חיפוש בתוכן האתר

קבלת פנים לדוד אור ואורה שי' שחר - ח"י שבט ע"ו – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

ח"י שבט ע"ו – כפ"ח

קבלת פנים לדוד אור ואורה שי' שחר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "אני לדודי ודוד לי"

ניגנו ניגון שלפני מאמר, החתן חזר ד"ה "לכה דודי" תרפ"ט, ניגון אחרי מאמר.

מלך-מלכה – "אני לדודי ודודי לי"

נתחיל עם רמז מתוך המאמר: המאמר פותח שהחתן דומה למלך והכלה למלכה, יש פה מלך ומלכה. מלך ועוד מלכה שוה 185, שם א-ל במילוי (אלף למד), ששוה פסוק מובהק של חתונה – "אני לדודי ודודי לי". דוֹד הוא לשון דוִד (שם החתן), שהוא המלך למופת בעם ישראל ("דוד מלך ישראל חי וקים").

אורה היא בעצם אסתר, לפי הכתוב "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". כתוב אצלנו, בשער הפורים בסוד הוי' ליראיו, ש"אורה ושמחה וששון ויקר" הם כנגד גיבורי המגלה. "'אורה' זו תורה" שבמצוות פורים היינו מגלת אסתר – דמותה של אסתר. "שמחה" היא סעודת פורים שכנגד המן, אוכלים 'המן טאש' ושמחים בשמחת הפלתו "ונהפוך הוא וגו'". "ששון" כנגד משלוח מנות, ששייך למרדכי היהודי, הצדיק המחבר בין נשמות רעים ("איש לרעהו"). "יקר" היינו מצות מתנות לאביונים, שכנגד אחשורוש, בחינת יקר מלכות (שמחלק מתנות לכל עמו).

יש רק אשה אחת שנקראת המלכה סתם – אסתר המלכה. אם כן, דוד הוא הדמות המובהקת של מלך בעם ישראל ואורה היא הדמות המובהקת של מלכה בעם ישראל, ומה שלדוד יש אור – דוד-אור – הוא כדי שימצא את אורה (על דוד עצמו נאמר "מצאתי דוד עבדי", כשם שהוא 'מציאה' כך עליו במיוחד למצוא את בת זוגו – "מצא אשה מצא טוב"). יש אור באמצע כדי לחבר את המלך והמלכה, שעולים יחד "אני לדודי ודודי לי". אז אפשר לשיר את זה כעת ותבקש שינגנו את זה בחתונה.

הופעת אלו"ל בכל חתונה

כידוע, ראשי התיבות של "אני לדודי ודודי לי" הם אלול – חדש של חתונה. כל חדש הוא טוב לחתונה, אבל כתוב שיש מעלה בחתונה באלול. מצד ההתכללות צריך לחפש את אלול בתוך כל יום שמתחתנים בו, בכל חדש, אז גם היום יש אלול.

מהו אלול? הכנה להמלכת המלך הקדוש שממליכים בראש השנה. אלול הוא בעיקר הכנת המלכה לקראת החתונה – "אני לדודי" מצד המלכה, אני לדוִד. גם את "דודי לי" היא אומרת. כתוב ש"דודי לי" כבר מתייחס לעשרת ימי תשובה, בהם מופיע המלך. המלכה מעוררת אתערותא דלתתא בעיקר בחדש אלול, לפני ראש השנה, והמלך מתגלה בעשרת ימי תשובה. אבל גם ההמשך, התגלות המלך, הוא בפיה של המלכה – "ודודי לי".

רק לשם בירור ההיסטוריה, האם האבא של החתן יודע לכבוד מי הניגון הזה הולחן? [דני הופמן.] נכון, אם הוא יהיה הערב אפשר להזכיר לו שמנגנים את הניגון הזה ששרנו לראשונה בחתונה שלו. בכל אופן, רציתי לומר שזהו ניגון של בת עין [מגדל עדר].

העיקר הוא לקחת את שמות החתן והכלה – שכמו שנסביר תיכף, הגימטריא שלהם היא 433 – ולחבר אליהם את אלול, להחדיר את אלול בכל חתונה. כשמוסיפים אלול לשמות החתן והכלה מקבלים "פרו ורבו", 500, מספר מושלם. זו סגולה מיוחדת – עוד סגולה שישירו את "אני לדודי ודודי לי". [החתן נולד באלול והכלה נולדה באדר.] ממש מתאים, שיהיו כל המזלות של כל החדשים.

נגנו "קול דודי".

