בע"ה

ט"ז אייר תשע"ט – אגרנט, מוסקבה

קדם מפעליו מאז

התוועדות לאנשי עסקים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. הצלחה ושמחה

הצלחה בזכות עמידה בנסיון

לחיים לחיים. ברשות הרב קוגן שליט"א, בקשו לדבר הערב על עסקים וקבלה.

חז"ל אומרים שיש שלשה דברים ש"לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא"[ב] – שלשה דברים שלא תלויים בזכות אלא במזל – בני חיי ומזוני (בנים, בריאות ופרנסה – הצלחה בעסקים).

כל אחד רוצה להצליח בעסקים שלו. אנחנו קודם כל נאחל לכולם שיצליחו, אבל צריך לדעת מה סוד ההצלחה – איך מצליחים? כל דבר שרוצים לדעת ולהבין – צריך להסתכל בתורה ולמצוא בה את מקורו. יש רק אחד – יהודי אחד, אדם אחד – שכתוב עליו בתורה שהוא "איש מצליח"[ג] בכל עניניו. מי זוכר במי מדובר? יוסף הצדיק. בכל מה שהוא נוגע – הוא מצליח, כמו הביטוי על אדם שכל מה שהוא נוגע בו הופך לזהב. שוב, הביטוי הוא "איש מצליח".

ליוסף קוראים "יוסף הצדיק", ב-ה הידיעה – הצדיק הכי גדול. על האבות שלנו, שלכאורה עוד יותר גדולים מיוסף – אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו – לא כתוב "הצדיק" ('אברהם הצדיק', 'יצחק הצדיק' או 'יעקב הצדיק'), אלא רק על יוסף. למה? כי הוא עמד בנסיון עם אשת פוטיפר, נסיון קשה ביותר, והצליח לתקן את הברית. צדיק בקבלה הוא ספירת היסוד ("וצדיק יסוד עולם"[ד]), שמירת הברית. ההתקשרות של יוסף הצדיק לה' נעשית על ידי שהוא לא פוגם בהתקשרות למי שלא צריך להתקשר (שבעצם היא אשת איש, שייכת למישהו אחר, בעלת ברית עם מישהו אחר). בזכות העמידה בנסיון הוא נקרא הצדיק, וכל הצלחתו בחיים היא בזכות עמידתו בנסיון (עוד טרם עמידתו בנסיון בפועל ה' בחן את לבבו והבחין שיש בו את הכח הנפשי העמוק לעמוד בנסיון נגד היצר הרע).

עמידה בנסיון בזכות השמחה

צריך להבין – מאיפה היה ליוסף כח לעמוד בנסיון? איזו מדה-תכונה נפשית היתה אצלו חזקה במיוחד, ומכחה הוא יכול היה לעמוד בנסיון? כתוב דבר – שאינו פשוט – שכמו שהיה "איש מצליח" הוא היה 'איש שמח'. מחר בערב כבר ל"ג בעומר. כתוב שרשב"י, שהוא גם בחינת יסוד כמו יוסף, הוא "רבי שמח"[ה].

דבר ראשון, אנחנו אומרים שמי שרוצה להצליח בעסקים, ובכלל להצליח בחיים, צריך להיות טיפוס שמח בעצם. למי ששמח יש גם בטחון עצמי מתוקן, והוא יכול לעמוד בפני נסיון, בפני פיתוי. אשת פוטיפר נסתה לפתות את יוסף – מאיפה יש לו כח לעמוד בנסיון? מפני שהוא שלם בעצמו – כי הוא שמח. בכל מצב, גם כאשר שמים אותו בבית סהר אחרי העמידה בנסיון, הוא נשאר במצב רוח מרומם – תמיד שמח[ו].

