חיפוש בתוכן האתר

פרצוף גימטריאות שנת תשע"ו - אור לי"ז אלול ע"ה – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

אור לי"ז אלול ע"ה – כפ"ח

פרצוף גימטריאות שנת תשע"ו

בר מצוה ברוך צבי שי' רייניץ

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ניגנו ניגון רוסטוב. חתן הבר-מצוה חזר את המאמר, ניגון אחרי המאמר.

א. סודות השם ברוך-צבי

לחיים  לחיים, מזל טוב מזל טוב, לכל בני המשפחה, הידידים והחברים. מזל טוב מזל טוב.

ברוך-צבי – הממוצע בין שני המאורות הגדולים

היות שלא זכיתי להיות בברית של הבר-מצוה צריך להשלים קצת על השם שלו. יום ההולדת של הבר-מצוה הוא טוב אלול – חדש הרחמים – ערב ח"י אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, בעל התניא. מוצאי יום ההולדת נכנס לתוך היום הבהיר ח"י אלול. תמיד יש קשר בין טוב ל-חי – מהבעל שם טוב באים לשם-חי, אותיות משיח.

התבוננתי קצת בשם ברוך-צבי, שהוא בעצם ממוצע מחבר בין הבעש"ט לאדמו"ר הזקן. על פי פשט מי שמחבר בין שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, הוא הרב המגיד ממעזריטש, התלמיד המובהק, הממשיך וממלא המקום, של הבעל שם טוב, והרבי של התלמיד הכי אהוב ונבחר אצלו, אדמו"ר הזקן. אבל כשרוצים לחבר שני דורות, עם דור באמצע, יש עוד דרך לחבר – בין דור של נכד לדור של סבא, כפי שאדמו"ר הזקן היה אומר על הבעש"ט 'סבא'.

איך מחברים? במקרה של הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן אפשר לומר שהחבור הוא אבא של אדמו"ר הזקן והבן של הבעל שם טוב – הם מקבילים בדור המחבר בין הסבא והנכד. ברוך, אבא של אדמו"ר הזקן בעצמו היה חסיד של הבעל שם טוב, ואפילו הביא את בנו בגיל שלש לאפשערעניש אצל הבעש"ט, והבן של הבעש"ט שמקביל אל ברוך באותו דור הוא צבי, בן הבעש"ט.

אם כן, ברוך הוא אבי אדה"ז וצבי הוא בן הבעש"ט ועל ידי שניהם יחד עושים חבור בין הסבא לנכד, בין שני המאורות הגדולים, הבעש"ט מחולל תורת החסידות ואדה"ז שהנציח את תורת החסידות על ידי כתיבת ספר התניא והשפע הרב של דא"ח ממנו ודרך שאר הרביים עד הדור שלנו. זה ווארט, רעיון, לגבי משמעות הצירוף של שני השמות ברוך-צבי והקשר שלו לח"י אלול שממחרת יום ההולדת.

מספרי חשמל בשם ברוך-צבי

נאמר עוד משהו לגבי ברוך-צבי: נוהגים לדרוש את הגימטריא של השם. הגימטריא של ברוך-צבי היא 330 (שהוא גם הגימטריא של שם המשפחה של הסבא – פרים!), מספר צורני מובהק – מספר שיש כנגדו צורה סימטרית גיאומטרית. לצורה של 330 יש שני שמות – במתמטיקה קוראים ל-330 מספר מחומש (pentagonal number) ואצלנו, על פי קבלה וחסידות, קוראים לו מספר חשמל (פעם אחת בתנ"ך כתוב "לחֹמש", רמז למספר מחומש, אותיות חשמל – "וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה"). חשמל היא המלה הכי סודית, פנימית, במעשה מרכבה של יחזקאל הנביא (שקוראים בחג מתן תורה). איך מחשבים מספר מחומש, מספר חשמל? רבוע פלוס המשולש של המספר הקודם. באותיות של מתמטיקה n ברבוע פלוס משולש n מינוס 1.

ברוך-צבי הוא מספר החשמל ה-יה, שם קדוש של הקב"ה. הוא עולה יה ברבוע (225) ועוד משולש יד (105). אנחנו מכנים את המספרים האלה חשמל כי יש בהם כח מיוחד של חשמל – "עתים חשות עתים ממללות", היכולת לגלות (מל) את ההעלם בנפש (חש), לגלות את כל מה שיש בלב, שיהיה "ליבא לפומא גליא", גילוי משיח.

רק כדי לתת עוד יותר ראיה והוכחה שהשם ברוך-צבי קשור לסוג המספרים הזה: מספר ראשי התיבות ברוך-צבי, 92, הוא גם מספר חשמל (ה-8, נקודה אמצעית של 15) – 8 ברבוע (64) ועוד 7 במשולש (28) – יחד 92, מספר היסודות שיש בטבע, אחד המספרים הכי חשובים בכימיה (מקצוע הסבא של הבר-מצוה).

לא רק זה, אלא שאם נקח את האות הראשונה של ברוך והאות האחרונה של צבי – ראש-סוף של השם – בי, גם עולה מספר חשמל, 12. הסדרה מתחילה 1, 5, 12, 22 (מספר אותיות לשון הקדש). בהמשך הסדרה הזו מגיעה למספר שהוא אולי הכי חשוב בכל התורה כולה, 1820, מספר שמות הוי' בכל התורה כולה. 12, ראש וסוף ברוך-צבי, הוא גם מחומש. גם בתוך השם ברוך בעצמו, הראש-סוף, בך, גם מספר מחומש.

