חיפוש בתוכן האתר

שיעור חדש מנחם-אב באנגלית - פרצוף אהרן הכהן - י"ד מנחם-אב ע"ז – ירושלים הדפסה דוא

בע"ה

י"ד מנחם-אב ע"ז – ירושלים

פרצוף אהרן הכהן

שיעור חדש מנחם-אב באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תכונות הכתר של אהרן

אהרן הכהן וחדש מנחם-אב

שלום לכולם, כאן ובשידור מסביב לעולם. אנחנו עוסקים בסדרת השיעורים הזו בדמויות הגדולות של התורה בהקבלה לספירות. נשאר לנו עוד אחד שנדבר עליו היום, אהרן כהן גדול. הסבה שמדברים עליו בחדש הזה, אב, היא שזהו החדש המיוחד שלו. היום הראשון של אב, ראש חדש, הוא היארצייט שלו – היארצייט היחיד המפורש בתורה. התורה אומרת שביום הראשון של החדש החמישי, חדש אב, הוא עלה לשמים.

כעת אנחנו מתקרבים לחמשה עשר באב, אחד מהימים הטובים ביותר בשנה – יום של שידוכים. זהו יום של אהבה – אהבה בין נשמות. הדמות של אהבה בין נשמות היא אהרן. היארצייט הוא מולד הירח של החדש הזה, אבל שיא ותמצית המדה והתפקיד שלו, עשית שלום ואהבה בין הנשמות, שייכים ליום הזה, ה"סיהרא באשלמותא" של חדש אב. ביום הראשון של החדש, יום המולד, לא רואים את הירח, ואילו שיא גילוי הירח הוא בחמשה עשר באב.

היום, כמו בשיעורים הקודמים, נלך לפי סדר הספירות ונתבונן במדות האופיניות של אהרן בהתאם לכל ספירה פרטית. נקדיש בעיקר את השיעור לספירות העליונות, הכתר והמוחין – העל-מודע וכחות השכל של הנשמה – כי, כפי שאמרנו בשיעורים הקודמים, בספירת העומר דובר על המדות של הדמויות הגדולות בתורה ומי שמענין יכול לקבל אותם משם.

אהבה בתענוגים

אמרנו שהתכונה המיוחדת של אהרן היא האהבה בין נשמות ישראל. מוסבר בקבלה ובחסידות שיש שלש רמות של אהבה:

יש אהבה פשוטה, אהבה טבעית, אהבה בלב, שהיא ספירת החסד. אם אתה אוהב אתה רוצה לעשות טוב לכולם, לכל מי שאתה יכול. זו מדת האהבה של אברהם אבינו, איש החסד, "חסד לאברהם". אהבה זו נקראת בקבלה וחסידות "אהבת עולם" – אהבה שנובעת מהתבוננות בנוכחות ה' בעולם, בחיים שלי, כשאני רואה ההשגחה הפרטית של ה', את הטובות שהוא עושה לעולם. כשרואים זאת ומתפעלים מטוב ה' רוצים לחקות את ה' וגם להיטיב לכל מי שאנחנו יכולים. זו אהבת ה' הטבעית שבלב כל יהודי וגם אהבת הבריות. זו הרמה הבסיסית של אהבה, שמקבילה לספירת החסד.

מעליה יש מדרגה שנקראת "אהבה רבה", אהבה בלי גבול. אהבה רבה מקבילה לאמא, ספירת הבינה, שמעל מדות הלב. היא למעלה מששת ימי הבריאה, יש בה משהו שהוא פרה-בריאה, מעל הבריאה, לכן היא אין סופית. זו האהבה שבדרך כלל מזוהה עם אהרן הכהן. יש משהו בכהן הגדול שהאהבה שלו אפילו יותר גדולה מהאהבה של אברהם אבינו. האהבה של אהרן מבוססת על האהבה של אברהם, אבל מכיון שהוא אחרי מתן תורה – כמו שמוסבר בחסידות – אפשרי להגיע למדרגת אהבה גלויה גבוהה יותר מהאהבה שאברהם ביטא בחייו.

המדרגה השלישית של האהבה, ששייכת לכתר העל-מודע, נקראת "אהבה בתענוגים". הביטוי נלקח משיר השירים, שהוא קדש קדשים, מהפסוק "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". זו אהבה שכולה תענוג על-מודע, הכל אהבה ותענוג. בקבלה וחסידות היא שייכת לשעשועי המלך בעצמותו. בשיר השירים מדובר על האהבה הגבוהה ביותר בין שנים, החתן והכלה, הנושא שיר השירים, וזו הרמה של האהבה של הכתר (ששם אהבת שרש הנשמה לה').

אם כן, אלה שלש מדרגות אהבה שמוסברות בקבלה וחסידות. אנחנו מדברים כעת על הכתר, המדרגה העליונה של האהבה, "אהבה בתענוגים".

רמזי אהרן-אהבה

נתחיל מהתבוננות בשם אהרן: אהרן בגימטריא 256,  מספר מאד מושלם, 162, שהוא 44, שהוא 28. הכפולות של שתים הן הבסיס לכל האמצעים הדיגיטליים. אבל אפשר לחשב מלה גם במספר קטן, בלי האפסים, ה-ר במספר קטן ב וה-ן במספר קטן ה, ואז אהרן מתחלף באותיות אהבה. זה מגלה שהתמצית של אהרן היא אהבה, אהבה טהורה, אהבה עליונה.

נעשה חישוב יותר מורכב: הכאה של המלים אהבה ו-אהרן, בכל אחת ארבע אותיות – א פעמים א, ה פעמים ה, ב פעמים ר, ה פעמים ן – עולה 676. הכאת שתי האותיות הראשונות, הזהות-משותפות בשתי המלים, עלתה 26, שם הוי', ושתי האותיות הבאות עולות 25 פעמים הוי', כך שהכל עולה הוי' ברבוע וממוצע כל כפל אותיות כאן הוא אהבה ברבוע, אהבה מושלמת. עוד עדות, יפהפיה ומדהימה, לכך שמדת אהרן היא אהבה, שסוד ה' מתגלה דרך אהבה (שם הוי' עצמו עולה ב"פ אהבה).

יש עוד דברים יפים מאד לראות בקשר בין אהרן ואהבה, אבל לא יכול להיות משהו יותר יפה לראות שמדת אהרן היא שיא האהבה, האהבה המוחלטת שמעל המודע, למעלה מטעם ודעת, אהבתו של אהרן. זו תכונה אחת של אהרן בכתר, אהבה בתענוגים, אבל יש עוד ענינים של אהרן ששייכים לכתר.

הפגם בחסרון מסירות-נפשו של אהרן

אחד הדברים החשובים שיש בנשמות האב-טיפוס של עם ישראל, שלפעמים לומדים על הנשמה מהפגמים שלה. אם נשמה במשך החיים פגמה במשהו, לפעמים מדובר במשהו שאצל נשמה אחרת לא נחשב כלל לפגם או חסרון, אבל אם האריז"ל אומר שנשמה צריכה לחזור בגלגול כדי לתקן משהו פגום – שהיתה לו אחריות עליו בחיים הללו – יש כאן אינדיקציה, סימון, מהו שרש הנשמה, כי עליה לתקן את אותו שרש נשמה. על אהרן, עם כל גדולתו – הוא אחיו הגדול של משה רבינו, שענינו שיא האהבה, אין אהבה גדולה מאהבת אהרן – קוראים בתורה משהו מוטעה שקרה עמו. מה היה? הוא טעה, והאריז"ל מסביר שבשל טעותו השתתף בחטא העגל. לכן התורה אומרת "ויגף הוי' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן" – הוא הרשה שזה יקרה ולכן זה נקרא על שמו.

הסיפור שלא מפורש לגמרי בתורה, אבל הוא עולה אם מתבוננים נכון בתבות התורה: לאחים אהרן ומשה רבינו היה אחיין ששמו חור, הבן של מרים אחותם. הם שלשה אחים – מרים, אחריה אהרן ואחרון משה – ובכורה של מרים נקרא חור וגם הוא דמות מאד חשובה. ב"ויבא עמלק", כאשר משה הוצרך להרים את ידיו ולתת כח רוחני לנצחון עם ישראל, שני צדיקים תמכו את ידי משה – אהרן אחיו מימינו וחור אחיינו, בן מרים, משמאל – כדי שיוכל להמשיך להתפלל עד נצחון ישראל על עמלק. שם אנחנו פוגשים את חור (שמו מוזכר פעמיים באותו סיפור). לפני שמשה עלה להר סיני לקבל את התורה הוא אמר לזקנים "והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אלהם". אבל בהמשך התורה איננו פוגשים שוב את חור, חוץ מאשר ביחוסו של בצלאל (שהופקד על מלאכת המשכן, לכפר על חטא העגל) – "בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה".

מה קורה לחור? חז"ל אומרים שבסיפור של חטא העגל אהרן הכהן ראה מישהו שנרצח בפניו, כך דורשים את המלים "וירא אהרן ויבן מזבח לפניו" (דורשים "ויבן" לשון הבנה ו"מזבח" 'מזבוח'). מי הוא היה? חור, שהיה מוכיח של העם. משה רבינו לא כאן, עלה להר, וההנהגה נשארה לאהרן ולחור כנ"ל. חור לקח אחריות מלאה לבקשת האנשים לעגל. הם היו באקסטזה של התלהבות זרה, עד כדי כך שכאשר הוא התנגד בתוקף למעשה העגל הם הרגו אותו. חור נהרג. אהרן ראה שאחיינו, שהיה שותף שלו בהנהגה, נהרג. הוא חשש שאם אוכיח את העם ואתנגד לעגל הם יהרגו גם אותי.

אהרן וחור – גלגולי הרן ונחור

עד כאן מפורש גם בתלמוד, ומכאן צריכים את הקבלה, את מה שהאריז"ל מוסיף לנו: לאברהם היו שני אחים, הרן ונחור. שלש האותיות האחרונות של נחור הן חור, מה שמלמד אותנו שחור הוא גלגול של נחור. הרן, האח השני, הוא שלש האותיות האחרונות של אהרן, ממש שם זהה, רק שאהרן מקבל את ה-א שלו ממקום נוסף. האריז"ל אומר שהוא קבל אותו מאדם הראשון. כל הגלגולים מתחילים מאדם הראשון, והוא לוקח את ה-א מאדם הראשון, האות הראשונה שלו, ומחבר אותה לשלש האותיות של הרן, אחי אברהם, והוא נעשה אהרן.

