חיפוש בתוכן האתר

"והוי' ברך את אברהם בכל" - מוצאי ל' תשרי ע"ט – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

מוצאי ל' תשרי ע"ט – כפ"ח

"והוי' ברך את אברהם בכל"

בר מצוה אברהם-לייב שי' סגל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

משפחות מנקין וסגל

לחיים לחיים, שתהיה חסיד ירא שמים ולמדן, כמו שהרבי רוצה, ותעבוד את ה' מתוך שמחה וטוב לבב מרב כל. הבר-מצוה נקרא אברהם-לייב על שם הסבא-רבא-רבא שלו. שם המשפחה המקורית (דרכה אנחנו גם קרובים) הוא מנקין – משפחה גדולה מאד היום בארץ. הבת של אותו אברהם-לייב, שהיה בעירה פולטבה באוקראינה, נקראה רבקה – צדיקה מיוחדת מאד, שהבן שלה הוא סבא של אברהם-לייב שלנו, ר' שמואל ע"ה, שכולנו הכרנו טוב.

נקדים סיפור אחד על הסבא-רבא-רבא: בתור בחור הוא למד חברותא עם עוד אחד שנקרא אברהם – אברהם-מרדכי סגל. כטבע חברים טובים, אחד מהחברים בחברותא רואה בחבר שלו הצעת-שידוך טובה לאחותו. כל אחד יכול ללמוד ממנו – לא בגיל הזה, קצת יותר מבוגר... – דבר חשוב מאד. אברהם-לייב מנקין, שלמד חברותא עם אברהם-מרדכי סגל, ראה בו שידוך מצוין עבור אחותו, הענא-לאה. השידוך באמת נעשה, וממנו נולד השווער שלי – ר' משה-צבי סגל, שהיה מאד קשור כאן לכל עניני כפר חב"ד, הקמת ופיתוח כפר חב"ד. זהו רק הקשר בינינו. הווארט היה שכאשר לומדים חברותא – טוב בשביל לעשות שידוכים עם האחיות...

אברהם לייב – "אברהם בכל"

כעת נאמר כמה דברים לגבי השם אברהם-לייב: יש שכותבים ליב, עם י אחת, ויש שכותבים לייב, בשתי יודין. בהזמנה, וגם בספר של השווער שלי, כתוב אברהם-לייב עם שתי יודין.

בהשגחה פרטית קשור להיום, ראש חדש חשון. אחרי הלל בראש חדש נוהגים לומר את הפסוק "ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל"[ב]. אם כותבים לייב, כמו שכותבים כאן, הוא עולה בכל. זאת אומרת שאברהם-לייב היינו "אברהם בכל".

ארבעת פירושי "בכל"

הפסוק המקדים את שידוכו של יצחק (ובעצם המעבר מסיפור חיי אברהם לסיפור חיי יצחק) הוא "ואברהם זקן בא בימים והוי' ברך את אברהם בכל". ל"בכל" בו ברך ה' את אברהם יש כמה וכמה פירושים של חז"ל[ג]:

פירוש ידוע, שמובא הרבה בחסידות, הוא ש"שלשה שהטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא". מי הם? האבות שלנו, אברהם, יצחק ויעקב. לומדים זאת מכך שהמלה "כל" מופיעה אצל כל אחד מהם – "והוי' ברך את אברהם בכל", "ואֹכל מכל"[ד], "יש לי כל"[ה] – "בכל, מכל, כל"[ו]. "כל" הוא העולם הבא, כל טוב.

פירוש נוסף, שמביא רש"י, הוא ש"בכל" היינו "בן היה לאברהם אבינו" – "בכל" בגימטריא בן – ועליו להשיאו. אכן, זהו פסוק הקדמה לסיפור השידוך הכי חשוב בתורה – שידוך יצחק אבינו ורבקה אמנו. אדמו"ר הזקן כותב בסוף לקוטי תורה שהשידוך העיקרי בכל התורה, עליו כתוב "מהוי' יצא הדבר"[ז], הוא השידוך בין מה ו-בן בלשון הקבלה – השידוך בין יצחק אבינו ורבקה אמנו (כעת דברנו על שידוכים ועל הסבתא הצדקת רבקה...).

אבל חז"ל אומרים משהו הפוך – לא ש"בכל" הוא בן, כדרשת רש"י לפי הגימטריא, אלא – ש"בת היתה לאברהם אבינו ו'בכל' שמה". לאברהם היתה בת ששמה הפרטי היה "בכל".

יש עוד פירוש בגמרא[ח], על פי פסוק באיוב – "רומו מעט ואיננו והמכו ככל יקפצון..."[ט]. איך חז"ל מפרשים את הפסוק? מי שיש לו גסות רוח, שהוא רם ("רומו"), מתמעט ומתקטן ("מעט") עד שאיננו בעולם הזה ("ואיננו") – הוא נאסף בלא עת. אבל מה ההמשך? "והֻמכו" – מי שיש לו מדת הענוה, שהוא מך – "ככל יקפצון", הוא יקפוץ-יאסף מהעולם בשנים טובות, בשיבה טובה (ובמקום אחר לשון חז"ל היא "יראה אחרית ותקוה טובה"), כשלשת האבות בהם נאמר "כל" ("ככל"). כאן "כל" היינו מדת הענוה, הבטול והשפלות. מי שענו – ואפילו אם פעם היתה לו גסות הרוח ועשה תשובה – "ככל יקפצון", יזכה לאחרית ותקוה טובה, גם בגשמיות וגם ברוחניות. אם כן, יש לנו עוד פירוש מופלא, שהמלה "כל" היא ענוה ושפלות.

