חיפוש בתוכן האתר

בנין פרצוף רחל - אור לאדר"ח חשון ע"ו – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

אור לאדר"ח חשון ע"ו – כפ"ח

בנין פרצוף רחל

כנס יסוד נשות דרך חיים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. שרה-רחל-חנה – בטחון-סעד-חינוך

ערב טוב וחדש טוב לכולן, שיהיה חדש שמח (כולל השמחה של "ישמח צדיק כי חזה נקם וגו'"). בחדש שאחרי החגים אומרים "ויעקב הלך לדרכו" (דרך חזרתו, יחד עם כל בני משפחתו, לארץ ישראל, להקים את עם ישראל בארצו) – שיהיה חדש של הרבה פעילות ברוכה בשטח.

כינוסי הקהל לנשים

רציתי הערב לדבר על פעילות ובהקשר לרעיון שכתוב במכתב שחולק. השנה היא שנת הקהל – כך הרבי הדגיש, שכל השנה הזאת תהיה בסימן של הקהל. לכן מאד טוב שהתחילו את השנה עם כינוס, ב"ה, כן תרבינה – הרבה נשים שתצטרפנה, תתהלבנה, תדבקנה מהרעיון שבאמת אפשר לעשות כאן שינוי בארץ ישראל ולהגיע למנהיגות אמיתית על פי תורה.

אם כן, צריך לחשוב – דבר ראשון – כל הנשים פה, איך עושים במשך השנה כמה שיותר כנסים של הקהל. לא צריך דברים מאד גדולים – כמו שהיה בח"י אלול – אבל צריך במשך השנה הרבה דברים יותר צנועים, שלא צריך להשקיע בהם בהשקעות מרובות של להביא אנשים מפורסמים וזמרים וכו'. יש לנו ב"ה מספיק כחות וכשרונות כאן – אני רואה פה גיטרה... – שיהיה שמח. בכל הקהל צריך שיהיה שמח, לשיר ולרקוד, העיקר להלהיב את הצבור, את קהל הנשים, עם דיבורים חמים היוצאים מן הלב ומעוררים לעשיה בפועל.

אם עושים כנסים של הקהל כדאי גם לגוון זאת במקומות שונים בארץ. כל פעם לבחור מקום ולנסות להביא הרבה נפשות חדשות לשמוע, להתלהב ולשיר ביחד, ולרצות – "אין דבר העומד בפני הרצון". אם יש רצון אפשר לעשות שינוי בפועל.

בנין פרצוף רחל – פעילות בכח הדבור הנשי

בהשגחה פרטית, התניא של היום – ל' תשרי, שהוא אדר"ח חשון – מסביר שהמלכות היא עולם הדיבור. המלכות, האשה, היא דבור. הכח של האשה הוא הדבור. עם הדבור שלה היא בונה את המלכות. כאן, בסוף המכתב שלנו שחולק, מופיע הביטוי "בנין פרצוף רחל". רחל היא המלכות והיא הדבור, כנסת ישראל. אנחנו יודעים שתשעה קבין של דבור נתנו לנשים, אז יש הרבה כח אצל האשה לבנות את המלכות – זה כח הדבור שלה, עלמא דאתגליא, שדברים יתגלו "באופן המתקבל" (= משיח משיח, גם לשון שיחה כנודע) בלשון הרבי.

שוב, הזכרנו עכשיו את הביטוי "בנין פרצוף רחל" – שזו המגמה של כל התנועה הזו, דרך חיים, לבנות את פרצוף רחל. הגימטריא בסוף, סיום המכתב – שכדאי לקרוא אותו בעיון, יש פה הרבה חומר ללמוד בעיון – שבנין פרצוף רחל הוא התפקיד גם של האיש וגם של האשה, רק שלכל אחד יש את הגוון שלו. האיש – איהו בנצח, האשה – איהי בהוד. האיש – איהו אמת, האשה – איהי אמונה. והכל יחד שוה "בנין פרצוף רחל", שככה בונים את המלכות.