מה אנחנו יודעים על הרן? גם לא כתוב לגמרי בפירוש בתורה, אבל נקרא מתוך המלים של התורה. אברהם הושלך לכבשן האש כי שבר את פסלי תרח – אחרי שהוא הכיר את ה', שהוא ה' והוא אחד, משימתו בחיים היתה לפרסם את האלקות של א-ל אחד בעולם (מונותואיזם) ולשם כך הוא שבור את הפסלים של אביו. הנסיון הראשון שלו – שלא מפורש בתורה שבכתב (אלא בתורה שבעל פה, אבל אפשר לראות רמוז גם בתורה שבכתב) – היה שבירת פסלי אביו, ואז אביו מסר אותו (לא רק למשטרה אלא) למלך נמרוד, והעונש שלו היה להשליך את אברהם אבינו, היהודי הראשון, לכבשן האש. היה נס והוא יצא חי.

הרן, אחיו הצעיר, ישב בצד וראה את כל הסיפור. הוא חשב – חז"ל מלמדים אותנו מה היה לו בראש – שאם אברהם יצא חי אני מאמין באלקים שלו, ואני הולך אפילו לומר זאת לכולם, אני שייך לאברהם ואמונתו, אבל אם הוא ישרף לא. כאשר אברהם יצא חי מכבשן האש נמרוד הלך ושאל את הרן – עם מי אתה? אתה אתי או עם אברהם? הוא ענה שהוא עם אברהם. הרן שראה שאברהם ניצל חשב לעצמו שאפילו אם יזרקו אותי לאש אצא חי, כמו אברהם. אבל, מכיון שהיתה לו המחשבה הזו – שהאמונה תלויה בכך שאברהם ינצל, ושגם הוא ינצל, ולא היה מוכן למסור את הנפש עבור אמונתו – כאשר השליכו אותו לאש בעקבות הצהרתו שהוא איש של אברהם הוא נשרף למות. החטא שלו היה שלא היתה לו מסירות נפש אמתית, כי הוא חשב שינצל כאברהם. כאשר מוסרים את הנפש עבור ה' צריך לחשוב שה' לא יעשה לי נס. אם אתה חושב שה' יעשה לך נס זו לא באמת מסירות נפש. אם אדם חושב שה' לא יעשה לו נס – אז ה' עושה לו נס. זהו לימוד מאד בסיסי. ההיפך היה אצל הרן – הוא צפה שיהיה לו נס, ולכן ה' לא עשה לו נס. לא צריך לצפות לנס, ובפרט לא במציאות של מסירות נפש. הרן הוא לא כזה. הוא דוגמה למישהו על סף של גר צדק – אנחנו מדברים לאחרונה הרבה על גרים – הוא כמעט נעשה מאנשי אברהם, הוא אח של אברהם אבינו, אבל הוא לא עושה זאת במאה אחוז.

לכן, אומר האריז"ל, אהרן, הגלגול שלו, היה צריך למסור את הנפש כתיקון למעשה של הרן. אפילו שהוא ראה את חור הרוג לפניו, גם הוא היה צריך להתנגד לחטא העגל ולהיות מוכן למסירות נפש, ובכך היה מתקן בשלמות את הרן. אם הרן היה מתוקן בשלמות גם כל מי ששייך אליו באנושות היה מתוקן והוא היה הופך להיות יהודי. אבל אהרן טעה.

טעות אהרן – פגם בכתר

אהרן הוא אדם גדול, יש לו רוח הקדש, והוא ידע שצריך לתקן את הרן. אבל כאשר הוא ראה את אחיינו חור הרוג הוא חשב שסיים את התיקון – חור הוא אמנם גלגול של נחור, האח הנוסף, אבל יש לו גם ניצוץ של הרן. אהרן ראה את מסירות נפשו בפועל עם ניצוץ הרן וחשב שדי בכך לתקן את הרן, את המחשבה של הרן שהקב"ה יעשה לו נס ולא ימות. זו היתה טעות, כי אמנם היה לו ניצוץ של הרן, אבל לא די בכך כדי לתקן את כל הנשמה של הרן. אהרן, שהיה גלגול שלם של הרן, היה יכול לתקן אותו בשלמות במסירות נפשו. כל זאת מלמד אותנו האריז"ל, כחלק מגלגולי נשמת אהרן – אחת הנשמות הכלליות הגדולות של עם ישראל ושל כל האנושות כולה.

הגלגול של הרן מתחיל מאדם הראשון וממשיך להבל. שלשת האחים, אברהם-הרן-נחור, הם משרש הבל, הצד הימני של אדם הראשון. לכן הם קשורים אחד לשני, וזהו חלק מהטעות של אהרן שדי בחור לתקן את חטא הרן. כולם באו מהבל, אבל אז הבל התגלגל בהרן והרן, אחי אברהם, התגלגל באהרן. הרן לשון הריון, גם אהרן לשון הריון, הוא כביכול בהריון עם כל נשמות ישראל, בחינת אמא של עם ישראל. אחרי אהרן, שעדיין לא תקן את כל מה שהיה צריך לתקן, הנשמה שלו ממשיכה להתגלגל עד לתיקון השלם של הרן וכל הנשמות התלויות בו.

העובדה שאהרן לא מסר את נפשו לעשות הכל כדי למנוע את חטא העגל מעם ישראל היא פגם בכתר שלו, כי מסירות נפש עבור ה' שייכת לדרגת העל-מודע של הנשמה. הפגם הזה – התיקון שהוא היה צריך לעשות ולא עשה – שייך לממד העליון של הכתר שבנשמה. לכן אהרן טעה, כי לא מדובר במשהו מודע ושכלי של הנשמה אלא בכתר. במה שנוגע לעל-מודע שלנו – דבר ששייך לכל אחד מאתנו – מאד קל לטעות, כי הדברים באים מעל למודע.

אם כן, יש לנו כעת שני דברים ששייכים לכתר – פגם הכתר, שהיה צריך למסור את הנפש כדי למנוע את חטא העגל ולא להרתע מהריגת חור לפניו, ושיא האהבה, "אהבה בתענוגים".

"באורך נראה אור" – אהרן כראשית הקו

מה עוד שייך לכתר של אהרן? אמרנו פגם אחד, משהו שלילי, וכל שאר הדברים מאד חיוביים וטובים. הנשמה של אהרן מביאה את האור של ה' לנשמות ישראל ואף לכל העולם כולו. ממש כתוב בתורה שאהרן מאיר את האור. זו מדרגה של הכתר, שנקרא מאור, בעוד למטה ממנו יש אור – הנשמה של אהרן מביאה את אור המאור למטה. איך אני יודע? כתוב "באורך נראה אור" – באור שלך נראה את האור. הביטוי אומר שתקח את האור שלך ותאיר אותו לעינינו. "נראה" אותיות אהרן – ללמד שלאהרן יש את הכח לגלות את האור שלפני הצמצום, בלשון הקבלה, שנקרא "אורך" (האור של ה' כשהוא בפני עצמו, לפני הצמצום והבריאה). יש אור אלקי לא נתפס, שהוא "אורך", וכדי שיאיר אחרי הצמצום נדרש סוד המשכת הקו בקבלה.

אם כן, מה הסוד של אהרן בקבלה? לקחת את האור שלפני הצמצום ולדאוג שיחדור לתוך חלל הצמצום בו עומדת כל מציאות העולם הזה. האור הראשון שמאיר לתוך חלל המציאות הוא הכתר של הבריאה, תחלת הקו במושגי הקבלה. אור אין סוף שלפני הצמצום הוא למעלה מזה, אי אפשר לקרוא לו הכתר של המציאות עצמה. הכח הזה, לקחת את האור שלפני הצמצום – שאיננו יכולים לראות, כי אנו בתוך הצמצום – ולהאיר אותו לתוך הצמצום יוצר את הכתר של המציאות.

כח ברכת כהנים

הכח להוריד את האור מוביל אותנו לתכונה יותר ידועה של אהרן: לו יש את הכח לברך את עם ישראל – ברכת כהנים. הוא הכהן הגדול, וכל הכהנים מצווים (כלשון הברכה שלפני ברכת כהנים) "לברך את עמו ישראל באהבה" – הכח לברך את כל הנשמות בא מכך שיש לו את תמצית האהבה. אם יש לך אהבה אתה יכול לברך והברכה פועלת. בלי אהבה הברכה לא פועלת. לכהנים יש את הברכה הכי גדולה, ברכת כהנים, שהמקור שלה הוא מהכתר. אחר כך הברכה נמשכת ליסוד, לצדיק. על כח הצדיק להתעצם עם הברכה ולברך ברכות שתתקיימנה כתוב "ברכות לראש צדיק". הכח הזה בא ליסוד מהכתר, ובפרט מהיסוד שבכתר – בכל ספירה כלולות כל הספירות, וגם בכתר יש יסוד שבכתר – זהו הכח לברך עם ישראל. ידוע שברכת כהנים עולה 2718 (סוד e) והיא מורכבת משלש ברכות ("הברכה המשולשת בתורה") כאשר הערך הממוצע שלהן הוא 906 בגימטריא אהרן (כאשר ה-ן של אהרן = 700)!

[שאלה: באיזו דרך הברכה עוברת מאדם אחד לאחר, ואיך ברכת כהנים מכהן שונה מברכה רגילה מצדיק?]

תשובה: נתחיל מהסוף אם הצדיק הוא צדיק אמתי והוא אוהב את היהודים יש לו כח גדול, כמו הכהן, לברך את עם ישראל. הוא לא מצווה בברכה המיוחדת בתורה, ברכת כהנים, אבל יש לו את הכח לברך. איך יש לו את הכח? כי הוא אוהב. הדרך בה הברכה עוברת היא דרך האהבה. בפיזיקה יש כחות שונים בבריאה – כח המשיכה, הכח האלקטרו-מגנטי, הכח החזק והכח החלש. לפי הפיזיקה המודרנית כל כח פועל באמצעות חלקיקים – עדיין מחפשים את הגרוויטון, החלקיק שמעביר את כח המשיכה, אבל הכח האלקטרומגנטי, הפשוט מכולם, פועל דרך חלקיק, הפוטון, שאין לו מסה. האהבה היא פוטון שיורה את עצמו למציאות, והצדיק האוהב מלא בפוטונים של ברכה. זהו משל מתוך המדע. אם יש לך אהבה אתה מלא בחלקיקים אלקטרו-מגנטיים רוחניים שיכולים לשגר ברכה למציאות.

"אשרי תבחר ותקרב"

יש עוד משהו יחודי אצל אהרן, שאין אצל עוד נשמה – אפילו לא אצל משה, אצל אף אחד אחר – שכתוב בו "אשרי תבחר ותקרב" (תהלים סה). יש נשמות שה' בחר בהן ויש נשמות שה' קרב אותן. יש רק נשמה אחת בעולם שגם נבחרה וגם קורבה – נשמת אהרן. דבר מדהים.

