חיפוש בתוכן האתר

ווארט מ"מ שי' דיין ורוחמה תחי' שסל - מוצאי ז' אד"ר ע"ו – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

מוצאי ז' אד"ר ע"ו – כפ"ח

ווארט מ"מ שי' דיין ורוחמה תחי' שסל

 

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ז אדר – יום ההתקשרות בשמחה וניגון

לחיים לחיים, מזל טוב מזל טוב, בנין עדי עד! "משנכנס אדר מרבין בשמחה". גדי, אבי הכלה, דבר על מסירות למבצעים של הרבי, ללכת לקצה העולם לקרב יהודים וככה להביא משיח. באמת הרבי אמר ש-שליח שוה שמח. ממילא, ההצלחה בשליחות תלויה בשמחה – שמחה פורצת את כל הגדרים, שמחה אמתית, שמחה מתוך התקשרות. כמו שגדי הזכיר, היום ז' אדר – יום של התקשרות לרבי, למשלח, "שלוחו של אדם כמותו" ומוסיף אדה"ז בשו"ע "כמותו ממש", הקשר העצמי בין החסיד לבין הרבי (ועד ש"עבד מלך מלך"). ידוע גם הרמז ש-ז אדר שוה רבי – זהו היום המיוחד בשנה להתקשר לרבי ולהתקשר לשליחות שלו בשמחה.

צריך שמחה, ויש גם את הפתגם של הרבי שהגאולה תהיה "ברוב שירה וזמרה" – שמחה עם הרבה ניגונים שמחים. עם ניגון אפשר להגיע ללב של כל יהודי – עם שמחה וניגון, הניגון המתאים לכל נשמה. לכל נשמה יש את הניגון שלה, ומשה רבינו – בעל ההילולא של היום – יודע לנגן את הניגון של כל אחד ואחד[ב]. ככה על השליח לדעת, לחוש, את הניגון המתאים לכל אחד ואחד. ניגון הוא גם סגנון דיבור, איך לדבר איתו, באיזה נים לדבר אתו (בכנורו של מלך המשיח יש שמונה נימין). התרשמתי מהחתן שיש לו את החוש הזה, שהוא יודע לנגן נכון, מתוך שמחה, מתוך שירה, וככה להגיע ליהודים אחרים ב"דברים היוצאים מן הלב" ש"נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם", לקרב אותם ולזרז את הגאולה.

משיח צדקנו – "שמחו צדיקים"

רצינו לומר כמה רמזים ביחס לשמות החתן והכלה – מנחם מענדל וחיה רֻחמה (כפי שכתוב בתנ"ך) שיחיו. ב'לחיים' אמרנו רמז אחד, שכולל את הכל, שהשמות שלהם עולים יחד 608. אם עושים את החשבון של מנחם מענדל (332) – שמו של הרבי, השם של מלך המשיח – יחד עם חיה-רחמה (276) יוצא 608. אמרנו שהדבר הראשון שהמספר הזה אומר הוא משיח צדקנו. משיח עצמו שמח או לא שמח? כתוב שהוא מאד שמח, הכי שמח – משיח צירוף אותיות יִשמח (בעצמו) וגם יְשמח (אחרים). מתוך שהוא שמח מאד, "מרבין בשמחה", הוא משמח את כולם, מגיע ללב של כולם בשמחה שלו.

בשינוי קל של הביטוי משיח צדקנו – חלוקת ה-נ ל-י ו-מ ושינוי סדר האותיות (באופן של "גורעין ומוסיפין ודורשין") – מקבלים עוד ביטוי מובהק של שמחה: "שמחו צדיקים". הביטוי הזה מופיע רק בפסוק אחד בתנ"ך, אותו אומרים בקבלת שבת, וגם לפני "כל נדרי".

