בע"ה

ליל שבת תצוה, אור לי"א אד"ר ע"ט – כפ"ח

מעגלי החיים

שבת לבנות תנועת הנוער "באתי לגני"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ינחני במעגלי צדק

גל עיני ותיקון חטא העגל

שבת שלום, שתהיה שבת שמחה.

שמעתי שהנושא של השבת הוא 'מעגלים'. נושא חשוב – כל אחת חיה בכל מיני מעגלים של חיים.

כשרוצים להבין מושג בלשון הקדש קודם כל מתבוננים מה השרש שלו. השרש של מעגל הוא עגל – האות עין ואז גל. מזכיר איזה פסוק? ["גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"[ב].] נכון – עגל רומז ל"גל עיני", כבר מראה שיש לנושא קשר מהותי אלינו.

שרש עגל רומז גם למשהו שלילי? יש חטא שנקרא עליו בפרשת השבוע הבא, פרשת כי תשא. [חטא העגל.] אם כן, יש כאן גם שייכות אלינו, וגם שייכות לזמן – תיקון חטא העגל.

מה הגימטריא של מעגל? [143]. יפה, נראה את המספר הזה בהמשך.

שבעה שמות לדרך

בתנ"ך "מעגל" הוא שם נרדף לדרך. כתוב שיש שבעה שמות לדרך[ג]. יש בחז"ל[ד] כמה דברים שכתוב שיש להם שבעה שמות בלשון הקדש. לדוגמה, לאריה יש שבעה שמות[ה]. מה הם שבעת השמות של דרך? נתיב – כמו "לב נתיבות חכמה"[ו]; שביל – "בשבילי נברא העולם"[ז], העולם נברא בשביל שלי, וכן "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני"[ח], דרך השביל שעשה רבי חנינא בן דוסא[ט]; דרך; מסלה – יש פסוק "במסלה נעלה"[י], עולים במסלה, כמו מסלול; משעול – איפה יש משעול? הביטוי הוא "משעול הכרמים"[יא], בתוך הכרמים, בין העצים, יש משעולים; אורח – "ארח צדיקים"[יב]; מעגל – בפרק מאד חשוב בתהלים, פרק כג, דוד המלך אומר "ינחני במעגלי צדק למען שמו"[יג]. ב"פתח אליהו" אמרנו, לפני מנחה, "'צדק' מלכותא קדישא".

שבעת השמות הם כנגד שבע הספירות-המדות של הלב לפי הסדר: חסד הוא ענף החכמה, מקור הנתיבות כנ"ל; השביל הוא צר, מצומצם, בחינת גבורה (וכן שרש שבל הוא שב-ל, דרך של תשובה שמקורה בבינה, "ולבבו יבין ושב"[יד], שהענף שלה הוא גבורה); דרך בתפארת, כמו שאמרו חז"ל, "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם"[טו]; "במסלה נעלה" עד "עמק רום", ספירת הנצח, כמבואר בספר יצירה[טז]; השרש של משעול הוא שעל, כמו בביטוי 'אף שעל', והוא מדרך כף רגל, רגל שמאל, הוד, המנהיגה את חוש ההילוך, כנודע[יז] (וכן כרם-היין, בו המשעול, הוא סוד הבינה ש"עד הוד אתפשטת"[יח]); ארח היינו "אֹרח צדיקים" כנ"ל, ספירת היסוד, ה"צדיק יסוד עולם"[יט] (וכן ארח בגימטריא הדר, המלך המזוהה עם תיקון ספירת היסוד בקבלה, השרש הרוחני של יוסף הצדיק); מעגל היינו "דרך המלך" (מעגל ועוד "דרך המלך" עולה דוד, שחי ע, ה"פ דוד, שנים, פעמים גל), הדרך של דוד המלך, הדרך של "'צדק' מלכותא קדישא" כנ"ל שהוא "למען שמו" יתברך – "שמו" היינו מלכות, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

הנושא שלנו, מעגל, הוא השם של המלכות. יש כאן חידוש – הייתי חושב שמעגל הוא סיבוב במקום, אבל הוא שם של דרך. כל דרך היא כדי ללכת ממקום למקום, יש לה מוצא ויש לה יעד – הדרך של המלכות נקראת 'מעגל', כנראה צריכים להתגלגל בכל מיני גלגולים ומעגלים, אבל בסופו של דבר מגיעים ליעד המלכות – "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[כ].

