חיפוש בתוכן האתר

"להשכילך בינה" (3) - כ"ז אדר תש"פ הדפסה דוא

בע"ה

כ"ז אדר תש"פ – הקלטה טלפונית

תיקון העולם הזה – "לדעת בארץ דרכך"

"להשכילך בינה" (3)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. אמונה בבריאה יש מאין בישראל ובאו"ה

אמונה גם בלי מופתים

נתחיל לקרוא כאן מהפירוש על התניא, על האגרת שלנו – "להשכילך בינה", על מה שכתוב "וביאור הענין הוא רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית דהיינו שהבריאה יש מאין...":

ראה באוה"ת פ' ראה ע' תשכט דגם חסידי אוה"ע מאמינים בענין הבריאה מאין ליש וגם הרבה מחכמים הראשונים הכריחו זה במופתים שכליים אמיתיים, אך ישראל קדושים מאמינים בלי שום חקירת שכל אנושי, ע"ש.

אנחנו מאמינים בבריאה יש מאין כי האמונה בטבע, בגנים, של הנשמה שלנו – אז לא זקוקים לשום מופת, שום ראיה שכלית בענין. החידוש הוא שאומות העולם גם מאמינים בכך, אך בגלל השכל, ויש להם על הענין מופתים שכליים אמתיים. כך הוא מביא מהצמח צדק באור התורה.

אמונה למעלה מראיות-מופתים-הכרחים

אחר כך מביא מהרבי הרש"ב, שני דורות אחר כך, דבר שנשמע לא ככה:

בספר המאמרים תער"ב-תרע"ו ע' קצ "... שיש בנש"י תוקף האמונה [כמו בנס פורים, "[ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי] את כל תֹקף"[ב] – יש לנו תוקף, ועיקר התוקף שלנו הוא תוקף האמונה, שבא מה"איתן שבנשמה"[ג]. הוא מתחיל מאברהם אבינו, "משכיל לאיתן האזרחי"[ד], שאותו איתן עתיד לזרוח – זו אמונה הירושה לנו מאבותינו, ממש גנים.] להאמין בענין יש מאין שהוא חידוש העולם... [ה' בורא את כל העולם, כולל אותי, בכל רגע מחדש יש מאין.] שכמה נלאו חכמי המחקר להשיג אפי' אפס קצהו ולא השיגו [משמע הפוך מדברי הצמח צדק לעיל – שכמה שהשתדלו החוקרים למצוא מופתים בשכל לבריאה יש מאין לא הצליחו, כי הבריאה יש מאין בלתי מושגת, כמו שכתוב כאן בתניא שהעדן-האין הוא בלתי מושג. אם כן, מה פירוש מה שכתב הצמח צדק לעיל שיש מופתים שכליים אמיתיים? צריך לומר שהכל לפי ערכין – יחסית. מה שלדעתם מופתים שכליים אמיתיים – אצלנו, שחכמים יותר מהם, יודעים שאינם מופתים אמתיים באמת לאמתו, הם נלאו ולא השיגו, ואנחנו לא זקוקים למופתים כי האמונה היא בטבענו. זהו הישוב – נדמה להם שיש להם מופת שכלי, וכך אמת לפי השכל שלהם, אך באמת לאמתו זהו דבר שאי אפשר להשיג בשום שכל. הבטחון שלנו בכך אינו בגלל השכל בגלל, אלא רק באמונה הפשוטה שלנו.].

ובנש"י ה"ז באמונה פשוטה שאין צריכים ע"ז ראיות ומופתים והכרחים שכליים [משתמש בשלש מלים, אפשר לומר כנגד חב"ד: ראיות לשון ראִיה שבחכמה. מופת שכלי הוא בבינה. הכרח הוא על דרך כורח – "על כרחך אתה חי"[ה] – מצד הכרח הדעת.] כ"א באמונה קבועה בלב האדם כיתד חזק בל תמוט [לפני כמה ימים[ו] למדנו סוד המלה יתד, ראשי תבות יסוד-תפארת-דעת – הקו האמצעי ממטה למעלה, מה שהיסוד עולה לדעת וממשיך משם את טפת הזרע[ז], טפת העצם, כח האין סוף[ח]. קו האמצעי הוא "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה"[ט] – עולה עד לכתר, עד לפנימיות הכתר, עד לפנימיות עתיק ששם האמונה הפשוטה כפי שתיכף נסביר. הפסוק אומר "ותקעתיו יתד במקום נאמן"[י] שהוא שרש האמונה הפשוטה במקום ב"ה – "מקום" הוא כינוי לה'.] שאפי' כל הרוחות שבעולם אינם מזיזות אותו [כל הרוחות – כל הספקות, כל העמלק שיש בעולם, כל הירידות והנפילות – לא מזיזות את יתד האמונה הפשוטה שיש ליהודי.], וכ"ז הוא מבחי' עצם הנשמה" ע"ש בארוכה.

עד כאן ציטוט אחד מהרבי הרש"ב. אחר כך מביא מכמה עמודים אחר כך:

וראה שם ע' רה "דהאמונה פשוטה [מדגיש לשון אמונה פשוטה – כפי שהיה קודם. בתניא הלשון המחודשת היא "אמונה אמיתית", שצריך להסביר לעומת הביטוי היותר רווח "אמונה פשוטה".] בנש"י שמאמינים בבריאה יש מאין ובאחדות ה'

אומר כאן שני דברים בהם מאמינים באמונה פשוטה: בריאה יש מאין – התחדשות המציאות – ואחדות הוי'. שני הדברים האלה הם כמו הביטוי בחסידות "אלקות בפשיטות ועולמות בהתחדשות". בריאה יש מאין היא "עולמות בהתחדשות" ואחדות הוי' היא "אלקות בפשיטות". פשיטות אותו שרש של אמונה פשוטה. אבל, כמו שנסביר, יש כמה גוונים או כמה ממדים במלה 'פשוטה'. אחד הפירושים של "אמונה פשוטה" הוא אלקות בפשיטות. בדרך מצותיך שם המצוה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[יא] – המצוה התמידית שאחרי האמנת אלקות ("אנכי הוי' אלהיך"[יב]) – היא מכונה מצות "אחדות הוי'". שם מובא ומוסבר עיקר החידוש באמונה של מורנו הבעל שם טוב.

שתי יתדות

ממוצע 'יש מאין' ו'אחדות הוי'' הוא חתך, כאשר כל חתך הוא ב"פ רוח, ממוצע כל מלה כאן – ארבע רוחות, כמו ארבע רוחות מלך המשיח ("ונחה עליו רוח הוי' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת הוי'"[יג]) וכמו ארבע רוחות העולם, סוד ד רבתי של "הוי' אחד".

חתך הוא שם קדוש שאנחנו מרבים להסביר – סופי תבות "פותח את ידך [= ומשביע]"[יד], שייך למזוני כפי שלמדנו אתמול.

שני הדברים האלה, יש מאין ואחדות הוי', הם יתד אצלנו – שני יתד. כל יתד עולה ב"פ אור, אז פעמיים יתד כבר ד"פ אור, "צפנת פענח", יצחק במילוי: יוד צדיק חית קוף (828).

וא"צ לזה ראיות והוכחות כלל זה משום דמזלייהו חזי [במזל הנשמה – "אין מזל לישראל", כפירוש הבעש"ט – אנחנו רואים, ולא צריך ראיות שכליות.], דהיינו ששרש הנשמה למעלה ה"ה רואה הכל בבחי' ראי' ממש".