נמצא שבשם ברוך-צבי יש ארבעה רמזים מובהקים לצורה הזו. לא אחד, לא שנים, לא שלשה (על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים) – ארבעה רמזים שהשם שלו שייך לסוד החשמל של הקדושה. כח של חש, בו מתעצמים עם האמת הפנימית, עד למל, "פתח פיך ויאירו דבריך" להפיץ אור-כי-טוב לכל יהודי, הכח של חסיד, שדבריו, דברים היוצאים מן הלב, משפיעים אור גדול לכל העולם כולו. זה סוד החשמל שבתוך הצורה הזו – צריך לראות איך בדיוק מציירים אותה. בכל אופן, השם שלו רומז ארבע פעמים לצורה המיוחדת הזו.

ב. פרצוף גימטריאות תשע"ו

טו"ב אלול – יום ההכנה לשנה הבאה

מכאן נעבור לשנה הבאה. ח"י אלול הוא היום הראשון מבין 12 הימים האחרונים של השנה החולפת – חשבון הצדק שעושים על 12 חדשי השנה החולפת. בעצם, כמו שאמרנו, בכל ענין בקדושה צריך "והכינו את אשר יביאו" – וההכנה היא ה'ערב', היום שלפני. כמו שהכנה לשבת היא בערב שבת, ו"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", כך היום הוא יום ההכנה לסיום השנה, טוב אלול, בר המצוה שלנו. אם כן, זהו יום הכי מתאים גם לעשות הכנות לשנה הבאה בכלל – חשבון כולל של השנה החולפת והכנות לשנה הבאה עלינו לטובה.

במספר השנה הבאה יש סגולות מאד מיוחדות, שבשבילן חכינו לשנה הזו מאז בריאת העולם – חכינו לשנת תשע"ו ועוד יותר לשנת ה'תשע"ו.

שער "ביאת המשיח"

נתחיל מ-תשעו: למה אנחנו מחכים? לביאת המשיח. אין שנה שיותר מתאימה לביאת המשיח משנת תשעו, היות ש-תשעו שוה ביאת המשיח בדיוק. אנחנו עומדים על סף הכניסה לשנת ביאת המשיח.

יש בספר הראשון שלנו, "סוד הוי' ליראיו", שער מיוחד ששמו "ביאת המשיח". באותו שער יש את את רוב הגימטריאות, הדברים החשובים בתורה, ששוים תשעו. זהו מספר מאד מיוחד, היות ששוה ביאת המשיח, ועוד הרבה מאד דברים הקשורים לביאת המשיח ששוים אותו מספר. כל השנה הבאה שייכת לדברים שכתובים שם, אבל לא כתוב שם איך מכל רמזי תשעו בונים פרצוף – מסדרים את הרמזים לפי סדר מקביל לספירות העליונות, והרי הספירות עצמן מקבילות לכחות הנפש של האדם, לתיקון הנפש, מה שצריך לתקן כעת, בחדש אלול.

כתר: שלמות

הרמז הראשון, שהוא כנגד הכתר בנפש – התענוג והרצון, ועוד למעלה משניהם האמונה הפשוטה – הוא מלה אחת חשובה ביותר, שהרבי מאד הדגיש בהרבה הקשרים. שאנחנו, עם ישראל, שואפים לשלמות ומאמינים בשלמות. שלום עולה 376, וכשמוסיפים לו ת – שלום עצמו לשון שלם, ובתוספת ת מקבלים שלמות – שוה תשעו. השנה הבאה עלינו לטובה מסוגלת לשלמות.

התפשטות השלמות בשלשת הקוים

איך הרבי השתמש במלה זו? חוץ מהפשט הכי פשוט, שכל אחד צריך לשאוף להיות שלם – "תמים תהיה עם הוי' אלהיך" ת"א "שלים תהי בדחלתא דיי אלהך", צריך להיות שלם – הרבי התייחס לשלש השלמויות. אנחנו, בפרט כאן בארץ ישראל, אחראים על שלמות התורה, שלמות העם ושלמות הארץ. בעצם, שלש השלמויות – כפי שנסביר בהמשך – הן כנגד שלשת הקוים בקבלה, ימין-שמאל-אמצע, חסד-גבורה-תפארת.

שלמות העם היא בעיקר בחינת חסד – אהבה לכל היהודים, כל היהודים קדושים, "ועמך כֻלם צדיקים", ומתוך זה "לעולם יירשו ארץ". כלומר, משלמות העם – "ועמך כלם צדיקים" (הפטרת השבוע) – באים לשלמות הארץ, "לעולם יירשו ארץ". שלמות העם היא השלמות של הימין ושלמות הארץ היא השלמות של השמאל. באמצע, הקו האמצעי המחבר אותם, "עמודא דאמצעיתא", "עץ החיים", הוא שלמות התורה. אם כן, המלה שלמות היא מלה מאד חשובה.

