בע"ה

מתוך שיעור ז' שבט ע"ט – כפר חב"ד

תורת המגיד לקריאת שביעי של פסח

יארצייט מרת בריינה-מלכה ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

למען מי קריעת ים סוף?

הקטע הראשון בפרשת בשלח בספר דברות המגיד הוא:

מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו. פירוש כי השי"ת לפעמים עושה נס בשביל עצמו [לפרסם את עצמו.], למעני למעני אעשה [בתורה שלמדנו לעיל, עם הביאור של רבי הלל, הוסבר שזו המשכה מעקודים.], ופעמים עושה בשביל צדיק [בזכותו.], והנה ישראל שבאותו הדור ידוע שאינן ראוים לאותו נס, שלא היה להם זכות [כמו שלמדנו במאמר אדמו"ר הזקן על שובבי"ם, "רק רע כל היום"[ב], יודעים את מצבנו.], וצעקו לה' שיעשה למענו למען פרסום גדולתו ואלהותו יתברך,

ואמר השי"ת מה תצעק אלי, דהיינו צעקתך שהיא שאעשה למעני, דבר אל בני ישראל ויסעו, [אתם באמת 'על הפנים', "רק רע כל היום", אבל יש לכם זכות:] בזכות אברהם [פלא, אצלנו אמרנו שעקודים היינו אברהם, ומשם חסד חנם, ללא התעוררות מלמטה – אבל יחסית לה' עצמו זו זכות של ישראל, שיש לנו כזה אבא.] כמו שנאמר במדרש כי באברהם נאמר וישכם אברהם בבקר, וכאן נאמר לפנות בקר, אם כן אין להם אלא ליסע, כי הגם שאין להם זכות מפאת עצמן, יש להם זכות אברהם אביהם, ואינם צריכים לצעוק שאעשה למעני [זהו מדרש נחמד, כי לפעמים כתוב שזכות אבות תמה[ג] אך ברית אבות לא תמה[ד], או שלא נשאר כלום (הפשט) – אבל כאן כתוב שמספיק אברהם. מתחבר לכל מה שלמדנו בשובבי"ם – מאד כדאי להיות קשור לאברהם אבינו, "וישכם אברהם בבקר"[ה].].

לכאורה סותר משהו אחר, שכתוב "מה תצעק אלי...", "הוי' ילחם לכם ואתם תחרִשון"[ו], "בעתיקא תליא מילתא"[ז] – זה לכאורה "למעני למעני אעשה"[ח]. למה כותב כאן שזה אברהם (כפי המדרש)? איך הולך יחד עם הזהר? כי "עתיקא" בהחלט יכול להיות כמו שמסביר את עולם העקודים. אם האור של אור-מים-רקיע היינו הכתר, עתיקא. אברהם הוא בחינת עתיקא, האבא הראשון. "למעני למעני אעשה" עולה ביאת המשיח (776), כמבואר בשער "ביאת המשיח" בסוד ה' ליראיו. אברהם זכה לארבע מאות עלמין דכסופין (אתערותא דלעילא ללא אתערותא דלתתא), "ארבע מאות שקל כסף", סוד "למעני למעני [אעשה]".

"מה תצעק אלי" "הוי' ילחם לכם וגו'" נאמר לפני קריעת ים סוף, עוד לפני ירידת המן. הקשר של פרשת בשלח ללחם מתחיל מ"הוי' ילחם לכם ואתם תחרשון" – ה' יתן לכם לחם, מן, אבל אתם צריכים לחרוש, כווארט הידוע של רבי מאיר מפרימישלאן. כשאדם שותק הוא חורש חריצים במח שלו – שותק עם התבוננות. כמו האותיות שהסביר רבי הלל, מחשבות שעושות כלים לכוכבים. יש כאן "למעני" ולא "למעני", אברהם אבינו ורבי מאיר מפרימישלאן (אברהם אבינו רבי מאיר = 780, טל במשולש, י"פ לחם) – כולם יחד...

בהירות על ידי צמצום

נסיים בעוד משהו נחמד שכתוב בדברות המגיד פרשת בשלח:

עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה. שבאותו זמן [של קרי"ס.] היינו כקטנים, ותחילת קטנות [ילד קטן, שלא יכול לדבר.] יש לו מום [הוא אלם] דאל"ם מאלהי"ם [מום עצמו הוא השם האחרון, סוד החותם של עב שמותיו יתברך שיוצאים משלשת הפסוקים "ויסע ויבא ויט" שלפני קרי"ס בפרשתנו, והוא בגימטריא אלהים, אבל כאן אומר שהוא מום בשם אלקים.] ואין לו דיבור, ואחר כך יש לו דיבור מכח שם י"ה מאלהים [כשהוא ילד קטן הוא אלם, ואחר כך נכנסים בו מוחין – דקטנות, אותיות יה – משם אלהים, ונותנים בו דיבור.], וזהו עזי וזמרת, דהיינו כח הדיבור [איך הוא מפרש? "עזי" הוא כח ו"זמרת" הוא דבור. כמו שמסופר על אדמו"ר הזקן, שעיקר דיבורו היה בניגון. "נעים זמִרות ישראל"[ט], תכלית החש-מל-מל כנ"ל.], וזה מי"ה [אותיות יה נכנסות ל-אלם ועושות אותו אלהים. אפשר לדרוש זאת גם על "אני אמרתי אלהים אתם"[י] – היינו בקטנות, בחינת אלם, וכעת "עזי וזמרת יה".].

