חיפוש בתוכן האתר

משחק הכסאות המוזיקליים במגלת רות - שיעור חדשי באנגלית - כ' סיון ע"ו – נצח ישראל, ירושלים הדפסה דוא

בע"ה

כ' סיון ע"ו – נצח ישראל, ירושלים

משחק הכסאות המוזיקליים במגלת רות

שיעור חדשי באנגלית

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. משמעות שמה של רות

ברוכים הבאים לכל מי שנמצא כאן בירושלים עיה"ק ולצופים בשיעור סביב העולם.

הקשר בין מתן תורה ומגלת רות

חדש סיון הוא החדש של מתן תורה. לפני כמה שבועות חגגנו את חג השבועות, "זמן מתן תורתנו", היום בו נתנה תורה לעם ישראל. יחד עם הקריאה של מתן תורה – עשרת הדברות והסיפור שסביב – קוראים בשבועות גם את מגלת רות, אחת מ-כד ספרי התנ"ך. הסבה שמחברים את הענין של רות למתן תורה היא כי באותו יום בו התורה נתנה לנו, הרבה שנים לאחר מכן, נולד וגם הסתלק דוד המלך – מצאצאי רות.

המלה רות עצמה, בהיפוך אותיות, היא קיצור של תורה. בהיות רות אשה, בחינת ספירת המלכות בקבלה, היא רומזת בפרט לתורה שבעל פה (כמו שכתוב ב"פתח אליהו": "מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה"). עצם הדבר שהותרה רות לבוא בקהל, אף על פי שנאמר בתורה "לא יבא עמוני ומואבי בקהל הוי' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל הוי' עד עולם"[ב], היא הלכה שהתחדשה באותו יום (בבית דינו של בעז), דרשה והוראה של התורה שבעל פה – "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית"[ג]. ועוד רמז מובהק לקשר בין מגלת רות לתורה שבעל פה – במגלת רות יש פה פסוקים (ולכן אותן "שש שעֹרים" שנתן בעז לרות רומזים לששה סדרי משנה של התורה שבעל פה[ד]).

אם לגרים ו"אמה של מלכות"

רות המואביה היא אב-טיפוס של חסידת אומות העולם שהתגיירה, היא הצטרפה לעם ישראל מעם אחר, ולא רק שהצטרפה לעם ישראל אלא שהיא זכתה להיות סבתא-רבא של דוד המלך – ממנה בא מלכות בית דוד, עד ביאת משיח. כל מלכי בית דוד כלולים בנשמה שלה. בלשון הקבלה, היא הנשמה הכללית של המלכות – מלכות בית דוד.

מלכות דוד הוקמה כדי לממש את התכלית לשמה ה' נתן תורה לישראל – להעמיד את מלכות ה', מלכות של חסד, של טוב, לכל העולם, העוברת דרך מלכות דוד. אם כן, חג השבועות הוא יום מתן התורה לעם ישראל והיום של שושלת "דוד מלך ישראל חי וקים".

זו הסבה שחשבנו להקדיש את השיעור היום להתבוננות במסר של מגלת רות, אב הטיפוס של נשמה שמצטרפת כגרת-צדק לעם ישראל ומי שממנה מתחילה המלכות ("אִמהּ של מלכות"[ה]).

משמעויות השם רות – רויה, ראוּת ותור

נתחיל להתבונן בשם רות ומה שהוא אומר. בנגלה שבתורה, בגמרא ובמדרש, יש כמה הסברים לשם שלה:

הסבר אחד שממנה יצא דוד, מחבר תהלים, שרווה לקב"ה בשירות ותשבחות[ו]. דוד המלך הוא לא רק מלך, אלא הוא "נעים זמִרות ישראל", הוא המחבר של ספר תהלים. כל יהודי בעולם וכל אדם בעולם, גם לא יהודי, אומר תהלים – זה הספר בתנ"ך שמבטא את הצמאון של הלב אל ה', בו אנו שופכים את הלב לפני ה'. לקב"ה יש צמאון לשירים שלנו, והגמרא אומרת שרות זכתה להוליד בן שרווה את הקב"ה בשירות ותשבחות, ולכן היא נקראת רות (לשון רויה). זה הסבר אחד למשמעות של השם רות.

ההסבר השני הוא שרות היא לשון ראיה – אם מוסיפים א ל-רות היא נקראת ראוּת. היא נקראת כך על שם שראתה את המלים של חמותה נעמי והלכה בעקבותיה ("שראתה דברי חמותה"[ז]). מי שהעביר אותה את תהליך הגיור לא היה רב גדול אלא חמותה נעמי. נעמי-רות הולכות יחד. עוד סבה שאנחנו מדברים היום על רות היא הקשר המיוחד שלה לשנה הזו, כי השמות של שתי גבורות המגילה, נעמי-רות, חמות וכלה, עולים יחד בגימטריא תשע"ו, השנה העברית הנוכחית. יש נתינת כח מיוחדת בשנה הזו להתעצם עם שתי הנשים הגדולות האלה, נעמי ורות. בתחלת המגלה כתוב שרות דבקה בחמותה ("ורות דבקה בה"[ח]). הכלה השניה, ערפה, הלכה ורות דבקה בה. נעמי קרבה את רות לדרך התורה – היא גיירה אותה. אז עוד הסבר לשם רות שהיא רואה את דברי האמת, הולכת אחריהם ומוסרת את עצמה לקיים את מה שהיא רואה בעין הפנימית שלה.

ההסבר השלישי לשם רות כתוב בספר הזהר[ט], שנכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי. שם כתוב שאם כותבים את השם רות הפוך מקבלים את המלה תור. כבר אמרנו שתור הוא קיצור של תורה, אבל יש משמעות למלה תור בעצמה. תור הוא צפור, סוג של יונה (dove). יש כמה מינים של יונים. את היונה של שיר השירים מתרגמים turtle dove. יש גם יונת דקל (palm dove), שנקראת גם יונה צוחקת על שם הקול שלה. למה היא נקראת יונת דקל? כי היא אוהבת לעשות את הקן שלה בעץ הדקל, בעץ התמר (האריז"ל כותב שבעז הוא גלגול של יהודה ורות היא גלגול של תמר אשת יהודה[י]).

"וקול התור נשמע בארצנו"

ה"תור" המפורסם ביותר בתנ"ך מופיע בשיר השירים בפסוק של גאולה. גם מגלת רות קשורה לגאולה – המושג גאולה מופיע ברכוז הכי גבוה בתנ"ך במגלת רות, ספר של גאולה. בשיר השירים נאמר על קול הגואל "וקול התור נשמע בארצנו"[יא], קול התור מבשר את ביאת המשיח, את הגאולה. הזהר אומר שרות היא עצמה התור שמבשר את הגאולה.

תור הוא סוג של יונה. היונה היא סמל של עם ישראל, כמו בפסוק "יונתי בחגוי הסלע"[יב] ועוד הרבה פסוקים בשיר השירים ובשאר ספרי התנ"ך – בהרבה מקומות עם ישראל נקרא יונה[יג], ויש גם מקומות ספורים בהם הוא נקרא תור. גם דוד המלך בעצמו מדמה את עצמו לתור ומבקש שה' יצילו כפי שמצילים תור שנמצא בסכנה – "אל תתן לחית נפש תורך"[יד] (תהלים ע"ד). עם כל הגדולה של דוד, המלכות שלו וכל המלחמות שהוא נלחם, וכל ההשתדלות וההכנה שלו לבנין המקדש – הוא לא זכה לבנות אותו בעצמו, אלא שלמה המלך, בנו – הוא שופך את נפשו לפני ה' בתהלים, ויש פעם אחת שהוא מכנה את עצמו "תורך". דוד רומז בכך לאופן בו הוא כלול בנשמת הסבתא-רבא שלו, רות.

