חיפוש בתוכן האתר

בשביל מי נברא העולם? - אור ל-ג' אב תש"פ – כפ"ח (הקלטה) הדפסה דוא

בע"ה

אור ל-ג' אב תש"פ – כפ"ח (הקלטה)

בשביל מי נברא העולם?

הקלטה לכבוד הילולת האריז"ל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א [א]

קיצור מהלך השיעור

השנה, לרגל ההגבלות, שודרה הילולת האריז"ל באופן וירטואלי, בהשתתפות רבנים חשובים, וגם הרב השתתף בהקלטה מראש. בשיעור התבונן הרב במחלוקת משולשת עבור מי נברא העולם – "לא אברי עלמא אלא לדוד... למשה... למשיח" – תוך הסבר התוכן הפנימי של שלש הדעות, התבוננות בשתי קומות בשרשי נשמות האמוראים החולקים, לפי דברי האריז"ל, והסבר כיצד דעותיהן השונות מצטרפות לאחת בדרך להבאת המשיח. המשך חשוב באותו נושא מופיע בשיעור הבא בחוברת – מי"ב מנחם-אב ש"ז.

התקרבות לה' בפנימיות

ההילולא של האר"י הקדוש, ה' באב, חלה בתוך תשעת הימים – שיא האבלות על חורבן בית המקדש, יחד עם האמונה והתקוה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו. הבנין העתידי הוא בזכות הצדיקים הגדולים, בזכות האריז"ל, שהנחיל לנו את תורת הסוד. בזכות תורת הסוד אנחנו מתקרבים לקב"ה בפנימיות.

כתוב [ב] שיש שלשה דברים שמתקשרים אחד בשני – ישראל, התורה והקב"ה – ובכל אחד יש שני ממדים. בכל אחד יש את ממד ה"גליא" – כמו בתורה ה"גופא דאורייתא", ההלכות – ויש את ממד ה"סתים". עיקר בנין הבית השלישי, שירד באש מן השמים [ג], הוא כאשר מתחברים לממד ה"סתים" – ה"סתים" של ישראל מתקשר ל"סתים" של התורה שמתקשר ל"סתים" של הקב"ה.

מי שסלל את הדרך עבורנו להתקשרות הפנימית הוא האריז"ל, אחר כך הבעל שם טוב, אחר כך כל הצדיקים תלמידי הבעל שם טוב – עד עצם היום הזה. בכל אופן, מאד משמעותי שהיארצייט של האר"י הקדוש הוא ב-ה' באב, בדיוק באמצע – היום האמצעי, עמוד התווך – של תשעת הימים, מר"ח עד תשעה באב, הכנה קרובה למשיח, שלפי חז"ל נולד בתשעה באב[ד].

"לא אברי עלמא אלא ל..."

בהשראת האריז"ל נתבונן במאמר חז"ל שקשור למשיח: מצאנו בפרק חלק בסנהדרין[ה] שיש שלש דעות בשביל מי ה' ברא את העולם: "אמר רב, לא אברי עלמא אלא לדוד". האמורא רב, בבבל, אמר שהעולם נברא בשביל דוד המלך. חברו שמואל אמר – "למשה". רבי יוחנן – אמורא כאן, בארץ ישראל – אמר לא דוד ולא משה אלא "למשיח". הוא אומר שהעולם נברא לכתחילה – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"[ו] – בשביל משיח ובזכות משיח, שיביא לנו את האור הגדול, השלום והשמחה. כתוב שמשיח אותיות יִשמח[ז] (בעצמו) ויְשמח (אחרים) – ובשביל השמחה שהוא יביא לנו נברא העולם. נתחיל לחשוב מה יכולה להיות המחלוקת כאן, בשלש הדעות בשביל מי נברא העולם – דוד המלך, משה רבינו או משיח. כמובן, כל אחד יודע מהאפשרויות האחרות, ובוחר דווקא בדעתו שלו.

