ירידתו ועליתו של קרח

[א] נערך מרשימת הרב ע"י איתיאל גלעדי.

[ב] וזה לשונו:

ויקח קרח וגו' צל"ד אומרו ויקח, ורבותינו ז"ל אמרו (תנחומא ב) לצד שלקח עצמו לצד אחד, ולדרך זה חסר עצמו, כי זכרון קרח הוא, לומר מי הוא החולק וחסר הנחלק, ואם כוונתו לומר כדברי אונקלוס ואתפליג, אין שיעור תיבת ואתפליג כשיעור תיבת ויקח, אלא שהתרגום מפרש המכוון, והגם שדבריהם אמת, עוד יש לאלוה מילין לדייק תיבת ויקח על נכון. ב' יש להעיר על דבר אמת, למה יזכיר ה' זכרון הצדיקים יצהר, קהת, לוי, במעשה בלתי הגון כזה, ומה צורך יש בדבר, ורבותינו ז"ל (שם ד) אמרו שהתפלל יעקב על עצמו, שלא יזכר במעשה זה, משמע שצריך היה ליזכר אלא שהתפלל, ואני מתפלא גם על אותם שהזכיר. ג' יש לדעת כוונת הכתוב במאמר ודתן ואבירם, מה כוונת הכתוב בזכרונם מה מעשיהם, אם לומר שגם הם חלקו עצמם היה לו לכוללם בלקיחה ויאמר ויקחו קרח וגו' ודתן ואבירם, ואם כוונתו לומר שקרח לקח אותם היה לו לומר ויקח קרח וגו' דתן ואבירם וגו'. ד' אומרו ויקומו לפני משה מה יגיד הכתוב בקימה זו, אם לומר שבאו לחלוק, אחרי כן הוא אומר ויקהלו וגו' ויאמרו וגו', ואם לומר שעמדו בקומה זקופה לפניו, היה לו לומר ויקומו אחר ויקהלו, על זה הדרך, ויקהלו וגו', ויקומו וגו', ויאמרו וגו', ולמה הפסיק בין ויקומו לויקהלו במאמר ואנשים מבני ישראל וגו'.

אכן נתכוון הכתוב להודיע יסוד דבר המחלוקת, שיאמר אדם מנין עלה על דעת קרח לחלוק על נביא נאמן אשר צדקו נבואתו, וקרח חכם גדול היה (במד"ר יח ג), ואיך נשתטה לעשות הדבר הזה, הלא כל ישראל ירגמו אותו אבן. לזה אמר הטעמים שלקח בדעתו לבא לריב, ראשונה, בן יצהר פירוש היותו בן יצהר שהוא גדול משני אחים הבאים אחריו בבני קהת, ואינם יכולין להחציף פניהם כנגדו כי גדול מהם. ב' בן קהת הוא המעולה שבבני לוי, שהיו נושאים קדש הקדשים, ואמרו רבותינו ז"ל (שם) קרח מנושאי הארון היה, ואין גרשון ומררי ידברו כנגדו: בן לוי שהוא שבט מעולה מכל ישראל, ואין שאר השבטים מקפחין אותו בדברו לפני משה, כי מעולה הוא מכל שאר השבטים גם מכל בני לוי, גם בענפי קהת הוא מדרגה ראשונה לשני האחים הבאים אחריו שהם חברון ועוזיאל. ואומרו ודתן ואבירם וגו' - פירוש גם אותם לקח כדי לערער גם מכחם שהם גדולי שבט ראובן הבכור ליעקב, ובאמצעות זה החשיבו עצמן ויקומו לפני משה, פירוש קימה ומעלה בהשואה עם משה, קרח למה שהוא כנזכר, ודתן ואבירם לצד היותם גדולי ראובן, שהוא גדול מכל האחים, וגם מלוי. ואומרו ואנשים וגו' - פירוש גם אלו לקח עמו לצד היותם גדולי ישראל, כדי לחזק זרועותיו, אבל אלו לא באו לגדר זה לקום לפני משה, אלא שנקהלו להחזיק דברי קרח ועדתו, ולזה הקדים לומר ויקומו קודם זכרון חמשים ומאתים וגו', ובזה נתיישבו כל הדקדוקים.