שרה-רחל-חנה – הנשים שנפקדו בראש השנה (בשורת הפקידה-הגאולה)

נמשיך זאת עם עוד רמז שכתוב אצלנו במקומות אחרים, אך לא מופיע כאן: בדיוק אותו ביטוי – בנין פרצוף רחל, שעולה המלה האחרונה של מעשה בראשית, תכלית מעשה בראשית, "לעשות"-לתקן, ה' ברא את העולם "לתקן עולם במלכות ש-די" – שוה א-ל פעמים הוי', כפל שני שמות קדושים, "אל הוי' ויאר לנו". חוץ מזה, שעולה "לעשות" וזו תכלית בריאת העולם, המספר הזה עולה שמות של שלש נשים שאנחנו מזכירים בראש השנה – שלש העקרות שנפקדו בראש השנה.

העקרה שנפקדת היא סמל בכלל של עם ישראל. אנחנו מתכננים ללדת את מלך המשיח, ובינתים לא ילדנו – כמו מי שעתידה להיות האם אבל בינתים היא עקרה. היום בו זוכים להפקד, שה' זוכר אותנו לטובה להפקד, הוא ראש השנה. שלש הנשים הן שרה, רחל וחנה. על שרה קוראים בקריאת התורה ביום הראשון של ר"ה (שפותחת "והוי' פקד את שרה כאשר אמר ויעש הוי' לשרה כאשר דבר"), על חנה קוראים בהפטרה ביום הראשון ועל רחל בהפטרת היום השני של ראש השנה – את כולן זוכרים בראש השנה. גם החשבון שלהן יוצא בדיוק אותו הדבר. כלומר, בנין-פרצוף בעצם שוה שרה-חנה וממילא בנין פרצוף רחל שוה שרה רחל חנה. זו גימטריא מאד יפה. רצינו לדבר על המיוחד של כל אחת משלש הנשים הללו.

קודם כל, יש רמז מאד יפה שראשי התיבות – לפי הסדר הכרונולוגי שלהן (ועם ש שמאלית, כמו שׂרה) – כותב שם של עוד אשה דגולה, שרח (הרבה פעמים בחז"ל ה ו-ח מתחלפות, כלומר ששרח קשורה בפרט לשרה). שרח בת אשר חיה חיים נצחיים והיא בשרה ליעקב אבינו ש"עוד יוסף חי". כלומר, יש לה כח לבשר את הגאולה. יש שני מבשרים – אליהו הנביא ושרח בת אשר. שוב, שרח ר"ת של שלש הנשים שנפקדו בראש השנה שרה-רחל-חנה. הכל בנין פרצוף רחל (בנין המלכות, כללות כוונת ראש השנה), אבל בכל אופן יש כאן שלש נשים – מתחיל בשרה, אחר כך רחל, ונגמר בחנה. בכל אשה כאן אפשר למצוא דגש אחר, דגש מיוחד שנוגע מאד לעניננו כאן הערב:

שרה: "גרש את האמה הזאת ואת בנה" – דאגה לבטחון וירושת הארץ

על שרה אנו יודעים שה' אמר לאברהם אבינו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה". באיזה הקשר? כשהיא ראתה לנכון לומר לבעלה "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". כלומר, אצל שרה מאד מורגש ההבדל בין יהודי לגוי, במיוחד גוי שמאיים על הקיום של היהודי. ככה לא אכפת לה שישמעאל יהיה שם, אבל ברגע שהוא מתחיל לירות חיצים, וגם ברגע שמתחיל לטעון בעלות על הירושה של אברהם אבינו, זה מאד מקומם את שרה – יותר מאשר את אברהם. לכן היא מיד מגיבה, ספונטאנית, מהלב (האם היא בחינת "בינה-לבא") – גם פיקוח נפש כפשוטו – ואומרת שצריך לגרש את האמה הזאת ואת בנה, כלומר שלא יירש.