ב. עשרת מעגלי החיים

אלקות בפשיטות

בתכנית של השבת הוזכרו מעגלים שונים שכל אחד חי בהם – המשפחה, החברים וכו'. היה כתוב שכל אחד חי גם במעגל של עצמו – גם להיות עם עצמי זהו מעגל חשוב, אדם צריך להיות עם עצמו, להתבודד. השל"ה הקדוש אומר[כא] שכל אחד צריך שיהיה לו בבית חדר מיוחד להתבודד בו. היה כתוב שגם הקב"ה הוא מעגל, והיה משמע שהקב"ה הוא המעגל הכי גדול, שמקיף אותי ואת הכל מסביב. נכון שה' מקיף את הכל, אבל הדבר הראשון שרוצים להסביר עכשיו הוא שהקב"ה הוא בעצם המעגל הראשון – לפני כל המעגלים, אפילו לפני המעגל של עצמי, יש את המעגל של הקב"ה. ה' הוא גם המעגל האחרון, שסובב כל עלמין, אבל הוא גם המעגל הראשון, אפילו לפני המעגל של עצמי.

אצל חסידים יש מושג שצריך להיות "אלקות בפשיטות" – ה' בודאי נמצא. האם אני נמצא או לא? ספק, אולי, צריך לברר, אבל ה' ודאי נמצא. יש מי שחושב הפוך – אני ודאי נמצא, ואת הקב"ה צריך לחפש מסביב. אבל אצל חסיד המעגל הראשון שנמצא הוא ה' – יש את ה', לגבי עצמי צריך לחשוב, אולי אני נמצא ואולי גם לא. אם כן, עוד לפני שאני קיים, אני נמצא בתוך המעגל של ה'. בהמשך נראה פסוק יפה שאומר זאת.

עשרה מעגלים

כתוב[כב] שכאשר הקב"ה ברא את העולם הוא האציל עשרה עיגולים, כנגד עשר הספירות. לאור זאת, נסביר כעת עשרה מעגלים שבהם אדם חי. נגיד את עשרת המעגלים, ואחר כך נסביר איך הם מקבילים לספירות:

כפי שאמרנו, המעגל הראשון הוא המעגל של הקב"ה. כשרק ה' נמצא, ואני בתוך המעגל שלו, המציאות שלי היא כמו בהריון – כמו שעובר נמצא ברחם האם, הוא נמצא אך לו אין מציאות משל עצמו (בלשון חז"ל "עובר ירך אמו"[כג]).

אחר כך, אני נולד מתוך המעגל הראשון – נולד מתוך האולי-מציאות שלי שבתוך ה', ויש לי מציאות – אני חי במעגל של עצמי. אני נולד, ואני גם נהנה מכך שנולדתי – נהנה מהקיום שלי, נהנה מכך שאני יהודי. כל בקר מברכים "ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי", והיו צדיקים – כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב – שהיו רוקדים מרוב שמחה על כך (יש לברכה ניגון שכדאי שכולם יכירו).

אחרי שאדם גדל, עוד מעגל שלו הוא הנישואין. עוד לפני שיש ילדים, שיש משפחה שלמה, יש אותי ואת בן הזוג שלי. לא שייך כאן לבנות עדיין, אבל יש כאן גם כמה נשים נשואות. "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם"[כד], זהו עוד מעגל חשוב שנמצאים בו. כשיש איש ואשה, מי מסובב-מקיף את מי? כתוב שבעולם הזה האיש מקיף את האשה – מקיף פירושו מחזר ("דרכו של איש לחזר אחר אשה"[כה]) – אבל לעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר"[כו]. כבר היום עושים זכר למה שיהיה לעתיד לבוא תחת החופה, כשהכלה מקיפה את החתן שבע הקפות[כז].

אחרי שנולדים ילדים – יש עוד מעגל, של הורים וילדים. כל אחד חי במעגל שיש בו אבא ואמא, ויש לגביהם מצוות חשובות – כיבוד הורים ומורא הורים. אדם חי תמיד במעגל של ההורים שלו – גם אחרי שהוא מתחתן, הוא עדיין מצווה בכיבוד הורים, כל החיים האדם חושב על ההורים שלו ונמצא בהשראה שלהם. הפסוק של מורא הוא "איש אמו ואביו תראו את שבתותי תשמרו"[כח] – התורה מקדימה את האמא דווקא בפסוק ששייך לשבת. כל השבוע האיש הוא שמקיף את הבית-האשה, הוא המחזר, מביא פרנסה וכו'. שבת – מעין עולם הבא – היא היום של האשה, אז היא המקיפה.