ב. אמונה פשוטה ו"אמונה אמיתית ביוצר בראשית"

שלשת פירושי "פשוטה"

נחזור למושג "אמונה פשוטה". יש כמה פירושים למלה "פשוטה":

פירוש אחד, המושג "פשוט" הוא בניגוד ל"מורכב" – כמו תענוג פשוט לעומת תענוג מורכב[טו] – ואז הכוונה ב"אמונה פשוטה" היא שהאמונה אינה מורכבת בשום דבר אחר חוץ ממנה עצמה, היא לא מתלבשת בשום שכל (או מדה בלב), לא זקוקה לשום שכל בעולם ולא נסמך עליו. אמונה פשוטה שלמעלה מכל הרכבה – למעלה מ"מעשה מרכבה", כמו שכתוב בחסידות שיש דרגה בנפש שלמעלה ממעשה מרכבה – היינו רדל"א, בו "חביון עוז העצמות"[טז], מדרגת האיתן שבנשמה, "משכיל לאיתן האזרחי".

פירוש שני, אמונה פשוטה היא מה שנתפס אצלי בפשיטות. איני צריך שכל לא כי זהו דבר פשוט בעצם, ששולל את הזיקה לשכל, אלא כי אני רואה את האמת – כמו שכתוב כאן בסוף – וממילא הדבר פשוט אצלי ואיני זקוק להוכחות. זו מדרגה אחת פחות – "רישא דאין". האמונה הפשוטה במדרגה הכי גבוהה, רדל"א, נקראת "ריש גלִי"[יז] – לא מתלבש בשום דבר, בעצם מעל השכל. ראיה בשרש היא סוג של חכמה – לא שכל אנליטי, כמו הבינה, אבל ראיית המזל אינה האמונה הפשוטה של רדל"א. זו אמונה פשוטה של רישא דאין – יש בה תענוג. כתוב שהחוש שיש בו הכי הרבה תענוג הוא חוש הראיה[יח], ואין תענוג יותר מראית מושא האמונה שלי.

פירוש שלישי, כלשון הגמרא "מפשט פשיט ליה" – לשון פשט, כמעט קומון-סנס, שכל פשוט. לאו דווקא שזו ראיה. בזה גופא יש שני גוונים: או ש"פשיט ליה" כי קרא, פסוק מפורש, ומכיון שאני מאמין בתורה ויש פסוק שאומר זאת איני זקוק לשום הוכחה אחרת – זהו פשט של תורה. יש גם פשט שאצלי הוא השכל הכי פשוט. הפירוש השלישי גובל על השכל מלמעלה – כמו סוד המזלות, שנוזל מהכתר לשכל.

חיבור הפשט והסוד

לגבי הפירוש השני – ידוע שהסתכלות היא גם סוג של שכל. בגמרא פשיט ליה היינו שהיתה קושיא ויש תירוץ – אני יודע את הפשט. לפני כמה ימים[יט] אמרנו ש-בעל שם טוב בגימטריא סוד-פשט (459) – חיבור הסוד והפשט, דהיינו דרך הלימוד שלנו כפי שקבלנו ממורנו הבעש"ט, וכל הזמן, מדור לדור (ומיום ליום) מתגבר (לקראת גילוי ה"תורה חדשה"[כ] של מלך המשיח[כא]). סוד הוא מה שהמזל שלי רואה (בחינת 'יש לי סוד' שעולה ו צירופי סוד[כב]) ופשט הוא הדבר הכי פשוט בעולם – אמונה פשוטה ששייכת לכולם, גם לגוים, כל אחד צריך להבין את זאת (רק "וכסיל לא יבין את זאת"[כג], שעולה אמונת ישראל, 1038, את זה לא יבין הכסיל).

שלשת הפירושים הם שלש רמות של אמונה פשוטה. רוצים ללמוד פשט – האמונה הפשוטה הזו היא דווקא האמונה של עולם העשיה, כמו שנסביר. ידוע שבפסוק "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" [כד]יש הרבה פירושים ב"אף [עשיתיו]", ואחד מהם הוא ש"אף" הוא ראשי תבות אמונה פשוטה. והוא רומז להמבואר בחסידות[כה] ש"אף עשיתיו" בא לרבות את גילוי אור האצילות דווקא בעולם העשיה התחתון (כאשר הכח האלקי לחולל גילוי זה נמשך מדרגה שמעל לאצילות עצמה, כידוע הכלל בזה) – זהו כח המניע של העשיה, של קבלת העול שיש אצל יהודים פשוטים דווקא (וכידוע מהבעל שם טוב[כו] ש"יהודי פשוט קשור לפשיטות" העצמות באמונה הפשוטה שלו בה' ובתורתו הבאה לידי ביטוי בקבלת עול מלכות שמים שלו). שוב, זהו שכל של פשט. בארבע הדרגות של לימוד התורה, פשט-רמז-דרוש-סוד, ידוע שהפשט הוא כנגד עולם העשיה[כז], ה תתאה של שם הוי', מלכות – עול מלכות שמים.

"אמונה אמיתית ביוצר בראשית" – עשיה-אצילות-יצירה-בריאה

נחזור לביטוי המיוחד בו משתמש אדמו"ר הזקן כאן – "רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית"[כח]. בביטוי "אמונה אמתית ביוצר בראשית" יש ארבע מלים. "יוצר" רומז בפירוש לעולם היצירה. עולם היצירה הוא בעצם יש מיש, אבל גם שייך לגילוי אור – "יוצר אור"[כט]. "בראשית" רומז לבריאה (יש מאין, כמו שמדגיש באגרת) – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" (ממה שהתורה פותחת במלה "בראשית [ברא]" נלמד בקבלה[ל] שכל התורה שלנו היא "תורת הבריאה", כאשר רק לעתיד לבוא, ב"תורה חדשה" של מלך המשיח, תתגלה "תורת האצילות"[לא]).

אם כן, "יוצר בראשית" הוא על דרך "יוצר אור ובורא חושך" – קודם יוצר ואחר כך בורא, אף על פי שבריאה למעלה מיצירה ו"ברישא חשוכא והדר נהורא"[לב], אך זהו סדר הפסוק. אם "יוצר בראשית" היינו יצירה ובריאה, איך נסביר "אמונה אמיתית"? החידוש כאן הוא המלה "אמיתית" – הרומזת כאן לעולם האצילות, בו גלויה האמת (ש"הוי' הוא האלהים אין עוד מלבדו"[לג]). עולמות בי"ע הם בגדר "עלמא דשקרא", כי מציאותם מורגשת כיש ודבר נפרד בפני עצמו – היפך האמת. לכן "משה אמת ותורתו אמת"[לד], כי שרש נשמתו של משה רבינו הוא אצילות[לה] – ולא סתם אצילות, אלא אצילות שבאצילות (פנימיות אבא דאצילות[לו]). "אמיתית" הכוונה שבא מעלמא דקשוט, עולם האמת, שהוא האצילות (אצילות מלשון אצל וסמוך למאציל העליון, סוד אדם קדמון שבו מאיר בחינת "קדמון" ממש, וכמו שיתבאר מהי בחינה זו).

