חיפוש בתוכן האתר

"כי עמך הסליחה" - ח' תשרי ע"ט – ת"ת תורת חיים, ירושלים הדפסה דוא

בע"ה

ח' תשרי ע"ט – ת"ת תורת חיים, ירושלים

"כי עמך הסליחה"

חלוקת לעקאַח במוסדות החינוך בירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

השיעור שלפנינו ניתן לתלמידי מוסדות החינוך של הרב בירושלים – מגיל הגן ועד לישיבה ותיכון לבנות – בכינוס התעוררות בעשרת ימי תשובה.

הפרק הראשון של השיעור עוסק בדמותו של אהרן הכהן, הנכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים. על כל יהודי להזדהות עם אהרן הכהן ביום כיפור, ולהרגיש שהוא-הוא נכנס לקדש. אהרן מתאפיין ביראת ה' טהורה, באהבה רבה, בשמחה ובבטול לה' וביום כיפור באה לידי ביטוי 'התמחות' מיוחדת שלו – התמחות בוידוי. אהרן שייך גם לאור ולגילוי אלקות וגם לסליחה של יום כיפור, הרמוזים בשני פסוקי "כי עמך" בתנ"ך – "כי עמך מקור חיים באורך נראה [אותיות אהרן] אור" ו"כי עמך הסליחה".

הפרק השני מפרט ארבעה פירושים (המכוונים ל'עבודה' עמוקה) ב"כי עמך הסליחה למען תורא" – פסוק אותו אומרים בכל יום מעשרת ימי תשובה – ומכוון אותם כנגד אותיות שם הוי' ב"ה.

א. ההזדהות עם מדות אהרן – מיום כיפור לסוכות

איחולי שמחה וטהרה

שנה טובה ומתוקה לכולם, שיהיה גמר חתימה טובה. שתהיה שנה שמחה, ללמוד תורה ולקיים מצוות בשמחה, "עבדו את הוי' בשמחה באו לפניו ברננה"[ב]. בזכות השמחה של מצוה נזכה למשיח. כתוב ש-משיח אותיות יִשמח ויְשַמח, הוא שמח ומשמח את כולנו, ובשביל לקבל אותו – צריך לקבל אותו בשמחה. צריך להתפלל בימים האלה, ובפרט ביום כיפור – כתוב "לפני הוי' תטהרו"[ג], מתפללים על טהרה, כפרה וטהרה, וכתוב בתניא[ד] שלב טהור הוא לב שמח. שכולנו נהיה טהורים ושמחים, לעבוד את ה' בשמחה וככה להביא את המשיח.

הזדהות עם אהרן הכהן ביום כיפור

לכל חג יש דמות עיקרית. הכי פשוט לזהות אותה ביום כיפור, כי כל עבודת יום כיפור כשרה אך ורק בכהן הגדול. הכהן הגדול הראשון הוא אהרן, אחיו הגדול של משה רבינו, עליו נאמר "בזאת יבא אהרן אל הקדש"[ה], בתחלת פרשת יום כיפור, בפרשת "אחרי" בחומש ויקרא. כל ענין יום כיפור הוא שאהרן בא אל הקדש, ועם כל העבודה שהוא עובד בקדש הוא זוכה לכפר "בעדו ובעד ביתו ['זו אשתו'[ו]]"[ז] ובעד כל אחיו הכהנים ובעד כל עם ישראל[ח]. הכל עבודה של אהרן, הכהן הגדול.

בתוך הלב של כל יהודי – כל אחד וכל אחת – יש את הניצוץ של אהרן, כמו שיש את כל שבעת הרועים, האושפיזין של חג סוכות. העבודה המיוחדת של יום כיפור הוא לגלות את הנקודה של אהרן כהן גדול שיש בכל אחד ואחת. יש בטוי בחז"ל שבו כהנים נקראים 'אהרנים'[ט], אבל בעם ישראל מקובל שגם למי שלא כהן קוראים בשם פרטי אהרן. אם כן, אהרן יכול להיות – וצריך להיות – כל יהודי. הזמן המיוחד בו אהרן הוא השם שלךָ ושלךְ הוא יום כיפור – צריך ממש להזדהות, עד כדי כך שאני אהרן שצריך להכנס אל הקדש, "בזאת יבא אהרן אל הקדש", ולכפר על בני ישראל.

שער הכניסה – יראה

שוב, הפסוק אומר "בזאת יבא אהרן" – הפשט של "בזאת" הוא בקרבנות שמביא אהרן, המוזכרים בהמשך, אבל יש הרבה רמזים מהי "זאת"[י]. "זאת" לשון נקבה, אז כמו שמכפר "בעדו ובעד ביתו [זו אשתו]", כנראה כניסתו לקדש היא בזכות אשתו. אם כל אחד מישראל הוא בחינת אהרן ביום כיפור, מהי ה"זאת" בנפש? כתוב[יא] ש"זאת" היא יראת ה'.

מצד אחד, אמרנו שצריך לעבוד את ה' בשמחה וטהרת יום כיפור היא דווקא שמחה, לב שמח, אבל יש שני פסוקים – "עבדו את הוי' בשמחה" ו"עבדו את הוי' ביראה"[יב] – ויש תלות ביניהם[יג]. צריך להתחיל עם נקודה של "יראת הוי' טהורה"[יד] – כמו ששמחה היא לב טהור, גם יראה היא טהורה – ובאמת היא בחינת אשה, "אשה יראת הוי' היא תתהלל"[טו], מלכות בקבלה[טז]. "בזאת יבא אהרן" היינו סוד המלכות. כל אחד צריך להכנס לעבודת יום כיפור עם נקודת המלכות, ה"זאת".