המעגל הבא – אחרי שיש הורים וילדים – הוא המעגל של האחים, המשפחה הקרובה.

מעגל נוסף הוא מעגל קרובי המשפחה הרחוקים יותר – בני הדודים וכו'.

עוד מעגל הוא החברים – החברות של כל אחת בבית ספר וכו'.

ההלכה מגדירה עוד מעגל, בהלכות צדקה – כשמישהו צריך עזרה יש כלל ש"עניי עירך קודמים"[כט]. יש כאן בנות מירושלים, בנות מיצהר ובנות מבת עין – כל אחת בעיר שלה, ויש מעגל של העיר-הישוב בו גרים.

אחר כך יש מעגל של העדה. צריך לאהוב את כל עם ישראל, אבל יש לכל אחד את העדה שלו. מה פירוש? אנחנו מכירים שיש עדות כפשוטו, אבל היום זו לא כל כך החלוקה של עם ישראל. מהי עדה היום? איזו עוד מלה אפשר לעשות מהאותיות של עדה? דעה. העדה היא אנשים שהם ואני נמצאים באותה דעה. [חסידות?] כן, ולא רק באופן כללי, אם אני חסיד חב"ד, או חסיד ברסלב, או חסידות אחרת – כל האנשים בחסידות שלי הם העדה שלי, לא משנה איפה הם גרים, קרוב או רחוק, זהו מעגל נוסף.

אחר כך יש עוד מעגל, המעגל של עם ישראל כולו.

ובסוף יש את המעגל של כל העולם. כל אחד ואחת חי בעולם – יש לנו תפקיד "לתקן עולם במלכות שדי"[ל], שכל העולם יהיה מלכות של ה' יתברך.

עשרת המעגלים כנגד הספירות

המעגל הראשון – המעגל של ה' – הוא כנגד ספירת הכתר. בתוך הכתר בעצמו יש שלשה ראשים – נושא שצריכים ללמוד – שבנפש הם אמונה-תענוג-רצון[לא]. המעגל הראשון הוא האמונה בה'.

המעגל השני – המעגל של האדם עצמו – הוא כנגד התענוג, כמו שהסברנו שאדם נהנה מכך שהוא קיים, מכך שהוא יהודי. הראש השני של הכתר נקרא "רישא דאין" – התענוג הכי גדול של ה'אני' היהודי הוא להתאיין, להפוך ל'אין' ולהתבטל לה'. הקיום של ה'אני' שלם רק כשהוא מתחתן, כמו שכתוב בבריאה – "זכר ונקבה ברא אֹתם ויקרא שמם [שניהם יחד] אדם"[לב]. לכן, מעגל הנישואין הוא בעצם המשך-השלמה של המעגל השני, המעגל של ה'אני' (בלשון הקבלה היינו התלבשות הראש השני של הכתר, רישא דאין, בראש השלישי של הכתר, רישא דאריך, לשון "ארך אפים"[לג] – עיקר התיקון של חיי הנישואין תלוי במדת "ארך אפים"[לד]. בנפש, התלבשות זו מכונה "חפץ", פנימיות הרצון – כל בן/בת זוג חפץ מאד בבן/בת זוגו).

המעגל השלישי הוא אבא ואמא. מהם אבא ואמא בספירות? [חכמה ובינה.] נכון, לכן המעגל השלישי כאן הוא כנגד המוחין.

המעגל הרביעי הוא המעגל של האחים. מה הדוגמה בחסידות[לה] לאהבה טבעית? אהבת אח ואחות. שייך גם לתנועה שלנו כאן – "באתי לגני אחֹתי כלה"[לו]. מדובר אמנם בכלה, אבל גם לבני זוג יש אהבה טבעית כמו אח ואחות. מה ההרגשה של אחים? שבאנו מאותו רחם, אנחנו באותו מעגל, ולכן אנחנו מאוחים-מחוברים[לז]. אם סתם אהבה טבעית היא האהבה בין אחים, מתאים להקביל את המעגל של האחים לספירת החסד-האהבה.

