב).

[כ] שם מז, ב.

[כא] זהר ח"א רכה, א.

[כב] ראה ספר השרשים לרד"ק בשני השרשים.

[כג] והנה, הערך הממוצע של שני השרשים, ישע שוע הוא חשמל, ופירשו חז"ל "עתים חשות עתים ממללות" (חגיגה יג, ב) – "עתים חשות" היינו הבחינה של "ואתם תחרשון" מול "ישועת הוי'" ו"עתים ממללות" בשועה לה' מקרב איש ולב עמוק.

[כד] שה"ש ג, ו. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (ד"ה "עוד יש" קטו, א); ב"ח לטור או"ח סימן תקפ"א; אוה"ת ראה עמ' תשפא. ובכ"מ. לקו"ת ראה לב, א.

[כה] פע"ח שער ר"ה פ"א. לקו"ת נצבים מח, ג. ובריבוי מקומות.

[כו] תנחומא אמור פכ"ב.

[כז] ויקרא כג, מ.

[כח] קדושת לוי סוף פרשת האזינו. וזה לשונו:

ונראה לתרץ דאיתא בגמרא ולקחתם לכם ביום הראשון, וכי ראשון הוא וכו', אלא ראשון לחשבון עונות. שלכאורה אין לו ביאור כאשר האריכו למעניתם המפרשים הקדמונים. והנראה, כי באמת נכון הדבר שבימים האלו מראש השנה עד יום הכפורים כל איש ואיש בודאי עיניו פקוחות על כל דרכיו לשוב אל ה' איש לפי שכלו יהולל ולפי מדריגתו מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו לשפוט הארץ כי קרוב יום ה' ומי יכול להצטדק בדין ומי הגבר אשר לא ירא ואיזהו נפש אשר לא תעונה, כי יבא להיות נשפט לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו הלא החרד על דבר ה' יעשה במרום הר שכלו לתקן את אשר עוות והתשובה נקרא תשובה מיראה. ואחר יום הכפורים כשעוסקין במצות סוכה ולולב וד' מינים וצדקה כיד ה' הטובה בנדבה וחובה לעבוד את עבודת ה' בשמחה וטוב לב, אזי התשובה הזאת תשובה מאהבה. וידוע מאמר חכמינו ז"ל שעל ידי תשובה מיראה הזדונות נהפכו לשגגות ועל ידי תשובה מאהבה הזדונות נהפכו לזכיות כאשר איתא שם. והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו הרוצה בתקנות השבים לפניו באמת ובאהבה כאמור ולא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מחטאיו וחיה. על כן בחג הזה שאנו באים לחסות בצל שדי על ידי מצות ומעשים טובים מאהבת השם יתברך אז מונה העונות לידע כמה מצות יהיה חילוף העונות, מה שאין כן עד סוכות דהוא מיראה אזי לא ימנה כלל שעדיין הם שגגות. אמנם בסוכות שאז הוא מאהבת השם אז השם יתברך מונה וסופר העונות כדי שיתהפכו לזכיות ויהיו מליצים טובים על ישראל. וזהו פירוש ראשון, הוא שנקרא החג הזה ראשון כי לו משפט להקרא ראשון על שיש בו מעלות חשבון העונות ואזי הוא משפיע לנו טובה וברכה כאשר רצונו יתברך להשפיע תמיד, כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה כו'.

[כט] בחלק השיעור שלא נדפס כאן.

[ל] בראשית ג, טז.

[לא] שמואל-א ט, ז.

[לב] יש מפרשים שהוא משרש שאה לשון שאון ויש מפרשים שהוא משרש שוא.

[לג] זכריה ד, ז.

[לד] תניא פמ"ב.

[לה] סנהדרין צז, א.

[לו] בני יששכר מאמרי חדש חשון מאמר א.

[לז] בעש"ט עה"ת וישלח אות יד.

[לח] ספר הליקוטים ישעיה פל"ח; עמק המלך שער יז (עולם הבריאה) פט"ז; למודי אצילות סוד הצמצום ח"ב; דן ידין מאמר יד.

[לט] ישעיה ו, י.

[מ] קהלת יעקב ערך 'שמחה' אות ב. ראה סוד ה' ליראיו ש"א פ"ג (וביאורו בשיעורים בסוד ה' ח"ג); אל עולם הקבלה פ"ז; ספר הנפש פ"ו.

[מא] פרדס רמונים שכ"ג פ"א.

[מב] בראשית ד, א.

[מג] שה"ש ה, טו.

[מד] ע"פ במדבר רבה י, א; שה"ש רבה ה, כב.

[מה] רפואה שלמה פ"ג.

[מו] יבמות נג, ב.

[מז] כמבואר בתקו"ז תקון ע (קכג, ב) בכוונת "אל עליון [כתר] גומל חסדים טובים [נצח והוד]" (תפלת עמידה).

[מח] ראה ע"ח שכ"ג (מוחין דצלם) פ"ה (מ"ק); שיעורים בסוד ה' ח"ב עמ' קטו; ח"ג עמ' קנט.

[מט] ישעיה ט, ה.

[נ] ראה פט"ו ופ"ל.