רש"י מפרש שרב סובר שהעולם נברא בשביל דוד המלך – "בזכות דוד שהיה עתיד לומר כמה שירות ותושבחות". דוד נקרא "נעים זמִרות ישראל"[ח], הוא בעל הזמירות שחבר והנחיל לנו את ספר תהלים, אמר שירות ותשבחות לקב"ה, ויש לה' כל כך הרבה נחת מכך שיהודים אומרים זמירות ותשבחות שלשם כך ברא את העולם. לפי דעת רב – שוב, שהוא אמורא מהדור הראשון, אמורא חשוב ביותר, שכולו אומר תורה לכאורה – עיקר התכל'ס של הבריאה הוא התהלים שהיהודים אומרים, שירות ותשבחות, לשם כך נברא העולם ולכן נברא עבור דוד המלך. כך יוצא לפי רש"י.

לפי אותו הגיון, פשוט מה סברת שמואל – חברו – שאומר שהעולם נברא בשביל משה. מה הכוונה? לא משה כיחיד, אלא משה שנותן תורה, כמו שכותב רש"י – "בשביל משה שהיה עתיד לקבל את התורה". כלומר, העולם נברא בשביל התורה. כך כותב רש"י גם בתחלת התורה – "בראשית", "בשביל התורה שנקראת 'ראשית דרכו' של הקב"ה".

בא רבי יוחנן עם דעה אחרת משני האמוראים בבבל, כנראה דבריו הם תורת ארץ ישראל דווקא[ט]. כמו שנסביר, לפי האריז"ל תורת ארץ ישראל נקראת מוחין דאבא[י], יש בה אור גדול. תורת בבל היא שמיעה ותורת ארץ ישראל היא ראיה, "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון"[יא]. רבי יוחנן אומר שהעולם לא נברא בשביל תפלה (דוד, "נעים זמרות ישראל") ולא בשביל תורה (משה), אלא בשביל משיח. רש"י לא מפרש מה הכוונה, כנראה מפני שכל כך פשוט שלא צריך לפרש – תכלית בריאת העולם היא ימות המשיח, שיהיו ימי אורה ושלום ושמחה לכל באי עולם, ולשמם ה' ברא את העולם.

מלכות, דעת וכתר

איפה נמקם בספירות את שלש הדעות של שלשת האמוראים?

על פי פשט, בקבלה דוד הוא מלכות. לכן, אם רב אומר שהעולם נברא בשביל דוד – הוא אומר שהעולם נברא בשביל מלכות. לפי רש"י עבודת המלכות היא התפלה, השירה – שירה בגימטריא תפלה – ודוד המלך גם אומר על עצמו "ואני תפלה"[יב], העצם שלי הוא תפלה לה'. על המלכות נאמר "למען יזמרך כבוד [כינוי למלכות] ולא ידֹם"[יג]. לדעת רב העולם נברא בשביל מלכות.

מה הם משה ותורה? כתוב[יד] שמשה רבינו הוא הדעת הכללית של נשמות ישראל – הוא פנימיות המוחין בכלל, ובפרט הוא הדעת. מהי הדעת? היכולת להתקשר – על ידי התבוננות – ולדעת את ה'. כתוב שלכל אחד יש ניצוץ של משה רבינו בתוכו, ומוסבר בספר התניא שניצוץ משה רבינו הוא בעצם היכולת להתקשר ולדעת-להכיר – על ידי העמקה והתמסרות – את מי שאמר ונברא העולם. שוב, משה רבינו הוא הדעת של כללות נשמות ישראל, ואם כן לפי שמואל העולם נברא בשביל הדעת.

מיהו משיח? הכתר, למעלה מטעם ודעת – עצם הרצון של ה', עצם התענוג של ה' וגם עצם האמונה בה'. כתוב[טו] שבכתר יש שלש דרגות – הכי גבוהה אמונה פשוטה, תחתיה תענוג אלקי ("אז תתענג על הוי'"[טז]) וגם רצון אלקי, הרצון העצמי של ה' בתורה ומצוות, שהוא פנימיות רצון ה' לברוא את העולם. הכל כתר, למעלה מטעם ודעת, "אין טעם לרצון"[יז] – אי אפשר להבין למה ה' רוצה מה שהוא רוצה.

