חיפוש בתוכן האתר

אזכרה לאריה נחייסי ז"ל - י"ב אלול ע"ו – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

י"ב אלול ע"ו – כפ"ח

אזכרה לאריה נחייסי ז"ל

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. חיות בעבודת חדש אלול

יום הפטירה ויום האזכרה בחדש אלול

לחיים לחיים. שתהיה עלית נשמה לידידנו האהוב אריה ז"ל. כמו שאלי שי' (האח הגדול) ספר אנחנו מכירים הרבה שנים ויש בינינו קשר ואהבה עמוקה מאד, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". שתהיה לנשמה עליה ותהיה מליצת יושר על כל המשפחה לשנה טובה ומתוקה. לחיים לחיים.

עכשיו אנחנו בחדש אלול, "אני לדודי ודודי לי", חדש הרחמים, חדש הסליחות. כולנו עושים תשובה, אנשים עושים תשובה וחשבון נפש בכל העסקים שלנו, לא רק העסקים הגשמיים אלא בעיקר העסקים הרוחניים, שהם מה שאנחנו לוקחים אתנו למעלה. בזכות חשבון הנפש עושים תשובה וזוכים להכתב ולהחתם לשנה טובה ומתוקה, לכל עם ישראל.

האירוע העצוב הזה קרה ב-ח' אלול, לפני כמה ימים. צריך לציין שבהשגחה פרטית אנחנו היום אור לי"ג אלול, יארצייט של צדיק מאד גדול, הבן איש חי, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. שמו הוא יוסף חיים, וכשמו כן הוא, שה' יוסיף לנו חיים, לכולם, ושנזכה שגם מי שצריך לקום לתחיה, "הקיצו ורננו שוכני עפר", יקום בקרוב. שזכות כל הצדיקים יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.

ח"י אלול: החדרת חיות בעבודת אלול – נשיאת הפכים של בכיה וחדוה

המסורת החסידית מציינת שהיום המיוחד בחדש הזה הוא ח"י אלול, יום ההולדת של "שני המאורות הגדולים" (זה הביטוי), הבעל שם טוב, מחולל תנועת החסידות, ותלמיד-תלמידו, אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד. שניהם נולדו באותו יום בהפרש של ארבעים ושבע שנים. כתוב בירושלמי שביום ההולדת מזלו של אדם גובר, וזהו יום ההולדת של שני המאורות הגדולים.

הבעל שם טוב עצמו הסביר את המשמעות של הולדתו בח"י אלול – שאני באתי לעולם להחדיר חיות בעבודה של אלול. עד אז עשו תשובה מתוך מרירות ובכי. צריך קצת לבכות, אבל צריך לב שמח, "עבדו את ה' בשמחה". כתוב בזהר שהמהות של יהודי היא רז, סוד של נשיאת הפכים. הביטוי בזהר הוא שליהודי יש חדוה ובכי בו-זמנית, דבר שאי אפשר להבין בשכל אנושי, "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבא מסטרא דא", בצד אחד בלב אני בוכה ובצד אחד אני שמח.

השמחה בקשר עם ה' עם צער הגלות

איך זה יכול להיות? כתוב בחסידות שאנחנו שמחים שאנחנו בנים של ה', "בנים אתם להוי' אלהיכם". בחדש אלול אנחנו גם רעיה של הדוד – "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלול. בקשר הנצחי שלנו לה', שבל-ינתק, לא משנה מה אנחנו עושים, אנחנו שמחים מאד. קמים בבקר ודבר ראשון מברכים "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא עשני גוי", ובזה אנחנו שמחים. היו צדיקים, כמו רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שבברכה הזו עשו ריקוד. בנקודה העצמית הזו אנחנו שמחים – אם עשיתי משהו לא טוב צריך לתקן, לעשות תשובה, אבל יהודי אני בעצם ובזה אני שמח. זה שייך לחדש אלול. בגילוי הקשר העצמי הזה של יהודי לקב"ה אנחנו שמחים.

