חיפוש בתוכן האתר

בחירות בתנועת דרך חיים - מוצאי ח"י אלול ע"ו – בית אורות, ירושלים הדפסה דוא

בע"ה

מוצאי ח"י אלול ע"ו – בית אורות, ירושלים

רמזים לשנת תשע"ז

בחירות בתנועת דרך חיים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תהא שנת עז

לחיים לחיים. שנה טובה לכל עם ישראל. הגענו לפה הערב בשביל לקדם את הענינים של מלכות ישראל, שנזכה סוף כל סוף ל"מלך ביפיו תחזינה עיניך" ועינינו.

אנחנו בפרוס שנה חדשה, שנת תשע"ז, אז צריך לדבר על הסגולות המיוחדות של השנה הזו, בפרט בקשר למה שהיא יכולה לומר לנו בענין מלכות.

עז – תכונת המלכות

הדבר הראשון שמתבקש הוא לדרוש ת'הא ש'נת עֹז. עוז הוא הרי תכונה מובהקת של מלכות. יש שני פסוקים מפורשים שמקשרים בין עוז למלך ומלכות. הסיום – "הכל הולך אחר החיתום" – של שירת חנה, שפותחת "רמה קרני בהוי'", משיחת דוד מלכא משיחא, מסיימת "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו". אם כן, העוז מיועד למלך ישראל, למשיח. העוז והמלך הם ה"קרן" של המשיח, "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו".

יש גם פסוק בתהלים שכתוב בו "ועז מלך משפט אהב" – העוז של המלך שהוא אוהב משפט, לעשות משפט, לתקן את המשפט. לכן אפשר מיד לשייך זאת לפעולות שברוך ה' עושים, כן ירבו, שהרבה מאד משקיעים בלחשוב על תיקון המשפט כאן. העוז של המלך שהוא אוהב משפט, אוהב משפט צדק, כמו שקראנו לפני שבוע וחצי בתורה, "צדק צדק תרדף" – זו התכונה של המלך. "צדק" היינו "מלכותא קדישא". צריך "צדק צדק", להתאמץ מאד, "חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'", שנזכה לתיקון הצדק, לתיקון המשפט, וזה העוז של המלך – "ועז מלך משפט אהב".

גם בתורה עצמה, לא כתובה בפירוש המלה עוז עם מלך, אבל חז"ל דורשים זאת ככה. בברכה הראשונה שיעקב מברך את בניו, בברכה לראובן בכורו, הוא אומר שאם היית זוכה היה לך "יתר שאת ויתר עז" (זו הפעם הראשונה שמופיעה המלה "עז" בתורה – "הכל הולך אחר הפתיחה") וחז"ל מפרשים ש"יתר שאת" הוא כתר כהונה, לשון נשיאת כפים, ו"יתר עז" הוא כתר מלכות[ב]. רואים בפירוש שמקשרים את העוז למלכות.

אם כן, יש לנו כבר שלשה פסוקים – כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים – שעוז היא תכונה של מלך. ממילא, תהא שנת עז היינו תהא שנת מלך, שנת מלכות ישראל.

ב. שנת 777 – שנת למך

777 – שנות למך אבי נח

איפה מופיע המספר 777 בתורה? אנחנו הולכים להכנס לשנת ה'תשע"ז [שמעו שאמרו ברכו.] כעת אמרו גימטריא של תשע"ז, שוה "ברוך הוי' המברך לעולם ועד", בהשגחה פרטית. בכל אופן, איפה מצאנו את תשע"ז, מה שקוראים פרט-קטן, בתורה? עם האלפים זה פרט גדול, אבל נהוג להסתפק בפרט קטן, מספר השנים באלף הנוכחי, האלף של ספירת היסוד, הצדיק, כל האלף הששי הוא תיקון היסוד. גם המלך קשור ליסוד, המלכות סמוכה ליסוד[ג]. אנחנו כבר ברבע האחרון של האלף הששי, אחרי חצות היום, אז כבר הגיע הזמן למלכות, ובפרט בשנת תשע"ז, תהא שנת עז, עז מלך.