יש באנגלית עוד מלה נרדפת לתור, pigeon – הם מאותה משפחה, וזה חשוב לנו להמשך. מבין ספרי התנ"ך מגלת רות היא הספר הקטן ביותר, יש בו רק 85 פסוקים, אך היא בבחינת "מועט מחזיק את המרובה". "מועט מחזיק את המרובה" הוא הענין של מלכות דוד, המלכות של עם ישראל ומלכות ה' בעולם, לעולם ועד.

ב. עקרון שובך היונים בתהליך תיקון מבנה שם הוי' במגלת רות

דמויות מגלת רות – סוד שם הוי'

אמרנו קודם שהמלים גואל וגאולה מופיעות הרבה בספר הקצר הזה. יש הרבה מוטיבים שהיה אפשר להתמקד בהם ולנתח אותם היום, אבל בחרנו ברעיון ובמודל הכי חשוב של הקבלה – התבוננות איך הספר הזה, מגלת רות, משקף את השם המפורש של ה', שם הוי' ב"ה. שם הוי' משתקף בדמויות שמופיעות במגלה.

שם ה' נקרא "שם בן ד" כי יש בו ארבע אותיות. אמנם "הוי' אחד"[טו], ה' הוא אחד באופן מוחלט, אבל ארבע אותיות השם מבטאות גילוי של ארבע מדרגות השראה אלוקית, שהן בעצמן שלבים של התהוות ובריאה. כל התבוננות בקבלה, כל התבוננות יהודית, מבוססת קודם כל ובעיקר על התבוננות במבנה וזרימת ארבע אותיות שם הוי'.

שם הוי' בתוך המשפחה

אחת ההופעות החשובות ביותר המבוססות על הבסיס הזה – י-ה-ו-ה – היא במגלת רות. למה? כי המגלה מספרת אודות משפחה שבניה מקבילים לאותיות שם הוי', ובני המשפחה הזו משתנים ומתחלפים זה בזה – מאחד לשני, מי נמצא בעולם ביחד.

איך המגלה מתחילה? במשפחה מאד חשובה, משפחה אריסטוקרטית ביהודה, מבית לחם יהודה, שיש בה אבא, אמא ושני בנים. שם האב – אלימלך. שם האם – נעמי. ושני הבנים – מחלון וכליון. בקבלה[טז] כתוב שזה המבנה הבסיסי של ארבע אותיות שם הוי' ב"ה. ארבע האותיות הן גילוי של אור, השתלשלות של יצירת מציאות, והדרך הפשוטה ביותר להבין אותן היא מבנה של משפחה. המצוה הראשונה בתורה היא לבנות משפחה. בכל משפחה צריכים להיות אבא ואמא וילדים.

מגלת רות – תהליכי תיקון לשם הוי' שנשבר

יש שאלה בהלכה[יז] מה מספר המינימום של ילדים שצריך להיות כדי לקיים את מצות "פרו ורבו"[יח], המצוה הראשונה והחשובה בתורה ("מצוה רבה" בלשון חז"ל). בית שמאי – שמאי הזקן – אומר שכדי לקיים את מצות "פרו ורבו" צריכים שני בנים. בית הלל חולקים ואומרים שצריכים בן ובת. אם יש לך שני בנים – עוד לא קיימת מצות "פרו ורבו".

ההלכה בעולם שלנו נפסקה כבית הלל, שצריכים אבא ואמא ובן ובת, זכר ונקבה ועוד זכר ונקבה. זה המבנה של ארבע אותיות שם הוי' – ה-י היא האבא; האות השניה, ה, היא אמא; האות השלישית היא ו, שבציור מתחילה מה-י וממשיכה אותה בקו למטה, לתוך המציאות, וזהו הבן; ואז יש עוד ה – האות ה מופיעה פעמיים, באמא ואז בבת. הפסוק אומר "כאמה בתה"[יט] – כמו האם כך הבת, אלה הן שתי אותיות ה שבשם.

אם כן, המבנה הסופי והמתוקן של שם הוי' הוא זכר-נקבה-זכר-נקבה – אבא-אמא-בן-בת. בקבלה מוסבר שהבת שבסוף מושרשת למעלה מההתחלה, מעל האבא (ב"קוצו של י" של שם הוי'). אבל המודל הראשון שבו פותחת המגלה הוא על פי דעת בית שמאי, דעת שמאי, אבא-אמא-בן-בן. זו ההתחלה של מגלת רות, שיש אבא-אמא-בן-בן, אלימלך-נעמי-מחלון-כליון. שם הוי' הזה לא יציב יחסית – הוא שייך לעולם התהו במושגי הקבלה, והוא נשבר וצריך תיקון. המגלה משרטטת הרבה שלבים של התיקון.

עקרון שובך היונים ואי-התקפות שלו בפיזיקה הקוואנטית

מה שנסביר כעת הוא עקרון במתמטיקה, שמופיע גם בפיזיקה,  שנקרא עקרון שובך היונים (pigeonhole principle). זו הסבה שבחרנו לדבר על יונים ותורים. זה עקרון מאד חשוב במתמטיקה, שכעת שייך למשהו יצירתי במכניקת הקוואנטים, בפיזיקה הלא-מקומית, שנחקר על ידי פיזיקאי ישראלי מאד חשוב (הוא נמצא גם באוניברסיטה ליד לוס אנג'לס, אולי מישהו משם צופה בנו כעת) – פרופסור-אמריטוס יקיר אהרונוב, שהשם שלו מפורסם מאפקט אהרונוב-בוהם (בוהם הוא 'רבו' של אהרונוב, מגדולי הפיזיקאים של הדור האחרון). אחד החידושים שלו הוא שעקרון שובך היונים אינו תקף בפיזיקה הקוואנטית.

מהו עקרון שובך היונים? העקרון הוא הפשטה של משחק שילדים משחקים סביב כל העולם – כסאות מוזיקליים. כל אחד יודע מהם כסאות מוזיקליים – יש חמשה שחקנים ורק ארבעה כסאות, והגננת שרה שיר והילדים שמשתתפים במשחק מסתובבים סביב הכסאות, כל אחד מונח בכיוון אחר, וברגע שהשיר משתתק כל אחד צריך לתפוס ולשבת בכסא, אבל יש חמשה אנשים ורק ארבעה כסאות, מה שזה אומר הוא שאחד יצטרך לעזוב את המשחק. אחד עוזב, ואז לוקחים גם כסא אחד – יש כעת ארבעה אנשים ושלשה כסאות – וממשיכים במשחק. כל פעם אדם אחד עוזב[כ], עד שבסוף יש אדם אחד על כסא אחד והוא המנצח במשחק. כסא הוא גם כס מלכות, כמו הכסא המפואר של שלמה המלך[כא]. דוד הוא גם גדול המוזיקאים בעם ישראל, "נעים זמִרות ישראל".

היום משתמשים בדימוי של כסאות מוזיקליים כניב המתאר כל תהליך של שיבוץ אנושי נכון וחילופי גברי בהקשרים שונים דוגמת העולם העסקי ועוד יותר העולם הפוליטי. מה ההפשטה של המשחק הזה? שאם יש לך שני מספרים, יש לך n חפצים או ישויות (יונים) ורק m מקומות (בשובך) לשבץ אותם – n יכול להיות גדול מ-m ב-1 או יותר – אז כדי לשבץ אותם לפחות אחד צריך להשאר בחוץ. זה נקרא עקרון שובך היונים – יש לך יותר יונים ממקומות בשובך, ואז צריך להשאיר יונים בחוץ או (באופן תיאורטי) להכניס יותר יונים בכל חור, אך הרי בכסאות מוזיקליים אי אפשר להושיב יותר מאדם אחד על כסא אחד.

