בע"ה

מוצאי ח"י אלול ע"ו – מערת אסף, ירושלים

ת'הא ש'נת ע'ל ז'את

התוועדות ח"י אלול לבנות ובוגרות אולפנת לבונה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ת'הא ש'נת ע'ל ז'את

ח"י אלול – התחלת השנה החדשה ושיקום ממשברים

ערב טוב לכולן. אנחנו בפרוס שנה חדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה, שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל. היום גם יום מיוחד, יום בהיר, ח"י באלול, שמבחינה מסוימת הוא ההתחלה של השנה החדשה – שני ימי הולדת של שני המאורות הגדולים (זה הביטוי), מורנו הבעל שם טוב לפני 318 שנה, וגם תלמיד-תלמידו, נכדו הרוחני, אדמו"ר הזקן בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, שנולד כעבור 47 שנה באותו יום ממש, לפני 271 שנה. חי-חי, יש שני ח"י ביום הזה, בסוד הפסוק שאמר חזקיהו מלך יהודה, שהיה ראוי להיות משיח: "חי חי הוא יודך כמוני היום".

ח"י אלול הוא גם יום ההילולא של המהר"ל מפראג, אב רוחני של תנועת החסידות (אדמו"ר הזקן הוא צאצא שלו, בן אחר בן). לפי קבלת האריז"ל, כמפורש על ידי הרש"ש, היום הזה – ח"י אלול – הוא היום של ראשית השתלשלות עולם התהו, וממילא הוא היום המסוגל לתקן, בשרש, את עולם התהו (שבו היו אורות מרובים וכלים מועטים). לפני עולם התיקון היה עולם של תהו שנשבר – שבעה מלכים מלכו ומתו, מלוכת כל מלך נחשבת ליום אחד – ח"י אלול הוא שבוע לפני בריאת העולם, כ"ה אלול, יום המלוכה והמיתה של המלך הראשון של תהו (ששמו בתורה הוא בלע בן בעור, רמז למה שהתרחש לפני בריאת העולם שלנו), שכנגד ספירת הדעת (ששם עיקר התיקון – "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה"), כמבואר בכתבי האריז"ל. תיקון עולם התהו הוא להגיע למצב של אורות מרובים (של תהו) בכלים רחבים (של תיקון), וכך דווקא מביאים את מלך המשיח, כמו שהסביר והדגיש הרבי מליובאוויטש. כל זה מלמד אותנו שגם כאשר יש שבר, מציאות שלא מחזיקה מעמד – כאשר יש אורות גדולים וכלים לא מפותחים, כך שהאורות לוחצים מדי חזק על הכלים וממוטטים אותם – יש תקוה, בזכות הצדיקים הגדולים, בפרט שני המאורות הגדולים של ח"י אלול. גם כשאדם עובר איזה משבר בחיים, אפשר להשתקם – "שבע יפול צדיק וקם [בזכות ההתקשרות לצדיק שמגלה את נקודת הצדיק אצלו]".

שוב, הכח להשתקם בא מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן. גם לפרט, כמובן, ועוד יותר בנוגע לכלל ישראל – שעבר משבר, במיוחד בדור שלנו, בדור הקודם, אולי המשבר הכי גדול של עם ישראל בהיסטוריה, והשתקם. תכלית השיקום היא ביאת משיח. הכח להשתקם, לצאת מהשבירה, לקום – "שבע יפול צדיק וקם" כנ"ל – הוא מהנשמות האלה, שה' שלח במיוחד כדי להוציא ולהקים אותנו מהשבירה והנפילה, לשקם אותנו.

ת'הא ש'נת ע"ז

לפני כל שנה חדשה אנחנו נוהגים לומר כמה רמזים. כמובן, המטרה של הרמזים היא ללמוד משהו למעשה, איזה לקח שאפשר לקחת מהרמז. כל שנה נתונים סימן לשנה – תש.., ת'הא ש'נת, ואז רק צריכים לסיים את הסימן עם שתי מלים שהראשי-תבות שלהן הם שתי האותיות האחרונות של סימן השנה. אצלנו השנה הזו היא ת'הא ש'נת ע"ז. מה יכול לומר לנו ע"ז (מעבר לפשט של "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום")? כשמחפשים בתנ"ך ניבים שראשי התיבות שלהם ע"ז, קצת למרבית הפלא, אין יותר מדי – יש קצת. הייתי חושב שלשתי אותיות יהיו די הרבה ניבים, לפי הסדר הזה, אבל אין הרבה.