כתוב בספרי הקבלה שהביטוי משיח צדקנו – הביטוי העיקרי בו מכנים את המשיח – שייך ל"צדק מלכותא קדישא". הוא "גואל צדק", גואל את מדת הצדק, גואל את המלכות. הוא גם דואג שיהיה צדק במדינה – שהכל יהיה צדק, "צדק צדק תרדֹף". אותו משיח שאנחנו מצפים לו, "משיח צדקנו", שוה בדיוק שמות החתן והכלה. סימן שדבר ראשון הם קשורים אליו, וכל מה שהם פועלים – הם פועלים כדי לממש אותו, להביא לידי התגלות משיח צדקנו. הם עושים זאת בכל מקום – משיח צדקנו נמצא בכל מקום, והם הולכים למקום רחוק כדי לגלות שם את משיח צדקנו, ומשם יתפשט הגילוי של משיח צדקנו לכל העולם כולו, לכל כדור הארץ, לכל העולמות.

"הוי' מלך, הוי' מלך, הוי' ימלֹך לעֹלם ועד"

המשיח הוא מלך, מלך המשיח, ועל הקב"ה כתוב "הוי' מֶלֶך, הוי' מָלָך, הוי' ימלֹך לעֹלם ועד". ה' הוא למעלה מהזמן, וכשהמלכות יורדת לתוך הזמן שלנו יש חלוקה לעבר-הוה-עתיד (המלכות עצמה היא שרש הזמן בלמעלה מן הזמן). כתוב בקבלה שכאשר עושים את החשבון של שש המלים "הוי' מלך, הוי' מלך, הוי' ימלֹך" מקבלים בדיוק משיח – את זה המשיח בא לגלות.

בתורה הפסוק האחרון שמסיים את שירת הים – אחרי קריעת ים סוף, שיא גאולת מצרים, שרומז לגאולה העתידה, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" – הוא "הוי' ימלֹך לעֹלם ועד". בכל התורה כולה יש 1820 שמות הוי', השם המיוחד, שם העצם. השם הזה, בפסוק הזה, "הוי' ימלֹך לעֹלם ועד", הוא שם הוי' שמספרו משיח, שם הוי' ה-358 בתורה.

שוב, כשכותבים "הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלך" שוה משיח, והפלא הגדול ש"לעלם ועד" שוה צדקנו בדיוק. כלומר, כשאני אומר בתפלה "הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלך לעלם ועד" הביטוי שוה בדיוק משיח צדקנו, שמות החתן והכלה. הענין שלהם הוא להביא את משיח צדקנו – לגלות ש"הוי' מלך, הוי' מלך, הוי' ימלך לעלם ועד", שה' כאן. כמו שה' כאן גם משיח כאן, רק צריך לפקוח את העינים ולראות אותו. כשמשדרים ליהודי בניגון הנכון אהבת ישראל, אהבת תורה, מגלים את המשיח. עד כאן שתי גימטריאות – "משיח צדקנו" שהוא עצמו "הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלך לעלם ועד".

בית עולמים

גדי דבר קודם על המשכן, שהוא אהל מועד שהולך במדבר, אהל עראי – לא בית קבע – אבל התכלית שה' רוצה היא בית קבע, בית המקדש בהר הבית בירושלים עיר הקדש. בית הקבע הזה, עליו מדברות הפרשות תרומה-תצוה (והפרשות עד סוף חומש שמות), נקרא בחז"ל "בית עולמים". ככה מכנים את בית המקדש, בדגש שהוא "לעֹלם ועד" – כמו ש"הוי' ימלֹך לעֹלם ועד" כך הוא רוצה בית עולמים.

הביטוי בית עולמים הוא הגימטריא הבאה של החתן והכלה. הם הולכים כעת להקים בית שהוא "בית עולמים", בגימטריא מנחם-מענדל חיה-רחמה. ככה אנחנו מברכים כל חתן וכלה, אבל כאן משהו מיוחד. מברכים כל חתן וכלה שיזכו לבנין עדי עד, בית נאמן בישראל, שהוא "בית עולמים", וכאן זהו ממש בנין עדי עד כי הם שוים בגימטריא "בית עולמים".