שוב, איפה מצאנו מפורש בתורה את המספר 777? יש מקום אחד, אורך חיי למך. למך הוא האבא של נח, "נח איש צדיק תמים היה בדֹרֹתיו את האלהים התהלך נח", ולמך הוא גם הבן של צדיק גדול, של מתושלח. חז"ל מכנים את מתושלח הצדיק. אז יש מתושלח הצדיק, שכנראה בזכות שהוא צדיק מאד גדול הוא גם זכה לחיות הרבה זמן, כמפורש בתורה – 969 שנים. אם כן, הלמך הזה, שלא יודעים עליו הרבה – חוץ מהשם שלו, שיש לו משמעות בשפה המדוברת – הוא אותיות מלך. כנראה שטמונה בתוך למך תכונה של מלך, שהוא רוצה להיות מלך (הוא חי ב"שני אלפים תהו", שאז כל ספירה-אישיות אומרת "אנא אמלוך"). אם לא הייתי יודע שיש לו אבא צדיק גדול וגם בן צדיק גדול לא הייתי יודע מה מדתו, אך אם יש לו אבא צדיק ובן צדיק כנראה גם הוא צדיק (למך = צ). הוא חי 777 שנים. אם כן, השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה היא כנראה שייך ללמך, תיקון למך, שנת 777, שבאלף הזה היא מנין חיי למך.

שלש שביעיות בלמך צאצא קין

כל ילד כאן שלומד בחדר יודע שיש שני למך. יש גם למך שהוא צאצא של קין ויש לו שתי נשים, עדה וצלה, ויש לו בנים, יבל ויובל ותובל קין, יש לו בת נעמה, אשתו של נח. חוץ מזה שהוא עם אותו שם, הוא גם איזה מלך. כנראה שאותו למך הוא מלך לא כ"כ מצד הקדושה, כי הוא צאצא של קין. אבל הלמך שלנו, בן מתושלח ואבי נח, כנראה יותר קשור לקדושה. הרי הוא צאצא של שת שממנו הושתת העולם ואנחנו, עם ישראל, יוצאים ממנו.

בכל אופן, האם המספר המיוחד הזה, 777, קשור גם ללמך הראשון, שחי לפניו? הלמך הזה, מצאצאי שת בן אדם הראשון, הוא הדור התשיעי לאנושות – גם שייך לספירת היסוד. הוא למך, אותיות מלך, אבל הוא הדור התשיעי (אכן, למך במספר קטן = 9). אבל הלמך של קין הוא הדור השביעי לאדם הראשון. כבר אומר שהוא קשור למספר 7, הדור השביעי לאדם הראשון. יש לו עוד קשר ל-7? מאד מפורש, הוא אומר בעצמו "כי שבעתים יֻקם קין ולמך שבעים ושבעה". רואים פה משחק גלוי במספר 7. מה המיוחד במספר שבע? "כל השביעין חביבין", מספר חביב. במדות הלב שבע הוא המלכות. והנה, יש "שבעתים", שעל פי פשט היינו 7 אחד, שבעה דורות, ויש "שבעים ושבעה", 77, שני 7, ואחר כך מגיעים ללמך השני ויש 777, שלש פעמים 7. משחק יפהפה בתורה של "כל השביעין חביבין", יש כאן הרבה 7, הרבה מלכות.

ג. 7777 למנין שעשועים

למנות מהתורה שקדמה לעולם

האם אנחנו יכולים להתבונן בשייכות השנה הבאה עלינו לטובה, שהיא גם 4 שביעיות, 7777, כדי שנמשיך את הסדרה הזו של "כל השביעין חביבין"? חז"ל אומרים על הפסוק "ואהיה שעשועים יום יום", שהתורה אומרת בספר משלי, ש"יום יום" היינו אלפים שנה, שני אלפים של הקב"ה, יומו של הקב"ה, ואומרים שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה. אז למה לנו למנות את השנים שלנו מבריאת העולם? יותר כדאי למנות מהשעשועים של הקב"ה בתורה הקדומה, שבה ששים רבוא אותיות כנגד ששים רבוא שרשי נשמות ישראל (ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה כנודע. השעשועים של הקב"ה בתורה היינו השעשועים עם נשמות ישראל). מי שקשור לשעשועי תורה, לפנימיות התורה, מהאריז"ל והלאה וכ"ש מהבעש"ט והלאה, שאנו אנשים של שעשועי תורה, ראוי מאד לספור מההתחלה.

