חיפוש בתוכן האתר

שיעור לתלמידי ישיבת "דורשי יחודך" - כ"ה אדר ע"ז – כפ"ח הדפסה דוא

כ"ה אדר ע"ז – כפ"ח

מעשה האפוד

שיעור לתלמידי ישיבת "דורשי יחודך"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[כ]

א. שלשה משיחים (ודיני כלאים)

[נעשה סיום מסכת עם קדיש?] הרבי לא אמר – בסיומים בהתוועדויות – אבל אם אתה רוצה לומר אתה יכול. [סיימו פרק "שור שנגח את הפרה" בב"ק – "המנהיג בעיזא ושיבוטא מאי".]

"ויהי לי שור וחמור" – משיח בן יוסף ומשיח בן דוד

[בהמשך לסיום:] מי הם "שור וחמור"? [הנפש הבהמית.] כתוב על "ויהי לי שור וחמור" שהם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. למה שור הוא משיח בן יוסף? ["בכור שורו הדר לו".] נכון. למה חמור הוא משיח בן דוד? ["עני ורכב[כא] על חמור".] יפה. אם השור והחמור הם שני המשיחים, מה זה אומר?

התגובה הספונטאנית כששאלתי מהם שור וחמור היתה ששור וחמור הם נפש הבהמית, זה ודאי נכון. "אלו ואלו דברי אלהים חיים", איך יתכן שמצד אחד שור וחמור הם הנפש הבהמית ומצד שני הם שני המשיחים? איך הולך יחד? כתוב "ורב תבואות בכח שור" ו"יששכר חמור גרם", דווקא שרש הבהמות הוא בעולם התהו. מהו משיח? קודם כל אורות דתהו, אבל צריך להמשיך אותם בכלים דתיקון. זה הסוד של "בהמה רבה שלפני האצילות" (ומה שדוד אומר "בהמות הייתי עמך"). דווקא המשיח הוא השרש לפני האצילות של הנפש הבהמית, של בהמה רבה.

שיבוטא – רעיא מהימנא (הדרגה השלישית במשיח)

כל זה לגבי שור וחמור, אבל השאלה כאן בגמרא מה לגבי כלאים של דג ובהמה? זה שייך באופן מיוחד לחדש אדר, מזל דגים (על זרע יוסף נאמר "וידגו לרב בקרב הארץ" ואז תתכן בעיה של כלאים עם בהמות הארץ). האם גם בו יש איסור כלאים עם הבהמה (בגמרא עז, וכך לגבי כל בהמה).

אם שור וחמור הם "תרין משיחין", מהו הדג? על העז גם צריך לדבר, אבל מה יכול להיות דג? אמרו שדג היינו "נוני ימא", מי זה? מי יש עוד?  מי זוכר את המאמר ברעיא מהימנא שעליו המאמר החשוב "הרכבת אנוש לראשנו"? בזהר יש לא רק שני משיחים אלא שלשה. מי המשיח השלישי? משה רעיא מהימנא, הוא הדג. יהושע בן נון הוא הבן של משה רבינו, הבן של נוני ימא. יש כמה דעות איך קוראים למלך המשיח, ואחד מהם "ינון שמו", "לפני שמש ינון שמו", וינון הוא נוני ימא, המשיח (משה רעיא מהימנא, "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון") שהוא בעצם דג, מעלמא דאתכסיא. יש תרין משיחין שבכללות קשורים לשור הבר, נגלה, אבל משה רעיא מהימנא, שבא אחרי הכל, שהוא השיא והתכלית של הכל, הוא נוני ימא, הלויתן.

דיני כלאים במשיחים

אם כן, צריך את כולם, אבל שלא יהיה כלאים. כתוב ש"תורה חדשה מאתי תצא", איך מפרשים "תורה חדשה"? קשור למה שדברנו עכשיו – שחיטת הלויתן את שור הבר. איך יתכן? זו שחיטה פסולה, על זה כתוב "תורה חדשה מאתי תצא". רואים שתורה חדשה נוגעת לקשר בין הלויתן לשור הבר, אז יתכן שהיא תהיה גם לגבי כלאים. אם התורה החדשה מתירה את השחיטה הפסולה בעולם הזה כנראה שהיא גם תתיר את הכלאים, שכל המשיחים יוכלו לבוא יחד.

לפי דין כלאים צריך להפריד בין המשיחים – משיח בין יוסף היינו המרכזניקים, משיח בן דוד הוא החב"דניקים, ומשה רעיא מהימנא זה מישהו אחר... בכל אופן, אם יש איסור כלאים צריך להפריד ביניהם, כל אחד קובע ברכה לעצמו, אבל אם "תורה חדשה מאתי תצא" אפשר לחבר את כולם יחד. לחיים לחיים.