צום-קול-ממון

חוץ מזה ש"זאת" היינו "יראת הוי' טהורה" יש גימטריא מפורסמת של "זאת": גם בר"ה וגם ביו"כ אנחנו אומרים[יז] "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". זהו שיא התפלה. מי שמסתכל במחזור, מן הסתם כולם ראו, מעל כל אחת מהמלים האלה – תשובה, תפלה, צדקה – כתובה עוד מלה. למעלה מ"תשובה" כתוב "צום", למעלה מ"תפלה" כתוב "קול" ולמעלה מ"צדקה" כתוב "ממון":

צום הוא ביטוי של תשובה – בעיקר צום יום כיפור. כל השנה צריכים לעשות תשובה, אבל לאו דווקא בצום – לא דרך החסידות – אבל ביום כיפור צריכים לצום, צריכים לעשות תשובה בצום.

תפלה היא קול. כתוב בחסידות[יח] שיש שתי בחינות קול – קול חיצוני, שנשמע, וקול פנימי בלב שלא נשמע, צעקה חרישית מתוך הלב. כל הזמן צריך להתפלל, "הלואי יתפלל אדם כל היום כולו"[יט] – לא כל הזמן בקול נשמע. צריך גם קול נשמע בזמנים מסוימים, אבל באופן תמידי צריך להתפלל ב"קלא פנימאה דלא אשתמע"[כ], הקול הפנימי של הלב שלא נשמע. זו עבודת היהודי – כל הזמן להתפלל לה'.

צדקה כוללת את כל המצוות, לעזור למישהו – גם לתת כסף וגם לעזור לחבר, לחשוב מה הוא צריך. בגשמיות עוזרים לעני כאשר נותנים לו כסף, ומלה נרדפת לכסף היא ממון.

למה כותבים את שלש המלים האלה? כי כולן שוות בדיוק אותו דבר – 136. צום שוה 136, קול שוה 136 וגם ממון שוה 136. לכן חושבים על שלש המלים האלה כאשר אומרים "ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". כאשר מחברים את שלש המלים – צום-קול-ממון – כמה שוה? הרי צריכים את כולם, לכן אפילו לפני המלה הראשונה, "תשובה" יש ו החבור – "ותשובה ותפלה וצדקה", צריך לחבר את כולן יחד. שלש פעמים 136 שוה 408 – זאת. שער הכניסה של יום כיפור הוא "זאת", "בזאת יבא אהרן אל הקדש". ב"זאת" יש שלש אותיות, כך שהערך הממוצע של כל אות הוא 136 – גם צום, גם קול וגם ממון[כא]. את כל שלשת הדברים האלה צריך לחבר יחד ומקבלים "זאת", מקבלים "יראת הוי' טהורה", וככה נכנסים אל הקדש ביום כיפור, בבחינת אהרן כהן גדול, עם ניצוץ אהרן שיש בלב של כל אחד.

אהבת אהרן

כתוב[כב] ש-אהרן הוא צירוף אותיות נראה. עד כאן דברנו על הקשר של אהרן ליראה ולשמחה, אבל אהרן קשור גם לאהבה – אהרן הוא איש חסד. כל הכהנים הם חסד, אבל במיוחד אהרן, שמדתו העצמית היא אהבה רבה[כג]. יש לו אהבה עצומה ורבה לכולם – קודם לה' יתברך, ולכל היהודים. הרי אהרן הוא "אוהב שלום ורודף שלום"[כד], עושה שלום בין כולם. למה? כי הוא אוהב את כולם מאד. צריך ללמוד מאהרן, דווקא ביום כיפור, את מדתו העיקרית – אהבה רבה.

כשלוקחים את השם אהרן ומחשבים כל אות במספר קטן – מצמצמים כל אות – א היא א, ה היא ה, ר במספר קטן היא ב ו-ן במספר קטן היא ה. אז אהרן הוא אהבה – כולו אומר אהבה. זהו עוד דבר מאד חשוב לגבי אהרן.

הוא גם "בזאת יבא אהרן", עם היראה הטהורה – הוא צריך לכפר על בני ישראל, להביא אותנו ללב טהור, לב שמח – והוא עצמו כולו אומר אהבה.

אור אהרן

יש קשר בין אהבה לבין האור שנברא ביום הראשון של מעשה בראשית. מהו יום ראשון ביחס לבריאת העולם? העולם נברא בכ"ה אלול, כך שהשבוע הראשון של הבריאה נגמר ב-ב' תשרי. יום ב' דר"ה, הוא שבת בראשית. צום גדליה, ג' תשרי, הוא כבר יום ראשון השני. מהו לגבי יום כיפור? מה המיוחד של יום כיפור? יום כיפור הוא יום ראשון השלישי מבריאת העולם ובשלש פעמים יש חזקה. כלומר, יש משהו דווקא ביום כיפור שהוא היום הראשון – היום החמשה עשרה למעשה בראשית, שם יה[כה] (המספר הראשון שהוא שם קדוש), שהוא יום ראשון השלישי.