ארבע יחידות של "אלפים שנה"

אין בחז"ל מספר מובהק של אלף שנה קודם. יש אלפים שנה שהתורה קדמה ואחר כך יש "שית אלפי שנין דהוי עלמא", שמתחלקות ל"שני אלפים תהו, שני אלפים תורה ושני אלפים [האלפים שלנו, שאנו מתקרבים לסוף שלהם] ימות המשיח". מוסבר אצלנו באריכות שיש כאן ארבע פעמים אלפיים שנה, "אאלפך חכמה" ו"אאלפך בינה" בכל זוג. יש אלפים של תורה קדומה, "שעשועים יום יום", יש אלפים תהו, יש שוב אלפים של תורה ובסוף אלפים של ימות המשיח. ארבע פעמים "אלפיים" היינו י-ה-ו-ה, אחד הדברים המובהקים:

אם "אלפים שנה קדמה תורה לעולם" היינו חכמה ובינה אז במקום להתחיל מחסד, האלף הראשון של "שית אלפי שנין", מתחילים לספור מהחכמה, ראשית הכחות הגלויים של הנפש, "ראשית חכמה יראת הוי'", שגם רמוזה במלה בראשית. למה לספור מחסד? לספור מחכמה. כתוב שגם המאמר הראשון של "יהי אור" הוא כנגד החכמה. אור הוא התגלות של חכמה, אז נספור כבר מחכמה. ברור ש"אלפים שנה קדמה תורה לעולם" הם כנגד ה-י של השם, החכמה הקדומה, "אורייתא מחכמה נפקת". אחר כך "אלפים שנה תהו" הם סוד שם סג, בו התהו, בינה, ה עילאה שבשם. אחר כך יש שוב "אלפים שנה תורה", שהם כבר שם מה. "אלפים שנה קדמה תורה לעולם" היינו שם עב, האיתן שבנשמה. בנפש היינו מה שלמעלה משבירה ותיקון. כשאדם נשבר הוא צריך, כדי לשקם את עצמו או לעזור למישהו אחר לשקם את עצמו, להגיע לעצם נקודת היהדות, האיתן שבנשמה, שם עב, "משכיל לאיתן האזרחי", אברהם אבינו, היהודי הראשון (שרש כל נשמות ישראל).

בכל אופן, התורה הקדומה, "אלפים שנה" ראשונות, היא כנגד שם עב, אחר כך "אלפים שנה תהו" כנגד שם סג, אחר כך "אלפים שנה תורה" כנגד שם מה, תורה מתוקנת ונגלית (התורה הראשונה היא בבחינת "הנסתרֹת להוי' אלהינו" אך התורה השניה היא בבחינת "והנגלֹת לנו ולבנינו"), אורות בכלים, תיקון השבירה. התורה הראשונה היא לפני השבירה, תורה שקדמה לעולם, שהיא יחסית תורה של צדיקים ש'לא היו ולא נבראו' ("אמרו צדיק כי טוב" – מי שמאיר אצלו הטוב העצמי, ה"טוב שלא נברא משנברא", גם כאשר נברא מאיר אצלו ה"טוב שלא נברא", שרש נשמתו לפני שירדה להתלבש בגוף בעוה"ז). אחר כך "אלפים תורה", מאז שנת אלפיים, כשאברהם אבינו בן 52, אלפיים שנה שכוללות יציאת מצרים ומתן תורה, הם כנגד ה-ו של שם הוי', "עץ חיים היא למחזיקים בה", "עמודא דאמצעיתא", התורה שנתנה לנו מסיני. מה הוא בטול, "מה שמו ומה שם בנו כי תדע".