העז – הזרז לגאולה

לאיפה אתה הולך? בא תשמע על העז. אתה באופן מיוחד שייך לעז... תהא שנת עז, השנה שלנו. עז היינו עזות דקדושה. עזות העז היא הזרז, קטליזטור, העז בעזות שלה פועלת את החבור בין המשיחים, בין השור והחמור והדג (העז, בהמה דקה, שייך לדג באופן מיוחד – עז עולה יא פעמים דג). זה תפקיד הדג, לחיים לחיים. כדי לומר שכל הסוגים האלה, אלו שהולכים על משיח בן יוסף, קמעא קמעא, ואלו שהולכים על משיח בן דוד, "משיח נאו", ואלו שהולכים על משה רעיא מהימנא יכולים להתחבר צריך הרבה עזות. זו עזות העז.

ב. "ויעש את האפֹד"

[עשו סיבוב הכרות עם התלמידים.]

"גד גדוד יגודנו". כמה חילים יש בגדוד בצבא? אתם כבר שוים את המספר הזה... אבל צריך לפרוץ יותר ויותר. לחיים לחיים. בבקשה להביא חומשים לכולם – נלמד משהו מתוך הפרשה, ובינתים נשיר.

נגנו "שאמיל".

אפֹד – פורים בתוך אדר

יש מצוה "לחיות עם הזמן". בהשגחה פרטית אנחנו ב"חמישי" של ויקהל-פקודי מחוברים. נלמד את הפסוק הראשון של החת"ת היום – פרק לט פסוק ב. הוא עוסק בבגדי כהונה והבגד הראשון הוא האפוד: "ויעש את האפֹד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר".

דברנו עם ילדי החדר שצריך "למסמך גאולה לגאולה", לחבר את פורים לפסח, ועד ראש חדש ניסן ודאי שייך לפורים כי על כל חדש אדר כתוב "החדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", כל החדש הוא "ונהפוך הוא". לפעמים כתוב אפוד מלא ולפעמים אפֹד חסר, כאן כתוב חסר. איפה יש כאן רמז לפורים ולחדש אשר נהפך? רמז פשוט, ה-פ הוא פורים ו-אד היינו אדר, פורים דווקא באמצע אדר. יש כאן שילוב, כמו שמשלבים שם הוי' ושם א-דני, כאן משלבים פורים באדר. שילוב הוא גם שיזור, שייך לסיום הפסוק "שש משזר", כמו שנבאר.

כמה שוה פורים ועוד אדרישראל, מספר מאד חשוב (שאר אותיות אדר פורים = מרדכי יעקב = ברוך ברוך – "ברוך מרדכי" ובשעת "עד דלא ידע" גם 'ברוך המן' כדאיתא באריז"ל). "אין מזל לישראל", המזל של ישראל הוא האין, אומר הבעש"ט, ישראל הם אדר-פורים (סוד תיקון עולם העשיה, "אשר ברא אלהים לעשות" – "אף עשיתיו") ובקיצור מרומז באפוד הכהן הגדול.

אפֹד – "אלמדה פֹשעים דרכיך"

יש עוד רמז שכתוב בספרים לגבי האפוד: מה הנושא של פרק נ"א בתהלים? פרק מיוחד, מה מיוחד בו? [תשובה.] זה הפרק של התשובה, ב"פוקח עורים" אדמו"ר האמצעי אומר שבעל תשובה צריך לומר אותו פעמיים ביום. בקריאת שמע על המטה אומרים אותו. כל בעל תשובה שייך בעצם לתשובה של דוד, דוד ובת שבע, תשובה על פגם הברית. לכן זה הפרק של בעל תשובה, ומוסיף אדמו"ר האמצעי שצריך לומר אותו גם בקר וגם ערב. שבעל תשובה אמתי יאמר את הפרק על הבקר, כשהוא קם, ושוב לפני שהולך לישון – פעמיים בכל יום, כמו קריאת שמע. יש קריאת שמע פעמיים ביום ופרק נ"א בתהלים פעמיים ביום.

יש שם פסוק מרכזי שקשור לתשובת דוד המלך וכתוב בספרים שהוא ר"ת אפד, קשור לאפוד – רמז מאד חשוב שכתוב בספרים הקדושים. מה הביטוי? אפשר להביא גם תהלים לכולם... ["אלמדה פֹשעים דרכיך".] יפה. דוד המלך אומר "אלמדה פשעים דרכיך", כתוב שזה סוד האפוד של הכהן הגדול. מה עיקר התשובה על פגם הברית? זה עיקר התשובה. מכל הפרק הזה עיקר התשובה הוא "אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו".

מה מוסר ההשכל? שכל אחד שלומד צריך לשאוף, להתפלל לה', שיזכה שאם לא היום ממש אז מחר או מחרתיים לקיים את הפסוק "אלמדה פשעים דרכיך וחטאים אליך ישובו". אז הוא יהיה כמו הכהן הגדול, שיש לו כל הבגדים, והראשון שבהם – "הכל הולך אחר הפתיחה" – הוא האפוד.

אפוד – תיקון האחור

איפה האפוד, בחלק הפנים של הכהן או בחלק האחור? הוא מאחור. למה "אלמדה פשעים דרכיך" הוא בגד שלובשים מאחורה? רש"י מסביר שזהו סינר ששרות שרוכבות על סוסים לובשות, כך "לבי אומר לי", משהו יחודי ברש"י שאין בכל החומש. אומר שאין בחז"ל בפירוש מה תואר האפוד אבל "לבי אומר לי" שהוא כמו בגד של שרה (כנראה שרה אמנו) שרוכבת על סוס ויש לה כזה בגד מאחורה.