ב. "אודה"

סמל החתן והכלה – משולש השמות

נעשה את הסמל של החתן והכלה, כמו שאנחנו אוהבים לעשות. ב-דוד שלש אותיות, משולש 2. ב-אור יש עוד שלש אותיות, סך הכל 6 אותיות שהן כבר משולש 3. השם אורה מוסיף ארבע אותיות – עוד שורה למשולש 4. דוד אור כולל "שיר פשוט [כתר], שיר כפול [חכמה ובינה], שיר משולש [חסד גבורה תפארת]" ואורה משלימה גם את ה"שיר מרובע [נצח הוד יסוד מלכות]":

ד

ו  ד

א  ו  ר

א  ו  ר  ה

רואים שהשורה השלישית היא אור והשורה הרביעית היא אורה. יפה מאד, יחוד אור-אורה בשתי שורות האחרונות (כנגד ז"ת). דוד למעלה, מתחלק ל-ד (שרש המלכות בפנימיות הכתר) ו-וד (אותיות דו שפירושו שנים, שיר כפול). רו"ס ארבעת השורות (ז אותיות), המסגרת החיצונית של המשולש = דוד אור; המשולש הקטן שבאמצע (ג אותיות) = אורה. נמשיך להתבונן בצורה הזו – אם החתן יכול לצייר את הציור (בראש) זו סגולה. לאיזו מלה מצטרפות הפנות והנקודה האמצעית? אודה. מתחילים את היום בהודאה, "מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך", ו"אודה" אפילו יותר חזק מ"מודה" כי הוא בגוף ראשון לעתיד (שכולל הוה), עם א של אותיות אית"ן.

הפרק שלמדנו השנה ב"באתי לגני", פרק ו, מדבר על החילוף בין ד ל-ר (היה על כך שיעור מיוחד לבנות ב-י' שבט). לעניננו, אם נחליף במלה "אודה" את ה-ד ב-ר נקבל אורה, השם של הכלה, השורה התחתונה במשולש (שפנותיו והאמצע הן אודה).

מספר הופעות "אודה" בתנ"ך

בכל התנ"ך יש 9 פעמים את המלה "אודה" – פעם אחת בתורה, פעם אחת בנביאים (בישעיהו) ושבע פעמים בכתובים, כולן בספר תהלים. אם כן, היחס בין התורה לנ"ך הוא אח (יחס אח לאחות, "פתחי לי אחֹתי" "מי יתנך כאח לי"), א ל-ח, ובתוך הנ"ך גופא היחס בין נביאים לכתובים הוא אז, א ל-ז, כמו "אז ישיר". כבר יפה מאד.

אם לוקחים את המספרים של החלוקה לפי תנ"ך – 1, 1, 7 – הם מתחילים את הסדרה הרבועית שנקראת סדרת מספרי שבת. אם תפתחו את הסדרה הזו תראו שהמספרים הבאים הם 19, 37, 61, 91, 127, 169 וכו' עד 469 (מספר כל המילים בשבעת ימי בראשית) וכך הלאה. אם כן, המלה הזו קשורה למספרי שבת, לפי ההופעות שלה בתנ"ך.

פסוקי "אודה"

הפסוקים של "אודה" מאד יפים. בתורה הפסוק קשור לדוד – "הפעם אודה את הוי'" שאומרת לאה בלידת יהודה. אם רק נתחיל כל ביטוי מהמלה "אודה", הפעם הראשונה היא "אודה את הוי'". ה-ד של יהודה, וכמובן גם ה-ד של "אודה", היא רמז לדוד. דוד המלך יוצא מה-ד של יהודה, שהיא ה-ד של "אודה את הוי'".

אחר כך פעם אחת בנביאים, בספר ישעיהו, גם פסוק מאד מרכזי עם הרבה חסידות עליו ושאנו דורשים אותו כל פעם: "אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אֹמן". למדנו אתמול על כך שה' מזווג זיווגים – קשור לכך שה' משחק עם הלויתן. הפלא הכי גדול שה' עושה שידוכים, וזה "עצות מרחוק" ("מרחוק הוי' נראה לי") – לשדכנים יש כל מיני עצות איך לשדך, כל מיני הצעות. השידוך כאן לא כל כך מרחוק, בת עין ויצהר לא כל כך רחוקות, אבל בכל אופן זה יהודה וזה שומרון. הכל תלוי ב"אמונה אמן", אמונה חזקה. זו ההופעה השניה של "אודה" בתנ"ך.

אחר כך יש עוד שבע פעמים "אודה", כולן בספר תהלים. "כל השביעין חביבין" – זו תופעה מענינת וחשובה שבספר תהלים אומר דוד מלכא משיחא (השם הראשון של החתן) שבע פעמים "אודה". הפעם הראשונה "אודה הוי' כצדקו". אחר כך יש "אודה הוי' בכל לבי". יהודה נקרא על שם הודאה, ש"הודה ולא בוש" במעשה יהודה ותמר, וגם אצל דוד בספר תהלים יש פעם אחת "אודה" במשמעות זו – "אודה עלי פשעי להוי'". כל שאר ה"אודה" הם לשון תודה לה', אבל אחד – בפרק ל"ב בתהלים – הוא לשון וידוי. חשוב ליום החתונה, בו צריך לעשות תשובה ולהתוודות. אחר כך יש "אודה שמך הוי' כי טוב". אח"כ "אודה הוי' מאד בפי", שעל פסוק זה יש לנו ניגון, וגם על ה"אודה" הבא, "אודה הוי' בכל לבב", יש לנו ניגון. בסוף, "כל השביעין חביבין", יש בתהלים "אודה יה" – שייך לחתונה, הודיה על כך ש"שכינה ביניהם", שם י-ה. צריך להודות כל רגע בחיים על כך שהשכינה בינינו, וההודיה גם מגלה את ה"שכינה ביניהם".