כבר עברנו את זה, וכעת אנחנו ב-ה תתאה. יחסית, כל האלפים שנה האחרונות, "אלפים שנה ימות המשיח", הם זמן מסוגל למלכות – מלכות מלך המשיח – רק שלא זכינו, "מפני חטאינו גלינו מארצנו" ואנחנו עדיין גולים ברוחניות. זה בגדול המלכות, ה תתאה.

כל זה מבנה של ד"פ אלפים שנה:

  י        אלפים שנה קדמה תורה לעולם (עב)

  ה       אלפים שנה תהו (סג)

  ו        אלפים שנה תורה (מה)

  ה       אלפים שנה ימות המשיח (בן)

שעשועי המלך

איך הגענו לזה? שראוי שנמנה מהשעשועים, ואז אנחנו נכנסים לשנת 7777 לשעשועים. מאז תחלת התורה הקדומה אנחנו נכנסים לשנת 7777, יש פה יותר מ'חזקה' של 7. בדרך כלל "בתלת זימני הוי חזקה" ויש מי שסובר שמספיק פעמיים, עז, 77, כל שכן ג"פ 7 וכל שכן ק"ו בן בנו של ק"ו ד"פ 7, כשנספור מהשעשועים.

זה כבר אומר משהו, שרוצים דווקא השנה הזו לחדש את התאריך הזה. נראה אם תכתוב את זה על מסמכים, על צ'קים, אם יקבלו זאת – לחדש ספירה חדשה, ספירה חסידית-משיחית, מהשעשועים.

לכאורה שעשועים הם הפוך ממלכות, כמו שדברנו לאחרונה. תשע"ז היינו תהא שנת עולם הזה, המלכות באה לתקן את העולם הזה. לפני חמש שנים היתה תהא שנת עולם הבא וכעת יורדים לעולם הזה. כדי שנזכה להגיע לעולם הזה, לתקן את העולם הזה, צריך להגיע מהשעשועים. צריך לדעת, בלשון הקבלה, שאלה "שעשועי המלך בעצמותו" – הם המקור של המלך, כפי שגם דובר לאחרונה. שוב, "כל השביעין חביבין" ואנחנו נכנסים לשנת 7777, באים לתקן את למך, גם הראשון וגם השני, יש שני למך'ים שצריך לתקן, ומהם אנחנו לומדים שיש כאן סדרה של 7, 77, 777 שכעת מגיעה ל-7777.

ד. שנת חיות ושמחה

ח"י אלול – הכנה לשנות חיות ושמחה

נאמר עוד משהו. יש כמובן הרבה רמזים של 777, נדבר על הפרט-קטן. היום אנחנו בח"י אלול, צריך להזכיר את סגולת היום, יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. הבעש"ט אמר בפירוש שהמזל הגובר שלי הוא ח"י אלול, שבאתי לעולם להכניס חיות בעבודה של חדש אלול.

חדש אלול הוא חדש של תשובה, הכנה לשנה הבאה עלינו לטובה, ועד הבעש"ט היו עושים עבודה זו מתוך מרירות, מתוך הרבה בכי. האריז"ל מסמיך את זה על פסוק מפורש, "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", ירח ימים של חדש אלול. כך היה, גם על פי קבלה, שאלול הוא חדש שלם שבוכים. בא הבעש"ט ואמר שלא, צריך חיות, חיות היא שמחה. יש שתי תכונות עיקריות של החסידות – חיות ושמחה. הרבה פעמים אומרים בפירוש בפתגם הזה של הבעל שם טוב, שבאתי להחדיר חיות ושמחה בעבודה של חדש אלול – חיות ושמחה הולכות יחד, הן צמד. דרך אגב, יש הרבה חסידים שנוהגים לומר חִיוּת בחיריק. אנחנו לא אומרים ככה, אבל כדאי להזדהות גם עם אותם אנשים שאומרים חִיות, כנראה שיש להם בהיגוי זה דווקא הרבה חיות, אנחנו אומרים חַיוּת.

