חיפוש בתוכן האתר

ספר המאמרים תש"ה (22) - כ"ז חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"ז חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

ספר המאמרים תש"ה (22)

ד"ה "זה היום תחלת מעשיך" (6)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "טוב עין הוא יבֹרך כי נתן מלחמו לדל"

[לפני שחרית]

הגענו לפרק ח:

"טוב עין" – ברכה וטביעת עין

ח) וביאור הענין הוא דהנה כתיב (משלי כב. ט) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל [חז"ל קוראים "אל תקרי 'יבֹרָך' אלא 'יבָרֵך'" – ה' נותן לטוב עין את השפע "כי נתן מלחמו לדל", ה' נותן לו שיוכל תמיד להשפיע יותר ויותר. קודם הוא " יבָרֵך" – הוא נתן מלחמו לדל – ואז הוא " יבֹרָך". מפשט הפסוק מובן שה"טוב עין" עשה חסד חד פעמי ומקבל שכר, אבל ה"אל תקרי" מלמד את המשמעות הפנימית – שהוא תמיד מברך, תמיד משפיע הלאה את מה שהוא מתברך בו. יש עוד הרבה רמזים. גם צריך להבין מה שכתוב "כי נתן מלחמו לדל" – נתן ל"דלית ליה".

כתוב שיש קשר בין "טוב עין" לטביעת עין. "טוב עין" היינו מדה בלב – הסתכלות טובה על כולם. "טוב עין" דן את כולם לכף זכות ונותן לכל אחד ואחד. כתוב שלתלמיד חכם מחזירים אבידה על פי טביעת עין, אף על פי שאין לו סימן מובהק. סתם יהודי צריך סימן מובהק, אבל אצל תלמיד חכם סומכים על טביעת העין. איך תלמיד חכם זוכה לטביעת עין? הוא לומד הרבה תורה, הוא חכם, חכמה היא בחינת עין, אבל טביעת העין – שבשלה הוא אמין ומחזירים לו אבידה בלי סימן – היא בשל מדת "טוב עין".

"עינא טבא עילאה"

איך הגענו ל"טוב עין"? הרבי מסביר שיש יסוד של העצמות, ששורה בכל מקום, והוא סוד אור הגנוז. וכל האור של סדר ההשתלשלות צריך להתחדש תמיד מאור הגנוז, האור העצמי, שהוא בחינת "טוב עין".],

ואיתא בזח"ג דק"ל ע"א מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה [זכה שלא תשלוט בו עין הרע כי זכה ל"טוב עין", זכה להשגחה בעינא טבא עילאה. "עינא טבא עילאה" היא אחד מ-ז תקוני גלגלתא, שסימנם הוא ג"ט קע"ר פ"ח. ה-פ הוא פקיחא – העין פקוחה כל הזמן – התלבשות תרין פרקין תתאין דנו"ה דעתיק בעיני אריך. בין מנחה לערבית אנחנו עוסקים במצות ענג שבת, ואחד מעניני שבת הוא לעורר את המדרגה של עינא פקיחא.

גם באריך כתוב "לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא", כמו שהוא יסביר במאמר. העינים בתקוני גלגלתא נחשבות רק כעין אחת – "עין הוי' אל יראיו" – כי השמאל נכלל לגמרי בימין. חשוב שבתוך ה"פקיחא" דאריך נמצאים התרין פרקין תתאין דנו"ה דעתיק. הדבר קשור למה שלמדנו לפני כמה ימים, שהאהבה מתלבשת בהסתכלות העינים – "עיניך יונים" – ואמרנו שזו המדרגה של נצח והוד. המקור לכך בקבלה הוא ההתלבשות של נו"ה דעתיק ב"פקיחא" דאריך.

 

"תתן אמת ליעקב"

משמע כאן ש"טוב עין" שייך ליוסף. הנושא במאמר כאן הוא ספירת היסוד. יש הרבה יסודות בסדר השתלשלות, אבל מדבר על היסוד העליון, היסוד של העצמות, שנקרא אמת. יש "ויציב ונכון וכו'" – כל טו יסודות – אך לפני כן "אמת", היסוד של העצמות. כתוב "תתן אמת ליעקב", למה "טוב עין" רומז ליעקב? הקשר ליוסף נלמד מעוד פסוק, שלא מביא כאן – "ברכות לראש צדיק", "הוא יבֹרך". "ראש צדיק" הוא יוסף, ויש לו "ראש אפרים" ו"ראש מנשה", עטרת היסוד.

 כתוב "תתן אמת ליעקב", למה "טוב עין" רומז ליעקב? "טוב עין" הוא מנין השנים של יעקב אבינו – 147. לא רק ש"טוב עין" הוא מנין השנים שלו, אלא גם חלוקת השנים שלו – טוב שנים אחרונות במצרים, אליה הוא הגיע בגיל עין. הפסוק אומר "תתן אמת ליעקב", אמת עולה 21 ברבוע. כמה עולה אמת לחלק ל-3? ממוצע כל אות הוא 147 – קשר בין מדת האמת ל"טוב עין". אמרנו שמי שיש לו "טוב עין" זוכה גם לטביעת עין.