ביום ראשון נברא האור – כתוב שאהרן הוא אהבה (פנימיות ספירת החסד, המדה של "יום אחד" של מעשה בראשית) שהולכת יחד עם אור[כו]. לכן אהרן הוא צירוף אותיות נראה – "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור"[כז]. אנחנו אומרים לקב"ה שיחד איתך ממש, "עמך", יש את מקור החיים, "כי עמך מקור חיים". "מקור חיים" עולה בגימטריא אור-אור, ואז ממשיכים "באורך נראה אור" – פסוק מלא אור. זהו פסוק של יום כיפור. שוב, המלה "נראה" היא אהרן, שרש נשמת אהרן.

"כי עמך מקור חיים" ו"כי עמך הסליחה"

אם כן, דברנו על שמחה, על יראה, על אהבה ועכשיו אנחנו מדברים על אור – לראות את האור של ה'. בכל התנ"ך יש רק שני פסוקים בהם כתוב "כי עמך...", בהם פונים אל ה' יתברך ואומרים "כי עמך", ביחד איתך ממש. פסוק אחד אומר "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" ופסוק שני – אותו אומרים במשך כל עשי"ת, "בין כסה לעשור"[כח], בין ר"ה ליום כיפור, ב"שיר המעלות ממעמקים קראתיך הוי'"[כט] – "כי עמך הסליחה למען תורא"[ל]. זהו פסוק שודאי שייך ליום כיפור, כי כל ענין יו"כ הוא "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו"[לא] – מבקשים מה' סליחה וה' סולח ביום כיפור, בטוח ה' סולח, זהו יום של סליחה, החל מתחלת היום, בתפלת כל נדרי, שאומרים את הפסוק "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה"[לב] ג פעמים, חזקה.

מה הפסוק הכי חשוב של סליחה בכל התנ"ך? "כי עמך הסליחה למען תורא". אם כן, שני הפסוקים הולכים יחד – "כי עמך מקור חיים [= אור אור] באורך נראה אור" ו"כי עמך הסליחה למען תורא"[לג]. מי פועל זאת? אהרן.

מרכיבי הוידוי

מה עיקר עבודת אהרן, חוץ מהקרבנות שהוא מביא? מה עיקר עבודת יום כיפור? וידוי. איך הוא מכפר "בעדו ובעד ביתו" ("זו אשתו"), בעד הכהנים ובעד כל ישראל? הכל על ידי וידוי. כנראה שמי שהכי יודע להתוודות הוא אהרן, הכי חזק בוידוי. לא ראינו מישהו אחר שזוהי ההתמחות העיקרית שלו[לד].

אהרן הוא בעצם חסד, ווידוי שייך לספירת ההוד בקבלה וחסידות. כתוב שיד ימין, שהיא החסד, הולכת לרגל שמאל, שהיא ההוד – הביטוי הוא "שִׂכֵּל את ידיו"[לה]. כח האהבה בנפש נמשך להוד, גם להודות מתוך הכרת הטוב וגם להתוודות, לומר וידוי בפני ה' הטוב והמיטיב לכל. הכח להתוודות הוא כח מיוחד של אהרן (וכח הניצוץ של אהרן שבתוך כל אחד ואחת מאתנו).

אומרים את הוידוי של יום כיפור הרבה פעמים – וידוי ארוך, לא רק "אשמנו בגדנו", יחסית בקיצור, אלא "על חטא שחטאנו לפניך..." עם כל אותיות האלף-בית כפול – צריך לחשוב שאני אהרן ביום כיפור, הוא מתוודה. הוא צריך להתלבש בי – "עיבור נשמה", כל אחד וכל אחת צריך לקבל "עיבור נשמה" של אהרן – והוא יודע איך להתוודות, מתוך "בזאת יבא אהרן", מתוך היראה שלו והאהבה רבה שלו, שמתבטאות דווקא בוידוי שלו[לו].

חיבור יום הכפורים וסוכות – ענן הקטרת וענני הכבוד של הסוכה

מה אומרים אחרי כל כמה "על חטא"? "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו" – מבקשים סליחה, מבקשים את "כי עמך הסליחה למען תורא". מה קורה אחרי כל העבודה העצומה של יום כיפור, העבודה הכי גדולה בשנה, שכולה עבודת אהרן? אהרן נכנס לפני ולפנים, לקדש הקדשים בבית המקדש, ומביא קטרת מיוחדת שהכינו לשם כך במיוחד, ועולה ענן הקטרת בקדש הקדשים – "כי בענן אראה על הכפרת"[לז] – מה קורה עם ענן הקטרת? כתוב בקבלה[לח] שהענן הזה אחר כך יורד ונעשה ענני הכבוד שהקיפו והגנו על ישראל, שהיו בזכות אהרן. הרי בזכות משה רבינו זכינו לאכול את המן במדבר, בזכות מרים הנביאה, האחות הגדולה, זכינו לבאר המים, שהיו לנו מים לשתות במדבר, אבל בזכות אהרן זכינו לענני הכבוד[לט]. איזה חג הוא החג של ענני הכבוד? חג הסוכות, שבא בהמשך ליום כיפור.

כשיושבים בסוכה בחג סוכות ישנה מצוה, ממש חיוב[מ], לזכור שהסכך של הסוכה הוא זכר לענני הכבוד. כתוב שענני הכבוד יורדים מענן הקטרת שהכניס אהרן לפני ולפנים, לקדש הקדשים, ביום כיפור. זהו הקשר בין יום כיפור לסוכות. כלומר, ההזדהות עם אהרן ממשיכה לסוכות, מקיפה את סוכות. סימן שלכתחילה יש לאהרן מטען גדול של שמחה, שעתיד להתגלות ב"זמן שמחתנו" בענני הכבוד.