מה אמר יקיר אהרונוב בענין? הכלל הזה נשמע אמתי ופשוט לגמרי (truism) – אבל הוא לא. הוא נכון בעולם הרגיל, אבל – אומר יקיר אהרונוב – לא בעולם הקוואנטי. למה? כי בעולם הקוואנטי יש ישויות שיכולות להיות ביותר ממקום אחד. יש משפט מפורסם ש'אלקטרון הוא לא דבר', ואכן חלקיק תת-אטומי (entity) יכול להיות בשני מקומות בו זמנית, או לחלופין שני חלקיקים יכולים להיות במקום אחד. לכן העקרון הזה לא מתקיים בעולם הקוואנטי. עיקר המחקר של אהרונוב הוא בענין מסתורי ופלאי עד מאד, שמאורעות העתיד משפיעים על המצב בהוה – העתיד משפיע על ההוה.

כעת נראה איך מגלת רות מבוססת על התיאוריה הזאת (של הימצאות העתיד בהוה) וגם על שלילת עקרון שובך היונים. כך נוכל להבין לעומק מוטיב עיקרי במגלת רות:

מילוי מקומו של אלימלך

יש לנו ארבעה מקומות – כמו ארבעה 'חורי שובך' – שהם ארבע אותיות שם הוי' ב"ה. בתחלת המגלה יש לנו ארבע 'יונים' שצריכות להכנס שם – אלימלך, נעמי, מחלון וכליון. מה קרה? תחלת המגלה מספרת איך שאלימלך לקח את המשפחה שלו (ה"סוד הוי' [ליראיו]" שלו) מהארץ לחוץ לארץ (בסוד "עזב הוי' [משפחת אלימלך] את הארץ", ראה הערה ה), בגלל הרעב שהיה בארץ. אבל הוא היה המנהיג של הדור, הפרנס של הדור, היה עליו לקחת אחריות, אבל הוא לא לקח אחריות על הדור אלא עזב – הקרבניט עזב את הספינה – ולכן הוא נענש ונפטר. ה'יונה' בעמדה הראשונה, ה-י של שם הוי', התעופפה.

מי ימלא את העמדה הזו? כעת יש לנו רק שלשה שחקנים, שלש 'יונים' – נעמי, מחלון וכליון. שלשה דברים יכולים לקרות כעת:

אחד מהם, שנעמי עצמה, 'יונה' אחת, תמלא שתי עמדות – זה שובר כלל אחד של עקרון שובך היונים כפי שקורה בעולם הקוואנטי (על פי פשט, לאחר פטירת בעלה לא היתה בדעתה של נעמי להנשא שוב, ומעתה עליה למלא שני תפקידים ביחס לבניה, תפקיד האב ביחד עם תפקיד האם).

אפשרות נוספת היא שאפילו שהיונה הראשונה, אלימלך, התעופפה, אבל נשאר ממנה רושם – הרושם נשאר בגוף של נעמי, זו הרוח שהוא השאיר ברחם של נעמי ("רוחא דשביק בגווה" בלשון הקבלה). המציאות המיסטית, מציאות-פאנטום, של אלימלך נשארת בעמדה הראשונה של שם הוי' (אפשרות זו רמוזה במלים "וימת אלימלך איש נעמי [לכאורה 'איש נעמי' מיותר] ותשאר היא ושני בניה"[כב] – גם לאחר שהוא מת הוא נשאר "איש נעמי", וכעת יש "סוד הוי'": "איש נעמי", נעמי עצמה ושני בניה מחלון וכליון).

אבל יש עוד הסבר שלישי, שכאשר נשמת אלימלך פורחת – כיונה שמתעופפת – יש נשמה מהעתיד שממלאת את המקום בהוה. מי הנשמה הזו? נראה בקרוב.

אם כן, רואים שדווקא אחרי מות אלימלך – שכנגד ה-י שבשם – יש שלש אפשרויות שהן עצמן עבר-הוה-עתיד: אפשרות אחת מהעבר, שאלימלך עצמו ממשיך למלא את המקום גם לאחר שעבר מהעולם; אפשרות של ההוה, שנעמי היא הממלאת את מקומו של אלימלך; מהעתיד, שנשמה עתידית בא למלא את מקומו בהוה. הדבר מתאים דווקא לספירת החכמה, ל-י שלמעלה מהזמן (ובו נכללים עבר-הוה-עתיד כאחד).

כניסת ערפה ורות

שוב, התחלנו עם שם הוי' של בית שמאי – אבא-אמא-בן-בן – ואז האב הסתלק ונשארו רק האם ושני הבנים. מה קרה אז? שני הבנים התחתנו עם שתי נשים מואביות ששמותיהן – קודם מוזכר שמה של הלא-טובה – "שם האחת ערפה ושם השנית [האשה הטובה] רות"[כג]. ערפה קודמת לרות לפי העקרון שתהו קודם לתיקון[כד], חשך (ערפה לשון עֹרף, מקום החשך) קודם לאור ("כבריאתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא"[כה]) – השם החשוך מופיע כאן לפני השם של האור, רות[כו], שם מלכות דוד לעתיד.

מה קורה כעת בשובך, בכסאות המוזיקליים? כעת יש שתי ישויות במקום אחד – בשתי המדרגות התחתונות יש איש ואשה במקום אחד, איש ואשה נחשבים לגוף אחד ("והיו לבשר אחד"). מחלון ורות הם ה-ו, המדרגה השלישית בשם – עמדה שלש מאויישת על ידי מחלון ורות. העמדה הרביעית, ה תתאה, כעת מלאה בכליון וערפה.

דחית כליון וערפה

חשוב להדגיש שבזהר[כז] חוזר כמה פעמים בפירוש מבנה נוסף, שהוא המבנה היסודי והעיקרי בזהר, של י-ה-ו-ה בדמויות מגלת רות – אלימלך, נעמי, מחלון ורות[כח] (כאשר הזהר כלל לא מתייחס לכך שאלימלך מת – אלימלך נמצא תמיד באות י שבשם, כאפשרות הראשונה שאלימלך ממשיך להופיע מהעבר כ"רוחא"). כמובן, גם המבנה הזה הוא רק לאחר חתונת מחלון וכליון בני אלימלך ונעמי, אך במקום לכלול בו זוג בכל מדרגה אחת (כ-מה ו-בן של אותה מדרגה[כט]) נותר בו רק הזוג הגבוה יותר, מחלון ורות והזוג התחתון 'נדחה' החוצה לגמרי מהשם הקדוש, כמפורש בדברי הזהר.

את ההקבלה לשם הוי' הזהר מסביר כארבע המדרגות (השגורות בכ"מ בזהר) של הנפש האלקית: רות היא הנפש, מחלון הוא הרוח, נעמי היא הנשמה ואלימלך הוא בסוד נשמתא לנשמתא. בעוד ארבע המדרגות הללו הן עדיין בנפש האלקית, "רוח בני האדם העֹלה היא למעלה"[ל], הרי ששתי המדרגות הבאות – כליון וערפה – הן כבר מדרגות של הנפש הבהמית, "רוח הבהמה היֹרדת היא למטה לארץ"כח. כליון וערפה, מסביר הזהר, מכוונים גם הם (כמו מחלון ורות) כנגד הרוח והנפש, אלא שמדובר ברוח ובנפש של הנפש הבהמית – היצר הרע והגוף[לא]. כלומר, מחלון ורות מאיישים את אותיות וה, והרוח והנפש של הנפש האלקית דוחות את הרוח והנפש של הנפש הבהמית אל מחוץ לתחום הקדושה, למטה משם הוי' השלם של עולם האצילות, אל העולמות התחתונים (והוא-הוא סוד "רוח הבהמה היֹרדת היא למטה לארץ", כפי שמובא בזהר).