המעגל החמישי הוא המעגל של קרובי המשפחה היותר רחוקים. מה השייכות שלו לגבורה? הקרובים שלי 'נפלו' לי, לא בחרתי אותם. גם את האחים שלי לא בחרתי, אבל בין אחים לא מרגישים שהם 'נפלו' לי, ובעצם אין בינינו קשר – יכול להיות שמישהו ישאל 'למה נפל לי אח כזה, מה הקשר שלנו?!', אבל זהו מצב יוצא דופן – בין אחים יש קרבה ואהבה טבעית. לעומת זאת, לגבי קרובים אחרים יש מצד אחד קירוב דעת, אבל מצד שני יתכן שאנחנו מאד שונים – יתכן שאנחנו לא באותה דעה, לאו דווקא שהיינו בוחרים אחד בשני כחברים – והקשר הוא קצת עם הכרח, בגבורה והתגברות. לדוגמה, כשעושים חתונה – את כל מעגל הקרובים חייבים להזמין (וגם שמחים שכולם באים, הגבורה היא ענף הבינה שפנימיותה שמחה – דווקא במקום התגברות האהבה יש שמחה), ואחר כך בוחרים איזה חברים גם מזמינים.

המעגל הששי – המעגל של החברים, החברות של כל אחת בבית ספר וכו' – מכוון כנגד התפארת, החברים המגוונים שיש לכל אחד. האריז"ל אמר[לח] שהגאולה תלויה בדיבוק חברים. מה הכח של הדיבוק והיחוד בין החברים? כח הדעת, שהיא נשמת התפארת.

המעגל השביעי הוא המעגל של בני העיר. חז"ל אומרים "'והנצח' זו ירושלים"[לט] – 'העיר' סתם היא ירושלים, להיות 'ירושלמי' זהו שם דבר, וכל עיר אחרת היא 'בת ירושלים'. לכן את המעגל של בני עירך נקביל לנצח.

המעגל השמיני, העדה-החסידות, הוא כנגד ההוד – כולנו מודים לאותו דבר, מאמינים באותה דעה.

המעגל של כל עם ישראל מכוון כנגד היסוד – "ועמך כֻלם צדיקים"[מ]. במעגל התשיעי צריכים להתייחס לכל יהודי כצדיק.

המעגל האחרון, הכי מקיף, הוא המעגל של המלכות. כמו שהזכרנו, התכלית היא "לתקן עולם במלכות שדי". צריכים להכיר שכל העולם הוא בריאה של ה', שכל מה שיש סביבי ה' ברא לכבודו, ולכן אני חי במעגל של הכל, שהוא בעצם שוב המעגל של ה', שבורא את הכל בכל רגע מחדש.

ולסיכום:

"ואמונתך סביבותיך"

אמרנו שעל המעגל הראשון – המעגל של ה', מעגל האמונה בה' – יש פסוק. כתוב בתהלים פט "הוי' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך"[מא]. היה צדיק גדול, הסבא קדישא מסלונים – רבי אברהם מסלונים, שחבר ספר חשוב, יסוד העבודה – שהסביר את הביטוי "ואמונתך סביבותיך" בווארט חסידי[מב]. נאמר באידיש – 'מיט אמונה נעמט מען דיך ארום', על ידי האמונה אני לוקח אותך סביבי. כשאני מאמין בה', "ואמונתך", אני לוקח אותו להיות "סביבותיך", להקיף אותי מסביב, להיות המעגל שלי[מג]. היו חסידים – לא חסידי סלונים – שכאשר ראו בספר יסוד העבודה (שהוציאו מארון הספרים באקראי) את הווארט הזה התפעלו מאד, התהלכו בחדר אנה ואנה ואמרו שיש בו עמקות נפלאה[מד].

לפני "ואמונתך סביבותיך" כתוב "חסין יה" – גם שייך למה שדברנו עליו. "יה" רומז למעגל של "איש ואשה זכו – שכינה ביניהם". מתי יש "שכינה ביניהם"? כאשר האיש מגלה את ה-י שבו והאשה את ה-ה שבה, אז מאיר ביניהם שם י-ה. גם במלה "חסין" – מלה שמופיעה בתנ"ך רק כאן, ואנחנו מכירים אותה גם מתפלת "אנא בכח" ("חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך") – יש י, של האיש, ושאר האותיות, חסן, רומזות לאשה. חז"ל אומרים[מה] ש"חֹסן" היינו האשה.