אם כן, המלה אמונה – שהיא העיקר – נשארת כאן לעולם העשיה. חוזר למה שדברנו עכשיו[לז]. כמו "מעשה ידי אמן"[לח] – תכלית האמונה היא "המעשה הוא העיקר"[לט]. אמונה פשוטה היא שכל של עולם העשיה (לכסיל חסר השכל הזה) – גם לא צריך הוכחות, כי זה קומון-סנס, הדבר הכי פשוט בעולם. אף על פי ששרש האמונה ברדל"א, ויש שם את התוקף של חביון עוז העצמות – אמונה היא בעשיה (ממנה ה"פרומקייט טבעית" של יהודים פשוטים כנ"ל).

האמונה נסמכת כאן לאמת של עולם האצילות, "אמונה אמיתית", כי "אף" בא לגלות את תוקף האצילות בעשיה דווקא ("אף" בגימטריא אנכי – "אנכי מי שאנכי"[מ]) – אמונה צריכה להיות בעולם שלנו.

המלה "אמיתית" (מלא כתיב בתניא) עולה בגימטריא 861, משולש אם (אמת, כא ברבוע, היינו סכום כל המספרים הלא-זוגיים מ-א עד אם. יית, יהלום כ, היינו סכום המספרים הזוגיים), שעולה בית המקדש, תכלית מעשה בראשית[מא] (ה-ב רבתי של בראשית רומזת לבית המקדש כידוע) לעשות לו יתברך דירה בתחתונים דווקא. כשיהודי הולך ברחוב ומאמין בה' הוא עושה לקב"ה דירה בתחתונים – כך הוא ממשיך את עצם האלקות למטה, בעולם שלנו.

כך אפשר להסביר ש"אמונה אמיתית ביוצר בראשית" כולל את כל אבי"ע – בסדר עשיה-אצילות-יצירה-בריאה – כשעיקר החידוש הוא ב"אמונה אמיתית". כמו שאמרנו, מתבאר לפי שלש הרמות בהסבר הביטוי "אמונה פשוטה".

  אצילות                  "אמיתית"

  בריאה          "בראשית"

  יצירה           "ביוצר"

  עשיה           "אמונה"

"שיעור קומה של יוצר בראשית"

בפרט, ארבעת העולמות כלולים בסוד "יוצר בראשית", כלשון חז"ל במדרש[מב] – "שיעור קומה של יוצר בראשית". שיעור הקומה הוא רלו, כמנין "[גדול אדונינו:] ורב כח"[מג]. והנה, "יוצר בראשית" ועוד רלו עולה 1455, בגימטריא אצילות-בריאה-יצירה-עשיה, כללות ארבעת העולמות!

בכלל יש קשר בין אצילות ליצירה, בסוד "מה שמו [אצילות] ומה שם בנו [יצירה] כי תדע"[מד], בין ה-י של שם הוי' ל-ו של שם הוי'[מה], שתי האותיות הזכריות, סוד בטול-רחמים בגימטריא משה שאמר פעמיים "ונחנו מה"[מו]. והוא סוד "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור"[מז] – "יהי אור" באצילות, "ויהי אור" ביצירה, "יוצר אור" כנ"ל. והיינו מה שמבואר בדא"ח שהאהבה המסותרת שבלב כל יהודי מקורה באצילות אך מקום גילויה ביצירה. אהבה היא אור, בחינת אברהם אבינו, "אברהם אֹהבי"[מח] – "אברהם התחיל להאיר"[מט].

דמויות של אמונה פשוטה

אנו עדיין יוצאים מפורים, בו "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"[נ]. כידוע, גם "ארור המן" וגם "ברוך מרדכי" שוים אמונה פשוטה[נא]. צריך לומר שעיקר אמונה פשוטה – "ריש גלי", שלא מתלבש בכלל בשכל – הוא "ארור המן". המן הוא עמלק שמטיל ספק. איך? אומר שאם אתה מאמין במשהו אתה צריך להוכיח לי את האמונה שלך – דורש הוכחה. על מי שדורש הוכחות לאמונה אומרים "ארור המן", כי לא שייך בכלל.

שוב, זהו "ריש גלי", לא מתלבש, פשוט ולא מורכב, מעל מעשה מרכבה. ואילו "ברוך מרדכי" הולך על "מזלייהו חזי", מדרגה יותר נמוכה, וממילא גם יורד מטה-מטה למי ש"פשיט ליה", שהדבר פשוט אצלו. אם היתה לך קושיא – אם כן בא עמלק, "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים"[נב], "שרפו ידיהם מדברי תורה"[נג] – אז מישהו "פשיט ליה", כחו של מרדכי היהודי ואסתר המלכה. כך אפשר להסביר את הגימטריא, ששניהם שוים אמונה פשוטה.

עד כאן ענין אחד.

ג. עולם הזה – סוד הדעת

קדם-כתר, עדן-חכמה, עולם הבא-בינה, עולם הזה-דעת

נאמר עוד ענין:

אדמו"ר הזקן כותב בהמשך האגרת, עוד כמה שורות הלאה, שהאין שהוא החכמה הוא העדן – כפי שלמדנו אתמול – הסברנו שיש את הכתר של החכמה, שנקרא אין; החכמה של החכמה שנקראת חכמה; והבינה של החכמה שדווקא היא נקראת עדן; והכל למעלה מעולם הבא שהוא הבינה ("אם הבנים שמחה"[נד]). מתבקש לשאול לאור דבריו איפה עולם הזה – העולם שבו אנחנו נמצאים, העולם של "המעשה הוא העיקר", "אף עשיתיו" כנ"ל.

הזכרנו שיש גם משהו למעלה מעדן – "גן בעדן מקדם"[נה] – הקדם שהוא הכתר. קדם – כתר, עדן – חכמה, עולם הבא – בינה, אז מה מתבקש לומר על עולם הזה? בכך נתבונן כעת – חידוש חשוב. מתבקש לומר שעולם הזה הוא הדעת. הייתי חושב שעולם הזה הוא המלכות, שרש העולמות התחתונים עד עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו – אבל איפה המקור האמתי שלו? אם עולם הבא הוא בינה עולם הזה הוא דעת.

כתוב בפרקי אבות[נו] "אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת" – אם אין עולם הזה אין עולם הבא ואם אין עולם הבא אין עולם הזה, יש תלות גמורה בין שני העולמות (עד שבעצם שניהם זהים ממש, סוד "הנה זה בא", גילוי משיח שעולם הזה הוא בעצם עולם הבא). ידוע שבינה-דעת עולה ישראל[נז] – אנחנו זקוקים לשני העולמות כאחד, צריכים לחבר ביניהם, "כימי השמים על הארץ"[נח]. ידוע שעולם הבא אין פירושו שעתיד לבוא, אלא שכל הזמן בא[נט] – לאן הוא בא? לעולם הזה, נמשך לעולם הזה. למה עולם הזה הוא דעת? כי הוא תוצאה של שבירת הכלים דתהו, שהתחילה בספירת הדעת.

"לדעת בארץ דרכך" – גלוי אלוקות בעולם הזה

מה הרמז שעולם הזה שייך לדעת – שעיקר ענינו תיקון הדעת? אנחנו עדיין בחדש אדר – היום ז"ך אדר, יום חשוב – וכתוב בקבלה[ס] שבאדר צריך לכוון את הפסוק בפרק סז בתהלים (אחד הפרקים שאמרנו שטוב לומר בתקופה זו, מהרביים של חב"ד[סא]), "לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך"[סב], רמז מחודש (בקבלה לא הרבה פעמים לומדים אותיות שניות של ביטוי).