יש גם את השיחה הידועה והמפורסמת של הרבי הרש"ב, שאומר שתיקון הברית היינו גילוי השלמות של הנפש. הפגם הוא שאדם העלים מיניה וביה את השלמות העצמית שלו והתיקון הוא לקרוא ולהמשיך מחדש את השלמות שנעלמה. אם כן, יש שלמות בשלשת הקוים – העם, הארץ והתורה – ויש שלמות של הברית, אבל מקור השלמות הוא ה"כליל" של הנשמה, הכתר. שלמות היא הכל יחד, וכתר הוא "כלילת יפי" – שרש השלמות הוא בכתר, ומהכתר היא מתפשטת לכל שלשת הקוים, מגיעה לברית ובסוף צריכה להגיע גם למלכות. שוב, הרמז שלמותתשעו – הוא בכתר.

חכמה: "למעני למעני אעשה"

אחר כך בא הרמז של החכמה – גם רמז שקשור לגאולה. על הגאולה כתוב בנביא שה' אומר "למעני למעני אעשה [כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן]" – אני אביא את הגאולה למעני, גם כשעם ישראל לא זכאי. חסידים אומרים 'הרבי הבטיח – הרבי יקיים'. קודם כל, 'הקב"ה הבטיח – הקב"ה יקיים'. בהפטרת השבוע כתוב "בעתה אחישנה" – קודם כל "בעתה", שבה "למעני למעני אעשה", ואז, כשמגיע הרגע המתאים והמיועד של משיח, "אחישנה", זה הולך מהר מאד, רץ מהר, "עד מהרה ירוץ דברו". שוב, הפסוק אומר "למעני למעני אעשה", בחשבון שמזכיר את שלמות – "למעני" שוה 200, "למעני למעני" שוה 400 ו"אעשה" שוה שלום.

יש רמז (מובא בסוד ה' שם) ש"למעני" היינו למען-י – אני מביא את הגאולה למען ה-י. ה-י (של שם הוי' ב"ה) היא חכמה, לכן הרמז הזה קשור לחכמה[ב]. י היא נקודת הבטול – נקודה קטנה – "כי אתם המעט מכל העמים", ה' חושק בנו ובוחר בנו כי אנו ממעטים את עצמנו, אנחנו בבטול. "למעני למעני" – יש שני סוגי בטול, נשמות גבוהות ("זרע אדם") הן בבטול במציאות ממש, בטול מוחלט, ושאר נשמות עם ישראל ("זרע בהמה") הן בבטול היש לאין, מתוך הרגשה שיש אין אלקי שמהוה אותי בכל רגע תמיד יש מאין. "למעני למעני" – למען-י למען-י – "אעשה"-אביא את הגאולה. הגאולה באה בזכות הגעת כל עם ישראל לבטול לה' – או בטול היש, או, יותר ממנו, בטול במציאות ממש[ג].

זה רמז החכמה של תשעו – בטוח תבוא הגאולה במהרה בימינו, ואם רוצים לזרז עוד, בעוד רגע, שנגיע לבטול עוד רגע קודם, נבטל את עצמנו לרצון ה'.

בינה ומלכות: "שובו אלי ואשובה אליכם" ו"שובו בנים שובבים"

אחר כך יש שני פסוקים שמדברים על מעלת התשובה – עבודת חדש אלול. שני הפסוקים מתחילים באותה מילה ממש – "שובו". פסוק אחד אומר "שובו אלי ואשובה אליכם" ופסוק שני אומר "שובו בנים שובבים". פלא ששני הלשונות האלה, כל אחד בפני עצמו, שוה תשעו. גם שה' אומר לנו "שובו אלי ואשובה אליכם" שוה תשעו וגם הפסוק "שובו בנים שובבים" שוה תשעו.

תשובה עילאה ותשובה תתאה

סתם תשובה בזהר היא עבודת הבינה – "ולבבו יבין ושב ורפא לו" – אבל כתוב בזהר ומובא בתניא שיש שתי תשובות. יש תשובה תתאה, תשוב ה תתאה, שהיא במלכות, ויש תשובה עילאה, תשוב ה עילאה, שהיא בבינה. תשובה תתאה, במלכות, היא מתוך תחושה של ריחוק עצום – שאני צריך לברוח ממקום המות ולהתקרב לקדושה, תשובה מתוך מרירות. תשובה עילאה היא מתוך תחושת התקרבות, שאני מתקרב ונדבק לקב"ה.

על תשובה עילאה כתוב "שובו אלי ואשובה אליכם" (יש כאן תחושב "אלי" ממש וכן מורגש ה"ואשובה" של ה' עצמו, איך שהשי"ת שב אלינו בכל לבבו כביכול) ועל תשובה תתאה כתוב "שובו בנים שובבים" (כאן הדגש הוא רק על התשובה שלנו ואיך שאנחנו "בנים שובבים", חיים את חיינו בריחוק מן הקדושה בהתנהגות שלא כדבעי). לכן הרמז של "שובו אלי ואשובה אליכם" ממוקם בבינה (ששם האם רובצת על הבנים ומקרבת אותם בתשובה עילאה) והרמז של "שובו בנים שובבים" ממוקם במלכות (ש"רגליה יורדות מות" בסוד גלות השכינה ועל ידי תשובה תתאה זוכים לאקמא שכינתא מעפרא).

