חיפוש בתוכן האתר

לימוד בתורת ה"בת עין": שלש דרכים להכנעה - י"ב כסלו ע"ט – כפר חב"ד הדפסה דוא

בע"ה

י"ב כסלו ע"ט – כפר חב"ד

לימוד בתורת ה"בת עין": שלש דרכים להכנעה

ברית מנחם מענדל שי' ניימן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

מרא דארעא דישראל

לחיים, מזל טוב. שמנחם מענדל הקטן גדול יהיה – הוא נקרא על שם הרבי, שהרבי נקרא על שם הצמח צדק (מנחם שוה צמח, "צמח שמו ומתחתיו יצמח"[ב], השם של מלך המשיח, "מנחם שמו"[ג]), והצמח צדק נקרא על שם רבי מנחם מענדל מויטבסק, שעלה לארץ עם כמה מאות חסידים, העליה הראשונה הגדולה בתקופה החדשה, הציונות האמתית. זהו המנחם מענדל הראשון, על שמו נקרא הצמח צדק, על שמו נקרא הרבי, על שמו נקרא הרך הנולד.

כמו שרשב"י נקרא "מרא דארעא דישראל", כך אצל חסידים רבי מנחם מענדל מויטבסק, בעל פרי הארץ, נקרא "מרא דארעא דישראל". מי שבא אחריו (לא מיד, דור אחריו) הוא בעל ההילולא של היום, שמצוה להזכיר אותו – הבת עין, האווריטשער-רב, רבי אברהם-דב מאווריטש שבא לגור בצפת עיה"ק. היום, י"ב כסלו, הוא ההילולא שלו. הספר שלו מאד חשוב – היו הרבה צדיקים שהספר בת עין לא מש, לא סר, מעל שולחנם.

המכנה המשותף בין "פרי הארץ" ל"בת עין" ששניהם מדברים, כמעט בכל תורה, על מדת השפלות בנפש. בחב"ד יותר שומעים את המלה בטול, אם כי גם אפשר בקלות למצוא את המלה שפלות, אבל אצל רבי מענדלי ויטבסקר והבת עין העיקר הוא שפלות והכנעה[ד], כמעט בכל תורה. במדת השפלות קונים את ארץ ישראל. יש כאלה שחושבים שאחד שבשפלות אינו שמח. בדיוק ההיפך! כתוב[ה] ששפלות אמתית – היא מקור השמחה. "תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר 'כי ממך הכל ומידך נתנו לך'[ו]"[ז], אני כלום, לא עשיתי כלום, האדם לא מחזיק טובה לעצמו, הכל ה', והצדיק – "ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ"[ח] – שמח בה', "שמחו צדיקים בהוי'"[ט]. זו העבודה של ארץ ישראל, שמחה בה' מתוך ההכנעה והשפלות הגמורות של האדם.

לימוד ה"בת עין" לפרשת היום

גם בפרשתנו אפשר לראות את הסגנון האופייני של הבת עין. היום אנחנו ב'שלישי' של וישלח. אדמו"ר הזקן אמר שצריכים "לחיות עם הזמן"[י], לחיות עם פרשת השבוע בכל יום ויום, הפרשה מתחלקת לשבעה קרואים ואת מה שמתרחש בחיים הפרטיים של כל אחד מאתנו צריך לקשר למה שכתוב בתורה באותו יום.

קראנו אתמול בתורה – "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". אחרי המאבק, ואחרי שיעקב מנצח ומכריח את המלאך לברך אותו ולקרוא לו שם, הוא קורא לו "ישראל", מתחילה הפרשה של היום. כתוב "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי". הפסוק הבא הוא "ויזרח לו השמש" – שה' הוציא את השמש לפני הזמן, כדי לרפאות את מה שהוא צולע על ירכו, כאשר עבר את פנואל[יא] – "כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו". אלה שני הפסוקים הראשונים של הקריאה היום, ונלמד את הבת עין הפסוק הראשון[יב].