לאידך, אנחנו עדיין בגלות וגם השכינה בגלות וצריך "לאקמא שכינתא מעפרא", וזה כואב לנו. אפילו שאנחנו זוכים שהרבה מעם ישראל, מתקרב לרוב עם ישראל, נמצא כבר כאן בארצנו הקדושה – ב"ה, כן ירבו – זה לא אומר שהגאולה כבר באה. אנחנו בדרך לגאולה, משיח מחכה, או-טו-טו הוא בא, "הנה זה עומד אחר כתלנו", אך כל עוד לא רואים זאת בגילוי יש לנו עצב, בכיה בלב. גם הדברים האישיים ש"ידע איניש בנפשיה" מעוררים בכיה. אחד לא סותר את השני, זה הסוד של היהודי שיכול לשמוח ולבכות באותו רגע. מי שלימד והנחיל זאת לעם ישראל הוא הבעל שם טוב, עם דגש על השמחה, ועל כך אמר הבעש"ט שבאתי להחדיר חיות ושמחה בעבודה של אלול.

המהפך החסידי בראשי התיבות של תשובה

פעם היו מפרשים, בספר ראשית חכמה – ספר מוסר וקבלה שהיו לומדים במשך כל הדורות – כתוב שתשובה ר"ת תענית, שק ואפר, בכי, הספד. תשובה עצובה מאד... זו התשובה שלפני החסידות. באה החסידות ואומרת שצריכים לתת ר"ת אחרים לגמרי למלה תשובה. הווארט הזה בא במסורת מרבי זושא מאניפולי, אחד מגדולי החסידות. הוא אמר שבשבילי תשובה מורכבת מחמשה פסוקים – "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", "שויתי הוי' לנגדי תמיד", "ואהבת לרעך כמוך", "בכל דרכיך דעהו" ו"הצנע לכת עם הוי' אלהיך". זו באמת התשובה של הבעל שם טוב, תשובה של עבודת ה' פנימית-לבבית. העיקר תלוי בדעת (מקור מדות הלב), "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה", הכל בחיות ובשמחה.

התחלת ח"י אלול ב-ח' אלול

יש לאלול הרבה ראשי תיבות. קודם הזכרנו את "אני לדודי ודודי לי". יש עוד ר"ת מפורסם – "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך". זה פסוק בפרשת נצבים (ב"פרשת התשובה"), שנקרא עוד לפני ר"ה, בסוף חדש אלול. יש בו רמז מובהק ל-חי אלולחי מלים (המלה ה-חי היא "חייך") ו-אלול אותיות, עם ר"ת אלול, "את לבבך ואת לבב".

הענין של ח"י אלול, חיות בחדש אלול, מתחיל בעצם מ-ח' אלול. אנחנו דורשים כעת לכבוד אריה, שיום ההילולא שלו ב-ח' אלול. מה הקשר בין ח' אלול ל-ח"י אלול? בספר יצירה כתוב שכל חדש נברא עם אות, ה' ברא את החדש עם אות אחת מהאלף-בית. כב אותיות התורה מתחלקות ל-ג אמות (אמ"ש), ז כפולות (בגדכפר"ת) ו-יב פשוטות (הו"ז חט"י לנ"ס עצ"ק). עם כל אחת מ-יב הפשוטות לפי הסדר ה' ברא חדש אחד, החל מניסן, "החדש הזה לכם ראש חדשים". האות בה ה' בורא את אלול היא האות י, ואם כן ח אלול, היארצייט, הוא ח שב-י. כל החדש נקרא על שם ה-י, והיום המיוחד הוא ח של י, חי. כלומר, יש כבר ביום הזה יש חי, חיות וחיים נצחיים.

מה זה קשור לברית מילה? הרי הפסוק הזה הולך על ברית מילה, שה' מל את הלב שלנו, "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב". תינוק שנולד בר"ח אלול (א' אלול, היום שבו מתחילים לתקוע בשופר, בחינת "אריה שאג" כמו שיתבאר) נימול ב-ח' אלול.

רמזי תשובה, תורה, עבודה וגמ"ח באלול

האריז"ל אומר עוד רמז, שהוא רמז של לימוד תורה – חדש אלול הוא חדש של עיר מקלט, שרצים אליה, מסתגרים בה ולומדים תורה, "אנה לידו ושמתי לך [מקום אשר ינוס שמה]".