היות שכאן אנחנו בקהל נשים, נשים ובנות שתגדלנה, כל אחת ואחת מכן, להקים בית נאמן בישראל. כתוב שבשכר נשים צדקניות תבוא הגאולה – תפקידכן להביא את הגאולה, אחריות וזכות גדולה מאד לבנות. לכן צריך למצוא רמז שמתאים לבנות.

ת'הא ש'נת ע'ל ז'את

יש ביטוי, שבעצם משלים טוב מאד, עם ר"ת ע"ז – ת'הא ש'נת ע' ז' – שקשור לבית, לאשה. יש כמה ביטויים בתנ"ך עם ר"ת ע"ז, אולי שבעה חשובים ביותר, אבל אף אחד לא חוזר על עצמו – כל אחד מופיע פעם או לכל היותר פעמיים בתנ"ך. הביטוי הזה יוצא דופן בכך שחוזר בתנ"ך חי פעמים, שייך לח"י אלול. ביטוי פשוט, שתי מלים, "על זאת". כתוב חי פעמים בתנ"ך "על זאת". רוצים לדרוש עכשיו ת'הא ש'נת ע'ל ז'את. צריך להבין למה בחרנו בביטוי זה, חוץ מזה שרומז לנשים – כל אשה היא בחינת "זאת", כמו שכתוב בבריאת האשה הראשונה, "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" ("חזקה" של שלש פעמים "זאת" – ג פעמים "זאת" = 1224[ב] = ד פעמים אשה, כנגד ד אמהות, דהיינו אשה פנים ואחור: א אש אשה אשה שה ה).

יש פסוק (בתהלים ל"ב) שחז"ל דורשים במסכת ברכות, קשור לבת ולחתונה – "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא". חז"ל דורשים את המלה "[לעת] מצֹא". מה פירוש "לעת מצֹא"? זמן שצריך לחפש משהו ולמצוא משהו.

"מצא" או "מוצא" – תלוי בבחירת החתן

חז"ל אומרים שצריך להתפלל למצוא אשה טובה, כמו שהפסוק (במשלי) אומר "מצא אשה מצא טוב", וכפי שכותבים בראש הכתובה כאשר מתחתנים "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' הטוב". אחר כך ממשיכה הגמרא במאמר שודאי שמענו, שבמערבא – בארץ ישראל – היו שואלים את החתן תחת החופה "'מצא' או 'מוצא'?". מה הכוונה? מה אתה רוצה שיתקיים בנישואין האלו – "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי'" או "ומוצא אני מר ממות את האשה"? זה תלוי בך, החתן היקר שלנו, מה אתה רוצה למצוא בשידוך הזה?

אתה רוצה למצוא "מצא אשה מצא טוב"? אם תחפש באמת את פנימיות הכלה שלך תמצא רק טוב. יש אפילו רמז מאד יפה בגימטריא, ש-אשה בגימטריא טוב פעמים חי. במתמטיקה קוראים לזה היהלום של טוב, יש בזה שני מרכיבים, טוב ו-חי. או, אם אתה לא זוכה יתקיים בך "ומוצא אני מר ממות...", כמו שחז"ל דורשים גם על הפסוק בתחלת בראשית, "אעשה לו עזר כנגדו", ה' בורא את חוה לאדם הראשון, אם הוא זכה היא "עזר" ואם הוא לא זוכה היא "כנגדו", כפירוש רש"י, "להלחם בו", ח"ו.

בכל אופן, כאן משהו דומה – מה אתה רוצה מהנישואין, "מצא אשה מצא טוב" או "ומוצא אני מר ממות"? איך מסבירים? אם אתה מחפש את עצמך, את האגו שלך, את ההנאה שלך בלבד, בלי לחשוב באמת על האשה שאתה נושא – בסוף יהיה לך מר ממות. אבל אם אתה מחפש אותה, ויש פה קשר ודיבוק, "ודבק באשתו", דבקות אמתית, יהיה רק טוב, הכי טוב. כתוב "האומר לדבק טוב", הכי טוב הוא הדבק בין הנשמות.