יציאת מחלון וכליון (שם הוי' נשי)

מה השלב הבא? שני הבנים התעופפו – גם הם נענשו. יש שני הסברים למה הם נענשו: או מאותה סבה שהאב נענש, שעזבו את ארץ ישראל (ולאחר פטירת האב שהו עוד עשר שנים בחו"ל ולא קבלו החלטה לחזור לארץ). כתוב שמלכתחלה היה בידם למחות באביהם שלא יעזוב את הארץ ויעלים עין מצרת העם והם לא עשו זאת. או, יש דעה שהם נענשו כי נשאו נשים מואביות בלי לגייר אותן. יש דעה בחז"ל שהם לא גיירו אותן. בזהר כתוב שהם כן גיירו אותן – ואז השאלה היא למה נעמי שוב גיירה את רות (והתשובה היא שבמצבן הנוכחי של רות וערפה, שתי אלמנות שלא צפוי להן עתיד, שמא יתגלה למפרע שהגיור הראשון לא היתה אמתית אלא על מנת להתחתן וכו', כך ברור מדבר נעמי לכלותיה). אלה שתי דעות בנוגע לנישואים שלהן למואביות, אם הן התגיירו או שלא התגיירו.

בכל אופן, אחרי שבשני הזוגות הבעלים חטאו ונענשו, התעופפו מכאן, מה קורה כעת לגבי הכסאות המוזיקליים? אנחנו לא מוציאים כסאות, אז מי יושב כעת על ארבעת הכסאות? על הכסא הראשון – לא ברור מי יושב, כנ"ל. הכסא השני מאוייש בקביעות – הוא הכסא היחיד שיש עליו אותו אדם מהתחלה עד הסוף, את נעמי. זה לימוד עמוק בפני עצמו, שהנוכחות האמהית היא הקבועה. נעמי, האמא הנעימה – האמא של "נעים זמירות ישראל" (נעים אותיות נעמי) – היא האישיות היחידה כאן שמקומה קבוע. שאר שלשת בני המשפחה – שלשת הגברים – עוזבים, מתים.

אז יש לנו כעת כסא ראשון, ריק לכאורה, אך אליבא דאמת הוא אינו ריק – לפי שלש האפשרויות שהסברנו קודם. כסא שני עליו יושבת נעמי. על הכסא השלישי יושבת כעת רות, שבעלה מחלון נפטר, ועל הכסא הרביעי יושבת ערפה, אשתו של כליון שנפטר (ועל פי המובא מהזהר בפסקה הקודמת, לפיו כליון וערפה נדחו מחוץ לתחום הקדושה, כאשר מחלון מת רות עולה חזרה ל-ו שבשם וערפה חוזרת לתחום האצילות, ל-ה תתאה שבשם – אך בסופו של דבר נדחית משם שוב, כדלקמן). מה כעת מאפיין את שם הוי' הזה? שגם ה-ו וגם ה-ה תתאה הם נשים כעת, הכל כעת נשי. יש שלש נשים – נעמי, רות וערפה. יש כאן י-ה-ו-ה שכולו נשי – דבר לכאורה מדהים. אבל זה לא יכול להשאר בצורה הזאת, זה רק חלק מתהליך ההתפתחות, המעבר מתהו לתיקון.

עזיבת ערפה

מה שם הוי' הבא? נעמי דברה באהבה לשתי הכלות, היא אומרת שאין לי עוד ילדים שתוכלו להנשא להם. היא מרחמת עליהן – אתן עוד יכולות להתחתן, להקים לכן בית, לכן העצה שלי היא שתחזרו למולדת הראשונה שלכן. אחרי הרבה בכי ערפה נושקת לחמותה ועוזבת. אחר כך ערפה נעשית אמו של גלית. דוד, הצאצא של רות, נלחם והורג את הצאצא של ערפה (בלשון חז"ל[לב] בן הנשוקה נמסר בידי בן הדבוקה, על פי הכתוב "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה"[לג]).

שוב, ערפה עוזבת – סוד הפרדת הפסולת מהבר. רות אומרת אל תפצירי בי שאעזוב אותך – לעולם לא אעזוב אותך, "כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר"[לד], אל תדברי איתי יותר (על לעזוב)[לה]. נעמי שומעת (מבינה) שזה אמתי, שלרות יש מסירות ודבקות מוחלטות בה' אלהי ישראל, והיא מפסיקה להפציר בה לעזוב. מכאן לומדים לעתיד איך להתייחס לגרים – כשרואים שמי שבא להתגייר באמת רוצה להתגייר יש להתייחס אליו ב"ימין מקרבת". מה שנראה כ"שמאל דוחה" בתחלה היא רק מבחן כדי לבדוק את אמתות הרצון של הגר (הכל בסוד הנאמר בשיר השירים, שיר האהבה, "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני"[לו] – תפקיד השמאל-דוחה הוא להרים את הראש, להקנות לגר דעת חזקה, להיות ראוי להצטרף ל"עם קשה עֹרף"[לז]), כך לומדים מנעמי ורות.

על רות כתוב "ורות דבקה בה", היא לא עזבה אותה[לח]. אז מה קורה לשם הוי' שלנו? כעת יש לנו רק שני מקומות מאויישים. המקום השני מאוייש על ידי נעמי והמקום השלישי על ידי רות. ערפה עזבה את המקום הרביעי, והמקום הראשון נעזב ראשון על ידי אלימלך. כמו שאמרנו קודם שנעמי צריכה לתפוס שני מקומות ברמה הקוואנטית, הראשון והשני, כך כעת רות צריכה להיות במקום השלישי ובמקום הרביעי. בצורה גלויה יש לנו כעת רק את נעמי ורות.

שני הגואלים

מה קורה אחר כך? נעמי ורות באות לארץ ישראל ובהמשך רות הולכת (בהסכמת נעמי) לחפש מישהו שיתן לה לאסוף שיבולים בשדה שלו. כאשר מגיעים לארץ ורות מחליטה לצאת ללקוט שבולים היא כבר מרופפת מעט את הדבקות בנעמי ומתחילה 'לרדת' ממקומה ב-ו (הדבוקה ל-ה הראשונה שבשם) ל-ה האחרונה שבשם (מדרגת המלכות –ארץ ישראל בכלל והשדה בפרט – שהיא מקומה הטבעי, כפי שנראה לקמן). בהשגחה פרטית היא מוצאת את שדה בעז, שכאשר נודע לו מי היא מאד מביע רצון לעזור לה. כל פרק שני מסביר עד כמה בעז מסור לרות ולחמותה.

אז בא הפרק השלישי של מגלת רות, בו נעמי אומרת לרות – כעת הגיע הזמן שתהיי עצמאית ותגיעי ליעוד שלך, תבני בית לעצמך. אז היא נותנת לה הוראת מאד מדויקות מה לעשות – איך ללכת אל בעז ולשכב למרגלותיו ולומר לו שאתה הגואל הפוטנציאלי ואני מתחננת שתגאל אותי ("ופרשת[לט] כנפך על אמתך כי גֹאל אתה"). מה בעז אומר? הוא משבח אותה שהיא לא הולכת אחרי הבחורים הצעירים ורק הולכת אחריו לקיים מצוה – הוא היה אדם זקן אז. יש כמה דעות בחז"ל כמה הוא היה זקן[מ]. הוא אומר לה, בתי – אעשה זאת ("כל אשר תאמרי אעשה לך"[מא]), ואפילו נשבע לה "חי הוי'[מב] [שכבי עד הבקר]"[מג]. הוא אומר שיש גואל יותר קרוב ממנו, אני בן אח של אלימלך, אבל יש אח של אלימלך שעדיין חי – הוא "גֹאל קרוב ממני"[מד]. אם כן, יש שני גואלים בסיפור הזה – אחד נקרא "גֹאל קרוב" והשני הוא בעז עצמו, שגם הוא גואל, אבל הוא "גֹאל רחוק" (כך הוא מכונה בספר הזהר[מה])[מו].

