חיפוש בתוכן האתר

בחירות בתנועת דרך חיים - מוצאי ח"י אלול ע"ו – בית אורות, ירושלים הדפסה דוא

בע"ה

מוצאי ח"י אלול ע"ו – בית אורות, ירושלים

רמזים לשנת תשע"ז

בחירות בתנועת דרך חיים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תהא שנת עז

לחיים לחיים. שנה טובה לכל עם ישראל. הגענו לפה הערב בשביל לקדם את הענינים של מלכות ישראל, שנזכה סוף כל סוף ל"מלך ביפיו תחזינה עיניך" ועינינו.

אנחנו בפרוס שנה חדשה, שנת תשע"ז, אז צריך לדבר על הסגולות המיוחדות של השנה הזו, בפרט בקשר למה שהיא יכולה לומר לנו בענין מלכות.

עז – תכונת המלכות

הדבר הראשון שמתבקש הוא לדרוש ת'הא ש'נת עֹז. עוז הוא הרי תכונה מובהקת של מלכות. יש שני פסוקים מפורשים שמקשרים בין עוז למלך ומלכות. הסיום – "הכל הולך אחר החיתום" – של שירת חנה, שפותחת "רמה קרני בהוי'", משיחת דוד מלכא משיחא, מסיימת "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו". אם כן, העוז מיועד למלך ישראל, למשיח. העוז והמלך הם ה"קרן" של המשיח, "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו".

יש גם פסוק בתהלים שכתוב בו "ועז מלך משפט אהב" – העוז של המלך שהוא אוהב משפט, לעשות משפט, לתקן את המשפט. לכן אפשר מיד לשייך זאת לפעולות שברוך ה' עושים, כן ירבו, שהרבה מאד משקיעים בלחשוב על תיקון המשפט כאן. העוז של המלך שהוא אוהב משפט, אוהב משפט צדק, כמו שקראנו לפני שבוע וחצי בתורה, "צדק צדק תרדף" – זו התכונה של המלך. "צדק" היינו "מלכותא קדישא". צריך "צדק צדק", להתאמץ מאד, "חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'", שנזכה לתיקון הצדק, לתיקון המשפט, וזה העוז של המלך – "ועז מלך משפט אהב".

גם בתורה עצמה, לא כתובה בפירוש המלה עוז עם מלך, אבל חז"ל דורשים זאת ככה. בברכה הראשונה שיעקב מברך את בניו, בברכה לראובן בכורו, הוא אומר שאם היית זוכה היה לך "יתר שאת ויתר עז" (זו הפעם הראשונה שמופיעה המלה "עז" בתורה – "הכל הולך אחר הפתיחה") וחז"ל מפרשים ש"יתר שאת" הוא כתר כהונה, לשון נשיאת כפים, ו"יתר עז" הוא כתר מלכות[ב]. רואים בפירוש שמקשרים את העוז למלכות.

אם כן, יש לנו כבר שלשה פסוקים – כתוב בתורה, שנוי בנביאים ומשולש בכתובים – שעוז היא תכונה של מלך. ממילא, תהא שנת עז היינו תהא שנת מלך, שנת מלכות ישראל.

ב. שנת 777 – שנת למך

777 – שנות למך אבי נח

איפה מופיע המספר 777 בתורה? אנחנו הולכים להכנס לשנת ה'תשע"ז [שמעו שאמרו ברכו.] כעת אמרו גימטריא של תשע"ז, שוה "ברוך הוי' המברך לעולם ועד", בהשגחה פרטית. בכל אופן, איפה מצאנו את תשע"ז, מה שקוראים פרט-קטן, בתורה? עם האלפים זה פרט גדול, אבל נהוג להסתפק בפרט קטן, מספר השנים באלף הנוכחי, האלף של ספירת היסוד, הצדיק, כל האלף הששי הוא תיקון היסוד. גם המלך קשור ליסוד, המלכות סמוכה ליסוד[ג]. אנחנו כבר ברבע האחרון של האלף הששי, אחרי חצות היום, אז כבר הגיע הזמן למלכות, ובפרט בשנת תשע"ז, תהא שנת עז, עז מלך.

שוב, איפה מצאנו מפורש בתורה את המספר 777? יש מקום אחד, אורך חיי למך. למך הוא האבא של נח, "נח איש צדיק תמים היה בדֹרֹתיו את האלהים התהלך נח", ולמך הוא גם הבן של צדיק גדול, של מתושלח. חז"ל מכנים את מתושלח הצדיק. אז יש מתושלח הצדיק, שכנראה בזכות שהוא צדיק מאד גדול הוא גם זכה לחיות הרבה זמן, כמפורש בתורה – 969 שנים. אם כן, הלמך הזה, שלא יודעים עליו הרבה – חוץ מהשם שלו, שיש לו משמעות בשפה המדוברת – הוא אותיות מלך. כנראה שטמונה בתוך למך תכונה של מלך, שהוא רוצה להיות מלך (הוא חי ב"שני אלפים תהו", שאז כל ספירה-אישיות אומרת "אנא אמלוך"). אם לא הייתי יודע שיש לו אבא צדיק גדול וגם בן צדיק גדול לא הייתי יודע מה מדתו, אך אם יש לו אבא צדיק ובן צדיק כנראה גם הוא צדיק (למך = צ). הוא חי 777 שנים. אם כן, השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה היא כנראה שייך ללמך, תיקון למך, שנת 777, שבאלף הזה היא מנין חיי למך.

שלש שביעיות בלמך צאצא קין

כל ילד כאן שלומד בחדר יודע שיש שני למך. יש גם למך שהוא צאצא של קין ויש לו שתי נשים, עדה וצלה, ויש לו בנים, יבל ויובל ותובל קין, יש לו בת נעמה, אשתו של נח. חוץ מזה שהוא עם אותו שם, הוא גם איזה מלך. כנראה שאותו למך הוא מלך לא כ"כ מצד הקדושה, כי הוא צאצא של קין. אבל הלמך שלנו, בן מתושלח ואבי נח, כנראה יותר קשור לקדושה. הרי הוא צאצא של שת שממנו הושתת העולם ואנחנו, עם ישראל, יוצאים ממנו.

בכל אופן, האם המספר המיוחד הזה, 777, קשור גם ללמך הראשון, שחי לפניו? הלמך הזה, מצאצאי שת בן אדם הראשון, הוא הדור התשיעי לאנושות – גם שייך לספירת היסוד. הוא למך, אותיות מלך, אבל הוא הדור התשיעי (אכן, למך במספר קטן = 9). אבל הלמך של קין הוא הדור השביעי לאדם הראשון. כבר אומר שהוא קשור למספר 7, הדור השביעי לאדם הראשון. יש לו עוד קשר ל-7? מאד מפורש, הוא אומר בעצמו "כי שבעתים יֻקם קין ולמך שבעים ושבעה". רואים פה משחק גלוי במספר 7. מה המיוחד במספר שבע? "כל השביעין חביבין", מספר חביב. במדות הלב שבע הוא המלכות. והנה, יש "שבעתים", שעל פי פשט היינו 7 אחד, שבעה דורות, ויש "שבעים ושבעה", 77, שני 7, ואחר כך מגיעים ללמך השני ויש 777, שלש פעמים 7. משחק יפהפה בתורה של "כל השביעין חביבין", יש כאן הרבה 7, הרבה מלכות.

ג. 7777 למנין שעשועים

למנות מהתורה שקדמה לעולם

האם אנחנו יכולים להתבונן בשייכות השנה הבאה עלינו לטובה, שהיא גם 4 שביעיות, 7777, כדי שנמשיך את הסדרה הזו של "כל השביעין חביבין"? חז"ל אומרים על הפסוק "ואהיה שעשועים יום יום", שהתורה אומרת בספר משלי, ש"יום יום" היינו אלפים שנה, שני אלפים של הקב"ה, יומו של הקב"ה, ואומרים שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה. אז למה לנו למנות את השנים שלנו מבריאת העולם? יותר כדאי למנות מהשעשועים של הקב"ה בתורה הקדומה, שבה ששים רבוא אותיות כנגד ששים רבוא שרשי נשמות ישראל (ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה כנודע. השעשועים של הקב"ה בתורה היינו השעשועים עם נשמות ישראל). מי שקשור לשעשועי תורה, לפנימיות התורה, מהאריז"ל והלאה וכ"ש מהבעש"ט והלאה, שאנו אנשים של שעשועי תורה, ראוי מאד לספור מההתחלה.