רמז ביטויי "אודה"

אודה שוה 16, 4 ברבוע, "ומספר את רבע ישראל" ("ומספר את רבע ישראל" = 1600 = 40 ברבוע = 100 פעמים אודה). 3 ברבוע כפול 4 ברבוע – 9 פעמים אודה בתנ"ך – עולה קדם, זה ברבוע (מספר האותיות של פרשת בת בראשית, "ויכלו וגו'"), "קדם מפעליו מאז" (אז היינו היחס של הופעות "אודה" בנביאים וכתובים כנ"ל ו"קדם מפעליו מאז" רומז לעוד הופעה קדומה של "אודה" בתורה. ובכלל, "קדם מפעליו מאז" אומר שקודם כל, לפני כל מפעל בפועל, צריכים להודות לה').

נעשה גימטריא של כל הלשונות שאמרנו, כל ביטוי מהמלה "אודה" עד המפסיק הראשון לפי טעמי המקרא – "אודה את הוי'", "אודה שמך", "אודה הוי' כצדקו", "אודה הוי' בכל לבי", "אודה עלי פשעי להוי'", "אודה שמך הוי' כי טוב", "אודה הוי' מאד בפי", "אודה הוי' בכל לבב", "אודה יה". מקבלים גימטריא מופלאה ומושלמת ביותר, 2646 שעולה ששה צירופי אמת. אמת היא גם רבוע, 21 ברבוע, "אהיה אשר אהיה", וכל ששת צירופי אמת עולים תשעת ביטויי "אודה" בתנ"ך.

אם נחלק את אותו מספר, 2646, ב-7 – במקום ב-6, 6 פעמים אמת – נקבל חשמל, משולש זך. אבל יש כאן 9 לשונות, אז צריך לחלק ב-9 – מתחלק ב-6, ב-7 וב-9 – ולקבל את ממוצע הלשונות: 294, "אין מלך בלא עם", מהביטויים שאנחנו הכי אוהבים.

דוד אור הוא המלך, כעת הוא מתחתן עם המלכה, ומהם יצא עם רב. אכן כתוב בתניא שילדים אינם עם, כי עם צריך להיות רחוקים, אך בכל אופן מתחילים מללדת הרבה ילדים ואז נלווים עוד הרבה, עד שנעשה עם רב. כל העם הוא ילדים, כל עם ישראל הם ילדים של האבות הקדושים. כמו שהחתן סיים את המאמר, יש "דור ישרים יבורך" – בנים ובני בנים. הצאצאים מנינים והלאה הם כבר עם. יש את הבנים ואת הנכדים, בני בנים הרי הם כבנים – הם עדיין בגדר בנים שאינם עם – אבל מנינים והלאה מתחיל להחשב עם. עד כאן הרמז של הציור.

זהר, אתה שרת את "אודה הוי' מאד בפי" בדיסק – תשיר גם כעת.

ג. עשר גימטריאות לחתן ולכלה (433)

יש לי מתנה לחתן – רשמתי פה עשר גימטריאות של שמות החתן והכלה ביחד. בשבת דברנו רק על החתן, אבל כעת צריך לחבר אותם יחד. המספר של דוד-אור ואורה הוא 433. נתחיל מהתחלה, נסביר בקיצור, והחתן יכול לשמור את הדף אחר כך וללמוד עם הכלה:

"תגל" (תלי-גלגל-לב)

המלה הפשוטה שעולה 433 היא המלה תגל – "שוש אשיש בהוי' תגל נפשי באלהי", "הוי' מלך תגל הארץ". "תגל" לשון גילה, אחד מלשונות החתונה. בספר התניא אדמו"ר הזקן אוהב את המלה "תגל", בפרק גל הוא כותב "ותגל נפשו אף גילת ורנן וכו'", ב"חינוך קטן" הוא כותב "ותגל ותשמח בה' עושה" (באגה"ק יא הוא כותב "ויגל בכל עת ושעה").

בקבלה זו מלה מאד חשובה, אחד הסימנים העיקריים, על דרך עש"ן בספר יצירה. עשן ר"ת עולם-שנה-נפש. הרמז המקביל לעשן, חבור עולם-שנה-נפש, הוא המלה תגל: בכל אחד מעולם-שנה-נפש יש מלך (אמרנו שהחתן דומה למלך). המלך בעולם, ביקום, נקרא תלי. יש מי שאומר ש"תלי" הוא שביל החלב בשמים. בכל אופן "תלי" הוא משהו בשמים – שביל של כוכבים – שנקרא תלי. המלך של השנה, הזמן, הוא גלגל. המלך של הנפש הוא לב.