הבטוי "בכל גוים ישועתך" מאד מתאים לפורים, שהסברנו[סג] שלא רק גאולה אלא בעיקר ישועה – ישועה שהיתה "בכל גוים", לעיני כל הגוים, שם בשושן הבירה, אצל אחשורוש הרשע והמן הרשע.

בכל אופן, כתוב שב"לדעת בארץ דרכך" האותיות השניות הן צירוף אדר – רמז לא פשוט, ואף על פי כן כתוב בקבלה לכוון כך. סימן שיש איזה גילוי מיוחד בחדש הזה – החדש האחרון של השנה החל מניסן, נקודת השפל של השנה, עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו – של "לדעת בארץ דרכך". מה זה אומר? שדווקא "בארץ" העבודה היא "לדעת"[סד].

יש פסוק אחר בענין, "ואין דעת אלהים בארץ"[סה]. למה ה' שם אותנו כאן בעולם הזה? לדעת. זו תכלית היעוד לעתיד לבוא – "כי מלאה הארץ דעה את הוי'"[סו]. הדעת היא הספירה הראשונה שנשברה בעולם התהו, ותוצאת השבירה היא העולם הזה – עם כל השברים שצריך לקבץ, עם כל הניצוצות שצריך להעלות.

במלים פשוטות, העולם הזה הוא עולם של מודעות, עולם שאני יודע ומתקשר לדברים מכח הדעת שלי, החל מזה שאיש ואשה מתחתנים ויודעים אחד את השני, "והאדם ידע את חוה אשתו"[סז], וככה מולידים, מנציחים את המין ומרבים את הדמות. בכל אופן, העולם הזה הוא עולם של דעת[סח] – יש עוד הרבה-הרבה מה לומר על זה.

סדרת עדן-עולם הבא-עולם הזה

אם כן, יש לנו כעת התבוננות יפה מה הם חב"ד – עדן, עולם הבא, עולם הזה. כדרכנו, רק לראות שהצירוף הזה מוצלח – השלישיה הזאת – עושים את החשבון, ורואים שעדן עולם הבא עולם הזה עולה בדיוק אמת (הכל נכלל באמת, גם עולם הזה, עלמא דשקרא, והיינו על ידי המשכת "דעת אלהים בארץ", "לדעת בארץ דרכך" בחדש אדר), 21 ברבוע, "אהיה אשר אהיה"[סט]. זהו כבר רמז יפהפה. כל אחד מהלשונות האלה מתחיל ב-עעדן, עולם הבא, עולם הזה – ו-ג פעמים ע עולה 210, משולש 20. ממילא יוצא שהשאר הוא משולש 21, לפי הכלל הידוע שכל רבוע הוא סכום המשולש של עצמו פלוס משולש המספר שלפניו.

עוד יותר פלא: אם עושים סדרה – 124, 154, 163 – הבסיס הוא 21-, השרש של אמת (שלשתם יחד). הרי שרש אמת הוא גם 21 חיובי וגם מינוס 21, כי מינוס 21 ברבוע שוה 441 חיובי. גם משהו פלאי. אם מפתחים את הסדרה, המספר שלפני עדן הוא חכמה (73) ולפניו 1 (שהוא גם 1 ברבוע, סוד "אאלפך חכמה"[ע]). אחר כך יש עוד שלשה מספרים חיוביים בסדרה – 151, 118 ו-64 (8 ברבוע). כל הסדרה יחד עולה ב"פ כדת, משיח בן דוד.

מה אמרנו שהוא למעלה מהשלשה? קדם, ששוה 12 ברבוע. אמת היא 21 ברבוע (441) ו-קדם הוא 12 ברבוע (144) – היפוך הספרות. השלמת מושגים, כמו הרבה זוגות מושגים שהם היפוך ספרות. כשמחברים קדם לשלשת הבאים (441) מקבלים יחד כפולת 13 – 585 (מספר בעל 'חן', שנקרא ישר והפוך) – 13 פעמים מה. 13 ועוד מה-אדם עולה חן-נח, וכאן 13 כפול מה. בתורה זהו המספר של השם שפרה (שלפי חז"ל היא יוכבד אם משה רבינו).

עולם הבא ועולם הזה – גן הבינה וגן המלכות

איפה יש עוד משהו דומה לרעיון הזה? עיקר החידוש שרצינו לומר שאנחנו בעולם הזה ששרשו דעת, והוא הולך יחד עם עולם הבא, בינה – "אם אין דעת אין בינה" – ולפני שניהם יש עדן, ומעל לכל – קדם. יש בקבלה סוד ענג[עא] – ראשי תבות עדן-נהר-גן, לפי הפסוק "ונהר יֹצא מעדן להשקות את הגן"[עב]. בספירות עדן הוא חכמה – כמו שכותב כאן בתניא, פשוט – ויש פירוש[עג] שגן הוא מלכות, ולפי זה נהר היינו בינה, "רחֹבות הנהר"[עד]. מתוך הנהר יש נחלים שיוצאים ומגיעים בסוף לגן, סוד הו"ק. זהו פירוש אחד.

אבל יש פירוש אחר[עה], יותר גבוה, שגן – "גן עדן" – הוא הבינה, בחינת נוקבא שמקבלת את אור העדן, האין של העדן נכנס לתוך היש של הגן, והנהר הוא בעצם יסוד אבא שהוא סוד הדעת, דעת עליון, שמחברת בין חכמה לבינה. נהר – גם לשון אור, נהרה – הוא מה שמאיר מחכמה לבינה, מה שיסוד אבא מתחבר עם יסוד אמא (היינו דעת עליון, וכמבואר בסוף אגרת הקדש טו[עו]). יסוד אבא הוא נתיב ה-לב[עז] ויסוד אמא הוא שער הנון. זהו אחד מפירוש עדן גופא – עדן, חכמה, היינו עד-ן, מהחכמה מגיע עד לשער הנון של הבינה ועד בכלל.

יש שתי בחינות, "עד ולא עד בכלל" ו"עד ועד בכלל", ו"עדן" היינו הבחינה העתידית – כפי שכתוב בחסידות – של "עד ועד בכלל", עד-ן, כמו בספירת העומר, עד מתן תורה, "תספרו חמשים יום"[עח]. בעולם הזה איננו סופרים את היום החמשים – ה' סופר – אך "עדן" היינו "תספרו [אתם] חמשים יום", "עד ועד בכלל". ה-ן הסופית של עדן מתחילה את ה-נהר, שמתחבר עם הגן. עדן-נהר-גן (נ בסוף-תחלה-סוף) שוים יחד בדיוק ג"פ קדם. קדם הוא 12 ברבוע ועם שלשת אלה כבר עולה 24 ברבוע. גם רמז מופלא.

לפי זה, הגן הוא כולל גם עולם הזה וגם עולם הבא. יש שני פירושים לגן – או שהוא עולם הבא, בינה, או שהוא עולם הזה, מלכות (כאשר "הא בהא תליא"[עט], "כאמה בתה"[פ]), שבעצם מקבלת מהדעת ומשקפת את הדעת, כמו בעולם התהו כפי שהסברנו.