ארבע יחידות של "אלפים שנה"

אין בחז"ל מספר מובהק של אלף שנה קודם. יש אלפים שנה שהתורה קדמה ואחר כך יש "שית אלפי שנין דהוי עלמא", שמתחלקות ל"שני אלפים תהו, שני אלפים תורה ושני אלפים [האלפים שלנו, שאנו מתקרבים לסוף שלהם] ימות המשיח". מוסבר אצלנו באריכות שיש כאן ארבע פעמים אלפיים שנה, "אאלפך חכמה" ו"אאלפך בינה" בכל זוג. יש אלפים של תורה קדומה, "שעשועים יום יום", יש אלפים תהו, יש שוב אלפים של תורה ובסוף אלפים של ימות המשיח. ארבע פעמים "אלפיים" היינו י-ה-ו-ה, אחד הדברים המובהקים:

אם "אלפים שנה קדמה תורה לעולם" היינו חכמה ובינה אז במקום להתחיל מחסד, האלף הראשון של "שית אלפי שנין", מתחילים לספור מהחכמה, ראשית הכחות הגלויים של הנפש, "ראשית חכמה יראת הוי'", שגם רמוזה במלה בראשית. למה לספור מחסד? לספור מחכמה. כתוב שגם המאמר הראשון של "יהי אור" הוא כנגד החכמה. אור הוא התגלות של חכמה, אז נספור כבר מחכמה. ברור ש"אלפים שנה קדמה תורה לעולם" הם כנגד ה-י של השם, החכמה הקדומה, "אורייתא מחכמה נפקת". אחר כך "אלפים שנה תהו" הם סוד שם סג, בו התהו, בינה, ה עילאה שבשם. אחר כך יש שוב "אלפים שנה תורה", שהם כבר שם מה. "אלפים שנה קדמה תורה לעולם" היינו שם עב, האיתן שבנשמה. בנפש היינו מה שלמעלה משבירה ותיקון. כשאדם נשבר הוא צריך, כדי לשקם את עצמו או לעזור למישהו אחר לשקם את עצמו, להגיע לעצם נקודת היהדות, האיתן שבנשמה, שם עב, "משכיל לאיתן האזרחי", אברהם אבינו, היהודי הראשון (שרש כל נשמות ישראל).

בכל אופן, התורה הקדומה, "אלפים שנה" ראשונות, היא כנגד שם עב, אחר כך "אלפים שנה תהו" כנגד שם סג, אחר כך "אלפים שנה תורה" כנגד שם מה, תורה מתוקנת ונגלית (התורה הראשונה היא בבחינת "הנסתרֹת להוי' אלהינו" אך התורה השניה היא בבחינת "והנגלֹת לנו ולבנינו"), אורות בכלים, תיקון השבירה. התורה הראשונה היא לפני השבירה, תורה שקדמה לעולם, שהיא יחסית תורה של צדיקים ש'לא היו ולא נבראו' ("אמרו צדיק כי טוב" – מי שמאיר אצלו הטוב העצמי, ה"טוב שלא נברא משנברא", גם כאשר נברא מאיר אצלו ה"טוב שלא נברא", שרש נשמתו לפני שירדה להתלבש בגוף בעוה"ז). אחר כך "אלפים תורה", מאז שנת אלפיים, כשאברהם אבינו בן 52, אלפיים שנה שכוללות יציאת מצרים ומתן תורה, הם כנגד ה-ו של שם הוי', "עץ חיים היא למחזיקים בה", "עמודא דאמצעיתא", התורה שנתנה לנו מסיני. מה הוא בטול, "מה שמו ומה שם בנו כי תדע".

כבר עברנו את זה, וכעת אנחנו ב-ה תתאה. יחסית, כל האלפים שנה האחרונות, "אלפים שנה ימות המשיח", הם זמן מסוגל למלכות – מלכות מלך המשיח – רק שלא זכינו, "מפני חטאינו גלינו מארצנו" ואנחנו עדיין גולים ברוחניות. זה בגדול המלכות, ה תתאה.

כל זה מבנה של ד"פ אלפים שנה:

  י        אלפים שנה קדמה תורה לעולם (עב)

  ה       אלפים שנה תהו (סג)

  ו        אלפים שנה תורה (מה)

  ה       אלפים שנה ימות המשיח (בן)

שעשועי המלך

איך הגענו לזה? שראוי שנמנה מהשעשועים, ואז אנחנו נכנסים לשנת 7777 לשעשועים. מאז תחלת התורה הקדומה אנחנו נכנסים לשנת 7777, יש פה יותר מ'חזקה' של 7. בדרך כלל "בתלת זימני הוי חזקה" ויש מי שסובר שמספיק פעמיים, עז, 77, כל שכן ג"פ 7 וכל שכן ק"ו בן בנו של ק"ו ד"פ 7, כשנספור מהשעשועים.

זה כבר אומר משהו, שרוצים דווקא השנה הזו לחדש את התאריך הזה. נראה אם תכתוב את זה על מסמכים, על צ'קים, אם יקבלו זאת – לחדש ספירה חדשה, ספירה חסידית-משיחית, מהשעשועים.

לכאורה שעשועים הם הפוך ממלכות, כמו שדברנו לאחרונה. תשע"ז היינו תהא שנת עולם הזה, המלכות באה לתקן את העולם הזה. לפני חמש שנים היתה תהא שנת עולם הבא וכעת יורדים לעולם הזה. כדי שנזכה להגיע לעולם הזה, לתקן את העולם הזה, צריך להגיע מהשעשועים. צריך לדעת, בלשון הקבלה, שאלה "שעשועי המלך בעצמותו" – הם המקור של המלך, כפי שגם דובר לאחרונה. שוב, "כל השביעין חביבין" ואנחנו נכנסים לשנת 7777, באים לתקן את למך, גם הראשון וגם השני, יש שני למך'ים שצריך לתקן, ומהם אנחנו לומדים שיש כאן סדרה של 7, 77, 777 שכעת מגיעה ל-7777.

ד. שנת חיות ושמחה

ח"י אלול – הכנה לשנות חיות ושמחה

נאמר עוד משהו. יש כמובן הרבה רמזים של 777, נדבר על הפרט-קטן. היום אנחנו בח"י אלול, צריך להזכיר את סגולת היום, יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן. הבעש"ט אמר בפירוש שהמזל הגובר שלי הוא ח"י אלול, שבאתי לעולם להכניס חיות בעבודה של חדש אלול.

חדש אלול הוא חדש של תשובה, הכנה לשנה הבאה עלינו לטובה, ועד הבעש"ט היו עושים עבודה זו מתוך מרירות, מתוך הרבה בכי. האריז"ל מסמיך את זה על פסוק מפורש, "ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים", ירח ימים של חדש אלול. כך היה, גם על פי קבלה, שאלול הוא חדש שלם שבוכים. בא הבעש"ט ואמר שלא, צריך חיות, חיות היא שמחה. יש שתי תכונות עיקריות של החסידות – חיות ושמחה. הרבה פעמים אומרים בפירוש בפתגם הזה של הבעל שם טוב, שבאתי להחדיר חיות ושמחה בעבודה של חדש אלול – חיות ושמחה הולכות יחד, הן צמד. דרך אגב, יש הרבה חסידים שנוהגים לומר חִיוּת בחיריק. אנחנו לא אומרים ככה, אבל כדאי להזדהות גם עם אותם אנשים שאומרים חִיות, כנראה שיש להם בהיגוי זה דווקא הרבה חיות, אנחנו אומרים חַיוּת.

בכל אופן, חיות-שמחה שוה 777. 777 הוא מספר מאד סימטרי, שלש פעמים אותו מספר. שני אלה, החיות והשמחה, הן גם סימטריות, שאפשר לקרוא הספרות ישר והפוך, 424 ו-353, וביחד הן 777.

חיות ושמחה – התכונות הנדרשות לתנועה

איך נסביר בקיצור את הצמד של חיות ושמחה? הווארט כעת הוא שגם פה בוחרים מועמדים שיעזרו לתת את הפוש הנצרך, המתבקש, לתנועה הזאת – שתתחיל לנוע. הלואי שיבחרו אנשים טובים, שיכולים לתת את הפוש הנכון, לדחוף את העגלה קדימה. מה התכונות הנדרשות? יש ברוך ה' מועמדים טובים. כשהולכים לבחור מישהו למטרה הזאת, לדחוף את העגלה של המלכות, מה צריך? צריך לחשוב למי בין המועמדים יש הכי הרבה חיות והכי הרבה שמחה. אלה שתי התכונות הנצרכות.

חיות ושמחה – חכמה ובינה – הבעש"ט ואדה"ז

מה היחס בין החיות והשמחה? תכונות זהות או שני דברים שונים? נאמר בקיצור: חיות באה מחכמה. הפנימיות של החכמה אצלנו היא תמיד בטול, אבל זה שאדם חי – בעל  יום ההולדת של היום, הבעל שם טוב, אמר שכל מה שעושים צריך לעשות באבר חי – בא מיסוד אבא ארוך שמסתיים ביסוד ז"א, בלשון הקבלה. כל דבר שעושים צריך לעשות עם חיות. כתוב "החכמה תחיה בעליה" וכתוב "ימותו ולא בחכמה", אין מיתה בחכמה, רק חיות. חיות שוה משיח בן דוד שבא ממוחין דאבא כנודע.

מה לגבי השמחה? כתוב בפירוש "אם הבנים שמחה", השמחה היא תכונה של אמא. דובר הרבה מאד פעמים שגם אפשר להקביל את שני המאורות הגדולים, שהם משפיע ומקבל – המקור של השמש והירח, שהם משפיע ומקבל – לחכמה ובינה (כידוע הרמז שחכמה-בינה שוה חמה-לבנה).

שמחת חב"ד

יש הרבה דברים שאנחנו אומרים על הבעל שם טוב, אבל מה שכעת נאמר, נתבונן ונבקש מה' שנזכה לאמץ ממנו בשנה הבאה עלינו לטובה, היא החיות שלו. מה קשור חב"ד לשמחה? הרי אדמו"ר הזקן הוא חב"ד, הוא שכל. שוב, כתוב "אם הבנים שמחה", אמא בקבלה היא בינה ובינה היא תפיסה וקליטה, שתי בחינות של בינה (כח התפיסה, לתפוס את הברקים שהשכל מבריק, החיות) ותבונה (כח הקליטה, לקלוט זאת בלב, בנפש). כאשר האדם תופס וגם קולט בפנימיות הוא מתמלא שמחה, "נתתה שמחה בלבי", ואז הדברים שמחים כנתינתם מסיני.