הזהר אומר דבר מדהים, שבעז – מי שמתחיל כעת את השושלת של דוד המלך – שהוא "גואל רחוק", הוא בעצם משיח בן יוסף (בחינת שמאל, כמו העמוד השמאלי שעשה שלמה בבית המקדש שנקרא "בעז"). בעז אמנם בא מיהודה, לא מיוסף, אבל הנשמה שלו היא אב-טיפוס של "גואל רחוק" (בלשון הקבלה, ספירת היסוד הרחוק ממקור הגאולה, אמא עילאה, סוד נעמי), משיח בן יוסף. לעומת זאת, ה"גואל קרוב" (ספירת החסד הקרוב למקור הגאולה) – שלא הסכים לגאול, כמו שנסביר – הוא אב-טיפוס של משיח בן דוד (בחינת ימין. בעולם הזה "השיב אחור ימינו"[מז] ודוד מתחנן "הושיעה ימינך וענני"[מח], וכאשר יושע הימין, בביאת משיח בן דוד, נאמר "ימין הוי' רוממה ימין הוי' עשה חיל"[מט]). דבר מדהים מאד. המשיח שיבוא בסוף הוא הנשמה של ה"גואל קרוב".

הנשמה מהעתיד – "פלֹני אלמֹני"

יש הרבה מאד להסביר על זה, ואין לנו כעת זמן להסביר בפירוט. רק נאמר שהנשמה המיסתורית, ה"גואל קרוב", שאין לה שם בסיפור הזה, הוא באמת הנשמה מהעתיד שנמצאת כאן ב-י של שם הוי'. השם שלו לא מפורש – הוא נקרא "פלֹני אלמֹני"[נ]. התרגום של "פלני אלמני" הוא "כסי וטמיר" – מכוסה ונעלם, חסר-שם. אולי הגימטריא הכי מפתיעה במגלת רות היא ש-פלני שוה בדיוק נעמי ו-אלמני שוה בדיוק אלימלך. יש משהו בו שהוא שייך לשתי הנשמות שכנגד שתי האותיות הראשונות של שם הוי', הזוג של אבא ואמא ("יחודא עילאה" בלשון הקבלה)[נא].

כתוב בזהר שהדמות המיסתורית ונסתרת הזו, פלֹני אלמני[נב], היא משיח בן דוד. אבל בזמן של מגלת רות לא הגיע הזמן שלו להופיע, ולכן הוא לא מוכן לגאול בנקודת הזמן הזו. הוא אומר לבעז שאתה צריך לגאול, כי אתה משיח בן יוסף, ואתה בא ראשון, לפני. לי צריך לחכות לעתיד.

כניסת בעז (והתזוזות שבעקבותיה) ויציאתו

אם כן, מה קרה? כאשר נעמי שלחה את רות לבנות את עצמה מחדש היא דחפה אותה באופן סופי למטה, לרדת לגמרי מהעמדה השלישית ולהתעצם עם העמדה הרביעית – המקום האמתי שלה, כי היא מלכות. כעת היא נישאת למישהו חדש, והוא נכנס לעמדה השלישית. קודם היה מצב של חמות וכלה שדבקו זו בזו, במקומות שנים ושלש, אבל כעת, כשהיא יוזמת שרות תלך לבעז להתחנן אתו, שהוא יגאל אותה והיא תנשא לו, היא מכינה בשבילה עתיד חדש – שהיא תהיה אם המלכות ("אם המלך"), סבתא-רבא של דוד המלך – ובכך היא 'דוחפת' אותה למדרגה של המלכות (בשלבים בהם רות היתה בעמדה השלישית היא היתה בה "בכח", ורק כאשר היא מגיעה לעמדה הרביעית היא נמצאת בה "בפועל" – דבר שנוגע למחקרו של אהרונוב עד כמה ה"בכח" הוא מציאות אמתית בעולם הקוואנטי).

כדי לעשות זאת היא עצמה צריכה להתרומם. בהתחלה היתה כאן בת במקום של הבן. יש כאן הרבה ענינים של מגדר – קודם רות היתה במקום של בן. כעת נעמי עולה להיות דמות-אב ורות יורדת להיות דמות-בת מוחלטת (והיחס ביניהן נעשה בסוד "אבא יסד ברתא"). האריז"ל אומר שרות היא בתחלה המלכות דזעיר-אנפין בלשון הקבלה, המלכות של אות ה-ו שבשם, וכשהיא נשאת לבעז היא נעשית מלכות ממש. כעת בעז נכנס למקום של ה-ו, העמדה השלישית, ורות נמצאת בעמדה הרביעית. נעמי גם לאחר שהיא מתרוממת לעמדה הראשונה לצורך שליחות רות עדיין נמצאת בעיקר במקומה הקבוע, בעמדה השניה, אבל כעת 'פגשנו' גם את הנשמה שאמורה להכנס לעמדה הראשונה באופן קבוע[נג] – פלֹני אלמני (כסי וטמיר)[נד].

יש עוד דבר מדהים, שחז"ל מלמדים אותנו שבעז היה איש זקן וביום שהוא נשא את רות, ורות נכנסה להריון – הוא נפטר. עוד שחקן עזב, עוד יונה התעופפה... אז בסוף יש לנו את נעמי באופן גלוי במקום השני, ובעז במקום השלישי – אבל רק ליום אחד – ורות נמצאת במקומה החדש האמתי, במלכות. מה קורה כעת? נולדים הדורות הבאים – עובד (עליו נאמר "יֻלד בן לנעמי"[נה]), ישי ועד ש"וישי הוליד את דוד" (סיום מגלת רות).

סיכום גלגולי משפחת נעמי

נסכם את השינויים שראינו ב'כסאות המוזיקליים' של שם הוי' ב"ה במגלת רות:

י

אלימלך

רוחא/נעמי/נשמה מהעתיד

כנ"ל

כנ"ל

כנ"ל

כנ"ל

פלני אלמני

פלני אלמני

ה

נעמי

נעמי

נעמי

נעמי

נעמי

נעמי

נעמי

נעמי

ו

מחלון

מחלון

מחלון-רות

מחלון

רות

רות

בעז

עובד

ה

כליון

כליון

כליון-ערפה

רות

ערפה

רות

רות

רות

את שלבי השינויים ניתן להקביל כנגד מדות הלב – הספירות שמחסד עד מלכות (ואף שבטבלת הסכום ישנם שמונה טורים, אין כאן אלא שבעה שלבים, כפי שיוסבר בסמוך):

המבנה הראשון והבסיסי, המשפחה השרשית של אלימלך-נעמי-מחלון-כליון, הוא כנגד החסד – הוא מתאר משפחה אחת שלמה ואוהבת ("משפחה אחת... באהבה", אך כזו שלא נהגה "על פי תורה"[נו]). השפת אמת מסביר[נז] כי יסוד כל משפחה של מנהיג מיהודה הוא צדקה, ולכן נענש אלימלך על כך שעינו היתה צרה בעניים ולכן הוא ירד מהארץ בזמן הרעב. אם המשפחה היתה נשארת בארץ היא היתה משפחה של חסד וכשהיא עזבה את הארץ היא פגמה במדת החסד.

השלב השני הוא המבנה שבא בעקבות הפגם הראשון בשם הוי' הבסיסי – מיתת אלימלך, בעקבות עזיבת ארץ החיים, המצריכה למצוא מילוי מקום ראשון בשם כאן – ולכן הוא כנגד ספירת הגבורה, הדין והעונש שבעקבות החטא.

השינוי השלישי, שבא בעקבות נישואי הבנים מחלון וכליון לרות וערפה, מכוונת כנגד התפארת – על אף שמדובר בבית בחו"ל, ועם כלות שעל-פניו אינן ראויות, עדיין מתקיים כאן "כתפארת אדם לשבת בית"[נח].