בכל אופן, חיות-שמחה שוה 777. 777 הוא מספר מאד סימטרי, שלש פעמים אותו מספר. שני אלה, החיות והשמחה, הן גם סימטריות, שאפשר לקרוא הספרות ישר והפוך, 424 ו-353, וביחד הן 777.

חיות ושמחה – התכונות הנדרשות לתנועה

איך נסביר בקיצור את הצמד של חיות ושמחה? הווארט כעת הוא שגם פה בוחרים מועמדים שיעזרו לתת את הפוש הנצרך, המתבקש, לתנועה הזאת – שתתחיל לנוע. הלואי שיבחרו אנשים טובים, שיכולים לתת את הפוש הנכון, לדחוף את העגלה קדימה. מה התכונות הנדרשות? יש ברוך ה' מועמדים טובים. כשהולכים לבחור מישהו למטרה הזאת, לדחוף את העגלה של המלכות, מה צריך? צריך לחשוב למי בין המועמדים יש הכי הרבה חיות והכי הרבה שמחה. אלה שתי התכונות הנצרכות.

חיות ושמחה – חכמה ובינה – הבעש"ט ואדה"ז

מה היחס בין החיות והשמחה? תכונות זהות או שני דברים שונים? נאמר בקיצור: חיות באה מחכמה. הפנימיות של החכמה אצלנו היא תמיד בטול, אבל זה שאדם חי – בעל  יום ההולדת של היום, הבעל שם טוב, אמר שכל מה שעושים צריך לעשות באבר חי – בא מיסוד אבא ארוך שמסתיים ביסוד ז"א, בלשון הקבלה. כל דבר שעושים צריך לעשות עם חיות. כתוב "החכמה תחיה בעליה" וכתוב "ימותו ולא בחכמה", אין מיתה בחכמה, רק חיות. חיות שוה משיח בן דוד שבא ממוחין דאבא כנודע.

מה לגבי השמחה? כתוב בפירוש "אם הבנים שמחה", השמחה היא תכונה של אמא. דובר הרבה מאד פעמים שגם אפשר להקביל את שני המאורות הגדולים, שהם משפיע ומקבל – המקור של השמש והירח, שהם משפיע ומקבל – לחכמה ובינה (כידוע הרמז שחכמה-בינה שוה חמה-לבנה).

שמחת חב"ד

יש הרבה דברים שאנחנו אומרים על הבעל שם טוב, אבל מה שכעת נאמר, נתבונן ונבקש מה' שנזכה לאמץ ממנו בשנה הבאה עלינו לטובה, היא החיות שלו. מה קשור חב"ד לשמחה? הרי אדמו"ר הזקן הוא חב"ד, הוא שכל. שוב, כתוב "אם הבנים שמחה", אמא בקבלה היא בינה ובינה היא תפיסה וקליטה, שתי בחינות של בינה (כח התפיסה, לתפוס את הברקים שהשכל מבריק, החיות) ותבונה (כח הקליטה, לקלוט זאת בלב, בנפש). כאשר האדם תופס וגם קולט בפנימיות הוא מתמלא שמחה, "נתתה שמחה בלבי", ואז הדברים שמחים כנתינתם מסיני.

שוב, התכל'ס של חב"ד היא לא שאדם יהיה משכיל גדול, התכל'ס היא שיתפוס במח ויקלוט בלב את האור האלוקי ויהיה שמח ("שמחו צדיקים בהוי'", בגילוי אור הוי' במח ולב). לא כל כך שומעים את זה – התכלית של חב"ד היא שתשמח.

משמחת התם עד שמחת חב"ד

יש שני סוגי שמחה. יש שמחה של התם של רבי נחמן ב"מעשה מחכם ותם" – החכם הוא הכי עצוב שם, כל הזמן מר לו מכל דבר, מלא תלונות, לא מבסוט מכלום. למה? כי הוא הכי חכם, כך הוא חושב. באמת הוא הכי מצליח בחכמה שלו, אבל בסוף הוא הכי עצוב. מי הכי שמח? התם. אצלו הכל טוב. זה סוג חשוב מאד של שמחה, שמחה של יהודי פשוט. כל בקר קם ורוקד בשמחה רבה ועצומה "ברוך אתה... שלא עשני גוי'". וככה הוא שמח כל היום.