ציור שמות החתן והכלה – הקשר לזיווג הרבי והרבנית

כעת נעשה משהו יותר מורכב, ציורי, בשבילו צריך להסתכל על הלוח. כמה אותיות יש בשמות? במנחם-מענדל יש 9 אותיות ובחיה-רחמה 7 אותיות, יחד 16 אותיות. 16 הוא 4 ברבוע, 4 על 4, אנחנו אוהבים לתת לכל חתן וכלה איזה סמל, ציור של השמות, וכאן הציור מאד ישר פשוט ובולט, רבוע של 4 על 4, כאשר השורה הראשונה היא מנחם והשורה האחרונה היא רֻחמה:

מ  נ  ח  ם

מ  ע  נ  ד

ל  ח  י  ה

ר  ח  מ  ה

בתוך הרבוע יש רבוע פנימי, ה'לב' של הציור הזה – 4 האותיות שבאמצע, ענחי. כמה הן שוות? 138, בגימטריא מנחם. כלומר, יש כאן שני מנחם – אחד גלוי, בשורה הראשונה, והשני בגימטריא של הרבוע שבאמצע הצורה. מנחם הוא שמו של מלך המשיח – שוה צמח, "צמח שמו ומתחתיו יצמח".

אם הלב של החתן והכלה הוא מנחם, בצירוף האותיות של שניהם, מתבקש לבדוק כמה שוה המקיף. יש 4 אותיות באמצע ו-12 אותיות מסביב. את התוצאה אפשר לקבל על ידי פעולה פשוטה בחשבון – 608 פחות 138 נותן 470. גדי ספר קודם סיפור מרגש מאד, על הקשר העצמי ביותר של הרבי והרבנית. בשנת ההסתלקות של הרבנית הרבי בקש מהחסידים בכל העולם כולו שליחות עם מספר מיוחד – שיקימו 470 מוסדות חדשים באותה שנה. הרבה אנשים פה זוכרים זאת טוב. למה הרבי בחר במספר הזה? סימן מובהק שהרבי חשב גם בגימטריאות – הוא בקש 470 מוסדות חדשים, כמנין חיה-מושקא. מה מתגלה ברבוע של החתן והכלה שלנו – שיש מנחם באמצע וחיה-מושקא מסביב.

פלאי פלאים, שלחתן והכלה כאן יש זיקה לזיווג הכי נעלה והכי מקודש, הזיווג של הרבי והרבנית. יש מנחם באמצע וחיה-מושקא מסביב. הרבי נקרא מנחם-מענדל, השם של החתן, אבל כאן יש מנחם, שמו של מלך המשיח, עם המקיף, החומה של הרבנית מסביב, "אני חומה" כפי שכתוב בשיר השירים, "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה". יש לו את הלב, מנחם, ואת החיה-מושקא מסביב.

בשם הכלה יש חיה, אז ממילא יוצא שמענדל ועוד רֻחמה שוה מושקא. את הגימטריא הזו אפשר לתרגם מאד פשוט מבחינה חשבונית, שהשם השני של החתן פלוס השם השני של הכלה עולים בדיוק מושקא. מושקא הוא בֹּשׂם, ריח טוב, שייך לחוש של מלך המשיח – "והריחו ביראת הוי'", "מורח ודאין". אם כן, יש משהו מאד יפה בריבוע הזה – הקשר בין החתן והכלה לרבי והרבנית. בעיני, שיש לי קצת נסיון בשעשועים כאלה, זו תופעה מאד יפה. שוב, נברך שההשראה של הרבי והרבנית תהיה על החתן והכלה, לבנות את הבית שלהם, "בית עולמים", בנין עדי עד, וכך להביא את המשיח.

"ויפק רצון מהוי'"

נאמר עוד רמז אחד, אחרון-אחרון חביב: כשהגעתי ל'לחיים' לפני כמה ימים ידעתי שלחתן קוראים מנחם-מענדל ולכלה רֻחמה, אבל לא זכרתי שקוראים לכלה חיה-רֻחמה. לכן בדרך עשיתי את החשבון וראיתי שמנחם-מענדל ועוד רחמה שוה 585, כפולה של אהבה, מה (אדם) פעמים אהבה, מספר מיוחד. יש כמה דברים במספר הזה, אבל הכי נוגע לחתן ולכלה הוא הפסוק שכותבים על הכתובה, "מצא אשה מצא טוב". כמו שהזכרנו קודם ש"כל השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה" כך כתוב גם ש"כל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה", "מצא אשה מצא טוב" (אשה היא גם כפולה של טובחי פעמים טוב, ה'יהלום' של טוב). והנה, "מצא אשה מצא טוב" שוה מנחם-מענדל רחמה, בלי חיה.