כמה עולה "חסין יה" בגימטריא? [143] מספר שכבר היה לנו – מעגל. אם כן, בהשגחה פרטית, הביטוי בפסוק שוה בדיוק לנושא שלנו. אם יש לנו עשרה מעגלים, עשר פעמים מעגל עולה 1430 – מי יודעת מה שוה למספר הזה? הרבה דברים – אולי תשמעו ב'חזרה' – אבל העיקר הכל פעמים הוי'. הכל הוי' – כל המעגלים כאן הם ה', שנמצא בהכל. כמה עולה כל הביטוי, "חסין יה ואמונתך סביבותיך"? אל תחשבו כעת, תעשו את החשבון בנחת אחר כך, אבל הוא שוה "יסוד היסודות ועמוד החכמות", הביטוי בו פותח הרמב"ם את חיבורו הגדול, "היד החזקה", והוא ר"ת שם הוי' כנודע. היסוד של הכל – המעגל הראשון, שמופיע בכולם – הוא הוי' ב"ה.

סיכום

היו לנו שני דברים עיקריים:

דבר ראשון, שבעת השמות של דרך. לפעמים עושים בתנועת נוער פעולות קבוצתיות – מתחלקים לקבוצות לעשות משהו, ונותנים לכל קבוצה שם. אנחנו ממליצים להתחלק לשבע קבוצות, ולקרוא להן – נתיב, שביל, דרך, מסלה, משעול, אורח ומעגל. אמרנו שמעגל הוא הדרך של המלכות.

דבר שני, מנינו עשרה מעגלים בהם חי כל אדם, והקבלנו אותם לעשר הספירות. חשוב לדעת את ההקבלה כדי לדעת איפה אני נמצא – אם אני עם החברות, לדעת שאני כעת במעגל של התפארת; אם אני עם האחים, לדעת שאני כעת במעגל של החסד וכו'. כשיודעים את הספירה יודעים איך להתנהג בכל מעגל.

השלמה (שבת בבקר)

אמרנו שיש עשרה מעגלים – אפילו שהזכרנו 11 – כי המעגל של הנישואין עדיין לא שייך לבנות כאן, וגם הסברנו שבעצם הוא המשך של ה'אני', וגם כדי להתאים למושג 'עשרה עיגולים' של האריז"ל. אך באמת, אפשר גם לומר יותר מעגלים. המלה מעגל בגימטריא 11 פעמים 13 – שני מספרים ראשוניים – 11 היינו חיצוניות הספירות (כולל כתר ודעת) ו-13 היינו הכחות הפנימיים. אפשר להגיע ל-11 וגם ל-13 מעגלים.

אמרנו שהדעת היא נשמת התפארת, דיבוק חברים, אך אפשר גם להוסיף מעגל כנגד הדעת. הזכרנו את ההורים ואת החברים בבית ספר, אבל לא דברנו על עוד משהו באמצע – המורים. יש לילד בבית הספר גם חברים וגם מורים, וגם את המורים צריך לאהוב. הדעת, אחרי ההורים בחכמה ובינה, היא מעגל המורים של האדם.

עוד נקודה פנימית, שהיתה קצת מורכבת אז לא אמרנו: הסברנו שהמלכות היא כל העולם, אבל יש גם מושג של כנסת ישראל. ביסוד, כשדברנו על המעגל של כל היהודים, הכוונה לעוד יהודי ועוד יהודי, אבל גם יש כנסת ישראל, שהיא פנימיות המלכות – "כלת משה" בלשון הקבלה. מה הכוונה? כשמדברים על המעגל של כל היהודים מתכוונים לכל היהודים שחיים בהוה, אבל כנסת ישראל כוללת גם את כל היהודים שהיו ושיהיו. מי שחי במעגל פנימיות המלכות מרגיש את הנוכחות של אברהם אבינו, של משה רבינו, וגם של מלך המשיח, אתו ממש, ברגע זה. מתוך פנימיות המלכות, כנסת ישראל, מגיעים לחיצוניות, כל העולם כולו.