"אחרי בלֹתי היתה לי עדנה"

נחזור למלה עדן: עדן היינו הבינה של החכמה, התענוג של החכמה. מהי הבינה של החכמה? "הבן בחכמה"[פא], אמא עילאה שכלולה באבא עילאה. הדמות של אמא עילאה בתורה היא שרה אמנו. החכמה מצד עצמה, אבא עילאה, היא אברהם אבינו, אבל העדן הוא שרה אמנו[פב]. איך יודעים? משהו פלאי – פסוק מפורש: שרה אומרת "אחרי בלֹתי היתה לי עדנה ואדני זקן"[פג]. "ואדני זקן" הוא החכמה ("זקן" דרשו חז"ל "זה קנה חכמה"[פד]), אבל לי היתה עדנה[פה].

מה פירוש "אחרי בלתי היתה לי עדנה"? רש"י מביא שני פירושים. הראשון – צחצוח בשר. לזקן יש קמטים ולצעיר יש צחצוח בשר – "עדנה" היינו שכל הקמטים מתפשטים, "פשיט ליה", לכן זהו שייך לפירוש השלישי של "אמונה פשוטה", המשכה מהכתר לחכמה (דרך שערות הדיקנא, בחינת זקן, "כשמן הטוב על הראש יֹרד על הזקן"[פו]). פירוש שני של "עדנה", גם מובא בתרגומים, ש"עדנה" לשון עידן וסתות – קבלה וסת. יש פירוש שלישי, מופלא, שמביא רק האבן עזרא – הפשטן למופת, אפשר לומר – ש"עדנה" לשון תענוג, להתעדן[פז]. הוא אומר ששרה אמנו מתפלאה כאן על חזרת תענוג הנעורים. יש שהגוף נעשה כמו נערה בבשר, יש קבלת הוסת – יפה מאד – אבל העיקר שחזר לי תענוג הנעורים מהזיווג, וזהו עיקר הסימן של פוריות. צריך את העונג מהנערות.

אם כן, יש בעצם שלשה פירושים למלה "עדנה", וכדרכנו צריך לכוון אותם כנגד הכנעה-הבדלה-המתקה, חש-מל-מל: יש דמיון בין צחצוח בשר ופשיטת קמטים ולפשט האבן עזרא, להתעדן-להתענג. לא אמרנו פשט פעם קודמת, ש-עדן ו-ענג כמעט אותו דבר, רק חילוף ד-ג (מזל דגים של חדש אדר), עדן הוא ענג עם הכולל. יחד עולים יג פעמים חוה, מאור.

בכל אופן, כל הפירושים כאן הם חזרה לנערות, אבל הוסת הוא הכנעה – כמו בטהרת המשפחה אצלנו – ראית הדם. היא טמאה את העיסה – זו טומאה, אף שהיא מקור השמחה. צחצוח הבשר הוא כבר הבדלה – שהגוף חוזר להיות כמו נערה. אבל עיקר ההמתקה כאן הוא פירוש האבן עזרא, שעדנה לשון תענוג כפשוטו[פח].

זה בא להסביר שעדנה היא בחינת שרה, שכתוב בחסידות שהיא אמא עילאה הכלולה באבא עילאה[פט]. יצחק ורבקה הם ישראל-סבא ותבונה אבל אברהם ושרה הם אבא ואמא עילאין כידוע.

הגדרת היעד ותיקון התודעה הקודם לה

עוד הקבלה לשלישיה של עדן-עוה"ב-עוה"ז: עדן גם לשון יעד. לפי זה, מהו קדם ומהו עדן? למה קדם למעלה מעדן? קדם הוא קדום – מה שהיה קודם – ועדן הוא לשון יעד, תודעה של יעד. כמו "איזהו חכם? הרואה את הנולד" וגם מתכנן את הנולד והולך לקראתו – ראשית תהליך. יש לו יעד והוא רוצה להגיע ליעד. קדם הוא לפני שיש יעד – אדרבא, הוא קדום.

מהו קדם? כמו שאדם יאמר שאני רוצה כך וכך – "יתבונן מה רוצה באמת", כמו שהרבי אומר – ואומרים לו שקודם צריך משהו אחר, אי אפשר להתחיל בלעדיו. על דרך "דרך ארץ קדמה לתורה"[צ] – מישהו רוצה ללמוד, להיות תלמיד חכם, ואומרים לו 'קודם תהיה בן אדם', "דרך ארץ קדמה לתורה". "קדם" היינו תודעה שיש משהו לפני מה שאתה רואה בעתיד, לפני היעד שלך, שבלעדיו אי אפשר להתחיל. בדרך כלל הדבר שהוא "קדם" הוא בלא מודע, לכן נקרא קדם, אבל אם יש רבי הוא יכול לגלות לך מה הקדם שלך. רק אם תגיע לקדם תוכל אחר כך להתחיל את השליחות שלך, את התהליך שלך.

בכל אופן, כל זה היה יחס בין קדם לעדן.

שלש מדרגות ב"קדם"

נוסיף שגם ב"קדם" יש שלש מדרגות:

המדרגה הראשונה היא העצמות ממש – רדל"א וחביון עז העצמות שבתוכו – נקראת "קדמון לכל הקדומים"[צא], עצמותו יתברך.

למטה מזה נמצאת מדרגת קדמון – לא המדרגה הכי עליונה באוא"ס שלפני הצמצום, אלא המדרגה השלישית ביחיד-אחד-קדמון[צב]. קדמון היינו מה שה' "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל" – השיעור – שמקביל למוחא סתימאה אחרי הצמצום. על מדרגה זו כתוב "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[צג].

אבל יש גם פסוק על התורה – שיכול להתפרש על מדרגות "קדמון" – "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז"[צד] (פסוק שרש"י מביא מיד בתחלת התורה, "בשביל התורה שנקראת ראשית"). יש ראש-ראשון-ראשית – גם שלש מדרגות. ראש הוא ראש כל הראשים, ראשון הוא כבר ראשון למשהו, וראשית עוד יותר בסמיכות למשהו. "הוי' קנני ראשית דרכו" לא רק בחינת קדמון, שם ה' "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל", אלא "קדם מפעליו מאז" הוא (כמו שאנחנו מפרשים) כבר כח מניע לקדם את המפעל. יש לו "מפעליו" לעשות והוא כח שמקדם אותו, "קדם מפעליו מאז" – הוא "מאז", מלפני הצמצום, עדיין לפני "עדן" שהוא יעד שרואים אותו ומתחילים לזוז לקראתו. יש כח בכתר שמקדם את התהליך שיבוא. יש מה שהכל רשום ומשורטט, כמו אדריכל שיש לו הכל משורטט – זו מדרגת "קדמון" – ויש כח שעתיד לקדם את התהליך בפועל, ולמעלה מהכל יש "קדמון לכל הקדומים". אלה שלש מדרגות ב"קדם":

  קדמון לכל הקדומים         ראש             רדל"א

  קדמון                    ראשון          שעור בכח/מו"ס

  קדם                       ראשית                   כח הכתר לקדם פעולות

בינה-עולם הבא – הבנת הבעיה ותשובה בדרך ליעד

אם עדן הוא חכמה, וכתוב "איזהו חכם? הרואה את הנולד", מהי בינה? ידוע שבכל ספר הזהר הקדוש הבינה מזוהה עם תשובה[צה]. מה הקשר? אדם רואה יעד ורוצה להגיע אליו, מתחיל לנוע לקראת היעד, ופתאום לא מתקדם לו – לא הולך, יש מכשולים והפרעות, מה שנקרא 'מניעות ועיכובים', ובכלל לא הולך.

