בע"ה

כב ניסן תשע"ט – כפר חב"ד

מרבה פסחים

המשך סעודת משיח – רעוא דרעוין שבת אחרי-מות (חלק שני)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שמונה פסחים

כפי שכבר דברנו במהלך החג, פרק יב בחומש שמות הוא הפרק הראשון העיקרי של פסח[ב] – הוא מתחיל בצווי "החדש הזה לכם" ומסיים ב"ויהי בעצם היום הזה הוציא הוי' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם". בכל הפרק מופיע שרש פסח שמונה פעמים – חלקן כשם עצם (של קרבן פסח) וחלקן כפועל (במשמעות דילוג או חמלה[ג]) – אותם מתאים להקביל לשמונת ימי הפסח שחוגגים בחוץ לארץ (בתוספת "אחרון של פסח"). גם בארץ, בקביעות כמו השנה – הקביעות בה תחלת הספירה "ממחרת השבת"[ד] היא ממחרת שבת בראשית, וממילא שבעת שבועות הספירה הם "שבע שבתות תמימות"ד???מקושרת??? מיום ראשון עד שבת[ה] – אוכלים מצות במשך ח ימים, גם באסרו-חג (ובכך מתקנים את ה-ח של חמץ, ההבדל בין חמץ ל-מצה[ו]).

במבנה הפנימי, שמונה הופעות הפסח מכוונים כנגד הספירות מחסד עד מלכות כפי שהיא באצילות, כאשר ההופעה השמינית מכוונת כנגד המלכות כפי שהיא יורדת לעולמות התחתונים בי"ע:

חסד: הפסח הראשון בתורה הוא "פסח הוא להוי'"[ז], שממוצע כל מלה בו הוא חסד.

גבורה: הבטחת "ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכֹתי בארץ מצרים"[ח].

תפארת: צווי משה לכל זקני ישראל "משכו וקחו לכם צאן למשפחֹתיכם ושחטו הפסח"[ט].

נצח: הבטחת "ופסח הוי' על הפתח"[י].

הוד: המענה לשאלת הבנים "מה העבֹדה הזאת לכם"[יא] – "ואמרתם זבח פסח הוא להוי' וגו'"[יב].

יסוד: המשך המענה, טעם קרבן פסח – "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל".

מלכות באצילות: הצווי לדורות על ההבדלה בין ישראל לעמים בקרבן פסח – "זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו"[יג].

מלכות היורדת לבי"ע: הציווי על גרים בפסח – "וכי יגור אתך גר ועשה פסח להוי'"[יד].

היום, כשאנחנו מרבים לעסוק ב'מהפכה הרביעית'[טו] של הפצת תורה לאומות וגיור כל הניצוצות שצריכים להתגייר, יש חשיבות מיוחדת עבורנו להופעה האחרונה של פסח כאן, המכוונת כנגד אחרון של פסח – הדילוג האחרון, שמגיע אל כל גרי הצדק (אחרי פסוק ההבדלה של ה.מלכות כפי שהיא באצילות, במקומה, המכוון כנגד שביעי של פסח בו התחוללה קריעת ים סוף במלכות דאצילות[טז]). הסימן הראשון של גר צדק הוא עשית פסח לה', ואחרי שהוא מקיים "המול לו כל זכר" אזי "והיה כאזרח הארץ" לגמרי, ו"אין 'והיה' אלא לשון שמחה"[יז] ו"אין 'והיה' אלא מיד"[יח]. בעל אור החיים הקדוש על הפסוק מרחיב להסביר כי כאן היתה 'הסכמה' של ה' על גיור הערב-רב שקבל משה.

יש בפסוק רמזים נפלאים: הביטוי "וכי יגור אתך" עולה הוי' ברבוע[יט]. וכל הפסוק בן כב המלים – "וכי יגור אתך גר ועשה פסח להוי' המול לו כל זכר ואז יקרב לעשֹתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו" – עולה כב פעמים (ממוצע) יעקב, ה"בחיר שבאבות"[כ].

רמזי הפסחים

תופעה יפה אחת במבנה כאן היא הופעות שרש פסח כפועל, במובן של דילוג ופסיחה, החוזרות ב'דילוג' שוה בספירות גבורה-נצח-יסוד. ידוע שנצח בגימטריא פסח, אך גם חיבור הספירות גבורה-יסוד עולה פסח-פסח (כלומר, זהו הממוצע), כך שמיקומי שלש הפסיחות (כפעולה) הם עצמם פסח-פסח-פסח!

ב-ח ההופעות – פסח ופסחתי הפסח ופסח פסח פסח הפסח פסח – נוספות על שמונה הופעות השרש פסח (שעולות לב פעמים להב-הבל-הלב) שש אותיות השימוש (ו ת י ה ו ה) העולות תלב, פעמיים "פסח הוא להוי'" (ביטוי החוזר רק פעמיים בתנ"ך, בפרק דנן – ההופעה הראשונה כנגד החסד וההופעה החמישית כנגד ההוד), שעולים ו צרופי חסד (כנגד ו"ק בהיות החסד "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[כא])! ממוצע ח התיבות הוא רב (מנין הניצוצות שהוציאו בני ישראל ממצרים, סוד "וגם ערב רב עלה אתם"[כב]) – פסח ועוד דן (בסוד "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי"[כג]).

היות שפסח הוא לשון דילוג ראוי להתבונן ב-ח ההופעות הנ"ל בדרך דילוג (כבר ראינו שפסח כפועל מדלג מגבורה לנצח ליסוד): הדילוג הראשון – פסח הפסח פסח הפסח – עולה ז פעמים אלהים ואילו הדילוג השני – ופסחתי ופסח פסח פסח – עולה טל (הוי' אחד) פעמים הוי', חלוקה יפהפיה של ז ו-יג וכן של אלהים והוי', ודוק היטב.

והנה, באתב"ש (בחינת דילוג מראש לסוף האלף-בית) פסח הוא וסח העולה עד, חצי פסח ("על פי [פה סח] שני עדים"[כד]), סוד "שלם וחצי"! כל ח ההופעות הנ"ל באתב"ש שוות 973 ("ומפליא לעשות"), השוה לפסוק אחד בספר תהלים, בפרק "בצאת ישראל ממצרים" (מתוך "הלל המצרי"): "הים ראה וינס הירדן יסב לאחור"[כה]!