מהו מח האחור במוחין? יש ג מוחין, חב"ד, חכמה היא מח ימין-פנים, בינה היא מח שמאל-פנים, אבל המח השלישי, דעת, הוא המח האחורי. כתוב שהדעת היא סוד עצם הלוז שבראש חוט השדרה, ממנה מתפשטות חי חוליות שכנגדם תקנו חז"ל יח ברכות בתפלת העמידה. כאשר כורעים צריך לכרוע עד שיתפקקו כל החוליות שבשדרה, אחרת בסוף השדרה הופכת להיות נחש. הלימוד הוא עבודת פנים והתפלה היא עבודת אחור, כך כתוב.

אבל גם כשמקיימים "אלמדה פשעים דרכיך" זו פעולה של אחור. הבקר נסעו חברה להודו, אולי כבר במטוס, הנסיעה לחו"ל היא כבר בחינת אחור. לא אמרתי להם, אבל תאמר לו שצריך להתצטייד באפוד, עם האפוד הוא יכול לשבת גם על המטוס, כמו כנפי נשרים עם האפוד שלו... האפוד הוא הכח לדבר על לב אנשים, לקרב אותם. האחור הוא הכח להתייחס לאחוריים שיש במציאות. הרי מי שרחוק מה' נמצא באחור וצריך כח בנפש להתייחס לאחור, לתקן את האחור (וכמו שנאמר על יוסף "יֹסף הוי' לי בן אחר", שהופך את האחר, מי שנמצא בבחינת אחור, לבן).

יש אצלנו משהו מאד חשוב, לחיות במרחב האלקי של שש המצוות התמידיות. מה המצוה של האחור? ["ולא תתורו".] שמירת המחשבה ב"ולא תתורו". כשיוצאים לקרב רחוקים, כמו בהודו, צריך הרבה שמירת המחשבה. גם האדם צריך לשמור את האחור שלו, שלא ימשך לאחוריים, וגם צריך לדעת איך להתייחס לאחוריים – צריך שמירה של האחור וגם יכולת להתלבש באחור כדי לקרב אותו. זה ה"אלמדה פשעים דרכיך".

מבנה הפסוק: י מלים ו-טל אותיות

כעת נפרש את כל הפסוק ברוח הזאת: "ויעש את האפד", האפוד הזה עשוי מ"זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר". נראה תופעה פשוטה – כמה מלים וכמה אותיות יש בפסוק? רש"י לא מפרש את הפסוק, השאיר לנו... יש בו 10 מלים ו-39 אותיות. לכל פסוק יש מבנה, מספר המלים ומספר האותיות, ומבנה הפסוק הזה הוא י-לט.

לכל מבנה יש אב-טיפוס בתורה, מה האב-טיפוס של פסוק עם י מלים ו-לט אותיות. לדוגמה, ב"שמע ישראל" יש ו מלים ו-כה אותיות (ושוה לו בנ"ך הוא הפסוק בשיר השירים "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים", כמבואר במ"א), ב"בראשית" ז מלים ו-כח אותיות (כמו פסוק הכותרת של עשה"ד "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר"), ב"ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" ו מלים ו-כג אותיות (כמו "אור זרֻע לצדיק ולישרי לב שמחה"). אלה פסוקי אב-טיפוס, שכל פסוק עם אותו מבנה קשור אליו. יש פסוק מהפסוקים הכי מרכזיים בתורה שהמבנה שלו הוא י-לט, הפסוק שבא אחרי "שמע ישראל": "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", הוא השרש של המבנה י ו-טל.

יש עוד משהו שהוא י-טל, לא פסוק אבל יסוד הקבלה – יש עשר ספירות, "עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה", ויש בהן טל אותיות (הן אם מונים כתר ולא דעת והן אם מונים דעת ולא כתר). גם עשר הספירות וגם הפסוק "ואהבת" הם באותו מבנה של הפסוק הזה. אין יותר מדי פסוקים בתורה במבנה הזה, משהו די יחודי. יש בו היקש גם ל"ואהבת" וגם לסוד עשר ספירות, "עשר ולא תשע, עשר ולא אחת עשרה".

"ויעש את האפד": חכמה-בינה-דעת

נראה אם יש איזו הקבלה. נתחיל עם הספירות, ונראה שהמבנה כאן הוא דווקא חב"ד (עם דעת, ולא עם כתר). קודם כל, מה הפיסוק לפי האתנחתא? מתחלק ל-3 מלים ("ויעש את האפד") ועוד 7 מלים (מרכיבי האפוד). רק צריך להחליט אם חב"ד או כח"ב. לפי מה שאמרנו שהאפוד הוא בגד של אחוריים, ששייך למח האחור – הקשר בין תפלה לקירוב רחוקים הוא שצריך להתפלל לפני שהולכים לקרב – צריך לומר ש"ויעש את האפד" היינו חב"ד. לא נתחיל מהכתר, הוא יהיה כח נעלם למעלה, על-מודע.