התפלה על "'ביתו' זו אשתו" – "בזאת יבא אהרן אל הקדש"

זה המשך הגמרא, אבל נחזור להתחלה: בהתחלה הגמרא דורשת את הפסוק "על זאת [סימן שנה זו] יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא". כמו שדורשים שהמלה "מצֹא" הולכת על אשה[ג], עוד יותר ברור שהביטוי "על זאת" הולך על האשה, "זאת" בחינת נקבה, בחינת אשה. אז רק צריך לקרוא את חמש המלים הראשונות ומבינים את המכוון של הפסוק – "על זאת יתפלל כל חסיד". כל מי שהוא חסיד מתפלל "על זאת".

התכלית של חדש אלול היא עבודת יום כיפור. אלול ר"ת "אני לדודי ודודי לי" וסופי התיבות הם יייי, ייי היינו שלשים ימי חדש אלול (החל מ-א דראש חדש, יום עלית משה רבינו להר בפעם השלישית לקבל את הלוחות השניים, תחלת ימי הרחמים והסליחות) ועוד י כנגד עשי"ת. כלומר, אלול בעצם נמשך עד יום כיפור. ביום כיפור ה' סולח לנו את העוונות שלנו וביום כיפור הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, למקום הכי פנימי, מקום היחוד – אפשר לומר המקום האינטימי – בין עם ישראל והקב"ה, קדש הקדשים שבבית המקדש. איך התורה מתארת את הכניסה הזו? כתוב "בזאת יבא אהרן אל הקדש"[ד]. אהרן הוא הכהן הגדול, והתכלית של כל התקופה הזו שאהרן יבוא ב"זאת". בהמשך כתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" וחז"ל דורשים "'ביתו' זו אשתו", שהכהן הגדול חייב להיות נשוי.

יש הרבה פירושים ל"בזאת" (חז"ל דורשים שבית המקדש הראשון, ששם היתה השראת השכינה, משא"כ בבית המקדש השני, עמד "בזאת" שנים, היינו "בזאת יבא אהרן אל הקדש", סוד "ביתו זו אשתו" ממש), אבל הפירוש הפשוט הוא שבדומה ל"בשכר נשים צדקניות תבוא הגאולה" כך אהרן נכנס בזכות אשתו ובזכותה יוצא בשלום ופועל את הפעולה של כפרת כל עם ישראל[ה]. אם כן, יש "על זאת יתפלל כל חסיד" – הוא מתפלל על האשה, ואם הוא חסיד כנראה רוצה בחורה חסידה, שמכונה "זאת". בזכות שלאהרן יש אשה חסידה (אלישבע[ו], סוד "חסד אל כל היום", כמבואר בכתבי האריז"ל) – אהרן הוא גם חסיד גדול, איש חסד, הוא חסיד ואשתו חסידה – ובזכותה "בזאת יבא אהרן אל הקדש". הוא זוכה, שוב, לכל הברכות לשנה טובה ומתוקה, שהכל נחתם לטובה ביום הכיפורים.

ב. פקידת עקרות בראש השנה

"על זאת" – שרח בת אשר (שחיה חיים נצחיים)

חוץ מראשי התיבות של "על זאת", ע"ז, נעשה כמה רמזים של גימטריא: כמה שוה "על זאת"? 508. היות ש"על זאת" קשור לאשה צריך לשאול, האם יש אשה בתורה שזהו חשבון הגימטריא של השם שלה, שזה יכול להיות רמז מיוחד לאשה מיוחדת? משהו פשוט, שלש אותיות. אשה מאד חשובה ששוה "על זאת". [שרה.] היא לא בגימטריא 508. הרבה פעמים מחליפים ה ו-ח – שרח בת אשר (מלשון אושר, חיים מאושרים), שלפי חז"ל גם חיה חיים נצחיים.