ב. פירושי "כי עמך הסליחה למען תורא"

נסיים בכמה פירושים של המפרשים לפסוק "כי עמך הסליחה למען תורא". יש פה סליחה ויש פה, על פי פשט, יראה. המפרשים מקשים קושיא – קושיא פשוטה מאד – מה הקשר בין סליחה ליראה? אם ה' סולח לנו, למה שזו תהיה סיבה שנירא מפניו?

תרגום יונתן: הסליחה כדי שנראה את ה'

עוד לפני שמסתכלים בפירושים קוראים את התרגום לתהלים. התרגום מתרגם בצורה מפתיעה מאד – מתרגם את המלה "תורא" לא מלשון יראה, שהוא הפשט, אלא מתרגם "תורא" מלשון ראיה, "תתחמי" בארמית[מא]. חמי בארמית פירושו לראות, כך שלפי תרגומו הפסוק אומר שה' סולח לנו בשביל שנראה אותו. כאשר זוכים לסליחה של ה' ישנו גילוי עצום של הקב"ה ורואים אותו.

כתוב שה' רוצה שנראה אותו – ה' ברא את העולם כדי שנכיר בו, כך כתוב בזהר[מב]. יש להכיר בשכל, ויש עוד יותר – לראות, "עין בעין יראו בשוב ה' ציון"[מג]. "רצוננו לראות את מלכנו"[מד], כך אמרנו לפני מתן תורה, ועוד יותר לפני התורה החדשה שיגלה מלך המשיח. אנחנו רוצים לראות את ה', את מי שנותן לנו תורה חדשה. אבל כל זמן שה' לא סולח לנו יש מסך המבדיל, "עונֹתיכם היו מבדִלים בינֵכם לבין אלהיכם"[מה], כך שרק אחרי ועל ידי שה' סולח לנו את העונות מוסר המסך שעשינו בינינו לבין הקב"ה, ואז אנחנו יכולים לראות את מלכנו, לראות את ה'.

זהו פירוש מופלא ביותר של "למען תורא", שעל ידי שה' סולח לנו זוכים לראות אותו. צריך לחשוב עליו ביום כיפור, שהוא יום האור השלישי, ה"חזקה" של אור, יום ראשון[מו], בעולם. מבקשים את הסליחה כדי שהאור הגנוז יגלה לנו אותו עצמו, שנראה את בורא העולם.

רש"י: הכח לסלוח נמצא אצל ה' בלבד

איך רש"י מסביר את הפסוק? כל המפרשים מסבירים "למען תורא", לשון יראה – זה הפשט, לא כמו התרגום שאומר ש"תורא" לשון ראיה. איך רש"י מסביר? הוא אומר[מז] שצריך לדעת שאין בכח אף אחד – שום אדם ושום מלאך ושום ספירה – לסלוח. לאף אחד אין כח לסלוח, לכן אין טעם לבקש סליחה על עונותינו מאף אחד חוץ מה"אחד יחיד ומיוחד", הקב"ה. "כי עמך הסליחה" לפי רש"י היינו אמירה שהסליחה היא רק כח שלך, לא בכח אחר. הידיעה הזו מחייבת אותי להתרכז ולרכז את כל בקשת הסליחה שלי כלפי שמיא – רק לה', ממש לעצמותו יתברך. עלי לרכז את כולי רק בה', "בלתי להוי' לבדו"[מח], כי אף אחד אחר לא יכול לעזור לי.

הנקודה הזו נוגעת בפרט לבקשת סליחה, אבל בעצם היא ענין כללי. אנשים חושבים על כל מיני צרים בחיים שאולי מישהו אחר יכול לעזור לי. הוא פונה למישהו אחר, שנדמה לו בדמיון שלו שיכול לעזור לו, אבל צריך להגיע להכרה ש"מאין יבֹא עזרי? עזרי מעם הוי'"[מט], אף אחד לא יכול לעזור לי – ובפרט בענין הסליחה – חוץ מה', "כי עמך הסליחה". ברגע שאני מרוכז ופונה רק אליו יתברך – זו "יראת ה' טהורה". אם כן, "כי עמך הסליחה למען תורא" – אני ירא ממך כי אני יודע שאתה הכתובת היחידה, אין שום כתובת אחרת חוץ ממך .זהו פירוש רש"י.

ראב"ע: הסליחה נותנת תקוה לשוב ליראת ה'

איך האבן עזרא, הפשטן השני החשוב, מפרש את הפסוק? פירוש אחר, לא כמו רש"י. הוא אומר[נ] שכאן דוד המלך – אף שלא מוזכר בתחלת הפרק, בשונה מרוב הפרקים בתהלים בהם מוזכר דוד, אך הוא אומר זאת, כל תהלים הוא הספר שלו – אומר לה' 'אם אתה תסלח לי אז תורא'. כתוב[נא] שדוד המלך לא היה ראוי לאותו חטא, בת שבע, רק כדי "להורות תשובה ליחיד" – להראות שכולם יכולים לעשות תשובה. לכן הוא אומר לה' – אם תסלח לי כולם ייראו ממך, כי יראו שאף שעשיתי חטא חמור סלחת לי וזהו קידוש ה'. מלך אמתי רוצה רק להרבות בכבוד שמים ולהמעיט בכבוד עצמו[נב], והוא טוען – אם תסלח לי שמך יתקדש בעולם וכולם יראו ממך, יראו כמה שאתה טוב, שאתה טוב וסלח, לכן ירצו לעבוד אותך. אם ח"ו לא תסלח לי, מה יעשו הבריות, כל האנשים בעולם? יתייאשו – יתייאשו מעבודת ה'. ככה מסביר האבן עזרא – "ממני יראו וכן יעשו", אם אתה סולח לי כולם ייראו ממך ויעבדו אותך (כמוני). אם אתה לא סולח לי, ח"ו, כולם יתייאשו מלעבוד אותך. לא כדאי לך... כדאי לך לסלוח לי.