שמות הקדש בשתי התשובות

אמרנו ששתי התשובות מתחילות באותה מלה, "שובו". רק המלה "שובו" שוה בגימטריא שם קדוש משמותיו יתברך שאינם נמחקים, שם שדי, שפרשו חז"ל "שאמר לעולמו די" (שייך למלכות, "סיפא דכל דרגין", האומר "די" להתפשטות העולמות, כנגד תשובה תתאה האומרת "די" לשקיעה בין הקליפות) ו"שדי באלקותו לכל בריה ובריה" (שייך לבינה, מקום תשובה עילאה, ששם יש גילוי אלקות לכל בריה ובריה). באמת כתוב בקבלה שיש שם ש-די בבינה, "ונשמת שדי תבינם", ויש גם שם ש-די ביסוד הנוקבא. יש שם ש-די ביסוד סתם, יסוד הדכורא, אבל יש שם ש-די ביסוד הנוקבא, והוא "שובו [בנים שובבים]". שניהם "שובו" – "שובו" עילאה ו"שובו" תתאה.

המשך שני הלשונות – "[שובו] אלי ואשובה אליכם", "[שובו] בנים שובבים" – עולה בגימטריא תסב (סוד "נתיב לא ידעו עיט"), סוד רלא שערים פנים ו-רלא שערים אחור, שבחכמת החשבון היינו היהלום של אהיה – המשולש של אהיה (אהיה פעמים כב חלקי ב, מספר הצירופים של שתי אותיות שונות בלשון הקדש, סוד רלא שערים בס"י) על גבי המשולש של אהיה – סוד "אהיה אשר אהיה". בדרך כלל, שני שמות "אהיה" של "אהיה אשר אהיה" מכוונים כנגד כתר ובינה, אך לפי הכלל ש"אין כתר אלא למלך" ו"כתר עליון איהו כתר מלכות" יש לומר שדווקא ה"אהיה" העליון משתקף במקום המלכות, תשובה תתאה (וכמבואר בדא"ח שתשובה תתאה היא עם יותר עצמה, היא יותר 'עצמית', מאשר תשובה עילאה).

אם כן, יש לנו כבר כתר, חכמה, בינה וגם מלכות.

דעת: ביאת המשיח

מה לגבי הרמז ביאת המשיח עצמו? מה עיקר הענין של ביאת המשיח? הוא הכל, אבל אם רוצים לייחד לו ספירה מיוחדת – בשביל מה המשיח בא? הוא בא ומביא לנו משהו. בסיום ספר הרמב"ם יש הלכות משיח, ו"הכל הולך אחר החיתום" – מה התכלית, החיתום, של הלכות משיח? למה אנחנו מחכים למשיח? הפסוק שיתקיים בביאת המשיח במהרה בימינו אמן – "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים". משיח בא להביא לעולם (לשון העלם אלקות) דעת ("דעת אלהים", גילוי אלקות).

משיח קשור לבר מצוה, שנעשה בר-דעת. בר דעת עולה 676 (הוי' ברבוע). שנת 676 היתה לפני מאה שנה בדיוק. כדי להעלות את החשבון להשנה צריך להוסיף ק, ברק-דעת (הברקת החכמה הבאה בהתישבות הדעת), תשעו. בכל אופן, ביאת המשיח היא דעת – לדעת את ה', "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה", כך אמר דוד המלך לשלמה בנו בצוואה שלו. לפני ביאת המשיח חסרה לנו דעת.

הבר-מצוה היום מקבל דעת, מקבל ניצוץ של משיח. הבעל שם טוב אומר שבכל אחד יש ניצוץ של משיח. מתי מקבלים את הניצוץ של משיח? מתי הוא מתגלה? היום, בבר-מצוה. דעת היא גם התקשרות. לדעת את ה' היינו להיות מקושר – להיות מקושר לה' עצמו, וגם לדעת את התכלית לשם מה ה' ברא אותי, מה הוא רוצה ממני כאן למטה. חכמה היא בטול לה', ודעת היא לדעת מה עלי לעשות, לשם מה נבראתי בעולם (ושתיהן יחד היינו ברק-דעת כנ"ל). דעת היא מדוע – מדוע אני פה בכלל? בשביל להביא לימות המשיח. ביאת המשיח היא הרמז של הדעת.

חג"ת: אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב

אחרי הדעת, ביאת המשיח, באות שלש המדות העיקריות של הלב, חסד-גבורה-תפארת, שהפנימיות שלהן היא אהבה-יראה-רחמים, כנגד אבותינו הקדושים – "אין קורין אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב". כל אחד מהאבות נמצא בתוך כל אחד מאתנו, וכל יום שלש פעמים – שלש תפלות שתקנו האבות – "ערב ובקר וצהרים אשיחה", ערבית-שחרית-מנחה. שחרית היא תפלת אברהם אבינו, מנחה היא תפלת יצחק אבינו – אברהם תקן שחרית ויצחק תקן מנחה – וערבית היא תפלת יעקב אבינו.

כל תפלה מתחילים עם הזכרת שלשת האבות, "ברוך אתה הוי'... אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב". אלהי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב (בלי ו החבור) – לכל אחד יש את גילוי האלקות ששייך לקו שלו (כמו שאמרנו בכתר על שלש השלמויות שמתפשטות בשלשת הקוים, "שלמות העם" ב"אלהי אברהם", כמ"ש "עם אלהי אברהם", "שלמות הארץ" ב"אלהי יצחק", לו נאמר "גור בארץ", ו"שלמות התורה" ב"אלהי יעקב", עמוד התורה) – שוה תשעו.