כל המריבה הזו, שהוא יורה חיצים, היא כי יש לו דמיון שהוא היורש. זה פשט הפסוק – הוא חושב שהוא היורש, ומזה מתפתחות כל המריבות. היא מאד רגישה לזה – אפשר להבין בפשטות שאשה אמורה להיות רגישה לזה – והיא אומרת לו "גרש את האמה הזאת ואת בנה", אף שזהו בן של אברהם. לא קל לו לגרש, אחד הנסיונות הקשים שלו, אבל ה' אומר לו במפורש לשמוע לה "כי ביצחק יקרא לך זרע", ה' מאשר בפירוש שהירושה עוברת ליצחק ולא לישמעאל. זו הנקודה המיוחדת של שרה, במיוחד לעניננו – ענין תיקון המציאות, תיקון המדינה, תיקון הצבור והחברה כאן בארץ.

רחל: "מבכה על בניה" – דאגה למצב העם בגשמיות וברוחניות

מה לגבי רחל? שוב, כל אחת היא עקרה עד לראש השנה (יום בנין המלכות) – בראש השנה היא נפקדה. אצל רחל יש כמה דברים חשובים, אבל בנבואה – שקוראים גם בהפטרת היום השני של ראש השנה – כתוב עליה שהיא "מבכה על בניה", "מאנה להנחם על בניה כי איננו", ואז הקב"ה מנחם אותה ואומר לה "יש שכר לפעולתך" ו"יש תקוה לאחריתך" "ושבו בנים לגבולם".

רואים שרחל היא האמא שהולכת אתנו לגלות. ביחס לאשה יש ביטוי מיוחד של צער גלות השכינה. אנחנו כך וכך אלפי שנים בגלות והיא נמצאת אתנו, מאמע-רחל, והיא בוכה עלינו ומתחננת עלינו, ובסוף ה' מבטיח לה שיש שכר לפעולתך, מסירות הנפש שלך, ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם, כל עם ישראל ישוב לגבולו. לפי זה, הנקודה של רחל היא שיבת ציון, התנחלות, התיישבות. זו פשוט דאגה ליהודים, גם פיזית וגם רוחנית, שיהיה טוב ליהודים, שלא נהיה יותר בגלות, להוציא אותנו מצרות הגלות, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

חנה: "רמה קרני בהוי'" – מצות המלכת מלך

מה לגבי חנה? הדבר המיוחד של חנה הוא שהיא זוכה להוליד בן שהוא המושח את שני המלכים הראשונים בעם ישראל. שמואל, הבן שלה – "אל הנער הזה התפללתי", גם במסירות נפש, במקדש ליד עלי, בהשתפכות הנפש – קודם הוא זוכה למשוח את שאול, להיות המלך הראשון, שיחסית הוא מלך דתהו אבל הוא נקרא "משיח ה'", ואחר כך היא זוכה ל"רמה קרני בהוי'". "'קרני' ולא 'פכי'" – את שאול שמואל משח בפך שמן אבל את דוד מלך ישראל חי וקים, דוד מלכא משיחא, הוא משח בקרן שמן. על כך היא אומרת בתפלתה, בנבואה לעתיד, "רמה קרני בהוי'". כלומר, עיקר הנקודה שלה הוא שהיא זאת שהולכת על מלכות – שצריך להיות פה מלך. ולא סתם מלך – אפילו שיתכן שהיא מבינה שיש שלבים, שקודם צריך להיות שאול, התכלית היא "רמה קרני", צריך להגיע למלכות בית דוד.

שרה ורחל – משרד הבטחון ומשרד הסעד

נחזור ונסביר בצורה פשוטה, שאפשר מיד לשייך ל'מבצעים' שיכולות לעשות הנשים שיושבות פה ועוד נשים, כ"י:

מי שדואגת לבטחון, לבעיות של הבטחון, זו שרה. יש בעיה בטחונית – זה דבר ראשון. יש פה ישמעאל שיורה חצים לעבר יצחק – צריך לגרש אותו, צריך להפריד. הכל מתחיל מכך שנדמה לו לישמעאל שהוא היורש. צריך להבהיר לו (ולכל העולם כולו) שהוא לא היורש.