כלומר, לפי האבן עזרא הסליחה שאתה סולח לי היא עידוד לכל האנשים בעולם לעבוד את ה'. צריך להזדהות גם עם דוד – לומר לה' שכדאי לך לסלוח לי, ושכולם יראו שאתה סולח לי. לשם כך גם כולם צריכים לדעת מה שעשיתי לא בסדר. כולם צריכים לדעת שעשיתי לא בסדר ומגיע לי כך וכך ועל פי כן אתה סולח לי – אז כולם ייראו ממך וירצו לעבוד אותך.

המלבי"ם: סליחה – מדה עצמית אצל ה'

יש עוד פשטן, יותר מאוחר, רק לפני 150 שנה, המלבי"ם על התנ"ך – פירוש מאד חשוב – שמסביר משהו אחר, אפשר לומר יותר עמוק: הוא אומר[נג] שבמדת בשר ודם, אם מישהו פגע במישהו, הנפגע יכול לסלוח אם הפוגע מבקש סליחה. אם הנפגע הוא יהודי, ובקשו ממנו סליחה, הוא יכול לסלוח לו (ועל פי תורה הוא מחויב לסלוח לו, כמבואר בתניא באגרת התשובה). יתכן שהנפגע גם ילמד זכות על הפוגע, אולי פשוט ירחם עליו או שיראה משהו טוב שהוא עשה, איזו נקודת חן, נקודת אור – "עוד מעט ואין רשע"[נד]. אף שפגע בי, ואולי באחרים, הוא מוצא בו משהו טוב שבגללו הוא סולח לו, מוותר לו. יכולות להיות כל מיני סיבות שבגללן הוא מחליט לסלוח. זו מדת בשר ודם, שלא יסלח בלי סבה כל שהיא.

אבל, בניגוד למדת בשר ודם, מדת הקב"ה היא "ארך אפים"[נה], שהוא סולח גם לצדיקים וגם לרשעים[נו], גם כשאין שום סבה לסלוח. על פי נגלה אומרים שה' "מאריך אף וגבי דיליה"[נז] – נותן לך זמן לעשות תשובה, אבל אם אינך עושה תשובה הוא גובה את שלו. אבל לפי הפנימיות המדה של ארך אפים וסליחה היא מדה עצמית של הקב"ה, שלא תלויה בשום דבר. הוא גם מסביר שעל ידי הסליחה ה' עושה מישנו אינו (בבריאת העולם הוא עשה מאינו ישנו[נח]), כלומר שהוא מבטל את כל מציאות החטא מלכתחילה, דבר שאין בכוחו של בשר ודם. בכך מתגלה רוממותו העצמית של ה', שהוא מעל כל בריותיו, ו"אם חטאת מה תפעל בו"[נט], ובאים ליראת הרוממות – "למען תורא".

הסולח היחיד – הקב"ה

המלבי"ם מציין תופעה מאד חשובה – שלא מצאנו בכל התנ"ך שמישהו סולח למישהו חוץ מה'. משהו מדהים. את המלה לסלוח מצאנו בתורה, בתנ"ך, רק אצל ה' יתברך. מכאן גם המסקנה שיש לה' מדה עצמית של סליחה.

הדבר קשור למדרש חז"ל[ס] שאברהם אבינו אמר לקב"ה – לגבי העולם כולו – מה אתה רוצה ה'? "אם דין אתה מבקש אין עולם ואם עולם אתה מבקש אין דין". תחליט הקב"ה מה אתה רוצה – אתה רוצה את מדת הדין, שמישהו עשה משהו לא בסדר צריך להעניש אותו, או שאתה רוצה את העולם שבראת לכבודך? תחליט! אם אתה הולך על העולם חייבים לבטל את הדין, ואם אתה הולך על דין אז תשכח מהעולם, אין עולם. מה ה' אמר לאברהם אבינו? לא לחנם אני נקרא ארך אפים. מה אתה מוכיח אותי? פשוט שאני סולח! לא סתם קוראים לי ארך אפים.

אם כן, ה' סולח לנו גם ללא שום סבה, וכך הוא יסלח לנו. מאד דומה למה שהרבי אמר הרבה מאד בשנים האחרונות, שאין סבה בעולם לעיכוב הגאולה האמתית והשלמה על ידי מלך המשיח, חוץ מזה שיצאנו ידי חובת כל מה שאנו צריכים לעשות – מצד ה' בעצמו, ה' חייב לגאול אותנו, עכשיו, חייב לסלוח לנו, עכשיו, ברגע הזה.

ארבעת הפירושים כנגד אותיות שם הוי'

ארבעת הפירושים שאמרנו – התרגום ושלשת פירושי המפרשים – הם כנגד ארבע אותיות שם הוי' ב"ה:

התרגום, שאומר ש"תורא" לשון ראיה, שנראה אותו, הוא כנגד החכמה – חכמה היא ראיה. ה' סולח לנו כי רוצה שנראה אותו. כך מבקשים – תסלח לנו ואז תתראה לנו, שהרי אתה רוצה להתגלות בעולם.