מאיפה הוא קבל את תכונת השמחה? כתוב שהוא ירש אותה מאמא שלו, רחל אמנו, שהיתה שמחה בטבעה. למה יעקב, אבא של יוסף, התאהב 'אהבה ממבט ראשון'[ז] ברחל אמנו? על פי פשט, כי היא היתה "יפת תאר ויפת מראה"[ח]. אבל כתוב בקבלה וחסידות[ט] שהיא תמיד היתה עם חיוך על הפנים, היתה טיפוס שמח. לאה, האחות הגדולה, היתה עם בכי – "ועיני לאה רכות"[י] מבכי. היא היתה בכינית, היא פחדה שתפול בגורלו של עשו[יא], אבל רחל היתה בחורה שמחה. כתוב בקבלה שלבו של גבר נמשך דווקא לבחורה שמחה, ולא לבחורה עצובה.

הרבה דברים ירש יוסף הצדיק מאמו. אפילו את היותו "איש מצליח" – "איש מצליח" ר"ת אם. קשור לפרשת השבוע, הפרשה היחידה בתורה שמתחילה "אם" – "אם" שייך לבינה, "אִם לבינה תקרא"[יב] "אֵם לבינה תקרא"[יג] – "אם בחקתי תלכו"[יד]. "אם בחקתי תלכו" אז "ונתתי גשמיכם בעתם" – אם הולכים בחוקות ה' זוכים לכל הברכות, לכל הגשמיות. שמחה בקבלה היא בכלל אמא, "אם הבנים שמחה"[טו]. אחרי שרחל היתה עקרה היא קצת בכתה, היתה עצובה שלא זכתה ללדת, אבל במדתה הטבעית היא היתה טיפוס שמח – תכונה זו ירש ממנה יוסף, שהיה דומה לאמו, ובזכותה נעשה "איש מצליח", מתוך ה-אם שלו.

אשמח

נמשיך להתבונן, שכל אחד יצייר את שתי המלים – "איש מצליח". אמרנו שראשי התיבות הם אם. רק המלה איש מתחילה א ומסתיימת ב-ש, ו"מצליח" מתחיל מ ונגמר ח. למה מצטרפות האותיות? אשמח, אני אשמח, אני אהיה שמח. זהו רמז מובהק שבשביל להיות "איש מצליח" צריך להיות אשמח – הצלחה תלויה בשמחה.

יש עוד מקום שכתוב לכוון "אשמח"? כן, כתוב שבמקום הכי קדוש, כשיהודי סוגר עינים פעמיים בכל יום ואומר "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[טז]. יש ע רבתי (גדולה) ב"שמע" ו-ד רבתי ב"אחד" – כשמצרפים אותן הן עד, עדות על אחדות הוי' ("עד הוי' בכם"[יז]). מה נשאר? כתוב בקבלה[יח] שנשארות אותיות אשמח (אותיות שמ של שמע בתוך אותיות אח של אחד) – זו כוונה שמכוונים פעמיים בכל יום. כשאומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" אני עד על אחדות ה', ותוך כדי העדות אני שמח, עד-אשמח. יש קשר בין כוונה זו ב"שמע ישראל" ל"איש מצליח" – בשניהם יש את הרמז אשמח.

ב. "קדם מפעליו מאז" – מעורבות, איכות, זרימה

קידום המפעל – על ידי "מאז"

כאשר ה' ברא את העולם הוא גם 'פתח עסק', 'פתח חברה' – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"[יט]. חז"ל אומרים[כ], ורש"י כותב זאת על הפסוק הראשון של התורה, שה' ברא את העולם בשביל שני דברים – בשביל התורה ובשביל ישראל. לומדים זאת מהפסוק "בראשית", ב-ראשית, שני (ב) דברים שנקראו "ראשית" – התורה וישראל. המקור לכך שהתורה נקראת ראשית הוא הפסוק שאמר שלמה המלך בספר משלי – "הוי' קנני ראשית דרכו [התחלת הדרך של ה'] קדם מפעליו מאז"[כא].