הקושיא: מדוע צריך להנצל ממלאך הוי'?

שואל הבת עין: אונקלוס מתרגם את המלים "כי ראיתי אלהים פנים אל פנים" – "ארי חזיתי מלאכיא דהוי' אפין באפין". את ה"אלהים" מתרגם כאן כמלאך ה'. בכלל, תופעה ידועה וחשובה בתרגום אונקלוס, שאת רוב שמות אלקים, מדת הדין, הוא מתרגם כהוי', מדת הרחמים. הייתי חושב שתרגום יעשה ההיפך, שהוא בחינת אחורים, אבל הוא לוקח מדת הדין ומתרגם למדת הרחמים.

גם כאן, על פי פשט זהו השר של עשו, ולכן צריך "ותנצל נפשי" – בתנ"ך[יג] הרבה פעמים 'לראות פנים' היינו לעשות מלחמה, לראות פנים עם מישהו היינו לעשות אתו עימות, להכנס אתו לקרב, וכך משמע כאן. אבל התרגום מתרגם הכל בקדושה, ראיתי מלאך של ה'. שואל הבת עין – אם ראיתי מלאך של ה', שם הרחמים, מה צריך "ותנצל נפשי"? בקושיא זו הוא פותח את התורה שלו.

חוית "הכנעה ובושה"

בתירוץ בעל ה"בת עין" מיד מגיע למדה העיקרית – מדת השפלות. הוא אומר שהצדיק צריך כל הזמן להחזיק את עצמו בהכנעה ושפלות. המדה הכי גרועה, שפוגמת ומבטלת את כל עבודת ה', היא הגסות – גסות רוח של למישהו במדרגה של עצמו.

נקודה זו משותפת לכל החסידות. לדוגמה, חסידי חב"ד אומרים שאם רוצים לסכם במשפט אחד את ספר התניא – התורה שבכתב של החסידות בכלל ושל חסידות חב"ד בפרט – הסיכום הוא 'זיי ניט קיין נאר', 'אל תהיה שוטה [רמאי]', דהיינו אל תחשוב שאתה צדיק. "ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה" – וגם לך נדמה שאתה צדיק – "היה בעיניך כרשע"[יד]. זהו המסר של כל הספר, שהוא בעצם שפלות. בבת עין אומר שהמדה הכי גרועה היא גסות, וצריך להיות בהכנעה ובושה לפני ה' יתברך.

מאד מענין, הבת עין אוהב גימטריאות, עושה הרבה גימטריאות, וכאן מותר על גימטריא מובהקת. אולי הוא רומז לה, אבל לא כותב בפירוש – שני המושגים ההפוכים שהוא משתמש בהם, "את זה לעֻמת זה עשה האלהים"[טו], הם גסות ו"הכנעה ובושה", השוים בדיוק בגימטריא[טז]! ההיפך מהגסות הוא אחד שכל הזמן לפני ה' יתברך בהכנעה ובושה. יש בושה לא טובה ויש בושה טובה. כאן מדובר כמובן בבושה טובה. יראת ה' הכי גבוהה היא יראת בשת – בראשית אותיות ירא-בשת[יז].

הכנעת הצדיק – מהשוואה למלאכים

שואל הבת עין: מי שאינו צדיק גמור – אפשר לומר שמדבר בבינוני של התניא – קל לו, יחסית, להיות בהכנעה. הוא רק עושה חשבון נפש פשוט, "ידע איניש בנפשיה", יודע שהוא מלא פגמים, מלא תאוות – אם הוא קצת אמתי עם עצמו זו לא בעיה בכלל שיחזיק עצמו בשפלות, בהכנעה, הוא רק מסתכל בראי. אבל מה לגבי צדיק כיעקב אבינו? כאן מביא גימטריא, ש-יעקב עולה ז פעמים הוי', סימן שתיקן בשלמות את כל שבע המדות שלו – מה ההכנעה שלו? איך הוא מחזיק עצמו בהכנעה באמת? הרי הוא לא מרמה את עצמו גם בכיוון השני – אינו חושב שהוא פושע אם הוא צדיק. אז מה ההכנעה שלו?