אחר כך יש מי שדואג למה שנקרא לו בגדול הסעד – המצב, גם הגשמי, של עם ישראל השב לציון. ה' רוצה שנחיה פה בארץ חיים טובים, גם בגשמיות וגם ברוחניות (כהבטחת התורה, "אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'"). מי שחיה את הילדים שלה – של כל עם ישראל, אף על פי שרחל זכתה רק לשני בנים ואילו לאה לששה ועוד בת, היא מרגישה את כולם כבנים שלה – היא רחל.  לכן ה' מבטיח לה, על כל עם ישראל, "ושבו בנים לגבולם". אם אנחנו רוצים לתרגם ולשייך זאת למשרדים במדינה המתוקנת זה קשור גם למשרד מיוחד של התיישבות, אך בכללות לכל מה שנקרא ומסתעף מהשם סעד.

זה נושא שהתחלנו לדבר עליו – נושא מאד חשוב, שמסור באופן מיוחד לנשים. אם זה לעזור לאשה יולדת, על דרך "שפרה ופועה", ובכלל לעזור למשפחות. את זה נשייך לרחל באופן ספציפי-פרטי. הכל בסוף נקרא "בנין פרצוף רחל" – יצאנו מכך ששרה-רחל-חנה עולה בנין פרצוף רחל – אבל זו רחל בפרט.

חנה – משרד החנוך

חנה היא זו שהולכת על מלך. עד שלא יהיה פה מלך היא לא שקטה, לא שלוה, היא עקרה. היא זו שמולידה את זה שמושח מלך, ולא סתם מלך. בתורה עדיין לא היה "דוד מלך ישראל חי וקים" – צריך לחכות כמה וכמה מאות שנים עד שיצמח ("צמח שמו ומתחתיו יצמח") דוד המלך. לאיזה משרד שייך הצורך להמליך מלך, הנקודה של חנה? אולי לא נשמע כך בהשקפה ראשונה, אבל זה שייך ראשית כל למשרד החינוך.

כמו שכתוב שגאולת מצרים היתה בזכות מה שהאמהות שרו שירי ערש לילדים, שעוד מעט בא גואל והוא יוציא אותנו ממצרים, כך את הרצון של העם במלך צריך להשתיל ולהשריש בנפש הילד מהגיל הרך ביותר, מהגן. כל השירים בגן וכל הדיבורים בגן שעוד מעט יהיה פה מלך, נצייר את המלך, שכולנו רוצים מלך שיוליך אותנו בדרך הטובה, בדרך הישרה, בדרך חיים. גם הבטול שלנו לקב"ה – כמו שכתוב בחסידות, שנזכה להיות בטלים – הוא מכח הבטול של המלך שלנו. אז זוכים להיות כלים ראויים לכל הברכות מהקב"ה. כתוב שחנה מתחיל חנ, כמו חנוך – לשון חנוך.

התארגנות לתיקון שלשת הנושאים

לכן נאמר ששלש הנשים האלה הן בטחון, סעד וחנוך. החידוש הוא שהחנוך הוא חנוך למלכות. הרבה מורות יושבות כאן, ומתחיל מהגננות, וכמובן מתחיל עוד קודם מהאמהות – משירי הערש עוד לפני הגן – אבל יש כאן הרבה מחנכות, כ"י. יש קשר מיוחד בין חנוך לבין מלכות ישראל. סעד, כמו שאמרנו קודם, הוא פשוט הדאגה לכל יהודי "באשר הוא שם". יש הרבה מה שנשים יכולות לעשות וגברים לא יכולים לעשות בכלל. כל המשרדים האלה, הקיימים במדינה היום, אינם מתוקנים – משרד הסעד, הרווחה, מאד לא מתוקן – ועל הנשים שיושבות פה לנסות לתקן.

כל הדברים האלה צריכים התארגנות. בענין הבטחון צריך הפצה של חומר על בטחון. בתנועת דרך חיים אמורים להיות הרבה חומרים טובים להפצה בכל התחומים. בתחום הבטחון צריך להפיץ הרבה דברים, וצריך לדבר. כמובן יש קשרי גומלין בין כל הדברים האלה. תכל'ס, כשיקום מישהו ויאמר "גרש את האמה הזאת ואת בנה", קשה לצייר שזה יקרה לפני שיהיה לנו מלך. אך היות שזה פיקוח נפש – צריך לצעוק זאת, זה פיקוח נפש.