ג"פ "אלהי" עולה צמח ("צמח שמו ומתחתיו יצמח"), מנחם, שמו של מלך המשיח, שהוא בעצם הרגל הרביעית שמשלים את אברהם-יצחק-יעקב. כלומר, "אלהי אברהם, אלהי יצחק, אלהי יעקב" עולה אברהם-יצחק-יעקב-מנחם. בכל אופן, המספר הזה, שכולל את שלשת הקוים – אלקות שמתגלה בימין-שמאל-אמצע – גם שוה תשעו. אם כן, הרמז הזה כולל את כל החג"ת (הערך הממוצע של שש התבות ברבוע פרטי = ו צירופי חוה, 114, ברבוע כללי, 12996 – החג"ת נולדו מתוך רחם האם, חוה – "אם כל חי", וד"ל).

שני שלישי תפארת המגולים: "ופרצת"

אחר כך יש רמז אחד ששייך רק ליעקב אבינו. בקבלה יש סוד שבספירת התפארת יש שני חלקים – החלק העליון, שמצטרף לחו"ג, היות שהוא מכוסה ביסוד אמא (כמו החו"ג), והחלק התחתון, שמתגלה מתוך רחם האם, יסוד אמא, שני השלישים התחתונים של התפארת, שהאור יוצא החוצה בתוקף.

"אלהי אברהם, אלהי יצחק, אלהי יעקב" היינו החסדים המכוסים (ששם כל אחד מהאבות בטל לאלקות המתגלה בו בתכלית, בסוד "האבות הן הן המרכבה" – אין "יש מי שאוהב" "יש מי שירא" ו"יש מי שמרחם") – "אלהי יעקב" הוא רק השליש העליון של התפארת (אלהי = לוי, "הפעם ילוה אישי אלי", יחוד יעקב ולאה הוא במקום השליש העליון של התפארת, שם, מאחור, עומד פרצוף לאה).

יש רמז מיוחד כנגד שני השלישים התחתונים של התפארת, בהם האור פורץ החוצה – הרמז ש-תשעו היא שנת "ופרצת". למי נאמר "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה"? ליעקב אבינו (בדרכו לצאת לחוץ לארץ, היינו להתגלות מתוך כיסויו בשליש העליון של התפארת). לכן הרמז שייך לו (לספירת התפארת). קודם הוא היה בבחינת השליש העליון, החסד המכוסה של התפארת, וכשה' אומר לו "ופרצת" הכוונה שצריך לצאת לאור עולם – להוולד ולפרוץ לכל כיוון במציאות, להמליך את ה' בכל ארבע כנפות תבל, על כל העולם כולו.

אז יש לנו רמז מיוחד של "ופרצת" (בשני שלישי התפארת הפורצים ומתגלים החוצה), שמאד שייך ל"ביאת המשיח" (בדעת, נשמת התפארת). אז "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" – ארבעה כיוונים, נשיאת יעקב ארבע נשים והולדת כל יב שבטי י-ה. "ופרצת" היינו גם ריבוי ילדים, המימוש של המצוה הראשונה שנתנה לאדם הראשון, "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשֻה ורדו..."[ד]פרץ היינו "פרי צדיק". אנחנו לקראת שנת "ופרצת" – צריך להתכונן.

נצח והוד: "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים"

אחר כך יש עוד פסוק, שכולל נצח והוד. נצח והוד הם שתי בחינות של בטחון בה' – בטחון פעיל, לקום וליזום דברים, ובטחון סביל, שאני בוטח מאה אחוז שה' יעשה הכל הכי טוב, בטוב הנראה והנגלה לנו, כמו שהרבי תמיד הדגיש. שתי בחינות בטחון אלה, "בטחות חכמה", שתי הכליות, רמוזות בפסוק הכי חשוב של בטחון, "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים", שעולה תשעו.

"[בטחו בהוי'] עדי עד" היינו שתי בחינות של בטחון ("עדי" היינו "עד ולא עד בכלל", בטחון פעיל, זכרי, של הנצח, שהרי אין בכח האדם להשלים את מעשיו בעולם הזה ו"לא עליך המלאכה לגמור וכו'", ואילו "[עדי] עד" היינו "עד ועד בכלל", בטחון סביל, נקבי – "חשוב טוב יהיה טוב" בתכלית השלמות של הטוב הנראה והנגלה לעין, שהרי טוב זה בא ישירות מה' הטוב, וכמ"ש "בנות בטחות [בנות דווקא – גדולה הבטחה שנאמרה לנשים כו'] האזנה אמרתי"), "איהו בנצח" ו"איהי בהוד", בטחון פעיל ובטחון סביל.