הגעתי ל'לחיים' ואז אני שומע ונזכר שבעצם יש לה עוד שם, לא רק רֻחמה אלא גם חיה, אז צריך להוסיף עוד 23 – מספר מאד חשוב בתורת הסוד (שהוא גם המספר הראשוני העשירי, "העשירי יהיה קדש")[ג] – ומגיעים למספר 608, מה שאמרנו קודם. אבל הנה פלא, אפילו יותר פלא מהדבר הקודם – מה המשך הפסוק "מצא אשה מצא טוב" שכותבים על כתובה? "ויפק רצון מהוי'". והנה, המלים "ויפק רצון מהוי'" שוות מנחם-מענדל חיה-רחמה. הפסוק מתחיל "מצא אשה מצא טוב", מנחם-מענדל רחמה, אבל כשמוסיפים חיה החשבון עולה כבר "ויפק רצון מהוי'"!

מה זה מלמד אותי? יש כמה פירושים בקבלה וחסידות איפה מקום החיה שבנפש – חיה היא מקיף, שייך לחיה-יחידה. אחד הפירושים שחיה היא הרצון שבנפש. אם כן, יש "מצא אשה מצא טוב" וצריך להפיק רצון מה', להוסיף ל"מצא אשה מצא טוב" חיה, ולהמשיך את החיה מה' – "ויפק רצון מהוי'" – אל תוך הבית שבונים החתן והכלה ולתוך העולם. מהו הרצון? הרצון האמתי של ה', שיבוא משיח – לשם כך הוא ברא את העולם, שתהיה לו דירה בתחתונים, "בית עולמים", והרצון הזה, "ויפק רצון מהוי'", שוה בדיוק מנחם-מענדל חיה-רחמה.

עד כאן עיקרי הרמזים – יש עוד כמה, אבל לא נעייף את הצבור הקדוש. אם החתן והכלה רוצים לשמוע – בעזרת ה' יתברך. העיקר שיהיה משיח צדקנו, שיהיה בית עולמים, "הוי' מלך הוי' מלך הוי' ימלך לעלם ועד" ויתקיים בהם "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי'".

 

[השלמות:]

השליחות הקסומה במקסיקו

נאמר עוד גימטריא, שקשורה למקום השליחות – מקסיקו. וכהקדמה: יש בשם מקסיקו שלשה עיצורים – מקס (אחר כך ה-ק חוזרת ו-יו הן מאותיות אהוי) – שבעברית יוצרים, בצירוף אחר, את המלה קסם. בתנ"ך בדרך כלל קסם הוא דבר שלילי – "לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל". זהו מאמרו של בלעם, שבעצמו נקרא בנביא, בספר יהושע, "בלעם בן בעור הקוסם". עליו נאמר "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה", "בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ומנו? בלעם". הלעו"ז של משה הוא אחד שכינויו העיקרי הוא קוסם.

אבל לקראת סוף התנ"ך שרש קסם מתחיל להתמתק, והיום הוא לגמרי ממותק. חוץ מזה שקוסמים היום הם סתם משעשעים (יש גם חב"דניקים קוסמים), המושג קסם משמש היום כמשהו שיש לו פשוט הרבה חן (שאר האותיות של מקסיקו, חוץ מ-קסם, הן קיו העולה "חן חן"). מה המקור לזה? הפסוק במשלי "קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו".

מסבירים שפירושו של ה"קסם" כאן הוא גם חן, ולא רק חן אלא שהוא כל כך חן בהיותו אמת – התיקון של "שקר החן" ב'חן אמת'. במה שיוצא מפיו יש קסם וחן, והוא מוכיח עצמו שתמיד צודק – "כי נחש ינחש איש אשר כמני" גם למעליותא (נחש = משיח, לא רק "את זה לעומת זה עשה האלהים" אלא שהנחש של הקדושה הוא בעצמו משיח. על משיח נאמר שהוא גדול גם ממשה רבינו ברוח הקדש שלו – חוש הניחוש של הקדושה). המפרשים מסבירים שאפילו כאשר מטעים אותו במשפט, יש לו כל כך סיעתא דשמיא, השראה אמתית, שמה שהוא אומר צודק ("במשפט לא ימעל פיו").