זהו עיקר הנושא בו נתבונן הערב: יש פה שלש מלים, "קדם מפעליו מאז", שמדובר עליהן בקבלה. "קדם מפעליו מאז" מלמד איך מקדמים מפעלים. "מפעליו" היינו עסק, ואיך ה' מקדם את המפעל שלו, את הביזנס שלו? על ידי "מאז". צריך להתבונן במלה "מאז". בפשט הכוונה שה' ברא את העולם אז, אבל יש כאן רמז איך ה' עצמו מקדם את המפעל שלו, העולם שברא לכבודו[כב]. בכך נתבונן עכשיו, ונראה שקשור גם לשמחה ולמדת יוסף הצדיק שדברנו עליו.

שם הפרנסה

אנחנו יודעים שכאשר לומדים קבלה יש חשיבות למספרים. אצל האריז"ל, גדול המקובלים, המספרים חשובים במיוחד. הוא עושה חשבון גימטריא של כל ביטוי חשוב ומתוכו מגלה הרבה סודות. גם כאן, נחשב ביחד את הביטוי "קדם מפעליו מאז":

נתחיל מהמלה הראשונה והמלה האחרונה. המלה הראשונה היא "קדם", כמו "גן עדן מקדם"[כג], אבל היא רומזת כאן לקידום עסק, ביזנס. קדם עולה עולה 144, מספר מאד מושלם, 12 ברבוע, זה פעמים זה. מאז עולה 48, שליש של 144. יש שלש אותיות במלה קדם, כך שממוצע כל אות הוא "מאז" – רמז חשוב לקשר של המלה הראשונה והאחרונה.

הכי חשוב הכל יחד, יש באמצע גם "מפעליו" שעולה 236 ("ורב כח", סוד "שיעור קומה של יוצר בראשית", כמבואר בקבלה[כד]). הכל יחד, "קדם מפעליו מאז" עולה 428, חתך, שבקבלה הוא שם הפרנסה. יש שם קדוש שרמוז ב"אשרי", שאומרים שלש פעמים ביום. למה תקנו לומר "אשרי" שלש פעמים ביום[כה]? כי כתוב שם "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון"[כו]. סופי התיבות של "פותח את ידך", שה' פותח את ידיו ונותן לנו פרנסה ברווח, הם חתך – שם הפרנסה[כז], בו ה' נותן פרנסה ברווח – שם קדוש בקבלה, שעולה 428, "קדם מפעליו מאז".

יש פה רמז מובהק ביותר ש"קדם מפעליו מאז" הוא סוד הכח האלקי לקבל פרנסה ברווח – הכח שה' יפתח את ידיו. גם אנחנו צריכים לפתוח את הידים, לתת הרבה צדקה, ואז זוכים לשפע – "והריקֹתי לכם ברכה עד בלי די"[כח] (בזכות מצות הצדקה, כמבואר בפסוק). שוב, מכל מה שאמרנו עד כה, הנקודה העיקרית היא ש"קדם מפעליו מאז" עולה חתך, השם הקדוש שיוצא מס"ת "פותח את ידיך".

חוץ מאמירת "אשרי" ו"פותח את ידך" שלש פעמים ביום בתפלה, גם בברכת המזון – בברכה הראשונה, שתקן משה רבינו – אומרים "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ויש שנוהגים[כט] אפילו לפתוח את הידים כשאומרים זאת, כדי להמשיך שפע. פסוק מיוחד וחשוב שעל פי הלכה צריכים לכוון בו[ל]. כתוב עוד בקבלה[לא] שבפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל רצון" יש לכוון שהמלה הבאה לאחר "פותח את ידך" – "ומשביע", שובע ברכה – שוה בדיוק לשם הקדוש חתך שרמוז לפניו! אז בעצם השם רמוז פעמיים, "על פי שני עדים יקום דבר".

שפע ברכה על ידי פתיחת הלב והיד

אמרנו שכדי לזכות ל"פותח את ידך ומשביע לכל רצון" גם היהודי צריך לפתוח את ידו. במצות הצדקה כתוב בתורה "פתוח תפתח... לו"[לב], פעמיים – למה פעמיים? כתוב שקודם צריך לפתוח את הלב, ואחרי שפותחים את הלב לעני צריך לפתוח את היד. גם, מי שרוצה לקבל שפע בעצמו – כתוב "כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים"[לג], צריך "פתוח תפתח", לפתוח את הלב ולפתוח את היד לנצרך, ואז מלמעלה נמשך "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", שם חתך שהגימטריא שלו "קדם מפעליו מאז".