נסכם: משיח הוא גילוי הכתר, משה רבינו הדעת ודוד הוא המלכות. בגמרא שלש הדעות מופיעות ממטה למעלה – רב אומר שהעולם נברא בשביל דוד (מלכות), שמואל אומר שהעולם נברא בשביל משה (דעת), ואחריהם בא רבי יוחנן, כאן בארץ, ואומר שהעולם בשביל משיח (כתר) – ממלכות לדעת ולכתר.

נעשה גימטריא: רב-דוד-מלכות שמואל-משה-דעת רבי יוחנן-משיח-כתר עולה 3222, ט פעמים משיח. כלומר, ממוצע תשעת המושגים-השמות כאן הוא משיח!

שרשי הנשמות – חג"ת

עכשיו נפתח את כתבי האריז"ל, שלכבודו אנו דורשים, ונראה איך הוא מפרש את שרשי הנשמות של גדולי האמוראים אותם הזכרנו. אחד הדברים החשובים שהאריז"ל נותן לנו הוא הבנת שרש הנשמה של כל אחד מגדולי ישראל – הוא מסביר את הגלגולים והתיקונים שלהם, מה שעל כל אחד לתקן, ואפשר להבין גם איך הגלגול והתיקון נמשך הלאה, עד עצם היום הזה.

מה לגבי שלש הנשמות – רב, שמואל ורבי יוחנן? לפי הסבר אחד[יח] בקבלה הם שלשת הקוים – ימין-שמאל-אמצע – בהם מאוזן ומתוקן עולם התיקון:

החסד הוא רב (הוא "רב חסד"[יט]) – יש לו עשרה מילי דחסידותא[כ], הוא היה חסיד גדול שנהג בעשרה דברים שלפנים משורת הדין.

שמואל הוא השמאל (שמואל אותיות שמאול) – הלכה כמותו בדינים דווקא[כא], כי שרשו במדת הדין.

רבי יוחנן הוא באמצע, במקום התפארת[כב], לשון יפי וחן[כג], בחינת רבי יוחנן (מלשון חן ובשמו אותיות חן נוי) שהיה יפה ביותר[כד], וכמו שאמר לו ריש לקיש "שופרך לנשי"[כה]. גם לפי ההלכה, במקום מחלוקת של רב ושמואל ההכרעה היא כרבי יוחנן[כו] – הלכה כמותו כי מכריע ביניהם, הוא הקו האמצעי.

רב ושמואל – דעת ובינה

בהסבר הראשון, שלשת הקוים הוסברו במדות הלב – חסד-גבורה-תפארת – אבל האריז"ל מעמיק עוד, ואומר[כז] שבעצם שרשו האמתי של שמואל הוא בבינה, באמא. התורה אומרת על עצמה "אני בינה לי גבורה"[כח] – שרש הדין והגבורה הוא דווקא בבינה, וכך מסביר האריז"ל ששרש שמואל בספירת הבינה.

מה לגבי רב? זו כבר כוונה מיוחדת, שמופיעה הרבה פעמים בכתב"י האריז"ל בכוונות שונות[כט]: הנביא ישעיהו אומר "הנה הוי' רֹכב על עב קל ובא מצרים"[ל]. האר"י הקדוש מגלה שרב הוא העב קל (חושבנא דדין כחושבנא דדין) עליו רוכב ה' כאשר יוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ (למצרים או לבבל). בעצם, האריז"ל אומר שלכל אמוראי בבל קוראים רב[לא] על שמו של רב – כולם קשורים לסוד של "הנה הוי' רכב [אותיות כְרב] על עב קל".

