חיפוש בתוכן האתר

שלשת עמודי הבית - אור לכ"ו טבת ע"ו – מגדל העמק הדפסה דוא

בע"ה

אור לכ"ו טבת ע"ו – מגדל העמק

שלשת עמודי הבית

ווארט מרדכי-דב שי' ריבר ופרומה תחי' פבזנר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בית של תורה – "אילת אהבים ויעלת חן"

לחיים לחיים, מזל טוב לכולם. החתן חזר מאמר של הרבי ד"ה "הבאים ישרש יעקב", ההפטרה של פרשת שמות. ואכן ה'לחיים', ההחלטה להקים בית נאמן בישראל, בית חב"ד, בית משיח, בית של הרבי, היתה בפרשת שמות. ההפטרה הזו, שמתחילה "הבאים ישרש יעקב", מיוחדת בכך שהיא לוקחת את המלה החמישית של החומש, של פרשת שמות – "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" – ופותחת באותה מלה ממש, "הבאים", "הבאים ישרש יעקב".

המאמר מדבר על מעלת התורה, "אורייתא מחכמה נפקת", החכמה של הקב"ה ומה שהקב"ה "אסתכל באורייתא וברא עלמא" – כל מה שנברא הוא על פי תורה. לכן הרבי אומר, בשיחה הראשונה בלקו"ש, ששום דבר בעולם לא יכול להתנגד לתורה – הכל נברא על פי תורה, התורה היא בעל הבית והתורה היא תורת חסד. ממילא החתן והכלה רק צריכים לקבל החלטה נחושה להקים בית נאמן על פי תורה, תורת הנגלה ותורת החסידות. קשור לבעל ההילולא של אתמול, שגדול גם בנגלה וגם בנסתר, גם השו"ע שלו וגם ספר התניא שלו. וגם מצוות מעשיות – הכל מתחיל מהתורה, והתכלית של הכל לקיים את רצון ה' בפועל ממש. אז מתגלה שרש הנשמה של היהודי, היחידה שבנפש, עצם הנשמה, עצם הנשמה כפי שהיא מושרשת בעצמות ה' יתברך, כידוע הדרגות בזה במאמרים של הרבי. הגילוי הזה הוא ביאת משיח.

אם נקח את המלה "הבאים" ונעשה ממנה צירוף אותיות נקבל את המלה אהבים – "אילת אהבים ויעלת חן", פסוק שנאמר על התורה הקדושה. שמענו כעת מהמחותן שיש לחתן השתוקקות ומשיכה אמתית לתורה. גם נציין משהו מאד מענין, שהמכתב שהחתן והכלה קבלו מהרבי לפני ה'לחיים', שבוע שעבר, הוא מכתב שמדבר על הקמת בית של תורה, עם דגש על המלה תורה. להקים בית – מוסד, ישיבה – של תורה. אז גם נאמר גימטריא. הגימטריא של החתן והכלה יחד – מרדכי-דב פרומה – שוה בדיוק תורה. לא יכול להיות משהו יותר מתאים שקבלו מכתב מהרבי עם דגש על המלה תורה. קשור גם למאמר הזה שחזר החתן. על התורה נאמר "אילת אהבים ויעלת חן". הרמז הוא שהמלה אהבים – אותיות הבאים – עולה חן. אם כתוב בתורה "הבאים" ובנביא "הבאים" יחד זה "חן חן" – "תשואות חן חן לה". לכן כתוב "אילת אהבים ויעלת חן", פסוק של אהבה ומשיכה עצמית לתורתנו הקדושה, "באהבתה תשגה תמיד", כסיום הפסוק.

שוב, שברכת הרבי תתקיים, שיהיה בית של תורה – תורת הנגלה והעיקר תורת החסידות, שעל ידי הפצתה יבוא משיח צדקנו בחסד וברחמים.

שלשת העמודים בגימטרית החתן והכלה: תורה, "רצוא ושוב", גמילות חסדים

נחזור לגימטריא של החתן והכלה יחד, מרדכי-דב פרומה שעולה תורה. ידוע ש"על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים". כל בית צריך להיות כמו שהרבי מדבר על בית כנסת ובית מדרש, שצריך להיות בית שמגדלים בו גם תורה וגם תפלה וגם גמילות חסידות. לכן גם שמו כאן מטבעות לצדקה, התפללנו יחד – החזן עבר לפני התיבה – ומדברים תורה. תמיד צריכים לחבר יחד את שלשת העמודים. גמילות חסדים כוללת כל המצוות המעשיות – גומלים חסד גם עם ה', בכל המצוות, וכמובן שמצוות בין אדם לחברו הן גמילות חסד, "ואהבת לרעך כמוך" ואדמו"ר הזקן, בעל ההילולא של כ"ד טבת, מוסיף "ממש".