הרבי אמר שהדור שלנו הוא דור של חיים נצחיים, לכל אחד יש קשר וזכות להגיע לחיים נצחיים. דרך אגב, "חיים נצחיים" הוא ביטוי מקורי של רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן – יש תורה שלמה שזה שמה – שהרבי מליובאוויטש אמץ. הדמות של חיים נצחיים בתורה היא של אשה[ז], לא של איש – שרח בת אשר. נאמר משהו קצת מפתיע, שלא כולם יודעים. לפי חז"ל היא בת מאומצת, בת חורגת של אשר. אשר התאלמן מאשתו הראשונה בלי ילדים ונשא אשה אלמנה, שמה הדורה[ח], שלה בת קטנה בשם שרח. היא גדלה בבית אשר תחת השגחת יעקב אבינו ונחשבת בת לאשר, "והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב הקדושים ויתן ה' לה חכמה ושכל" (ראה כל זה בסדר הדורות ב"א רי"ז וכן הוא בתרגום יונתן בפרשת פינחס על הפסוק "ושם בת אשר שרח"). מבחינה מסוימת היא האשה הכי צדיקה בתורה, זכתה לחיים נצחיים.

מה היא עשתה? היא הביאה ליעקב את הבשורה של "עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים", אחרי 22 שנה שיעקב היה סבור שיוסף מת וכל הזמן התאבל. היא זו שבניגון שלה, היא נגנה לו, ש"עוד יוסף חי" ובכך "ותחי רוח יעקב". גם "יעקב לא מת", אבל כתוב עליו בתורה שהוא כן מת, שהוא נקבר ושהספידו אותו, אבל חז"ל דורשים "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". מכיון שזרעו חי – "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום" – גם הוא חי. על שרח לא כתוב כך, אלא שהיא חיה פשוטו כמשמעו. היא זכתה להחיות את ישראל סבא, יעקב אבינו, ובתור סבה לחיי יעקב זכתה לחיים נצחיים כפשוטו (וכידוע הכלל שהסבה גדולה מהמסובב).

שרח – ר"ת העקרות שנפקדו בראש השנה

האם יש איזה רמז ששרח קשורה לראש השנה (דברנו על יום כפור, "בזאת יבא אהרן")? כעת אומרים כוונה פשוטה, שכל אחד יכול לכוון בתפלות ר"ה בשנה הזו, שנת "על זאת". שרח רמוזה בקריאת התורה ובהפטרה בראש השנה.

כתוב ששלש נשים נפקדו בראש השנה: קודם חשבו ש-508 הוא לא שרח אלא שרה. באמת היא האשה הראשונה, היהודיה הראשונה, שנפקדה – היא היתה עקרה ונפקדה, ה' זכר אותה בר"ה וכבר כתב אותה וחתם אותה לזרעא חייא וקיימא. מי עוד נפקדה בר"ה חוץ משרה אמנו? ראש השנה הוא יום של פקידת עקרות. תיכף נסביר מה זה יכול לומר לכל אחד מאתנו. מי עוד נפקדה? גם שרה אמנו וגם רחל אמנו. מתי קוראים על פקידת שרה? כתוב בפירוש "והוי' פקד את שרה" וקוראים זאת בתורה ביום ראשון של ראש השנה. לפי זה, פקידת שרה היא הדבר הכי חשוב שקורה בראש השנה, צריך לכוון "והוי' פקד את שרה"[ט]. מתי מזכירים את רחל שנפקדה? [בתפלת מוסף.] גם בתפלת מוסף, "הבן יקיר לי אפרים", וגם בהפטרת היום השני של ראש השנה – "רחל מבכה על בניה... הבן יקיר לי אפרים...". לרחל אמנו מקדישים את הפטרת היום השני של ראש השנה. למה? כי גם היא נפקדה בראש השנה. מי האשה השלישית שנפקדה בראש השנה? [חנה.] מתי קוראים על חנה ולידת שמואל? בהפטרה של היום הראשון.