איך זה כתוב בספר יצירה? כתוב שכל אחד הוא מלך, אבל כל מלך במצב אחר. "תלי בעולם כמלך על כסאו", כשהמלך יושב על הכסא לדון ולזון את עמו (כפי שלמדנו במאמרי הרבי הריי"צ בזמן האחרון). "גלגל בשנה כמלך במדינה", כשהמלך מסתובב ורואה מה קורה במדינה שלו. באלול יש "המלך בשדה" – יוצא עוד יותר מאשר "מלך במדינה" (מדינה במובן של עיר גדולה), יוצא למדינה הכוללת שלו (כולל השדות וכו') – זו בחינת זמן, שהרי אלול הוא "תקופת השנה", סיום גלגל השנה. הביטוי "גלגל בשנה כמלך במדינה" הוא בהחלט מקור למשל של מלך בשדה. העיקר הוא נפש האדם, הנפש – "לב בנפש כמלך במלחמה". הלב כל הזמן לוחם על החיות, על ה"רצוא ושוב" של סיבוב הדמים – גם בדם יש סיבוב, כמו גלגל – הדופק לוחם על החיים. כל אחד הוא מלך, אבל כל מלך במצב אחר. אם כן, מלך מושלם צריך את כל המצבים – גם כמלך על כסאו, גם כמלך במדינה וגם כמלך במלחמה. צריך לדעת שכדי לזכות לחיים נצחיים – נצח לשון נצחון – צריך לנצח. העולם הזה הוא כדי לנצח והעולם הבא הוא החיים הנצחיים, תוצאת הנצחון. בכל אופן, זה הסימן בקבלה של תגלתלי-גלגל-לב (תלי גלגל לב = "יאר הוי' פניו אליך ויחנך", הברכה השניה של ברכת כהנים מלשון אור, מתאים לשמות החתן והכלה. במילוי, דוד אור אורה = ד"פ תלי גלגל לב, ודוק) – הרמז הראשון שלכם.

בצירוף אחר יכול להיות גֻלת, גולת הכותרת, ויכול להיות "גֻלֹת" – כפי שכתוב שעכסה בקשה מאביה. הכלה צריכה לבקש לתת לה מים (זה לא מוטל על משפחת החתן – אורה צריכה לבקש מאביה, נריה...). עד כאן הרמז הראשון.

משפחה

יש שלש מלים פשוטות ששוות למספר הזה. הרמז השני – משפחה. סימן שהזיווג שלכם הוא משפחה שלמה. שתהיה לכם גם משפחה גדולה, משפחה מבורכת, עם הרבה בנים ובני בנים ונינים וכו', עד לעם רב שבו יש את ה"הדרת מלך" של החתן-המלך והכלה-המלכה.

זכות

עוד מלה פשוטה שהמספר הזה שוה: זכות. יש לכם זכות להתחתן, זכות שכל אחד מצא את השני. המלה זכות הרבה פעמים הולכת על זכות אבות. שניכם צריכים לחשוב שהזיווג שלכם יעלה הכי יפה, שתמשיכו את ה"זכות אבות" – יש לך זכות אבות, גם אבא וגם אמא, ולאורה יש זכות אבות, גם אבא וגם אמא – ואתם זכות, בזכות האבות אתם קיימים וגם זוכים לזכות בפני עצמכם.

כתובה

המלה השלישית, כוונה כשתתן את הכתובה – המספר שלכם שוה כתובה, התחיבויות החתן לכלה. יש מחלוקת אם כתובה מדאורייתא או מדרבנן, אז הכתובה היא גם כנגד החתן, תורה שבכתב, וגם כנגד הכלה, תורה שבעל פה. על פי פשט כתובה מלשון כתב, "תורה שבכתב", אך יש ריבוי דעות שהכתובה היא מדרבנן.

ס"ת "עבדו את הוי' בשמחה באו לפניו ברננה"

יש פסוק מאד חשוב, פסוק שלם שהמספר שלכם הוא סופי התיבות שלו: "עבדו את הוי' בשמחה באו לפניו ברננה". שזה ילוה אתכם כל החיים, כל החיים לעבוד את ה' בשמחה ולבוא לפניו ברננה.

מספר מגן דוד התשיעי

בסוד חכמת החשבון המספר הזה הוא מספר 'מגן דוד' (יב משולשים עם נקודת הכולל באמצע) – שייך לחתן, שנקרא דוד. 433 הוא מספר מגן דוד התשיעי. אחריו בא ישראל, המספר הבא הוא אסתרזכות, ישראל, אסתר. מבין כל הצורות שלנו, המספרים הצורניים, הצורה הכי מושלמת ומורכבת היא מספרי מגן דוד.

"משך חכמה"

עוד ביטוי שהשמות שלכם שוים אליו – "משך חכמה". בפרק החכמה של ספר איוב – פרק כ"ח, המדבר בשבח החכמה, אומר שהחכמה "מאין תמצא" ושהיא יקרה מכל מה שיש בעולם – כתוב "ומשך חכמה מפנינים", ש"משך חכמה" יותר יקר מפנינים.

"משך חכמה" הוא ביטוי שהיום מכירים אותו כשם של ספר – פירוש על התורה. איזה ספר נוסף כתב אותו מחבר ובשמו הוא מוכר? "אור שמח" (על הרמב"ם). אם כי הוא היה הרב המתנגד של דווינסק, יחד עם הרוגאטשובר, הרב החסיד שם, יש הרבה מה ללמוד ממנו. בשלב מסוים, כשהרוגאטשובר התחיל לפסוק פסקים שהיו נראים משונים בעיני העולם, הרבי מקאפוסט (בעל ה"מגן אבות", נכד הצמח צדק) – שמינה אותו – אמר לחסידים לשאול שאלות בהלכה את ה"אור שמח", הוא רב טוב... טוב גם ללמוד את הספר שלו על התורה, "משך חכמה". אתם שוים "משך חכמה".