שוב, התכל'ס של חב"ד היא לא שאדם יהיה משכיל גדול, התכל'ס היא שיתפוס במח ויקלוט בלב את האור האלוקי ויהיה שמח ("שמחו צדיקים בהוי'", בגילוי אור הוי' במח ולב). לא כל כך שומעים את זה – התכלית של חב"ד היא שתשמח.

משמחת התם עד שמחת חב"ד

יש שני סוגי שמחה. יש שמחה של התם של רבי נחמן ב"מעשה מחכם ותם" – החכם הוא הכי עצוב שם, כל הזמן מר לו מכל דבר, מלא תלונות, לא מבסוט מכלום. למה? כי הוא הכי חכם, כך הוא חושב. באמת הוא הכי מצליח בחכמה שלו, אבל בסוף הוא הכי עצוב. מי הכי שמח? התם. אצלו הכל טוב. זה סוג חשוב מאד של שמחה, שמחה של יהודי פשוט. כל בקר קם ורוקד בשמחה רבה ועצומה "ברוך אתה... שלא עשני גוי'". וככה הוא שמח כל היום.

עוד פעם, בדרך כלל תלמידי חכמים הם עם נטיה לכיוון החכם. לכן רבי נחמן אמר את המשל-הסיפור הזה. מהי חב"ד? חכם אמתי, שהוא שמחה בדרגה של אמא. שוב, יש שמחה של תמימות, של התם. תמימות היא פנימיות ספירת ההוד, הסוף של קו שמאל. ויש את השמחה במקור, מקור השמחה, בבינה, אמא, שרש קו שמאל. יש שני סוגי שמחה, אבל הא בהא תליא – צריך יהודים פשוטים שמחים, כמו התם של רבי נחמן, וצריך חב"דניקים שמחים.

שמחת הענוה

אי אפשר להיות שמח אם אתה לא ענו. אם אתה חב"דניק בעל גאוה לא תהיה שמח אף פעם. אדמו"ר הזקן התחיל ב"תניא" כי רצה לשבור את קליפת הגאוה של תלמידי חכמים, "תניא", למדנו ואני יודע לצטט בדיוק את המקור, איפה כתוב, סעיף וסעיף קטן. בלי בטול וענוה אי אפשר להגיע לשמחה, בפרט השמחה העליונה, מקור השמחה, שמחה של אמא.

צריך ענוה, כמו שכתוב "ויספו ענוים בהוי' שמחה", הפסוק שיש בו את המאמרים הכי חשובים בעבודה בחסידות חב"ד – אם רוצים לדעת מהי חסידות חב"ד, מהו אדמו"ר הזקן, הפסוק הכי חשוב בתנ"ך הוא "ויספו ענוים בהוי' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו". גם התם של רבי נחמן בסוף זוכה ונעשה חכם גדול ומשנה למלך, ואינו מאבד בכי-הוא-זה את התמימות, הענוה, והשמחה שלו – חב"דניק מושלם. אם כן, כבר אנחנו מנסים להבין שהבעש"ט הוא החיות ואדה"ז הוא השמחה, השמחה של התפיסה. תיכף נסביר עוד טפה.

היחוד שלהם בשנה הזאת, החל מעכשיו, ח"י אלול, הוא תשע"ז, 777, חיות ועוד שמחה.

חיות ההתהוות מחדש ושמחת ההשגחה הפרטית

נסביר את זה עוד שתי טפות:

טפה אחת, מהי חכמה? יש ודאי סוג מחשבה, התבוננות, ששייכת לחכמה. חכמה היא התחדשות. חיות, אבר חי, היינו שמכירים ומרגישים שה' מהוה ומחיה את העולם בכל רגע, "המחדש בטובו בכל יום [ובכל רגע] תמיד מעשה בראשית". זו חיות. מהי שמחה? גם מתוך התבוננות. מה צריך לחשוב כדי להיות שמח? הרי הבעש"ט אמר שצריך להיות פקח, להיות שמח בחלקך, בכל דבר שקורה – פקח כנגד החכמה ושמח כנגד הבינה – וזריזות במתינות, כנגד הדעת, כנודע.

מהו שמח? כמו שצריך ללמוד תורה, לתפוס ולקלוט מה למדתי, ושגם יהיה על מנת לעשות ולקיים בפועל, ועל מנת לזכות את הרבים – אם תפסתי טוב אני יכול להעביר הלאה ואם לא איני יכול להעביר הלאה – מה שמשמח הוא שאני תופס משהו, אפס קצהו, מההשגחה הפרטית של הקב"ה בחיים שלי. גם זה יסוד שהבעש"ט למד, שיש השגחה פרטית על כל פרט ופרט, אבל היכולת להפנים זאת היא אדמו"ר הזקן.

שוב, יש כאן שני עמודים – האחד הוא התחדשות הבריאה, ובלשון התניא "אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל", שגם אני נברא כעת יש מאין ואפס המוחלט, ויש עמוד של השגחה פרטית. כתוב שיש קשר ביניהם (שעל ידי ההתהוות התמידית ה' משגיח על כל הנבראים), אבל לא בדיוק אותו דבר. נאמר ווארט אחד, "בעשרה מאמרות נברא העולם", ה' בורא את העולם עם הפה שלו, עם הדבור שלו, אבל הוא משגיח בהשגחה פרטית על כל מה שברא עם העינים שלו. זה כבר שני דברים שונים, פה ועינים. להרגיש את הבריאה מתחדשת נותן חיות, כי כך ה' מחיה את הבריאה – זה משקף את הבריאה וממילא ממלא אותי חיות. השמחה היא שאני תופס משהו שבמשהו מאיך ה' משגיח עלי ועל עם ישראל.

רגישות להיסטוריה-השגחה-השתלשלות לצורך בנין המלכות

כדי להקים מלכות כאן בארץ צריך להיות מאד רגיש להשגחה. דברנו הרבה פעמים, בכלל, שיש אנשים שאוהבים היסטוריה ויש אנשים שלא אוהבים היסטוריה. מי שאוהב היסטוריה, שייך לחכמה או לבינה? מוחין דאבא או מוחין דאמא? היסטוריה היא מוחין דאמא בצורה מובהקת, השתלשלות. אם תופסים נכון מה קרה, מה התרחש כאן, מה ה' רוצה מאתנו, זה מקור שמחה.

איך אומרים זאת עוד יותר? מהי ההתבוננות של אדמו"ר האמצעי, הבן של אדמו"ר הזקן? כל יום לקום בבקר ולהתבונן בכל סדר ההשתלשלות, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, מלפני הצמצום עד עולם הזה (תהא שנת עולם הזה). אם הוא יכול להכיל כך את סדר ההשתלשלות, עיקר ההתבוננות של חב"ד, הוא מתמלא שמחה. סדר ההשתלשלות הוא איך הגיע אלי כעת הדבר הזה? זו השגחה פרטית, מקור של חב"ד.

עוד פעם, הבעל שם טוב נותן לנו להרגיש איך הכל מתחדש ונברא יש מאין ואפס המוחלט ברגע הזה ממש. חב"ד היא כדי לתפוס את סדר ההשתלשלות, באיזה אופן לתפוס את ההיסטוריה, וממילא גם את ההיסטוריה הפרטית שלי, ולהבין שיש כאן כוונה אלקית, כי ה' טוב וממילא הוא טוב להיטיב. הבעש"ט הוא מוחין דאבא, שה' חי, חי בעצם וחי להחיות, ואדה"ז הוא מוחין דאמא, שה' טוב, טוב בעצם וטוב להיטיב (ט-טוב, דטוביה גניז בגוויה, הוא סוד ט ירחי לידה ברחם האם כנודע). זה טפה הסבר.

שמחה בתורה ומצוות וחיות בתפלה

נאמר עוד משהו: באיזו עבודה יש לאדם חיות ובאיזו עבודה הוא צריך להיות שמח? כמו שאמרנו קודם, יש שני שמח. יש שמחה של מצוה, שמחה של התם, שכל מה שהוא עושה הוא מתמלא שמחה. יש לו שמחה כל הזמן, אבל בפרט כשזוכה לעזור למישהו הוא מתמלא שמחה. יש שמחה, כמו שאמרנו קודם, כשאדם לומד תורה. הוא מתמלא שמחה אם זוכה להבין מה שהוא לומד. זו השגה – שמחה באה עם השגה. הוא השיג את המטרה, השיג את השכל, את הדבר, אז הוא שמח. השמחה של הבינה צריכה להתפשט עד הוד, להודות לה' על הדבר המשמח הזה – תודה רבה לקב"ה. שוב, שמחה היא תכונה של קיום מצוה, השמחה של תם, ושל לימוד תורה, השמחה הנוספת של המשכיל בחסידות.

מה לגבי חיות? באיזה עבודת ה' האדם צריך להרגיש חיות? חיות היא תפלה. זה מה שהבעל שם טוב לימד אותנו. עיקר החסידות של הבעל שם טוב הוא חיות בתפלה. לכן הבעש"ט היה צריך להסביר למה יהודים מתנועעים בתפלה שלהם, כמו שלהבת של נר – כי הם חיים. גם כשהוא לומד תורה הוא יכול שאקלן-זיך, אבל עיקר מה שהיה צריך להסביר ללא-חסידים, למתנגדים, הוא למה יהודים עושים תנועות משונות כשמתפללים. הוא הסביר שהתנועות המשונות שעושים יהודים זה מפני שהם חיים, דבר חי מתנועע. הוא הדבר, שעיקר החיות של היהודי הוא בתפלה שלו. כל תפלה, גם כשהוא מתפלל מתוך בכי וגם כשהוא מתפלל מתוך עונג – תפלת שבת היא ענג ותפלת חול היא מתוך חסרון, אבל איך שלא יהיה – יהודי שמתפלל לה' זו החיות שלו, "תפלה לאל חיי". לכן הבעל שם טוב מלמד אותנו איך להתפלל. למה אדמו"ר הזקן הלך ללמוד במעזריטש ולא בוילנא? בוילנא לומדים ללמוד, ואני כבר יודע ללמוד, ובמעזריטש לומדים להתפלל, וזה איני יודע.