יסוד: יסוד עתיק יומין

אחר כך יש רמז שבפירוש שייך לספירת היסוד: הרבי אמר שמשיח שוה שליח עם י – שאם השליח מגייס את כל י כחות הנפש להצליח בשליחותו, מוסר את כל כולו לשם השליחות להביא את המשיח, הוא עצמו הופך להיות משיח (כלומר שמגלה את הניצוץ של משיח שבו, היחידה שבנפש שלו). כתוב בזהר ששליח הוא תמיד כנגד ספירת היסוד, ה"צדיק יסוד עולם". היסוד הכי גבוה בקבלה נקרא "יסוד עתיק יומין" (המתלבש ב"מצח הרצון", מצח אותיות צמח, משיח שעליו נאמר "צמח שמו ומתחתיו יצמח"), שכתוב בפירוש שהוא בעצם ביאת המשיח, והנה פלא – חושבנא דדין כחושבנא דדין, תשעו. אם כן, תשע"ו היא שנה של התגלות השליח ב-ה הידיעה, שליח עם י כחות הנפש שהופך להיות משיח – "יסוד עתיק יומין".

המלכות כבר היתה לנו ("שובו בנים שובבים").

סיכום הפרצוף

אם כן, אלה מעיקרי הרמזים – יש עוד רמזים חשובים, אבל אלה רמזים עיקריים – בנינו פרצוף: כתר – שלמות; חכמה – "למעני למעני אעשה" (בסוד "כלם בחכמה עשית" – החוש של אלול הוא חוש התיקון, חוש העשיה, שהיא דווקא בחכמה, והאות שבה נברא החדש היא האות י, סוד "למעני" – למען י כנ"ל), "עושה שלום" אותו עושים על ידי בטול, שלום עולה ח"פ בטול (שהוא מספר ראשוני); בינה – "שובו אלי ואשובה אליכם"; דעת – ביאת המשיח; חג"ת – אלהי אברהם, אלהי יצחק, אלהי יעקב (השליש המכוסה של התפארת); שני שלישי התפארת המגולים – ופרצת; נו"ה – "בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים"; יסוד – יסוד עתיק יומין; מלכות – "שובו בנים שובבים". כולנו יכולים להזדהות עם המלכות בטוח – כולנו בנים שובבים וה' קורא לנו "שובו".

ולסיכום:

 

כתר

שלמות

 

חכמה

"למעני למעני אעשה"

 

בינה

"שובו אלי ואשובה אליכם"

 

דעת

ביאת המשיח

 

 

 

חסד-גבורה-תפארת

אלהי אברהם, אלהי יצחק, אלהי יעקב

 

 

 

שני שלישי תפארת המגולים

ופרצת

 

 

נצח והוד

"בטחו בהוי' עדי עד כי ביה הוי' צור עולמים"

 

 

יסוד

יסוד עתיק יומין

 

 

 

 

מלכות

"שובו בנים שובבים"

 

 

ג. שתי מערכות תשע"ו

אור, אחד, אהבה, אמת, אמונה

יש עוד רמז של תשעו (ביאת המשיח) המובא בסוד ה' שם, שהוא בעצם מערכת שלמה הכוללת את כל האצילות, ועל כן אינו נכנס לפרצוף הנ"ל. והוא מה שיש חמש מלים יסודיות ביותר בתורה שמתחילות ב-א, והן כנגד חמש הנקודות השרשיות של האצילות, כתר, חכמה, בינה, מדות, מלכות: אור, אחד, אהבה, אמת, אמונה = ביאת המשיח.

אור = אין סוף, סוד כתר עליון (ג פעמים אור, כנגד ג  רישין שבכתר = כתרא כידוע).

אחד = אהבה והם "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין", אחד בחכמה ("אחד האמת" מתלבש בחכמה עילאה דווקא, כמבואר בתניא בשם הרב המגיד) ואהבה (רבה) בבינה (בסוד דחילו ורחימו ורחימו ודחילו כנגד י-ה-ו-ה כנודע).

"איהו אמת ואיהי אמונה" בזו"ן. אמת ואמונה הן מאותו שרש – אמן. בפרט, יש אמת בתפארת, בסוד "תתן אמת ליעקב", ואז הזיווג של אמת ואמונה הוא הזיווג העליון של זו"ן, זיווג תפארת ומלכות. אך יש גם אמת בפרט בפנימיות היסוד, "חותמו של הקב"ה אמת", ואז הזיווג של אמת ואמונה הוא הזיווג התחתון של זו"ן, זיווג יסוד ומלכות (בסוד שני "ראשי חדשים" כנודע).

אין סוף, חכמה, מלכות

 והנה, יש עוד מערכת כוללת-כל שעולה ביאת המשיח שלא מופיע בסוד ה': אין סוף, חכמה, מלכות.

רמז זה שייך בפרט לדעת שמקבל הבר-מצוה. שנינו בפרקי אבות "הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". קודם "הסתכל" ואח"כ "דע", יחוד של חכמה-דעת (ברק-דעת = תשעו) כנ"ל.