השלב הרביעי, שם הוי' שמופיע בזהר (אלימלך-נעמי-מחלון-רות), מבטא את נצחון צד הקדושה, הנפש האלקית (מחלון-רות), על צד הקליפה, הנפש הבהמית (כליון-ערפה) – נצחון השייך למדת הנצח. כאן לראשונה מופיע שם הוי' בסדר של בן-בת-בן-בת – שם הוי' יותר מתוקן, כדעת בית הלל – וזו המשפחה שבסופו של דבר מנציח בעז (כשהוא 'מייבם' את רות).

השלב החמישי, לאחר מיתת מחלון וכליון, הוא כנגד ההוד שהוא ענף הגבורה (בה מת אלימלך). בשלב זה מופיע שם הוי' שכולו נשי (בסוד "איהי בהוד") ונותנים לערפה – שנדחתה כלפי מטה בשלב הקודם – הזדמנות נוספת לעלות לתחום הקדושה. אכן, שוב מתקיים בערפה "הודי נהפך עלי למשחית"[נט] ובסופו של הבירור היא נדחית – שוב, מרצונה – למטה, עוזבת לגמרי את משפחת נעמי ונעשית נפקת-ברא בצורה הבוטה ביותר[ס] (ולכן הטור החמישי והששי בסיכום, אינם אלא חלק מאותו שלב-תהליך שמתחולל לאחר מיתת מחלון וכליון).

השלב הששי, בו נכנס בעז למבנה, מכוון כנגד ספירת היסוד – בעז עומד בנסיון שמירת וקדושת הברית עוד יותר מיוסף הצדיק[סא] ומבואר בפירוש בהקדמת הספר "צדיק יסוד עולם" על מגלת רות[סב] כי בעז הוא ה"צדיק" ורות היא "יסוד עולם"[סג] (בעז, שמחליף-מייבם את מחלון – כיסוד המתקן את התפארת – בא 'להנציח' את המשפחה שבנצח).

התכלית היא השלב השביעי, בו נכנס למשפחה עובד (תחת בעז שהסתלק יום לאחר הנישואין) – הראשון לדורות המלכות – המבנה הסופי שכנגד המלכות, ממנו מתחילה לצמוח מלכות בית דוד.

משחק הכסאות המוזיקליים במשפחה היהודית

עד כאן פרק א', להתחיל להבין מה קורה במגלת רות ומה המסר של המגלה עבורנו – לזכות להיות "משפחה אחת באהבה", משפחה המשקפת-מגלה את השם המפורש של הקב"ה (שהוא עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו).

במשפחה שכזו יש תנועה מתמדת, מעין משחק של 'כסאות מוזיקליים'. באופן קבוע, בשל טבע חילופי הדורות (שהוא-הוא לוז הענין של משפחה, שכל ענינה הוא "תחת אבֹתיך יהיו בניך"[סד], כאשר כל דור מחליף את קודמיו ומעמיד לעצמו מחליפים), ולפרקים בשל טבע האדם המשתנה והמתחדש, יש מי שיוצא מהמשחק ויש מי שממלא את מקומו, יש מי שמקומו במערכת קבוע ויש מי שזז מכסא לכסא.

ההתבוננות על העולם ברמה הקוונטית מזכירה שהדברים גמישים הרבה יותר – לפעמים מצטופפים שני בני משפחה בתפקיד אחד, לפעמים בן משפחה אחד נדרש למלא יותר מתפקיד אחד, לפעמים הרושם הרוחני של מישהו שכבר עזב ממשיך למלא תפקיד ולפעמים נזקקים לקבל כחות ומילוי ממה שצופן העתיד הטוב (ושוב, העתיד – המשך הדורות – הוא-הוא יעודה הרשמי של המשפחה, כאשר "ודבק באשתו"[סה] הוא גם בשל זכרון העבר המשותף אך לא פחות בשל השאיפה לעתיד המשותף של "והיו לבשר אחד" בילדים שעתידים להוולד[סו]).

והעיקר הוא – מכח האם הנעימה, נעמי, שמקומה קבוע (הן בעתות טובה והן בעתות משבר, כפי שרואים במגלה) והאמהות המכילה שלה היא היוצרת את המשפחתיות[סז] – יש להתייחס לכל החילופים והשינויים כאל ניגון-ריקוד ומשחק היוצר ביחד את "זמִרות ישראל".

קיום נצחי למשפחה ולעם

התחושה של "משפחה אחת באהבה", כאשר כל שינויי החיים ואף חילופי הדורות אינם אלא חלק ממשחק כסאות, מחדדת את הקיום הנצחי של המשפחה – המשפחה, כיחידה שלמה, איננה מתה (וזהו עומק סוד היבום[סח], העומד ברקע של מגלת רות). לכך רומז בעז כשהוא אומר לרות "חי הוי' [שבועת החיים שהיא סוד המשפחה, המשקפת את שם הוי' ב"ה] שכבי עד הבקר" – גם בזמן של "שכבי" ("בשכבך"[סט]) בקבר ישנה וודאות של חיות וקיום "עד הבקר" של תחית המתים ("ובקומך"נה).

קיום המשפחה הנצחי הוא על דרך מאמר חז"ל "אין צבור מתים"[ע] – פרטי הצבור יכול להשתנות ולהתחלף, אך הצבור בשלמותו נשאר חי ("דור הֹלך ודור בא והארץ לעולם עֹמדת"[עא]). לעם ישראל יש דין צבור דווקא בארץ ישראל – "ארץ החיים"[עב] – ומכאן מובן עומק חטאם של אלימלך ומשפחתו שעזבו את הארץ מפחד מות, אך בעצם עזיבת ארץ החיים יש מות ורק בחזרה אליה מתגלה שלמרות הכל יש קיום נצחי למשפחת אלימלך.

הזיקה הזו, בין קיום המשפחה היהודית לקיום הנצחי של הצבור, היא-היא עצם הסוד והיסוד של המלכות בישראל – המלכות המשתלשלת ממגלת רות. כל ענין המלכות, ש"רגליה יֹרדות מות"[עג],  הוא חיים ומות – יש במלכות מודעות לאנטרופיה ולמיתה בעולם, והיא מנסה להלחם בה, כתפקיד המלך לבער רוצחים ולשמור על הבטחון האישי, ואחרי הכל תודעת המות-שבסוף מלוה את המלכות (והמודעות הזו לאנטרופיה היא-היא סוד נשמת כליון). כך, דוד המלך עצמו נקרא "בר נפלא" – בכל רגע הוא נופל ומת – אך מכח המשפחה (המשקפת את שם הוי' החי, "חי הוי'") הוא קם לתחיה בכל רגע[עד] (והוא כח בעז בו נאמר "ברוך הוא להוי' אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים"[עה]). בעולם התהו המלכות היא "וימלך... וימת"[עו] – כל מלך דואג לקיומו וחושש פחד-מות מהשגת גבולו, עד שהוא אכן מת – אך בקדושה, מכח ההתכללות, הגמישות והאחדות של המשפחה מתקיים "דוד מלך ישראל חי וקים"[עז].

יש עוד הרבה דברים ונושאים להשלים – אולי נשאיר אותם לפעם הבאה. בשיעור הזה כעת – ב"ה שכולנו יחד – אנחנו מבקשים מה' שכל היהודים שנזקקים לישועה, לגאולה גם בממד האישי, ובפרט נקדיש זאת לחבר מאד אהוב בלוס-אנג'לס כעת, שלמה יצחק בן אסתר פייגא. שתהיה לו רפואה שלמה ולכל עם ישראל תהיה רפואה שלמה וגאולה קרובה.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] דברים כג, ד.

[ג] יבמות עו, ב (ואילך).