למדנו שדווקא החיות, החכמה, יורדת עד המלכות, "ואני תפלה", "דוד מלכא משיחא", "עז מלך". מה התכונה שלו? נעים זמירות ישראל, שהוא מתפלל לה'. גם רבי נחמן כותב שהכח של המשיח הוא התפלה שלו, כלי הזין שלו, החיות שלו. עוד פעם, החיות של היהודי היא התפלה שלו, והשמחה של היהודי שהוא עושה משהו טוב, מעשים טובים, ושמחת הת"ח האמיתי שלומד תורה, שמבין משהו בתורה בעזרת ה' יתברך.

בזה נסיים. התחלנו מהענין של 7777, למנות מהשעשועים, ומשם אנחנו 7777 בשנה הבעל"ט. הדבר השני הוא הגימטריא הראשונה של השנה (חוץ ממה שאמרנו דרך אגב) – חיות-שמחה, שקשור לשני המאורות הגדולים שנולדו היום הזה. לחיים לחיים, שתהיה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לנו ולכל עם ישראל. שנזכה לבחור, להיות בעצמנו אנשים עם חיות ושמחה וגם לבחור אנשים עם חיות ושמחה, שיתנו את הפוש הנכון לתנועה. לחיים.


 

מוצאי ח"י אלול ע"ו – מערת אסף, ירושלים

ת'הא ש'נת ע'ל ז'את

התוועדות ח"י אלול לבנות ובוגרות אולפנת לבונה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[ד]

א. ת'הא ש'נת ע'ל ז'את

ח"י אלול – התחלת השנה החדשה ושיקום ממשברים

ערב טוב לכולן. אנחנו בפרוס שנה חדשה הבאה עלינו לטובה ולברכה, שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל. היום גם יום מיוחד, יום בהיר, ח"י באלול, שמבחינה מסוימת הוא ההתחלה של השנה החדשה – שני ימי הולדת של שני המאורות הגדולים (זה הביטוי), מורנו הבעל שם טוב לפני 318 שנה, וגם תלמיד-תלמידו, נכדו הרוחני, אדמו"ר הזקן בעל התניא, מייסד חסידות חב"ד, שנולד כעבור 47 שנה באותו יום ממש, לפני 271 שנה. חי-חי, יש שני ח"י ביום הזה, בסוד הפסוק שאמר חזקיהו מלך יהודה, שהיה ראוי להיות משיח: "חי חי הוא יודך כמוני היום".

ח"י אלול הוא גם יום ההילולא של המהר"ל מפראג, אב רוחני של תנועת החסידות (אדמו"ר הזקן הוא צאצא שלו, בן אחר בן). לפי קבלת האריז"ל, כמפורש על ידי הרש"ש, היום הזה – ח"י אלול – הוא היום של ראשית השתלשלות עולם התהו, וממילא הוא היום המסוגל לתקן, בשרש, את עולם התהו (שבו היו אורות מרובים וכלים מועטים). לפני עולם התיקון היה עולם של תהו שנשבר – שבעה מלכים מלכו ומתו, מלוכת כל מלך נחשבת ליום אחד – ח"י אלול הוא שבוע לפני בריאת העולם, כ"ה אלול, יום המלוכה והמיתה של המלך הראשון של תהו (ששמו בתורה הוא בלע בן בעור, רמז למה שהתרחש לפני בריאת העולם שלנו), שכנגד ספירת הדעת (ששם עיקר התיקון – "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה"), כמבואר בכתבי האריז"ל. תיקון עולם התהו הוא להגיע למצב של אורות מרובים (של תהו) בכלים רחבים (של תיקון), וכך דווקא מביאים את מלך המשיח, כמו שהסביר והדגיש הרבי מליובאוויטש. כל זה מלמד אותנו שגם כאשר יש שבר, מציאות שלא מחזיקה מעמד – כאשר יש אורות גדולים וכלים לא מפותחים, כך שהאורות לוחצים מדי חזק על הכלים וממוטטים אותם – יש תקוה, בזכות הצדיקים הגדולים, בפרט שני המאורות הגדולים של ח"י אלול. גם כשאדם עובר איזה משבר בחיים, אפשר להשתקם – "שבע יפול צדיק וקם [בזכות ההתקשרות לצדיק שמגלה את נקודת הצדיק אצלו]".

שוב, הכח להשתקם בא מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן. גם לפרט, כמובן, ועוד יותר בנוגע לכלל ישראל – שעבר משבר, במיוחד בדור שלנו, בדור הקודם, אולי המשבר הכי גדול של עם ישראל בהיסטוריה, והשתקם. תכלית השיקום היא ביאת משיח. הכח להשתקם, לצאת מהשבירה, לקום – "שבע יפול צדיק וקם" כנ"ל – הוא מהנשמות האלה, שה' שלח במיוחד כדי להוציא ולהקים אותנו מהשבירה והנפילה, לשקם אותנו.

ת'הא ש'נת ע"ז

לפני כל שנה חדשה אנחנו נוהגים לומר כמה רמזים. כמובן, המטרה של הרמזים היא ללמוד משהו למעשה, איזה לקח שאפשר לקחת מהרמז. כל שנה נתונים סימן לשנה – תש.., ת'הא ש'נת, ואז רק צריכים לסיים את הסימן עם שתי מלים שהראשי-תבות שלהן הם שתי האותיות האחרונות של סימן השנה. אצלנו השנה הזו היא ת'הא ש'נת ע"ז. מה יכול לומר לנו ע"ז (מעבר לפשט של "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום")? כשמחפשים בתנ"ך ניבים שראשי התיבות שלהם ע"ז, קצת למרבית הפלא, אין יותר מדי – יש קצת. הייתי חושב שלשתי אותיות יהיו די הרבה ניבים, לפי הסדר הזה, אבל אין הרבה.

היות שכאן אנחנו בקהל נשים, נשים ובנות שתגדלנה, כל אחת ואחת מכן, להקים בית נאמן בישראל. כתוב שבשכר נשים צדקניות תבוא הגאולה – תפקידכן להביא את הגאולה, אחריות וזכות גדולה מאד לבנות. לכן צריך למצוא רמז שמתאים לבנות.

ת'הא ש'נת ע'ל ז'את

יש ביטוי, שבעצם משלים טוב מאד, עם ר"ת ע"זת'הא ש'נת ע' ז' – שקשור לבית, לאשה. יש כמה ביטויים בתנ"ך עם ר"ת ע"ז, אולי שבעה חשובים ביותר, אבל אף אחד לא חוזר על עצמו – כל אחד מופיע פעם או לכל היותר פעמיים בתנ"ך. הביטוי הזה יוצא דופן בכך שחוזר בתנ"ך חי פעמים, שייך לח"י אלול. ביטוי פשוט, שתי מלים, "על זאת". כתוב חי פעמים בתנ"ך "על זאת". רוצים לדרוש עכשיו ת'הא ש'נת עז'את. צריך להבין למה בחרנו בביטוי זה, חוץ מזה שרומז לנשים – כל אשה היא בחינת "זאת", כמו שכתוב בבריאת האשה הראשונה, "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת" ("חזקה" של שלש פעמים "זאת" – ג פעמים "זאת" = 1224[ה] = ד פעמים אשה, כנגד ד אמהות, דהיינו אשה פנים ואחור: א אש אשה אשה שה ה).

יש פסוק (בתהלים ל"ב) שחז"ל דורשים במסכת ברכות, קשור לבת ולחתונה – "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא". חז"ל דורשים את המלה "[לעת] מצֹא". מה פירוש "לעת מצֹא"? זמן שצריך לחפש משהו ולמצוא משהו.

"מצא" או "מוצא" – תלוי בבחירת החתן

חז"ל אומרים שצריך להתפלל למצוא אשה טובה, כמו שהפסוק (במשלי) אומר "מצא אשה מצא טוב", וכפי שכותבים בראש הכתובה כאשר מתחתנים "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' הטוב". אחר כך ממשיכה הגמרא במאמר שודאי שמענו, שבמערבא – בארץ ישראל – היו שואלים את החתן תחת החופה "'מצא' או 'מוצא'?". מה הכוונה? מה אתה רוצה שיתקיים בנישואין האלו – "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי'" או "ומוצא אני מר ממות את האשה"? זה תלוי בך, החתן היקר שלנו, מה אתה רוצה למצוא בשידוך הזה?

אתה רוצה למצוא "מצא אשה מצא טוב"? אם תחפש באמת את פנימיות הכלה שלך תמצא רק טוב. יש אפילו רמז מאד יפה בגימטריא, ש-אשה בגימטריא טוב פעמים חי. במתמטיקה קוראים לזה היהלום של טוב, יש בזה שני מרכיבים, טוב ו-חי. או, אם אתה לא זוכה יתקיים בך "ומוצא אני מר ממות...", כמו שחז"ל דורשים גם על הפסוק בתחלת בראשית, "אעשה לו עזר כנגדו", ה' בורא את חוה לאדם הראשון, אם הוא זכה היא "עזר" ואם הוא לא זוכה היא "כנגדו", כפירוש רש"י, "להלחם בו", ח"ו.