"ויעש" היינו חכמה, כמ"ש "כלם בחכמה עשית". "את" צריך להיות בינה, הוא מצטרף כאן לאפד שהוא הדעת – "אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת". קודם עשינו גימטריא ששוה ישראל, כמה שוה בינה ועוד דעת? גם ישראלפורים-אדר הם בינה דעת – פורים הוא יין-בינה ואדר היינו "לדעת בארץ דרכך" כמבואר בספה"ק.

זהב: גבורה (הקודמת לצאת לפני החסד)

כתוב בקבלה שהרבה פעמים כשהמדות נולדות מתוך הלב המדה הראשונה שנולדה היא דווקא הגבורה, לפני החסד. לשם הידע, מי שהכי אוהב זאת ואומר זאת כל פעם הוא הגר"א, שמלומד לעשות המון הקבלות כמו שאנחנו אוהבים לעשות והרבה פעמים כשהוא מונה משהו כנגד המדות הוא מתחיל דווקא מהגבורה, כי אומר שהיא יוצאת מהבינה והדעת לפני החסד. גם בתניא כתוב שהכלל בעבודה הוא שמתוך ההתבוננות נולדה קודם יראת ה' – גבורה היא יראת ה' – ואחר כך אהבת ה', רק שיש יוצא מהכלל שהאהבה קודמת. תניא מפורש.

מהו זהב? כאן כתוב "זהב תכלת וארגמן" ובמלאכת המשכן "זהב כסף ונחשת", בשתי השלישיות הזהב הוא הראשון, "כמעלת הזהב על הכסף". זהב לפני כסף כי הוא יותר יקר, "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", המתכת הכי יקרה היא זהב. על התורה כתוב "יקרה היא מפנינים" ("יקרה היא מפנינים" בגימטריא תורה כנדוע), זה היהודי, כל יהודי זהב. זהב הוא לא חסד אלא גבורה, צבע הזהב נוטה לאדום, גבורה. כסף נוטה ללבן, חסד. זה כלל גדול שבכל מקום כסף הוא חסד וזהב הוא גבורה. כסף הוא אהבה וזהב הוא יראה, רק שיש גם סוד של אהבה בה נאמר "כמעלת הזהב על הכסף", פרק נ בספר התניא, כמו גילוי שער הנון, שהיא אהבה בבחינת כלות הנפש ממש. אבל סתם כסף וזהב בכל מקום הם אהבה ויראה.

כאן מתחיל מזהב. למי היה זקן עם שבעה סוגי זהב? [דוד.] יש הרבה כאלה פה... הרבה זהובים. כל מי שהוא ג'ינג'י הוא זהב. לדוד המלך היו בזקן שלו שבעה צבעי זהב, קשת של זהב בתוך הזקן שלו. למה הוא היה זהב? אומרים שגם הבעל שם טוב היה ג'ינג'י. כי כתוב "בנין המלכות מהגבורה", הזהב הוא הגבורה והוא בונה את המלכות, לכן המלך הוא זהב. [אז למה חסד ראשון במדות? ] כשה' בורא את העולם כתוב "עולם חסד יבנה", הוא ה"יומם" ("יומם יצוה הוי' חסדו"), "יומא דאזיל עם כולהו יומין", אצלו מתגלה קודם חסד והכל הולך אחרי החסד, לכן חסד ראשון, אבל הרבה פעמים ב'עבודה', בכל מיני תופעות, הגבורה נולדת קודם. כל דבר לענינו.

קירוב רחוקים – דרך דוגמת 'אמתער-איד'

במלאכת המשכן יש "זהב וכסף ונחשת", גבורה-חסד-תפארת. נחשת היא בחינת יעקב, "נובלות חכמה שלמעלה תורה" ר"ת נחשת, עמוד התורה הוא יעקב אבינו. אם כבר אמרנו את זה נאמר עוד משהו נחמד:

בתחלת השבוע, כ"א אדר, היה היארצייט של הנועם אלימלך. אחר כך, בכ"ג אדר, היו יארצייטים של כמה צדיקים גדולים ואחד מהם בעל חידושי הרי"מ. הוא קבל את שרביט הנשיאות – קודם דברנו על שרביט – אחרי 32 שנה שחכה. אחרי הסתלקות הרבי ר' בונים חצי מהחסידים רצו להכתיר אותו וחצי שני רצו את הקוצקער. הם היו חברים, יצאו להתבודד בשדה, וכשחזרו בעל חידושי הרי"מ אמר שמקבל את הקוצקער ונכנע לו, וכך היה 32 שנים. גם בזמן המחלוקת החריפה בין קוצק לאיז'ביצא הקוצקער החזיק טובה לבעל חידושי הרי"מ על כך שלא פרש עמו, והבטיח לו שבזכות זה יזכה שצאצאיו ינהיגו את עם ישראל עד ביאת משיח.