גם בזה יש גימטריא מאד יפה, ש-תורה ו-גמילות חסדים שוים בדיוק אותו מספר – 611 (13 פעמים 47, אהבה פעמים בטול, כמבואר במ"א). כלומר, תורה שוה גמילות חסדים, הכל מתחיל בתורה (חכמה), "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", והכל נגמר תכל'ס בפועל בקיום מצוות המלך (מלכות), כשמקיימים מצוה ממליכים את ה' עלינו בפועל, והנה תורה שוה גמילות חסדים. כלומר, מרדכי-דב פרומה שוה (גם) גמילות חסדים. שתמיד יגמלו חסד זע"ז ועם כל עם ישראל ועם הקב"ה.

מה לגבי עבודה באמצע? אם תורה שוה גמילות חסדים צריך להיות גם משהו שהוא עמוד התפלה באותו מספר, מרדכי-דב פרומה. ככה באמת כתוב בחסידות, מובא גם בהרבה מאמרים של הרבי, שעיקר עמוד העבודה הוא סוד "רצוא ושוב" – "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". והנה הביטוי הזה "רצוא ושוב" – שכל מה שעושים צריך להיות ב"רצוא ושוב", "אם רץ לבך שוב", מתי הלב רץ? בתפלה ועבודה, ומתוך הרצוא צריך לשוב, כשמגיעים לשיא של התפלה המענה שמקבלים מלמעלה הוא "שוב לאחד" (כגרסת התקו"ז המובאת בתניא) – שוה אותו מספר.

אם כן, יש פה שלשה דברים שעולים 611, תורה בגימטריא "רצוא ושוב", שזה עמוד העבודה, עבודה זה חיוּת, "והחיות רצוא ושבו" ובגימטריא גמילות חסדים. הכל דברים שעליהם העולם עומד ושוים אותו דבר, שמות החתן והכלה. כל זה בכללות.

ימי האתהפכא בין חנוכה לפורים

לגבי תורה-עבודה-גמ"ח יש כמה פירושים בחסידות איך הם מקבילים לתיקון שלשת העולמות התחתונים בי"ע. "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" – כל מה שה' עשה, "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו", אז צריך לתקן את המציאות של היש הנפרד. כמו ששמענו במאמר, צריך להפוך חשך לאור – "לאהפכא חשוכא לנהורא" – בזמן הגלות, שהחשך יכסה ארץ וערפל לאומים, בסוף הגלות, דווקא אז זמן העבודה להפוך את החשך לאור. המשך אותו מאמר חז"ל להפוך את החשך הוא "וטעמין מרירו למיתקא".  מתי יש טעם מר? זה הטעם המר של הגלות, וצריך להפוך אותו למתוק.

אנחנו בין חנוכה לפורים. כתוב בחסידות במאמרים של פורים שהפיכת החשך לאור היא בחנוכה (בנרות חנוכה, "מוסיף והולך ואור") ו"טעמין מרירו למיתקא" במשתה פורים ("ויין למרי נפש"). מה ההבדל ביניהם? כתוב בחסידות שלהפוך חשך לאור היינו להפוך את קליפת נגה (בסוד "העם ההֹלכים בחשך ראו אור גדול, יֹשבי בארץ צלמות אור נגה עליהם") ואילו מר היינו ג"ק הטמאות לגמרי, שיותר קשה להפוך – אבל גם אותו צריכים להפוך למתוק. צריכים את שתי הבחינות, קודם להפוך את החשך לאור ואז את המר למתוק.

זו התקופה שלנו כעת, תקופת האתהכפא. יש יתרון האור מן החשך, "העם ההלכים בחשך ראו אור גדול" (לא סתם אור אלא "אור גדול", מכח החשך), "ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים", מלך המשיח, שיהפוך את כל החשך של העולם לאור ואת כל המר של העולם למתוק. זה קורה בתקופה הזו, בין חנוכה לפורים. קוראים לימים האלה שובבי"ם, "שובו בנים שובבים", משמות עד משפטים, ובשנה מעוברת גם תרומה-תצוה. תקופה של תשובה בדרגה הכי גבוהה של אתהפכא.

פרומה: תיקון עולם העשיה

רצינו להסביר כאן את השמות בפרטיות – לחתן יש שני שמות ולכלה שם אחד. נתחיל מהכלה: פרומה זה יראת-שמים באידיש, לשון פרומקייט – "אשה יראת הוי' היא תתהלל", שמדקדקת במצוות.