יש רמז של צדקה (גמילות חסדים) – הרמב"ם אומר שצריכים להרבות בצדקה בעשרת ימי תשובה ובחדש אלול (חדש ההכנה לעשרת ימי תשובה). הרמז הוא קצת מפתיע מפני שהוא נלקח ממגלת אסתר, המגלה של פורים שבסוף החרף. כעת אנחנו עומדים בסוף הקיץ. הרמז שמביאים הוא "[ומשלוח מנות] איש לרעהו ומתנות לאביונים"  ר"ת אלול. נמצא ש"איש לרעהו ומתנות לאביונים" גם שייך לחדש אלול, בו צריכים להרבות בצדקה ("רעהו" ועוד "אביונים" = 400, "ארבע מאות שקל כסף עֹבר לסֹחר", הסכום בו רכש אברהם אבינו, איש החסד, את מערת המכפלה).

הדבר השלישי שהעולם עומד עליו הוא עבודה-תפלה. לכל אחד משלשת העמודים עליהם העולם עומד יש רמז מיוחד באלול: התורה היא "אנה לידו ושמתי לך", הצדקה, עמוד הגמילות-חסדים, היא "איש לרעהו ומתנות לאביונים". "אני לדודי ודודי לי", הרגש של רעיה ודוד וחיבור ויחוד וזיווג שייך לעבודת הלב, "עבודה שבלב זו תפלה" (עמוד העבודה). למעלה מכל זה יש את התשובה, שהיא מילת הלב, הרמוזה בפסוק הזה, "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך", שיש בו חי מלים ו-אלול אותיות.

מילת ערלת הלב מצדנו ומילת-פריעת הרע הנעלם מצד ה'

יש שני פסוקים לגבי מילת הלב. אחד הוא "ומלתם את ערלת לבבכם", שקראנו בפרשת עקב (ב"פרשת היראה"), ובו עלינו למול את ערלת לבבינו, והפסוק הזה בפרשת נצבים, "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וגו'". מה ההבדל? כמו שתי הפעולות בברית המילה, מילה ופריעה. צריך למול את ערלת הבשר וצריך לפרוע-לקרוע את הקרום הדק כדי לגלות את העטרה. כתוב ש"מל ולא פרע כאילו לא מל". מי שרק עשה את הפעולה הראשונה של החיתוך, שגם הערבים עושים, אבל לא פרע את הקרום הדק, כפי שאנחנו עושים, "כאילו לא מל" – המילה לא שוה שום דבר.

כתוב שבלב, ברוחניות, דבר ראשון עלי לדעת (על ידי חשבון הנפש שאני עושה) על הרע הגלוי שלי, מה לא בסדר אצלי, ולתקן – זה החיתוך של הערלה הגסה. אבל יש מה שנקרא רע נעלם, שהוא לא במודע שלי, ואותו רק ה' יכול למול. ה' פורע, מל את הרע הנעלם והנסתר שלי. הוא עושה זאת רק אם אני עושה את הפעולה שלי, "ומלתם את ערלת לבבכם" – ואז "ומל הוי' אלהיך את לבבך וגו'". אז היהודי מהול כדבעי ומתגלה התכלית של הכל, וזה תלוי בה'. כך כתוב שאברהם אבינו, אף שקיים את כל התורה כולה, עשה הכל אך לא מל את עצמו עד שה' צוה אותו בגיל מבוגר, בן תשעים ותשע. למה? כי הוא ידע שזה משהו ששייך לרע הנעלם, ללא-מודע, לא משהו שאני יכול להחליט עליו ולבצע אותו לבד, זה תלוי בכך שה' ימול. רק שאם אני עושה את שלי ה' כבר יגמור זאת בכי-טוב, הפריעה ("וכרות עמו הברית"). איך קוראים לפריעה? "גילוי העטרה". העטרה היא המלכות. כתוב שכל יהודי הוא מלך או בן של מלך ומגיעה לו עטרה, כתר.

הדרוש הזה, של שלמות הברית, שייך למהות של ח' אלול, היארצייט של אריה, יום הברית של חדש אלול. מכל הרמזים של אלול, ברית שייכת ל"ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (ברית מיוחדת, הכוללת "לבבך" ו"לבב זרעך", המשכה מדור לדור, נחלה – גילוי אלקות בלב – שעוברת מאב לבנים), המילה הגדולה ממעלה למטה, וזה קשור והכנה לח"י אלול, כי זה ח שב-י.