מה הפשט של "ומשך חכמה מפנינים"? רוב המפרשים מסבירים ש"משך חכמה" היינו מה שאדם נמשך לחכמה ועושה הרבה השתדלות לזכות לחכמת ה'. מה צריך להשתדל? להיות אין, כי "החכמה מאין תמצא" ופנימיותה בטול. היות שהגימטריא שלכם היא "משך חכמה" סימן שעליכם, שניכם, להמשך אחרי החכמה ולעשות השתדלות להשיג אותה. כתוב שהשתדלות בתורה – ביטוי של הזהר – היא כמו השתדלות לרצות אשה. המלבי"ם מפרש ש"משך חכמה" הוא "המקום שמשם מושכים את החכמה" (ו"הוא עמוק יותר 'מפנינים', שמושכים אותם ממצולות הים"), סוד חכמה סתימאה שבכתר, המקור ממנו נמשכת החכמה.

שני הפירושים האלה הולכים יחד: כשאדם משתדל חזק – יגע בתורה, עוסק בתורה, כמו שכתוב בחסידות – הוא מגיע ל"איה מקום כבודו" של התורה, כח המשכיל שבנפש. מה הסימן שהוא הגיע לשם? שהוא זוכה לנביעת האין סוף. זה הקיום של "פרו ורבו" ברוחניות. כמו שאתם הולכים לקיים כעת "פרו ורבו" בגשמיות צריך גם "פרו ורבו" ברוחניות – חידושי תורה. לכל אחד יש חידושי תורה בכל פרד"ס התורה, כולל הסוד, וחייבים לחדש את כל החידושים לשמם האדם ירד לעולם. עיקר החידושים הוא אחרי שמתחתנים, כי חידושי אמת הם "פרו ורבו" ואי אפשר לקיים זאת כשאתה רווק. כל זה כלול ברמז שאתם יחד "משך חכמה".

ר"ת "גאֻלה תתנו לארץ"

המלה תגל, הגימטריא שלכם, היא ר"ת של עוד ביטוי מאד חשוב שקשור אליכם, קשור לכל אחד שארץ ישראל יקרה בעיניו והוא שואף לשלמות הארץ – "גאֻלה תתנו לארץ". אתם הס"ת של "עבדו את הוי' בשמחה באו לפניו ברננה" (בסוף, תגיעו לבית המקדש) וראשי התיבות של "גאולה תתנו לארץ" (בראש, צריכים לגאול את הארץ). סימן שצריכים להתנחל באיזה מקום חדש – שתגאלו מקום בארץ ישראל.

ההפרש בין אור לשמש

433 הוא גם הפרש בין שתי מלים מאד קשורות – אור ו-שמש. השמש היא מקור האור, וההפרש ביניהם – ההפרש בין מקור האור לבין האור שיוצא מהם – הוא 433. בחסידות מוסבר שאורה – שם הכלה – היא עצם מקור האור. וכך הכלה, אורה, מחזירה את דוד-אור אל מקור האור, אל השמש. יש כאן חזרה של האור (הדבוק במאור, בבחינת אין) להתכלל בעצם המאור (ושם להיות אפס ואפילו פחות מאפס [!] כמבואר במאמר הרבי על פרק ו של המשך "באתי לגני" השייך לשנה זו), כדי שיאיר מהמאור "אור חדש" (שפירושו בחסידות הוא אור ש"חדש מלהיות אור", גילוי של המאור שלא האיר מעולם) ב"דור ישרים יבורך".

אינו-ישנו

אחרון חביב, נחזור לספר יצירה: הביטוי הרווח הוא שה' ברא את העולם יש מאין, וכך הוא בורא את העולם יש מאין בכל רגע. אבל איך זה כתוב בלשון ספר יצירה? "עשה מאינו ישנו". אינו ועוד ישנו שוה 433, השמות שלכם (הערך הממוצע של ארבע המלים "יש מאין" "מאינו ישנו" = דוד אור). אתם אינו-ישנו. קודם אתם אין, "אין מזל לישראל" – בדיוק מה שרוצים לעשות ממך ששמו אותך במעצר בית, שתהיה "אינו", שלא תפריע, לא תסתובב – אבל מ"אינו" אתה הופך להיות "ישנו", בזכות החתונה. מהערב אתה הופך להיות "ישנו", נשוי, מציאות אמתית. הקב"ה הוא גם אינו, האין האמתי, וגם ישנו, היש האמתי, וכשמחברים אותם יחד מקבלים את מספר מגן דוד התשיעי (הגימטריא שלכם).

מהצד השני של הדף יש גימטריאות שלכם במילוי וכו'. אתה מקבל את הדף מתנה.

ד. עשרת הדברות בנישואין

נגנו "שיר השירים".

יום החתונה – היום התורני ה-117

יש קשר מיוחד של החתונה היום לשיר השירים. נקדים שהחתונה יצאה היום בהשגחה פרטית מופלאה ביותר, שלא לפי התכנון של "רבות מחשבות בלב איש", אלא רק "ועצת הוי' היא תקום". איזה יום היום מראש השנה? היום ה-137, קבלה וכו' וכו' – המספר הכי חשוב היום במדע, וחשוב מאד גם בתורה, יום ה-אופן, שם המשפחה של הכלה (שרק היום נשארת עם השם הזה, ובערב כבר הופכת לשחר, "אעירה שחר").