הראשון בתורה שנבחר הוא אברהם, ה' בחר בו, אבל לא כתוב שה' קרב אותו אליו. באברהם יש "תבחר" אבל לא "תקרב". איך הוא נעשה קרוב לה'? בעבודה שלו הוא התקרב לה', הוא קרב את עצמו, אבל לא שה' לקח אותו וקרב אותו. ה' בחר באברהם, ורצה שהוא יתקרב מעצמו. אברהם אבינו נבחר ולא קורב, והדוגמה השניה היא יעקב אבינו, הבחיר שבאבות. הדוגמה השלישית היא משה רבינו, הגדול בתנ"ך, שה' בחר בו אך הוא היה צריך להתקרב. הדוגמה הרביעית היא דוד המלך. נשמות הכי גדולות – אברהם, יעקב, משה ודוד.

את מי ה' קרב אך לא בחר? חז"ל נותנים דוגמאות של גרים ושל בעלי תשובה אמתיים בעם ישראל. הראשון שה' קרב אך לא בחר בו הוא יתרו חותן משה – בזכות הגיור שלו ה' נתן לנו את התורה, לא היה אפשר לקבל את התורה בלי שיתרו יבוא ויודה ויאמר "ברוך הוי'". יש עוד דוגמה במדרש – הייתי יכול לחשוב על רות, אבל הדוגמה היא – רחב הזונה, שלפי חז"ל יהושע התחתן איתה אחרי כיבוש יריחו. היא גרה ביריחו ונצלה כי מסרה את נפשה להציל את המרגלים שרגלו את יריחו. היא התקרבה לעם ישראל, דרכנו ה' קרב אותה, אבל היא לא נבחרה – בחירה היא מלידה. יש כאן לימוד גדול, שנשמות של גרים אנחנו צריכים לקרב. אם צריך מקור בתורה לכך שצריך חוש לזהות למי יש פוטנציאל גיור ולקרב אותו – זהו המקור. לא לחכות שהם יתקרבו מעצמם, אלא לקרב אותם (לאחר שרואים שהם כנים ברצונם להתקרב). אלה שתי הדוגמאות שחז"ל נותנים למי שקורב ולא נבחר – יתרו ורחב הזונה (יש כאן רמז יפה: יתרו רחב – כל שם הוא כפולה של 7, הר"ת = רחב והאוס"ת = יתרו – עולים יחד 7 פעמים כהן גדול, הערך הממוצע של 7 האותיות שלהם. הדבר בא ללמד שהם חשובים לפני ה' כאהרן כהן גדול).

יש רק אחד שה' גם בוחר וגם מקרב – אהרן הכהן. ה' בוחר בו לכהן גדול, ואומר למשה רבינו "הקרב את אהרן אחיך" – הוא לא מוכן לבוא ולהכנס לתפקיד של כהן גדול מעצמו, צריך לצאת אליו ולקרב אותו, לקחת אותו יד ביד. על כך כתוב "אשרי [מאושר הוא מי שהתקיים בו] תבחר ותקרב" – הוא הכי מאושר בעולם, כי הוא היחיד שמרגיש את "תבחר ותקרב". יש לנו חמשה דברים באהרן ששייכים לכתר. בפסוק כתוב "אשרי תבחר ותקרב" – אושר קרוב לעונג, שהזכרנו קודם לגבי "אהבה בתענוגים". לא כתוב שמחה, שהיא פנימיות אמא, אלא "אשרי" – אושר שייך לכתר, שמחה כפי שהיא בכתר. אם כן, ב"אשרי תבחר ותקרב", שנאמר על אהרן, ה"אשרי" שייך לכתר. שני המושגים בחירה וקירוב כבר שייכים לשתי הספירות הבאות, חכמה  ובינה, כפי שנראה. שלש המלים "אשרי תבחר ותקרב"[ב] היינו כתר-חכמה-בינה. הבחירה באה מהחכמה והקירוב בא מהבינה, אבל האושר בבחירה ובקירוב גם יחד שייך לכתר.

תכונות כתר אהרן בסוד הוי'

צריך לתת מבנה לכל התכונות של אהרן שאמרנו ששייכות לכתר:

הפגם של אהרן שהזכרנו, שהיה צריך למסור את נפשו במעשה העגל – וגם אם לא היה עוזר למנוע את חטא העגל, שהרי חור מסר את הנפש ולא עזר, היה עוזר לתקן את נשמת הרן, וזה מה שה' רצה ממנו. מסירות נפש 'עד הסוף', להיות מוכן למות בשביל ה', היא הכתר של הכתר (סוד השם הקדוש ככה ר"ת כתר כל הכתרים כידוע ממורנו הבעל שם טוב).

תענוגים – "אהבה בתענוגים" – שייכים לחכמה ולבינה של הכתר, שנקראות "שעשועים יום יום". מה ההבדל בין החכמה והבינה? שניהם בעל-מודע, אבל אפשר להרגיש את התענוג או לא להרגיש אותו. יש תענוג עצמי בלתי מורגש בחכמה ויש תענוג עצמי מורגש – אף שעדיין בעל מודע – בבינה. אלו שני 'ימים' של תענוג, "שעשועים יום יום".

העובדה שהוא ממשיך את הקו, לוקח את האור שלפני הצמצום הראשון ומגלה אותו אחרי הצמצום – "באורך נראה אור" – שייכת ל-ו של שם הוי', התפארת שבכתר. כפי שהוזכר, כח הברכה של אהרן הוא ההמשך לכח המשכת הקו – הוא סיום האות ו, היסוד של הכתר.

הכתר הוא קוצו של י בי-ה-ו-ה של כתר אהרן, "אהבה בתענוגים" היינו חכמה ובינה שהן י ו-ה, ו"באורך נראה אור" כבר שייך ל-ו, לתפארת-למדות של כתר אהרן. ה"אשרי תבחר ותקרב", האושר שלו שהוא גם נבחר וגם קורב – תחושת סיפוק גמור ושלם, סיפוק דקדושה – היא המלכות של הכתר. למעלה מהמלכות, ביסוד (כמו שאמרנו קודם) – בסיום הכח שיש לו לגלות את האור – יש לו את הכח לברך את העם.

כל המדרגות האלה הן בכתר של אהרן, שבפני עצמן הן "סוד הוי' ליראיו", סוד י-ה-ו-ה:

  קוצו של י     חסרון מסירות הנפש

            יה      אהבה בתענוגים

            ו        המשכת הקו ("באורך נראה אור")

                     ברכת כהנים

            ה       "אשרי [תבחר ותקרב]"

ב. תכונות החכמה והבינה של אהרן

"תבחר ותקרב"

כבר אמרנו משהו על חכמה ובינה – ש"תבחר" בא מצד החכמה ו"תקרב" מצד הבינה. להיות נבחר זו תכונה של צדיק מעיקרא ומי שמתקיים בו "תקרב" הוא בעל תשובה או גר. צדיק מעיקרא, צדיק מלידה, שייך לקו הימין שמתחיל מהחכמה. התקרבות מרחוק, בעל תשובה, שייכת לקו השמאל, שמתחיל מהבינה (בכל ספר הזהר הבינה נקראת תשובה, תשוב ה עילאה). אם כן, "אשרי תבחר ותקרב" היינו שלש הספירות הראשונות בנשמתו של אהרן.

כהונה גדולה בחכמה – "והוא אשה בבתוליה יקח"

אבל יש עוד תכונות בחכמה. אהרן הוא כהן גדול. האריז"ל אומר שכהן רגיל, כהן הדיוט, שייך לספירת החסד. כל כהן שייך לחסד, אבל כהן גדול נמצא מעל החסד בספירות קו הימין – בספירת החכמה. העובדה שאהרן הוא כהן גדול ממקמת אותו בספירת החכמה.

מה ההבדל בהלכה בין כהן הדיוט לכהן גדול? יש ביניהם הבדל חשוב בחיי הנישואין. כתוב בתורה שהכהן הגדול יכול לשאת רק בתולה, מה שלא הכרחי בכהן הדיוט. כהן הדיוט לא יכול לשאת גרושה. כל יהודי יכול לשאת גם גרושה ואלמנה. כהן הדיוט לא יכול לשאת גרושה אבל כן מותר לו לשאת אלמנה. כהן גדול לא יכול לשאת אלמנה, אלא "והוא אשה בבתוליה יקח".

מה הסוד העמוק בכך? הסוד העמוק שהכהן הגדול הוא בדרגת החכמה והוא נשוי למדרגה הגבוהה של בינה, שהיא מדרגה נשית שאפילו כשהיא נשואה ויש לה הרבה ילדים היא נשארת באופן רוחני בתולה. זהו לימוד מאד עמוק בחסידות. העובדה שכהן גדול נושא בתולה מלמדת שהוא שייך לחכמה. נראה בהמשך שהכהן הגדול הוא יועץ נישואין. יש לו גם כח לתקן כל מי שעברה טראומה ח"ו, הוא יכול להחזיר גם את  מי שנפגעה למצב של בתולה[ג]. אשתו של הכהן הגדול, גם אחרי הנישואין לו וגם אחרי שיש ילדים, היא תמיד בתולה.

בושה וענוה

מה עוד? אהרן זכה ל"תבחר ותקרב", הוא נבחר לכהן גדול והתקרב לכך בשל שתי תכונות שלו – בושה (דקדושה) וענוה. לימוד מאד חשוב. בזכות שתי התכונות האלה הוא נבחר לכהן גדול. מה ההבדל בין בושה לענוה? ענוה היא תכונה משותפת לאהרן ולמשה, כי גם לו יש ענוה וגם לאחיו. שיא הענוה שייך למשה, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". מאיפה לומדים על ענוות משה? התורה מעידה שהוא הענו מכל אדם, אבל הביטוי בה משה עצמו מעיד על הענוה שלו היא כאשר משה אומר "ונחנו מה", שבו הוא כולל את עצמו עם אהרן אחיו. הוא אומר פעמיים "ונחנו מה" (סוד "הוא אהרן ומשה... הוא משה ואהרן"), אבל יש פעם שלישית שמשה אומר "ואהרן מה הוא" – שאהרן בעצמו הוא "מה", הוא לא כלום. לשני האחים יש ענוה. האריז"ל אומר שענוה אינה זהה לבטול עצמי – בטול מוחלט שייך לחכמה, שם האדם אינו מודע כלל לעצמו ואפילו לא לכך שהוא בטל. בענוה יש מודעות של האדם למעלות שלו, אבל הענוה היא הכרה שכל המתנות להן זכיתי הן מה', איני לוקח קרדיט על שום דבר טוב שיש לי. אני אפילו חושב שאם מישהו אחר היה מקבל אותן מתנות הוא היה מנצל אותן יותר טוב ממני. זו ההגדרה של ענוה, ותכונה זו של ענוה שייכת לאמא.