ב. יום הלידה ויום הפטירה – ימי אחדות ישראל

השלמת ששים שנה

שאלתי את ערן מתי יום ההולדת של אריה, שלא ידעתי, והוא כתב לי שיום ההולדת שלו הוא בר"ח סיון. כולם יודעים את זה? גם לא ידעתי בדיוק בן כמה אריה, והוא אמר שזה בדיוק ששים שנה. כעת הוא השלים את ששים השנים שלו (צז ימים לפני פטירתו).

כתוב בקבלה שרב יוסף – קשור לבעל ההילולא, רבי יוסף חיים – בגימטריא משיח עשה סעודה לרבנן בהגיעו לגיל ששים. כשמגיע האדם לגיל ששים הוא ניצל מכרת. ברוך ה' שאריה זכה לגיל הזה, כנראה שהוא גיל משיחי. לא כתוב כמה רב יוסף חי אחרי זה, אבל כשהוא הגיע לגיל הזה, גיל ששים, הוא הבין שזה משהו מאד גדול – הוא שמח מאד, הודה לקב"ה ועשה סעודה מיוחדת לרבנן, לכל תלמידי החכמים. זה גיל ששים.

קשר בין יום ההולדת ליום ההסתלקות

מה יכול להיות הקשר בין יום ההולדת של אריה ליום פטירתו? המקור לכך שהמזל של האדם גובר ביום ההולדת הוא בתלמוד ירושלמי. כתוב בספר התניא שביום ההסתלקות כל העבודה של האדם עולה למעלה ומאיר, בדרך עליה, בכל העולמות (גם בעולם שלנו). אז צריך להיות קשר בין יום ההולדת של אריה, א' סיון, ליום ההסתלקות, ח' אלול. מה יכול להיות? לא ידעתי, חשבתי.

ר"ח סיון (יום ההולדת): "כאיש אחד בלב אחד"

לגבי א' סיון כתוב בפירוש, שזהו היום היחיד בשנה שבו כולם מתחברים – כל המחנות, כל העדות, כל השבטים, כולם אחד. איך יודעים זאת? כתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר", "ויחן" לשון יחיד (בכל שאר המחנות נאמר "ויחנו" לשון רבים), "כאיש אחד בלב אחד". בכל החניות היו מחלוקות, היה פירוד, וביום הזה זכו לאחדות (ואז, ורק אז, יכלו לקבל את התורה). אז ברור שהיום הזה מבשר גאולה לעם ישראל, שתלויה באחדות.

ח' אלול (יום הפטירה): ההצלה מעלילת הדם בדמשק

מה יכול להיות הקשר לח' אלול? יש ספר שנקרא "דבר יום ביומו", שנכתב לפני כמאה שנה, והרבי מליובאוויטש מאד אהב את הספר הזה, כי כותב דברים חשובים בכל יום – גם ימי הילולא של צדיקים וגם דברים נוספים בהיסטוריה של עם ישראל. שוב, הרבי מאד אהב לצטט ספר זה. פתחתי את הספר לדעת מה קרה ב-ח' אלול.

ראיתי שכמעט ולא מצוין שום דבר, עד שהגעתי לסוף הפסקה, שם הוא כותב שקרה דבר אחד – לפני 176 שנה, לא כל כך הרבה זמן ובוודאי שכולנו שמענו על זה, זה יום השמחה על ההצלה מעלילת הדם בדמשק שהיו בה עינויים, זוועות עולם, שבקטן קצת מזכיר את פרשת העינויים שהיתה בארץ לחבר'ה שלנו לפני לא הרבה זמן, אבל שם היו עינויים ורציחות ה' ירחם. העלילו על היהודים, כמו כל עלילות הדם בהיסטוריה, שרצחו כומר מסוים כדי להשתמש בדמו למצות של פסח. הערבים האמינו לזה, הרגו יהודים, עינו אותם קשות ומתו הרבה.