קודם, לפני שאח שלך יצא לשליחות להודו הבקר, הוא שאל מה צריך לעשות בהודו. בא לי סיפור – כי שלשום היה היארצייט של חידושי הרי"מ, אז בא לי משהו ממנו. הרי הבנים שלו נפטרו בחייו, אבל הנצר שנשאר הוא השפת אמת, הנכד. הוא לקח אותו כמה פעמים כשהיה ילד קטן לראות את הקוצקער. הוא אמר שהוא רוצה שיזכה לראות אן אמתער-איד. ידוע שכל הענין של קאצק היה אמת, "אמת מארץ תצמח", 'אמת מקאצק תצמח', ארץ בגימטריא קאצק. החידושי הרי"מ אומר על הקאצקער שהוא יהודי אמתי (אני לא והוא כן), אז מי יכול להדמות לצדיקים? ובכל אופן אמרתי לאחיך ולחברים שבנסיעה להודו, כשאתה בתפקיד של אפוד – כל מי שנוסע לשם ובכלל לקרב יהודים הוא אפוד – אתה צריך להיות אן אמתער איד, צריך שאנשים יסתכלו עליך כדוגמה חיה, "ממנו יראו וכן יעשו". כמו שברכתי את אחיך אני מברך את כולם וגם את עצמי שנזכה להיות יהודים אמתיים. זה לא חסיד כזה או חסיד כזה אלא אן אמתער איד.

הנהגות רבי בונים, הקוצקער וחידושי הרי"מ – אהבה-יראה-תורה

כשהחידושי הרי"ם קבל בסוף את שרביט הנשיאות, אחרי 32 שנה, הוא אמר לחסידים שהרבי הראשון, הרבי ר' בונים, הנהיג באהבה, הקוצקער הנהיג ביראה, ואני אנהיג אתכם בתורה. כאן רואים הנהגה לפי הסדר, שהרבי הראשון הנהיג ביד ימין, אהבה, ימין מקרבת.

מאד מענין, בתחלה החידושי הרי"מ היה חסיד של המגיד מקוז'ניץ, הוא היה כמו בן אצלו ממש, הוא חתן אותו והכל. כשהמגיד מקוז'ניץ הסתלק הוא התקשר לבנו, רבי משה-בריעה, החידושי הרי"ם היה צעיר מאד. שלא תלמדו מזה, אבל השידוך שלו היה כשהיה בן 9, הוא היה חתן, וחכו להעמיד את החופה עד בר מצוה. רבי הלל מפאריטש הקדים אותו, התחתן לפני הבר מצוה, אבל החידושי הרי"מ התחתן עם הבר-מצוה, כשהאירוסין היו כשהיה בן 9. כמובן, יש כאלה שהיה להם גם לפני כן. באותו פרק המגיד מקוז'ניץ הסתלק, הוא היה כמה שנים אצל בנו, עכשיו הוא כבר בן 15, ובערך בגיל הזה הוא פרש ובסוף הגיע לפשיסחא. היתה מחלוקת עצומה בין הקוז'ניצער השני והרבי ר' בונים, וכך לרוב צדיקי פולין היתה מחלוקת עצומה נגד פשיסחא. בכל אופן, היו לו חברים בורשה, איפה שהוא גר, ומשכו אותו, והגיע אליו. פעם אחת הוא נימק למה באמת עזבתי את הרבי הראשון, בן המגיד מקוז'ניץ, והלכתי לרבי ר' בונים. הסיפור היה ככה: בעל חידושי הרי"מ היה כמו בן אצל רבי ישראל מקוז'ניץ, שמאד קרב אותו, וגם הבן מאד העריך אותו – הוא היה העילוי של פולין, לא סתם עילוי אלא העילוי של כל העילויים. המגיד מקוז'ניץ אמר עליו עוד כשהיה ברחם שיאיר את עיני ישראל. הבן שלו, הרבי השני מקוז'ניץ, מאד קרב אותו. פעם אחת, בגיל 15 – הגיל שלכם או פחות – הוא ישב בטיש של הרבי מקוז'ניץ, לידו מאחוריו. פתאום הרבי פנה אליו, חבק אותו ונתן לו נשיקה. הוא אמר שבאותו רגע החלטתי שאני לא חוזר לכאן. מה הוא אמר? אני לא צריך רבי שיחבק וינשק אותי, אני צריך רבי שייסר אותי בשוטים, צריך לחפש אחד שייסר אותך בשוטים.

יחד עם זה, כעת משוים סיפורים, הוא תאר את הרבי שבחר שייסר אותו בשוטים כרבי שהנהיג את עם ישראל באהבה, לעומת הקוצקער שבא אחריו. הרבי ר' בונים הנהיג באהבה והרבי מקאצק ביראה.