עוד פעם, בדרך כלל תלמידי חכמים הם עם נטיה לכיוון החכם. לכן רבי נחמן אמר את המשל-הסיפור הזה. מהי חב"ד? חכם אמתי, שהוא שמחה בדרגה של אמא. שוב, יש שמחה של תמימות, של התם. תמימות היא פנימיות ספירת ההוד, הסוף של קו שמאל. ויש את השמחה במקור, מקור השמחה, בבינה, אמא, שרש קו שמאל. יש שני סוגי שמחה, אבל הא בהא תליא – צריך יהודים פשוטים שמחים, כמו התם של רבי נחמן, וצריך חב"דניקים שמחים.

שמחת הענוה

אי אפשר להיות שמח אם אתה לא ענו. אם אתה חב"דניק בעל גאוה לא תהיה שמח אף פעם. אדמו"ר הזקן התחיל ב"תניא" כי רצה לשבור את קליפת הגאוה של תלמידי חכמים, "תניא", למדנו ואני יודע לצטט בדיוק את המקור, איפה כתוב, סעיף וסעיף קטן. בלי בטול וענוה אי אפשר להגיע לשמחה, בפרט השמחה העליונה, מקור השמחה, שמחה של אמא.

צריך ענוה, כמו שכתוב "ויספו ענוים בהוי' שמחה", הפסוק שיש בו את המאמרים הכי חשובים בעבודה בחסידות חב"ד – אם רוצים לדעת מהי חסידות חב"ד, מהו אדמו"ר הזקן, הפסוק הכי חשוב בתנ"ך הוא "ויספו ענוים בהוי' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו". גם התם של רבי נחמן בסוף זוכה ונעשה חכם גדול ומשנה למלך, ואינו מאבד בכי-הוא-זה את התמימות, הענוה, והשמחה שלו – חב"דניק מושלם. אם כן, כבר אנחנו מנסים להבין שהבעש"ט הוא החיות ואדה"ז הוא השמחה, השמחה של התפיסה. תיכף נסביר עוד טפה.

היחוד שלהם בשנה הזאת, החל מעכשיו, ח"י אלול, הוא תשע"ז, 777, חיות ועוד שמחה.

חיות ההתהוות מחדש ושמחת ההשגחה הפרטית

נסביר את זה עוד שתי טפות:

טפה אחת, מהי חכמה? יש ודאי סוג מחשבה, התבוננות, ששייכת לחכמה. חכמה היא התחדשות. חיות, אבר חי, היינו שמכירים ומרגישים שה' מהוה ומחיה את העולם בכל רגע, "המחדש בטובו בכל יום [ובכל רגע] תמיד מעשה בראשית". זו חיות. מהי שמחה? גם מתוך התבוננות. מה צריך לחשוב כדי להיות שמח? הרי הבעש"ט אמר שצריך להיות פקח, להיות שמח בחלקך, בכל דבר שקורה – פקח כנגד החכמה ושמח כנגד הבינה – וזריזות במתינות, כנגד הדעת, כנודע.

מהו שמח? כמו שצריך ללמוד תורה, לתפוס ולקלוט מה למדתי, ושגם יהיה על מנת לעשות ולקיים בפועל, ועל מנת לזכות את הרבים – אם תפסתי טוב אני יכול להעביר הלאה ואם לא איני יכול להעביר הלאה – מה שמשמח הוא שאני תופס משהו, אפס קצהו, מההשגחה הפרטית של הקב"ה בחיים שלי. גם זה יסוד שהבעש"ט למד, שיש השגחה פרטית על כל פרט ופרט, אבל היכולת להפנים זאת היא אדמו"ר הזקן.