נחזור למקסיקו – השליחות היא במקום מאד יפה וקסום. רציתי לשבח החתן והכלה שיש בשניהם נקודת קסם, ומי שיש לו קסם בנשמה מתאים לו מקום כמו מקסיקו, מקום מקסים. היו שחושבים שנוסעים לאיזה חור, אך באמת זהו מקום מאד יוקרתי, מקסים וכיפי. כדי להצליח שם צריך קסם של קדושה, ובע"ה יש להם את הקסם שמתאים למקום שם. זוג מקסים במקום מקסים.

"ונשמע קולו"

את ה'ווארט' מקיימים היום, ב"שלישי" של תצוה, בו מסופר על המעיל. מבין בגדי הכהונה המעיל בא לכפר על לשון הרע. מעיל הוא אותיות ימעל, כמו בפסוק הנ"ל – "במשפט לא ימעל פיו" – וכן מעיל הוא משרש מעל, לשון מעילה. כתוב שהמעיל בא לכפר על עון לשון הרע. כנראה לשון הרע הוא סוג של מעילה (איש ברעהו) וצריכים לכפר עליו. במעיל יש למטה "פעמֹן זהב ורִמון פעמֹן זהב ורִמון" וכתוב "ונשמע קולו בבֹאו אל הקדש". "ונשמע קולו" עולה 608, רמז בחת"ת של היום לשמות החתן והכלה.

מה פירוש "ונשמע קולו"? יש כמה פירושים: פירוש פשוט, אותו אומר הרמב"ן, שלפני שנכנסים למלך צריך לדפוק, וזה הקול שמשמיעים פעמוני המעיל. יש עוד כמה פירושים, למשל שהוא עצמו ישמע, "ונשמע קולו" לעצמו. ככה מסביר בעל "הכתב והקבלה", שכמו בציצית נאמר "וראיתם אתו וזכרתם וגו'" כך "ונשמע קולו" נועד להזכיר לאדם מי הוא ומה הוא, שהוא עצמו ישמע. הרשב"ם ואחרים אומרים שהקול הוא בשביל השומעים בחוץ, שידעו שהוא נכנס לקדש (ושהוא חי). יש גם מפרשים "ונשמע קולו" בתפלתו – שה' ישמע את קולו כשהוא מתפלל בפנים. יש מי שמפרש בדברי תורה, ש"ונשמע קולו" – "חיים הם למוציאיהם בפה" – כאשר מלמד. צריך שיעור שלם על הפירושים שב"ונשמע קולו"[ד].

גם מבחינה דקדוקית, זו הפעם היחידה שכתוב "קולו" מלא – תמיד כתוב חסר (יש "קול" מלא, אבל בהטיה תמיד חסר – כאן הפעם היחידה שיש עם ו ראשונה, ראה מנחת שי) – מדגיש את קול התורה, "קול" מלא (בפסוק "הקֹל [תפלה] קול [תורה] יעקב"). יש מדייקים שאם כפירוש הרמב"ן, לדפוק לפני שאתה נכנס, לא מובן מה הענין של "ובצאתו". כל המפרשים שואלים שביו"כ בקה"ק הוא כלל לא לובש את המעיל, מבגדי זהב, אלא נכנס רק עם בגדי הלבן. הרי אם מדובר על הקדש, ולא על קה"ק, גם כהן הדיוט יכול להכנס להקריב בו, ללא מעיל.

לא ראיתי שמישהו כותב, אבל הכי מתבקש שבזכות המעיל שלו – שמירת הלשון של הכהן הגדול, שמירה מפסולי לשון – אז הקול שלו ישמע, "כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין". תכונת "ונשמע קולו" הכי נצרכת בשליחות. מי שקשור לרבי, למשלח, הוא "עבד מלך מלך" – ממילא יש לו קסם על שפתיו ("קסם על שפתי מלך") ולא ימעל פיו ("במשפט לא ימעל פיו"), מכח המשלח, שהרי "שלוחו של אדם כמותו ממש".

