חיפוש בתוכן האתר

אור החיים ויקהל - אור לי"ז אדר תש"פ הדפסה דוא

בע"ה

אור לי"ז אדר תש"פ

תיקון המלכות והשבת

אור החיים ויקהל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

עמו של משה

האוה"ח פותח את הפרשה בשלשה הסברים לתיאור החריג – "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – למעשה שגרתי-לכאורה, של הקהלת העם לשמוע את דבר ה' ("דבר הרגיל בכל עת אשר יצוה דבר ה'"):

א. "לצד שראו כי קרן עור פניו וייראו מגשת אליו, לזה הוצרך להקהיל את כולן לבל ימנעו קצת מהמורא". קרני ההוד באות מספירת ההוד, שהיא ענף הגבורה-היראה, אך תכליתן היא השראת יראת כבוד, ולא חלילה פחד מהתקרבות. במדות הלב שייך משה רבינו לספירת הנצח וקרני ההוד שלו באים להקרין לעמו את מדת ההודיה – בה עליהם להודות בו ובתורתו, "משה אמת ותורתו אמת"[ב] – כדי להשלים את הזיווג בין משה לעמו, כאשר "איהו בנצח, איהי בהוד"[ג].

ב. "את כל" היינו שני רבויים, הבאים לרבות יתומים קטנים ונשים, שבשגרה שיתופם בעניני צדקה אינו פשוט[ד]. יש להוסיף כי שני לשונות הריבוי, "את כל"[ה], משמשים ביחס לדבר חשוב שאינו בטל – "את שדרכו למנות" ו"כל שדרכו למנות" (כדעותיהם של רבי יוחנן הצדיק וריש לקיש הבעל-תשובה, ודוק)[ו] – רומזים לחשיבות עם ישראל כ"דבר שבמנין" (בסוד "מי מנה עפר יעקב"[ז]) ש"אינו בטל" לעולם[ח].

ג. הזהר אומר שמשה הקהיל את הגברים להפרידם מהנשים – "עדת כל בני ישראל" – כדי שהשטן המצוי ביניהם לא יזיק. בניגוד לפשט הזהר, לאוה"ח – שמקובל שכתב את ספרו לבנותיו (כאחד ממבשרי 'המהפכה השלישית', מהפכת לימוד התורה לנשים[ט]) – פשוט שאין הכוונה שמשה הקהיל ולימד רק את הגברים, אלא שהקהיל את האנשים בפני עצמם ואת הנשים בפני עצמן ולימד את כולם בצניעות[י]. כלומר, "ויקהל" היה כמצות הקהל, בה באות "'נשים' לשמוע"[יא] בשמיעה פנימית ('דערהער'). ורמז: בנות ישראל עולה 999 ויחד עם בני ישראל עולה 1602, שבחזרת הגלגל (חישוב ה-1000 כ-אלף, "איכה ירדֹף אחד אלף"[יב]) עולה 603, "בני ישראל", כך שגם בנות ישראל כלולות ב"בני ישראל"[יג].

העולה מכל הנ"ל: "אין מלך בלא עם"[יד] וב"ויקהל משה", העולה מלכות[טו], משלים משה את מלכותו-עמו לבל יפקד ממנו איש (בסוד סמיכות ויקהל-פקודי, לפקוד את כולם[טז]). השלמת עם ישראל ומלכות משה היא-השלמת מלכות שמים, והרמז: "כל עדת בני ישראל" (העולה כג פעמים מט, 1127) עולה "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[יז] (עדת אותיות דעת, לשון התקשרות והתחברות כולם יחד – "יחד שבטי ישראל"[יח]).

שבת כנגד כל המצוות

בהמשך מעמיק האוה"ח בקשר של "אלה הדברים אשר צוה הוי' לעשֹת אֹתם"[יט] לשבת, ומסביר[כ] כי הלשון המרחיבה רומזת לכך ש"שקול שבת כנגד כל התורה"[כא] ויש בשמירתה כח לכפר על מעשה העגל (עבודה זרה, שכל המודה בה כופר בכל התורה[כב]) – "כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כאנוש מוחלין לו"[כג] – דבר הנדרש כדי לתקן ("לעשֹת") את בני ישראל ("אֹתם") כדי שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן. הוא מוסיף כי "לעשֹת אֹתם" רומז ליחוד של שבת, שאף שעיקרה שמירה והמנעות מעשיה "כל המשמר שבת מעלין עליו כאילו עשאו"[כד] (ו"לעשֹת אתם" רומז שאתם, בני ישראל, עושים את השבתות) ולכן היא "בגדר מעשה ליטול עליו שכר".