בפירוש קוראים על פקידת העקרות בקריאת התורה ובהפטרה של היום הראשון של ראש השנה. מה ראשי התיבות שלהם לפי סדר הדורות? שׂ של שֹרה, ר של רחל ו-ח של חנה. ה-ח של חנה יוצאת מה-ח של רחל וה-ר של רחל מה-ר של שרה – סדרה בה כל שם יוצא מהאות השניה של השם הקודם. ר"ת שרח, היא נשמה כללית של סוד הנשים הצדקניות, בזכותן תבוא הגאולה, שנפקדו לזרעא חייא וקיימא בראש השנה. אם כן, זו כוונה מאד יפה של "על זאת", ש"על זאת יתפלל כל חסיד", "על זאת" שוה שרח, ר"ת של שרה-רחל-חנה.

פקידת עקרות ברוחניות – להוציא מהכח אל הפועל

לפני שנלך הלאה רק נאמר שיש פקידת עקרות בגשמיות, כפשוטו, ויש גם ברוחניות. מה זה יכול להיות ברוחניות? זה שייך לכל אחד, גם לבנים. שיש איזה פוטנציאל לאדם שלא בא לידי מימוש. ה' רוצה ממנו/ממנה משהו והוא/היא לא מצליח לממש, להוליד, את הפוטנציאל. אותו אחד שיש לו משהו בכח, שהוא לא מצליח להוליד, הוא עקר, כמו אשה עקרה. מתי יום הפקידה, שאומרים שהשנה הזאת נתן לך את הכח להוליד את כל מה שיש לך להוליד, להוציא מן הכח אל הפועל את כל הדברים הטובים שיש לך בפנימיות? יום הפקידה הוא ראש השנה.

יש בזה שני ממדים. יש ממד שנקרא, בלשון החסידות, "העלם שישנו במציאות" – כשרון או תכונה טובה שיש בהעלם, אבל לא מצליחים להוליד אותה. יתכן שמזהים, שאולי יש לי כשרון בנגינה או במשהו אחר, אבל זה לא יוצא – אין לי זמן, אין לי כח, אני מבולבל, לא מצליח להוליד את הכשרון שלי. זה "העלם שישנו במציאות", יתכן שאני מכיר בו ויתכן שאיני מכיר בו (אף על פי ש"ישנו במציאות". יתכן שההורה או המחנך מכיר בכשרון שלי אבל אני לא). אבל יש "העלם שאינו במציאות", שיש אין סוף כח וכשרון בתוך כל אחד ואחד מאתנו, שהוא בכלל לא מודע לו (הוא נמצא אצלו בבחינת "רישא דלא ידע ולא אתידע", הוא לא יודע מזה ואף אחד אחר לא יודע מזה). יום הפקידה של כל העקרות – כל אחד מאתנו, כל זמן שמשיח לא בא – הוא ראש השנה.

להוליד ניצוץ משיח ולהוליד מדות טובות

הביטוי של ביאת משיח הוא לידה, צריך להוליד אותו – בתוך הלב של כל אחד יש ניצוץ משיח שצריך להוליד. יש עוד משהו בחסידות שכתוב שצריך להוליד – צריך להוליד רגש מתוך שכל. אם לומדים משהו, בשביל מה לומדים? בשביל מה בנות לומדות תורה? בשביל מה בנים לומדים תורה? כדי להוליד מדות טובות. קודם כל, להוליד אהבה. אהבה היא ה"ברא בוכרא", הבן הבכור והעיקרי שצריך להוליד מתוך השכל הוא מדת האהבה. כל העבודה של לימוד, של ללכת לבית ספר, היא בשביל להוליד. יש מי שמצליח להוליד ויש מי שלא מצליח להוליד, ובשבילו יש ראש השנה.

שוב, "על זאת יתפלל [בראש השנה] כל חסיד". על מה החסיד צריך להתפלל בראש השנה? שתהיה לו אשה טובה. גם בתוך עצמו, בתוך עצמי יש את הפן המפרה, הפן הזכרי, ויש את הפן הנקבי שמקבל ודווקא הוא שמוליד בפועל. צריך להתפלל שהפן הנקבי אצלי באמת יצליח להרות ולהוליד.