הוא מסביר כך: חלק מהתפלה, ברכת "יוצר" – הברכה הראשונה לפני קריאת שמע – מתארת את עבודת המלאכים. למה צריך לדבר על מלאכים? מה מענינים אותי מלאכים?! מלאכים טובים רק כדי להשוות ביני לבינם. למלאך אין יצר הרע, אינו חוטא, והוא עומד ממעשה בראשית – אם אלה מלאכים שקיימים מאז ששת ימי בראשית – באימה וביראה, אם הוא ממחנה גבריאל, או באהבה רבה, אם הוא מחנה מיכאל. יחסית לעבודה שלי, ל"פולחנא דרחימותא"[יח] שלי, האהבה של מחנה מיכאל היא אין סוף. לכן, אם אני מסתכל איפה עבודת ה' של מלאכי רום ואיפה עבודת ה' שלי נעשה לי – כמו שאומרים – 'שחור בעינים'. זו ההכנעה של הצדיק הגמור, כך הוא כותב. לכן בתפלות שלנו יום-יום אנחנו מספרים, מדברים, על המלאכים – לשם כך. הם אומרים "קדוש קדוש קדוש" – איפה אני עומד?!

המתקה מכח יג מדות הרחמים

אחר כך הוא ממשיך ואומר: אם אחד מתבטל כי הוא רואה זאת – כל אחד יכול להסתכל על צדיק ולקבל 'שחור בעינים', איפה אני ואיפה הוא, וכאן הצדיק הגמור מסתכל על המלאכים וחש כך – הוא גם יכול לטעות. זהו עוד תרגיל של הבעל-דבר, להכניס את האדם לכבדות. היות שכל העבודה שלי לא שוה שום דבר – אם אני מסתכל על מי שלמעלה ממני – אני יכול לבוא לאיזו עצלות וכבדות בעבודה שלי, מהמחשבה שכל עבודתי (עד שאני נחשב צדיק גמור ביחס לאלה שלמטה ממני) לא שוה שום דבר (ביחס למי שמעלי).

מה עושים נגד התרגיל הזה של הבעל-דבר? צריך להתבונן ברחמי שמים. יש לה' רחמים אין סוף. יש הרבה טעמים למה ה' ברא את העולם, ואחד הטעמים שכתוב בזהר[יט] הוא "דיתקרי רחום, דיתקרי חנון" – ה' ברא את העולם כדי לגלות את יג מדות הרחמים שלו, שידעו ויכירו שאמנם באתי מטפה סרוחה – עם כל השפלות של "דע מאין באת ולאן אתה הולך"[כ], "מאד מאד הוי שפל רוח שתקוות אנוש רמה" [כא]– ואף על פי כן הקב"ה מרחם עלי רחמים אין סוף. הוא ברא אותי, מתוך הטפה הסרוחה, רק כדי שאכיר ברחמים שלו.

אם מתבוננים בכך באמת, כך הוא אומר, פתאום האדם מתמלא שמחה, חיות וזריזות בעבודת ה', וכך מנצח את היצר הרע שרוצה להפיל אותו בכבדות.

הכנעה-הבדלה-המתקה בתוך ההכנעה

אם כן, מי שלומד תורה זו, יש שלשה שלבים, שבלשון הבעש"ט[כב] הם חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה – בתוך ההכנעה גופא:

יש התבוננות של הכנעה – הכנעה שבהכנעה – שמתאימה לתשעים ותשעה אחוזים מהאנשים: אני מתבונן בעצמי ולא חסרים לי פגמים, קל מאד למצוא את החסרונות שלי.