[הרב קוגן: ראיתי בספר שסגולה לזכות לפרנסה היא ספירת גלגולי רצועת התפילין על היד במלים "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" – שאלתי זקנים ואמרו שזה ידוע.] יפה. זו עוד פעם שיש לכוון את הפסוק.

שם הפרנסה ושמחה של מצוה

בקבלה, לפעמים מתבוננים במספר גם בכתיבת הספרות שלו ישר וגם בהיפוך הספרות. לדוגמה, שבת – בגימטריא 702. אם אני כותב את הספרות הפוך, 207 שוה אור. יש רמז בקבלה ששבת היא יום של אור (ששוה גם אין סוף). "קדם מפעליו מאז" עולה 428, ואם הופכים את הספרות מקבלים 824, מספר חשוב, העולה ביטוי שהוא תכלית כל המצוות שה' נתן לנו. בשביל מה ה' נתן לנו מצוות? עושים מצוות בשביל לשמוח. שמחה מביאה את ההצלחה בחיים. הביטוי הוא "שמחה של מצוה"[לד] – לשמוח במצות שה' נותן לנו, במתנה הגדולה מאת השי"ת להיות עבדיו המקיימים את רצונו בעולם הזה – ו"שמחה של מצוה" עולה 824, קשור מאד להצלחה בפרנסה.

מאז: מעורבות-איכות-זרימה

עכשיו נתבונן יותר לעומק בסוד הפסוק "קדם מפעליו מאז". אמרנו שמלת הסוד כאן היא "מאז", שלש אותיות – מ-א-ז. למה רומז? מה הר"ת? ראשי תיבות "מאז" הם שלשת יסודות ההצלחה בעסקים. זהו בעצם עיקר הנושא שלנו, אבל כדי להסביר זאת היטב צריך הרבה שיעורים[לה], ובכל זאת נאמר כעת רק בקיצור: מאז ר"ת מעורבות-איכות-זרימה.

מעורבות קשורה לניהול. מי שעומד בראש, המנכ"ל, צריך להיות מעורב אך לא להתערב, זהו הביטוי. צריך להיות מעורב, יחד עם כל פועל, ללוות אותו, גם להעיר לו מה הוא עושה טוב ומה לא טוב – אבל גם לתת לו מקום, לתת לו שטח פעילות, לא לדרוס אותו, לא להלחיץ אותו יותר מדי. זהו סוד המעורבות – להיות מעורב ולא להתערב (באנגלית זהו ביטוי מאד חשוב: involvement without interference).

הדבר השני הוא איכות (quality). לכל עסק יש תוצר, ואם אתה רוצה להצליח בעסק צריך שהתוצר שלך יהיה הכי טוב. אם אתה מייצר עטים (מתאים לשנה שלנו – תשע"ט, תהא שנת עטים), העט שלך צריך להיות העט הכי טוב בעולם. במיוחד אם אתה יהודי – יהודים צריכים לייצר את האיכות הכי טובה בכל שטח. צריך מאד לשים לב לאיכות התוצר.

הדבר השלישי הוא זרימה – תזרים מזומן (cash flow). צריך שזרימת הכסף תהיה בלי מחסומים. קשר העסק עם הבנקים, צריכה להיות תמיד זרימה טובה.

אלה שלשת היסודות, מעורבות-איכות-זרימה, ר"ת מאז. נוכל לומר היום רק קצת מכל אחד מהם – בשביל ללמוד באריכות על הנושא צריך קורס שלם.