איזה יום היום בספירה התורנית, ספירת העליות (מראשון עד שביעי) שקראנו מבראשית? בקביעות של השנה שלנו תמיד 20 ימים פחות – היום ה-117. 117 הוא מנין פסוקי שיר השירים. 117 הוא ההפרש בין רמח ל-שסה [כתוב על זה ב"שעשועים יום יום" של היום, "חמישי" של יתרו]. 117 הוא גם כפולה של אהבה, ט פעמים אהבה. כל שיר השירים הוא אהבה. בהזמנת החתונה הרבי דייק שראשי התיבות של הפסקאות יהיו אהבה.

כל ענין החתונה הוא אהבה אמתית. גם לגבי הקב"ה, לפני החתונה הרווק עובד את ה' בעיקר מתוך יראה, וגם כאשר הוא עושה תשובה זו תשובה מיראה בה זדונות נעשו רק שגגות, אבל כשהוא מתחתן הוא הופך פנים בפנים – יראה היא בחינת אחור יחסית (אחור ע"ה = יראה) – ואז המדה העיקרית אצלו היא אהבה. אז גם לגבי ה' עבודתו היא באהבה, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא", "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", וגם לגבי אשתו יש "מתקלא", "אשגחן אפין באפין", ותכלית הכל, הסתכלות פנים בפנים (בחינת "עיניך יונים", "אחת היא יונתי תמתי") היא אהבה. כל שיר השירים הוא אהבה, "כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים". וזה הרמז ששיר השירים כולל 9 (3 ברבוע, סוד "קדש קדשים") פעמים אהבה פסוקים.

ניגנו ניגון ההכנה של הרבי הרש"ב.

סוד הנישואין בעשרת הדברות

כפי שאמרנו, תאריך החתונה הוא בהשגחה פרטית גלויה, שה' רצה שהחתונה תהיה דווקא היום – "עצת הוי' היא תקום". הערב, זמן החתונה למעשה, הוא כבר אור ליום ששי, יום הצדיק (בעליה לתורה בשבת החתן קבל "ששי". "ששי" הוא מספר האהבה ה-יה, "שכינה ביניהם"), ובפרשת השבוע קוראים ב"ששי" את עשרת הדברות. אם כן, מאד משמעותי שה' רצה שתתחתנו בחת"ת של עשרת הדברות.

לכן צריך להתבונן – התבוננות כללית, ששייכת בעצם לכל חתן וכלה, ובהשגחה המימוש הוא אצלכם בתאריך הזה – בקשר של עשרת הדברות לחתונה. לכאורה אין בעשרת הדברות את מצות "פרו ורבו", "מצוה רבה" (בלשון חז"ל) שהיא מטרת הנישואין. הקידושין הם מצוה בפני עצמה, אבל התכלית היא "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו וגו'". המצוה להתחתן חשובה כמו כל עשרת הדברות – ואפילו יותר חשובה, שהרי בלעדיה אין עם ישראל, אין את מי לתת את עשרת הדברות – אז למה היא לא נמצאת בעשרת הדברות? צריך לומר שהיא חוט של חסד ששזור בכל עשרת הדברות. בכל אחת מעשרת הדברות יש חוט של חתן וכלה, שייכת לחתן וכלה, לבנין עדי עד.

נאמר בקיצור נמרץ:

"אנכי הוי' אלהיך" – התגלות השותף השלישי ביציאת מצרים של הנישואין

הדבור הראשון הוא "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". ידוע שיש שלשה שותפים באדם – יש אבא ואמא והקב"ה הוא השותף השלישי, הוא נותן את הנשמה. "אנכי" הוא "אנכי מי שאנכי", עצמות האין סוף, שהוא השותף השלישי (אנכי ר"ת אנא נפשי כו', הוא נותן את נפשו, ממנו באה הנשמה כו'). ה' אומר לחתן ולכלה – הדבר הראשון שאתם שומעים תחת החופה – "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". המצב של רווקות הוא ארץ מצרים, הוא תהו, הוא "בית עבדים".

השעבוד במצרים, שעבוד הרווקות, הוא שעבוד של עבדים לעבדים – "בית עבדים". יתכן שאין הרווק מודע לשעבוד זה, שהוא על דרך "הסרת אסתיר", שההסתר עצמו מוסתר (כפירוש הבעל שם טוב). גם כעת, שאתם מתחתנים, אתם משתעבדים אחד לשני – הרי אתם בגימטריא כתובה – אבל השעבוד שלכם עכשיו הוא "עבדי הם" ("ולא עבדים לעבדים"), כל מטרת יציאת מצרים. אם יש "שכינה ביניהם" היא שורה בתוך בן הזוג – כל אחד צריך לראות את השכינה בבן הזוג. כל אחד משועבד לשני – הכתובה משעבדת את הבעל לאשה ויש את שעבוד האשה לבעל כ"עזר כנגדו" – אבל בפנימיות כל אחד משועבד רק לה'. כאשר בני הזוג פנים בפנים, "אשגחן אפין באפין", הם רואים את ה', השותף השלישי, בתוך בן הזוג. זה "השותף השלישי", אך הוא משתקף בפנימיות בן הזוג (והוא על דרך הכתוב השלישי שמכריע ביניהם, והרי כולנו יודעים מי מכריע בסוף – את).