[ד] זהר ח"ג צח, ב.

[ה] בבא בתרא צא, ב.

[ו] ברכות ז, ב: "מאי רות? אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות".

[ז] תנחומא בהר ג. רות רבה ב, ט.

[ח] רות א, יד.

[ט] זהר ח"א פ, ב (ובזהר חדש – מהדורת מרגליות – עה, א; עח, א; פה, א).

[י] ראה קהלת  יעקב ערך רות.

[יא] שיר השירים ב, יב.

[יב] שם ב, יד.

[יג] "וקול התור נשמע בארצנו" עולה בגימטריא כב (כנגד אותיות התורה) פעמים יונה.

[יד] תהלים עד, יט.

[טו] דברים ו, ד.

[טז] כך מפורש בתחלת הספר "צדיק יסוד עולם" על מגלת רות – ביאור מוסמך ביותר של מגלת רות על דרך האר"י (שעל אף שהוא כנראה מקבלת ר"י סרוג, גם חכמי הספרדים מצטטים אותו כמקור).

[יז] משנה יבמות פ"ו מ"ו.

[יח] בראשית א, כח.

[יט] יחזקאל טז, מד.

[כ] בעז אותיות עזב – הוא נכנס ל"סוד הוי'" לרגע ומיד עוזב, כמו שיתבאר. עליו אומרת נעמי "ברוך הוא להוי' [מברכה זו הוא זכה להוליד בן לעת זקנה] אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים [ר"ת אהוה, שם הטוב – 'אם יגאלך טוב יגאל'. גם את המתים אינו עוזב ובכך מגלה שגם הם לא עזבו אותנו]" (רות ב, כ). בעז הוא התיקון (ה"לעומת זה") של האומרים "אין הוי' רֹאה אתנו עזב הוי' את הארץ" (יחזקאל ח, יב; "אין הוי' רֹאה אתנו עזב הוי' [ע"כ = נעמי בעז רות] את הארץ" = ב"פ נעמי רות). בעז מגלה שהוי' נמצא אתנו תמיד (ורות, לשון ראיה כנ"ל, מגלה שה' אכן רואה אתנו ומשגיח עלינו).

[כא] על שלמה המלך נאמר (דהי"א כט, כג) "וישב שלמה על כסא הוי' למלך" (ממוצע כל תבה = נעמי) ופרשו חז"ל (תנחומא ויחי יד) שזכה לכך ממה שעמד עגלון מלך מואב, אבי רות המואביה, מכסאו לשמוע דבר ה' (מפי אהוד בן גרא). עגלון אמר "הס" (שופטים ג, יט), בגימטריא א-דני, שם המלכות, וזכה שתצא מחלציו רות, בגימטריא אותיות המילוי של שם א-דני (אלף דלת נון יוד), כמבואר בכתבי האריז"ל. ועוד נאמר "וישב [שלמה] על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו" (מלכים-א ב, יט). על פי פשט, "אם המלך" היינו בת שבע, אך חז"ל דרשו (ראה לעיל הערה ה) ש"אם המלך" היינו רות, שעדיין היתה בחיים (בחיי שלמה בן נינה). הכסא של שלמה היה משמיע ניגון נפלא, כמו בסיפור של רבי נחמן מברסלב.

משחק הכסאות המוזיקליים גם נקרא בעולם "מסע לירושלים", ששם כסאות מלכות בית דוד (וכסא רות המואביה, "אם המלך").

[כב] רות א, ג.

[כג] שם פסוק ד.

[כד] על פי פשט י"ל שערפה נשאת לכליון לפני שרות נשאת למחלון. ידוע בקבלה שיש בסדר ההשתלשלות סדר של י-ה-ה-ו שקודם לסדר הישר של י-ה-ו-ה, בו כליון קודם למחלון. קדימת כליון למחלון היא גם בחינה של קדימת תהו לתיקון. בסוף שניהם מתים כמקרה מלכי התהו, אך הכל "לפי ערכין", וכמו שמתגלה בהמשך סיפור מגלת רות שמחלון בא על תיקונו משא"כ כליון. מחלון הוא לשון תחלה וכליון לשון סוף (ע"ד "כלו תפלות דוד בן ישי"), ועוד נדרש מחלון לשון מחלה שבתחלה אין בה סכנה ואילו כליון הוא מחלה אנושה, ודוק.

והנה, יש בתנ"ך עוד שתי פעמים "שם האחת... ושם השנית...": "שם האחת עדה ושם השנית צלה" (בראשית ד, יט) "שם האחת שפרה ושם השנית פועה" (שמות א, טו). מבואר בקבלה ש"שם האחת" כנגד פרצוף לאה (אותיות המחשבה, עלמא דאתכסיא), בחינת חוה ראשונה, ואילו "שם השנית" כנגד פרצוף רחל (אותיות הדבור, עלמא דאתגליא), בחינת חוה שניה. לפי זה, צ"ל שדווקא בערפה חבוי ניצוץ של לאה ומשום כך בבחינה מסוימת היא הלעומת-זה של נעמי (בחינת לאה). והרמז: ערפה בגימטריא מחשבה.

[כה] עפ"י שבת עז, ב.

[כו] רות-אור עולה בגימטריא "ויאמר אלהים יהי אור ויהי [ע"כ = רות] אור"! אור-רות מצטמצם למלה אחת – אורות בגימטריא תריג מצות התורה כנודע (עד שלא התגיירה היו לה או מצות וכעת נוספו לה רות מצות).

[כז] ח"א פ, ב; זהר חדש (מרגליות) פג, ב; שם מדרש הנעלם מז, א; תקו"ז תקון לא (עה, ב).

[כח] המבנה הזה הוא המבנה המוכר בו שם הוי' בנוי מבן-בת-בן-בת (והוא מקביל לשם הוי' ה'מתוקן' שיוזכר לקמן – אלימלך-נעמי-בעז-רות – שהרי בסופו של דבר כאשר בעז נושא את רות הוא 'מייבם' את רות ומקים שם למחלון, בעלה הקודם, וכפי שיתבאר עוד לקמן בפנים).

[כט] השמות מה ו-בן מכוונים (בסוד ארבעת המילויים העיקריים של שם הוי' ב"ה – עב-סג-מה-בן, המכוונים בעצמם כנגד ארבע אותיות השם) כנגד אותיות וה שבשם, אך ביניהם יש התכללות. אם כן, כאשר ממקמים זוג בכל אחת מהמדרגות וה, הרי שמחלון ורות הם מה ד-מה ו-בן ד-מה ואילו כליון וערפה הם מה ד-בן ו-בן ד-בן.

[ל] קהלת ג, כא. אדם ו-בהמה הם סוד השמות מה ו-בן, כנודע, כך ששתי המדרגות שכנגד שם מה (מחלון ורות, מה ד-מה ו-בן ד-מה, כנ"ל בהערה הקודמת) הן בסוד "רוח האדם" ושתי המדרגות שכנגד שם בן (כליון וערפה, מה ד-בן ו-בן ד-בן) הן בסוד "רוח הבהמה" (וראה רש"י סוטה מ, ב ד"ה "עורפין אותה" שערפה נקראת כך על שום ש"הפקירה עצמה כבהמה").

[לא] הקשר של ערפה לגוף מדגיש שגם היא בסופו של דבר צריכה לבוא על תיקונה – שהרי עיקר בחירת ה' היא בגוף היהודי (תניא פמ"ט) ועד שלעתיד לבא, לאחר תחית המתים, הנשמה תיזון מהגוף – וראה עוד בשיעור כ"ג סיון שנה זו.

[לב] סוטה מב, ב.

[לג] "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה" עולה בגימטריא נעמי (הבירור, סוד ההבדלה, נעשה על ידי נעמי) פעמים דוד (הצאצא של רות שבידיו נמסר הצאצא של ערפה).