חכמה-בינה-דעת – זרימה-מעורבות-איכות

כעת נסביר קצת כל אחד מהם. כשלומדים קבלה, יש כלל מאד חשוב שקבלה היא לשון הקבלה – להקביל שתי מערכות זו לזו. הפעם היחידה שרש קבל מופיע בחמשה חומשי תורה, הוא לא במובן של לקבל – שיש מי שנותן ויש מי שמקבל (השימוש הרגיל של המלה קבלה, המופיע בתנ"ך יותר מאוחר) – אלא רק במובן של הקבלה, בביטוי "מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת"[לו]. קשור לספירת העומר – במשכן היו חמישים לולאות על היריעה האחת וחמישים לולאות על היריעה האחרת, כמו "תספרו חמשים יום"[לז], וחמשים הלולאות מכאן וחמשים הלולאות מכאן צריכות להיות בדיוק מכוונות אחת לשניה, מקבילות. מכאן לומדים שכל חכמת הקבלה היא חכמת ההקבלה (parallelism) – איך להקביל שתי מערכות יחד.

כאן יש לנו דוגמה: יש לנו שלשה מושגים – מעורבות-איכות-זרימה. למה הם יכולים להקביל? צריך להקביל אותם למשהו יותר מוכר לנו. כשנעמיק להתבונן נראה שהמושגים מקבילים לחב"ד. אנחנו חסידי חב"ד, כולנו יודעים שחב"ד הם חכמה-בינה-דעת. חכמה ובינה הם אבא ואמא, ודעת היא "ברא בוכרא", הבן הבכור. יש אבא ואמא, חכמה ובינה, והבן הבכור, דעת.

תיכף נסביר קצת יותר שהדרך להזרים כסף באה מאבא, חכמה; ההתייחסות הנכונה לעובדים בעסק באה מאמא; אבל איכות התוצר היא עצמה ה"ברא בוכרא", הבן הבכור שנולד בתוך אבא ואמא.

זרימה: "הרואה את הנולד"

בפרקי אבות[לח] כתוב שלרבן יוחנן בן זכאי היו חמשה תלמידים גדולים, ואחד מהם רבי שמעון בן נתנאל. כאשר הרבי, רבן יוחנן בן זכאי, שאל את חמשת תלמידיו "איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם?" הוא אמר שהדרך הכי טובה בחיים היא "הרואה את הנולד", מי שיש לו חוש לדעת מה יצמח מהדברים שהוא עושה. כשרבן יוחנן בן זכאי שאל את השאלה ההפוכה, "איזו היא דרך רעה שיתרחק ממנה האדם?", רבי שמעון בן נתנאל אמר שהדבר הכי רע בחיים הוא "הלוה ואינו משלם" – מי שלווה כסף ולא יכול לשלם את חובו. בכלל, כתוב בחסידות שאם אדם רוצה להיות נקי בנפש, וגם שמח (כמו שדברנו קודם), אסור לו להיות בעל חוב[לט]. לא שאסור ללוות, אבל צריך להיות מוכן להחזיר את החוב במועדו.

כעת מסבירים נקודה אחת בקשר בין זרימה נכונה של כסף לחכמה. בקבלה חכמה היא ראית הנולד. כמובן, כדי ליצור קשר טוב עם כל הגורמים – הבנקים וכו' – צריך להיות מאד אמין, לעמוד בדיבור. בשביל האמינות גופא צריך להיות "הרואה את הנולד". כתוב בחסידות[מ] שכדי להרויח כן כדאי ללוות – אבל צריך להיות אחד שיודע מראש איך ישלם, צריך לראות את העתיד. אם לא יהיה לי מה לשלם, ח"ו, אסור ללוות כסף. המצב הכי גרוע הוא להיות בעל חוב שלא יודע איך לשלם חובות.

זו נקראת הדרך הרעה שיתרחק ממנה האדם – "הלוה ואינו משלם". אצל כל שאר התלמידים הדבר הטוב והדבר הרע היו שני ביטויים הפוכים, לחיוב או לשלילה, כמו "לב טוב" או "לב רע". רק אצלו שני ענינים שונים – הדבר הטוב הוא "הרואה את הנולד" והדבר הרע הוא "הלוה ואינו משלם". קשור לחכמה, סוד הזרימה – כדי שתהיה זרימה טובה כל הזמן. אדם צריך לעמוד בדבורו, וכדי שהכל יזרום טוב צריך את חוש החכמה, לראות את הנולד.