הנשים וצרותיהן

בסופו של דבר, הגימטריא מלמדת אותנו, וגם המקובל בעם ישראל, שהכל נכלל בתוך רחל. יש שרה, לפני רחל, היא הראשונה. בכל אופן שרה-רחל-חנה כולן בנין פרצוף רחל. נסביר בכך עוד ענין אחר: מה מיוחד לרחל? מה שנאמר כעת הוא טפת מוסר. מה אפשר ללמוד מרחל שעושה אותה העיקר?

לכל אחת מהנשים האלה, הכי דגולות בעם ישראל, שרה-רחל-חנה, היתה צרה. לשרה אמנו היתה צרה, שקראו לה הגר. הגר היתה שפחה שלה, שייכת לה, ובשביל סגולה ללדת היא מסרה אותה לאברהם. אחר כך התפתחה מערכת יחסים לא מתוקנת בינה לבין הגר, עד שבסוף הגר יולדת את הילד הזה, ישמעאל, ואז הוא מתחיל לירות חצים בבן שלה ואז תובעת שרה מאברהם "גרש את האמה הזאת ואת בנה".

לחנה היתה צרה – בכך מתחיל ספר שמואל, בשתי הנשים, חנה וצרתה – שקראו לה פנינה. היא כל הזמן דאגה להכעיס את חנה, וחנה לא עמדה בזה כל כך טוב – היא בכתה נורא. חז"ל אומרים ש"שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו" – השטן בקטרוג על איוב, בתחלת ספר איוב, ופנינה בקטרוג וההכעסה של חנה. בשרש הם התכוונו לשם שמים – רצו לגלות את הנקודה הפנימית. פנינה הצליחה לגלות את נקודת העצם של חנה, ואף על פי כן רואים משירת חנה בסוף שהן לא נשארו החברות הכי טובות... אם כן, יש לחנה צרה.

מדברים על צרות של עם ישראל. מענין שהמלה צרה בעברית היא כאשר יש שתי נשים, בפרט שתי נשים שנשואות לאותו אחד, שהן צרות אחת לשניה (שלכל אחת נדמה שהשניה גוזלת את בעלה ממנה). זה גם נושא שנוגע להלכה, שהן לא אמינות אחת על השניה, ועוד הלכות.

מעלת רחל – אהבת הצרה

מה לגבי רחל אמנו? בכך רצינו להדגיש את המיוחד למעליותא אצל רחל. לרחל אמנו יש צרה שהיא אחותה הגדולה, לאה. לא רק שהיא לא שוטנת אותה – אמנם היא מקנאה בה, חושבת שהיא יותר צדיקה ממנה ולכן זכתה ליותר ילדים – אלא שהיא אוהבת אותה מאד, עד שהיא מוסרת את הסימנים שלה בסיכון להפסיד את הנישואין עם יעקב אבינו כדי לא לבייש אותה, אחותה הגדולה.

באמת בסוף יעקב אבינו לא כל כך מקורב נפשית-רגשית ללאה כפי שהוא מקורב לרחל. היא מסורה ללאה, וכמו שאמרנו קודם – כל בני ישראל, גם בני לאה, נקראים על שם רחל. מרחל אפשר ללמוד איך לא סתם לפרגן אלא ממש לאהוב ולהתמסר בעד הצרה. זה סמל מובהק של אחדות בעם ישראל.

כנראה שגם זה משהו מיוחד אצל נשים. כנראה לכל אשה יש איזו צרה – יתכן שיש גם אצל גברים כזה דבר... בכל אופן אצל נשים יש מושג כזה – וצריך ללמוד, אחד התיקונים הגדולים של עם ישראל, וגם פה שהתנועה תצליח, הוא שכל אשה תפרגן ותאהב ותתמסר לצרה שלה. צרה היא גם לשון צרי, רפואה – הרפואה לכל המחלות היא שהאשה אוהבת ומאוחדת גם עם הצרה.