אבל בסוף היתה איזו התעוררות – שאיני זוכר כזו התעוררות בעם ישראל – שכל עם ישראל נרתם לעזרה. ניהלו זאת משה מונטיפיורי ומשפחת רוטשילד, בני אנגליה ואירופה, שעוררו את דעת הקהל בכל העולם, ובזכות ההתעוררות שחררו את שבעת היהודים שנותרו שם והוציאו להורג את המושל הערבי שהיה אחראי על הזוועה. ראו בזה איזה פורים קטן, שאת המן הרשע תלו על עץ ואת היהודים שנשארו הצילו, שבעת היהודים שנשארו בחיים. האירוע הזה קרה ב-ח' אלול. [אלי ספר על הקשר של המשפחה לר' משה מונטיפיורי.] אז יש פה השגחה פרטית מופלאה, הדברים מתקשרים.

האחדות – כח הגאולה

הרגשתי שהיום הזה מבטא אחדות מופלאה, שכל עם ישראל מתעורר בשביל מטרה מסוימת של פיקוח נפש – זה לא קורה הרבה, צריך לציין אירועים כאלה. כשעם ישראל מתעורר ומתאחד באה הישועה, וזה קרה ב-ח' אלול. כך אפשר לחבר את יום ההולדת של אריה, א' סיון, בו "ויחן שם ישראל נגד ההר", "כאיש אחד בלב אחד", ליום ההסתלקות שלו, ח' אלול. שוב, יום הגאולה, אחרי הרבה-הרבה סבל, הוא ח' אלול, והגאולה היא בזכות האחדות בדעת הקהל של כל עם ישראל בכל העולם. כך צריך ללמוד גם לדורנו, מה הכח שלנו כשאנחנו באחדות. האחדות מתחילה מיום ההולדת של אריה, הכח של ר"ח סיון, כולם "כאיש אחד בלב אחד".

ג. "אריה שאג" באהבה ואמונה

המדות הטובות של אריה – אהבה ואמונה – מדותיו של אברהם אבינו

נסיים עם עוד משהו: כמה אנשים שדברו בלויה ציינו שתי מדות של אריה. יש לו הרבה מדות טובות, אבל ציינו במיוחד אהבה ואמונה. זה ודאי נכון, ויש עוד הרבה מדות שאפשר לומר – תמימות, יראת שמים, מסירות, הכל. בכל אופן, ציינו אהבה ואמונה.

אהבה ואמונה הן המדות שמציינות את היהודי הראשון, אברהם אבינו, שהוא "חסד לאברהם", איש האהבה, וגם כתוב שהוא "ראש כל המאמינים", "והאמן בהוי' ויחשבה לו צדקה", "תשורי מראש אמנה", מראש כל המאמינים.

אהבה ואמונה בסוד האריה דקדושה

צריך להבין מה הקשר של שתי מדות אלו לשם אריה. היה אפשר לחשוב שאריה הוא גבורה (אריה בגימטריה גבורה שהוא גם הגימטריא של יראה, אותיות אריה, פנימיות ספירת הגבורה), צריך להיות "גבור כארי", אבל במרכבה העליונה "פני אריה אל הימין". השור במרכבה הוא הגבורה ואריה הוא החסד. כתוב בקבלה שאין אהבה בטבע כמו אהבת האריה ללביאה, אהבה בוערת מאד, שיש בה גם גבורה, התגברות של אהבה. זה בא לידי ביטוי במרכבה, בה האריה הוא במקום החסד והאהבה.

אבל בנוסף לקשר של אריה למדת החסד (שבמרכבה), לגבי חדש אלול, עד הושענא-רבה, יש סימן שכתוב בשו"ע – "אריה שאג מי לא יירא", אריה ר"ת אלול ראש השנה יום הכפורים הושענא רבה, ימים נוראים ("מי לא יירא"). רמז חזק מאד שמופיע בהלכה. כתוב בקבלה שהאריה הזה הוא לא האריה של המרכבה אלא אריה עוד יותר גבוה. על פי פשט זהו כינוי לקב"ה, ולא רק אחת מחיות המרכבה. לפי המשך הפסוק האריה הזה הוא משל לקב"ה, "[אריה שאג מי לא יירא] א-דני הוי' דבר מי לא ינבא". האריה הזה בקבלה הוא ספירת הכתר, ובנפש הוא סוד האמונה ששורה בנקודה הפנימית שבלב.