פירוש המלבי"ם הוא עדיין "הנסתרֹת להוי' אלהינו"[סא]. פירוש המלבי"ם היה שהסליחה, בטול עצם מציאות החטא, היא רק עם ה' ("כי עמך הסליחה"), והוא יסלח לנו גם ככה, בלי שום סבה. ודאי צריכים לעשות תשובה (שגם שייכת לבינה – "ולבבו יבין ושב ורפא לו"[סב], אך יחסית היינו חיצוניות בינה, ואפילו פנימיות בינה, אך לא מה ש"פנימיות אמא פנימיות עתיק"[סג] ממש), אבל הצורך בתשובה הוא הנגלה, והנסתר – ה עילאה ("פנימיות אמא פנימיות עתיק", כנ"ל) – הוא שמה שלא יהיה ה' סולח לנו ויביא לנו את הגאולה תיכף ומיד ממש. זו ה עילאה, עלמא דאתכסיא.

פירוש האבן עזרא הוא שדוד המלך מבקש סליחה כדי לעודד את כולם, לחזק את הלב של כל באי עולם, שהנה ה' סלח לי – עשיתי משהו מאד לא בסדר וה' סלח לי – כולם יראו זאת ויתעודדו בכך לעבוד את ה'. זהו פירוש של חיזוק הלב – הסליחה מחזקת את הלב של כולם – והלב הוא ה-ו של שם הוי', כבר חלק הנגלה, "והנגלֹת לנו ולבנינו".

הידיעה שרק ה' סולח – כפירוש רש"י – בשביל שנדע לבקש רק ממנו ולא משום גורם אחר, כי אין שום גורם אחר שיכול לעזור, היא מלכות הקב"ה, ה תתאה של שם הוי', "בלתי להוי' לבדו"[סד].

ולסיכום:

  י        הסליחה למען ראית ה'

  ה       תכונת הסליחה (ללא כל סבה) שייכת לה' בלבד

  ו       הסליחה מעודדת את כולם לעבודת ויראת ה'

  ה       הידיעה שרק ה' סולח מפנה אליו בלבד

ברכת סיום

אם כן, יש לנו ארבעה פירושים – אני מקוה שבחיידר ובבית הספר יעשו עליהם חזרה, אם לא עכשיו טוב גם אחרי יום כיפור. בכל אופן, שנכנס ליום כיפור עם לב שמח ולב טהור, נבקש סליחה מה' ונדע בבטחה שה' סולח לנו, "כי עמך הסליחה למען תורא". הפירוש של אור, שהוא מתגלה לנו, הוא בעצם הפסוק שהוא בן-הזוג של "כי עמך הסליחה" – "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור". על ידי "כי עמך הסליחה למען תורא", נראה את האור-אור של "מקור חיים". יום כפורים הוא כמו פורים (כ-פורים), אז נסיים ש"ליהודים היתה אורה ושמחה ושׂשֹׂן ויקר", כן תהיה לנו, בשנה הזו ממש. גמר חתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

ננגן שוב "כתיבה וחתימה טובה".



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] תהלים ק, ב.

[ג] ויקרא טז, ל.

[ד] ראה תחלת פרק כו (ידוע גם בטוי הרבי "שמחה בטהרתה" בשיחת כי תצא י"ד אלול תשמ"ח, וראה שיעור י"ב אלול ע"ז פ"ג).

[ה] ויקרא טז, ג.

[ו] יומא פ"א מ"א.

[ז] ויקרא טז, ו-יא-יז.

[ח] ארבע המדרגות – הכהן הגדול-ביתו-אחיו הכהנים-עדת ישראל – מכוונות כנגד י-ה-ו-ה: "בעדו ובעד ביתו" היינו יה, "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" (ראה זהר ח"ג רצ, ב; זהר ח"א קכג, א), ולכן הכהן הגדול חייב להיות נשוי; אחיו הכהנים כנגד המדות, ו – סתם "כהן" כנגד החסד, ו"אחיו הכהנים" כנגד התפשטות החסדים במדות הלב; עדת ישראל היינו מלכות, כנסת ישראל, ה.

            י           כהן גדול

            ה         ביתו זו אשתו

            ו          אחיו הכהנים

            ה         עדת ישראל

לפי זה, אהרן כהן גדול הוא חכמה-בטול (וכך מוסבר בערכים של האר"י שהכהן הגדול הוא חכמה, וכהן הדיוט חסד). כפי שיוסבר בהמשך, הכהן הגדול הוא גם שמחה וגם אהבה וגם יראה, היינו י-ה-ו-ה: בטול – פנימיות החכמה – י; שמחה – פנימיות הבינה – ה; אהבה ויראה הן תרין עטרין שבדעת (שייך לשנת תשע"טתהא שנת עטרין), מהן נבנים פרצופי ז"א (מהחסד, "זכר חסדו") ונוקבא ("בנין המלכות מהגבורות"), וה.

            י           בטול

            ה         שמחה

            ו          אהבה

            ה         יראה

[ט] ראה רש"ש לר"ה טז, ב; עירובין נג, ב. ראה גם נוסח הסליחות ליום שביעי ("יושב בסתר עליון, מגיני וצינתי") ולערב ראש השנה ("ה' אלהי הצבאות, נורא בעליונים").