שני ימי ראש השנה – ללדת משתי מדרגות של העלם

שוב, אמרנו שיש "העלם שישנו במציאות", תכונות טובות שאני מכיר בהן (כלומר שיתכן שאני מכיר בהן) ורוצה לממש אותן, ויש דברים נעלמים שאני כלל לא מכיר (לא מסוגל להכיר), והם אין סוף, כי כל יהודי הוא אוצר בלום. היהודים נקראים "ארץ חפץ", יש דרוש של הבעל שם טוב, שנולד היום, שכל יהודי הוא "ארץ חפץ" מלאת מטמונים שצריך לחפור עמוק עמוק כדי לגלות. הוא כלל לא מכיר מה יש בו. היום של הפקידה הוא ראש השנה. אפשר לומר שלכן יש שני ימים של ראש השנה. היום הראשון של ראש השנה מגיע עד ה"העלם שאינו במציאות" והיום השני הוא כדי להוליד ולגלות דברים שהם ב"העלם שישנו במציאות". על שני ימי ראש השנה כתוב "יחיינו מיומים".

כל זה היה על הגימטריא הפשוטה הזו של "על זאת", ת'הא ש'נת ע'ל ז'את, בגימטריא שרח, ר"ת הנשים שנפקדו בראש השנה, שרה-רחל-חנה[י]. שכל אחד מאתנו יפקד בראש השנה, וכאשר כל אחד יצא מהעקרות שלו ויוליד מה שיש בו עם ישראל יצא מהעקרות שלו ויוליד את המשיח.

ג. תיקון הדבור להבאת הגאולה

האשה-המלכות העיקרית – רחל אמנו

כעת נחשב את כל חמש המלים, "על זאת יתפלל כל חסיד". צריך לחשוב קצת יותר, לא קשה מדי, אבל בכל אופן אומר את המספר – 1190. היות שיש כאן חמש מלים, מה הערך הממוצע של כל מלה? יש דרך מאד פשוטה, לחלק לעשר ולהכפיל בשנים. [238.] קשור למשהו שאמרנו כאן? [רחל.] היא דמות האשה העיקרית בין הדמויות שהזכרנו, שרה-רחל-חנה. הזכרנו שלש נשים, אבל סתם אשה בתורה, בפרט בתורת הסוד, תורת הקבלה והחסידות, סתם אשה שהיא ספירת המלכות של עם ישראל, היא רחל אמנו.

אנחנו כאן בקבר דוד, ובוודאי מבקרים גם בקבר רחל אמנו – יש ביניהם קשר[יא]. כתוב שעד שלא נולד דוד – שמופיע רק בנביאים – הרגל הרביעית במרכבת נשמות עם ישראל היתה רחל. היה אברהם-יצחק-יעקב-רחל, ר"ת אייר. ברגע שהופיע דוד המלך הוא נכנס ותופס את מקומה של רחל – רחל מוותרת לו, בעצם היא רק חכתה לבואו. אף על פי שדוד אינו צאצא של רחל אלא של לאה, לפי הסוד הוא בחינת רחל – "דוד מלך ישראל חי וקים", מלכות ישראל, ומקור מלכות עם ישראל הוא רחל אמנו (לפי האריז"ל על דוד היה לתקן בעצמו ובעולמות העליונים את שני פרצופי האשה, לאה ורחל).

אם כן, מתפללים "על זאת", על שרח שהיא ר"ת שרה-רחל-חנה, שלש העקרות שנפקדו בראש השנה, וכל הביטוי "על זאת יתפלל כל חסיד" רומז באופן מובהק לרחל אמנו.

תיקון רחל – תיקון הדבור – טהרת האויר בדברי אהבה וחסד

מה זה יכול לומר לנו בתור אתגר של השנה הבאה? אם השנה הבאה היא ת'הא ש'נת ע'ל ז'את, ובפרט "על זאת יתפלל כל חסיד", שצריך להתפלל "על זאת" ושכל בת תקבל השראה מרחל אמנו. מהי רחל אמנו בנפש? כתוב שלאה היא תיקון המחשבה ורחל היא תיקון הדבור. לכן הצענו[יב] לבנות שלומדות במוסדות להקדיש את השנה הבאה עלינו לטובה לנושא של דבור.