אבל יש גם בושה. היום אנשים לא חושבים שבושה היא תכונה טובה, חושבים שזו תכונה שלילית, אבל יש גם בושה חיובית. בחז"ל כתוב שהבושה הטובה רמוזה במלה הראשונה בתורה – בראשית אותיות ירא-בשת. יראת בשת היא בושה קיומית, בושה בקיום שלי, חויה שהקיום שלי הוא ככתם על מפה לבנה, על הלובן של אור אין סוף. למה אני מרגיש ככה? הבושה הזו עושה שהאדם לא יופיע, כי הוא מתבייש להיות. הבושה היא על הפנים, היא שייכת לחכמה כי היא בטול מוחלט. ירא-בשת נקרא בחסידות בטול במציאות, בטול מוחלט הבא מבושה קיומית, בושה בעצם הקיום. "בראשית" (ירא בשת) ת"י "בחוכמא". במתן תורה – "אורייתא מחכמה נפקת" – נאמר "בעבור תהיה יראתו על פניכם" ודרז"ל "איזוהי יראה שהיא על הפנים [בחינת 'חכמת אדם תאיר פניו'] הוי אומר זו בושה". יראה זו היא ירא בשת, יראה עילאה, בטול במציאות, פנימיות ספירת החכמה.

[שאלה: מה ההבדל/הניגוד בין יראת-בשת – ההרגשה שאני כתם על אור אין סוף – לבין דוגמת החטא הקדמון של הנצרות?]

כמובן, יש ביניהם שוני מוחלט. חוית החטא הקדמון היא מודעות עצמית מוחלטת. אם אתה שבוי באיזה שהוא חטא קדמון אתה בעצמך החטא – אתה יכול להתבייש בכך, אבל אתה לא יוצא מהרגשת האני החוטא. התחושה שאתה החטא מקבעת אותך בחטא, זה מנוגד לתורה בתכלית, שאומרת שאפשר וחייבים להגיע לתיקון המודעות, לבטל את המודעות העצמית הגסה, סוד "עץ הדעת טוב ורע", ולהגיע למודעות אלקית (עד שתהפוך להיות מודעות טבעית), סוד "עץ החיים". כאן מדובר על משהו גבוה, שאין לו קשר לשום דוקטורינה גויית, של הגעה לבטול עצמי מוחלט, המנוגד בתכלית למודעות העצמית. הרעיון הגויי על חטא קדמון שאי אפשר להמלט ממנו מנוגד לחלוטין ליהדות. אכן כאשר אדם עושה תשובה על חטא שחטא הוא מרגיש לעומק את הנטיה שלו לחטוא (ומה שהרגשת ה'אני' שלו היא בעצם הנפש הבהמית שלו, הנמשכת תמיד כלפי מטה) אך הוא מתחרט על זה באמת ומקבל על עצמו בלב שלם שלא יחטא עוד, והשי"ת יהיה בעוזרו. ליהודי יש נפש האלקית המסוגלת, בעזרת השי"ת, להתגבר על הנפש הבהמית שלו ולשוב את ה' באמת. כדי שתשובתו אל ה' תתמיד וימשיך לעלות מחיל אל חיל כל ימיו הוא מקיים בעצמו "וחטאתי נגדי [מרחוק] תמיד". החטא משמש לו מניע לעלות בקדש ולדבוק בה' ביתר שאת ויתר עז מדי יום ביומו.

באהרן כתוב "למה אתה בוש לכך נבחרת" והפירוש שנבחר כי בוש – גם הבחירה וגם בושה שייכות לספירת החכמה (כנ"ל שב"תבחר ותקרב" הבחירה שייכת לחכמה). הבושה של הקדושה היא בטול המודעות העצמית, היא מוריד גסות, והבושה מהחטא הקדמון רק מנפחת את הישות והגסות – לא בטול עצמי אלא שקיעה בתוך הבוץ. גם אצל אהרן "למה אתה בוש" היינו בושה מהחטא שלו במעשה העגל (ששייכנו לכתר), אבל הפעולה היא הפוכה.

שוב, אמרנו שאהרן נבחר בשל הבושה והענוה שלו – בושה היא חלק מהחכמה וענוה חלק מהבינה. אם כן, אמרנו שני ענינים בחכמה ובינה – ענין אחד הוא בחירה וקירוב וענין שני בושה וענוה.

כח תיקון והעלאת הניצוצות

מה עוד קשור לחכמה של אהרן? יש פסוק מפורסם, "כֻלם בחכמה עשית", שהפשט שלו שה' עשה הכל בחכמה. אבל הזהר מפרש "כולם בחכמה אתברירו" – "עשית" היינו תקנת. כח הנשמה למצוא את החלק הטוב ולהסיר את החלק הרע, הכח לעשות בירור – כשרואים תערובת הכח להחליט מה טוב ומה רע ולהפריד ביניהם, לבחור את הטוב ולהוציא את הרע – הוא כח של החכמה בנשמה. כל הבירורים הם מכח החכמה. בקבלה כתוב שהתערובת של טוב ורע היא נפילה של רפח ניצוצין מעולם התהו שנשבר ונפל למציאות שלנו, והעבודה שלנו בעולם היא לברר ולתקן את הניצוצות. הבירור הוא גאולה, כמו שה' מוציא את עם ישראל ממצרים – הניצוצות בקליפה וצריכים לגאול אותם, וזהו כח של חכמה. שוב רואים את הקשר בין חכמה לבחירה, מכח החכמה לבחור את הטוב ולהוציאו מתוך הרע.

איך הדבר קשור לאהרן? כאשר קרח חלק על כהונת אהרן הסיפור הסתיים בכך שהאדמה פערה את פיה ובלעה את קרח ועדתו. אחר כך העם עדיין לא היה משוכנע לגמרי שאהרן אכן נבחר. ה' היה צריך להוכיח את ה"תבחר" שלו באהרן. איך הוא הוכיח? אמר שכל אחד מנשיאי השבטים ישים את המטה שלו בקדש הקדשים, יחד עם מטה אהרן, ונראה איזה מטה יפרח באופן נסי. שמו את כל המטות בקדש הקדשים ולמחרת, באופן נסי, "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי". המלה פרח היא צירוף אותיות רפח, מספר הניצוצות שנפלו.

יש עוד דבר חשוב בקבלה ביחס בין חכמה לבינה, אבא ואמא: כל דבר נסי בא מחכמה והטבע וחוקיו מתחילים מהבינה. חוקי הטבע שייכים לבינה, לאמא, והחכמה היא על-טבעית, משם באים הנסים. הנס שבא להוכיח את ה"תבחר" באהרן גם משקף את החכמה של אהרן. בעזרת החכמה אפשר לברר את כל רפח הניצוצות.

אהרן, כמו שאמרנו, שוה 256 (16 ברבוע וכו', כנ"ל), שהוא גם 8 (23) פעמים 32 (25), ח פעמים לב (או כבוד, שתי המלים החשובות במספר 32 – על כבוד נדבר בהמשך), מאד חשוב ביחס אליו. אם מוסיפים עוד לב – מקבלים "לב אהרן", עליו נמצא חשן המשפט של הכהן הגדול, בו מתגלה רוח הקדש של האורים והתומים. "לב אהרן" הוא ביטוי חשוב בתורה המקשר בין אהרן ללב (אין 'לב אברהם', 'לב משה' וכו') – שמתאר את המקום לו שייכת רוח הקדש של אהרן – והוא בגימטריא רפח, מספר הניצוצות בקבלה. יש סודות בקבלה למה ה' 'בחר' במספר זה לניצוצות, זהו מספר נבחר. בסוף הפרשה כתוב שעם ישראל הוא העם הנבחר, ארץ ישראל היא הארץ הנבחרת, וזהו 'מספר נבחר' – הוא נבחר להיות מספר הניצוצות שנפלו למציאות שלנו. אחד הסודות הוא שמספר זה עולה ט"פ לב, והיינו "לב אהרן". בלב של אהרן יש עין, "עין השכל שבלב" – יש עין של חכמה בתוך הלב, כפי שכתוב "ולבי ראה הרבה חכמה", והחכמה של הלב היא הכח לראות היכן נמצא הניצוץ ולגאול אותו. החכמה היא כח נסי, והנס של "פרח מטה אהרן" בא להוכיח את הבחירה של אהרן שגם היא בחכמה, והחכמה היא גם הכח לגאול את כל הניצוצות.

"והנה פרח מטה אהרן לבית לוי" = 1152 = 4 פעמים רפח ("פרח" ועוד שלשה פרחים – ארבעה פרחים), והוא עולה 4.5 פעמים אהרן (יש בביטוי 21 אותיות, משולש 6 – המשולש הפנימי = 1.5 פעמים אהרן והמקיף = 3 פעמים אהרן) ועולה לו פעמים לב (סוד לו-לב), והוא סוד היחוד של תורה וישראל (סוד "בראשית [בחוכמא]" – "בשביל התורה ['ראשית דרכו'] ובשביל ישראל ['ראשית תבואתֹה']", "ישראל ואורייתא כולא חד")!

אחריות אהרן למיתת בניו

עוד דבר ביחס לחכמה של אהרן: אמרנו שהיה לאהרן פגם בכתר בכך שהיה צריך למסור את חייו ולא עשה זאת. האריז"ל אומר שכאן רואים שחטא אחד גורם לחטא אחר, פגם אחד לפגם אחר – בשל אי-מסירות הנפש שלו, השתתפות בחטא העגל, קרה משהו אחר. הוא נענש ונידון לכליון בנים, שכל בניו ימותו בחייו. אבל משה התפלל עבורו ו"תפלה עושה מחצה" להציל את שני בניו הצעירים, אבל לא הועילה לבניו הגדולים נדב ואביהוא. הסבה לכך – סבה פשוטה, שהאריז"ל מסביר – היא שגם להם היה חטא. הם מתו כאשר הביאו "אש זרה אשר לא צוה אֹתם". הפגם הזה לבדו לא היה מספיק כדי לגרום להם למות. חטא אהרן, שהוא נענש עליו במיתת בניו בחייו, הצטרף לחטא שלהם וגרם שהם ימותו. שני הבנים הצעירים, אלעזר ואיתמר, לא חטאו, לכן תפלת משה הועילה לשמור אותם בחיים.