האריז"ל ממשיך ומסביר שבשם הוי' ב"ה יש פנים ואחור. האחור הוא כתיבת השם כמתפתח מהאות הראשונה – קודם ה-י של שם הוי', אחר כך מוסיפים עוד אות, י-ה וכו'. כשכותבים כך יש עשר אותיות – י י ה י ה ו י ה ו ה – שעולות עב. אבל כשכותבים את שם הוי' במילוי – יוד הא ואו הא – ועושים הכל באחוריים, יוד יוד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא – מקבלים בדיוק 130, קל. אם כן, "עב קל" היינו אחורי השם הפשוט ואחורי המילוי, ושני האחוריים האלה יחד הם סוד הדעת דז"א, כך אומר האריז"ל.

זו לא הדעת של אמא – שמואל הוא בינה, אמא, "מינה דינין מתערין"[לב]. רב, לעומתו, כולל את ה"תרין עטרין" של הדעת של המדות, ז"א, אבל עיקרו נוטה לימין – סוד ה-עב שבו, בגימטריא חסד – ולכן הוא קשור לחסד. ה-קל שלו ניתן לדעת של המלכות (בחינת אשה שדעתה קלה[לג]), משום כך הוא אומר שהעולם נברא בשביל דוד, בשביל המלכות. שרש בנין המלכות הוא העטרא דגבורות של דעת דז"א[לד], דעת רב. גם ההזדהות של רב מצד עצמו, בעיקר עם העטרא דחסדים של הדעת דז"א, היא לצורך דוד – לצורך "חסדי דוד הנאמנים"[לה] שעתידים להתגלות לאחר בנין המלכות מהעטרא דגבורות, שהרי דוד הוא מלך חסיד דווקא, וכמו שהוא אומר על עצמו (ב"תפלה לדוד"[לו]) "שמרה נפשי כי חסיד אני"[לז], ודוק.

אם כן, רב הוא ה"עב קל" שכולל את כל הדעת דז"א, ושמואל הוא כבר בינה – פרצוף אמא, יותר גבוה מדעת דז"א אבל עם נטיה לשמאל, לדין.

רבי יוחנן – גלגול חושי הארכי

אין בכתבי אריז"ל משהו דומה שמסביר את שרש נשמת רבי יוחנן[לח], אבל הוא אומר[לט] דבר אחד על סוד הגלגול שלו – שהוא גלגול חושי הארכי, רֵעֶה דוד[מ]. היועץ הקרוב לדוד המלך, שסכל את עצת אחיתפל במרד אבשלום. בזכות חושי הארכי "דוד מלך ישראל חי וקים"[מא]. הארכי רומז לסוד אריך אנפין, כתר, בחינת משיח[מב].

אם רבי יוחנן הוא גלגול של חושי הייתי חושב שהוא יאמר שהעולם נברא בשביל דוד, כי הוא רעה דוד, אבל בגלגולו כרבי יוחנן הוא אומר שהעולם נברא בשביל משיח בן דוד (בחינת כתר כנ"ל – "אין כתר אלא למלך"[מג], כתר מלכות למשיח בן דוד).

מרד אבשלום נגרם מפני חטאו של דוד[מד]. על דוד כמעט נגזר היפך החיים, אך בזכות עצת חושי הוא ניצל וקם לתחיה. בכלל דוד (וכן משיח בן דוד) הוא בר נפלא[מה] שקם בכל רגע לתחיה, אבל עיקר הקימה לתחיה בכל סיפורי דוד הוא סיפור מרד אבשלום, כשהוא כמעט נגמר, ובזכות חושי הרעב  שלו, הידיד שלו, הוא קם לתחיה. התחיה של דוד היא כבר התנוצצות של משיח. יש הרבה סודות בשרש הנשמה של חושי הארכי, שהאריז"ל אומר שהתגלגל ברבי יוחנן (המכריע בין רב ושמואל, כנ"ל).

רב, שמואל ורבי יוחנן – רש"י, הרמב"ם ור"ת

יש עוד משהו חשוב אצל האריז"ל[מו], שבדורות היותר מאוחרים שלישיה זו היא שלשת הראשונים הכי חשובים – רש"י, הרמב"ם ור"ת. רש"י הוא כנגד רב, הימין; הרמב"ם הוא קו השמאל – האריז"ל אומר שבא מהפאה השמאלית של אדם הראשון – שמואל; ור"ת – שהרבה פעמים מכריעים כמותו במחלוקות בין רש"י לרמב"ם – הוא האמצע, כנגד רבי יוחנן.