שוב, יש כאן שני עמודים – האחד הוא התחדשות הבריאה, ובלשון התניא "אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל", שגם אני נברא כעת יש מאין ואפס המוחלט, ויש עמוד של השגחה פרטית. כתוב שיש קשר ביניהם (שעל ידי ההתהוות התמידית ה' משגיח על כל הנבראים), אבל לא בדיוק אותו דבר. נאמר ווארט אחד, "בעשרה מאמרות נברא העולם", ה' בורא את העולם עם הפה שלו, עם הדבור שלו, אבל הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל מה שברא עם העינים שלו. זה כבר שני דברים שונים, פה ועינים. להרגיש את הבריאה מתחדשת נותן חיות, כי כך ה' מחיה את הבריאה – זה משקף את הבריאה וממילא ממלא אותי חיות. השמחה היא שאני תופס משהו שבמשהו מאיך ה' משגיח עלי ועל עם ישראל.

רגישות להיסטוריה-השגחה-השתלשלות לצורך בנין המלכות

כדי להקים מלכות כאן בארץ צריך להיות מאד רגיש להשגחה. דברנו הרבה פעמים, בכלל, שיש אנשים שאוהבים היסטוריה ויש אנשים שלא אוהבים היסטוריה. מי שאוהב היסטוריה, שייך לחכמה או לבינה? מוחין דאבא או מוחין דאמא? היסטוריה היא מוחין דאמא בצורה מובהקת, השתלשלות. אם תופסים נכון מה קרה, מה התרחש כאן, מה ה' רוצה מאתנו, זה מקור שמחה.

איך אומרים זאת עוד יותר? מהי ההתבוננות של אדמו"ר האמצעי, הבן של אדמו"ר הזקן? כל יום לקום בבקר ולהתבונן בכל סדר ההשתלשלות, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, מלפני הצמצום עד עולם הזה (תהא שנת עולם הזה). אם הוא יכול להכיל כך את סדר ההשתלשלות, עיקר ההתבוננות של חב"ד, הוא מתמלא שמחה. סדר ההשתלשלות הוא איך הגיע אלי כעת הדבר הזה? זו השגחה פרטית, מקור של חב"ד.

עוד פעם, הבעל שם טוב נותן לנו להרגיש איך הכל מתחדש ונברא יש מאין ואפס המוחלט ברגע הזה ממש. חב"ד היא כדי לתפוס את סדר ההשתלשלות, באיזה אופן לתפוס את ההיסטוריה, וממילא גם את ההיסטוריה הפרטית שלי, ולהבין שיש כאן כוונה אלקית, כי ה' טוב וממילא הוא טוב להיטיב. הבעש"ט הוא מוחין דאבא, שה' חי, חי בעצם וחי להחיות, ואדה"ז הוא מוחין דאמא, שה' טוב, טוב בעצם וטוב להיטיב (ט-טוב, דטוביה גניז בגוויה, הוא סוד ט ירחי לידה ברחם האם כנודע). זה טפה הסבר.

שמחה בתורה ומצוות וחיות בתפלה

נאמר עוד משהו: באיזו עבודה יש לאדם חיות ובאיזו עבודה הוא צריך להיות שמח? כמו שאמרנו קודם, יש שני שמח. יש שמחה של מצוה, שמחה של התם, שכל מה שהוא עושה הוא מתמלא שמחה. יש לו שמחה כל הזמן, אבל בפרט כשזוכה לעזור למישהו הוא מתמלא שמחה. יש שמחה, כמו שאמרנו קודם, כשאדם לומד תורה. הוא מתמלא שמחה אם זוכה להבין מה שהוא לומד. זו השגה – שמחה באה עם השגה. הוא השיג את המטרה, השיג את השכל, את הדבר, אז הוא שמח. השמחה של הבינה צריכה להתפשט עד הוד, להודות לה' על הדבר המשמח הזה – תודה רבה לקב"ה. שוב, שמחה היא תכונה של קיום מצוה, השמחה של תם, ושל לימוד תורה, השמחה הנוספת של המשכיל בחסידות.