בכל אופן, כאן משהו דומה – מה אתה רוצה מהנישואין, "מצא אשה מצא טוב" או "ומוצא אני מר ממות"? איך מסבירים? אם אתה מחפש את עצמך, את האגו שלך, את ההנאה שלך בלבד, בלי לחשוב באמת על האשה שאתה נושא – בסוף יהיה לך מר ממות. אבל אם אתה מחפש אותה, ויש פה קשר ודיבוק, "ודבק באשתו", דבקות אמתית, יהיה רק טוב, הכי טוב. כתוב "האומר לדבק טוב", הכי טוב הוא הדבק בין הנשמות.

התפלה על "'ביתו' זו אשתו" – "בזאת יבא אהרן אל הקדש"

זה המשך הגמרא, אבל נחזור להתחלה: בהתחלה הגמרא דורשת את הפסוק "על זאת [סימן שנה זו] יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא". כמו שדורשים שהמלה "מצֹא" הולכת על אשה[ו], עוד יותר ברור שהביטוי "על זאת" הולך על האשה, "זאת" בחינת נקבה, בחינת אשה. אז רק צריך לקרוא את חמש המלים הראשונות ומבינים את המכוון של הפסוק – "על זאת יתפלל כל חסיד". כל מי שהוא חסיד מתפלל "על זאת".

התכלית של חדש אלול היא עבודת יום כיפור. אלול ר"ת "אני לדודי ודודי לי" וסופי התיבות הם יייי, ייי היינו שלשים ימי חדש אלול (החל מ-א דראש חדש, יום עלית משה רבינו להר בפעם השלישית לקבל את הלוחות השניים, תחלת ימי הרחמים והסליחות) ועוד י כנגד עשי"ת. כלומר, אלול בעצם נמשך עד יום כיפור. ביום כיפור ה' סולח לנו את העוונות שלנו וביום כיפור הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים, למקום הכי פנימי, מקום היחוד – אפשר לומר המקום האינטימי – בין עם ישראל והקב"ה, קדש הקדשים שבבית המקדש. איך התורה מתארת את הכניסה הזו? כתוב "בזאת יבא אהרן אל הקדש"[ז]. אהרן הוא הכהן הגדול, והתכלית של כל התקופה הזו שאהרן יבוא ב"זאת". בהמשך כתוב "וכפר בעדו ובעד ביתו" וחז"ל דורשים "'ביתו' זו אשתו", שהכהן הגדול חייב להיות נשוי.

יש הרבה פירושים ל"בזאת" (חז"ל דורשים שבית המקדש הראשון, ששם היתה השראת השכינה, משא"כ בבית המקדש השני, עמד "בזאת" שנים, היינו "בזאת יבא אהרן אל הקדש", סוד "ביתו זו אשתו" ממש), אבל הפירוש הפשוט הוא שבדומה ל"בשכר נשים צדקניות תבוא הגאולה" כך אהרן נכנס בזכות אשתו ובזכותה יוצא בשלום ופועל את הפעולה של כפרת כל עם ישראל[ח]. אם כן, יש "על זאת יתפלל כל חסיד" – הוא מתפלל על האשה, ואם הוא חסיד כנראה רוצה בחורה חסידה, שמכונה "זאת". בזכות שלאהרן יש אשה חסידה (אלישבע[ט], סוד "חסד אל כל היום", כמבואר בכתבי האריז"ל) – אהרן הוא גם חסיד גדול, איש חסד, הוא חסיד ואשתו חסידה – ובזכותה "בזאת יבא אהרן אל הקדש". הוא זוכה, שוב, לכל הברכות לשנה טובה ומתוקה, שהכל נחתם לטובה ביום הכיפורים.

ב. פקידת עקרות בראש השנה

"על זאת" – שרח בת אשר (שחיה חיים נצחיים)

חוץ מראשי התיבות של "על זאת", ע"ז, נעשה כמה רמזים של גימטריא: כמה שוה "על זאת"? 508. היות ש"על זאת" קשור לאשה צריך לשאול, האם יש אשה בתורה שזהו חשבון הגימטריא של השם שלה, שזה יכול להיות רמז מיוחד לאשה מיוחדת? משהו פשוט, שלש אותיות. אשה מאד חשובה ששוה "על זאת". [שרה.] היא לא בגימטריא 508. הרבה פעמים מחליפים ה ו-חשרח בת אשר (מלשון אושר, חיים מאושרים), שלפי חז"ל גם חיה חיים נצחיים.

הרבי אמר שהדור שלנו הוא דור של חיים נצחיים, לכל אחד יש קשר וזכות להגיע לחיים נצחיים. דרך אגב, "חיים נצחיים" הוא ביטוי מקורי של רבי נחמן בלקוטי מוהר"ן – יש תורה שלמה שזה שמה – שהרבי מליובאוויטש אמץ. הדמות של חיים נצחיים בתורה היא של אשה[י], לא של איש – שרח בת אשר. נאמר משהו קצת מפתיע, שלא כולם יודעים. לפי חז"ל היא בת מאומצת, בת חורגת של אשר. אשר התאלמן מאשתו הראשונה בלי ילדים ונשא אשה אלמנה, שמה הדורה[יא], שלה בת קטנה בשם שרח. היא גדלה בבית אשר תחת השגחת יעקב אבינו ונחשבת בת לאשר, "והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב הקדושים ויתן ה' לה חכמה ושכל" (ראה כל זה בסדר הדורות ב"א רי"ז וכן הוא בתרגום יונתן בפרשת פינחס על הפסוק "ושם בת אשר שרח"). מבחינה מסוימת היא האשה הכי צדיקה בתורה, זכתה לחיים נצחיים.

מה היא עשתה? היא הביאה ליעקב את הבשורה של "עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים", אחרי 22 שנה שיעקב היה סבור שיוסף מת וכל הזמן התאבל. היא זו שבניגון שלה, היא נגנה לו, ש"עוד יוסף חי" ובכך "ותחי רוח יעקב". גם "יעקב לא מת", אבל כתוב עליו בתורה שהוא כן מת, שהוא נקבר ושהספידו אותו, אבל חז"ל דורשים "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". מכיון שזרעו חי – "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום" – גם הוא חי. על שרח לא כתוב כך, אלא שהיא חיה פשוטו כמשמעו. היא זכתה להחיות את ישראל סבא, יעקב אבינו, ובתור סבה לחיי יעקב זכתה לחיים נצחיים כפשוטו (וכידוע הכלל שהסבה גדולה מהמסובב).

שרח – ר"ת העקרות שנפקדו בראש השנה

האם יש איזה רמז ששרח קשורה לראש השנה (דברנו על יום כפור, "בזאת יבא אהרן")? כעת אומרים כוונה פשוטה, שכל אחד יכול לכוון בתפלות ר"ה בשנה הזו, שנת "על זאת". שרח רמוזה בקריאת התורה ובהפטרה בראש השנה.

כתוב ששלש נשים נפקדו בראש השנה: קודם חשבו ש-508 הוא לא שרח אלא שרה. באמת היא האשה הראשונה, היהודיה הראשונה, שנפקדה – היא היתה עקרה ונפקדה, ה' זכר אותה בר"ה וכבר כתב אותה וחתם אותה לזרעא חייא וקיימא. מי עוד נפקדה בר"ה חוץ משרה אמנו? ראש השנה הוא יום של פקידת עקרות. תיכף נסביר מה זה יכול לומר לכל אחד מאתנו. מי עוד נפקדה? גם שרה אמנו וגם רחל אמנו. מתי קוראים על פקידת שרה? כתוב בפירוש "והוי' פקד את שרה" וקוראים זאת בתורה ביום ראשון של ראש השנה. לפי זה, פקידת שרה היא הדבר הכי חשוב שקורה בראש השנה, צריך לכוון "והוי' פקד את שרה"[יב]. מתי מזכירים את רחל שנפקדה? [בתפלת מוסף.] גם בתפלת מוסף, "הבן יקיר לי אפרים", וגם בהפטרת היום השני של ראש השנה – "רחל מבכה על בניה... הבן יקיר לי אפרים...". לרחל אמנו מקדישים את הפטרת היום השני של ראש השנה. למה? כי גם היא נפקדה בראש השנה. מי האשה השלישית שנפקדה בראש השנה? [חנה.] מתי קוראים על חנה ולידת שמואל? בהפטרה של היום הראשון.

בפירוש קוראים על פקידת העקרות בקריאת התורה ובהפטרה של היום הראשון של ראש השנה. מה ראשי התיבות שלהם לפי סדר הדורות? שׂ של שֹרה, ר של רחל ו-ח של חנה. ה-ח של חנה יוצאת מה-ח של רחל וה-ר של רחל מה-ר של שרה – סדרה בה כל שם יוצא מהאות השניה של השם הקודם. ר"ת שרח, היא נשמה כללית של סוד הנשים הצדקניות, בזכותן תבוא הגאולה, שנפקדו לזרעא חייא וקיימא בראש השנה. אם כן, זו כוונה מאד יפה של "על זאת", ש"על זאת יתפלל כל חסיד", "על זאת" שוה שרח, ר"ת של שרה-רחל-חנה.