ארבעת בני אהרן מכוונים כנגד י-ה-ו-ה ובעוונו מתו דווקא "הנסתרֹת" בעוד "והנגלֹת" חיו ולא חטאו. הייתי חושב הפוך, שהחטא יותר שייך לנגלות ולא לנסתרות. אכן, הקרבת "אש זרה אשר לא צוה אתם" היא דווקא בשל כלות הנפש שלהם, אהבת ה' כמעלת הזהב על הכסף שהיא מצד אמא. כלומר, דווקא בנסתרות יש נטיה ל"רצוא" בלי "שוב" – יסוד החטא שלהם. לפי בעל אור החיים הם הסתלקו בכלות הנפש, ברצון גמור להכלל בה', מתוך "נעימות-עריבות-ידידות-מתיקות" (ר"ת נעים ושאר האותיות – נעימותריבותדידותתיקות – בגימטריא זה פעמים אור, "ואהבת" פנים ואחור). אהרן לא עמד בנסיון, טעה בשיקול הדעת שלו האם למסור את הנפש או לא – עשה "שוב" בלי "רצוא" – ויתכן שכל ה"אש זרה" שלהם היתה לתקן את אביהם. הם נקטו במדה הפוכה ממנו – "רצוא" בלי "שוב". עוד יותר מסביר למה מיתתם תלויה בו.

האריז"ל אומר דבר מדהים, שמכיון שבשל חטאו מתו שני בניו, כמה שקשה לומר זאת, מבחינה מסוימת יש לו אחריות על מיתת שני בניו – כאילו הרג את שני בניו הגדולים. האריז"ל אומר שזהו פגם באבהות. אם בנים מתים בחיי האב, ח"ו, זו בעיה אצל האב. האריז"ל אומר שהעובדה שבניו מתו בחייו – בגללו ובגללם ביחד, יש חטא שלהם, אבל גם את האחריות שלו על מיתת בניו – צריכה תיקון.

לא רק שאהרן אשם בכך שלא מסר את נפשו, אלא גם אחראי למיתת בניו, שהיו נשמות גדולות מאד. כדי לתקן את שני החטאים האלה עליו לבוא בגלגול בשני אנשים שונים ששמם זהה – אוריה. הראשון הוא אוריה החתי, בעלה של בת שבע שאחר כך היתה אשתו של דוד, והוא מת במלחמה בפקודת דוד – זהו חטא של דוד אבל התיקון של אוריה, כי הוא גלגול של אהרן, והוא מת ככפרה על הפגם באבהות, האחריות על מיתת שני בניו. אחר כך הוא חוזר בגלגול באדם נוסף שנקרא אוריה, כהן בזמן החורבן הראשון. הוא נבא, כמו ירמיה, "ציון שדה תחרש", בשל נבואתו הקשה אנשים הרגו אותו, בפקודת המלך יהויקים. הוא נהרג כתיקון על כך שאהרן לא מסר את נפשו כדי למנוע את חטא העגל. אלו דברים מדהימים – שאנשים נהרגים בשל חטאים בגלגולים קודמים. כל הנשמות האלה הן נשמות מאד גדולות גבוהות, גלגולים של הכהן הגדול.

תכונות חכמת אהרן בסוד הוי'

אפשר להקביל את התכונות של חכמת אהרן כנגד אותיות שם הוי' ב"ה:

הבושה שלו – ירא-בשת – היינו ה-י של החכמה, עצם החכמה, שהיא יראה עילאה, כידוע.

ה עילאה של החכמה היא מה שתואר כפגם באבהות שלו, שבעטיו מתו בניו והוא צריך לתקן. למה זו הבינה של החכמה? "ימותו ולא בחכמה", הוא לא מת אבל שני בניו הגדולים כן, ובבינה "מינה דינין מתערין". את חטא הכתר שמנו בכתר של הכתר, כי הוא חוסר במסירות נפש, אבל מה שהשתלשל ממנו (והצטרף לחטא שלהם) הוא ה"מינה דינין מתערין" של אמא הכלולה באבא. אחריות האבא על הילדים היא כאילו דמות האמא שבתוך האבא – "והאם רֹבצת על האפרֹחים" (אפרח הוא פרח עם א). האבא שבאבא נותן עצמאות לילדים, כמו שדובר הרבה פעמים, בעוד מי שדואגת לבנים היא האמא. שוב, מה שהאבא גם אחראי על הילדים – ונענש עליהם (כל עונש מצד הבינה) – בא מהאמא שבאבא.

ה-ו שלו הוא מה שהאריז"ל אומר שכהן הדיוט בחסד וכהן גדול בחכמה. הכהונה שלו היא החסד של החכמה. החסד הוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין" וגם "כהן" וגם "גדול" בחסד ("לך הוי' הגדלה") – היותו כהן גדול היינו ה-ו של החכמה.

המצוה שלו לשאת בתולה היא היסוד שלו. גם מה ש"פרח מטה אהרן לבית לוי" – בירור ה-רפח שלו בדרך נס, ואמרנו שכל נס בחכמה – ביסוד, כמדובר כמ"פ ש-רפח הוא הרבוע הכפול שכנגד היסוד, וה"צדיק יסוד עולם" הוא מברר את ה-רפח (לכן צדיק ברבוע הוא רפח במשולש[ד])[ה].

ב"אשרי תבחר ותקרב" הכל מלכות – "אשרי" המלכות של הכתר, "תבחר" המלכות של החכמה ו"תקרב" המלכות של הבינה (כדלקמן).

לסיכום:

  י        בושה וירא בשת

  ה       אחריות אהרן למיתת בניו

  ו        [חסד:] הכהונה הגדולה

            [יסוד:] בירור רפח ניצוצין וכח "והוא אשה בבתוליה יקח"

  ה       "תקרב"

גלגולי אהרן

יש תופעה יחודית נוספת אצל אהרן הכהן השייכת גם היא לחכמה. כבר הוזכרו לעיל כמה מגלגולי אהרן (גלגול הרן בו וגלגולו בשני אנשים שנקראו אוריה בהמשך הדורות), אך המיוחד שהאריז"ל מונה עשרה גלגולים של אהרן במקרא (לפני המשך הגלגולים אצל חז"ל והראשונים עד לדורו שלו): אדם, הבל, הרן (שלשה גלגולים לפני אהרן, המכוונים כנגד שלש הספירות הראשונות, ג"ר, כדלקמן), אהרן, יעבץ (שהוא-הוא עתניאל, השופט הראשון של עם ישראל אחרי יהושע), תולע בן פואה (עוד שופט, משבט יששכר), שמואל הרמתי (גדול נביאי עם ישראל), אוריה החתי (אוריה הראשון, הבעל הראשון של בת שבע, שנהרג כתיקון על אחריות אהרן למיתת בניו), אוריה הכהן (שנתנבא על החורבן ונהרג כתיקון על פגם אהרן במסירות הנפש), זכריהו (הנביא שהתנבא על הבנין השני והשלישי – נבואות של גאולה ומשיח – המכוון כאן כנגד המלכות, כדלקמן).

עשרת הגלגולים מקבילים לעשר הספירות, כפי שנתבאר בארוכה ובעומק בהתוועדויות י"ט כסלו ע"ו (כולל לימוד המקורות באריז"ל, באחד מהם נמנים הגלגולים ה'מודעים', מחכמה עד מלכות, ובאחד מהם נוסף גם גלגול הכתר, וכולל העמקה נוספת ביחס לחלק מהדמויות):

 

כתר

אדם הראשון

 

חכמה

הבל

 

בינה

הרן

חסד

אהרן הכהן

 

גבורה

יעבץ

 

תפארת

תולע בן פואה

 

נצח

שמואל הרמתי

 

הוד

אוריה החתי

 

יסוד

אוריה הכהן

 

 

מלכות

זכריהו הנביא[ו]

 

האריז"ל מסביר שתיקון הנשמה בגלגול שייך לספירת החכמה (לעומת תיקונה בגיהנם, השייך לספירת הבינה)[ז], ובפרט שייך סוד של י גלגולים לספירת החכמה (י של שם הוי' ב"ה). כשמתבוננים יש שני סוגים עיקריים של גלגולים – כאלה שענינם להשלים מה שאדם החסיר בחייו הקודמים (ובהם יכול האדם לחיות חיים טובים וארוכים ו'על הדרך' להשלים את המצוה החסרה) וכאלה שענינם לתקן על ידי עונש על פגם בחיים הקודמים (בהם יתכן שהאדם יענש בעונש חמור, שכלל אינו מובן במבט פשוט) – הסוג הראשון שייך לקו ימין של הגלגולים והסוג השני לקו שמאל של הגלגולים, והם מעין התכללות של הבינה (עונש הגיהנם, שיכול להתבטא כגיהנם בעולם הזה) בחכמה (הגלגול, ואף על פי כן הכל שייך לצד ימין, שהרי יסורי העולם הזה טובים וקלים בהרבה מיסורי הגיהנם, כמובא גם בתניא בסוף אגרת התשובה, וממילא יש בכך המתקה). התכללות הבינה ניכרת כאן גם בכך שבשמות עשרת הגלגולים – אדם הבל הרן אהרן יעבץ תולע שמואל אוריה אוריה זכריהו – יש מב אותיות, בסוד שם מב השייך לתנועת העליה של הבינה (רק השם תולע עולה אבגיתץ, השם הראשון מבין שבעת השמות בני שש האותיות מהם מורכב שם מב).

תכונות הבינה של אהרן בסוד הוי'

חלק מתכונות הבינה של אהרן כבר הוזכרו, ונשלים תכונות נוספות תוך כדי שנסדר את המבנה הפנימי שלהן:

אמרנו שאהרן זכה למה שזכה בזכות שתי תכונות – בושה וענוה. הן הולכות יחד, בושה מצד החכמה וענוה מצד הבינה, כנ"ל, והיות שהן הולכות יחד כל אחת מהן היא ה-י של הפרצוף שלהן בושה היא ה-י של החכמה וענוה היא ה-י של הבינה. מאד מתאים, כי ענוה היא השתקפות ה-י ב-ה, דרגה של בטול שמופיעה בתוך הבינה ("משה זכה לבינה" היינו ענוה לפי האריז"ל).