מעורבות: השגחה אמהית

כתוב שעיקר החינוך בבית הוא מהאמא. יש הרבה מכתבים מהרבי שהאמא אחראית על גידול הילדים בבית, על החינוך בבית. זו גם דוגמה לעניננו – כל משפחה היא גם חברה. האמא היא "האם רֹבצת על האפרֹחים או על הביצים"[מא] בבחינת "נוגע ואינו נוגע". כתוב שזהו טבע של אמהות – האמא יודעת איפה נמצא כל ילד, משגיחה ומפקחת, אבל יחד עם המעורבות שלה נותנת לילדים חופש, היא רוצה שהילדים יתפתחו. את ניהול העסק צריך ללמוד מהבחינה שנקראת "מרחפת" – "ורוח אלהים מרחפת על פני המים"[מב], "כנשר יעיר קִנו על גוזליו ירחף"[מג], שרש"י מפרש "נוגע ואינו נוגע". כמו שאמרנו קודם – מעורב אבל לא מתערב, לא מפריע להתפתחות.

זו תכונה מובהקת של אמא, והיות שהסברנו שאמא היינו שמחה – מי ששמח יודע באופן טבעי איך להיות מעורב אבל לא להתערב, לתת מקום לכל אחד לעצמו ויחד עם זאת להיות עם כולם תמיד ביחד. ככה צריך להיות מנהל טוב של עסק, כמו אמא.

איכות: יחוד עם הלקוח וקידוש ה'

לגבי איכות – אמרנו שכאשר יש אבא ואמא טובים יש בן בכור, התוצר שנוצר מהם, הכי טוב ומשובח. איכות היא גם איכות התוצר – כמו שאמרנו קודם, אתה מייצר עט? צריך להיות העט הכי טוב והיא גם איכות בשירות לקוחות. שירות לקוחות טוב הוא גם סוג של איכות. כמו שאתה מוכר את העט שאתה מייצר, אתה גם צריך למכור את הגישה שלך, השירות שלך, ללקוח. דעת היא התקשרות עם אנשים. תוך כדי העסק כל אדם, הקשר עם כל לקוח, הוא כעין זיווג – צריך להיות 'ידידותי למשתמש', להיות חבר של כולם, לתת את השירות הכי טוב. גם הידידותיות למשתמש היא סוג של איכות התוצר.

מה עוד? אם נעמיק עוד יותר, אם אתה יהודי – כולנו פה יהודים – יש ענין נוסף שהתוצר שלך יהיה הכי טוב. למה? כי גם עושה קידוש ה'. יהודי צריך להיות הכי טוב – כל מה שהוא עושה, כל מה שהוא מייצר, צריך להיות הכי טוב. יש בזה קידוש ה'.

קידוש ה' בעסק מתבטא גם בכך שבכל מה שאתה עושה – אתה "נושא ונותן באמונה"[מד]. בתזרים דברנו על קשרים של אימון, אבל כעת מדברים על הלקוח – כמו שירות לקוחות – אתה צריך לשאת ולתת אתו באמונה, לא לרמות אותו, לא לאנות אותו בכהו-זה ח"ו, זהו איסור חמור, עבירה בתורה. גם המשא ומתן באמונה הוא סוג של איכות. בשביל מה עושים עסקים, חוץ מלהרוויח כסף? בשביל לשאת ולתת באמונה. זו השאלה הראשונה ששואלים יהודי במשפט בשמים, אחרי 120 שנה – "נשאת ונתת באמונה?"[מה], 'עשית ביזנס ערליך?', ביושר. עשית עסקים באמונה היא גם תוצר, ולא סתם תוצר, אלא קידוש ה' – לתת את הדבר הכי טוב, עם השירות הכי טוב, ותוך כדי לקדש שם שמים. זהו ה"ברא בוכרא", ספירת הדעת.