פקידת עקרות ברוחניות – להוציא מהכח אל הפועל

לפני שנלך הלאה רק נאמר שיש פקידת עקרות בגשמיות, כפשוטו, ויש גם ברוחניות. מה זה יכול להיות ברוחניות? זה שייך לכל אחד, גם לבנים. שיש איזה פוטנציאל לאדם שלא בא לידי מימוש. ה' רוצה ממנו/ממנה משהו והוא/היא לא מצליח לממש, להוליד, את הפוטנציאל. אותו אחד שיש לו משהו בכח, שהוא לא מצליח להוליד, הוא עקר, כמו אשה עקרה. מתי יום הפקידה, שאומרים שהשנה הזאת נתן לך את הכח להוליד את כל מה שיש לך להוליד, להוציא מן הכח אל הפועל את כל הדברים הטובים שיש לך בפנימיות? יום הפקידה הוא ראש השנה.

יש בזה שני ממדים. יש ממד שנקרא, בלשון החסידות, "העלם שישנו במציאות" – כשרון או תכונה טובה שיש בהעלם, אבל לא מצליחים להוליד אותה. יתכן שמזהים, שאולי יש לי כשרון בנגינה או במשהו אחר, אבל זה לא יוצא – אין לי זמן, אין לי כח, אני מבולבל, לא מצליח להוליד את הכשרון שלי. זה "העלם שישנו במציאות", יתכן שאני מכיר בו ויתכן שאיני מכיר בו (אף על פי ש"ישנו במציאות". יתכן שההורה או המחנך מכיר בכשרון שלי אבל אני לא). אבל יש "העלם שאינו במציאות", שיש אין סוף כח וכשרון בתוך כל אחד ואחד מאתנו, שהוא בכלל לא מודע לו (הוא נמצא אצלו בבחינת "רישא דלא ידע ולא אתידע", הוא לא יודע מזה ואף אחד אחר לא יודע מזה). יום הפקידה של כל העקרות – כל אחד מאתנו, כל זמן שמשיח לא בא – הוא ראש השנה.

להוליד ניצוץ משיח ולהוליד מדות טובות

הביטוי של ביאת משיח הוא לידה, צריך להוליד אותו – בתוך הלב של כל אחד יש ניצוץ משיח שצריך להוליד. יש עוד משהו בחסידות שכתוב שצריך להוליד – צריך להוליד רגש מתוך שכל. אם לומדים משהו, בשביל מה לומדים? בשביל מה בנות לומדות תורה? בשביל מה בנים לומדים תורה? כדי להוליד מדות טובות. קודם כל, להוליד אהבה. אהבה היא ה"ברא בוכרא", הבן הבכור והעיקרי שצריך להוליד מתוך השכל הוא מדת האהבה. כל העבודה של לימוד, של ללכת לבית ספר, היא בשביל להוליד. יש מי שמצליח להוליד ויש מי שלא מצליח להוליד, ובשבילו יש ראש השנה.

שוב, "על זאת יתפלל [בראש השנה] כל חסיד". על מה החסיד צריך להתפלל בראש השנה? שתהיה לו אשה טובה. גם בתוך עצמו, בתוך עצמי יש את הפן המפרה, הפן הזכרי, ויש את הפן הנקבי שמקבל ודווקא הוא שמוליד בפועל. צריך להתפלל שהפן הנקבי אצלי באמת יצליח להרות ולהוליד.

שני ימי ראש השנה – ללדת משתי מדרגות של העלם

שוב, אמרנו שיש "העלם שישנו במציאות", תכונות טובות שאני מכיר בהן (כלומר שיתכן שאני מכיר בהן) ורוצה לממש אותן, ויש דברים נעלמים שאני כלל לא מכיר (לא מסוגל להכיר), והם אין סוף, כי כל יהודי הוא אוצר בלום. היהודים נקראים "ארץ חפץ", יש דרוש של הבעל שם טוב, שנולד היום, שכל יהודי הוא "ארץ חפץ" מלאת מטמונים שצריך לחפור עמוק עמוק כדי לגלות. הוא כלל לא מכיר מה יש בו. היום של הפקידה הוא ראש השנה. אפשר לומר שלכן יש שני ימים של ראש השנה. היום הראשון של ראש השנה מגיע עד ה"העלם שאינו במציאות" והיום השני הוא כדי להוליד ולגלות דברים שהם ב"העלם שישנו במציאות". על שני ימי ראש השנה כתוב "יחיינו מיומים".

כל זה היה על הגימטריא הפשוטה הזו של "על זאת", ת'הא ש'נת עז'את, בגימטריא שרח, ר"ת הנשים שנפקדו בראש השנה, שרה-רחל-חנה[יג]. שכל אחד מאתנו יפקד בראש השנה, וכאשר כל אחד יצא מהעקרות שלו ויוליד מה שיש בו עם ישראל יצא מהעקרות שלו ויוליד את המשיח.

ג. תיקון הדבור להבאת הגאולה

האשה-המלכות העיקרית – רחל אמנו

כעת נחשב את כל חמש המלים, "על זאת יתפלל כל חסיד". צריך לחשוב קצת יותר, לא קשה מדי, אבל בכל אופן אומר את המספר – 1190. היות שיש כאן חמש מלים, מה הערך הממוצע של כל מלה? יש דרך מאד פשוטה, לחלק לעשר ולהכפיל בשנים. [238.] קשור למשהו שאמרנו כאן? [רחל.] היא דמות האשה העיקרית בין הדמויות שהזכרנו, שרה-רחל-חנה. הזכרנו שלש נשים, אבל סתם אשה בתורה, בפרט בתורת הסוד, תורת הקבלה והחסידות, סתם אשה שהיא ספירת המלכות של עם ישראל, היא רחל אמנו.

אנחנו כאן בקבר דוד, ובוודאי מבקרים גם בקבר רחל אמנו – יש ביניהם קשר[יד]. כתוב שעד שלא נולד דוד – שמופיע רק בנביאים – הרגל הרביעית במרכבת נשמות עם ישראל היתה רחל. היה אברהם-יצחק-יעקב-רחל, ר"ת אייר. ברגע שהופיע דוד המלך הוא נכנס ותופס את מקומה של רחל – רחל מוותרת לו, בעצם היא רק חכתה לבואו. אף על פי שדוד אינו צאצא של רחל אלא של לאה, לפי הסוד הוא בחינת רחל – "דוד מלך ישראל חי וקים", מלכות ישראל, ומקור מלכות עם ישראל הוא רחל אמנו (לפי האריז"ל על דוד היה לתקן בעצמו ובעולמות העליונים את שני פרצופי האשה, לאה ורחל).

אם כן, מתפללים "על זאת", על שרח שהיא ר"ת שרה-רחל-חנה, שלש העקרות שנפקדו בראש השנה, וכל הביטוי "על זאת יתפלל כל חסיד" רומז באופן מובהק לרחל אמנו.

תיקון רחל – תיקון הדבור – טהרת האויר בדברי אהבה וחסד

מה זה יכול לומר לנו בתור אתגר של השנה הבאה? אם השנה הבאה היא ת'הא ש'נת עז'את, ובפרט "על זאת יתפלל כל חסיד", שצריך להתפלל "על זאת" ושכל בת תקבל השראה מרחל אמנו. מהי רחל אמנו בנפש? כתוב שלאה היא תיקון המחשבה ורחל היא תיקון הדבור. לכן הצענו[טו] לבנות שלומדות במוסדות להקדיש את השנה הבאה עלינו לטובה לנושא של דבור.

בכלל, הנושא של דבור הוא נושא של בת, של אשה. תיקון הדבור הוא רחל אמנו. על מלכות כתוב "באשר דבר מלך שלטון", המלך מולך מכח הדבור המתוקן שלו, שבעצם הוא כח נשי. "על זאת יתפלל", מתפללים "על זאת", "כל חסיד", שנזכה לתקן את הדבור, לדבר אחד עם השני דברי אהבה וחסד, במיוחד מי שכבר נשוי, שכל הדיבורים בין הבעל לבין האשה יהיו דברי אהבה וחסד, ובכלל לדבר עם הבריות דברים טובים, עם כל העולם.

כתוב שדבור טוב ממתיק את האויר, מטהר את האויר. יש היום כל מיני חומרים לטיהור אויר. מה ברוחניות מטהר אויר? על ידי דיבורים טובים. איך מעכרים – ויותר חמור, כתוב שעושה שהאויר יסריח, זיהום אויר ח"ו – את האויר? על ידי דיבורים לא-טובים. שוב, הכח הזה לתקן את הדבור הוא כח מיוחד של רחל אמנו.

חמש עליות המשיח

מכח תיקון המלכות, "על זאת יתפלל כל חסיד", גם יבוא מלך המשיח. יש עוד גימטריא מאד חשובה, פסוק ששוה בדיוק אותו מספר, 1190, "על זאת יתפלל כל חסיד", פסוק שנאמר על מלך המשיח, שיש בו חמש מדרגות של עליה כנגד חמש מדרגות הנשמה שלו, נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה בלשון החסידות: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד". זה אולי הפסוק, ב-ה הידיעה, הכי חזק שמתאר את מלך המשיח.

יש בפסוק הזה חמש עליות – "הנה ישכיל עבדי" כנגד הנפש שלו, "ירום" כנגד הרוח שלו, "ונשא" כנגד הנשמה שלו, "וגבה" כנגד החיה שלו ו"מאד" כנגד היחידה שלו. המשיח בכלל הוא היחידה של כלל נשמות עם ישראל. יחידה היא אמונה, היא מסירות נפש, למעלה מן השכל[טז], למעלה מטעם ודעת. בתוך היחידה הכללית של נשמות עם ישראל יש את כל החמש המדרגות של נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה.