למה הגענו לכל זה? להסביר מהו זהב, ולמה התכונה הראשונה של האפוד שמקרב יהודים היא זהב – זו תכונת הקוצקער, יהודי אמתי. כתוב "יראת הוי' טהורה עומדת לעד", מדת האמת עומדת לעד (ואכן המשך הפסוק הוא "משפטי הוי' אמת צדקו יחדו", הרומז בפרט לאמת של תורה – "אין אמת אלא תורה" – מדת החידושי הרי"ם שבא אחרי הקוצקער. נמצא שיש שתי בחינות של אמת, וי"ל שהאמת של הקוצקער, אן אמתער איד, הוא אמת לאמתו). הרבי חדש לגבי שמחה – שמחה היא בינה, "אני בינה לי גבורה", הן הולכות יחד – את הביטוי "שמחה בטהרתה". בתהלים יש יראה בטהרתה, "יראת הוי' טהורה", והיינו "זהב טהור". על הביטוי "המנורה הטהורה" מסביר רש"י שהיא על שם הזהב, היות שכולה זהב והזהב הוא טהור – מי שכולו זהב טהור הוא טהור. המלה טהור הולכת בעצם על הזהב, שבמדות הלב היינו "יראת הוי' טהורה". אז יש זהב טהור, גבורה-יראה טהורה, כמעלת הזהב על הכסף. בסוף אמר בעל חידושי הרי"מ – אני אנהיג אתכם בתורה, אחרי האהבה והיראה התורה היא הקו האמצעי. במקום לומר חסד-גבורה-תפארת, אהבה-יראה-רחמים, אפשר לומר אהבה-יראה-תורה – מי שאוהב רמזים יעשה ויראה כאן הרבה רמזים יפים בשלישיה הזו[כב].

צריך להחליט אנחנו איך אנחנו רוצים להנהיג, שזה כולנו – רוצים להנהיג באהבה או ביראה או בתורה. יש שלש אפשרויות. איך עושים את זה ב"דורשי"? אלה שלשה סוגי הנהגה. המלך הוא המנהיג, "לית ליה מגרמיה כלום", הוא מקבל מהמדות שעיקרן חג"ת. כל זה היה לגבי זהב שהוא "יראת הוי' טהורה". כדי להיות אפוד, מי שמקרב, שיוצא החוצה לקיים "אלמדה פשעים דרכיך", צריך קודם כל להיות זהב.

תכלת: חסד

אחר כך תכלת. אם הסדר כאן הוא כמו "זהב וכסף ונחשת" תכלת היא דווקא חסד. יש הרבה פירושים בקבלה מהי תכלת, ואחד מהם שהיא חסד. קודם דברנו לתלמידי "תורת חיים" שבזכות שאברהם אבינו אמר למלך סדום "אם מחוט ועד שרוך נעל" הוא זכה לחוט של תכלת, שאנו בניו נזכה למצות ציצית שיש בה "חוט של תכלת" שהוא בעצם "חוט של חסד". מכאן אנחנו לומדים שתכלת שייכת לחסד. בחכמת הצבעים התכלת היא מול האדום – האדום הוא גבורה והתכלת, שהיא הצבע הנגדי, היא חסד. ירוק הוא באמצע, תפארת. ירוק הוא צהוב, לא ירוק שנוטה לאדום שאז הוא זהב. יש צהוב כמו השמש, שמגדל את הצמחים הירוקים – כתוב שהצהוב של השמש הוא התפארת ומה שאנחנו קוראים ירוק הוא היסוד, "צדיק יסוד עולם", "צמח צדיק".

ארגמן: תפארת

לפי זה ארגמן צריך להיות תפארת, מקביל לנחשת. למה ארגמן הוא תפארת? [ריבוי גוונים.] המלה ארגמן היא מלה מיוחדת בלשה"ק, כל השרשים בני שלש אותיות וזו מלה יוצאת דופן עם שרש של 4-5 אותיות. מה כוונת ארגמן בקבלה? [מלכות.] שרש המלכות באחורי התפארת, שגם שייכת לאפוד, אבל איך רמוז ריבוי הגוונים – כמו ססגונא, שש בגוונים הרבה – במלה ארגמן? כתבו שארגמן הוא ר"ת של חמשה מלאכים – אוריאל, רפאל, גבריאל, מיכאל, נוריאל. יש שם את כל גווני הקשת של המלאכים, התפארת של המלאכים. הנשמות יותר פנימיות מהמלאכים, אבל יש בצבע ארגמן משהו שמעורר את כל המלאכים. לפעמים מלאך הוא סוג של רגש (סתם מלאכים הם בעולם היצירה, עולם הרגש), וכל הרגשות כאן נמצאים בתוך המלה ארגמן – התפארת כאן.

תולעת שני: נצח והוד

אחר כך באים שני צמדים של שתי מלים, "תולעת שני" ו"שש משזר". כך גם בספירות, אחרי התפארת שתי הספירות הבאות הן נו"ה, צמד, "תרין פלגי גופא" שאין אחד בלי השני. כנראה נצח והוד כאן הם תולעת שני. נצח והוד הם ראשית בנין המוחין של המלכות – נצח הוא החכמה של המלכות והוד הבינה של המלכות. דוד המלך, עליו נאמר "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", אומר על עצמו "ואני תולעת ולא איש". הצבע שני הוא אדום-אדום, יותר מזהב, ההוד שהוא ענף הגבורה. אבל להרגיש את עצמו תולעת לפי הפירוש שלנו עכשיו היינו גופא הנצח, הנצחיות, של דוד המלך (הבטול של דוד המלך, היינו חכמת המלכות), ה"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". עיקר המוחין של דוד הם ה"תולעת שני" שלו, שתי הספירות נצח והוד.