היום ז' אדר, יום ההולדת והיארצייט של משה רבינו. משה רבינו הוא ה'קוסם' של הקדושה, התיקון והלעו"ז של בלעם הרשע, הקוסם של הלעומת זה. "[ונשמע] קולו" – שמופיע חד-פעמי, כנ"ל – שוה בלעם. "ונשמע [קולו]" אותיות שמעון (עיקר גלגולו של משה רבינו הוא ברבי שמעון כנודע). בקבלה, "קולו" (142) שוה לשם קדוש, בקם, סו"ת של האבות (אברהם-יצחק-יעקב), שהוא שם ש-די באתב"ש[ה] (שם ש-די הוא שם הברית, הברית בין החתן והכלה – כאשר מוצאים את בן/בת הזוג ועושים ווארט לקראת החתונה מתקיים "שאמר לעולמו די" ואז זוכים ל"והריקותי לכם ברכה עד בלי די").

אויר-מים-אש

עוד גימטריא של החתן והכלה שאפשר לקשר גם למקום השליחות: בספר יצירה, ספר היסוד של הקבלה וגם של לשון הקדש בכלל, הכלל הגדול הוא שיש ג אמות אמש, אויר-מים-אש, ששוה 608. יש לחתן ולכלה, מנחם מענדל חיה רחמה, אויר-מים-אש. בספירות אויר-מים-אש, ג האמות, הם כח"ב ובמדות הם חג"ת. אויר הוא כתר, מים הם חכמה ואש היא בינה (במדות: חסד-מים, גבורה-אש, תפארת-אויר-רוח) – לכן כתוב בספר יצירה "מים מרוח... אש ממים", לפי סדר הספירות – אויר-מים-אש, כתר-חכמה-בינה.

מקום השליחות כולל את שלש האמות הללו בצורה מאד חזקה: יש שם אויר מיוחד, מים ושמש, אמ"ש מאד חזק. כדי להצליח בשליחות במקום של אמ"ש חזקים, גם השלוחים צריכים להיות חזקים באויר-מים-אש. עד כמה שאני מכיר את החתן והכלה, לשניהם יש את כל ג האמות של ספר יצירה, אויר-מים-אש, בצורה חזקה.

מהם אויר-מים-אש בעבודה, בנפש? על מים נאמר "אין מים אלא תורה". בתניא פ"ג הוא מביא מהאריז"ל שיסוד המים במח ויסוד האש בלב. בשביל לחזק את יסוד המים שבנפש צריך ללמוד תורה וללמד תורה (תורת הנגלה, הלכה, ובעיקר תורת החסידות, המאור שבתורה, עליו נאמר "המאור שבה יחזירנו למוטב". ביאת המשיח תלויה ב"יפוצו מעינותיך חוצה", "מים חיים מירושלים" שמגיעים עד למקסיקו...). כדי לחזק את יסוד האש צריך הרבה לרקוד ולשיר ולשמוח, בינה, להתלהב. אויר הוא אמונה, עצם נקודת היהדות, שאנחנו יהודים, כולנו יהודים, "ועמך כֻלם צדיקים", יהודי אף פעם לא חטא, כולנו מוכנים לגאולה. זה נוגע במיוחד לחסידים שיוצאים לשליחות של הרבי.

'מקור' רמז השמות – סוד "ואלהינו מרחם"

נפרק את 608 למספרים ראשוניים – 2 בחזקת 5 כפול 19, לב פעמים חוה. יש מושג חשבוני שנקרא 'מקור' – כשמחליפים כל מספר ראשוני במיקום שלו בסדרת המספרים הראשוניים ומכפילים אותם: 2 נשאר 2 (והוא חוזר כאן 5 פעמים), אבל 19 הוא הראשוני התשיעי. אז 'מקור' 608 הוא 2 כפול 2 כפול 2 כפול 2 כפול 2 (2 בחזקת 5) כפול 9 – ט פעמים לב (קודם היה לב פעמים 19), העולה רפח. ואכן, אחד מסודות רפח באריז"ל הוא ט"פ לב (ח"פ לב = אהרן, ו-רפח היינו "לב אהרן". י"פ לב הוא כבר שך ניצוצין). השמות עולים יחד 19 פעמים לב ורק המקור הוא ט"פ לב (פחות י"פ לב). והנה, נסתכל בשמות החתן והכלה: ראשי התיבות של מנחם-מענדל חיה-רחמה עולים רפח, אז אמצעי וסופי תיבות עולים שך – שניהם נקראים ניצוצין. בדיוק החלוקה הזו של הקבלה.