שלשת הדברים ("מאין באת וכו'") הם כנגד שלשת חלקי זמן – היה הוה יהיה (עבר הוה עתיד). עיקר הדעת (שנער מקבל בגיל שלש עשרה) הוא לדעת שאף על פי שבאתי מאור אין סוף ב"ה (סוד האין האמיתי), תכליתי, תכלית ירידת נשמתי מאיגרא רמה לבירא עמיקתא להתלבש בגוף גשמי בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, היא להגיע לסוף דווקא (בחינת "עד ועד בכלל", וכדאמרי אינשי "ישר ישר [או אפילו לעקם את הדרך, העיקר-] עד הסוף"), "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל [תכלית בריאת] האדם", דהיינו להגיע למלכות ("עד הלֹם" של דוד מלכא משיחא; "הלם" = "עד" ע"ה, דהיינו "עד ועד בכלל", וכן הר"ת של "עד הלם" = "הלם" כאשר האוס"ת = "עד"). ה"סוף" היינו המלכות, הנקראת "סיפא דכל דרגין". והנה, להגיע מאין סוף לסוף (מלכות) צריך שהאין סוף יצמצם את עצמו בנקודת החכמה, סוד ה-י של "למעני" הנ"ל, ואז "הוי' [אין סוף] בחכמה [נקודת ה-י] יסד ארץ [מלכות, סוף]", "אבא יסד ברתא".

כעת נבין את לשון המשנה: "מאין באת" – מאין סוף; "ולאן אתה הולך", לשון הוה – חוש ההילוך הוא החוש של חדש סיון, זמן מתן תורתנו, חכמה (בסיון החכמה היא חכמת הצדיק, טרם חטא, באלול החכמה היא חכמת הבעל תשובה, "ומי שחטא ישוב וימחול לו"), סוד הצמצום-ריכוז כל העצמות של "אנכי", "אנא נפשי כתבית יהבית" ("לאן" היינו מקום הצמצום, לשם אתה הולך תמיד בהוה, על מנת להפוך את האין סוף לסוף); "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", עיקר הדין וחשבון של לעתיד לבא הוא על כמה פעלתי להגיע לסוף, להקים את המלכות ("לאקמא שכינתא מעפרא") – "דין וחשבון" בסוד "דינא דמלכותא דינא" (הדין על המלכות הוא עיקר הדין של האדם לעתיד), ו"באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון" (בנין המלכות, עולם הדבור). "ולפני מי" – "מי" ר"ת מלכות ישראל, וכן ר"ת "משיח הוי'" (כידוע בסוד "מי יעלה לנו השמימה"). "ולפני מי וכו'" – כמה קדמת את היעד של "להביא לימות המשיח". שוב, זו הדעת שמקבל הבר-מצוה היום ("בני אתה היום אני ילדתיך").

ד. רמזי 5776

שנת שלמות – עו ברבוע

נסיים בעוד רמז: כמו שהמספר תשעו הוא חשוב, גם אם מוסיפים את האלפים יוצא משהו מיוחד במינו. המספר המלא של השנה הבאה עלינו לטובה הוא 5776. אמרנו ש-תשעו שוה שלמות, אבל המספר הזה הוא ממש שלמות בחכמת החשבון, רבוע שלם (התכללות של כל פרטים בתוך כל פרט ופרט). שלמות היא כלילת יפיי פעמים י, מאה שהיא שלמות בכתר, עשר ברבוע.

דרך אגב, ברוך – שם הבר-מצוה – הוא ר"ת "ראש ומקור כל ברכה", שהרבי הרש"ב אומר לכוון בכל פעם שאומרים "ברוך" ולכוון שזהו כתר. ברוך היינו כתר ו-צבי עולה אמונה, הראש העליון בכתר (שמשתקף במלכות דווקא, כנ"ל). שוב, הרבי הרש"ב אומר לכוון ש"ברוך" בכתר, י פעמים י, כלילת יפי. המספר הכי שלם הוא רבוע.

 השנה הקודמת שהיתה רבוע היתה בדיוק לפני 151 שנה – יש הרבה דילוג בין רבוע לרבוע, בפרט במספרים הגדולים. השנה הבעל"ט היא רבוע מדויק – עו ברבוע. עה ברבוע היה לפני 151 שנה. עז ברבוע יהיה בעוד 153 שנים. אם רוצים להגיע לעוד שנה שהיא רבוע צריך לחיות – בע"ה נחיה חיים נצחיים – עוד 153 שנים. זו הזדמנות-פז לפני תום ה"שית אלפי שנין הוי עלמא" לשנה שהיא שלמות.

מספר רבוע שנגמר בספרות השרש

יש משהו מיוחד ברבוע הזה. מה שנאמר כעת, מי שמבין לעומק, שייך למתימטיקה הכי מתקדמת בעולם. אין כאן המקום להסביר באריכות, ונאמר רק את התופעה: השאלה היא האם יש רבוע של מספר שנגמר בשתי הספרות שלו עצמו? כאן זה כך – 76 ברבוע עולה 5776, שתי הספרות האחרונות של הרבוע הן השרש עצמו. האם יש עוד אחד כזה מ-1 עד 100? יש רק עוד מספר אחד – 25, שהרבוע שלו הוא 625. אין עוד מספר כזה.

רק נשים לב – לדבר שהוא לכאורה הסבה הפשוטה לתופעה זו – ש-76 הוא המספר ה-25 למפרע מ-100 כמו ש-25 הוא המספר ה-25 מ-1. הם מספרים מקבילים, בבחינת חן. ביחד הם שוים 101 – 10 ברבוע פלוס 1 (הכולל). הרבועים שלהם – 625 ועוד 5776 – שוים 6401, 80 ברבוע פלוס 1. תן לחכם ויחכם עוד. שוב, לפשט בתיאוריה את הדבר הזה, ששתי הספרות האחרונות הן המספר עצמו, שייך למתמטיקה הכי חדישה בעולם. אם מישהו שמע פעם, רק נאמר רמז, על תיאורית הכאוס – זהו סוג המתמטיקה שקשור לתיאורית הכאוס, ודי למבין. בכל אופן, זו סגולה מאד חשובה של השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה.