החתן צריך להרגיש ביחס לכלה – את הוצאת אותי מארץ מצרים, מבית עבדים. וגם הכלה צריכה להרגיש ביחס לחתן – אתה גאלת אותי. רק הקב"ה הוא הגואל, אבל זה דרך בן הזוג. כמו שהסברנו הרבה פעמים, כל אחד צריך להרגיש ש'אף אחד אחר חוץ ממך לא היה מסכים להתחתן איתי, לא מגיע לי', ולכן בן הזוג הוא מי שגאל אותי – ה"אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" נמצא בתוך בן/בת הזוג. עד כאן הדבור הראשון.

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – אין בעולם מישהו אחר

את הדבור הראשון והדבור השני שמענו יחד מפי הגבורה. היות שאתה גאלת אותי, אז "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – אף אחד לא היה מוכן להתחתן אתי, ובכלל אין אף אחד בעולם מבחינת יחוד איש ואשה. לאיש אין אף אשה אחרת בעולם, לא קיימת, ובודאי לאשה אין שום איש אחר בעולם, לא קיים בכלל. מה ההבדל בין זה לבין הדבור האחרון – "לא תחמֹד אשת רעך"? שם זו דרגה אחרת, כמו בטול במציאות לעומת בטול היש. בדבור האחרון יש אשה אחרת, יש "אשת רעך", אבל אסור לחמוד אותה. ב"לא יהיה לך" פשוט אין – אין מישהי אחרת ואין מישהו אחר. את זה שמענו ישירות מפי הגבורה.

"לא תשא" – שמירת כבוד בן הזוג (ומדת ההשתוות)

אחר כך "לא תשא את שם הוי' אלהיך לשוא כי לא ינקה הוי' אלהיך את אשר ישא את שמו לשוא". כתוב שכאשר נאמר הדבור הזה כל העולם הזדעזע, מה"לא ינקה" – העונש החמור של הדבור הזה. הדבור הזה מלמד את בני הזוג כמה כל אחד צריך לכבד את השני. יש אהבה ויש כבוד. צריך לכבד אחד את השני ולדאוג שהשם של השני לא יתחלל, לא יתבזה. שם בן הזוג, בת הזוג, הוא קדש. אמרנו שהאלקות מתלבשת בתוך הזוג. אומרים "ברוך שם כבוד" – שם וכבוד הולכים יחד. הדבור הזה בענין נישואין, "שכינה ביניהם", אומר לדאוג לכבוד של בן/בת הזוג.

כל דבר-פסוק אפשר להפוך מרע לטוב לפי תורת הבעל שם טוב, על ידי שקצת משנים אותו. יש ווארט שאמר אחד התלמידים – ווארט יפה, שמוצא חן בעיני – על "ונקה לא ינקה". אמרנו שהחתונה היא מעבר מתשובה מיראה לתשובה מאהבה. בהמשך ל-יג מדות הרחמים כתוב "ונקה לא ינקה". ב-ט מדות הרחמים שבפרשת שלח גם "לא ינקה" נכלל במנין מדות הרחמים (כמו שאומרים ומכוונים ב"תשליך"). איך "לא ינקה", שחז"ל אומרים שמי שלא שב ה' לא מנקה לו, הוא ממדות הרחמים? הווארט שאם אדם עושה תשובה מאהבה הזדונות נעשות כזכויות ממש, ואז מבקשים מה' לא לנקות אותן. כשאני עושה תשובה מיראה אני מבקש "ונקה", שה' ינקה אותי מהשגגות, אבל אם אני זוכה לתשובה מאהבה אני מבקש "לא ינקה", לא לנקות-לבטל את הזדונות שנעשו זכויות. זה ווארט יפה של אחד החבר'ה שלנו.

דרשנו באריכות ב-יג מדות הרחמים את מה שכתוב "'ונקה' לשבים" ואמרנו שאפשר לקרוא "'ונקה' לשוים" – שאדם שב עד שכל ישראל שוים ועד שמקיים "שויתי הוי' לנגדי תמיד". מה גרוע בלשאת את שם ה' לשוא? שהוא מזכיר את שם ה' סתם, בחנם. הוא מבזה את שם ה', כמו שאמרנו שהמצוה הזו היא לשמור על הכבוד. אבל אם "שויתי הוי' לנגדי תמיד", אם הכל שוה – כמו שלמדנו גם בשבת – אין שום שוא, הכל שוה, הכל הוא ה' (אם אני מחליף את ה-א של שוא ב-ה מקבלים אותיות שוה). אפילו אם אני אומר על עץ שהוא עץ, אם הכל שוה אין שוא, הכל חשוב, הכל זה ה'. לכן "לא ינקה" יתפרש גם כאן כתשובה מאהבה עד ל"שויתי הוי' לנגדי תמיד" ואז הכל שוה לטובה.

