ב"ה

אור ל-י' שבט ע"ט – כפר חב"ד

"באתי לגני" פרק ט

סעודת ההודיה השנתית – ברית יוסף-יצחק

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "עצי שטים עֹמדים"

הריי"צ והרבי – היסוד והעטרה

לחיים לחיים. שתהיינה הרבה בשורות טובות לרב ירון עמית ולארגון – שתהיינה הרבה בריתות בעם ישראל. היום י' שבט – הילולת הרבי הקודם ותחלת הנשיאות של הרבי. הארגון נקרא על שם הרבי הריי"צ, ברית יוסף יצחק. יוסף הוא הצדיק, "צדיק יסוד עולם", וגם בין רבותינו נשיאינו הרבי הריי"צ הוא היסוד. הרבי הריי"צ והרבי הם היסוד והעטרה. כתוב ש"מל ולא פרע כאילו לא מל" – הרבי הריי"צ הוא המילה והרבי הוא הפריעה, גילוי העטרה. גילוי העטרה הוא ענין ההתגלות בכלל – כמו שמחכים להתגלות מלך המשיח תיכף ומיד ממש.

"עצי שטים עֹמדים" – "ועמך כֻלם צדיקים"

הרבי הנהיג שכל שנה ביום הזה, יום החיבור בינו לבין 'נשיא דורנו הרבי דער שווער', ילמדו פרק בהמשך "באתי לגני", שהרבי הקודם הוציא לקראת היום הזה. כל פעם שמסיימים את עשרים הפרקים מתחילים מחדש. בשנה זו אנחנו לומדים בעיקר את פרק ט ב'המשך'. נושא הפרק הוא "עצי שטים עֹמדים" של המשכן – "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עֹמדים". נושא שקשור לברית, כמו שנסביר.

הדבר הראשון שהוא מסביר בפרק הוא המלה "עֹמדים" – כל אחד צריך להיות 'עמוד'. סתם עמוד בקבלה הוא ספירת היסוד. יש עמוד אחד שמחבר בין העולמות, בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, וככה בין כל שתי מדרגות בעולמות העליונים. וגם בכלל, "כי כל בשמים ובארץ", יש עמוד שמחבר בין שמים וארץ, רוחניות וגשמיות, עליונים ותחתונים, וכתוב בזהר שאותו עמוד "צדיק שמו". כשעושים ברית מילה עושים מהיהודי צדיק – "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ".

שטות דקדושה – "בריתו של אברהם אבינו" בגיל מבוגר

כתוב בזהר שירושת הארץ תלויה בקדושת הברית. שכל אחד – בכל העולם, ובמיוחד כאן – שטרם עשה ברית מילה, אלה שבהשגח"פ הגיעו לכאן מרוסיה וכו', אנשים מבוגרים שלא זכו לברית, שימול. בדיוק כפי שה' אמר לאברהם אבינו בגיל 99 – כעת הגיע הזמן למול, לזכות בברית מלמעלה.

דברנו הרבה פעמים שכל יהודי מבוגר שצריך עדיין לעשות ברית מילה הוא ממש כמו אברהם אבינו. ברית מילה בזמנה, בגיל שמונה ימים, היא כמו יצחק אבינו. אבל מברכים על הברית "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ואחד הפירושים שצריך מסירות נפש בברית כמו מסירות נפשו של אברהם אבינו בגיל מבוגר. יש בכך סכנה – דואגים שלא יהיה מסוכן, הקב"ה דואג. איך קוראים לזה? שטות דקדושה. כל ברית מילה היא שטות דקדושה, אבל בפרט ברית מילה של מבוגר. על כך נאמר "עצי שטים עֹמדים". הרבי כבר הסביר בפרקים הקודמים ש"עצי שטים" היינו שטות דקדושה. הנה, יש יהודי מבוגר שצריך ברית מילה.

ידוע הסיפור המפורסם שכאשר הרבי הרש"ב היה ילד ולמד את פרשת "וירא" הוא בא בבכיה לסבו, הצמח צדק, לשאול למה לאברהם אבינו ה' התגלה ולנו אינו מתגלה – בבכי של ילד תמים. הסבא הסביר שיהודי בן 99 שמחליט שאני עדיין זקוק לברית מילה, עדיין ערל, ומל את עצמו בשטות דקדושה – לו ראוי שיתגלה הקב"ה. אם כן, צריך להיות הרבה גילוי הקב"ה בבריתות כאן, בברית יוסף יצחק, כי כל ברית כזו היא "עצי שטים עֹמדים". "ועשית את הקרשים" – לקחת שקר, כפי שהוא מסביר, ולהפוך אותו ל-קרש ול-קשר. מי שאין לו ברית מילה – הוא שקר, הברית היא אמת. הקשר במשמעות של היום הזה, י' שבט, הוא התקשרות לרביים. "ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים". זהו הווארט הראשון החשוב, שכל אחד צריך להיות 'עמוד' – עמוד החזק.