הבינה של הבינה קשורה למקום המיוחד בו מת אהרן במיתת נשיקה – הֹר ההר, הר על גבי הר, כתפוח על גבי תפוח. במקום אחד האריז"ל אומר דהיינו בינה על גבי מלכות. האותיות הפנימיות של אהרן הן הרהר בתוך אן. אן כמו "לאן אתה הולך" – הולך להר, ולא סתם להר אלא להר ההר. האריז"ל לא אומר, אך היות ש"אברהם קראו הר", הר הוא אהבה ו"הר ההר", הר על גבי הר, היינו אהבה על גבי אהבה – אהבה רבה בבינה על גבי אהבת עולם בחסד דז"א. היה אפשר לומר, כמו שאמרנו לגבי כהן גדול, שזו האהבה של פרצוף הבינה, אך כאן יותר נשמע שזו הבינה שבבינה, "והחכמה מאין תמצא [בבינה, היינו חכמה שבבינה] ואי זה מקום בינה [היינו בינה שבבינה]", מקום קבורת אהרן (קבר צירוף אותיות קרב – ה"תקרב" של אהרן ממוקם במלכות שבבינה). בכלל, ה"לאן אתה הולך" הוא תמיד בבינה – "מאין באת" בחכמה, שנקראת בלשון ספר יצירה "עמק ראשית", "ולאן אתה הולך" בבינה, "עמק אחרית". שם הוא מת מיתת נשיקה, עד שמשה רבינו התאווה למיתתו. בחסידות בינה שבבינה היינו ראשית העבודה, ה"דערהער" בענין אלקי, כמבואר באריכות בביאור של רבי הלל לשער היחוד. אפשר לומר שמשה רבינו חמד את מיתת אהרן, מיתת נשיקה, שמת ב"דערהער" אלקי. זו נקודת המוצא של כל עבודת ה' – מההתבוננות והדערהער שלה (סוד ההרהור באלקות, הר ההר) מגיעים להסתכלות החכמה, לדבקות הכתר, ואז יורדים להתפעלות המדות ולהתגלות המלכות ("עלמא דאתגליא", עולם הדבור שהוא ענין הגילוי לזולת).

ההבדל הכי בולט בין הכהן הגדול לכהן ההדיוט הוא בלבושים שלהם – את אהרן מייחדת בתור כהן גדול המצוה ללבוש שמונה בגדי כהונה והמספר ח בכלל שייך לבינה בקבלה, הספירה ה-ח מלמטה. בפרט, החידוש הוא שעל ארבעת בגדי הלבן של כהן הדיוט נוספים אצלו ארבעת בגדי הזהב של כהן גדול והזהב שייך לבינה ("מצפון זהב יאתה"). הכהונה הגדולה עצמה הוקבלה ל-ו של החכמה ובגדי הכהן הגדול מקבילים כאן ל-ו של הבינה, מתאים גם לכך שבגדי אהרן הם "לכבוד ולתפארת" (הוסבר ש"לב אהרן" עולה ט"פ לב, אך כאן העיקר הוא ש-אהרן עולה ח פעמים כבוד, ח מיני כבוד כנגד ח בגדי כהונה "לכבוד ולתפארת"). התפארת יכולה להיות גם תפארת ז"א עפ"י פשט – כמו שאכן נראה במדות – אבל כאן מדובר בשרש התפארת בבינה. בפרטות אפשר לחלק בין ה"כבוד" (בתפארת אמא[ח]) וה"תפארת" (בתפארת ז"א) – "לכבוד ולתפארת" נמשך מתפארת דאמא לתפארת ז"א (דרך הכתר דז"א, שהרי מתפארת אמא נעשה כתר לז"א, כמבואר בכתבי האריז"ל) בסוד "כונן שמים בתבונה".

ה-ה תתאה של בינת אהרן היא ה"תקרב" שלו, כנ"ל שכל שלש המדרגות ב"אשרי תבחר ותקרב" הן המלכות של פרצופי כתר-חכמה-בינה.

ולסיכום תכונות הבינה של אהרן הכהן[ט]:

  י        ענוה

  ה       הסתלקות אהרן בהֹר ההר

  ו        בגדי הכבוד של הכהן הגדול

  ה       "תקרב"

ג. דעת ומדות אהרן

דעת אהרן – שדכן ויועץ נישואין

נאמר משהו בסיסי על הדעת של אהרן: הדעת של אהרן היא התכונה הכי מפורסמת שלו – הכח לעשות שלום בין אנשים. אהרן הוא הנשמה היחידה שכאשר היא הסתלקה כולם בכו עליה, אנשים ונשים. למה? כי הוא עשה שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו. אהרן הוא אב-טיפוס של יועץ נישואין. למה רק הוא יכול היה להיות יועץ נישואין? אם מישהו רוצה להיות יועץ נישואין טוב – הלואי שלא צריכים, אבל אם צריכים – הוא צריך להיות כמו אהרן.

הוא גם השדכן האידיאלי. היום חמשה עשר באב, יום שעושים שידוכים. על אהרן כתוב "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" – ראשי התיבות "שפתי כהן ישמרו דעת ותורה" הם אותיות שידוך. חידוש שרבי נחמן מברסלב אומר בליקוטי מוהר"ן, שהכח לעשות שידוכים בא מאהרן. בתורה לא כתוב שאהרן עושה שידוכים, אלא רק שהוא עושה שלום בית "בין איש לאשתו" – הוא יועץ נישואין, אחרי הנישואין. כנראה שהוא עשה את השידוך וכעת הוא לוקח אחריות על מה שהוא עשה. אי אפשר לעשות שידוכים אם אין לך חוש פנימי עמוק בנשמה בחבור של נשמות. הוא "אוהב שלום", הכל אהבה, אבל כאן זו אהבה בדרגה של דעת שהיא יחוד והתקשרות.

דעת משה, דעת אהרן ודעת יהושע – סוגים של חבור

משה רבינו הוא דעת, אהרן הוא דעת, וגם למנהיג הבא אחרי משה – יהושע – יש קשר מיוחד לדעת. יש כאן משהו מאד יסודי ביחס לדעת. דעת היא כח של חבור. משה רבינו הוא הדעת של כל אחד מעם ישראל. הדעת שלו היא הכח לחבר אנשים לה', ולכל אחד ואחת מישראל יש נקודה של משה, הכח להתחבר לה', הכח להתחתן כביכול עם ה'. הכח לחבר אנשים בינם לבין עצמם בא מאהרן. הכח של המנהיג להתחבר לעם שלו, לרועה להתחבר לעם, הוא הדעת המיוחדת של יהושע בן נון – היכולת של המנהיג להתחבר לכל אחד מהעם שלו, "שיכול להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד" (לא חבור של האנשים אחד לשני). זהו רעיון מאד יסודי וחשוב. הכח לחבר אנשים לה' בא ממשה, הכח לחבר בין האנשים בא מאהרן והכח לחבר את המנהיג לעמו, לדעת מה כל אחד צריך, לדבר עם כל אחד בשפה שלו – ביחס אישי – בא מיהושע. העיקר עבורנו היום, חמשה עשר באב ובפרט שמדברים על אהרן, הוא הכח לחבר בין נשמות, הענין של שידוכים ששייך לאהרן.

[שאלה: הרב אמר שכשם שמשה מחבר נשמות לה' כך אהרן מחבר נשמות זו לזו. איך אהרן עושה זאת?]

הרב: בכח האהבה שלו, הוא מקרין אהבה לשתי הנשמות ומביא אותן להיות יחד. דברנו בנוגע לברכת כהנים על חלקיקים בפיזיקה, יש לו כח שהוא מקרין ופועל על שני אנשים להתחבר יחד. זו עבודת היחודים. קודם דברנו על עבודת הבירורים שאהרן עושה, העלאת הניצוצות שנפלו. אבל הרבי אומר ש"נסתיימה עבודת הבירורים", וכעת העבודה היא העבודה האמתית של אהרן, עבודת היחודים – העבודה ליחד נשמות. הכח הזה בא מהדעת, שפנימיותה כח היחוד. אמרנו פשוט מה שחז"ל אמרו, שכאשר שני יהודים רבו אהרן הלך לשניהם ושינה מהאמת – הוא לא שקר, אלא אמר את האמת הפנימית – הוא אמר לאחד שהחבר אוהב אותו ולשני שהחבר אוהב אותו, וכאשר הם נפגשו הם חבקו זה את זה. האהבה שלו היתה כה גדולה, שהוא יכול לגלות את האהבה שיש בכל אחד לשני. הכח להתחבר אליך כפי שאתה שייך מיהושע, והכח להקרין לכל אחד כמה אתה אוהב מישהו אחר, "כל ישראל חברים", בא מאהרן.

יועץ נישואין טוב

[שאלה: האם כל כהן מתאים להיות יועץ נישואין או רק כהן גדול? השאלה בפרט היום, לפני בנין המקדש, כי אני צריך יועץ נישואין מיד!]

תשובה: עליך לחפש מישהו כמו אהרן הכהן, כמו כהן גדול, לא סתם כהן. סתם כהן הוא כל מי שחושב שהוא יועץ נישואין, אבל אהרן הוא הכהן הגדול, לא כל כך קל למצוא. ה' רוצה שיהיו לך נישואין שמחים, בטוח, והוא יפגיש אותך עם יועץ נישואין טוב. ה' הוא האחראי, ואם צריך יועץ נישואין חייב להיות יועץ נישואין טוב, כמו אהרן הכהן הגדול. אתה צריך להשתדל למצוא יועץ נישואין טוב, אבל זו גם אחריות של ה'.

בזמן התורה הכהנים היו גם רופאים, לא רק הכהן הגדול אלא כולם היו דוקטורים. כעת יש רופאים אחרים, שאינם כהנים גדולים, אינם כהנים, ואפילו רופאים שאינם יהודים. הרבי אמר שצריך ללכת לרופא הכי טוב, גם אם אינו יהודי. כדי להיות יועץ צריך משהו רוחני, צריך מישהו עם אמונה, יהודי עם אמונה חזקה, אי אפשר ללכת ליועץ שאין לו אמונה. היועץ לא חייב להיות כהן, אבל צריך לחפש יועץ שהוא כמו כהן גדול. ב'גדול' יש משמעות של מישהו גדול, הרבה יש, אבל צריך בדיוק הפוך – מי שמרגיש עצמו כאין. צריך לחפש יועץ שמרגיש עצמו כאין. אני מברך אותך בשלום בית ונישואין מאושרים עם השראה מלמעלה. גם ה' נקרא כהן גדול, אז אפשר לבקש גם ממנו שיסכים להיות יועץ הנישואין שלך. שהאור והברכה והתבונה יבואו מלמעלה – כח לתקן את מה שצריך לתקן הוא חכמה. במיוחד היום, יום הנשמה של אהרן, ואם אתה צריך עוד נשמה לעזור לך שתהיה כמו אהרן הכהן.

מדות אהרן

כמו שאמרנו, המדות של אהרן הכהן הוסברו בספירת העומר. נחזור בקיצור:

חסד: הצטיינות אהרן באהבת הבריות – "אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (כאשר ארבע המדרגות כאן מכוונות כנגד י-ה-ו-ה[י]).

גבורה: בעבודת "בהעלתך את הנרות" אהרן מעלה את הנרות – את נשמות ישראל – "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" באהבה כאש.

תפארת: בגדי הכהונה "לכבוד ולתפארת" (וראה עוד לעיל בספירת הבינה).

