חיפוש בתוכן האתר

בר מצוה ברוך-שלום שי' דה ברעסר - אור לי"ג מנחם-אב ע"ה – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

אור לי"ג מנחם-אב ע"ה – כפ"ח

בר מצוה ברוך-שלום שי' דה ברעסר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. יחוד ברכה ושלום בכח העוז

מזל טוב מזל טוב, הרבה נחת לכולם – נחת חסידית. נאמר כמה מילים לכבוד הבר-מצוה. זכינו להיות בברית שלו ובע"ה נזכה להיות בחתונה שלו.

ברוך-שלום - יחוד אור הברכה וכלי השלום

ידוע שבר מצוה מקבל דעת – הוא נעשה בר דעת. דעת בחסידות היא הכח ליחד יחודים, לחבר – לחבר בין אנשים. כל מצוה שהבר-מצוה מקיים היא מצוה לשון צוותא – הוא מתחבר לקב"ה, מחבר קוב"ה ושכינתיה, ז"א ומלכות (כמו שהבר-מצוה אמר במאמר).

היחוד שברוך שלום יכול כעת לעשות וקודם לא יכול היה לעשות רמוז בתוך השם שלו עצמו. רבינו הקדוש חותם את ששה סדרי משנה – התורה שבעל פה – בכך ש"לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר 'הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום'". בשם הבר-מצוה, ברוך שלום, יש גם ברכה – "ברוך", המשכת הברכה למטה (כמו בביטוי הקדוש ברוך הוא) – וגם שלום. ברוך הוא האור, המשכת האור, ושלום הוא ה"כלי מחזיק ברכה לישראל", הכלי שיכול להחזיק את האור, לשמור על האור ולהנציח את האור. ידוע ש-שלום – "גדול השלום" ("גדול השלום" = משיח בן דוד) – שוה לנצח נצחים. שלום אמת מחזיק את העולם לעולם ועד.

ורמז: ברוך-אור = 435, שלום-כלי = 436 – תוספת הכולל, כלי לשון כולל, היינו הכח שיש בכלי להחזיק ולהנציח את האור, כח שנובע משרש הכלי שגבוה משרש האור כנודע.

אור התורה וכלי המצוות

אצל יהודי האור הוא "תורה אור" – התורה שהוא לומד, הוא חזר מאמר בעל פה, שיהיה גדול בתורה, גם בתורת הנגלה וגם בתורת החסידות, שיפיץ את אור התורה. זו הברכה הכי גדולה – שיהיה הרבה אור, הרבה תורה. שלום הוא הכלי – הכלים שלנו הם המצוות המעשיות שאנחנו מקיימים.

הדעת של הבר-מצוה הוא הכח לחבר בין שני דברים שונים – בין האור לבין הכלי, בין הברכה והשלום – על ידי שלומד תורה לשמה, בפירוש הכי פשוט של תורה לשמה דהיינו לימוד על מנת לעשות, ומקיים את המצוות בהידור רב, עם כל החשק והשמחה של מצוה (מה שמרבה שלום-אמת).

זה הדבר הראשון – שה' יתן  לברוך שלום הרבה דעת לחבר את התורה שהוא לומד עם המצוות שהוא מקיים, ומפיץ גם לאחרים לקיים מצוות בהידור ובשמחה.

עוז – השותף השלישי

את הפסוק שרבינו הקדוש מביא בסיום המשניות כולנו מכירים – "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום". חז"ל לומדים מאותו פסוק ש"אין עז אלא תורה". אם כן, יש עוז לפני הברכה והשלום, לפני היחוד של האור והכלי.

כח הדעת הוא הכח לחבר את האור והכלי, לעשות מרכבה (לשון הרכבה), אור-כלי שוה מרכבה, אם כן – בר מצוה מתחיל לעסוק במעשה מרכבה. כל מה שעשה עד בר המצוה – חינוך וכו' – הוא תיקון מעשה בראשית (דהיינו התחדשות יש מאין, חווית הלידה והברית וראשית החינוך וכו' עד לבר מצוה). מבר מצוה הוא מתחיל לעסוק בעומק של מעשה מרכבה (שלשם כך זקוק לדעת חזקה, היכולת הנפשית להתחזק תמיד בנוסף לחווית ההתחדשות התמידית. ידוע שמשה, הדעת של כללות נשמות ישראל, עולה חזק חזק חזק) – חבור של אור וכלי. בע"ה הוא יהיה חתן, יקים בית נאמן בישראל, ובעצם כבר היום הוא חתן הבר-מצוה.