בחסידות, במיוחד אצל אדמו"ר האמצעי, יש שלש מדרגות של תמימות, גם בהמשך תרע"ב הרבי הרש"ב מאריך בזה על פי המובא בדרך חיים. יש תמימות ברצון, תמימות בלב ותמימות במעשה. ב"היום יום" בעשי"ת, על הפסוק "תמים תהיה עם הוי' אלהיך" הוא אומר שעיקר התמימות ששייכת לתשובה – לעשרת ימי תשובה, לפי הרמז המפורסם של רבי זושא ש-תשובה ר"ת "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", "שויתי הוי' לנגדי תמיד", "ואהבת לרעך כמוך", "בכל דרכיך דעהו", "הצנע לכת עם הוי' אלהיך" – כתוב שעיקר התמימות היא בלב (ערענסקייט). אבל גם בדרך חיים וגם בע"ב מוסבר שהתכלית של מדת התמימות, היא דווקא התמימות במעשה.

התמימות במעשה נקראת פרומקייט. אצל אדמו"ר האמצעי, בקונטרס ההתפעלות, הביטוי לזה הוא "פרומקייט טבעית". לכל יהודי (אך במיוחד הדבר מתגלה אצל יהודים פשוטים, הקשורים לפשיטות העצמות) יש פרומקייט טבעית, וזה התיקון של חלק המוטבע שבנפש, התיקון של עולם העשיה, כך הוא כותב בפירוש. היינו התכלית של "כל הנקרא בשמי ולכבודי..." – "אף עשיתיו".

כמו שאמרנו קודם, התכלית היא להגיע מהתורה (חכמה) ל"המעשה הוא העיקר", למצוות (מלכות), ואז מתגלה שרש הנשמה. המעשה שהוא העיקר צריך להיות תמים. מה זה תמים במעשה? על פי פשט, שמקיים קלה כחמורה את כל השו"ע כפשוטו, יהודי חרדי באמת לדבר ה'. להיות חרדי באמת צריך להיות גם שמח, "עבדו את הוי' בשמחה" – כתוב שכל המצוות הן בשביל שמחה של מצוה. השמחה הכי גדולה היא של קיום מצות הקמת בית נאמן בישראל, שמחת חתן וכלה. שוב, הכלה היא על שם תיקון עולם המעשה, עולם העשיה. "המעשה הוא העיקר", תיקון כל המעשים, כל המנהגים, כל מנהגי חב"ד – זה תלוי באשה, מה שהיא במטבח, בחינוך הילדים, בטהרת המשפחה. זה פרומה.

זוג פורימי

מה לגבי מרדכי-דב? יש פה שני שמות. קודם כל נאמר שני רמזים יפים. בכתבי האריז"ל כתוב שמרדכי הוא לא רק שם של צדיק גדול ("מרדכי בדורו כמשה בדורו" – הרבי מזדהה מאד עם דמותו של מרדכי כנודע), אלא שאכן אותו צדיק – מרדכי היהודי – הוא שם של פרצוף שלם בעולם האצילות, פרצוף מאד מיוחד, שמקביל לפרצוף יעקב. נאמר את זה באותיות של קבלה בקיצור: כשיסוד אבא – בעצם נשמת משה רבינו – עובר ומתלבש בפרצוף ז"א, המדות, ועובר את המסך בין הלב לאברים היותר תחתונים בגוף, ששם החסדים מתגלים, דהיינו כאשר יסוד אבא בוקע את יסוד אמא בלב ז"א אז מהארת יסוד אבא יוצאת הארה כלפי הפנים של ז"א, ומהאור הזה נעשה פרצוף שלם שנקרא יעקב. לז"א עצמו קוראים ישראל, אבל ההארה מיסוד אבא אחרי שעובר את יסוד אמא נקראת יעקב. אבל בסוף הגלות, בימי מרדכי ואסתר, קורה משהו מיוחד.

קודם הזכרנו פורים, והיה ברור שזה קשור לחתן ולכלה. הרי מרדכי הוא הגבור של פורים, מרדכי היהודי, וגם פרומה לשון פורים, במיוחד הכינוי פרומי שהוא אותיות פורים ממש. אז יש כאן, בשמות החתן והכלה, לא רק הפיכת החשך לאור אלא גם הפיכת המר למתוק. מה דב קשור לפורים? זה בגלות פרס, והדב הוא מלכות פרס בחזון שראה דניאל. אם כן, מרדכי ודב הולכים יחד ומתחברים עם פרומה, שהיא פורים. הכל רמז יפה מאד של פורים. וראוי לציין שיום ההולדת של החתן הוא תענית אסתר, ערב פורים, שלכן נתנו לו את השם מרדכי.