רבי יוחנן – חכמת ראית הנולד

נחזור להסבר העמוק של האריז"ל, שבעצם רב הוא הדעת – עם נטיה לימין, אבל כולל את כל הדעת, עב-קל – ושמואל הוא הבינה: לפי אותו הסבר, צריך לומר שרבי יוחנן, שבארץ ישראל, הוא בעצם החכמה. החכמה רואה את הנולד[מז]. מיהו הנולד? משיח, שנולד בעיצומו של צום תשעה באב. כמו שאמרנו, האריז"ל "מקדים רפואה למכה"[מח] ביחס לתשעה באב – הוא הכח שהיום הזה יהפוך להיות יום של ששון ושמחה ומועדים טובים, כמו שכתוב בנביא[מט]. הכח לכך בא ממוחין דאבא. שוב, מוחין דאבא הם אור וראיה, וגם מציאת חן בעיני ה' – יוחנן לשון חן, כנ"ל (חן ר"ת חכמה נסתרה, כנודע). החן והראיה לעתיד שייכים לרבי יוחנן.

חושי הארכי, השרש שלו לפי האר"י, הוא גם לשון חוש. כתוב[נ] שהחוש העיקרי בכל החושים הוא חוש הראיה. חוש הראיה שייך לאור, שהוא שיא ותכלית המהירות – יחסית לעולמנו המוגבל, זו מהירות אין סופית – חיש מהר. כל הדברים הללו שייכים לארץ ישראל, ולמשיח שיבוא במהרה בימינו.

השלמת הדעות

שוב, צריך את כולם – את דוד, משה ומשיח. צריך את דעת רב – לדעת שיש דעה שהעולם נברא בשביל לפתוח את הלב ולהתפלל ולומר שירות ותשבחות לקב"ה, שאמירת תהלים היא תכלית כוונת הבריאה. צריך גם את דעת שמואל, שהעולם נברא כדי לשקוד על התורה ולקיים את מצותיה. וצריך גם את הדעה של ארץ ישראל, מוחין דאבא, שהעולם נברא בשביל משיח. שלש הדעות הן לא (רק) חסד-גבורה-תפארת, אלא למעלה יותר – דעת-בינה-חכמה (חב"ד מלמטה למעלה – "דעה בינה והשכל"[נא]). החכמה מרגישה את הכתר – היא י ויש לה קוצו של י, והכתר הוא המשיח, עם הרצון והתענוג של ה' שהוא מגלה לנו.

שה' יעזור שנזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, שהוא גם דוד וגם משה. אחד ההסברים שמשיח הוא מעשה מרכבה, הרכב – גוף של דוד ונשמה של משה[נב]. צריך בריוּת גופא – במיוחד בתקופה זו, צריך להזדהות עם דוד המלך, עם הרבה תהלים – גוף המשיח הוא של דוד. וצריך ונשמת המשיח היא משה רעיא מהימנא, עולם הבא – "משה זכה לבינה [עולם הבא]"[נג]. משיח כולל את שניהם, את דוד ואת משה כאחד, כל הדעות אחד (וכרמז הנ"ל, שהכל עולה ט"פ משיח).

ובא לציון גואל – שה' יברך אותנו שנזכה עוד השנה (עוד לפני תשעה באב) לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

· בית המקדש השלישי יתגלה על ידי התקשרות פנימית לה' מכח פנימיות התורה – התקשרות ה"סתים" דישראל ל"סתים" דקוב"ה על ידי "סתים" דאורייתא.

· שלש דעות הן: העולם נברא בשביל תפלה (דוד, מחבר תהלים), בשביל תורה (משה, מקבל התורה) ובשביל משיח.

· דוד הוא כח התפלה של כל יהודי – התעוררות התפלה של המלכות.

· משה הוא כח הדעת של כל יהודי – הכח להתקשר לה' בהתבוננות.