בינה היינו "מבין דבר מתוך דבר"[צו] – שאתה מבין מה הבעיה, למה העסק לא עובד. "בינה יתרה נתנה באשה יותר מבאיש"[צז] – אשה יותר מסוגלת להבין למה העסק לא עובד מאשר הגבר. כמו, לדוגמה, בחיי נישואין. הבנת הבינה דבר מתוך דבר, למה העסק לא עובד, היא ודאי שרש התשובה – גם חרטה על העבר וגם קבלה לעתיד. אם העסק לא עובד בגלל כך וכך אני מתחרט – מי אשם? רק אני אשם, אני קלקלתי ואני קפחתי את פרנסתי וכו' וכו', ואני מתחרט על מה שנהגתי לא בסדר – ומקבל על עצמי לעתיד להיות בסדר. אז – אחרי "ולבבו יבין – ושב ורפא לו"[צח].

דעת-עולם הזה – תקון ודרך חדשה

לפי זה, מהי הדעת? אמרנו שהדעת שייכת לעולם הזה. הדעת היא שלא תמיד מספיק להבין מה קלקלתי. ודאי – מי אשם? אני אשם, עשיתי כך וכך לא בסדר – אך לא תמיד מספיק להתחרט ואפילו לקבל לעתיד. עולם הזה הוא עולם התיקון – הדעת היא לדעת איך לתקן. לא תמיד מספיק חרטה וקבלה לעתיד. "אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת" – צריך בינה, אך לא תמיד מספיק להפסיק רק מה שקלקל, מתוך הבנתי, אלא לפעמים צריך לדעת לעשות משהו אחר לגמרי, משהו חדש.

כמו אחד שלא זכה להכיר את הבעל שם טוב, היה רחוק מהחסידות – אדם טוב ותלמיד חכם, אך רואה שהעסק שלו בעבודת ה' יתברך לא הולך לו, אז פשפש במעשיו, מצא דברים לא בסדר וחוזר בתשובה, ועדיין מרגיש רחוק מה'. מה הוא צריך? "לדעת בארץ דרכך" – איזה דרך חדשה, להגיע לצדיק שיפתח לו אופק חדש לגמרי, דרך חדשה בחיים. התיקון הוא לא רק לתקן מה שעשית לא בסדר, אלא לחדש משהו – זה מה שה' רוצה באמת. לכן הוא מנסה אותך.

כל האגרת שלנו, "להשכילך בינה", היא שאדם נברא בשביל הנסיונות. הנסיונות הם בשביל לדעת – לדעת יותר טוב את ה'. כמו שאמר הרס"ג – לא ידעתי אותך, וממילא איני יכול לעבוד אותך. כמה שאני מבין את הבעיה – אבל צריך לדעת אותך יותר, צריך רבי, צריך חסידות, צריך דרך חדשה, "לדעת בארץ דרכך".

זו עוד הבנה מאד חשובה מהו תהליך קדם-עדן-עוה"ב-עוה"ז. עולם הבא כאן הוא הבנת הבעיה, אבל עולם הזה הוא לדעת איך לתקן זאת כאן ועכשיו – עם איזה אור חדש, ענין חדש, נקודה חדשה.

עדן-עולם הבא-עולם הזה – מה-מי-למה

עוד משהו: כתוב שחכמה היא שאלת 'מה' ובינה היא שאלת 'מי' – מי אשם? אני אשם, "מי דקיימא לשאלה"[צט] – ודעת היא כבר 'למה'. עדן הוא 'מה', "עדן" הוא חכמה, שהיא כח-מה[ק]. עדן הוא יעד – להגיע עד שער הנון של הבינה, "עד ועד בכלל" – אבל לשם כך צריך 'מה', "מה הוי' אלהיך שֹׁאל מעמך כי אם ליראה"[קא], יראה של החכמה (ירא בשת אותיות בראשית[קב] – "ראשית חכמה יראת הוי'"[קג]). עולם הבא הוא שאלת מי – באמת בעולם הבא "על כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה", שואלים אותך 'מה קרה? מה השתבש? מי אשם?'. אז תקבל את הבינה היתרה. שייך גם ל"שבת מיקדשא וקיימא"[קד] – "בינה יתרה" ו"נשמה יתרה"[קה], "נשמת שדי תבינם"[קו] מה לא בסדר. משם צריך לתקן, אבל בעיקר "אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת" – צריך לדעת מה באמת התיקון בעולם הזה.

גם כאן יוצא משהו יפהפה בחשבון:

אם מוסיפים מה ל-עדן מקבלים 169, 13 ברבוע (סוד טעמים בטנת"א, כפי שהסברנו לפני כמה ימים[קז], מה שמשיח בא לגלות טעמי תורה – "טעמו וראו כי טוב הוי'").

אם מוסיפים מי ל-עולם הבא מקבלים צדיק, 204, ג פעמים חיים, יב פעמים טוב (יב צירופים של שם ה-טוב, אהוה). בעולם הבא מתקיים "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ גו'"[קח] ובעולם הבא "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה"[קט] כאשר כל צדיק וצדיק עתיד לנחול שי עולמות[קי] כמ"ש "להנחיל אֹהבי יש [בינה, עולם הבא, היא בחינת יש כנודע] ואֹצרֹתיהם אמלא"[קיא].

אם מוסיפים למה ל-עולם הזה מקבלים רחל, 238 – רמז יפה מאד (כשם שרחל היא "יפת תאר ויפת מראה"[קיב]). רחל מסמלת את העולם הזה, היא עיקר פרצוף המלכות, אבל היא גם בחינת דעת – "לדעת בארץ דרכך"[קיג].

עדן-עולם הבא-עולם הזה עולה אמת כנ"ל, וכעת כשמצרפים מה-מי-למה (170) מקבלים תורה, אהבה פעמים בטול וכו'. הסדרה כעת היא: 169 204 238 (הפרשים: 35 34). קודם בסיס הסדרה היה מינוס 21 וכאן הבסיס הוא מינוס 1.

זו סדרה נפלאה שעכשיו רק נאמר בה שני רמזים: המספר הבא בסדרה הוא 271 (הריון כו') שהוא חכמה במספר קדמי והוא מעלה את סכום שלשת המספרים הקודמים (תורה, 611) ל-882, הרבוע הכפול של 21, אמת-אמת. התחלנו מאמת (עדן עולם הבא עולם הזה) וכעת קבלנו אמת-אמת, ודוק.

המספר הראשון החיובי בסדרה הוא 19, חוה, וכאשר נפתח את הסדרה עד 13 מספרים חיוביים נקבל ס"ה 3003 = 77 במשולש = 13 פעמים 231 (רלא שערים, משולש 21, אהיה), הערך הממוצע של כל מספר. והוא עולה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ" כמבואר סוד זה בספרא דצניעותא[קיד] (וראה פירוש הגר"א שם[קטו]).

עד כאן נושא שני, שאפשר עוד להרחיב בו.

התכללות הספירות והפרצופים בחב"ד

הנקודה שהסברנו היום דומה לעומק כתבי האריז"ל והרש"ש, שכל ההשתלשלות – כל הספירות, כל הפרצופים – הכל כלול בחב"ד. נושא שלמדנו הרבה פעמים[קטז], אבל כדאי להזכיר כאן. בפתח אליהו[קיז] כתוב "חכמה מוחא" – כולל את כל המוחין, כל החב"ד. "בינה לבא" – כוללת את כל החג"ת. לפי זה דעת כוללת את כל הנה"י – באמת זה ענין עולם הזה, עולם המעשה, בחינת המוטבע שבנפש, הטבע. בינה היא הרגש – "עולם הבא" בא עכשיו מהמח אל הלב, תכלית ה"בא" היא משכל לרגש, נותן אהבה ויראה. אבל מוחין עצמיים – כפי הביטוי בחסידות – הם החכמה, העדן.