"חן וחסד ורחמים"

נסיים בעוד רמז יפה: יש ביטוי שאומרים כמה פעמים ביום, גם בתפלת שמו"ע, בברכה האחרונה, "שים שלום" (שהיא הברכה של הזיווג בשמונה-עשרה, הסיום-ההמשכה של כל מה שמבקשים בתפלה[מו]), גם בברכת המזון, וגם בתפלת הדרך, כאשר נוסעים לאיזה מקום. הביטוי הוא "חן וחסד ורחמים" – מבקשים מה' לתת לי שלשה דברים יחד, "חן וחסד ורחמים". חז"ל בחרו בשלישיה זו, הכוללת שלשה מושגים שהולכים יחד (ולפי הסדר – חן-חסד-רחמים), וכל פעם מבקשים אותם יחד.

כמה שוות שלש המלים חן וחסד ורחמים? חן 58, חסד 72 ו-רחמים 298. כמה סך הכל? 428. מה משמעות המספר? כבר ראינו אותו קודם – שם הפרנסה, חתך (ס"ת "פותח את ידך" כנ"ל), הגימטריא של "קדם מפעליו מאז". רואים שהפרנסה תלויה בשלשת הדברים האלה, חן וחסד ורחמים.

הקבלת השלישיות

כפי שהוזכר, קבלה היא לשון הקבלה – צריך להקביל את המושגים ואז יש "פרו ורבו"[מז], המושגים פרים ורבים. כמובן, כל מה שלומדים כאן לא שוה אם לא מתבוננים ואם לא מתפללים לה' שאזכה בכל מה שלמדנו. צריך להתבונן עמוק, וגם להתפלל לה' שאזכה ליישם את הדברים.

בכל אופן, אם יש לי כאן חן-חסד-רחמים – עולה ס"ת "פותח את ידך", "קדם מפעליו מאז", גימטריא "ומשביע" – ויש לי מעורבות-איכות-זרימה, כנראה שהם מקבילים:

מהו כסף בקבלה? כתוב שחסד הוא כסף[מח]. חשוב לדעת שכסף בקבלה הוא חסד. למה? כי עם כסף אפשר לעשות חסד, הרבה דברים טובים. צריך הרבה כסף, הרבי אמר[מט] שכל יהודי צריך להיות עשיר – צריך לעשות הרבה כסף כדי שיהיה הרבה חסד. החסד-הכסף קשור לזרימה – לספירת החכמה. בקבלה, בעץ החיים של הספירות העליונות, ספירת החסד היא ענף ספירת החכמה בקו ימין, "ימין מקרבת"[נ], "ימינו תחבקני"[נא].

מהם רחמים? לדעת איך להיות "נוגע ואינו נוגע". רחמים לשון רחם – הילדים גדלים בתוך רחם האם, ואחרי שהם נולדים מהרחם, הרחם עדיין פועלת לדעת איך להתייחס אליהם, בסוד "והאם רובצת על הבנים" כנ"ל, "נוגע ואינו נוגע".

מהו חן? למצוא חן בעיני כולם. מהו החן של הביזנס? חן הוא יפי. החן שלך הוא האיכות שלך, שהתוצר שלך הכי מוצא חן, שמה שאתה עושה הכי טוב, שאתה מתייחס ללקוחות שלך באופן שמוצא חן בעיני אלקים ואדם. גם קידוש שם שמים שלך הוא חן, נושא חן בעיני כולם.

אם כן, זו הגימטריא לסיום, שהשם הקדוש חתך, עם שלשת היסודות של מעורבות-איכות-זרימה, שוה "חן וחסד ורחמים". הרבה פעמים ביום מבקשים את שלשתם יחד.

לחיים לחיים, שנזכה לקדש שם שמים, שכולם יהיו עשירים מופלגים. כתוב שמשיח צריך הרבה עשירים, הרבה כסף[נב]. שכולם כאן יהיו עשירים מופלגים, יעמדו בכל הנסיונות, איפה שאתה נמצא תמיד להיות שמח. לחיים לחיים, משיח נאו.