כשיש חבור ויש דעת יש את השראת השותף השלישי. כשיש ברכה ושלום – ברוך שלום – יש את הכח השלישי שפועל את החבור, והוא כח העוז. "הוי' עז לעמו יתן" – הביטוי הוא "עז ותעצֻמות"[ב], גילוי של העצמות הוא המחבר את האור והכלי. "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום" (מעז לברכה יש דילוג של 150, מברכה לשלום יש דילוג של 149, ודוק).

עוד פסוק בתהלים אומר "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים" (כל הפסוקים האלה שייכים לפרשת שבוע, פרשת ואתחנן, בה קוראים על מתן תורה – משה רבינו חוזר בפני הדור העתידים להכנס לארץ ישראל על עשרת הדברות). ה' אומר דבר אחד, אבל יש לו כח של נשיאת הפכים – כח העז – שמחבר את שני הדברים ששמענו. לעניננו העז מחבר את הברכה והשלום. עוז ותעצומות היינו אמונה פשוטה, שהיא גם כח המסירות נפש על התורה והמצוות – יש לו מסירות נפש על התורה והמצוות ועל החיבור שלהם. קודם כל "הוי' עז לעמו יתן" ואז "הוי' יברך את עמו בשלום".

יחוד הברכה והשלום בתפלה

הזמן שבו מתחברים לעז, לכח העצם, לאמונה הפשוטה, הוא זמן התפלה – מכח ההתקשרות של עצם הנשמה בעצמותו יתברך בתפלה יש כח ליהודי במשך כל היום כולו לחבר את האור והכלי, את התורה שהוא לומד והמצות שהוא מקיים, לחבר את הברוך לשלום.

כמו שברכת כהנים (המשכה מהעצמות, על ידי העז של הכהנים, כמבואר בחסידות) מתחילה "יברכך" (ברוך-אור) ומסיימת "שלום" (שלום-כלי) כך התפלה (עיקר התפלה, תפלת העמידה) מתחילה "ברוך אתה הוי'" ומסיימת "[ברוך אתה הוי'] המברך את עמו ישראל בשלום".

והנה, הראשי תבות של ברוך שלום – ב"ש היינו פרצוף החכמה באלף-בית אתב"ש. הראש והסוף של ברוך שלוםב"ם היינו פרצוף החכמה באלף-בית אלב"ם. אלב"ם ואתב"ש הם בעצמם כנגד פרצופי אבא ואמא דזיווגייהו תדיר ("תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין") לשם קיום העולמות (ובפנימיות, לע"ל, לשם הולדת נשמות חדשות).

"החכמה תעז לחכם" שהרי "פנימיות אבא פנימיות עתיק [רדל"א]", מקום האמונה הפשוטה וכח המסירות נפש. בחכמה זו (חכמה אותיות כח מה, תקיפות הבטול) – חכמה שמתגלה דווקא בשעת צלותא (לשון צלא דמהימנותא), כאשר "סלם [דא צלותא] מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" – עתיד ברוך שלום שלנו ליחד, כל ימי חייו, את הברכה והשלום מכח ה"עז ותעצמות" של עצם נשמתו שהיא "חלק אלוה ממעל ממש".

ב. סימן נבואת האמת – "הלוא כה דברי כאש"

אם הגענו לכך שיש ברוך ושלום ויש עז מלמעלה שמחבר אותם – ולפי זה העיקר הוא להתקשר לאותו עז – נאמר עוד רמז יפה שקשור לענין, וגם אפשר ללמוד ממנו מסר חשוב לימינו, גימטריא יפה של ברוך-שלום (מן הסתם דרשנו גם בברית גימטריאות של השם, אך אז לא ידענו מראש מה השם ודרשנו על המקום – כעת היה קצת יותר זמן להתבונן): המספר הוא 604, שהוא גימטריא של ביטוי יפהפה – פסוק בירמיהו הנביא (שמאד אקטואלי היום) שרש"י מביא בפירושו על התורה, כיסוד לפירושו על התורה – "הלוא כה דברי כאש".