[ג] תנחומא במדבר יב ובכ"ד (וראה באורך לקו"ש חל"ג קרח שיחה ב).

[ד] וראה גם אמרי נעם פסח אות מד.

[ה] ישעיה מה, ז.

[ו] ישעיה ו, י.

[ז] משלי יד, כח.

[ח] עמק המלך שער שעשועי המלך פ"א; ספר החיים פ' הגאולה פ"ב; רבינו בחיי על בראשית לח, ל; תניא, שער היחוד והאמונה פ"ז.

[ט] וזה לשונו:

ולרבותינו ז"ל (סנהדרין קט:) ראיתי שאמרו טעם שהזכיר הכתוב זכרון מולידיו, וז"ל קרח שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר בן שהרתיח עליו את כל העולם כצהרים, בן קהת בן שהקהה שיני מולידיו, בן לוי בן שנעשה לויה בגיהנם ולחשוב גם בן יעקב בן שעקב עצמו לגיהנם, אמר רב שמואל בר רב יצחק יעקב ביקש רחמים וכו' עד כאן. ובעיני יפלא למה יכנה דברים הרעים לשמות הצדיקים, ולא די זה אלא שמקשה בעל הדרשה ולחשוב בן יעקב וכו', אשר לא נכון להזכיר שם מבחר האבות (ב"ר עו א) בדרך זה, עוד יש להעיר באומרם שעקב עצמו לגיהנם, הלא כבר אמר בן לוי שנתלוה לגיהנם, ולמה יכפול הדבר שני פעמים.

ולהאיר אור תורה אסדר ב' ג' גרגרים מסתרי תורה. הא', כי ענפי הקדושה אשר הכין וסדר המאציל ברוך הוא הם שבילי ומשפטי התורה, אשר חקק ה' ביד משה עבדו, וכל המחליף סדר מסדרו, הנה הוא עוקר הענף ההוא, בסוד בחינת נשמתו, ועושה הענף ההוא ענף רע, כי יסתלק ממנו כח המקדש, וזה לך האות, סוד הקרבן אשר יתפגל ויחשב טמא במחשבת חוץ לזמנו, וחוץ למקומו, ובנותר, וירד מכבוד קדושתו להיות טמא, ומחייב אוכליו כרת. ב' כי הענף עצמו שבו פעל און הוא קודם לשלוח בו יד, בסוד תיסרך רעתך (ירמיה ב יט), נמצאת אומר כי ענף הקדושה יהפך לרעה ויהיה הודו לו למשחית רח"ל. ג' דע כי בחינת הנשמות אשר נטע ה' בעמו הם "אותיות התורה" כידוע ליודעי חן. ד' דע כי כשברא ה' את האדם, ברא נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה, וכשחטא ונפגם נפגמו כל הנשמות שהיו תלוים בו, וכל שיצאו ממנו פגומים היו, עד שיצתה נפש אברהם אבינו ונתלבנה, באמצעות עשר נסיונות, ונתברר הפסולת בישמעאל, ויצתה נשמת יצחק ונתלבנה בעקדה, ונתברר הפסולת בתגבורת האש הוא עשו, ויצתה נשמת יעקב בלא שום דופי, והוא מה שהעירונו רבותינו ז"ל במאמרם (זוה"ק ח"ג שו:) שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם קדמאה עד כאן, פירוש שלא היה בו פסולת כאדם קודם שחטא.