[לד] רות א, טז-יז.

[לה] ראה לעיל (הערה יט) בענין בעז אותיות עזב – "אשר לא עזב חסדו וגו'". אכן השרש עזב מופיע עוד שלש פעמים במגלת רות: "ותאמר רות [לנעמי] אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך..." (א, טז), "ויען בעז ויאמר לה הֻגֵד הֻגַד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום" (ב, יא), "וגם של תשלו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה" (שם פסוק טז). השם בעז מופיע 20 פעם במגלה (16 "בעז", 2 "ובעז", 2 "לבעז") וביחד עם 4 פעמים לשון עזב הנ"ל עולה הכל 24 (4 בעצרת) פעמים 120 (5 בעצרת), הערך הממוצע של 24 המלים. והוא עולה 10 פעמים רפח, שלמות הבירור של רפח ניצוצין שנפלו לתוך המציאות בשבירת הכלים (מיתת המלכים).

[לו] שה"ש ב, ו.

[לז] שמות לד, ט (ובכ"ד). "עם קשה עֹרף" הוא התיקון לעתיד של ערפה.

[לח] שני השרשים עזב ודבק מופיעים בתורה לראשונה באותו פסוק: "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כד). פסוק זה רומז באופן מופלא מאד לנשמות העיקריות המופיעות במגלת רות: "על כן" עולה נעמי (היא השרש וסבת הכל); "יעזב" רומז לבעז; "איש" רומז לאלימלך (שנשאר בהעלם אף לאחר הסתלקותו, כמבואר בפנים), שנקרא "איש נעמי" (אך מכאן רמז שבעז נכנס במקומו, וכך ממלא גם את מקום ה-י וגם את מקום ה-ו של שם הוי' בסוד "מה שמו ומה שם בנו כי תדע"); "[ודבק] באשתו" רומז לרות; "והיו לבשר אחד" רומז לעובד (ונעוץ סב"ת – "יֻלד בן לנעמי"). אם נוסיף לחשבון כל הפסוק את שמות אלימלך נעמי בעז רות עובד יעלה הכל 3905 שהוא מספר חוה (וגם הכפל של שני מספרי חוה עוקבים, 55 [כלה] פעמים 71 [יונה]). אלימלך (השם הראשון שמוזכר במגלה) לבד (131) הוא מספר חוה, וכן "סוד הוי'" המקורי במגלה, אלימלך נעמי מחלון כליון (551) הוא מספר חוה. וכן המלה "הריון" ("ויתן הוי' לה הריון") שמופיעה רק פה בתנ"ך ומספרו נדרש על ידי חז"ל (נדה לח, ב) למספר ימי ההריון היא מספר חוה. הכל רומז לתיקון חוה, האשה הראשונה עליה מדובר בפסוק הנ"ל. וכן אמרו חז"ל שרות הצדיקה לא היתה ב"פתקה של חוה", היא תקנה בשלמות את חטא חוה וילדה בלא עצב (שרש המתחלף בשרש עזב), ודוק.

[לט] "ופרשת" עולה "סוד הוי'" מובהק: אלימלך נעמי בעז רות.

[מ] יש דעה שהיה בן 400 שנה, כמנין "[על כן] יעזב איש".

[מא] רות ג, יא.

[מב] יש במגלת רות חי פעמים שם הוי' ב"ה.

[מג] רות ג, יג.

[מד] רות ג, יב: "אמנם [= אלימלך] כי גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני [= אלימלך נעמי בעז רות]".

[מה] זהר חדש (מהדורת מרגליות) פח, א.

[מו] "גאל קרוב" "גאל רחוק" עולה בגימטריא "משה משה" ד"לא פסיק טעמא בגווייהו" (הוא גואל ראשון, בחינת משיח בן יוסף, והוא גואל אחרון, בחינת משיח בן דוד). ובכתיב מלא: גואל קרוב גואל רחוק = שבת (היהלום של שם הוי' ב"ה), וכידוע שבכל שבת יש שתי שבתות שהגאולה השלמה תלויה בשמירת שתיהן.

[מז] איכה ב, ב.

[מח] תהלים ס, ז; קח, ז.

[מט] שם קיח, טז.

[נ] רות ד, א.

[נא] וי"ל שהוא בסוד או"א עילאין שמכוסים תחות דיקנא עילאה קדישא, סוד "כסי וטמיר", ואילו אלימלך נעמי הם יחסית סוד או"א תתאין, ישסו"ת.

[נב] שגם נקרא "טוב", סוד השם הטוב – "את החיים ואת המתים", כמבואר לעיל.

[נג] פלֹני אלמֹני לא יכול לשאת את נעמי, בהיותה אשת אח (שכאשר בעלה מת שני בניה היו בחיים), ובכל זאת הוא עיקר הגואל של אלימלך. נמצא שיש יחוד רוחני בין פלני אלמני לנעמי (וכמודגש בגימטריא הנ"ל שפלני = נעמי ואלמני = אלימלך). והנה, פלא, היחוד של פלני אלמני נעמי שוה בדיוק ליחוד של כליון ערפה!

[נד] פלני אלמני נעמי בעז רות עולה 1156 = טוב טוב ברבוע. ז.א. שהערך הממוצע של כל שם עולה טוב ברבוע – "אם יגאלך טוב יגאל".

[נה] רות ד, יז.

[נו] ראה לוח "היום יום" כ"ד טבת שאדמו"ר הזקן רצה שכל החסידים יהיו "כמשפחה אחת על פי תורה באהבה".

[נז] שבועות תרמ"ג ד"ה "בענין קריאת רות בשבועות".

[נח] ישעיה מד, יג.

[נט] דניאל י, ח.

[ס] ראה סוטה מ, ב (לעיל הערה ל).

[סא] סנהדרין יט, ב.

[סב] ראה לעיל הערה טז.

[סג] לעיל נתבאר כי כאשר רות היא במקום ה-ו היא בגדר מלכות דז"א ולאחר מכן היא יורדת להיות המלכות ממש. אכן, יש לדעת כי כך בפרטות, בסיפור המגלה, אך בכללות אומר האריז"ל כי רות היא בסוד מלכות דז"א, עטרת היסוד, ואילו בת שבע היא המלכות ממש (אלא שבמגלת רות טרם הופיעה בת שבע, ולכן בה תופסת רות את מקום המלכות).

[סד] תהלים מה, יז.

[סה] ראה לעיל הערה לב.

[סו] כפירוש רש"י על הפסוק.

[סז] כמבואר אצלנו בכ"מ ששרש שפח שייך דווקא לאמא.

[סח] ענין היבום מאפיין את שבט המלכות, שבט יהודה, כפי שמצינו במעשה יהודה (ובניו) ותמר (המתגלגלים בבעז ורות, כנ"ל) – וכדלקמן בפנים כי בנין המשפחה ובנין המלכות השזורים זה בזה הם סוד מגלת רות.

[סט] ראה לוח "היום יום" י"ג מנחם-אב (עפ"י אבות פ"ו מ"י).

[ע] הוריות ו, א.

[עא] קהלת א, ד.

[עב] עפ"י תהלים קטז, ט.

[עג] משלי ה, ה.

[עד] אצל דוד מתקיים בכל רגע "עד הבקר", כשחילופי הגברא מחיים גם את מי שנמצא כבר בקברא...

[עה] ראה לעיל הערה יט.

[עו] ראה בראשית לו, לא-לט.

[עז] ידוע הרמז ש"מזֻזות" (דברים ו, ט) – מזוזה היא מצות המלכות – אותיות זז-מות (זהר ח"ג ש, ב ובכ"ד), ועל זה הדרך יש לדרוש כי המלכות דקדושה היא אותיות לך-מות – היא אומרת למות 'לך מכאן!'.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com