פרצוף מרדכי – תיקון עולם הבריאה

נחזור להסבר של סוד מרדכי על פי האריז"ל. פורים היה בסוף גלות בבל. היא עברה לגלות פרס, ואז, בסוף השבעים שנה, היה הנס והספור של מגלת אסתר. מה קרה אז? דבר שדומה למה שקורה בראש השנה – כך כותב האריז"ל – דורמיטא דז"א, תרדמה של ז"א. בדורמיטא המוחין של אבא ואמא שבאים לתוך ז"א מסתלקים ממנו, עולים למקורם כמו בתרדמה, ואז המוחין נמשכים ישירות לתוך המלכות. בימים כסדרם המלכות מקבלת את המוחין, את האור והחיים שלה, דרך ז"א, אבל בדורמיטא דז"א המוחין מסתלקים מז"א והאור נמשך ישירות לתוך המלכות. אז אותה תופעה גופא, שהארת יסוד אבא יוצאת מז"א ונבנה ממנה פרצוף יעקב, כך קורה בסוף הגלות – שייך גם לנו היום, הדור האחרון לגלות ותיכף ומיד ממש הדור הראשון לגאולה, כפי שהרבי הבטיח – יסוד אבא נכנס ישירות בתוך פרצוף הנוקבא, פרצוף המלכות, וגם שם יוצאת הארה ממנו, כמו ההארה שבז"א נבנה ממנה פרצוף יעקב, וגם ממנה נעשה פרצוף שנקרא מרדכי (שעולה בגימטריא לאה רחל, שתי נשות יעקב).

אם כן, כעת הסברנו את המשמעות של השם מרדכי לפי קבלה – הארת יסוד אבא שיוצאת מהמלכות, שממנה נבנה פרצוף מרדכי. ואז (בימי הפורים, בכל שנה ושנה) מרדכי מאיר, עובר את המסך בין אצילות לבריאה, ומתקן את עולם הבריאה. עולם הבריאה הוא עולם השכל, השכל של התורה. אם כן, מרדכי מתחיל מאצילות, מקום האחדות, ומשם עובר את המסך – חידוש מופלא, כפי שמסביר האריז"ל – ומגיע לעולם הבריאה ומתקן אותה.

נחבר מרדכי ועוד מלכות. כמו שיעקב יוצא מישראל, פרצוף יעקב יוצא מז"א, בדיוק כך מרדכי הוא הארת יסוד אבא שיוצא מהמלכות. מרדכי יוצא מהמלכות וממשיך למטה לעולם הבריאה. כמה שוה מרדכי ועוד מלכות? המספר הכי אהוב אצל חסידי חב"ד, 770, בית משיח. זו כבר סגולה, שמרדכי קשור למלכות – מלכות היא התכלית – וכשמרדכי יוצא מהמלכות וממשיך את המלכות למטה זה 770, בית משיח.

עוד משהו לגבי פרומה. אם החתן הוא מרדכי, על שם מרדכי היהודי, מן הראוי שלכלה תהיה זיקה, כפי שהדבר משתקף בשמה, לאסתר המלכה (בנוסף לכך שפרומה לשון פורים). כמה שוה פרומה? 331. כמה שוה אסתר? 661. נמצא שפרומה היא הנקודה האמצעית של אסתר. לכל מספר לא-זוגי יש נקודה אמצעית, והנקודה האמצעית של אסתר, 661, היא פרומה, 331. אז יש לנו כאן גם פרומה, לשון פורים, וגם רמז לאסתר המלכה (מלכה היינו שם האמא של הכלה). זו הכנה מאד טובה לפורים. בע"ה החתונה תהיה בשבוע שאחרי פורים, המשך לפורים. בעזה"י כולנו נשמח בשמחת החתן והכלה בהמשך לחג פורים.

דב – תיקון עולם היצירה

מה לגבי דב? דב זה שם של חיה. כתוב שכל החיות – פסוק שהזכרנו קודם לגבי עבודה – הן בסוד "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". באיזה עולם זה? עולם היצירה. כל מה שעם ישראל נתברכו בחיות, לא רק חיות טהורות אלא גם חיות טמאות (רוב החיות של ברכת השבטים הן חיות טמאות). האריה הוא מלך החיות, והוא חיה טמאה בעולם הזה, אבל למעלה, בקדושה, הוא המקור של כל החיות, גם הדב. כל הבהמות הן מ"פני שור מהשמאל" וכל החיות הן מ"פני אריה אל הימין". כתוב ש"פני האריה אל הימין" ו"פני שור מהשמאל" – "אל" שייך גם לשם א-ל, "חסד אל כל היום", שייך לצד הימין והחסד.