נמצינו אומרים שהאילן הוא יעקב, ויצאו ממנו י"ב ענפים, ואחד מהם הוא לוי, ענף זה העניף שלשה ענפים, גרשון, קהת, ומררי, וקהת העניף ארבעה ענפים, עמרם, יצהר, חברון, ועוזיאל, וענפי יצהר הוא קרח. והנה בבא קרח להחליף ענפי הקדושה, ולהפך הכהונה ממקומה, נפגמו ענפי הקדושה שבשורש נשמתו, שהיו כולן לשבח, והתחיל ממטה למעלה, בראשונה, הענף עצמו שהוא קרח, בתחלה היה נקרא קרח טהור, בן יצהר, שהיה מאיר לעולם כצהרים, בן קהת שהיה מקהה שיני כל רואה גדולתו ומעלתו, בן לוי שנתלוה מיום לידתו להקדוש ברוך הוא בכמה מעלות. ועכשיו הענף עצמו שנקרא קרח נפגם ועשה בו קרחה, ולא ענפו לבד, אלא גם שורש הענף שבא ממנו שהוא יצהר, נהפך לרעה כשורש נשמתו, והרתיח כל העולם כולו כצהרים, ולא שורש אחד לבד אלא גם שורש שלמעלה ממנו שהוא בן קהת, נהפך לרעה, להקהות שיני מולידיו, ולא זו בלבד אלא גם שורש הענף הראשון שיצא מיעקב, שורש של נפש קרח, אשר שם נעקרה נפגמה, ועשתה בו נקמה ללוותו לגיהנם: וממה שלא הזכיר הכתוב בן יעקב, עדיין שורש הראשון שהוא בעיקר האילן שהוא יעקב לא נודעו מעשיו, אם גם עדיו הגיע הפגם, ונמצא נעקר שורשו של קרח מעיקרו, או לא.

ודע שיש מחלוקת רבותינו ז"ל (סנהדרין קט:) בקרח ועדתו אם יש להם חלק לעולם הבא, למאן דאמר אין לו חלק לעולם הבא גם שורשו ביעקב נמק, והוא מה ששאל השואל ולחשוב בן יעקב, ודקדק לומר שעקב עצמו לגיהנם, פירוש לא נתלווה לבד שהוא לזמן מועט, אלא עד סוף העולם, והוא מה שרמז במאמר שעקב עצמו, לשון סוף ותכלית כעקבים שהם סוף תכונת האדם, ורבותינו ז"ל ישתמשו בלשון זה כאומרם (סוטה מט:) בעקבות משיחא וכו'. ותירץ (סנהדרין קט:) לפי שהתפלל על עצמו וכו', פירוש לעולם שכן הוא, אלא שה' עשה נחת רוח ליעקב שהתפלל וכו', או אפשר שסובר שיש לו חלק לעולם הבא, וזו היתה תפלתו של יעקב, שלא יגיע כח החטא עד עיקר השורש שביעקב ולא ינתק חבל הכסף מעיקרו, ויש תקוה לאחריתם. הוא מאמר התנא (שם) עליהם אמר הכתוב (ש"א ב ו) מוריד שאול ויעל, וראיתי לדקדק אומרו ויעל, ולא אמר ומעלה, כשיעור שאמר (הכתוב) בסמוך ה' ממית ומחיה, וכמו כן אמר אחר כך (שם) ה' מוריש ומעשיר, אכן נתכוון לומר דברי התנא עצמו, שעל עדת קרח הוא מדבר, לזה אמר ויעל פירוש כבר העלה אותם קודם שהורידם, שהרי קדמה תפלת יעקב לירידתם ומאז נכתבו בספר העליה

[י] סנהדרין קט, ב. שמות החולקים, רבי עקיבא (183) ורבי אליעזר (318) הם חילופי אותן ספרות.

[יא] שם קח, א.

[יב] ספר הליקוטים ויצא פכ"ט; שער הגלגולים הקדמות לא ו-לח; שער הפסוקים ויצא.

[יג] ירושלמי שביעית פ"ט ה"ו (כז, א). ובכ"מ.

[יד] ראה קהלת יעקב בערכו (על פי כינוי רבי עקיבא 'קרח' – בכורות נח, א כפירוש רש"י).

[טו] שמואל-א ב, ו: "הוי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל". ורמז ביחס בין שני חלקי הפסוק: "הוי' ממית ומחיה" = 13 פעמים 45. "מוריד שאול ויעל" = 31 (היפוך ספרות של 13) פעמים 23 (הנקודה האמצעית של 45), ודוק (רק "הוי' ממית" = אלהים פנים ואחור).

[טז] לקו"ת בהר מא, א ע"פ מכות ז, ב. ובכ"מ.