ויהי לי לישועה [מסביר את המשך הפסוק], פירוש שכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה [לשון צער], והוא הצמצום [כל צער בחיים הוא סוד הצמצום, שתכליתו ישועה – המשכת אור הקו, אור, "אז יבקע כשחר אורך".], ומכח הצמצום היו אחר כך יכולין לקבל בהירותו [היו לנו שיעורים[יא] שזו מלה מאד אהובה על רבי לוי יצחק – קבל אותה מהמגיד.], וזה לי לישועה [קודם צריכים לקבל מה' אותיות יה, כח הדבור, ואחר כך, מתוך הצער-הצרה, מקבלים את הבהירות. למה ישועה היא בהירות? כי היא רומזת ל-שע נהורין[יב], גילוי אור הפנים, בהירות של רוח הקדש.].

הבנת האותיות באמצעות הטעמים והניקוד

ככה כתוב כאן, וגם במגיד דבריו ליעקב, אבל באור תורה של המגיד כתוב:

עזי וזמרת יה וגו' [יש כאן קשר למה שלמדנו קודם – בתורת המגיד על אוכל ומאכל, עם ביאור רבי הלל – על הטעמים והנקודות, ואחר כך תגים ואותיות, התגים נכללים באותיות, ולכן הסימן הוא טנא, "ושמת [את האורות] בטנא [טנא = כלי]":]. כי האותיות אי אפשר להשיגם כי אם ע"י הטעמים והנקודות [הפשט צריך את הנקודות והסוד את הטעמים.]. וזהו [קודם הסביר "עזי וזמרת" ככח הדבור, כאן מסביר אחרת:] עזי הוא הנקודות, בחי' גבורה [צמצום.], וזמרת הוא הנגינה והטעמים, וטעמים ונקודות הם בחי' י"ה [לפי פשט טנת"א הם חכמה-בינה, אבל יש גם בחינה יותר גבוהה – כמו שאמרנו קודם, שיש סדר של טנת"א מכתר, שאז טעמים ונקודות הם – כתר וחכמה. כאן הסדר "עזי וזמרת" הוא נקודות-טעמים, הי – כמו בשם אלהים – אבל השם שכתוב בפסוק הוא "יה".], היה לי לישועה [מהי הישועה? רציתי להבין מה כתוב:] להבין האותיות כנזכר [יוצא ש"עזי" הוא המאכל ובחינות החיות שבו, ו"זמרת" הוא כבר האור, האין, עצם המן, בגימטריא משיח (ומה שהסברנו שה-ט של "טנא", טעמים, אינו האור אלא ראשית הכלי, היינו לפי ערכין, וכמו שהסביר רבי הלל שעיקר האור שיתגלה לעתיד הוא מעל לעקודים, והוא סוד הדעת עליון של השי"ת שיאחד את העקודים והנקודים, שאז יוכלו דור המדבר להיכנס לארץ ישראל).].

נקודה שלא אמרנו: השבירה בעולם התהו היתה כי כל האורות נכנסו בכל ספירה (מהז"ת). הדוגמה הפשוטה בגשמיות – שנכנס בכח. כמו שאומרים שמישהו 'נכנס' בכח במישהו אחר – שובר אותו. כלל גדול בחינוך – לא להכנס בתלמיד בכח, שזה "עזי", עולם הנקודות. אם רוצים לעשות טוב צריך "זמרת", לשיר הרבה זמירות, כמו המלמדים שלנו בחדר, שכל היום שרים עם הילדים, לתת להם את הטעמים, את הטוב טעם ודעת. הראיה שייכת לנקודות, כי הנקודים יצאו מעיני א"ק.

אם כן, יש לנו שני פירושים ל"עזי וזמרת", ושני פירושים שונים לישועה – הבהירות אחרי הצער, או הבנת האותיות. "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[יג] – יהיה שם עם פעמיים י-ה[יד], שני הפירושים כאן ל"עזי וזמרת יה", שני פירושים יפים משלימים. ידוע הרמז, וכאן דוגמה, שאף על פי ש"עזי" למטה מ"זמרת" (נקודות למטה מהטעמים), הסדר הוא שהמלה השניה יוצאת מהאות השניה של המלה הראשונה, "זמרת" מ"עזי". עזי ראשי תבות עזי-זמרת-יה, הכל נכלל ב"עזי".