יש הכנעה שבאה מתוך הבדלה – הכנעה מתוך התבוננות במלאך נבדל. הוא מסביר שאחרי שראיתי מלאך הוי' – "ותנצל נפשי" משמץ גאוה. לא שהמלאך נלחם אתי ומרביץ לי בגשמיות. הוא באמת מרביץ לי ברוחניות – הרי היצר הרע שבטבע הראשון שלי רוצה להפיל אותי בגסות רוח, לקבל סיפוק מעצמי, להיות מבסוט מעצמי – ואם אני מתבונן במלאך הוי' "תנצל נפשי". זו הכנעה בדרך הבדלה, כי אני מתבונן ומשוה בין עצמי לבין "מלאכא דהוי'".

אבל שוב, מכך אדם יכול ליפול בעצלות – העצה הבאה של הבעל דבר (יצר הרע של טבע שני) – ונגדה צריך להתבונן ברחמי הוי'. אני אמנם טפה סרוחה, לא מתקרב לעבודת ה' באמת, כמו המלאכים, ואף על פי כן ה' רוצה – ברא אותי לשם כך – שאכיר ברחמים שלו, לשם כך ברא אותי מטפה סרוחה. זו כבר המתקה שבהכנעה.

הכנעה שבהכנעה        התבוננות בחסרונות

הבדלה שבהכנעה        השוואה בין האדם למלאך

המתקה שבהכנעה       התבוננות ברחמי ה'

איך מפרש הבת עין את המלים "והוא צֹלע על ירכו"? בסוף המלאך גרם ל"ותקע כף ירך יעקב"[כג], עשה אותו צולע – מתעצל בעבודת ה', הדבר האחרון שהסברנו. הוא משוה עצמו למלאך, הוא גארנישט ווערט, לא שוה שום דבר, לכן יכול ליפול בעצלות, ואז "ויזרח לו השמש... והוא צלע על ירכו", לרפאות את הצליעה – מהי שמש הוי'? גילוי יג מדות הרחמים.

עד כאן התורה – שלשה שלבי הכנעה כנגד חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה שבהכנעה.

גלוי מדות הרחמים בדעת

יש כאן עוד כמה דברים מופלאים (שלא נכתבו בתורה הזו): הגימטריא של הכל יחד – "ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי. ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו" – יוצאת כפולה של 13, 6162[כד]. יש כאן רמז ל-יג מדות הרחמים. הוא אומר שתכלית הגילוי והתיקון של "והוא צלע"[כה] היא גילוי יג מדות הרחמים – ורואים שאכן משתקף בגימטריא של הפסוק.

אמרנו ששני הפסוקים יחד מתחלקים ב‑13. איזה מספר מחלק את הפסוקים ל‑13? 474. הכל יוצא יג פעמים דעת. אנחנו פה בשביל לדעת את ה', כמו שהוא אומר – בשביל לדעת את הרחמים של ה'. ה' ברא את העולם ואותנו כדי להכיר שהוא רחום – להכיר היינו לדעת (הכרה היא פנימיות הדעת כנודע[כו]) – כדי לדעת שהוא רחום. יג מדות הרחמים בקבלה הן כתר, ותחת הכתר יש את ספירת הדעת – "כאשר אתה מונה את הכתר אין אתה מונה את הדעת, כאשר אתה מונה את הדעת אין אתה מונה את הכתר"[כז], כי הם היינו הך. הכתר הוא על-מודע, וכשהוא מופיע במודע הוא גופא הופך לדעת. יעקב אבינו הוא מדת הרחמים והדעת היא נשמת התפארת – "משה מלגאו יעקב מלבר"[כח], משה הוא הדעת ויעקב הגוף שלו כביכול. שוב, גימטריא יפהפיה ששני הפסוקים עולים יג פעמים דעת, לדעת את רחמי ה'.