נצח: נצחיות בית הכהונה כ"בית נאמן" (על דרך הבטחת ה' לדוד להקים לו "בית נאמן" ונצחי – "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" – וביתר שאת, שהרי לדוד הבטחת המלכות היא רק לאחד מצאצאיו בכל דור, והמלכות עצמה נתעלמה לתקופות ארוכות, ואילו ההבטחה לאהרן היא לכל צאצאיו הכשרים לכהונה והיא נמשכת בגלוי בכל הדורות).

הוד: התמימות (פנימיות ההוד) של אהרן, שבאה לידי ביטוי גם בשמחתו על מינוי משה אחיו הקטן ("וראך ושמח ולבו") וגם בקבלת הדין בשריפת שני בניו ("וידֹם אהרן").

יסוד: כח הברכה המיוחד של הכהנים – "ברכות לראש צדיק ['וצדיק יסוד עולם']" (לעיל הוזכר כח ברכת כהנים ביסוד של הכתר, ויסוד הכתר נמשך ליסוד ז"א בסוד "מכתם" – המשכה מ"ראשו כתם פז" ליסוד ש"מכתו תם").

מלכות: ענות אהרן, בו נאמר "ואהרן מה הוא", ואחריות אהרן על הדור בעטיה הרוצח בשגגה יושב בעיר מקלט "עד מות הכהן הגדול" (גם המיתה שייכת למלכות, ש"רגליה יֹרדות מות", ועל דרך "וימלך... וימת" האמור במלכי התהו, וגם התפלה בה מתבטאת האחריות – "שהיה לו להתפלל על דורו" – היא בבחינת מלכות, בסוד "ואני תפלה").

ענני הכבוד – מתנת אהרן הכהן

האריז"ל שואל על כך שיש תופעת "שכל את ידיו" בין משה ואהרן (בהקבלה של האושפיזין) – אהרן הוא איש חסד, כהן, שמתמקם בסוף בהוד, ואילו משה הוא לוי, מגבורה, ומתמקם בסוף בנצח. האריז"ל מקשר זאת לסוד שלש המתנות בזכות שלשת הרועים.

יוצא מדבריו משהו מאד נחמד: האור של יסוד אבא שמתגלה בז"א אחרי השליש העליון של התפארת מאיר קודם כל בצד ימין (לפי הכלל שכל הפניות שאתה פונה תהיינה לימין) ומהארתו בצד ימין יוצאת מתנת המן. כלומר, משה רבינו הוא נצח קשור למן שהוא מוריד, לחם מן השמים. אחר כך האור הזה 'מכה' בנצח מצד ימין וכאור חוזר קופץ לשמאל, לספירת ההוד, ושם הוא מוציא את ענני הכבוד שהם מתנת אהרן. אהרן הוא הוד בקשר לענני הכבוד שלו. ענני הכבוד הם בחינת הוד – קשור למה שהיו מגינים על עם ישראל (הוד הוא אור מקיף שמגן), מגהצים את הבגדים (תיקון "ונקה" הוא שרש הבינה ש"עד הוד אתפשטת", וכן בהוד יש "הודי נהפך עלי למשחית" בדם נדה שצריך ממנו טהרה ונקיות) והורגים את העקרבים (המזיקים). אחר כך האור ש'הכה' בהוד קופץ – כמו כדור שקופץ מהכותל – לאמצע, היסוד, ושם דווקא יוצאת בארה של מרים. יש כאן חידוש יפה, שמרים היא דווקא היסוד, ה"צדיק יסוד עולם". בדרך כלל באר היא יסוד הנוקבא וצריך לומר שכאן רמז לזיווג זו"נ, ליסוד הדכורא ויסוד הנוקבא יחד, וזהו סוד בארה של מרים. הביטוי של האריז"ל כאן הוא באמת "ויורד דרך היסוד" – ירידה מיסוד ז"א ליסוד נוקבא ששם העלאת המ"נ בבאר מרים.

יוצא שמשה הוא הנצח, אהרן ההוד ומרים היסוד. בתולדה הסדר הפוך – מרים-אהרן-משה – וכן גם סדר ההסתלקות שלהם. היות ששניהם הסתלקו לפני משה כל המתנות היו צריכות לחזור בזכות משה בלבד, הכל הפך להיות נצח שכולל גם הוד וגם יסוד. בכלל חדש אב הוא חדש של הוד, החדש החמישי, כשתחלת החדש עד תשעה באב היא בפירוש בבחינת "הודי נהפך עלי למשחית", תשעה באב הוא "כל היום דוה", לכן הסתלקות אהרן היא בר"ח אב. כל זה על פי תורה אחת של האריז"ל עם קצת הרחבה.

אפשר לומר עוד ווארט: דווקא המתנה של הצדיק משקפת את המדה ההופכית שלו – השמאל של הצדיק נותן את המן (בימין) ודווקא הימין של הצדיק נותנת את ענני הכבוד (בשמאל). דווקא בנתינה יש "שכל את ידיו", שכל של "אחליפו דוכתייהו" בתוך הנתינה. קו האמצעי לא צריך לשנות צד, כי כל נקודה כוללת את שני הקוים.

עד כאן הערב. כעת שאלות.

ד. שאלות ותשובות

אהרן, האורים והתומים וארון הברית

שאלה: האם השם המפורש באורים ותומים הוא שם מב, שמופיע בראשי התיבות של "אנא בכח", או שם אחר?

תשובה: לא כתוב בפירוש מה השם שיש שם, אבל יכול להיות השם בן ארבעים ושתים אותיות, כפי שהוזכר לעיל שבשמות עשרת גלגולי אהרן שבמקרא יש בדיוק מב אותיות – יש לו קשר עמוק לשם בן מב אותיות ויתכן שהוא הופיע באורים ותומים.

שאלה: הארֹן אותיות אהרן. מה המשמעות?

תשובה: אפשר לכתוב ארון מלא, אבל יש בתורה גם ארֹן חסר, ואז אם יש ה הידיעה בהתחלה מקבלים אותיות אהרן. שייך למה שאמרנו ש-אהרן אותיות נראה, שהרי הלוחות שבתוך הארֹן הם מקור האור, ולכן הוא אותיות נראה, אותיות אהרן. הסבר פשוט לקשר האותיות הוא שאהרן הוא היחיד שנכנס לקדש הקדשים, פעם בשנה, ורואה את הארון. כאשר משיח יגיע יתגלה בכל אחד מאתנו ניצוץ אהרן שבו. הרבי אומר כל פעם שבחינת אהרן תתגלה בכל יהודי ואז כל יהודי – לא רק ביום כיפור, אלא בכל יום – יוכל להכנס לקדש הקדשים, לראות את ארון הברית וכפי שאמר הרבי לרקוד יחד עם השכינה בקדש הקדשים.

שאלה: האם ארון הברית, שבו המטה של אהרן והלוחות צריכים להמצא לפני בנין המקדש?

תשובה: יש גם צנצנת המן. צנצנת המן והמטה של אהרן הם לא בתוך הארון אלא לצדו. בכל אופן, בבית השני ארון הברית לא היה במקדש, אלא טמון במקומו מתחת למקדש בהר הבית. כאשר משיח יבוא ויבנה את המקדש הוא ימצא את הארון, ומסתמא גם את צנצנת המן ומטה אהרן שגם הם היו בקדש הקדשים. אנו מקוים ומצפים שהם יופיעו מחדש בקרבו בביאת משיח צדקנו.

שאלה: הרב אמר שמשיח ימצא את הארון כדי לשים אותו בבית המקדש. יש ענין לחפש את ארון הקדש בזמן הזה?

תשובה: כל ענין המקדש שייך למשיח, הרמב"ם פוסק ש"משיח בונה מקדש", לכן אלה שאלות אליו. הוא יאמר לנו אם לחפש את הארון קודם וכו'. אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה זאת באופן הכי טוב. רק צריך להתפלל שהוא כבר יגיע.

שידוכי מחול הכרמים – בזמן מלך וכהן גדול

שאלה: למה בנות חב"ד לא באות לרקוד בירושלים כדי שהגברים יוכלו לבחור בהן כשידוך? איך חוגגים היום את חמשה עשר באב?

תשובה: זהו יום של שידוכים. קודם כל, צריך להיות פתוחים לשידוכים. לא כל הבחורים והבחורות פתוחים לשידוכים, והיום הוא היום המסוגל לכך – יום עם מזל לעשות שידוכים. לא יודע למה שאלו על בנות חב"ד, אני לא מכיר בנות אחרות שכן יוצאות היום לרקוד בכרמים... אבל שבנות חב"ד תהיינה דוגמה לכל הבנות. לא נוהגים כך כי אנו עדיין בגלות. הריקודים בכרמים היו בזמן שבית המקדש היה קיים. כתוב במשנה שהריקודים היו עם בגדי לבן שאולים, מתחיל מבת המלך ומבת הכהן הגדול ששואלות זו מזו. כדי לחזור למנהג הזה צריך כהן גדול ומלך, שאין לנו כעת.

הסברנו שלכהן הגדול יש כח להחזיר למצב של בתולין. מה פירוש בתולין? מצב של תמימות קיומית. האם זה שייך רק לבחורות בתולות ולא לבנים? לא. בזמן המקדש, הזמן בו קיימו את מנהג מחול הכרמים, גם הבחורים היו 'בתולים'. מה הכוונה? "בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא", תמימות מוחלטת גם אצל בנים וגם אצל בנות. בתשעה באב מקוננים על כך שבחורי ובתולות ישראל הקדושים נהרגו. התנ"ך והקינות מדברים על בחורים ובתולות טהורים ונקיים. זו רפואה לכל המחלות הפסיכולוגיות שקשורות לבעיות של נוער וגיל ההתבגרות. הנשמה שמחזירה אותנו אחורה לתמימות הראשונית של הבתולים היא נשמת אהרן הכהן הגדול. זהו אחד מהדברים החשובים ביותר ששייכים לאהרן, שלכן כאשר הוא נפטר כולם בכו עליו, גברים ונשים, הבחורים והבחורות – הוא מחזיר לעם ישראל את הבתולים הנצחיים. לכן, כשיש כהן גדול אפשר לנהוג בתמימות את מנהג המחול בכרמים.

שותפות ותוכחה

שאלה: אם מישהו בסיטואציה חברתית שהוא עם אנשים שהוא אוהב אבל יש משהו מוטעה שהם עושים. מה לעשות, איך להעיר בלי לשבור את החברות או האהבה ביניהם?

תשובה: קודם כל, יש סעיף שלם בשו"ע על תוכחה – איך להעביר בקורת בונה. זו מצוה בתורה, "הוכח תוכיח". זו מצוה מאד רגישה, אולי יותר מכל המצוות, עד שרבי עקיבא אומר שאין בדור מי שראוי להוכיח. לפני שאדם מוכיח עליו לתקן את עצמו (כמאמר ריש לקיש, "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"), ומי תקן עצמו? ועדיין, זו מצוה בתורה, צריך להסביר לזולת, להקרין לו, שאני מעיר לך כי אני אוהב אותך (כמו שאהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה). צריך ללמוד את ההלכה, וללמוד "אדעתיה דנפשיה" איך ליישם אותה – מצות תוכחה היא באמת מצוה קשה.