בכלל, הנושא של דבור הוא נושא של בת, של אשה. תיקון הדבור הוא רחל אמנו. על מלכות כתוב "באשר דבר מלך שלטון", המלך מולך מכח הדבור המתוקן שלו, שבעצם הוא כח נשי. "על זאת יתפלל", מתפללים "על זאת", "כל חסיד", שנזכה לתקן את הדבור, לדבר אחד עם השני דברי אהבה וחסד, במיוחד מי שכבר נשוי, שכל הדיבורים בין הבעל לבין האשה יהיו דברי אהבה וחסד, ובכלל לדבר עם הבריות דברים טובים, עם כל העולם.

כתוב שדבור טוב ממתיק את האויר, מטהר את האויר. יש היום כל מיני חומרים לטיהור אויר. מה ברוחניות מטהר אויר? על ידי דיבורים טובים. איך מעכרים – ויותר חמור, כתוב שעושה שהאויר יסריח, זיהום אויר ח"ו – את האויר? על ידי דיבורים לא-טובים. שוב, הכח הזה לתקן את הדבור הוא כח מיוחד של רחל אמנו.

חמש עליות המשיח

מכח תיקון המלכות, "על זאת יתפלל כל חסיד", גם יבוא מלך המשיח. יש עוד גימטריא מאד חשובה, פסוק ששוה בדיוק אותו מספר, 1190, "על זאת יתפלל כל חסיד", פסוק שנאמר על מלך המשיח, שיש בו חמש מדרגות של עליה כנגד חמש מדרגות הנשמה שלו, נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה בלשון החסידות: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד". זה אולי הפסוק, ב-ה הידיעה, הכי חזק שמתאר את מלך המשיח.

יש בפסוק הזה חמש עליות – "הנה ישכיל עבדי" כנגד הנפש שלו, "ירום" כנגד הרוח שלו, "ונשא" כנגד הנשמה שלו, "וגבה" כנגד החיה שלו ו"מאד" כנגד היחידה שלו. המשיח בכלל הוא היחידה של כלל נשמות עם ישראל. יחידה היא אמונה, היא מסירות נפש, למעלה מן השכל[יג], למעלה מטעם ודעת. בתוך היחידה הכללית של נשמות עם ישראל יש את כל החמש המדרגות של נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה.

אם כן, הפסוק הזה, שיש בו חמש מדרגות, חמש עליות, גם שוה חמש פעמים רחל. הכל תלוי ברחל – משהו מופלא ביותר. שוב, זו זכות של בת, שבת יכולה להיות כמו רחל ממש. "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא". שנזכה ללכת בדרך הנשים הצדקניות, גם שרה וגם רחל וגם חנה וגם שרח, ויש עוד הרבה נשים צדקניות בתורה, ובפרט כדאי מאד דווקא בשנה הזו להתמקד ברחל אמנו, שבנפש היא תיקון הדבור, שיהיו דברים טובים, לדבר רק טוב אחד על השני.

שנה ללימוד חסידי של "חפץ חיים"

ידוע שיש אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים, בעל החפץ חיים, שנקרא כך כי הקדיש את חייו – חוץ מכך שכתב "משנה ברורה", שאצל רוב עם ישראל זו המלה האחרונה לגבי פסק ההלכה בחיי היום-יום של היהודים – את הספר של שמירת הלשון, חפץ חיים, שהוא היה עצם צפור נפשו ולכך הקדיש את חייו לנושא הזה של תיקון הדבור. לכן זו שנה מאד טובה, שנת "על זאת יתפלל כל חסיד", ללמוד את הספר הזה כחסיד. הפסוק מדגיש שצריך להיות חסיד, אבל ודאי שחסיד גם צריך לתקן את הדיבור, כולם צריכים לתקן את הדיבור. להיות כמו רחל אמנו, כמו חסיד.

כמו שאמרנו בהתחלה, שכל אחת ואחת שעוד לא נשואה, כשיבוא הזמן – לא צריך לדחוק את הקץ, אבל כאשר יבוא הזמן – תזכה להקים בית נאמן בישראל, בדברי אהבה וחסד, ולהוליד משיח. גם כעת אפשר להוליד משיח, בלב, אבל כשתתחנו כל אחת ואחת תוליד משיח ממש – "אל תגעו במשיחי", כל התינוקות של בית רבן, כל הילדים המתוקים היהודים, נקראים "משיחי", כך ה' אומר.

שוב, שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.