עבד ברבוע

מה המלה הכי פשוטה ששוה 76? אנחנו נכנסים לשנת 76 ברבוע. יש מלה הכי פשוטה וביטוי הכי פשוט. המלה הכי פשוטה ששוה 76 היא עבד. משה רבינו נקרא עבד ה', דוד המלך נקרא עבד ה', משיח נקרא עבד – "הנה ישכיל עבדי". הוא בן, אבל כתוב בחסידות – במיוחד אצל הרבי הרש"ב – ש"בן שנעשה עבד" הוא יותר מבן סתם. יש עבד, יש עבד שעולה להיות בן ("אם כבנים אם כעבדים"), יש בן שנעשה עבד, ויש אותו בן שנעשה עבד שנעשה בן, ואותו בן שנעשה עבד שנעשה בן נעשה שוב עבד.

יש חמש מדרגות, עבד-בן-עבד-בן-עבד כנגד נרנח"י (עבד-בן-עבד-בן-עבד = "צמח צדק" = מנחם מענדל וכו'). החיה היא משיח בן יוסף (סוד "יסף הוי' לי בן אחר", דהיינו בן שנעשה עבד שנעשה בן) והיחידה היא משיח בן דוד, שהוא שוב עבד – גם בן (כולל שתי דרגות של בן), אבל בן שנעשה עבד בדרגה הכי גבוהה. משיח בן יוסף בן = 618 (סוד חתך זהב כנודע), משיח בן דוד עבד = 500 ("פרו ורבו" וכו'), יחד = 1118 (גם בסוד חתך זהב כנודע) = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"!

כל זה סוד עבד ברבוע ששוה 5776 (אם נחבר לעבד ברבוע, 5776, בן ברבוע, 2704, נקבל 8480 = 20 פעמים משיח בן דוד, שהוא בן שנעשה עבד בדרגה הגבוהה ביותר).

"לא אדם" ברבוע

מה הביטוי הכי פשוט שעולה 76? כתוב על הקב"ה "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם". יש אדם ויש "לא אדם". כתוב בחסידות שאדם הוא מהחכמה ולמטה ולא-אדם הוא בכתר, למעלה מטעם ודעת. "לא אדם" שוה 76. הדרגה הכי גבוהה של עבד הוא "לא אדם" (למעליותא, יש גם "לא אדם" לגריעותא, כנגד הדרגה הנמוכה ביותר של עבד), קשור ל"נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם". אם כן, זו הזדמנות פז, שנת ה'תשעו, להיות עבד בדרגה הכי גבוהה, דרגת היחידה שבנפש, שדרגה זו גופא היא בבחינת "לא אדם", בחינת משיח בן דוד, למעלה מטעם ודעת לגמרי.

לחיים לחיים, שתהיה הרבה נחת לברוך צבי ולכל המשפחה, ושהוא יהיה נר להאיר לרבים, להפיץ את אור התורה והגאולה לכל העולם. שתהיה כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לנו ולכל בית ישראל ובעצם לכל העולם, שיבוא משיח ויגאל את כולנו.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] תופעה דומה: שלש פעמים כתוב בתנ"ך – "בתלתא זימני הוי חזקה" – "למעני ולמען דוד עבדי". "ולמען דוד עבדי" היינו סוד הארת ה-י של "למעני" ב-ה תתאה שבשם, מלכות בית דוד, בסוד "הוי' בחכמה יסד ארץ" "אבא יסד ברתא". והנה, "למעני" = ב"פ "דוד עבדי", "ולמען" = דוד ברבוע. "דוד עבדי" = 100 – דוד התקין לומר מאה ברכות בכל יום = מיכל בת שאול אשת דוד המלך, אשתו העיקרית לע"ל כמבואר במ"א. כל הביטוי, "למעני ולמען דוד עבדי" = מלכות – מלכות בית דוד!

[ג] "למעני" = 200 דהיינו 100 ועוד 100. ברבוע פרטי, "למעני" = 10000 [בר"פ למ = נ, ולמנ = עי] = 100 פעמים 100! והוא על דרך הסוד של "עשרה [עשרת הדברות של מתן תורה, ה-י העליונה של "למעני" הראשון שבבחינת בטול במציאות] עשרה [עשרה מאמרות של מעשה בראשית, ה-י התחתונה של "למעני" השני שבבחינת בטול היש] הכף [10 ועוד 10 = כ, 10 פעמים 10 = כף] בשקל הקדש", ודוק.

[ד] ומבין האבות דווקא על יעקב נאמר "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון", וכן ליעקב נאמר בפרט "פרה ורבה וגו'"; יש לומר שחמשת הפעלים – "פרו ורבו ומלאו... וכבשה ורדו..." מכוונים כנגד יעקב וארבע נשותיו, רחל-לאה-בלהה-זלפה. והנה, שתי המערכות יחד = 1752 = כד צירופי חכמה – בחכמה, מוחין דאבא, מתלבש כח האין-סוף להוליד זרע.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com