זריזות מתוך שפלות

נקשר זאת למנחם מענדל שלנו – שיכיר את ה' בכלל, יכיר את יג מדות הרחמים של הקב"ה, ימשיך דעת, אנחנו בני ישראל ברי דעת. יש הרבה שלבים של רכישת דעת: כשילד נעשה בר מצוה הוא מקבל דעת, עד אז לא היתה לו דעת. כאשר הוא מתחתן הוא מקבל עוד יותר דעת – "והאדם ידע את חוה אשתו"[כט], דעת היא "התקשרות והתחברות"[ל]. אבל כנראה שאת שרש הדעת מקבלים בברית מילה, הכח להתקשר.

זו כוונה למוהל, לאבא, לכולנו – לא צריך לחכות עד בר מצוה. באמת נכנס בשלבים, אבל היום הוא יום שמתחילה להכנס ברך הנמול דעת – קריאת התורה של היום מתחילה ב-יג פעמים דעת, לדעת ולהכיר את יג מדות הרחמים של ה'. וכך עם כל השפלות שלי, ההכנעה שלי והבושה שלי – להיות זריז ("זריזות במתינות" של הבעל שם טוב[לא]), להיות שמח מאד וזריז בעבודת ה', ואף פעם לא ליפול ברוח.

אם אנחנו רוצים משיח – שום דבר בעולם לא ייאש אותנו, "אין שום יאוש בעולם כלל"[לב]. עמיחי, אבי הבן, היה בכינוס השלוחים אצל הרבי – הוא אומר שחזר ברגשות מעורבים, יש גם דברים טובים שרואים שם, גם דברים שנראים לא מושלמים מאה אחוז, אבל לא מתייאשים. לא מתייאשים מעם ישראל, לא מתייאשים מארץ ישראל. אמרנו שמנחם מענדל הראשון הוא הציוני הראשון – אפילו מהציונות לא מתייאשים. הקב"ה מרחם על הכל, צריך לדעת את הרחמים של הקב"ה ומתוך כך לפעול נמרצות להביא את המשיח – זה מה שעמיחי עושה, גם כל הילדים שלו, וגם מנחם מענדל שנקרא על שם המשיח יעשה.

לחיים לחיים, שתהיינה בשורות טובות, שנזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי מלך המשיח.



[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] זכריה ו, יב.

[ג] סנהדרין צח, ב.

[ד] ידוע שישנן ארבע מדרגות: בטול ענוה הכנעה שפלות, כנגד י-ה-ו-ה (ראה סוד הוי' ליראיו שער "מלחמת היצר"; לב לדעת "פרק בעבודת ה'" ביאור ב). בטול-ענוה-הכנעה-שפלות = 1144 = 26 פעמים 44, שם הוי' ב"ה פעמים מילוי מד, יוד הא וו הא. והוא עולה הוי' ועוד "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" = פרי הארץ בת עין!

[ה] ראה "מאמר השפלות והשמחה".

[ו] דה"יא כט, יד.

[ז] אבות פ"ג מ"ז.

[ח] ישעיה ס, כא.

[ט] תהלים צז, יב.

[י] לוח 'היום יום' ב' חשון.

[יא] בפסוק הראשון כתוב "פניאל" ובפסוק השני "פנואל". פניאל-פנואל משלימים לרבוע הכפול של אחדהוי' פעמים אחד. רק פנואל = "הוי' אלהינו הוי' אחד".

[יב] ד"ה "כי ראיתי", וז"ל:

כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (לב ל). ומתרגם התרגום אונקלוס, ארי חזיתי מלאכא דה' אפין באפין ואשתזיבת נפשי. וי"ל האיך שייך הצלה מן מלאך ה' הקדוש שנשלח ממקור הרחמים ובוודאי אינו עושה רע, ולמה אמר ואשתזיבת נפשי.