"אף עשיתיו" – לתקן באש ופטיש

כל הפסוק הוא "הלוא כה דברי כאש נאם הוי' וכפטיש יפֹצץ סלע". דברי תורה נמשלו כאן לשני דברים – אש ופטיש. אש-פטיש ר"ת אף. יש פסוק חשוב, בישעיהו, שמרבים לדרוש בחסידות – "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו".

אחת ההאשמות על אדמו"ר הזקן והחסידות בכלל במאסר בפטרבורג היתה שמייסד החסידות, מורנו הבעל שם טוב, היה רגיל לחזור על התבה 'אף' והמלשינים הסבירו שכוון בכך לשפוך אף וחמה על מלכות הצאר. אדמו"ר הזקן היה צריך להצטדק, סיפור שלם, אך מכאן אנחנו לומדים על החשיבות של המלה 'אף'.

מעשה בראשית חותם "אשר ברא אלהים לעשות" – ה' השאיר לנו מה לעשות-לתקן, זה התפקיד שלנו, ובשביל ה"עשיתיו" צריך את הסוד של "אף". יש הרבה דברים בתורה שהם אף, ואחד מהם – לעניננו – הוא הצמד אש-פטיש. כדי לתקן את העולם צריך אש ופטיש של תורה (של נבואת אמת, כפי שיתבאר). אש-פטיש שוה בדיוק 700, מספר עגול (נבואת אמת = 900 = 30 ברבוע, וביחד עם אש פטיש = 1600, 40 ברבוע, סוד 40 ימים של מתן תורה וכו').

"מה לתבן את הבר?!" – בין נבואות שקר לנבואת אמת

מה ההקשר של הפסוק בנביא? מה הוא מנבא כאן לעם ישראל? בימיו של ירמיהו היו הרבה נביאי שקר. לכן אמרנו שהסיפור הזה מאד אקטואלי היום. היו הרבה אנשים חשובים שנבאו נבואות של שקר, מכח המדמה שבנפש – הרבה חולמי חלומות שוא. ירמיהו בא לעשות בירור והבדלה בין חולמי החלומות, נביאי השקר, לבין מי שאומר דברי אמת בשם ה'.

סיום הפסוק הקודם, לפני "הלוא כה דברי כאש נאם הוי' וכפטיש יפצץ סלע", הוא "מה לתבן את הבר נאם הוי'". מהי נבואת שקר? כל הדמיונות השקריים, "התבן" (פרי הדמיון של אותו כסיל עליו נאמר "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו"). היינו מה שהעם מושפע מכל מיני שיטות ודמיונות, מושפע מהמצע של המפלגה הזו והאחרת – כל מיני שקרים, שלא על פי תורה. בדיוק המצב של הנביא ירמיהו – הוא אומר אמת, ויש לו הרבה מתחרים בשוק. כולם חולמי חלומות, כפי שהוא מכנה אותם, ורק הוא מדבר דברי אמת בשם ה' ("הנביא אשר אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה לתבן את הבר נאם הוי'").

לעמך ישראל, ליהודי הפשוט ברחוב, קשה מאד להבחין מי הוא חולם חלומות ומי נביא האמת. זה הנושא כאן – "מה לתבן [החלומות, הדמיונות] את הבר [דברי האמת של ירמיהו הנביא וכל נביא אמת] נאם הוי'".

סימני נבואת אמת – ריבוי פנים והתלהבות קדש

אחרי המלים האלה הוא ממשיך "הלוא כה דברי כאש נאם הוי'" – הוא חוזר על הביטוי "נאם הוי'" (סיום הפסוק הקודם) – "וכפטיש יפֹצץ סלע". מה הקשר? מסבירים המפרשים שהנביא נותן כאן סימן להכיר מהי נבואת אמת. אמרנו שליהודי הפשוט ברחוב מאד קשה להבחין בין חלום שוא לבין נבואת אמת. אומר הנביא שסימן נבואת האמת שהיא כמו אש, כמו פטיש שיפוצץ סלע.

באיזה הקשר רש"י מביא את הפסוק הזה, כיסוד מוסד לפירושו על התורה? הוא אומר שכל פסוק מתפרש-מתחלק לניצוצות רבים, זיקוקין די נורא. פשט אותיות פטיש – התורה מתחלקת להרבה פשטים, וכל יום יש פשטים (פירושים אמתיים) שמתחדשים. יש שבעים פנים לתורה, ועוד יותר מזה אומר האר"י הקדוש – שלפני שבוע היה יום ההילולא שלו – שלכל יהודי יש פירוש אמתי על התורה, יש ששים ריבוא פירושים לתורה, כמנין אותיות התורה ("יש ששים רבוא אותיות לתורה" ר"ת ישראל, התבה החותמת את התורה – "לעיני כל ישראל", קודם עין פנים לתורה ומכאן לישרא"ל פנים-עינים לתורה).