כמו שרבי הלל מסביר באריכות – במיוחד בפירושו לשער היחוד לאדמו"ר האמצעי – זהו גם קדושה-ברכה-יחוד, יבק ממטה למעלה. קדושה כוללת את כל החב"ד, ברכה היא התפשטות הלב וכוללת את כל החג"ת והיחוד (כח הדעת) הוא היסוד, כללות הנה"י, שמתייחד עם המלכות.

הרש"ש מסביר אפילו עוד יותר לעומק: תכלית כל קבלת האריז"ל היא יב פרצופים – עתיק ונוקביה, אריך ונוקביה (ארבעת פרצופי הכתר), אבא ואמא עילאין וישראל-סבא ותבונה (ארבעת פרצופי המוחין), ישראל ולאה ויעקב ורחל (ארבעת פרצופי המדות) – ובשרש הכל חב"ד. ודאי הסברנו, לא פעם אחת, שזהו עומק הנקודה בתניא שלא מזכירים בתניא כתר כי הכל כלול בחכמה – כך יוצא מפורש מהרש"ש, שחכמה כוללת את כל ארבעת פרצופי הכתר, ה"קדם", בלי המוחין חב"ד. בינה כוללת את כל ארבעת פרצופי המוחין – אבא ואמא עילאין וישראל-סבא ותבונה. דעת כוללת את כל ארבעת פרצופי המדות והמלכות, ז"א ונוקבא דז"א, ישראל ולאה ויעקב ורחל. כל זה מאד מחזק את הדרוש שאמרנו עכשיו.

עד כאן להיום.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] אסתר ט, כט.

[ג] ראה לקו"ת תחלת פרשת ראה; ד"ה "לעולם יהא אדם רך כקנה" תש"ג ובכ"מ. וראה תניא קו"א ד"ה "וצדקה כנחל איתן" (קסא, א) וביאוריו.

[ד] תהלים פט, א.

[ה] אבות פ"ד מכ"ב. ראה הקלטה יומית כ"ב אדר.

[ו] התוועדות יום הפורים.

[ז] כמבואר בדרושי האריז"ל בכוונות הלולב.

[ח] ראה לקו"ת שה"ש לט, ד ואילך; המשך שמח תשמח ע' 7 (סה"מ תרנ"ז ע' קעט) ואילך.

[ט] ע"פ שמות כו, כח; לו, לג. ראה זח"ג קפו, א. ועוד.

[י] ישעיה כב, כג.

[יא] דברים ו, ד.

[יב] שמות כ, ב; דברים ה, ו.

[יג] ישעיה יא, ב.

[יד] תהלים קמה, טז. פע"ח שער הזמירות פ"ה.

[טו] מאמרי אדה"ז כתובים ד"ה "יונתי בחגוי הסלע", ובכ"מ בחסידות.

[טז] שער מאמרי רשב"י פירוש ספרא דצניעותא פ"א, ע"פ חבקוק ג, ד. וראה גם מאו"א מערכת אלף אות סד.

[יז] תרגום אונקלוס לשמות יד, ח.

[יח] קונטרס העבודה פ"ב. נתבאר בשיעור אור לה' תמוז ס"ח.

[יט] הקלטה יומית כ"ג אדר.

[כ] ויקרא רבה יג, ג (ע"פ ישעיה נא, ד).

[כא] ראה קהלת רבה יא, ז.

[כב] כנזכר בשיעור הנ"ל.

[כג] תהלים צב, ז.

[כד] ישעיה מג, ז.

[כה] ראה סוד ה' ליראיו שער "ארבעה עולמות" פ"ה.

[כו] ע"פ כש"ט (קה"ת, הוצאה שלישית) אות קנה.

[כז] פע"ח שער הנהגת הלימוד פ"א; שער הגלגולים הקדמה יז.

[כח] "רק אמונה אמיתית ביוצר בראשית" = 2484 = ו צירופי יתד (וכנ"ל שאמונה זו היא יתד אצלנו)!

[כט] ישעיה מה, ז. "יוצר אור" = 513 = ט פעמים "אל הוי' [ויאר לנו]" (תהלים קיח, כז), השם המהווה את עולם היצירה בקבלה (פע"ח שער הנהגת הלימוד פ"א ובכ"מ)!

[ל] פע"ח שער קריאת ס"ת פ"ה.

[לא] קהלת יעקב ערך 'תורה'.

[לב] שבת עז, ב.

[לג] דברים ד, לה.

[לד] תנחומא קרח יא.

[לה] ראה תו"א משפטים עו, ג. ובכ"מ.

[לו] ראה תו"א בשלח סו, ב. וראה לקו"ש ח"ו עמ' 244 ואילך. וש"נ.

[לז] אמונה פשוטה ועוד עולם העשיה = אמונת ישראל = "וכסיל לא יבין את זאת" כנ"ל! "והכסיל בחשך הולך" – ב פעמים חשך = כסיל ועוד עולם העשיה.

[לח] שה"ש ז, ב.

[לט] ע"פ אבות פ"א מי"ז.

[מ] זהר ח"א קסז, ב (וראב"ע בראשית כז, יט). וראה זהר ח"ג יא, א.

[מא] ידועה קושית המפרשים שהמלה "בראשית" היא בסמיכות וחסר הסומך ומציעים הפשטנים כמה אפשרויות לסומך הנעלם. אנו נציע – 'בראשית יצירת העולם ברא אלהים וגו''. יצירת העולם = "אמיתית" = בית המקדש, משולש אם כנ"ל, ואז כל ה'פסוק' – בראשית יצירת העולם ברא אלהים את השמים ואת הארץ יעלה 3562 = הוי' פעמים 137, קבלה כו', הקבוע של המבנה הדק, עיקר הסוד, כידוע היום במדע, של מעשה בראשית, בבחינת "יוצר אור", וד"ל. והיינו משולש חכמה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", ועוד משולש "יה הוי'" – "כי ביה הוי' צור עולמים" (ישעיה כו, ד), לשון יצירה.

[מב] מדרש "שעור קומה". הובא בע"ח שמ"ב פ"ב. ראה תורת שמואל תרל"ח ד"ה "גדול אדונינו כו' שיעור קומה"; אדמה, שמים ותהום מאמר "עולמים עולים" הערה כז.

[מג] תהלים קמז, ה.

[מד] משלי ל, ד.

[מה] ראה זהר ח"ב עט, ב.

[מו] שמות טז, ז-ח.

[מז] בראשית א, ג.

[מח] ישעיה מא, ח.

[מט] שמות רבה טו, כ.

[נ] מגלה ז, ב.

[נא] סוד ה' ליראיו שער "שמחת פורים". ובכ"מ.

[נב] שמות יז, ח.

[נג] מכילתא פרשת עמלק א.

[נד] תהלים קיג, ט.

[נה] בראשית ב, ח.

[נו] אבות פ"ג מי"ז.

[נז] ברית כהונת עולם מאמר "אור פני מלך" פ"ד; מאמר "הסתר אסתיר" פמ"ט. בכתבי רמ"מ משקלוב ברבוי מקומות.