אם כן, כל החיות בכלל, החיוּת, שייכות לעולם היצירה בכלל, והחיות דווקא לחסד של עולם היצירה, גם האריה וגם הדב. יש הרבה דברים מיוחדים בדב, היו הרבה שיעורים על דב, והשייך לעניננו הוא "וימינו תחבקני" – דב, מרב אהבה, מחבק מאד חזק (חֹזק חבוק הדב רמוז בפסוק הנ"ל של כללות החיות – "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק"). שוב, הדב לעניננו הוא התיקון של עולם היצירה.

סיכום

אם מפרשים לפי הסדר "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" כנגד בריאה-יצירה-עשיה (זה אחד הפירושים בחסידות) – התורה היא תיקון עולם הבריאה, זה מרדכי; העבודה תיקון עולם היצירה, זה דב; ועיקר הפשט כאן, "אף עשיתיו", תיקון עולם העשיה בגמ"ח שהיא פרומה, פורים, 'פרומקייט טבעית' בלשון אדמו"ר האמצעי. הכל שייך לגימטריא שלהם – תורה בגימטריא "רצוא ושוב" בגימטריא גמילות חסדים בגימטריא מרדכי-דב פרומה.

אז נברך את החתן והכלה שיזכו להקים בית נאמן בישראל, בית של אהבה ואחוה ושלום ורעות, כמו שאומרים בברכה האחרונה של השבע ברכות, הברכה שכנגד המלכות, הברכה של הגילוי לעתיד לבוא – "משמח חתן עם הכלה". בברכה הששית השמחה באה מהחתן לכלה, "משמח חתן וכלה"" שזה כאשר יסוד אבא מתלבש ביסוד ז"א. בברכה השביעית כתוב "משמח חתן עם הכלה", וההסבר בחסידות שזה לעתיד לבוא, כאשר "נקבה תסובב גבר" והשמחה תבוא מהכלה לחתן. זה כאשר יסוד אבא יאיר ויתלבש ישירות בתוך המלכות, ומשם נמשכת הארת מרדכי, הנס של פורים.

"אהבה ואחוה שלום ורעות"

שוב, בברכה האחרונה של השבע ברכות אומרים ארבעה לשונות (אחרי "גילה רנה דיצה וחדוה") "אהבה ואחוה שלום ורעות" – נברך אתת החתן והכלה בכל הברכות האלה. כתוב ש"אהבה" היא חסד אבל כולל גם גבורה, כי בשניהם יש אהבה – אהבה כמים ואהבה כאש; "אחוה" היא נצח והוד, סוד הערבות שנקראו אחוונא (אהבה טבעית של אח ואחות, כנגד המוטבע שבנפש, נצח והוד); "שלום" זה יסוד ("תמורת שלום מלחמה" ביסוד, בספר יצירה, והיינו בסוד "עזר כנגדו" – "זכה 'עזר', לא זכה 'כנגדו', להלחם בו"); ו"רעות" היא התפארת. עד התפארת מתלבשים ה"תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" – גם אבא וגם אמא, עד שם מגיעים גם יסוד אבא וגם יסוד אמא, שם הרעות (ושם אומר החתן לכלה "פתחי לי [אחתי] רעיתי וגו'", כמבואר בחסידות). אם כן, "אהבה ואחוה שלום ורעות" כולל את כל הו"ק.

יש בזה גם הרבה מאד גימטריאות יפהפהיות (ביניהן: המספרים של אהבה אחוה שלום רעות עולים – 13, 20, 376, 676. כאשר נבנה מזה סדרה יבוא רק מספר אחד חיובי אחרי רעות, 676 – 515 שעולה תפלה. כתוב בחסידות שתפלה היא לשון חיבור וזיווג. על פי פשט, צריך הרבה תפלה מקרב איש כדי לזכות לאהבה ואחוה ושלום ורעות. כל חמשת המספרים משלימים ל-1600, 40 בריבוע, בגימטריא "ומספר את רבע ישראל", סוד 40 הימים של יצירת הולד – שלזוג שלנו יהיו הרבה ילדים חסידים!).

שהחתן והכלה יזכו להכל, "אהבה ואחוה שלום ורעות", ונזכה לחתונה הגדולה של הקב"ה וכנסת ישראל, תיכף ומיד ממש בביאת המשיח שיבוא ויגאלנו עכשיו. לחיים לחיים, מזל טוב.

 

 

 

 

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com