"עמוד החזק" בקיום המצות ולמוד התורה

בהמשך הפרק הוא מסביר שעמוד הוא גם דבר שמחבר ממעלה למטה – "כי כל בשמים ובארץ", "דאחיד בשמיא ובארעא". כל מצוה היא עמוד – יש תרך עמודי אור (תריג מצות דאורייתא ו-ז מצות דרבנן) – כי כל מצוה מחברת בין הגג לרצפה, בין אור אין סוף לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו.

אחר כך הוא מסביר ש'עמוד החזק' עומד חזק ומתחזק בלמוד התורה שלו ובקיום המצוות שלו – ביטוי עליו הוא חוזר כמה פעמים. עמוד הוא חוזק ותוקף בנפש. גם ברית מילה – צריך תוקף לעשות ברית, וכשעושים זאת מקבלים תוקף לעמוד בכל נסיונות החיים. יש הרבה פירושים וענינים של 'עמידה', ואחד מהם – עמידה בנסיון. גם בארגון עצמו יש הרבה נסיונות – מדי יום צריך לעמוד בנסיון. העמידה היא כח הברית עצמה – לעמוד בשטות דקדושה, למעלה מטעם ודעת, שהופך את השטות דלעו"ז לקדש קדשים. הוא מסביר ששטות היא לשון הטיה – אפשר להטות למעלה מטעם ודעת ואפשר להטות למטה מטעם ודעת. שטות דקדושה היא להטות למעלה מטעם ודעת – להתחזק בעשית רצון ה'. אחד התארים שכותבים על צדיקים הוא ע"ה – "עמוד החזק" (עמוד = החזק). ככה כל יהודי צריך להיות עמוד חזק, מכח ברית המילה – שמקבל את התוקף והחוזק לכל החיים.

הוא חוזר בפרק על ביטוי של התחזקות בלמוד התורה וקיום המצוות. קיום – גם כמו עמוד, לשון קימה, קימת הברית – בגימטריא יוסף. המלה המצות שוה ישראל. ישראל הוא יהודי שמתחזק בקדושה בקיום המצות, להביא משיח. ביחד, קיום המצות, שוה ברית מילה. ודאי מספר שדברנו עליו בשנים קודמות. ברית מילה כוללת את כל קיום המצוות, את כל תרך עמודי אור, וגם עולה יוסף-ישראל. הביטוי הקודם שהוא אומר, למוד התורה, שוה אחד פחות בגימטריא – 696, שעם הכולל שוה קיום המצות, שוה ברית מילה.

ב. "גער חית קנה"

להפוך "קנה" ל"הנה"

יש עוד נושא שהוא מדבר עליו באות ט של ההמשך, ונאמר את הווארט בקיצור נמרץ: הוא מביא את הפסוק "גער חית קנה" – צריך לגעור בחית קנה ולשבור אותה. ה"קנה" הוא האות ק, לה יש רגל ארוכה שיורדת למטה מהשורה ונותנת יניקה לקליפות, לחיצונים. ק יכול להיות קליפה וגם קדושה. אם מדובר בשטות דלעו"ז ה-ק מסמלת את הקליפה, את היניקה לחיצונים. אם באתהפכא, שטות דקדושה, ה-ק הופכת להיות קדושה.

בכל אופן, הוא אומר שלכתחילה ה-ק היא של הקליפה, וצריך לחתוך לה את הרגל. אם חותכים ל-ק את הרגל היא הופכת ל-ה, ו"קנה" הופך ל"הנה" – "הנה אלהינו זה קוינו לו", "קול דודי הנה זה בא". צריך לגעור בקנה, לשבור לו את הרגל, את היניקה לחיצונים – ואז הופך לגילוי אלקות, "הנה".

מתי חותכים את הרגל של ה-ק? אבר הברית גם נקראת רגל, הרגל השלישית. כשעושים ברית מילה, חותכים את הערלה, כוונה פשוטה – שאפשר לכוון תמיד, ובפרט השנה, על פי הפרק הנוכחי ב"באתי לגני" – מקיימים "גער חית קנה", חותכים את רגל ה-ק, ואז יש גילוי העטרה, "הנה", התגלות הצדיק יסוד עולם, התגלות שיהודי זה צדיק. קודם הצדיק שבו היה בכח, בהסתר והעלם, וכעת הוא מתגלה – התגלות הצדיק.

"חית (ח) קנה (ק)" – נוקבא ודכורא דקליפה

מהי "חית קנה"? הוא מביא מכתבי האריז"ל שה"קנה" הוא הדכורא של הקליפה, הזכר של הקליפה. בקליפה יש זכר ונקבה, והוא אומר שה"קנה" הוא הזכר – לכן דווקא אותו צריך לחתוך. למי עושים ברית מילה? לזכר. מהי "חית קנה"? הוא אומר שהיא הנקבה, הנוקבא דקליפה. "חית" היא האות ח – "קנה" הוא ה-ק ו"חית" היא ה-ח.