ושני רמזים: "אלה הדברים אשר צוה הוי' לעשת אתם" ועוד שבת עולה 2868, שמות כל עשר הספירות מכתר עד מלכות ו"עשרת הדברים"[כה] במילוי – רמז לכך שהשבת שקולה כנגד כל התורה, עשר הספירות ועשרת הדברות. שכר שבת (העולה הוי' פעמים מז, מילוי שם עב, בחינת שבת) עולה תורה-תורה – בשבת יש לעסוק בשתי התורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובעומק תורת הנגלה (הלכות שבת[כו]) ותורת הנסתר (העיסוק העיקרי בשבת[כז]).

 

 



[א] רשימת הרב.

[ב] תנחומא קרח יא.

[ג] ע"ח שער הכללים פ"א. ובכ"מ.

[ד] וזה לשונו:

עוד ירצה באומרו את כל, על פי מה שפירשתי בפרשת תרומה בפסוק מאת כל איש אשר וגו' (לעיל כה ב), שבא לרבות יתומים קטנים ונשים, יעויין שם, והוא אומרו את כל, ב' ריבויים וטעם שלא הזכיר הג', שהוא שוע זה אינו צריך לקרא לו, כי מעצמו בא יבא ברנה בכלל כל ישראל.

[ה] את ו-כל מתחלפים באלב"ם ובאכב"י (חכמה ודעת בפרצופי האותיות, שתי בחינות משה) – את היינו קצוות האלף-בית ו-כל אמצעי האלף-בית. במספר סדורי את = כל = 23, חיה, המספר שהוא יסוד משה העולה י-ה פעמים חיה (חיה חיה = לוי). במספר קטן שתי המלים עולות ה – חלוקת עשרת הדברות לה-ה, ה בכל לוח. בהכאת אותיות את = 400 ו-כל = 600 – סה"כ 1000 אורות דמתן תורה – סוד "כי תם [כאשר ם = 600, בחשבון מנצפך] הכסף" (בראשית מז, יח).

[ו] ביצה ג, ב.

[ז] במדבר כג, י.

[ח] ראה של"ה פרשת במדבר.

[ט] ראה התוועדות כ"ד טבת ע"ה ואילך.

[י] וזה לשונו:

ובספר הזהר (ח"ב קצו:) אמרו שהקהיל האנשים להפרידם מהנקבות, לצד שהיה השטן מצוי בינם לבל יזיקם ח"ו, ע"כ ומן הסתם לא יכחיש שלא נזדמנו הנשים לשמוע דבר ה' ובפרט להביא נדבת המשכן, וכן הוא אומר ויבואו האנשים על הנשים, אלא יכוין לומר כי הקהיל האנשים בפני עצמן, והנשים בפני עצמן, ולא באו יחד ולא עמדו במסיבה אחת, והכתוב רמז הדברים בייתור תיבת בני, שלא היה צריך לומר אלא את כל עדת ישראל.

[יא] חגיגה ג, א.

[יב] דברים לב, ל.

[יג] כאשר מחשבים את ה-א כ-1000 עולה "בני ישראל" 1540, הכל במשולש.

[יד] עמק המלך שער שעשועי המלך פ"א; ספר החיים פ' הגאולה פ"ב; רבינו בחיי על בראשית לח, ל; תניא, שער היחוד והאמונה פ"ז.

[טו] "ויקהל משה" = מלכות = "אברהם אברהם" (בראשית כב, יא). מכיון שחלק המילוי של "ויקהל משה" עולה אברהם, הרי "ויקהל משה" במילוי – וו יוד קוף הא למד מם שין הא – עולה ג"פ אברהם = "בצלמנו כדמותנו" (בראשית א, כו), כאשר כל אברהם עולה "בצלם אלהים" (שם שם, כז; ט, ו), כנודע.

[טז] פקד ללא פחד – בחילוף חק, פרצוף הנצח (מדת משה) דאלב"ם, וד"ל.

[יז] זכריה יד, ט.

[יח] דברים לג, ה. ורמז: דעת יחד שבטי ישראל = 1358 = "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", סוד יחודא תתאה, יחוד בתוך הזמן והמקום (כמבואר בשער היחוד והאמונה באריכות).

[יט] וכמה רמזים: "אלה הדברים אשר צוה הוי' לעשת אתם" = 2166 = 6 פעמים 19 ברבוע. "אלה הדברים אשר צוה הוי' לעשת" = ה"פ משה (23 אותיות, ממוצע כל אות = 75, בטחון, פנימיות הנצח, מדת משה, המתבטא בהכרה ש"הוא הנֹתן לך כח לעשות" את "אשר צוה... לעשֹת"), כשהמלה החותמת, "אֹתם", היא אותיות אמת – "משה אמת ותורתו אמת". רק "אלה הדברים אשר צוה הוי'" = 925 (מספר השראה ה-22 ומספר חשמל ה-25) = 25 פעמים 37, יחידה (עליה מחיה, הבסיס של משה, ליחידה). כשכותבים הכל בדרך 'אחורים' – אלה אלה הדברים אלה הדברים אשר אלה הדברים אשר צוה אלה הדברים אשר צוה הוי' אלה הדברים אשר צוה הוי' לעשת – עולה הכל 4680 = 6 פעמים (דהיינו ממוצע כל שלב) 780 (תש"פ), שהוא לט (הוי' אחד) במשולש, רמז ל-לט המלאכות הנלמדות מכאן בחז"ל (שבת צז, ב).