· משיח הוא הכתר של כל יהודי – גילוי האמונה בה', התענוג של ה' והרצון של ה'.

· בנין המלכות מהגבורות, אך תכליתה חסידותו של דוד – "חסדי דוד הנאמנים".

· חושי הארכי, רֵעֶה דוד, הציל את דוד ממות במרד אבשלום – ותחית המתים של דוד, "דוד מלך ישראל חי וקים", היא בחינת משיח שבו.

· משיח הוא "מעשה מרכבה" – גופו הוא דוד המלך ונשמתו היא משה רבינו.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ג] ראה רש"י על סוכה מא, א; ר"ה ל, א; מנחות סח, א. תוספות שבועות טו, ב ד"ה "אין" (בשם התנחומא – ראה תנחומא כי תשא יג,  פקודי יא ותנחומא בובר בראשית יז). וכן משמע בזהר ח"ג רכא, א (וראה גם ח"א כא, א; כח, א; ח"ב נט, א; קח, א).

[ד] ירושלמי ברכות פ"ב ה"ד; מדרש זוטא איכה נוסח ב; אגדת בראשית פס"ח.

[ה] סנהדרין צח, ב.

[ו] בראשית א, א.

[ח] שמואל-ב כג, א.

[ט] רב ושמואל הם יסוד אמוראי בבל בדור הראשון, "בתר רישא גופא אזיל" (עירובין מא, א), והרמז: רב שמואל בבל עולה 613 – דווקא שם, על ידיהם, מתגלה נשמת משה רבינו (שמואל הוא בחינת משה, כמאמרו שעבורו נברא העולם, ורב בחינת רבינו, וכדלקמן בשיעור יב אב ששתי דעותיהם מופיעות גם ביחס ליום בו עלה מן היאור משה רבינו) וביאור שלמות תריג מצוות התורה. על זה הדרך, רבי יוחנן ארץ ישראל עולה טז פעמים חכמה (ממוצע כל אות), סוד "אוירא דארץ ישראל מחכים", מוחין דאבא, כדלקמן. ביחד עולה הכל 1781 (ישחק במספר קדמי) – יג פעמים 137 (אברהם במספר קדמי עולה ז"פ 137). יש כאן "אחליפו דוכתייהו", כאשר ב-רב שמואל בבל י אותיות וב-רבי יוחנן ארץ ישראל יש הוה אותיות (כנ"ל), ודוק.

[י] על יחס תלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי והקבלתם לחכמה ובינה ראה שיעורים והתוועדויות תשע"א ח"א.

[יא] ישעיה נב, ח.

[יב] תהלים קט, ד.

[יג] תהלים ל, יג. ראה זהר ח"א עא, ב; ח"ב קמ, א.

[יד] תניא פמ"ב.

[טז] ישעיה נח, יד.

[יח] ביאור הגר"א על תקו"ז תקון יא מתקונים אחרונים.

[יט] שמות לד, ו.

[כא] בכורות מט, ב.

[כב] ישנן שתי ספירות מלשון יפי – תפארת והוד – וכשמצרפים אותן לרבי יוחנן ממוצע כל תבה משיח, בשבילו נברא העולם לדעת רבי יוחנן!

[כג] רבי יוחנן = ח"פ מב, ממוצע אותיות שמו, מספר הזוג של חן שביחד עם חן עולה יפי.

[כד] ראה ברכות כ, א.

[כה] ב"מ פד, א.

[כח] משלי ח, יד.

[כט] ע"ח של"ט דרוש יג (עב-קל – תרין עטרין); שי"ט סופ"ג (מ"ת); תחלת שער מאמרי רשב"י (על מאמר "כל רב מבבל וכו'"); שעה"כ דרושי ר"ה ו (כוונת "ברוך"). ובכ"מ.

[ל] ישעיה יט, א.

[לא] תחלת שער מאמרי רשב"י.

[לג] שבת לג, ב.

[לה] ישעיה נה, ג.

[לו] תהלים פו, א.

[לז] שם שם, ב.