כתוב שצור ("והכית בצור") הוא מוחין דקטנות וסלע ("ודברתם אל הסלע") הוא מוחין דגדלות. דווקא למי שיש מוחין דגדלות יש לו פטיש בראש (הבא לידי ביטוי בדבור שלו דווקא, לא בידים – גם בדבור יש כח ההכאה, בפטיש, "בשבט פיו", ממש, שעל כן טעה משה בסלע להחליף בין דבור בפה להכאה בשבט-יד, וד"ל) שמפוצץ את ה"דברי אלהים חיים" של התורה כל יום, ואפילו כל רגע, לאורות חדשים, ניצוצות – כל רגע מתנוצצים-מבריקים חידושי תורה. איך קוראים לתופעה הזו? כתוב שמי שזוכה לנבואת אמת זוכה ל"נביעת האין סוף" – יש לו נביעה בראש שבכל רגע מתחדשות לו השגות אמתיות חדשות.

זה פירוש הפטיש, מה לגבי האש? המפרשים מסבירים שעוד לפני הפטיש – שמפוצץ את הסלע לריבוי פירושים אמתיים – התורה נמשלה לאש. הדימוי הפשוט של אש הוא התלהבות עצומה. אפשר להרגיש שמישהו הוא נביא אמת המוסר לעם ישראל מסר מעם ה' באמת באש הקדש של הדבור שלו. גם נביאי השקר, חולמי החלומות, מאד מנסים להתלהב מול המיקרופון, אבל זה גארנישט, שום דבר, לא אמת, לא אש קדש. אם כבר זו אש זרה.

הסימן הראשון של דברי אמת הוא אש קדש בתוך הדברים – "הלוא כה דברי כאש נאם הוי' וכפטיש יפֹצץ סלע". על ידי שני הדברים האלה – האש והפטיש – עושים את התיקון בעולם העשיה, עולם שרובו קליפות ורע. "אף עשיתיו" – היהודי נמצא למטה כדי לתקן את המצב, לתקן עם התורה שנמשלה לאש ופטיש.

רמזי "הלוא כה דברי כאש"

הגענו לכל זה מהגימטריא – ברוך-שלום שוה "הלוא כה דברי כאש" (צריך לחפש איך רמוזים הברכה והשלום של ברוך שלום במלים, אבל זו הגימטריא). נספור את האותיות בביטוי. "הלוא" כתוב מלא, צירוף אותיות אלוה – הנשמה, שהיא אש, היא "חלק אלוה ממעל ממש" (כנ"ל בענין ההתקשרות של עצם הנשמה ל"עז ותעצמות" של ה'), ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא. סימן הבר – לעומת התבן – הוא "הלוא כה דברי כאש".

יש בביטוי 13 אותיות (כל הפסוק – "הלוא כה דברי כאש, נאם הוי', וכפטיש יפצץ סלע" – בנוי ב"חן" של יג-ז-יג אותיות, ס"ה גל אותיות, "גל עיני וגו'"). מי שמכיר בחכמת החשבון יודע ש-13 הוא מספר השראה, סכום שני ריבועים רצופים – 3 ברבוע ועוד 2 ברבוע. לכן המלה העיקרית ששוה 13 בתורה היא אחד, שכתוב בקבלה שהיא אח-דאח עולה 3 ברבוע ו-ד עולה 2 ברבוע. יש צורה חננית למספר השראה:

ה

ל ו א

כ ה ד ב ר

י כ א

ש

כאשר כותבים את הצורה יש הרבה מה להתבונן על הפנות וכו' – כל מיני תופעות שלא היינו מודעים אליהן בכלל כשרואים רק את המילים.