[י] ראה ויקרא רבה כה, ה-ו (וביאורו במעין גנים ח"ג אחרי מות).

[יא] ראה זהר ח"ג נו, א-ב.

[יב] תהלים ב, יא.

[יג] ראה יל"ש תהלים רמז תרכג.

[יד] תהלים יט, י.

[טו] משלי לא, ל.

[טז] שרש יראת המלכות הוא בעטרא דגבורות שבדעת, כנ"ל בהערה ח.

[יז] בתפלת "ונתנה תוקף", בחזרת מוסף.

[יח] לקו"ת שה"ש טו, ב (וש"נ) ובריבוי מקומות.

[יט] ברכות כא, א (וראה במאמר "התפלה המתמדת" בספר הטבע היהודי).

[כ] ראה זהר ח"א נ, ב.

[כא] גם מבחינת התוכן, שלש המלים מקבילות לאותיות המלה "זאת" לפי הסדר: האות זין, סוד כלי זין, שייכת ל"הרגו ליצה"ר בתענית" (ראה תניא פ"א ע"פ ברכות סא, ב), צום; סוד הקול הוא א פשוטה (שקודמת להתחלקות האותיות), שרש ומקור ל-כב אתוון, כמבואר בסידור עם דא"ח בכוונת השופר והמקוה לבעש"ט; ת כנגד ממון – ריבוי הצדקה הנדרש – בסוד "ארבע מאות שקל כסף".

[כב] לקוטי תורה (האריז"ל) פרשת ויחי, ובכ"ד.

[כג] תו"א פד, ב; לקו"ת לא, א (ובריבוי מקומות).

[כד] אבות פ"א מי"ב; סנהדרין ו, ב.

[כה] בתהלים קל – פרק שמוזכר בהמשך – כתוב "אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד" (ענין "אם יש דין אין עולם" הנזכר לקמן). שם "יה" רומז ליום ה-יה, יום ה-י של עשי"ת ועוד ה ימים מתחלת בריאת העולם, כלומר שדווקא ביום כיפור מכוונים "אם עונות תשמר יה", ביום ה-יה. יש בפסוק ז תבות ובפסוק הבא, "כי עמך הסליחה למען תורא" (המובא לקמן), ה תבות – "זה" תבות, נבואת משה באספקלריא המאירה. יש בהם 23, חיה, 19, חוה, אותיות = 42, סוד שם מב כנודע. והם עולים יחד 2842 = 49, 7 ברבוע, פעמים חן.

[כו] אור בגימטריא רבה, היינו אהבה רבה. אהבה רבה = טהור.

[כז] תהלים לו, י.

[כח] מתוך פיוט ליום ב' של עשי"ת (ע"פ תהלים פא, ד וויקרא טז, כט).

[כט] תהלים קל, א.

[ל] שם שם, ד.

[לא] "על חטא" ליום כיפור.

[לב] במדבר טו, כו.

[לג] "כי עמך הסליחה למען תורא" = 1075 = ה לשונות האור של יום אחד של מעשה בראשית – אור אור האור האור לאור.

"כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" = 1266 = 6 צרופי ירא. לששת הצירופים ישנה משמעות (אם כי לא כולם שרשים): ירא לשון יראה וראיה; ראי לשון ראיה, "באר לחי רֹאי" (בראשית טז, יד; כד, סב; כה, יא), "אל רֳאי" (בראשית טז, יג); יאר לשון אור, "יאר ה' פניו אליך ויחֻנך" (במדבר ו, כה); ארי הוא אריה (אותיות יראה וראיה), "פני אריה אל הימין" במרכבה (יחזקאל א, י), כולל אהבה יראה; איר הוא שם החדש השני, אחרי ניסן, הנקרא בתנ"ך "זִו" (מ"א ו, א ו-לז); גם הצירוף ריא הוא לשון ריאה, אויר, אור י.

[לד] בין שבעת האושפיזין אהרן מכוון כנגד ההוד (אברהם-יצחק-יעקב כנגד חסד-גבורה-תפארת, משה ואהרן כנגד נצח והוד ויוסף ודוד כנגד יסוד ומלכות), גם מלשון "הוד והדר" – ספירת ההוד היא הספירה השמינית, סוד שמונת בגדי כהן גדול – אך בעיקר מלשון להודות-להתוודות (מהוידוי זוכים להוד והדר – ל"מודה ועֹזב ירֻחם" יש הילה-הוד). לפי ההוד-וידוי כך יש גם הֵד מלמעלה – "סלחתי כדברך".

[לה] בראשית מח, יד. ראה עמודיה שבעה ויחי ב'שני'; ביאורים לפנים אל פנים, פרק ב ביאור ג; שיעורים בסוד ה' ח"ג עמ' שמו.

