בע"ה

פסגת העמידה בנסיון

התמודדות הנוער לאחר קבלת מתווה עמונה

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

שלשה פירושים עמוקים נאמרו על ידי שלשה יהודים פשוטים, מסיקי התנורים בבית המדרש של המגיד ממעזריטש נ"ע, במעלת עמידת אברהם אבינו בנסיון העקדה (משום שמסירות הנפש לקיים את דבר ה' המפורש קיימת אצל כל יהודי פשוט, כפי שראו במשך הדורות):

• אברהם הצטיין בזריזותו לקיים את צווי ה' להעלות את בנו לעולה ללא שהות.
• אברהם הצטיין בכך שהלך לקיים את צווי ה' להעלות את בנו לעולה בשמחה.
• אברהם נותר באותן מסירות ודבקות גם לאחר 'נפילת המתח' כאשר ה' אמר לו "אל תשלח ידך אל הנער", כשהקריב את האיל תחת יצחק בנו.

שלשה פירושים אלו מבטאים שלש מדרגות בעבודת ה', זו למעלה מזו, השייכות לשלש מדרגות במעלת ה"חסיד" בעבודת ה' (כמפורש בלוח "היום יום" י"ד כסלו):

• חסיד שעניני העולם הזה אינם מפריעים את עבודת ה' שלו. חסיד כזה מקיים את רצון ה' בזריזות, בלי להתעכב ולהתחשב בהפרעות חיצוניות (כפי שאברהם אבינו התגבר על כל המניעות וההפרעות בדרכו לעקדה).
• חסיד ש"כל עניניו אלקות", לא רק בתורה ובתפלה אלא בכל עיסוקיו הגשמיים הוא חש את נוכחות ה'. הסימן להרגשת הנוכחות האלקית בכל דבר הוא שמחה בכל מצב.
• חסיד שאינו עסוק במילוי צמאונו לאלקות אלא כל עסקו הוא לייחד קוב"ה ושכינתיה. מי ששקוע בעשית נחת רוח לקונו מתמסר באותה דבקות ובאותה עוצמה להחשת הגאולה גם כאשר המצב אינו מתנהל על פי תכניותיו.

במהלך המאבק על עמונה ניתן לזהות את שתי המדרגות הראשונות: עצם הנכונות לעזוב את הכל ולהגיע בזריזות להאבק על הארץ, מבלי להתחשב בהפרעות הגשמיות ובפיתויים המטרידים, שייכת למדרגה הראשונה. הרוח המרוממת שהיתה על ההר, שכללה הרגשת קרבת ה' גם בתנאים הלא-פשוטים בגוף ובנפש והשמחה הרבה בישוב הארץ מתוך חירות והתמסרות למעשה הנכון, שייכת למדרגה השניה. מיסודות החסידות היא תנועת הנפש האומרת 'ככה ולא אחרת' – רצון ה' צריך להעשות באופן מדויק וללא פשרות – ורוח זו הנחתה את המאבק של הנוער המסור והשמח.

אכן, כאשר משתנה המצב – גם אם כתוצאה מבחירות אנושיות, שאינן תלויות בנו – עלינו להכיר באמונה כי ה' מעמיד אותנו במצב חדש ורוצה שנעבוד אותו גם בו באותו להט, מסירות ודבקות. מסירות הנפש והשמחה שלנו בעשיית רצון ה' צריכות לעלות מדרגה, לצאת לגמרי מהרצון האישי (הטוב והקדוש!) שלנו, ולהבחן גם בתנאים של נפילת מתח ואכזבה מכך שהדברים לא מתנהלים לפי התכניות שלנו. עלינו למצוא גם כעת את ה'איל' שיש להקריב למעשה, תמורת יצחק שמסירות נפשו בפועל לא נדרשה בסופו של דבר (וטוב שכך, על מנת שיתקיים בו "כי ביצחק יקרא לך זרע").

האם נשכיל גם במצב הזה להתמסר להבאת הגאולה על ידי קידום חיי עם ישראל בארץ ישראל על פי תורת ישראל? "חזק ונתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלהינו והוי' יעשה הטוב בעיניו"!