אש של תענוג ובטחון

נעשה את חשבון ארבע הפנות והנקודה האמצעית ונקבל 529 – 23 (חיה-חדוה) ברבוע, אחד הכחות הפנימיים שבנפש, תענוג, פנימיות הראש האמצעי של הכתר, רישא דאין (התענוג נמצא גם בחלק השני של הפסוק – "וכפטיש יפצץ סלע" – על פי שנים עדים יקום דבר). שאר האותיות שוות 75, עוד כח פנימי מכחות הנפש – בטחון, פנימיות הנצח (בחלק השני של הפסוק שאר האותיות – "וכפטיש יפצץ סלע" – עולות יחוד רחמים, פנימיות הדעת והתפארת, נשמה בגוף, "משה מלגאו ויעקב מלבר", ודוק).

מתוך הציור הזה יוצא סוד שלא יכולנו לדעת בלעדיו – שברוך שלום הוא תענוג ועוד בטחון. הרכב מענין מאד, ממש הרכב מעולה – תענוג מלימוד התורה שלו וקיום המצוות שלו, עם בטחון מלא בה'. עיקר כח הבטחון בנפש היינו בטחון פעיל, תחושה שה' נותן לו כח ליזום דברים גדולים בחיים, לזרז את ביאת משיח, להביא גאולה לעולם. בטחון שה' נותן לו כח – "כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל" (הוא נותן לך). הא בהא תליא – כנראה שבשביל הרבה בטחון צריך הרבה כיף, הרבה תענוג, הרבה הנאה של קדושה.

הפלא הוא שהרמז הזה, תענוג-בטחון שוה ברוך-שלום, הוא נמצא דווקא בביטוי "הלוא כה דברי כאש". כשאני מצייר לעצמי אש קדש אני מצייר אש שורפת את הקליפות או אש של אהבה, "שלהבת העולה מאליה" של "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל  מאדך" (בגימטריא שלהבת כנודע), אבל לא חשבתי שאש-קדש היא תענוג-בטחון.

האש הזו היא אבן הבוחן בין נביא אמת לנביאי השקר. הרבי הדגיש שכמו שבכל דור יש משיח שבדור יש גם נביא האמת שבדור. יש הרבה נביאי שקר – יתכן שהם רבנים, או שרים, או רופאים – וצריך לחפש את נביא האמת שיש לו אש קדש. כתוב בלוח "היום יום" שבתחלה אנשים פוחדים מאש, בורחים מאש, ולכן צריך להביא את אש הקדש – האש של פנימיות התורה (אש פנימית היא ג"כ ר"ת אף כאשר שאר האותיות עולות י"פ אף, והכל עולה "נעשה ונשמע" וכו') – אל כל אחד ולגעת בפנים שלו עם האש, שיראה שאינה שורפת אלא שהיא ההנאה הכי גדולה שיש בעולם. כשהאש פתאום לא שורפת אותי אלא רק מהנה אותי היא נוסכת בי בטחון עצום לעשות בחיים מה שעבורו ה' ברא אותי. אלו קצת רמזים שיוצאים מכך שברוך שלום עולה "הלוא כה דברי כאש".

סיכום

אמרנו שני דברים. הראשון, שברוך שלום הוא יחוד ברכה ושלום – דעת (שמקבל הבר-מצוה) שמייחדת אור וכלי – על ידי ההתקשרות שלו לעוז ותעצומות במסירות נפש. גם מסירות נפש היא בכיף – אברהם אבינו מוכן בכל רגע למסור את הנפש בכיף הכי גדול, באהבה רבה בתענוגים.

הדבר השני, הגימטריא של ברוך שלום שעולה "הלוא כה דברי כאש". שילמד תורה עם התלהבות, אש קדש, וכל החיים תהיה לו אש קדש. שהוא עצמו יהיה נביא אמת, שיביא מסרים אמתיים לעם ישראל, ובתוך אש הקדש שלו יהיה לו אין-סוף תענוג שיתן לו גם אין-סוף בטחון – בטחון לזרז את הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

שוב, שלכל בני המשפחה יהיה רוב נחת אמתי חסידי מכולם.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] "נורא אלהים ממקדשיך אל ישראל הוא נֹתן עז ותעצמות לעם ברוך אלהים", הפסוק החותם את פרק סח בתהלים, הפרק המתאר את מתן תורה, ובו נ אותיות, סוד התגלות שער הנון בשעת מתן תורה, יום ה-נ של ספירת העמר. לאחר "עז ותעצמות" בא "ברוך" ו"ברוך אלהים" = שדי, שם הברית, שם השלום. "עז ותעצמות" = גל ברבוע – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com