איזו מלה נוספת אפשר לעשות מהמלה תולעת בשינוי קל? תועלת. תועלת, המועיל בנפש, מתחיל מהנצח. כל הנה"י נקראים "מועיל", מושג אצל הראשונים שגם המהרש"א מביא – שיש טוב-ערב-מועיל. הטוב בעצם הוא החב"ד, הערב הוא המדות והמועיל היינו מדות המעשה, החל מהנצח. אם עושים רמז ש"תולעת" היינו "ואנכי תולעת ולא איש". כנראה בהברקה הזו של המלכות, פרק כ"ב שאמרה אסתר המלכות, יש הרבה תועלת. מי שרוצה תועלת שיהיה בשפלות, כמו דוד המלך. בכל אופן, אלה ("תולעת שני") נצח והוד.

שש משזר: יסוד ומלכות

הכי ברור כאן הוא השש, הספירת הששית, היסוד. מהו משזר? המלכות. "שש משזר"[כג] הם גם זוג מובהק של יסוד ומלכות. אם כן, בקצת התבוננות יוצא משהו פלאי, שאפשר להקביל את עשר המלים כאן לעשר ספירות.

הקבלה ל"ואהבת"

נקביל גם לפסוק "ואהבת", שיש בו עשר מלים. חלק מהמלים נופלות באותו מקום, כמו "את" – "ואהבת את" ו"ויעש את", המלה השניה. אחר כך המלה השלישית היא "הוי'", שהיא "האפד" עצמו. "אלהיך" כנגד "זהב", "בכל" כנגד "תכלת" – הכי יפה, תכלת הוא לשון כל – "לבבך" כנגד "ארגמן", התפארת שהיא כללות הלב, "ובכל נפשך" כנגד "תולעת שני" ו"ובכל מאדך" היינו "שש משזר". "מאדך", בחינת משיח, "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" היא דווקא המלה משזר.

"משזר" – צדיקים שזורים (בשנת תקמ"ז)

כמה שוה משזרתקמז, 547, "שמע בקלה", בקול האשה, המלכות, כמבואר במ"א. אמרנו שבתחלת השבוע היה היארצייט של הנועם אלימלך. הרבה שנים היינו באים לשכם או ליצהר לעשות התוועדות בכ"א אדר, כעת משלימים זאת. במצבה שלו כתבו "נפטר בשנת תנצב"ה". במבט ראשון נראה כטעות, ששכחו לכתוב את השנה ובמקומה כתוב מה שכתוב על כל מצבה עם גרשיים, "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים", אבל אצלו כתוב שזו שנת הפטירה. זו טעות או לא טעות? זו לא טעות, רואים שמישהו במצבה של הנועם אלימלך עשה תרגיל גימטריא. [חסכו...] כן, חסכו קצת, אבל בעיקר רצו לרמוז שההתקשרות לנועם אלימלך (בחינת נשמתו צרורה בצרור החיים) קשורה לחשבון גימטריא. תנצב"ה שוה בדיוק משזרתקמ"ז, שנת ההסתלקות שלו.

כעבור יומיים, ב-כ"ג, היה עוד משהו. קודם אמרנו שהוא היארצייט של בעל חידושי הרי"מ – הוא נפטר בתרכ"ו, אותה שנה שבה שבועיים אחר כך הסתלק הרבי הצמח-צדק. אחרי הסתלקות הקוצקער החידושי הרי"מ אמר שאולי כולנו ניסע לליובאויטש – אבל כנראה היה רחוק, דרשו מנחם-מענדל מנחם-מענדל לגזרה שוה. בכל אופן, לא סתם הם נפטרו בהפרש של יומיים. [משזר שוה גם 'חסידים לא נפרדים'.] מתאים ל"משזר", ששזורים יחד. מתניה כבר הלך? הוא עדיין מלמד תורה ומדע בישיבה? [כן.] הוא לא לימד על שזירה קוואנטית? היום המושג הכי חשוב במדע היא שזירה, "משזר", אין חשוב ממנה. שזירה קוואנטית, ששני חלקיקים ממרחק של קצה היקום עד קצה היקום, מליוני שנות אור שאין דרך לתקשר ביניהם, אך הם קשורים – כל אחד מתאים עצמו לשני. זה הדבר הכי מסטורי שיש היום במדע, סתירה, אסתר מן התורה.

כאן המלה "משזר" יוצאת במלכות, סוד המלכות, וזו השנה – תקמ"ז. כמו שבעל חידושי הרי"מ הוא שבועיים לפני הצמח-צדק באותה שנה, כך באותה שנה של הנועם אלימלך (משזרתקמ"ז), הסתלק כעבור יומיים חבר שלו, רבי חייקא מאמדור. יש לו ספר מאד יפה, שמומלץ לכל אחד, "חיים וחסד" – נדפס מאה שנה אחרי ההסתלקות שלו. יש עליו סיפורים מאד יפים שלא נספר כעת. הוא דווקא היה בליטא, מגדולי הצדיקים. ה"נועם אלימלך" היה הרבי של כל פולין. בליטא לא היו הרבה מתלמידי המגיד – חוץ מאדה"ז, שהיה ליד ליטא, מי שממש היה בזה הוא רבי חיים מאמדור. בתחלה הוא היה תלמיד של הגר"א, כמו עוד כמה תלמידים של המגיד.