ולהבין זה נקדים, דהנה ידוע שגסות הרוח הוא מקור כל המדות רעות והקליפות (ר"ח ש' היראה פ"ד אות כח), ומי שיש בו בחינת גאוה נסתלק ממנו בחינת הקדושה. ולכן צריך האדם ליזהר מאוד מאוד להיות שפל רוח, היינו להסתכל תמיד במדות הרעות ותאוות הגשמיים שיש בו ולא תקנם עדיין, ועי"ז יהיה לו בחינת הכנעה ובושה לפני הבורא ב"ה ולא יתגאה כלל.

אך זהו במי שאינו בשלימות העבודה עדיין, ולא תקן כל מדותיו, ובעבור זאת נכנע מאוד. אבל מה יעשה מי שהוא באמת צדיק גמור ותקן כל מדותיו לה', היינו כמו יעקב אבינו שתקן כל מדותיו, כמרומז בשמו יע"קב גימטריא שבע פעמים שם העצם ית' שיש בכל הז' מדות וד"ל, ולזה אין שום עצה בעבור מה להיות נכנע, ואז יש להיצר הרע מקום להטיל בו בחינת גאוה לאמר לו עתה הגעת לשלימות העבודה, ובזה יתגאה.

לכן העצה לזה, להסתכל בעבודת המלאכים ושרפים העומדים ברום עולם ועונים באימה ויראה גדולה קדוש כו', שאין להם שום בחינת גשמיות ואעפי"כ עומדים ביראה בעבודה גדולה שאי אפשר להשיגה, ואיך לא יכנע אדם בשר ודם גשמי, ואיך לא יבוש, אעפ"י שיש לו יראה אבל אינו מגיע לבחינת יראת מלאך, ובהתבוננו בזאת אזי בוודאי יכנע מאוד מאוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

אמנם גם בזאת יש עצה למלך זקן וכסיל, ומצודה, לתפוס אותו צדיק לבטלו מעבודתו השלימה, ולהפיל אותו בבחינת עצלות, היינו להיות עצל בעבודת ה' מחמת גודל ההכנעה, ולאמר לו מי אתה לקרב ולגשת לקודש ולייחד יחודים נפלאים על ידי תפלתך בעולמות העליונים העומדים ברומו של עולם, ועי"ז יוכל ליפול בבחינת עצל, לילך בכבידות לעבודת ה' (כמו בעל מרה שחורה). ולמצודה זו (צריך סייעתא דשמיא שיאיר עליו ה' הארה קדושה ושמחה ומהירות לעבודתו ית') עצה היעוצה, לזכור שעיקר בריאת העולם היה בגין דיתקרי רחום בגין דיתקרי חנון ובכל י"ג מכילין דרחמי (ע' זח"ג רנז ע"ב), וזהו רחמיו ית' שאדם שהוא בשר ודם בא מטפה כו' אעפ"י שאינו כדאי וראוי, ואעפי"כ עובד אותו, ועי"ז יחזור לעבוד ה' בשמחה גדולה ובזהירות כראוי.

והנה כל זה מלמדנו התורה הקדושה דרך ה' ועבודתו ית', והיא היתה מלחמת יעקב אבינו עם שרו של עשו (כפירוש רש"י ז"ל) הוא היצר הרע. וזשאה"כ ויאב"ק איש עמו וגו', פירוש שרצה להכניס בו לכל הפחות אב"ק גסות, ר"ל מעט גסות הרוח, היינו שיראה בעצמו שלימות העבודה שלו ועי"ז יהיה לו אב"ק גסות הרוח ר"ל מעט גסות. מה עשה יעקב אבינו ע"ה, הסתכל בעבודת המלאכים כנ"ל, וזהו שמתרגם התרגום אונקלוס ארי חזיתי מלאכא דה' אפין באפין, היינו שהסתכל בעבודתם ועי"ז נכנע לבו, ותנצל נפשו מבחינת הגסות, וזהו ואשתזיבת נפשי.