ענוה-שמחה-אהבה-יראה

כמו שהפירוש האחרון מפרש את "כל" כמדה בנפש – מדת הענוה – ניתן לתרגם גם את שלשת הפירושים הקודמים למדות בנפש: הפירוש ש"כל" היינו עולם הבא הוא מדת השמחה – עולם הבא בקבלה הוא בינה-אמא שפנימיותה שמחה; הפירוש ש"בכל" הוא בן שייך למדת האהבה, "זכר חסדו"; הפירוש ש"בכל" היא בת שייך למדת היראה – "אשה יראת הוי' היא תתהלל".

ארבע המדות הללו – ענוה ("והומכו ככל יקפצון"), שמחה (מעין עולם הבא), אהבה (בן), יראה (בת) – מכוונות כנגד י-ה-ו-ה. המדות ענוה ושמחה הולכות יחד, הן יה. איך אני יודע שהן זוג? יש פסוק שעליו דרוש ארוך ועמוק של אדמו"ר האמצעי[י] (יש גם מהרבי, ומהרבי הקודם, אבל הכי ארוך הוא הדרוש של אדמו"ר האמצעי), הדרוש הכי חשוב כדי להבין את מדת הענוה – "ויספו ענוים בהוי' שמחה"[יא]. פסוק בישעיהו, האומר שהענו מוסיף שמחה – גם מוסיף שמחה בה' עצמו, וכמובן גם בעבודת ה' שלו. ענוה ושמחה הן אבא ואמא, יה. אחר כך אהבה ויראה הן בן ובת, וה:

  י        ענוה

  ה       שמחה

  ו        אהבה

  ה       יראה

מדות ה"אשל אברהם"

נסיים בסיפור: אתמול, כ"ט תשרי, היה יארצייט של אחד מגדולי החסידות, שהוא גם אחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים – רבי אברהם-דוד מבוטשאטש, בעל ה"אשל אברהם" ועוד ספרים רבים על השו"ע. בתור גדול הפוסקים, טפת חידוש – חשוב שאנשים ידעו – שהוא היה חסיד מובהק. היו לו שני רביים. אחד שהיארצייט שלו כמה ימים קודם, כ"ה תשרי, בעל הקדושת לוי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סניגורן של ישראל – הוא רבו המובהק הראשון. אחר כך הרבי השני שלו הוא רבי משה לייב מסאסוב, התלמיד המובהק של רבי שמעלקא מניקלשבורג. כתוב שאת מדת האהבה (שעיקרה אהבת ישראל) הוא קבל מהברדיטשובער, ושלש מדות הוא קבל מרבו השני, רבי משה לייב מסאסוב, מדת השמחה והענוה והיראה – בדיוק ארבע המדות שלמדנו מ"והוי' ברך את אברהם בכל".

אנחנו מברכים אותך, אברהם-לייב – שנקרא על שם צדיק גדול, הסבא-רבא-רבא שלך, ועולה "אברהם בכל"[יב] – שיתקיים אצלך "ואברהם זקן בא בימים", זקן הוא חכם, מי שלומד הרבה תורה, "זה קנה חכמה"[יג], "והוי' ברך את אברהם בכל", שיהיו לך כל הפירושים, ענוה, עולם הבא שהוא שמחה, בן שהוא אהבת ה', ואהבת ישראל שהיא העיקר, ובת, "יראת הוי' טהורה"[יד], "ו'בכל' שמה". לחיים לחיים.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] בראשית כד, א.

[ג] ראה ב"ב טז, ב.

[ד] בראשית כז, לב.

[ה] שם לג, יא.

[ו] נוסח ברכת המזון.

[ז] בראשית כד, נ.

[ח] סוטה ה, ד.

[ט] איוב כד, כד.

[י] מאמרי אדמו"ר האמצעי נ"ך.

[יא] ישעיה כט, יט.

[יב] אברהם לייב עולה ש, משולש כד. בספר יצירה (פ"ג מ"ב) ש היא אות האש, מדת הגבורה-יראה בה השתלם אברהם בעקדה בסוד ההתכללות (ראה זח"א קיט, ב; ח"ג יח, א; לקו"ת לאריז"ל וירא ד"ה "סוד העקידה"; לקו"ת ואתחנן ח, ב; שם דרושי ר"ה נח, ב; מעין גנים ח"א עמ' לז ואילך) – בכל לשון התכללות. והוא עולה "פחד יצחק" (בראשית לא, מב), בעקדה אברהם הוליד בעצמו את (מדת) יצחק. והיינו כנגד שני הפירושים של "בכל", בן ובת. יצחק הוא "בן אברהם" = אברהם לייב כו'.

[יג] ע"פ קידושין לב, ב. אברהם לייב ראשי תבות אל, שם החסד – "חסד אל כל היום" (תהלים נב, ג), "ואברהם זקן בא בימים" – וסופי תבות בם ("ודברת בם", תורה), היינו סוד אלב"ם = חכמה – "כֻלם בחכמה עשית" (תהלים קד, כד), 'כלם באלב"ם עשית' (מגלה עמוקות על ואתחנן אופן קצו). היינו "זקן בא בימים", "זה קנה חכמה". אמצעי התבות = ברכה – לאברהם נאמר (בראשית יב, ב) "והיה ברכה", "הברכות מסורות לך" כו' (רש"י שם). והוא על ידי חיבור ב יודין של לייב ל-כ. נמצא שאברהם לייב היינו ברכה בתוך חכמה, חכמה מבורכת (על דרך הרמז שאהבת ישראל = חכמה פעמים אהבה).

[יד] תהלים יט, י.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com