[כ] וזה לשונו:

אלה הדברים וגו' - צריך לדעת אומרו אלה הדברים ובמסכת שבת (ע) דרש מכאן רבי ט"ל מלאכות כמנין "אלה" ל"ו, דברים ב', הדברים ג', הרי ט"ל וזה דרך דרש.

עוד צריך לדעת למה הוצרך לומר לעשות אותם, ולא הספיק באומרו אשר צוה ה' - ועוד כיון שלא אמר במצוה זו אלא ענין שבת, איך יוצדק לאמר עליו תעשו אכן יתבאר על פי דבריהם ז"ל (הוריות ח) שאמרו בפסוק וכי תשגו וגו' (במדבר טו כב) שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה, ומעתה הנה צריכין כל ישראל לתקן כל תרי"ג מצות אשר פגמו בכולן, ודבר זה הוא רחוק מגדר ההשגה, אשר על כן באה מצות ה' להם שיזהרו במצות שבת, ואמרו רבותינו ז"ל (שמו"ר כה יב) שקול שבת כנגד כל התורה, ובזה יתקנו פגם שפגמו בכל התורה, והוא מאמר משה כאן אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, פירוש לשון תיקון, בזה יתוקנו פגמיהם של בני ישראל, ומה הם הדברים ששת ימים וגו' וביום השביעי וגו'.

ובזה יתיישב מה שקשה עוד למה חזר עוד לצוות על השבת, אחר שכבר צוה כמה פעמים, ועוד למה צוה עליו סמוך למצות מעשה המשכן ולדברינו יבא על נכון כי יצו ה' על תיקון העבר כדי שיהיו מוכשרים לשכון בתוכם, ובמצות שבת ששקולה ככל התורה היא תקנת עבודה זרה כאומרו (ישעיה נו ב) אשרי אנוש יעשה זאת, ודרשו ז"ל (שבת קיח:) כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה [כדור] אנוש מוחלין לו.

עוד יתבאר על פי דבריהם ז"ל (מכילתא) רבי אליעזר בר פרטא אומר מנין שכל המשמר שבת מעלין עליו כאילו עשאו דכתיב ושמרו וגו' לעשות את השבת ע"כ והנה בפרשת כי תשא (לעיל לא טז) פירשנו דרכים רבים באומרו לעשות את השבת, ודרשה זו זה מקומה, והוא אומרו אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, פירוש הדברים עצמן שהם שבתות אתם עושים אותם, והבן.

עוד ירצה לומר כי הגם כי מצות שבת היא שמירה מהמלאכות ושביתה, ואין כאן מעשה ליטול עליה שכר, אלה הדברים אשר צוה ה' שיהיו בגדר מעשה ליטול עליהם שכר ועיין מה שכתבנו בפרשת כי תשא (שם) טעם לזה.

ודקדק לומר אלה, לשלול הדוגמא שישנו בבחינת שמירה לבד אינו כבחינת המעשה ליטול עליו שכר - ועל פי המדרש (ילק"ש א רמז תח) שאמרו כי אמר הקב"ה למשה הקהל קהילות ודרוש לפניהם ברבים כדי שילמדו ממך לדורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת וכו', יתבאר הכתוב על נכון ויקהל משה וגו' ויאמר אליהם אלה הדברים, פירוש הקהלת העדה ודרשת התורה צוה ה' לעשות אותם.

או ירמוז באומרו לעשות אותם על בני ישראל כי באמצעות הדברים מתכפרים כל עונותם כמאמר רבי ישמעאל (שם) (מדרש משלי י א).

[כא] עפ"י שמות רבה כה, יב.

[כב] הוריות ח, א.

[כג] שבת קיח, ב.

[כד] מכילתא לשמות לא, טז. זו דרשת רבי אלעזר בן פרטא, העולה כה פעמים הוי' (650), ובצירוף שבת (זך פעמים הוי') הרבוע הכפול של שם הוי' (1352).

[כה] שמות לד, כח. שערי אהבה ורצון מאמר "יחוד אחד = אהבה" פ"ב. ובכ"מ. והנה, הפסוק עליו נדרשים הדברים, "אשרי אנוש יעשה זאת" (ישעיה נו, ב) = יא פעמים ויקהל (סוד מקוה, 151, שם אהיה במילוי ההין וכו'). "עבודה זרה [= 299 = יג פעמים כג] כאנוש [= 377 = יג פעמים כט]" = 676 = הוי' ברבוע.

[כו] וראה סיום קונטרס אחרון בתניא.

[כז] ראה פע"ח שער השבת פכ"א. שער הפסוקים תהלים ק.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com