אם כן, יש אריה של המרכבה, שהוא התגברות של אהבה וחסד, ויש את האריה שהוא משל לה' עצמו, והוא מקור האמונה שבלב כל ישראל. את שני האריות האלה יש לאברהם אבינו, שהוא "ראש כל המאמינים" והוא גם "אברהם אהבי", מקור האהבה, "חסד לאברהם". את שתי המדות האלה היו לאריה שלנו – החסד, האהבה, הנתינה, וגם האמונה החזקה מאד. דווקא ה"אריה שאג" הזה, שאגת אריה, היא גילוי של הכתר.

השם הקדוש של האריה שבכתר

יש בקבלה שלכל ספירה יש שם קדוש, שם נעלם, שם קבלי שלא כתוב בתורה. השם של הכתר הוא שם שכותבים אראריתא (כותבים אך לא מבטאים, כל אחד יכול לחשוב איך אומרים זאת) – כתוב שזהו שם קדוש מלשון אריה, והוא השם של הכתר.

אם עושים גימטריא של השם הזה, שבו רמוז זיווג של שני אריות, אראריתא שוה 813, בגימטריא הפסוק השלישי של התורה "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" (שהוא גם הגימטריא של "ויאמר אלהים נעשה אדם" – נעוץ סופן, אדם, בתחלתן, אור). כתוב שאריה הוא לשון אור, עיקרו שער אר, לשון אור. בדקדוק לכל מלה יש שרש, ומה השרש של אריה? ארה, לשון "אריתי מורי עם בשמי", לשון ליקוט. האריה מלקט ניצוצות קדושים, סוד הטרף של הקדושה – טרף עולה רפח ניצוצין עם הכולל. האריה מעלה את הניצוצות למקור האור, ויש בשם אראריתא פעמיים אר, רמז ל"יהי אור ויהי אור", וכל השם עולה בגימטריא "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור".

"אריה שאג" – מחשך לאור גדול

נתבונן רגע במלה שאגה, "אריה שאג". שרש שאג הוא שרש מענין בעברית. למה יכול לרמוז? יש פסוק בנביא ישעיהו שקשור לגאולה. אנו נמצאים בדור של גאולה, אם רק נעשה מה שעלינו לעשות הגאולה קרובה לבוא. כתוב "העם ההלכים בחשך ראו אור גדול". כעת עם ישראל עדיין, לדאבוננו, בחשך. אבל בין רגע ממש, אם רק נעשה את מה שמוטל עלינו לעשות, התפנית, התשובה, לפנות לה' ב"אני לדודי ודודי לי" ואז "ומל הוי' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך", אז נראה לא סתם אור אלא "אור גדול".

במלה חשך האות העיקרית היא ש, כך כתוב בפירוש ברמב"ן על התורה. למה? כי החשך המקורי שה' ברא – חשך הוא לא רק העדר אור, רק מינוס, אלא מציאות ממשית, "וימש חשך", "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" – הוא יסוד האש המקורי. אש (ר"ת "אריה שאג") לכאורה היא אור, אבל לא – שרש האש הוא חשך, שממנו יוצא אור. האור שיוצא מהאש הזה הוא אור גדול, "כיתרון האור מן החשך". יסוד האש בספר יצירה הוא האות ש. לפי זה "חשך... אור גדול" עושה יחד שאג (הערך הממוצע של "חשך" ו"אור גדול" הוא "[בראשית] ברא אלהים" שעולה טוב ברבוע, רמז לנאמר לאחר יציאת האור מן החשך – "וירא אלהים את האור כי טוב").

זה רמז חשוב, סוד מאד עמוק ויפה במלה "שאג", "אריה שאג". יש כח באריה שלנו לשאוג, להוציא אור גדול כיתרון האור מן החשך, והזמן המסוגל לזה הוא הזמן של אריה, אלול-ר"ה-יו"כ-הו"ר.