מה לגבי חיות? באיזה עבודת ה' האדם צריך להרגיש חיות? חיות היא תפלה. זה מה שהבעל שם טוב לימד אותנו. עיקר החסידות של הבעל שם טוב הוא חיות בתפלה. לכן הבעש"ט היה צריך להסביר למה יהודים מתנועעים בתפלה שלהם, כמו שלהבת של נר – כי הם חיים. גם כשהוא לומד תורה הוא יכול שאקלן-זיך, אבל עיקר מה שהיה צריך להסביר ללא-חסידים, למתנגדים, הוא למה יהודים עושים תנועות משונות כשמתפללים. הוא הסביר שהתנועות המשונות שעושים יהודים זה מפני שהם חיים, דבר חי מתנועע. הוא הדבר, שעיקר החיות של היהודי הוא בתפלה שלו. כל תפלה, גם כשהוא מתפלל מתוך בכי וגם כשהוא מתפלל מתוך עונג – תפלת שבת היא ענג ותפלת חול היא מתוך חסרון, אבל איך שלא יהיה – יהודי שמתפלל לה' זו החיות שלו, "תפלה לאל חיי". לכן הבעל שם טוב מלמד אותנו איך להתפלל. למה אדמו"ר הזקן הלך ללמוד במעזריטש ולא בוילנא? בוילנא לומדים ללמוד, ואני כבר יודע ללמוד, ובמעזריטש לומדים להתפלל, וזה איני יודע.

למדנו שדווקא החיות, החכמה, יורדת עד המלכות, "ואני תפלה", "דוד מלכא משיחא", "עז מלך". מה התכונה שלו? נעים זמירות ישראל, שהוא מתפלל לה'. גם רבי נחמן כותב שהכח של המשיח הוא התפלה שלו, כלי הזין שלו, החיות שלו. עוד פעם, החיות של היהודי היא התפלה שלו, והשמחה של היהודי שהוא עושה משהו טוב, מעשים טובים, ושמחת הת"ח האמיתי שלומד תורה, שמבין משהו בתורה בעזרת ה' יתברך.

בזה נסיים. התחלנו מהענין של 7777, למנות מהשעשועים, ומשם אנחנו 7777 בשנה הבעל"ט. הדבר השני הוא הגימטריא הראשונה של השנה (חוץ ממה שאמרנו דרך אגב) – חיות-שמחה, שקשור לשני המאורות הגדולים שנולדו היום הזה. לחיים לחיים, שתהיה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לנו ולכל עם ישראל. שנזכה לבחור, להיות בעצמנו אנשים עם חיות ושמחה וגם לבחור אנשים עם חיות ושמחה, שיתנו את הפוש הנכון לתנועה. לחיים.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] "ויתר עז" = ט פעמים עז ("ויתר" = ח פעמים עז, כנגד ח הספירות מחכמה – "החכמה תעֹז לחכם" – ועד ליסוד – "קול עז" – ועוד "עז" אחד כנגד המלכות, כתר מלכות ששרשו בכתר עליון, נעוץ סופן בתחלתן, היינו הפשט של "יתר" לשון כתר). ר"ת כל הפסוק: "ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז" = 616 = "ויתר" = ח פעמים עז!

[ג] יסוד ומלכות הם סוד יחוד קול ודבור (יחוד יעקב, הארת יסוד אבא, ורחל). בהערה הקודמת רמזנו שהעז של היסוד הוא "קול עז". כתוב בתהלים: "... הן יתן בקולו קול עז. תנו עז לאלהים...". יה אותיות ו-וה אותיות (בחלוקה של י-ה-ה-ו, הצירוף השני של שם הוי', ר"ת "יתהלל המתהלל השכל וידע", סוד תפלין של ר"ת). "הן יתן בקולו קול עז" הוא העז של היסוד, "תנו עז לאלהים" הוא העז של המלכות. "הן יתן בקולו קול עז. תנו עז לאלהים" = 1521 = 39 – "הוי' אחד" – ברבוע = זך מילויי שם הוי' ב"ה (הס"ת = 196 = 14 ברבוע). 

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com