ואכן מלה עיקרית שעולה רפח היא "מרחם", ראשי התבות של החתן והכלה (מנחם מענדל חיה רחמה). יש כמה פעמים בתנ"ך "מֵרֶחֶם", אבל מְרַחֵם (מלשון רחמים) יש רק פעם אחת בתנ"ך, בהלל – "חנון הוי' וצדיק ואלהינו מרחם". כלומר, בתנ"ך המרחם הוא אלקינו. זו גם כוונה בק"ש, כשאומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". אנחנו מסבירים שפסוק היחוד הוא גם פסוק של רחמים, פסוק שבא לומר שהכל רחמים (שם הוי', שם הרחמים). לא רק ששם הוי' – החוזר פעמיים כאן – הוא שם של רחמים, אלא מה שמוקף באמצע, "אלהינו", גם הוא מרחם. בעל הרקח מסביר ש"הוי' אלהינו הוי'" היינו בסוד "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים", ולעניננו הדגש הוא ש"אלהינו" – העולם הזה שבין "הוי'" הראשון (מה שהיה) ל"הוי'" השני (מה שיהיה) – גם הוא מרחם (בהוה), כי "חנון הוי' וצדיק ואלהינו מרחם". בקריאת שמע שם הוי' הוא בסוד "חנון הוי' וצדיק" ושם "אלהינו" הוא בסוד "ואלהינו מרחם".

מאמר מוסגר: בחכמת המספרים יש יחס מאד חשוב בין צדיק ל-רפחרפח במשולש שוה צדיק ברבוע (הזוג הבא אחרי 35 ברבוע ששוה 49 במשולש, הזוג המפורסם של ספירת העמר, שאחרי 6 ברבוע שהוא 8 במשולש, כוונת נרות חנוכה). הזוג הוא צדיק-מרחם. תמיד רק הסברנו את הקשר בכך שה-צדיק מברר רפח – משולש הוא השתלשלות, מה שצריך לברר, ורבוע הוא התלבשות – כח המברר, ולכן צדיק ברבוע שוה רפח במשולש. אבל כעת מצאנו פסוק מפורש לסוד הזה: "חנון הוי' וצדיק ואלהינו מרחם".

גם הפסוק הזה שייך לחתן ולכלה, כי "מרחם" הוא ראשי התיבות שלהם (והוא ה'מקור' שלהם בחכמת המספר). המלים חנון, צדיק, מרחם – שלשה מספרים עולים – יוצרות סדרה מאד יפה, סדרה בעלת "חן" נקבי (כמבואר מושג זה במקום אחר): הסדרה מתחילה מ-חי, יש בה 17 מספרים עולים ו-17 יורדים (עד שחוזרת ל-חי, נמצא שהסדרה היא בסימן "חי חי יודך כמני היום"), וממוצע כל מספרי הסדרה הוא 546, הוי' פעמים אהיה (ג פעמים יעקב).



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] ראה גם שיעור אור ל-ז' אד"ר ש"ז.

[ג] המספר חיה כאן הוא המרכיב העיקרי בכל ערכי השמות: מנחם – השם הראשון ואמצע הרבוע – שוה ו"פ חיה ו-רחמה שוה יא פעמים חיה (משולש כב). אם כן, ברגע שמחברים את השמות חיה-רחמה מקבלים מנחם-מנחם. חיה-רחמה שוה חיה במשולש, שעולה "חיים נצחיים" (ביטוי מאד אהוב על הרבי – בדור שלנו, דור של משיח, כולם זוכים לחיים נצחיים). חוץ מ-מענדל כל שם כאן מתחלק ב-חיה.

[ד] ראה גם בהתוועדות ליל פורים ש"ז.

[ה] וראה באריכות אודות שם זה והקשר שלו למגלת אסתר בהתוועדות ליל פורים ש"ז.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com