אם כן, הפסוק הזה, שיש בו חמש מדרגות, חמש עליות, גם שוה חמש פעמים רחל. הכל תלוי ברחל – משהו מופלא ביותר. שוב, זו זכות של בת, שבת יכולה להיות כמו רחל ממש. "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצֹא". שנזכה ללכת בדרך הנשים הצדקניות, גם שרה וגם רחל וגם חנה וגם שרח, ויש עוד הרבה נשים צדקניות בתורה, ובפרט כדאי מאד דווקא בשנה הזו להתמקד ברחל אמנו, שבנפש היא תיקון הדבור, שיהיו דברים טובים, לדבר רק טוב אחד על השני.

שנה ללימוד חסידי של "חפץ חיים"

ידוע שיש אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים, בעל החפץ חיים, שנקרא כך כי הקדיש את חייו – חוץ מכך שכתב "משנה ברורה", שאצל רוב עם ישראל זו המלה האחרונה לגבי פסק ההלכה בחיי היום-יום של היהודים – את הספר של שמירת הלשון, חפץ חיים, שהוא היה עצם צפור נפשו ולכך הקדיש את חייו לנושא הזה של תיקון הדבור. לכן זו שנה מאד טובה, שנת "על זאת יתפלל כל חסיד", ללמוד את הספר הזה כחסיד. הפסוק מדגיש שצריך להיות חסיד, אבל ודאי שחסיד גם צריך לתקן את הדיבור, כולם צריכים לתקן את הדיבור. להיות כמו רחל אמנו, כמו חסיד.

כמו שאמרנו בהתחלה, שכל אחת ואחת שעוד לא נשואה, כשיבוא הזמן – לא צריך לדחות את הקץ, אבל כאשר יבוא הזמן – תזכה להקים בית נאמן בישראל, בדברי אהבה וחסד, ולהוליד משיח. גם כעת אפשר להוליד משיח, בלב, אבל כשתתחנו כל אחת ואחת תוליד משיח ממש – "אל תגעו במשיחי", כל התינוקות של בית רבן, כל הילדים המתוקים היהודים, נקראים "משיחי", כך ה' אומר.

שוב, שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.


 

בע"ה

מוצאי כ"ה אלול ע"ו – כפ"ח

תשע"ז: "והיו לטֹטפֹת בין עיניך"

בר מצוה שמואל שי' דה ברעסר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[יז]

שנת "והיו לטטֹפֹת בין עיניך"

לחיים לחיים,  מזל טוב לשמואל, לכל המשפחה, לכל הידידים, לכל עם ישראל, שתהיה שנה טובה ומתוקה. שמואל בגימטריא שנה טובה, הוא מבשר לנו את השנה הטובה והמתוקה עם השירה שלו, עם הנשמה שלו, הנשמה החמה. הבעל שם טוב היה שם את היד על הלב של ילד יהודי ומברך אותו שיהיה יהודי חם. שמואל שלנו הוא יהודי חם והוא מבשר לנו שנה טובה ומתוקה.

נוהגים לתת סימנים לפני השנה החדשה, וכעת צריכים לבחור סימן ששייך לבר מצוה: המצוה המיוחדת של בר מצוה היא מצות תפלין. תשע"ז בגימטריא "והיו לטטפת בין עיניך", תפלין של ראש. בתפלת חנה היא פותחת "רמה קרני בהוי'", פסוק שהולך על משיחת שמואל את דוד מלכא משיחא, "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו". אם כן, שמואל הוא הכח למשוח את מלך המשיח. זה קשור לתפלין של ראש – כתוב שדוד עצמו הוא תפלין של יד, והרמז ש-דוד בגימטריא יד, אבל שמואל הוא התפלין של ראש, מתאים לרמז שתשע"ז עולה "והיו לטטפת בין עיניך".

משה ואהרן – תפלין מצד המניח ומצד הקורא

חז"ל אומרים ששמואל שקול כנגד משה ואהרן. דבר עצום, שלא נאמר כמותו על אף אחד, שהוא גם כמו משה רבינו וגם כמו אהרן הכהן, שקול כנגד שניהם יחד. ידוע שיש חסידים גדולים, וגם הרביים, שמניחים ארבעה זוגות תפלין. אנחנו, היהודים הפשוטים – וגם שמואל – מניחים שני זוגות, תפלין של רש"י ותפלין של ר"ת. בכל אופן, יש שתי דעות מה סדר הפרשיות בתפלין של ראש, האם הוא לפי המניח או לפי מי שרואה אותו, קורא את הפרשיות לפי הסדר. לכן מי שנוהג להניח ארבעה זוגות תפלין קודם כל מניח תפלין של רש"י, אחר כך הוא מוריד את התש"ר של רש"י ושם את התפלין של שמו"ר, כי הם באותו סדר כמו רש"י (ולכן ביד הוא לא צריך להחליף, שם ממש אותו סדר) רק הפוך, אחד לפי המניח והשני לפי הקורא. אחר כך, אותו דבר לגבי רבינו תם, הוא מניח ר"ת ואחרי שהוא גומר להניח ר"ת הוא מוריד רק את התש"ר, משאיר תש"י, ושם תש"ר של ראב"ד, שהם כמו ר"ת רק בסדר הפוך, אחד לפי המניח ואחד לפי הקורא.

ככה אפשר להסביר את הסוד של שמואל, שהוא התפלין של ראש, שקשור לראש השנה. לכן ביום הראשון של ראש השנה קוראים על לידת שמואל, עם שירת חנה, עם "רמה קרני בהוי'" ועם הסיום של "ויתן עז למלכו", שצריך לכוון במיוחד בשנה הזו, שנת ע"ז, הסיום-החיתום, "הכל הולך אחר החיתום", של הפטרת ראש השנה, "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו".

מה פירוש ששמואל שקול כנגד משה ואהרן? חז"ל אומרים בפירוש שלאהרן הכהן היה מקום בין המצנפת לציץ בו הוא מניח תפלין של ראש – רואים שאהרן הוא בחינת המניח. מה ההבדל בין המניח לבין הקורא מבחוץ? בלשון החסידות זה ההבדל בין אוא"ס הממכ"ע, הגברא, השכינה, לבין אוא"ס הסוכ"ע, החפצא, קוב"ה שקורא מבחוץ. אהרן הוא לפי סדר המניח ואילו משה רבינו הוא הקורא. כתוב "ויקרא אל משה", שה' קורא למשה, וזה גם עושה את משה קורא – הוא קורא לכולם (וקורא את כולם, מגלה את מצפוני הלב של כולם על מנת לתקנם). הצדיק, משה רבינו שבדור, ממשיך את גילוי הסוכ"ע. לכן שמואל, שהוא התפלין של ראש, שקול כנגד שניהם – קודם תפלין של רש"י ואז שמו"ר ואז ר"ת ואז ראב"ד.  מי שמניח ארבעה זוגות יש לו ששה בתים, שנים של יד וארבעה של ראש[יח]. התש"ר, בחינת שמואל, הוא ענין ההתכללות – "שתים שהן ארבע" – שעל ידי המשכת מוחין עליונים, סוד המשיחה שעל ידי שמואל.

"והיו לטטפת בין עיניך" – מעלת ה"שוב"

זו הווארט והברכה ששמואל שלנו מבשר לנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה. והרמז, הגימטריא של תשע"ז היא "והיו לטטפת בין עיניך". נבקש כעת מהמנגנים שלנו את אחד מעשרת הניגונים של אדה"ז, שהוא "כאיל תערוג על אפיקי מים, והיו לטטפת בין עיניך". החסידים לא הבינו את הקשר בין שני חלקי הפסוקים השונים. המשפיע רבי שמואל גרונם (גם שמואל) הסביר שהניגון הזה הוא בסוד "רצוא ושוב". מתי אדמו"ר הזקן היה שר את הניגון הזה? כתוב שהיה שר אותו כאשר היה מתהלך בביתו, עולה ויורד במדרגות. למה? כי יש לו דופק החיים, הדופק של עצם הנשמה, ש"גאט איז אלץ אלץ איז גאט". הוא בטא את ה"רצוא" ב"כאיל תערוג על אפיקי מים" ואת ה"שוב" וב"והיו לטטפת בין עיניך".

היות שזו שנה של "והיו לטטפת בין עיניך" רוצים בעיקר את ה"שוב", את ביאת המשיח פה למטה מעשרה טפחים. תפלין של יד הם כנגד הלב, ה"רצוא" מלמטה למעלה, והתש"ר הם כנגד המח, למעלה, ב"שוב" מלמעלה למטה. שוב, שמואל הוא שנה טובה, הוא תפלין של ראש, גם של רש"י (שיכול לכוון בהם גם שמו"ר) וגם של ר"ת (שיכול לכוון בהם גם ראב"ד, "במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא ממש"). צריך להזכיר את מאמר רבי אליעזר הגדול ש"וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך" "אלו תפלין שבראש", דווקא שבראש (ששם עיקר סוד ההתכללות כנ"ל, ומכח ההתכללות להאיר את האור, גילוי האלקות, חוצה, עד ש"ויראו ממך"), ושנזכה לביאת המשיח כאן למטה.

נגנו "כאיל תערוג" של אדה"ז.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] "ויתר עז" = ט פעמים עז ("ויתר" = ח פעמים עז, כנגד ח הספירות מחכמה – "החכמה תעֹז לחכם" – ועד ליסוד – "קול עז" – ועוד "עז" אחד כנגד המלכות, כתר מלכות ששרשו בכתר עליון, נעוץ סופן בתחלתן, היינו הפשט של "יתר" לשון כתר). ר"ת כל הפסוק: "ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז" = 616 = "ויתר" = ח פעמים עז!