[לו] אל ספירת ההוד 'מתנקזות' תכונות כמה ספירות: ספירת ההוד נחשבת 'ענף' הגבורה (בהיותה תחתיה בקו שמאל) וממילא מקבלת ממנה את תכונת היראה, פנימיות הגבורה; כח האהבה – פנימיות ספירת החסד – נמשך להוד בסוד שכול הידים, כנ"ל בפנים; היראה עצמה, ספירת הגבורה, היא ענף הבינה, טהרה, כמפורש בפסוק "אני בינה לי גבורה" (משלי ח, יד), ו"בינה עד הוד אתפשטת" (ע"פ הקדמת תקוני זהר ז, א) ויש בוידוי גם נקודת בטול בפני ה', היינו חכמה (בוידוי-הודאת ההוד ישנו צד של "הודאה על האמת", "קבל האמת ממי שאמרו", כמבואר בלקו"ב מהרה"צ ר' הלל מפאריטש על קונטרס ההתפעלות [מהדו"ת אות כח עמ' עא-עב]. קבלת האמת מהחכמה היינו שה' מגלה לי היכן חטאתי ופשעתי ואני מודה לו). יוצא, אם כן, שהוידוי נבנה מחכמה-בינה-חסד-גבורה, היינו כל "סוד הוי'" של נשמת אהרן, כנ"ל הערה ח.

[לז] ויקרא טז, ב.

[לח] עטרת ראש שער יום הכיפורים לא, א (ואילך), ובכ"ד בדא"ח.

[לט] תענית ט, א.

[מ] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סימן תרכ"ה.

[מא] תרגום תהלים קל, ד:

ארום גבך שביקותא מן בגלל דתתחמי.

[מב] ח"ב מב, ב: "בגין דישתמודעון ליה, במדות דיליה, בכל מדה ומדה".

[מג] ישעיה נב, ח.

[מד] רש"י שמות יט, ט.

[מה] ישעיה נט, ב.

[מו] יום ראשון, יום בריאת האור, עולה תריג, כמנין אורות.

[מז] וזה לשונו:

"כי עמך הסליחה". לא נתת רשות לשליח לסלוח כמו שנאמר (שמות כג) "כי לא ישא לפשעכם". "למען תורא". על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחת אחר.

[מח] שמות כב, יט.

[מט] תהלים קכא, א.

[נ] וזה לשונו:

"כי". הטעם כאשר תסלח לעוני ישמעו חטאים וישובו גם הם ויניחו חטאם ואם לא תסלח לא ייראוך ויעשו חפצם ככל אות נפשם.

[נא] ראה ע"ז ד, ב-ה, א.

[נב] תנדב"א יד. לקו"מ ו, א.

[נג] וזה לשונו:

"כי עמך הסליחה", רצונו לומר שיש הבדל בין בשר ודם הסולח ומוחל למי שחטא כנגדו, שיעשה זאת מצד איזה ענין שמצא בהחוטא, ע"י שחוטא התחרט ובקש סליחה, או ע"י שרחם עליו, או ע"י שמצא חן בעיניו, וא"כ סבת הסליחה לא נמצא עם הסולח רק עם מי שסולחים לו. משא"כ אתה סבת הסליחה נמצא בך, כי אי אפשר שיצוייר אל בורא ומקיים ברואיו אם לא יהיה סולח לעולם, כמ"ש במדרש שאמר אברהם אבינו ע"ה להקב"ה אם דין אתה מבקש אין עולם ואם עולם אתה מבקש אין דין וא"כ סבת הסליחה נמצא עמך, וגם שגדר הסליחה הוא שיעביר את העון כאילו לא היה במציאות כלל, וזה לא יוכל האדם לעשות שיעשה מדבר שהיה במציאות כאילו לא היה, וע"כ לא נמצא בשום מקום בתנ"ך סליחה מאדם לאדם רק מה', ועז"א כי רק עמך הסליחה למען תורא, ר"ל בשר ודם ע"י שרוצה שייראו מפניו לא ימחול על עון שאם ימחול עונות לא ייראו מפניו באשר היראה מפניו הוא רק מפני ענשו, ואם לא יעניש אין מקום לירא, משא"כ אתה סבת היראה שמתיראים מפניך הוא גדולתך ורוממתך וזה מתגלה ע"י הסליחה שבזה יראו שאתה נעלית משיפגמו בכבודך, כמ"ש אם חטאת מה תפעל בו, ונעלית משימצא איש צדיק לפניך עד שהסליחה היא תסבב למען תורא.

ובחלק באור המלות:

"הסליחה". גדר הסליחה שמעביר העון כאילו לא היה במציאות כלל ולא ימצא רק אצל ה' (התורה והמצוה ויקרא סי' רע"ז).

[נד] תהלים לז, י. ראה לקוטי מוהר"ן תורה רפב.

[נה] שמות לד, ו.

[נו] עירובין כב, א. סנהדרין קיא, א (ובכ"ד).

[נז] ראה ילקוט שמעוני רמז קטו (וברש"י עה"פ).

[נח] כלשון ספר יצירה פ"ב מ"ו.

[נט] איוב לה, ו.

[ס] ילקוט שמעוני בראשית רמז פג.

[סא] דברים כט, כח: "הנסתרֹת להוי' אלהינו והנגלֹת לנו ולבנינו עד עולם".

[סב] ישעיה ו, י.

[סג] ראה הגהת הרנ"ש לאוצרות חיים שער עתיק סוף פ"ד.

[סד] היחס בין פירוש המלבי"ם לפירש"י הוא בסוד "הא בהא תליא", ה תתאה ב-ה עילאה: בשני הפירושים הבטוי "כי עמך הסליחה" מתפרש כ"רק עמך", אבל ה עילאה מה שרק עמך היינו עצם מהות הסליחה, בטול החטא לגמרי וללא שום סבה כנ"ל, ואילו ה תתאה פשוט שאין שום כתובת אחרת, וכל ענין המלכות למנוע את ה"רגליה יֹרדות כו'", דמיון שיש כתובת אחרת ח"ו.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com