פרידה אישית מאריה וברכה לילדים

בזה נסיים ונאחל, אנחנו אוהבים את אריה והוא אוהב אותנו, דמות מיוחדת מאד שאין מלים לתאר אותה, רק "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה", מה שהוא משער בלב שלו. אבל יש לו זכות מאד גדולה, והענין הזה של אחדות ישראל – כפי שאני יודע משיחות רבות – הוא הנקודה שהכי חשובה אצלו, אחדות היהודים, אם נתאחד תבוא הגאולה מיד, מתוך החשך יבוא אור גדול, גילוי השם אראריתא ששוה "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", השם של היהודי בכתר, מקום האמונה והרצון – "אין דבר העומד בפני הרצון" – הרצון החזק להתאחד, ואז יבוא משיח ותהיה תחית המתים. לחיים לחיים, שיהיה עילוי נשמה.

[ספרו עוד קצת על הקשר של המשפחה לשר מונטיפיורי.] נציין שמשה מונטיפיורי, שקשור למשפחה, היה יהודי שומר תורה ומצוות. הוא לחם על זה. משה מונטיפיורי, שאפשר לומר גם עליו זכותו יגן עלינו... שמר תורה ומצוות במסירות נפש, היה סועד יחד עם מלכים ולא היה טועם שום דבר לא כשר. יהודי שומר תומ"צ במסירות נפש והוא זה שעשה את האחדות. [קראו לו בארץ מלך ישראל.] הוא נסע כל הזמן עם אשתו. יהודי שומר תורה ומצות שהוא דוגמה לשלום בית, שאת כל הנסיעות עשה יחד עם אשתו. זו דוגמת-על של מסירות נפש על כל עם ישראל, לאחד את כל עם ישראל יחד. לחיים לחיים.

לגבי שאג: מה ראשי התיבות של אבא ואמא שלכם? ש ו-א. יש מישהו במשפחה שמתחיל ב-ג? יש איזה גבריאל במשפחה? בכל אופן, שאג מתחיל שא, שאול-אמיליה, גם ההורים וגם הילדים של אריה. זה "אריה שאג", שהקפיד על כיבוד הורים, לקרוא שם על שמם זהו כיבוד הורים והוא הקפיד על כך. "אריה שאג". אני מברך את שאול ואמיליה שילכו בדרך של האבא.

[הראו משהו שאריה כתב כשהעירו אותו מההרדמה.] כאן הוא כותב "בטח בקב"ה". אחד הפסוקים ששוה תשע"ו, השנה שלנו, הוא "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים", זו שנה של בטחון, בטח בה'. [לא ראו על אריה פחד, אולי פחד בלב, אבל כלפי חוץ רק נתן את הבטחון בקב"ה ולא פחד מהמחלה. אפילו בלילות האחרונים לא הראה שום פחד, כביכול ה' רוצה אותו אז הוא לוקח אותו, אבל אין לו שום דאגה ופחד או תביעה 'למה זה קורה לי? למה עושים לי?' וכיו"ב.] זה צדיק. כך מתאים לאריה, אריה לא פוחד משום דבר – כולם פוחדים ממנו והוא לא פוחד מכלום.

[דברו באנגלית על התבוננות באותיות השם אריה ועוד.]

הקשר בין אריה ליתרו

יש עוד משהו מאד חשוב, ששאול הזכיר לי כעת, שקשור ל"יתרון האור מן החשך". היתה דמות בתורה שאריה היה קשור אליה, וכל השנים אנחנו מדברים עליה – יתרו. אריה פיתח, בכלים של היום, "שיטת יתרו", איך להשתמש ברעיון הפירמידה בניהול וייעול עסקים. הוא ראה בזה קידום החברה לקראת משיח, קידום הגאולה. כמו שמשה רבינו למד מיתרו חותנו כך גם המשה שבדור, משיח, לומד מיתרו. יתרו הוא מלשון "יתרון האור מן החשך", "העם ההלכים בחשך ראו אור גדול".

נעשה גימטריא: כמה שוה אריה ועוד יתרו? יש ביניהם הפרש של 400 בדיוק, 216 ו-616, ביחד 32 פעמים 26, לב פעמים הוי' (כבוד פעמים הוי' – "וימלא כבוד הוי' את כל הארץ"), בגימטריא ארץ ישראל (ד פעמים יצחק, ראשי התבות של ארבעת השמות של ארץ ישראל – "ארץ ישראל" "ארץ הצבי" "ארץ החיים" "ארץ הקדש"). אריה ועוד יתרו שוה ארץ ישראל, שנזכה ליחוד הזה. לחיים לחיים.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com