אצל הרבי, יש משהו דומה לזה בדור שלנו? יש הרבה סיפורים כאלה, על שני צדיקים שמסתלקים בסמיכות, סימן שיש קשר ביניהם, יש שזירה ביניהם. יש איזה צדיק שהסתלק בתוך השבעה של הרבי? אני זוכר טוב, כי חזרתי משם – טסנו ל-ג' תמוז – וחזרנו לתוך הלויה של הרבי מקליוזנבורג, ה"שפע חיים", ה"דברי יציב". זה רק לשם התוועדות, לשם "משזר", סימנים של שזירה, של נשמות משוזרות אחת עם השניה.

רמזי הפסוקים

אם כן, עשינו כאן הקבלה גם לספירות וגם לפסוק "ואהבת". כעת נעשה חיבור, את הגימטריא. מישהו כבר חישב כמה שוה כל הפסוק הזה? "ויעש את האפד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר" = 4466, כפולה של חןחן פעמים עזמזל. יש כאן הרבה חן (רק "זהב תכלת וארגמן ותולעת שני" – התפשטות ה"ח – עולה מב פעמים חן, השאר = חן פעמים לה, סוד "תשאות חן חן לה". החלוקה הוא ביחס של ו:ה, ודוק). כל הווארט שלנו, כל הענין, שהחת"ת של היום הוא לקרב יהודים – "אלמדה פשעים דרכיך", הכח של אפד הכהן הגדול. זה הווארט. שוב, הוא שוה חן פעמים עז (אותו עז שדברנו עליו קודם, קפץ לתוך הגימטריא, ת'הא ש'נת ע"ז). יש פה חן ועֹז. אם נחבר את הפסוק שלנו עם הפסוק "ואהבת את הויאלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", הפסוק המקביל, נקבל עשר פעמים תורה – תורה של "ואהבת", של "רצוא ושוב", תורה המקרבת יהודים לחזור בתשובה, תשובה מאהבה[כד].

העיקר בדורנו: הנהגה בתורה

עד כאן שני דברים שרציתי שנלמד לכבוד היום. כמו שאמרנו בהתחלה, או שהיום אתה מקרב יהודי לתורה או מחר כו'. לגבי ההנהגה, באמת היו שהנהיגו באהבה והיו שהנהיגו ביראה טהורה. אבל איך שחידושי הרי"מ אמר גם יותר מתאים לנו – 'אנחנו ננהיג אתכם בתורה', תורה היא בחינת משה רעיא מהימנא. לכן מי שיוצא להודו עם כל האפוד שלו (אפד-הֹדו משלימים לשלמות של 100, יפ"י, מאה ברכות בכל יום), יש לו אהבה ויראה, תכלת וזהב. בעיקר צריך ארגמן, את כל המגוון, כדי שיוכל לדבר דברי תורה נעימים המתקבלים על הלב ומעוררים אותו, הכל מכח התורה. כדי להביא את המשיח, להיות ה"אפד" של הדור שלנו – יש "תורת חסד", יש תורה בגימטריא יראת, התורה כוללת גם יראה וגם אהבה, ובכל אופן זו "תורה חדשה". בענין הזה ברוך ה' שהיה רבי בונים עם האהבה והיה הקוצקער עם היראה, אבל בענין הזה אנחנו כמו החידושי הרי"מ – ננהיג אתכם בתורה, נקיים את סוד האפוד.

מתחיל "אלמדה פשעים דרכיך", צריך ללמד משהו כדי שתהיה תורה. מי מלמד פושעים את דרכי ה'? מה מזכיר? יש עוד פסוק שכתוב "דרכיך", "בכל דרכיך דעהו", גם דעת – אמרנו שהאפוד הוא דעת. מה ההבדל בין "דרכיך" ל"דרכיך"? בפסוק "אלמדה פשעים דרכיך" היינו דרכיך של ה', אבל ב"בכל דרכיך דעהו" היינו "דרכיך" שלך, לא מצוות, שצריך לדעת ה' באכילה ובשתיה, בכל מה שאתה עושה, כל החולין, שיהיו "חולין על טהרת הקדש". כנראה הא בהא תליא, מי שרוצה לקיים "אלמדה פשעים דרכיך" של ה', צריך קודם כל לקיים בעצמו "בכל דרכיך דעהו". מי שמקיים את זה – עם התורה של החסידות, "תורה חדשה" של משיח – יכול ללמד את הפושעים דרכיך.

יש עוד רמז, ש-פשע צירוף אותיות שפע. אנחנו אוהבים אתהפכא. שכל אנשי הפשע, הפושעים, יהפכו להיות מקור של שפע. נקוה שעל ידי השיעור הזה יומשך שפע רב בכל העולמות, ונזכה ללמד... אנחנו גם פושעים, גם ללמד את עצמנו וגם את כל הפושעים שבעולם. לחיים לחיים.

[התפללו מנחה.]

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com