אזי וירא היצר הרע כי לא יכול לו. מה עשה, ויגע בכ"ף יר"כו, פירוש שנגע בבחינת ענוה עצמה, ר"ל בכ"ף מרמז על בחינת ענוה (ע' פ' לך לך ד"ה ויאמר אברם, וע"ע ריש פ' תולדות), יר"כו ג"כ מרמז על בחינת ענוה, כמו הירך שהוא סוף הגוף בתחתיתו, פירוש שנעשה עניו מאוד ונכנע לבו עד שנעשה עצל בעבודת ה', והלך בכבדות כמו הצולע שהולך לאט לאט כנ"ל.

עד שהאיר לו ה', ונתדבק בי"ג מכילין דרחמי, שעיקר בריאת העולם היתה בשבילם, בגין דיתקרי רחום כו', וזהו ויזרח לו השמש וגו' והוא צלע על ירכו, פירש רש"י שזרחה לו השמש לרפאות את צלעתו, ר"ל שהאיר לו ה' מן השמים עד שנתדבק בי"ג מכילין דרחמי, ואז נעשה מן אותיות עצ"ל אותיות צל"ע בחולם, והוי כאלו נכתב בוא"ו, שוא"ו זו מרמזת על בחינת הארה מה' בהתדבקות בי"ג מכילין דרחמי. וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו ארצה שעיר וגו', שורש המלה של ויש"לח הוא אותיות של"ח, גימטריא י"ג פעמים שם העצם ית', שבכל המדה יש שם העצם ית', ויעקב אבינו ע"ה שלח אותם ב' העצות, היינו בחי' מלאכים הנ"ל, היינו עבודת המלאכים, ואותה העצה של התדבקות בי"ג פעמים שם העצם, אותם העצות לפניו ארצה שעיר, ר"ל לפני היצר הרע להנצל ממנו.

[יג] ראה מלכים-ב יד, ח. דהי"א כה, יז.

[יד] נדה ל, ב.

[טו] קהלת ז, יד.

[טז] ראה גם בבית עין בפרשתנו ד"ה "ויאבק איש עמו": "וענוה גמטריא סמ"אל, זה לעומת זה, שגדול כח ענ"וה העולה קל"א להכניע ולהשפיל את הס"מ העולה ג"כ קל"א, לבל יתן לו שום מקום להחטיאו".

[יז] תקוני זהר תקון כח.

[יח] זהר ח"ג רסז, א.

[יט] ח"ג רנז, ב.

[כ] אבות פ"ג מ"א.

[כא] שם פ"ד מ"ד.

[כב] כתר שם טוב (הוצאת קה"ת) אות כח.

[כג] בראשית לב, כו.

[כד] 6162 הוא מספר יהלום – היהלום של 78 (78 פעמים 79, דעה, ששית דעת ["מפתחא דכליל שית"] כנודע). בשני הפסוקים יש 90 אותיות, שאף הוא מספר יהלום, היהלום של 9 (מאד-מאד הנאמר ביעקב). יעקב עצמו הוא מספר יהלום, היהלום של 13.

[כה] "והוא צלע" = 208, יצחק אבי יעקב, ח פעמים הוי' ב"ה. "צלע" היינו סוד הצלע שממנה נבראת חוה, שרש נשמת יצחק, כנודע.

[כו] ראה 'הנפש' פ"ז.

[כז] ראה עץ חיים שער כג (מוחין דצלם) פ"ה (מ"ק); שיעורים בסוד ה' ח"ב עמ' קטו; ח"ג עמ' קנט.

[כח] ע"פ תקוני זהר תקון יג (כט, א).

[כט] בראשית ד, א.

[ל] תניא סוף פרק ג.

[לא] ראה הוספות לכתר שם טוב (הוצאת קה"ת, הוצאה שלישית) אות קסט.

[לב] לקוטי מוהר"ן תנינא תורה עח.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com