[לח] וכמה התבוננויות על דרך האריז"ל:

יוחנן לשון חן כנ"ל בפנים. חן = הפנימיים של שם הוי' ב"ה: י ה ו ה ה ו ה ו ה ה, וכן הוא ההפרש בין עב ל-קל הנ"ל. יוחנן = ד פעמים שם אל (חצי אברהם = ח פעמים אל, "חסד אל" "חסד לאברהם"). והנה, בחומש בראשית יש ארבעה לשונות שונים של שם אל – "אל עליון" (בראשית יד, יח-יט-כ-כב) "אל ראי" (שם טז, יג) "אל שדי" (שם יז, א) "אל עולם" (בראשית כא, לג), העולים יחד 961 – אל ברבוע (בכל חמשה חומשי תורה יש בדיוק אל פעמים השם הקדוש "אֵל" כאשר השמונה הראשונים הם בחומש בראשית, ודוק)!

הלשון הראשון, "אל עליון" חוזר ארבע פעמים במפגש מלכי צדק עם אברם, ואין עוד "אל עליון" בתורה (יש עוד פעם אחת "אל עליון" בתנ"ך, בספר תהלים).

מוסבר באר"י (מבו"ש ש"ג ח"ב פט"ו; שער המצות פרשת עקב; פע"ח שער הנהגת הלימוד פ"א. ובכ"מ) שיש שלשה שמות אל שהם שרשי שלשת העולמות התחתונים בי"ע – אל שדי אל הוי' אל א-דני, וכולם יוצאים משם אל המקורי, המדה הראשונה של יג מדות הרחמים, "אל רחום וחנון [בחינת יוחנן]". נמצא שיש ארבעה אל (בגימטריא יוחנן): אל אל שדי אל הוי' אל א-דני, המשלימים ל-529 = 23 (חיה-חדוה) ברבוע = תענוג (בחינת עתיק, פנימיות הכתר, שייך לגילוי אורו של משיח, תכלית כוונת בריאת העולם אליבא דרבי יוחנן). והנה, רבי יוחנן = ג"פ יבק (שם מלא – הוי' אלהים, וכן אהיה הוי' א-דני, כנגד יחוד ברכה קדושה מלמטה למעלה כמבואר בדא"ח). מעבר יבק הוא סוד עלית הנשמה מעולם לעולם. לפי זה, ג"פ יבק רומז לשלש עליות מעשיה ליצירה, מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות.

במספר סדורי, רבי יוחנן = 84 = חנוך במספר הכרחי – חנוך סוד חן הוי' כנודע. האריז"ל מרבה לדבר על גודל שרש נשמת חנוך (שער הגלגולים הקדמות כט, לא-לח ובספר הליקוטים בראשית פ"ג), מזיהרא עילאה דאדם הראשון, וכן י"ל לגבי שרש נשמת רבי יוחנן (חנוך השיג חיה דאצילות ומשיח ישיג יחידה, והם בסוד י וקוש"י, היינו דעת רבי יוחנן שהעולם נברא בשביל משיח).

[לט] שער הגלגולים הקדמה לו.

[מ] שמואל-ב טו, לז.

[מב] חושי אותיות משיח על ידי חילוף ו-מ באותיות בומ"ף מהשפתים. חושי = חי ברבוע. רעה דוד = טוב ברבוע. ביחד, חושי רעה דוד = תריג (שלמות מצות תורתנו הקדושה), מספר ההשראה ה-חי (בדיוק לפי כלל החלוקה של מספר השראה – חי ברבוע ועוד טוב ברבוע)! שרש כל השראה בכתר, בחינת משיח.

[מד] זהר ח"ג כד, א.

[מז] תמיד לב, א: "איזהו חכם? הרואה את הנולד".

[מט] זכריה ח, יט.

[נ] ראה קונטרס העבודה פ"ב.

[נא] ברכת "אתה חונן" נוסח אשכנז.

[נג] ראה ר"ה כא, ב; זח"ב קטו, א (ובנצוצי זהר שם).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com