הצעות למבצעי נשים בשלשת הנושאים

אם כן, מה שרצינו להציע למעשה הוא שיחשבו – כמובן, קודם כל תלוי בכח אדם, יש כבר הרבה נשים שאפשר לעשות הרבה דברים טובים, וכן ירבו שיהיה הרבה כח אדם, וצריך לחשוב על כל הדברים האלה. נקח דוגמה של חינוך. אמרנו שחינוך מתחיל מגנים. מאד רצוי לחשוב איך פותחים גנים במקומות שונים בארץ – גנים חדשים, תפקיד של נשים. צריך רשת גנים. חינוך מתחיל מרשת ורשת מתחילה מגנים. יש כאן נשים עם הרבה נסיון והרבה הצלחה, ב"ה, ואפשר לעשות ממש דברים נשגבים ביותר עם ילדים. לחנך, לשיר, לחשוב על רשת גנים.

לגבי סעד כבר אמרנו, שסעד צריך תרגום לעזרה – שפרה ופועה זה פרט אחד, ובכלל לעזור למשפחות במצוקה. יש כל מיני עזרה, שהעזרה היא כמובן כדי לאחד את המשפחה כמה שיותר.

בטחון, כמו שאמרנו קודם, צריך לחלק חומר, צריך לדבר על זה, צריך להיות מאד נחוש בדעתנו "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", והקב"ה מסכים – "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקֹלה כי ביצחק יקרא לך זרע".

אם כן, זו הנקודה שרצינו לומר. שיהיה הקהל – לעשות כמה שיותר הקהל השנה – ולדבר על שלשת הנושאים האלה, הנושא של שרה, הנושא של רחל והנושא של חנה. לפי הסדר – אי אפשר לדבר על מלך אם אין עם ישראל ואם אין הפרדה.

ב. שלש הנשים – שלש השלמויות

נאמר עוד רמז חשוב: כשעשינו פרצוף גימטריאות של תשע"ו שמנו בכתר את הגימטריא של שלמות. בספר תיקון המדינה שלמות היא התודעה של אמא, התודעה של האשה, שחייבת להיות שלמות – שלא מתפשרים על חלק אלא צריכים הכל, צריכים שלמות. צריכים שלמות העם, שלמות התורה ושלמות הארץ. אפשר לומר גם ששלש השלמויות, שהרבי כל כך הדגיש ודבר עליהן, הן כנגד שלש הנשים הנ"ל:

חנה – שלמות התורה

נתחיל משלמות התורה. שלמות התורה בעצם תלויה במלך. המלך הוא הסמכות, ומה שאנחנו אומרים שצריכים לדעת שיש לנו רק סמכות אחת – סמכות התורה – מיושם ומיוצג על ידי המלך הצדיק, המלך האמתי. הסמכות היא המלכות, אבל המלכות של מלך צדיק היא מלכות ה'. לכן, כדי שתהיה פה שלמות התורה, תלוי במלך – ענין של חנה, שמואל בן חנה, שתהיה פה סמכות בלעדית של תורתנו הקדושה בארצנו הקדושה.

רחל – שלמות הארץ

מהי שלמות הארץ? "ושבו בנים לגבולם", הענין של רחל. ידוע, גימטריא מאד יפה, ש-רחל היא 238 ו-ארץ ישראל 832 – מספרים משתקפים, אותן ספרות הפוך. רחל היא השיקוף של ארץ ישראל כולה וזה "ושבו בנים לגבולם", "יש שכר לפעולתך", "יש תקוה לאחריתך". מרחל אמנו יצאו בנות צלפחד שחבבו את הארץ ביותר (וגם נעשו "דוברות" של שלמות הארץ – "כן בנות צלפחד דוברות וגו'"). ועוד ידוע שכל ענין "ציון" שייך לרחל (בלשון הקבלה, "נקודת ציון" היינו יסוד פרצוף רחל. "נקודת ציון" = משיח משיח = "באופן המתקבל" כנ"ל) בהיות ציון שוה יוסף, בנה בכורה של רחל. בנות צלפחד תבעו "תנה לנו אחזה" בגימטריא ציונות מתוקנת, כמבואר במ"א.