גם ביחסים בין האיש והאשה צריך לשאוף להגיע למצב שהכל שוה, הכל לטובה. לפעמים אדם מקפיד על אשתו או שהאשה מקפידה על בעלה – אז הם לא הגיעו למעלה שהכל שוה לטובה, כל מה שהוא יעשה שוה. גם כמו שמשתמשים היום במלה 'שוה' ('זה היה שוה') – כמשהו טוב וחשוב. איך שבן הזוג לא מתנהג – הכל שוה לטובה. אז ממילא אין שוא, הכל אהבה פשוטה, אהבה שאינה תלויה בדבר.

עד כאן אמרתי כמה רעיונות, מה שבא לראש, אבל העיקר מה שאמרנו בהתחלה – שהדבור הזה הוא לשמור על השם הטוב של הזולת. אפילו על פי פשט, המצוה של הבעל לשמור על אשתו היא גם לשמור על השם הטוב שלה. הוספנו לכך שהמדרגה הכי גבוהה שכל מה שעושים הוא טוב, שום דבר הוא לא שוא, הכל שוה.

שבת – סוד החיבור

הדבור הרביעי הוא מצות שבת, אותו קל לקשור לנישואין: כתוב שעיקר החיבור של החתן והכלה הוא בשבת. גם כשיש חיבור בימות החול (כמו שיש תורה מיוחדת בלקו"מ) הוא צריך להיות חדור משבת. כל יחוד החתן והכלה, בגשמיות וכל שכן ברוחניות, הוא להשרות את השבת (וכמבואר בכתבי האריז"ל ששבת הוא בעיקר סוד יה, שכינה ביניהם). כתוב שתלמיד חכם הוא שבת כל השבוע. אם אדם קשור לשבת הוא ממשיך נשמה גבוהה, נשמה יתרה, לתוך הילדים.

כיבוד הורים – המשכת דרכם בנישואין

משבת מגיעים לכיבוד הורים. שאלנו בהתחלה איפה יש "פרו ורבו" בעשרת הדברות, ואפשר היה לומר שבתוך כיבוד הורים – ה"פרו ורבו" שלהם הוא אני, ויש לי מצוה לכבד אותם. אבל אפשר להגיד יותר – כיבוד הורים הוא שאני מתחתן, הולך בדרך ההורים ומתחתן. אין נחת להורים יותר מחתונת הילדים – היום חתונה ראשונה בשני הצדדים – וכיבוד ההורים הכי גדול הוא שאתם בונים בית נאמן ביחד. כיבוד ההורים הוא שאתה הולך בדרכם בנקודה הכי פנימית, במה שהולידו אותך – שאתה ממשיך את הדורות. הווארט הזה מאד מתאים לדעת האברבנאל במצות כיבוד הורים, שענינה הוא המשך הדורות, המשך מסורת התורה מאב לבן.

"לא תרצח" – שמירת הברית וזהירות מהלבנת פנים – ו"לא תנאף"

את "לא תרצח" דרשו בפירוש על שמירת הברית בזהר, ו"לא תנאף" עוד יותר פשוט. חוץ מדרשת "לא תרצח" על שמירת הברית, לפי חז"ל בגמרא "לא תרצח" כולל זהירות מהלבנת פני חברו. "לא תרצח" כולל הלבנת פנים וכולל פגם הברית. צריך להזהר מאד לא להלבין [לא לעשות חתונה בשלג...].

"לא תגנֹב" – זהירות מאונאת אשתו

איך מפרשים את "לא תגנֹב" בנישואין? גנבה כוללת גנבת דעת ואונאה. מצוה על כל חתן – רציתי שנקרא יחד, אבל אין זמן – ללמוד את איסור אונאת אשתו בשו"ע אדה"ז. ידוע שכל חתן צריך לקרוא ביום החתונה את פרק כ"ה בתניא – תיכף אתן לך לקרוא בתניא שקבלתי מהרבי – ולאדמו"ר הזקן יש גם חבור נוסף, השו"ע שלו. ראוי ללמוד ביום החתונה – וגם לחזור כל יום בהמשך חיי הנישואין – את איסור אונאת אשתו בחו"מ בשו"ע אדה"ז. איסור הכי חמור להונות את אשתו – לא הלבנת פנים, אלא לצער אותה ולגרום לה לבכות ח"ו (שטבעה רך) – ומי שאומר זאת הכי חזק הוא אדמו"ר הזקן בהלכה האחרונה בהלכות אונאה בחו"מ שלו.

"לא תענה ברעך עד שקר" – לא לשקר בקשר – ו"לא תחמֹד"

מה לגבי "לא תענה ברעך עד שקר"? גם – לא לשקר בברית, לא לחשוב על משהו אחר. לא להעיד שקר בקשר.

"לא תחמוד אשת רעך" פשוט, כמו שאמרנו קודם. זה בקיצור, אפשר כמובן לפתח כל אחד ואחד, איך לחבר ולתת משמעות של נישואין, של הקמת בית נאמן בישראל, בכל אחד מעשרת הדברות. שייך במיוחד לכם שאתם מתחתנים ביום שקוראים עשרת הדברות. חז"ל אמרו "'ביום חתונתו' זה מתן תורה", ובפועל ממש היום של מתן תורה בתורה הוא הערב, יום החתונה שלכם.

ניגנו ניגון שאחרי מאמר ורקדו "אשר ברא" בשני הניגונים.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com