[נח] דברים יא, כא.

[נט] ספר הבהיר אות קס (וראה גם רמב"ם הלכות תשובה פ"ח ח"ה).

[ס] ???

[סא] ראה במאמרו של ר"י מונדשיין ע"ה – "סגולות והנהגות לשעת מגיפה ר"ל מאדמו"ר בעל התניא וצאצאיו" (קובץ אור ישראל יח).

[סב] תהלים סז, ג.

[סג] התוועדות ליל פורים.

[סד] ידוע שמצות האמנת אלקות היא להמשיך את האמונה בדעת (ראה דרך מצותיך מצות האמנת אלקות ובמבוא לספר אמונה ומודעות), לאו דווקא בשכל אלא בדעת לשון התקשרות והתחברות בעצם, וכלשון הרמב"ם בתחלת חיבורו "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו'" – אמונה דעת משלימים ל-כד ברבוע (576) ואמונה-דעת ראשי תבות אד של אדר.

לפי זה, יש לומר שאותיות דר של אדר הן ראשי תבות "דעת רבים", לאפוקי מדעת יחיד – "יחיד ורבים הלכה כרבים" – בחדש אדר, על ידי נס פורים, "והימים האלה נזכרים ונעשים [מחדש] בכל דור ודור" (אסתר ט, כח), האמונה הפשוטה שלנו הופכת להיות דעת רבים ועד ש"וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י), "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" (אסתר ח, יז). אמונה-דעת-רבים = 828 = 4 פעמים אור, אור "פנים ואחור", "ליהודים היתה אורה" (שם שם, טז).

[סה] הושע ד, א.

[סו] ישעיה יא, ט.

[סז] בראשית ד, א.

[סח] עולם הזה ועוד דעת = 637, 7 ברבוע פעמים 13 = "יראת הוי'", בחינת "אשה יראת הוי' היא תתהלל [בחן וביפי שלה]" (משלי לא, ל), מלכות העולם הזה.

על דרך זה, קדם-כתר עדן-חכמה = 961 = אל ברבוע; עולם הבא-בינה = 221, אחד פעמים טוב, יא בהשראה. כל ה-ד ראשונות, קדם-כתר, עדן-חכמה, עולם הבא-בינה, עולם הזה-דעת = 1819 = בראשית במילוי, שעם הכולל = 1820, 637 ועוד 1183, 13 ברבוע פעמים 7, ודוק היטב.

[סט] שמות ג, יד.

[ע] איוב לג, לג.

[עא] זהר ח"א כו, א (ובכ"מ); ספר הליקוטים ולקו"ת על ישעיה פנ"ח.

[עב] בראשית ב, י.

[עג] שערי אורה ש"ט הספירה השניה; עבודת הקדש ח"א פ"ד; קהלת יעקב ערך 'עדן'.

[עד] בראשית לו, לז; דברי הימים-א א, מח. זהר ח"ג קמב, א: "רחובות הנהר איהו בינה".

[עה] ראה זהר ח"א צה, ב; ח"ג י, ב; עמק המלך שט"ז פי"ז.

[עו] זה לשונו:

ויש בחינת דעת העליון שהוא בחינת התקשרות וחיבור מקור השכל המשיג עומק המושג שהוא כנקודה וכברק המבריק על שכלו שיתפשט למטה ויבא עומק המושג לידי הבנה בהרחבת הביאור באורך ורוחב שהיא בחינת בינה הנק' רחובות הנהר כמו שיתבאר במקומו.

[עז] ראה קהלת יעקב ערך 'נתיב'.

[עח] ויקרא כג, טז.

[עט] שבת קלה, ב. ספר הפליאה ד"ה "וראה והבן".

[פ] יחזקאל טז, מד. זהר ח"א קעג, ב.

[פא] ספר יצירה פ"א מ"ד.

[פב] לקו"ת (האריז"ל) פרשת תולדות.

[פג] בראשית יח, יב.

[פד] קידושין לב, ב.

[פה] ראה זהר ח"ג קע, ב. "אחרי בלתי היתה לי עדנה" = 1250 = רבוע כפול של 25 = שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה, כל האמהות נכללות כאן באם הראשונה, הכח להוליד את בית ישראל.

[פו] תהלים קלג, ב.

[פז] וזה לשונו: "'עדנה'. כמו עדן ועונג וכן ויתעדנו. והטעם אחרי שבלותי וזקנתי איך תתחדש לי עדן ועונג הנער". המלה "ויתעדנו" מופיעה בנחמיה בסיפור של ירושת ארץ ישראל: "ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול" (נחמיה ט, כה) – ארבעת הפעלים "ויאכלו גו'" הם כנגד י-ה-ו-ה מלמטה למעלה כמובן כאשר "ויתעדנו" הוא כנגד החכמה, ה-י שבשם, ודוק.

            י           "ויתעדנו"

            ה         "וישמינו"

            ו          "וישבעו"

            ה         "ויאכלו"

"ויתעדנו" = 546, הוי' פעמים אהיה, יחוד אבא ואמא עילאין הכלולים בחכמה = 7 פעמים 78, ג"פ הוי', ממוצע כל אות.

[פח] בתניא כתוב עונג מלא (כפי שראינו הרמז בכך מר' לויק) – עונג = עדנה.

[פט] הערך הממוצע של שרה-עדנה = אברהם אבינו (317)!

[צ] ויקרא רבה ט, ג; תנא דבי אליהו רבה פ"א.

[צא] ספר הליקוטים בראשית.

[צב] שער היחוד (אדהאמ"צ) פי"א. ובכ"מ.

[צג] זהר ח"א קלד, א; ח"ב קסא, א.

[צד] משלי ח, כב.

[צה] ראה זהר ח"ג קכב, א-ב (ברע"מ).

[צו] ראה רש"י על דברים א, יג ועוד (ע"פ חז"ל בכ"מ).

[צז] נדה מה, ב.

[צח] ישעיה ו, י.

[צט] ע"פ זהר ח"א א, ב.

[ק] זהר ח"ג כח, א; לד, א; רלה, ב; זהר חדש לד, א; הקדמת תקו"ז ד, א. ובכ"מ.

[קא] דברים י, יב.

[קב] תקו"ז תקון כח.

[קג] תהלים קיא, י.

[קד] ביצה יז, א. ראה סה"מ תרפ"ט עמ' 81. ובכ"מ.

[קה] ביצה שם.

[קו] איוב לב, ח.

[קז] הקלטה טלפונית כ"א אדר.

[קח] ישעיה ס, כא.

[קט] ברכות יז, א.

[קי] עקצים פ"ג מי"ב.

[קיא] משלי ח, כא.

[קיב] בראשית כט, יז.

[קיג] בהכאת אותיות, רחל = 48000 ודעת = 112000, ביחד – 160000 = 400 ברבוע = 20 בחזקת 4, השלמה מובהקת.

[קיד] פ"א (זהר ח"ב קעו, ב).

[קטו] ד"ה "והארץ תניינא לאו בחושבן" (ועוד).

 

[קטז] מבוא לקבלת האריז"ל סימן ו (בביאור) ובחסדי דוד הנאמנים שם. ראה גם פורים לנו מאמר "אור יקרות" הערה טז; מבחר שיעורי התבוננות ח"ד עמ' 85-86; שיעור מוצאי ב' דר"ח אייר ע"ב פ"ג. ועוד.

[קיז] הקדמת תקו"ז יז, א.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com