שרה – שלמות העם

"גרש את האמה הזאת ואת בנה וגו'" היינו שלמות העם, "כי ביצחק יקרא לך זרע". זה הזיהוי של העם, מיהו העם. אפילו בתוך יצחק כתוב "'ביצחק' ולא כל יצחק", שחז"ל מפרשים שהיינו יעקב ולא עשו. בתוך יצחק גופא יש שנים שצריכים להבדיל ביניהם.

יש להוסיף כי שרה אמנו גם אחראית על בירור הגרים – היא חופפת את הראש של אברהם אבינו ומוציאה את הגרים הפסולים. כלומר, היא בעד גרות, אבל היא מבחינה מי גר צדק אמתי. כל הדיון אם יתכנו גרים מישמעאל שייך לכך ששרה אמרה לאברהם (שהנו "אב המון גוים", האבא של כל הגרים) בתוקף "גרש את האמה הזאת ואת בנה", כשהיא חפפה את הראש של אברהם היא פשוט זרקה אותם. אבל ברגע שהיא תעשה שלום עם הצרה שלה – הרי אחרי שהיא נפטרה הוא התחתן שם עם הגר-קטורה, ואפילו יצחק עצמו הביא את קטורה לאברהם – המצב מומתק ואפילו מישמעאל יכולים להיות גרים (וכפי שכתבנו שמבחינה לשונית גרים הכי קשורים להגר – הגר לשון גר).

[בכלל, כאשר מחברים את שמות שלש הצרות – הגר, לאה, פנִנה – לשמות שלש הנשים – שרה, רחל, חנה (כל שלישיה היא כפולה של אהבה) – עולה הכל חוה פעמים שם א-דני, שם המלכות, תיקון חוה בשלמות, ודווקא בזכות השלום עם הצרות – הגר, לאה, פננה – יוולד משיח בן חוה ("אם כל חי", משיח הוא שם חי כנודע), חושבנא דדין כחושבנא דדין.]

סדר הדורות – סדר השלמויות

אם כן, זהו גם פירוש טוב וחלק, פשוט, ששרה אמנו – לפי סדר הדורות – היא הבדלה מי הוא העם, מי הוא יהודי (כאשר שם העצם של כל יהודי הוא ישראל, לשון שררה – "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" – כמו שרה, "שתהא שרה על הכל". עצם גדר ישראל הוא היותו "שר" על הכל, וכן משיח נקרא "שר שלום" – על ידי שהוא שר על הכל כך הוא עושה שלום בכל, כמובאר על הפסוק "עושה שלום במרומיו וגו'"). אחר כך רחל מה היא הארץ.

בסוף, כשיש פה עם וארץ צריך סמכות, צריך מלכות, צריך חנה (המצוה למנות מלך – "שום תשים עליך מלך" – היא המצוה הראשונה המוטלת על הצבור לאחר כניסת עם ישראל לארץ ישראל. חנה היא לשון חן, מתנת המלכות בספר יצירה, "תשואות חן חן לה" – המלך הוא החן של העם). לכן צריך לחכות כך וכך דורות עד שמגיעים לחנה, שהיא הזוכה להוליד את שמואל המושח את המלך-הסמכות. כמו שכותב הרמב"ם, מלך המשיח קודם כל דואג שהעם יחזק את בדק הבית של שמירת התורה והמצוה, שהעם ילך בדרך התורה – זה דוד המלך. זהו הסדר.

שה' יעזור לכן ולכולנו שנזכה לקחת את הדוגמה של שרה, רחל וחנה – הכל בנין פרצוף רחל – ולעסוק במבצעים המתאימים. לעשות הרבה הקהל. וגם, אם למשל בשביל שליחות – אף שלא שייך לרוב האנשים אלא למיעוט, ובפרט שייך לזוגות צעירים – שצריכים לחשוב על מקום שליחות, היינו לצאת מהמקום שלכם עכשיו ולחפש מקום בארץ או אפילו בעולם שהוא מקום טוב לשליחות, ולעשות שם שליחות. שליח בגימטריא שמח, ועם י כחות הנפש הוא משיח – כך הרבי אמר. שכל אחד ימצא את השליחות הפרטית, ובע"ה שהיא תהיה גם חלק מארגון כולל שדוחף זאת קדימה, ושבזכות הנשים הצדקניות נזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com