אמרת שההקשר הוא חברה או עבודה. צריך לדעת שאם אתה בחברה שעושים דברים לא טובים – חברה שמייצרת דברים שאסור – עליך להתפטר. זה דבר ראשון. אם אתה חלק מפס היצור של דברים לא טובים, אתה צריך קודם כל להוכיח את עצמך – שלא תהיה חלק מזה. אם אתה יכול לעזור לשנות זאת – עליך לנסות. הרבי אמר שכל דבר שאומרים צריך להיות "באופן המתקבל", בדרך שהאזן השומעת תוכל לקלוט ולקבל. אם אתה לא יכול לומר זאת בדרך שהאזן שלו תשמע זאת, עדיף שלא לומר – כתוב גם בפרקי אבות, לא לומר דבר שאינו יכול להשמע.

הכל חוזר למצוות והלכות מפורשות בשו"ע איך לקיים את מצות "הוכח תוכיח את עמיתך". הבעל שם טוב אמר "הוכח" את עצמך ואחר כך "תוכיח את עמיתך". הוא אמר שכל דבר שאתה רואה רע בזולת יש בעצמך, השתקפות שלך – קודם תתקן בעצמך ואז תוכל באהבה לתקן את הזולת. אבל כמו שאמרנו קודם, אם אתה חלק מדבר שלילי – אפילו שאינך רוצה – עליך להתפטר, לצאת מזה, ולהסביר לאנשים שאתה עוזב כי קורה כאן משהו מוטעה.

טעות בשיקול הדעת

שאלה: הרב אמר בשם האריז"ל שאהרן פגם בכך שלא מסר את נפשו אחרי שראה שהרגו את חור. האם אין דרגה יותר גבוהה בכך שאהרן לא מסר את נפשו והוא נתן לאנשים צ'אנס לעשות תשובה ולתקן מה שהם עשו, ואם היו הורגים אותו היה יותר גרוע.

תשובה: חז"ל אכן אומרים שהוא חשב שאם יהרגו אותו החטא שלהם יהיה כל כך גרוע שלא יוכלו לעשות תשובה – רעיון זה לא בא מקבלה אלא מפורש בחז"ל – ולכן הוא לא מסר את הנפש. חשב שההריגה שלו תהיה יותר גרועה אפילו מחטא העגל עצמו, ובאהבתו לעם ישראל הוא נמנע מלמסור את נפשו. חז"ל אומרים מה היתה המחשבה שלו – לעולם לא היינו יכולים לדעת האם היא נכונה או לא. האריז"ל אומר שזו היתה טעות, כי הענין הגיע מרמה אחרת של הלא-מודע, מהכתר. היתה לו סיבה רציונאלית למה לא למסור את הנפש, לא רק באופן רציונאלי, זו דרגה של רוח הקדש, אך גם שם הוא יכול היה לטעות. לעולם לא היינו יודעים זאת בלי האריז"ל.

שאלה: הרב דבר על תיקון וכו'. איך אדם יודע מה התיקון שלו? איך הוא יודע לפרש את הסימנים שהוא מקבל באופן הנכון כדי לדעת מה התיקון שלו?

תשובה: למדנו שאפילו אהרן, הכהן הגדול, מהנשמות הכי גדולות, טעה בהחלטה הרציונאלית שלו מה לעשות. מכך מובן שכולם יכולים לטעות. גם משה רבינו "בא לכלל כעס בא לכלל טעות". רואים בחז"ל שכדי לא לטעות – אף פעם לא לכעוס. זה הדבר הפשוט הראשון, אם אתה כועס, אפילו אם אתה משה רבינו, אתה טועה. לעולם אל תכעס! "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" – הכעס הוא עצמו עגל הזהב. אמרנו קודם שלאהרן היתה סברא לא למסור את הנפש, שלא יהרגו אותו, כדי להיטיב לעם ישראל. יתכן, איני זוכר אם כתוב, אבל אם כעס מביא לטעות, יתכן שכמו שאמרו קודם, כאשר אהרן ראה אנשים שהוא אוהב עושים דברים שליליים, טעות גדולה, הוא כעס ואז טעה לגבי מה שהוא צריך לעשות – הוא טעה לחשוב שעשה מתוך אהבה שלהם.

כדי לדעת מה לעשות צריך שני דברים: צריך רבי, והרבי צריך להיות שם – אהרן טעה כי הרבי שלו לא היה שם, משה רבינו עלה להר – וצריך לא לכעוס. כי אפילו הרבי, אם הוא כועס, הוא עושה טעות.

כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] ורמז יפהפה: אם עושים סדרה משלש המלים "אשרי [511] תבחר [610] ותקרב [708]" ההפרשים הם 99 ו-98 – כבר אומר דרשני – והאברים הקודמים בסדרה הם 411 (תהו, אלישע, ג"פ 137), 310, 208 (יצחק), 105, 1. יש פה סדרה יפהפיה שמתחילה מ-1 (והבסיס הוא מינוס 1). בחז"ל כתוב על אברהם-יעקב-משה-דוד שהם "תבחר" ויתרו ורחב הם "תקרב", בלי יצחק, אבל אפשר לומר שיצחק – הרמוז בסדרה, כנ"ל – כלול בהעלם בשניהם יחד, כאיזה מקור של אהרן. היות שהוא נשמה דנוקבא, בחינת בעל תשובה, חופר בארות יש בו בחינת "תקרב", וכל האבות נבחרים. 3 המספרים עד יצחק (1 105 208) = ש-די. ועם 310 = 624 = 3 פעמים יצחק (שהוא 4 פעמים יוסף, הערך הממוצע של 4 המספרים). ועם 411 = 1035 = 5 פעמים אור של "יום אחד" של מעשה בראשית (הערך הממוצע של 5 המספרים) שהוא 3 פעמים משה, והוא המשולש של מה-אדם (משה אמר, עליו ועל אהרן אחיו, "ונחנו מה"). בדילוג, 1 208 411 = 620 = כתר = חלק המילוי של יצחק (סוד צפנת פענח, שמו של יוסף, כנודע, שעולה 4 פעמים אור, אור פו"א). ממוצע 8 האברים שנמנו עד "ותקרב" הוא משיח (8 המספרים הם כנגד 8 בגדי אהרן הכהן, שהעיקרי שבהם הוא ה-חשן)! אם כן, ב"אשרי תבחר ותקרב" יש רמז יפהפה של משיח. אם מוסיפים עוד 4 אברים בהמשך הסדרה – 805, 901, 996, 1090 – הכל יחד יצא 6656, הוי' פעמים אהרן (= לב פעמים יצחק. הוי' אהרן בהכאה פרטית = 7060 = "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור")! בסדרה רמוזים אהרן ומשיח (וגם יצחק. יצחק אהרן = 464 = 8 פעמים חן, הערך הממוצע של כל אות. ועם משיח = 822 = 2 פעמים 411 הנ"ל, המספר החמישי, המשיחי, בסדרה), כשעיקר החידוש הוא משיח. מה הפירוש שמשיח הוא גם "תבחר" וגם "תקרב"? כמו שאמרנו לגבי יצחק, שהוא גם נבחר (כמו דוד המלך, שנבחר ולא התקרב – כמה שהוא בעל תשובה, כנראה משיח עוד יותר בעל תשובה ממנו) וגם מקורב.

[ג] וראה עוד לקמן פרק ד בסוד כחו של הכהן הגדול להחזיר בנים ובנות לתמימות הראשונית.

[ד] ראה בכל זה חסדי דוד הנאמנים ח"ה עמ' 8 ואילך.

[ה] ועוד ענין פנימי השייך ליסוד אבא ולאהרן: האריז"ל מסביר שסוד אהרן הוא חבור השמות עב-קפד. שם עב שייך לפרצוף אבא בכלל וליסוד אבא בפרט ושם קפד לאחורי יסוד אבא. דווקא האחוריים ממשיכים את יסוד אבא למטה, להתלבש בז"א, ואחר כך הוא יורד עוד יותר, להאיר גם למלכות, וגורם לקיבוץ הגבורות שבנוקבא ליסוד שבה (בסוד "הוי' בחכמה יסד ארץ", "אבא יסד ברתא") ולעלית הגבורות דרך הקו האמצעי שלה לדעתה ולכתרה.

ויש לבאר בנפש על פי חסידות: הכל תהליך של המתקת הגבורות באמצעות החכמה – חכמה עילאה, שהיא בטול. הבטול צריך להאיר במלכות, שמצד עצמה היא חוית "אנא אמלוך" בה מפוזרים הרבה דינים. קודם צריך לרכז את כל הדינים ביסוד – להפוך את הדינים לבקורת עצמית המתקנים את היסוד, את ה'אני'. אחר כך הדינים שהתקבצו עולים בקו האמצעי – האיזון, שביל הזהב – ועם העליה מדרגה לדרגה בקו האמצעי הדינים מתמתקים יותר ויותר. המתקת הגבורות היא גילוי שרש החסד בתוך הגבורה, כאשר אפילו בהרגשה ש'אני לא בסדר', הרגשת השפלות, יש איזו המתקה – טוב שאני לא בסדר. הכל נפעל על ידי הארת אהרן, הארת הבטול האלקי.

[ו] אדם הבל הרן אהרן יעבץ תולע שמואל אוריה אוריה זכריהו = 2340 = הוי' פעמים מלך. הערך הממוצע של 10 השמות = 234 = גואל צדק. ס"ת = שלום (= "הוי' ימלך לעֹלם ועד"), בחינת אהרן "אוהב שלום ורודף שלום". האותיות האמצעיות = ברית ("דבר אתה", "ודברת [בם – השם של מב אותיות]") ושאר האותיות = 1728 = 12, זה, בחזקת 3.

[ז] ראה גם מבחר שיעורי התבוננות ח"ה עמ' 63 ואילך.

[ח] בדרך כלל מדובר על שתי מדרגות כבוד כבוד נאצל וכבוד נברא, כבוד עילאה וכבוד תתאה שהן לב נתיבות חכמה עילאה בחכמה ו-לב נתיבות חכמה תתאה במלכות, אך יש גם מדרגות של כבוד באמא ובז"א כמבואר בסוד הוי' ליראיו בשער "עבודת התשובה והתגלות הכבוד".

[ט] וראה גם לעיל בסוד מב האותיות ששייכות לבינה.

[י] ראה בשיעור ראש חדש מנחם-אב ש"ז.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com