[ג] יסוד ומלכות הם סוד יחוד קול ודבור (יחוד יעקב, הארת יסוד אבא, ורחל). בהערה הקודמת רמזנו שהעז של היסוד הוא "קול עז". כתוב בתהלים: "... הן יתן בקולו קול עז. תנו עז לאלהים...". יה אותיות ו-וה אותיות (בחלוקה של י-ה-ה-ו, הצירוף השני של שם הוי', ר"ת "יתהלל המתהלל השכל וידע", סוד תפלין של ר"ת). "הן יתן בקולו קול עז" הוא העז של היסוד, "תנו עז לאלהים" הוא העז של המלכות. "הן יתן בקולו קול עז. תנו עז לאלהים" = 1521 = 39 – "הוי' אחד" – ברבוע = זך מילויי שם הוי' ב"ה (הס"ת = 196 = 14 ברבוע).

[ד] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ה] 1224 = 34 פעמים 36 – 36 = לאה ו-34 היינו שביעית של רחל (רחל = 238 = 7 פעמים 34).

כתוב "זאת... לזאת... זאת" = 1254 = 66 פעמים חוה. יש כאן 10 אותיות, נצייר בצורת משולש יורד:

ז  א  ת  ל

ז  א  ת

ז  א

ת

הפנות – זלת = 437 = חיה פעמים חוה, כאשר השאר = חלה פעמים חוה (אותיות לוי, חיה חיה, בתוך חה = אהבה – "הפעם ילוה אישי אלי וגו'"). הפנות עם הנקודה האמצעית, א = 438 = לאה רחל זלפה בלהה (סוד ברזל כנודע), ארבע נשות יעקב אבינו, בגימטריא "בית הוי'" ("יעקב קראו [למקום המקדש] 'בית'" = "ביתו זו אשתו") שביחד עם יעקב = כתר ("'עם לבן גרתי' ותריג מצות שמרתי" ועוד ז מצות דרבנן). שאר האותיות = 816 = שפלות (התכונה הפנימית של ספירת המלכות, האשה) = "עת רצון" (סוד "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא", כמו שיתבאר) = ח פעמים אמונה בעוד אשה = ג פעמים אמונה (הערך הממוצע של כל אות שלה).

[ו] "מצֹא" ואשה היינו "מצא אשה [מצא טוב]" שעולה בגימטריא 437 = חיה פעמים חוה (לולא החטא היה שמה של האשה הראשונה חיה, והוא תיקון חוה) כנ"ל בהערה הקודמת. נמצא ש"מצא אשה" הוא כפולת 23 (19 פעמים 23), חיה ואילו "מצא טוב" הוא כפולת 37 (4 פעמים 37), יחידה. והנה, 19 (המכפיל את חיה) ו-4 (המכפיל את יחידה) היינו תוספת ד לחוה לתקנה בסוד חדוה = חיה! כל הביטוי יחד, "מצא אשה מצא טוב" = 585 (שפרה) = אדם פעמים אחד-אהבה (חיה היא הנקודה הפנימית של אדם). 

[ז] יש חי "בזאת" בתנ"ך – ח בתורה ו-י בנ"ך, כנגד חי "על זאת" בתנ"ך כנ"ל – "חי חי הוא יודך כמוני היום" כנ"ל. "בזאת" ועוד "על זאת" = 918 = אשה אשה אשה (= בריאה יצירה עשיה), היינו אותיות ב-על ועוד זאת זאת (כל זאת = ד"פ בעל, בעל = אמונה [= בנים – "אין אשה אלא לבנים"], הערך הממוצע של ג אותיות אשה כנ"ל).

"בזאת יבא אהרן" = 679 = "[אשת חיל] עטרת [בעלה]" = ז פעמים מהיטבאל, אשת עולם התיקון (סכום 7 מספרי "מגן דוד" הראשונים עד 253 [1 13 37 73 121 181 253 (בדילוג: בית, מרכבה)], מטרד – "מהיטבאל בת מטרד" – כמבואר סוד זה במ"א).

"[בזאת] יבא אהרן אל הקדש" = 709 = "אין מזל לישראל". "בזאת... הקדש" = 819 = אחדות פשוטה (הפירמידה של אחד).

[ח] אשה = כפרה עם הכולל, היינו שהיא סוד האור המקיף (הכולל) שמשם נמשכה הכפרה. אשה ועוד כפרה = תורה (אשה היא הנקודה האמצעית של תורה [רבקה, אשה עם הכולל, היא הנקודה האמצעית של תריג מצות התורה]).

[ט] אלישבע = "הזאת". יש בתורה 84 (חנוך, סוד תיקון הברית כנודע) פעמים "הזאת". הפעם הראשונה ("הכל הולך אחר הפתיחה") היא "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (= 1888 = אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל לאה בלהה זלפה). הפעם האחרונה ("הכל הולך אחר החיתום") היא "לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת" (= 3072 = 3 פעמים 32 ברבוע). ביחד = 4960 = 10 פעמים מלכות (משולש 4 פעמים משולש 31) = הארבעון (הטטראדר) של 30 (המעלות שבהן המלכות נקנית, סוד יהודה), בחינת אשה (אלישבע אותיות בעל איש, המשכת "זכר חסדו" למלכות [המשכה מ"אלי" ל"שבע"], סוד "חסדי דוד הנאמנים", כמבואר בכתבי האריז"ל).

[י] חיים נצחיים = 276 = חיה במשולש – חיה תיקון חוה כנ"ל. חוה נקראת על שם היותה "אם כל חי", מקור החיים, בחינת חיים נצחיים, וד"ל. "אם כל חי" ועוד חיים נצחיים = 385 (הפירמידה של 10, כמבואר בזהר) = שכינה, סוד האשה (יש כאן 16 אותיות, פנות הרבוע = דעה ועוד אשה). חיה "אם כל חי" חיים נצחיים = זאת ואילו חוה "אם כל חי" חיים נצחיים = קדש – "בזאת יבא אהרן אל הקדש"!

[יא]  הדורה לשון הידור מצוה נישאת לאשר לשון "אשר קדשנו במצותיו", האושר האלוקי המתגלה בקיום כל מצוה (לשון צוותא וקידושין בין ה' לכנסת ישראל). הדורה ועוד שרח בתה = 728 = 4 פעמים יעקב (הערך הממוצע של ח האותיות = 91, אמן, שילוב הוי' אד' וכו'). שרח = הדורה ועוד רפח (היא הפרח של הדורה). נמצא שלאשר עצמו נולדו בנים כמו שמשה מברך אותו "ברוך מבנים אשר". "ושם בת אשר שרח" ועוד "ברוך מבנים אשר" = 2628, משולש עב, חסד. בזכות החסד שאשר עשה עם בת אשתו, שגדלה אותה כמו בת ממש, הוא זכה לצאצאות-בנות יפהפיות שנישאו לכהנים גדולים (שנמשחו בשמן המשחה), כמו שרש"י מפרש על "ברוך מבנים אשר" מהפסוק בד"ה "הוא [מלכיאל, נכד אשר] אבי ברזית". שרח ועוד ברזית = 1127 = 7 ברבוע פעמים 23 (חיה, תיקון חוה) = "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד".

[יב] "והוי' פקד את שרה" = 1122 = היהלום של גל = "משכיל לאיתן האזרחי", אשה משכלת לאברהם אבינו, כמבואר באריכות במ"א. "והוי' פקד" = ריו, גבורה, יראה – מדת יצחק בן אברהם ושרה = אזרח. פקד ועוד שרה = 689 = 13 פעמים 53 = "נצח ישראל" – "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם".

[יג] שרה רחל חנה = 806 = אל פעמים הוי' ("אל הוי' ויאר לנו") = "לעשות", המלה החותמת את מעשה בראשית (את שבת בראשית) – "אשר [סוד אשר הנ"ל] ברא אלהים לעשות", ופרשו חז"ל "'לעשות' – לתקן". דורשים את זה על ברית מילה, אך הוא גם קשור לפקידת עקרות – מ"והוי' פקד את שרה" באים (שלשה פסוקים הלאה) ל"וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים כאשר צוה אתו אלהים".

[יד] גם מבחינה מספרית – רחל = טוב ("מצא אשה מצא טוב") פעמים דוד.

[טו] ראה שיעור ג' מנחם-אב ש"ז.

[טז] למעלה מן השכל = כתר.

[יז] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[יח] הסימן: בד. והוא ר"ת בר דעת (בר דעת = הוי' ברבוע) – בבר מצוה נעשה האדם הישראלי בר דעת. בקטרת (לשון התקשרות והתחברות – דעת. "תכון תפלתי קטרת לפניך" – תש"ר, "משאת כפי מנחת ערב" – תש"י) כתיב "בד בבד יהיה" (כל תבה ברבוע = 1000, אלף אורות של מתן תורה, "האלף לך שלמה"). המספר הבא בסדרת "בד בבד יהיה" (6 8 30...) הוא 72, שם עב, כאשר "בד בבד יהיה" הוא סוד שם מד – יחד סוד "בעדם" – סוד "וכפר בעדם" של הכהן הגדול ביום הכפורים שלובש בגדי בד וב-ד בגדי בד מכניס את הקטרת לפני ולפנים, כמבואר במקום אחר.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com