גם באות ח יש בעיה – ההבדל בין ה-ח של 'חמץ' ל-ה של 'מצה'. גם את ה-ח צריך לחתוך, אבל למעלה – לעשות חלל, לעשות רגל בצד שמאל, שלא יורדת למטה מן השורה, בקדושה. אז גם ה-ח הופכת להיות ה. כלומר, תיקון הנוקבא דקליפה הוא לעשות מה-ח ה ותיקון הדכורא דקליפה הוא לעשות מה-ק ה. בתוך המלה "הנה" יש פעמיים ה, בהתחלה ובסוף. ה-ה בהתחלה היא מה-ח וה-ה בסוף היא מה-ק. בשניהם צריך לגעור – "גער חית קנה".

לשבור גאון עריצים – ישות ותאוה

יש שני מאמרים מודפסים מהרבי על הפרק הזה, משנת תשי"ט ומשנת תשל"ט. במאמר מתשי"ט (פ"ו) הרבי כותב שצריך לשבור "גאון עריצים" (ביטוי נדיר). גאון היינו גאוה, ישות של קליפה, הביטוי "גאון עריצים" – הוא נוטריקון גער (עריצים = ז פעמים גאון, יחס של א-ז).

מה עיקר ההבדל בין ה-ק ל-ח? הרגל שיורדת תחת לשורה היא תאוות – עיקר התאוה בנפש הוא פגם הברית. כשעושים ברית מילה חותכים את תאות המשגל (כמבואר ברמב"ם). אבל יש עוד אבי-אבות-הטומאה בנפש – עצם הישות, הגאוה. ידועה החקירה העמוקה בחסידות מה קודם בקליפה – הגאוה או התאוה. כאן תיקון הגאוה הוא תיקון החמץ, הישות – תיקון הנוקבא – ותיקון ה-ק, לחתוך את התאוה, הוא תיקון הדכורא.

תיקון ה"חק" בפנימיות המחשבה

אז מה בעצם עשינו? חק – "חק לישראל", תיקון ה-ח וה-ק, דווקא לפי סדר זה, "חית קנה". חק הוא למעלה מהשכל – משפט הוא על פי שכל וחק למעלה מהשכל. חק הוא שטות דקדושה, צריך "עצי שטים" בשבילו. בכל אופן, כתוב גם ש-חק – אותיות החקיקה – מתגלה בפנימיות המחשבה של האדם. לעומתו, המשפט – ביטוי המשפט, שעל פי שכל – מתגלה בדבור. זהו הסבר חשוב מה בין חק למשפט – הפשט שחק למעלה מהשכל ומשפט לפי שכל, אבל גם כתוב שהחק מתגלה במחשבה והמשפט בדבור – ואחר כך בא המעשה ומשלים את תיקון לבושי הנפש.

בכל אופן, מה כתוב על ברית מילה? בברכה שמברכים אחרי הברית אומרים שה' שם חק בשארנו – "וחק בשארו שם". ברית מילה נקראת חק – רמז נפלא ביותר, שכל ענין הברית הוא לתקן את שתי אותיות חק. עיקר התיקון הוא בפנימיות המחשבה. איפה אני נלחם נגד הגאוה והתאוה שלי? בפנימיות המחשבה – שם צריך להתגבר. שם צריך את ה"עצי שטים עֹמדים", לעמוד חזק במלחמת היצר.

צריך להתחיל מגערה בגאון עריצים (כולל ערוצי כלי התקשורת, עריצי בית המשפט העליון והעריצים היושבים בכנסת – לכל העריצים האלה יש מקבילות בנפש כל אדם, כמבואר במ"א). קודם כל – לתקן את ה-ח, הנוקבא דקליפה, ומה-ח באים לתיקון העיקרי עליו מדבר בפרק, ה"קנה". כששניהם יחד מתוקנים יוצא "הנה" – "הנה אלהינו זה קוינו לו". כבר בביטוי זה יש ק דקדושה – "קוינו לו"[ב], "קוה אל הוי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'". לא לחשוב ח"ו שאיזה אות לגמרי בסט"א.

שה' יעזור שכל הדברים האלה יתקיימו, שכל יהודי יהיה עמוד חזק, שהארגון יהיה עמוד חזק. שכולם יעשו ברית מילה, ובזכות זאת "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". שה' יתקן את החק אצלנו – ה-ח וה-ק, הגאוה (שישאר רק חלק ח שב-ח, "ויגבה לבו בדרכי הוי'") והתאוה (שנזכה להיות מאותם צדיקים עליהם נאמר "תאות צדיקים אך טוב", שהתאוה שלנו תהיה תאות "צדיקו של עולם", להיות לו יתברך דירה בתחתונים) – כאשר התיקון הוא בפנימיות המחשבה. ושלמעלה מטעם ודעת נזכה לגאולה האמתית והשלמה – להתגלות.