ה"טוב עין" הוא ביסוד – יסוד דעצמות, שלמעלה מיסוד דעתיק, שמתלבש במצח הרצון (למעלה מהפקיחא, כי מדובר בפרקין תתאין דנצח והוד, שהיסוד למעלה מהם, ולמטה מהפרקין עילאין דנו"ה שמתלבשים בתיקון עמר נקא, השער והאזניים – אף שנצח והוד למעלה מיסוד בסדר הספירות, בסדר תיקוני גלגלתא ג"ט קע"ר פ"ח ה"רעוא דרעוין", מצח הרצון בו מלובש יסוד דעתיק, ממוקם בין "עמר נקא" ל"פקיחא") – הוא יוסף, אך מקורו ב"טוב עין" של יעקב, ב"אמת". אחד מפירושי "תתן אמת ליעקב" הוא 'תתן יוסף ליעקב'.

רוח הקדש שבטביעת העין

מי שזוכה לספירת היסוד למטה, והוא חכם, "בן זקֻנים" שהוא "בן חכים", הוא יוסף, ומאיר אצלו ביסוד יסוד אבא – "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א" – החכם הזה, שהוא "טוב עין", שמקבל את מדת הרחמים של אביו יעקב, זוכה לטביעת עין במציאות. טביעת עין של תלמיד חכם היא אחד הדברים שעליהם נאמר "חכם עדיף מנביא". טביעת העין שלו – מה שייך לי ומה שייך לך – היא בעצם השער לרוח הקדש שלו. כשמחברים את המלה אמת למלה יעקב ("תתן אמת ליעקב") מקבלים 623, מספר ששוה לשני ביטויים מאד חשובים – "רוח הקדש" ו"משפט צדק". משפט צדק הוא שכל, אבל כדי שיהיה משפט צדק – "צדק צדק תרדוף" – צריך טביעת עין.

אנחנו דורשים שרוח הקדש של תלמיד חכם באה מטביעת העין שלו וטביעת העין שלו באה מה"טוב עין" שלו – הכל מתחיל מכך שהצדיק הוא טוב עין, הוא אוהב להשפיע. מי שאוהב להשפיע זוכה לטביעת עין. צריך ללמוד תורה לשם כך, אבל הכח לקבל את טביעת העין, התגלות יסוד אבא ביסוד ז"א, הוא בהיותו "טוב עין". פרצוף יעקב בכתבי האריז"ל הוא הארה של יסוד אבא. מי שיש לו טביעת עין מתחיל להיות עם רוח הקדש. כמה שוה טביעת עין? טביעת עין שוה 621, 2 פחות מרוח הקדש. 621 עולה כתרא (שנת לידת הרבי הרש"ב), שלש פעמים אוראור קדמון, אור מצוחצח, אור צח (קדמון-מצוחצח-צח ר"ת קמץ) שיש בכתר (ג אורות, ראשי ראשים שבכתר, בסוד "עשר ידענו שלש עשרה לא ידענו". עד כאן ווארט יפה שטוב לדעת – צריך "טביעת עין" כדי לזכות לרוח הקדש.

"נתן מלחמו לדל"

נתבונן בפסוק: למה כתוב "כי נתן מלחמו לדל" ולא סתם "כי נתן לחם לדל"? ביוסף כתוב "לחם לפי הטף", שנתן לחם לכולם, לכל ביתו. למה כאן "לחמו"? עיקר המבחן אם "נתן מלחמו לדל", דווקא מלחמו. כתוב שהתלמידים הותיקים של אדמו"ר הזקן, שעוד היו אצל הויטבסקער, היו אומרים שהפת היא שלך כשלי. המבחן הוא אצל מישהו שיש לו לחם צר, "לחמו", ומלחמו הוא נותן לדל. אפשר גם לדרוש "מלחמו" ולא כל לחמו – לא צריך לתת הכל, אבל צריך לתת "מלחמו" שלו ובכך נבחן הצדיק, "טוב עין הוא יברך". עד כאן על הפסוק הזה.

הזהר ממשיך:] הה"ד (בראשית מט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, אמאי הוא בן פורת [? כי זכה להיות] עלי עין, כלומר על טבת עין דא דאשתגח ביה, וכתיב טוב עין הוא יבורך, מאי טעמא כי נתן מלחמו לדל,

עין שכולה ימין – "חייכאן תדיר חדאן תדיר"

מאי טעמא אקרי חד [למה העין העליונה נקראת "עין" אחת, וכתוב "טוב עין", ולא "עינים" לשון רבים?] ת"ח בעינא דתתאה אית עינא ימינא ואית שמאלא [יש עין שמסתכלת טוב על המציאות ודנה אותה לכף זכות ויש עין שמאל שמסתכלת בבקורת על המציאות ודנה אותה לכף חוב.] ואינון תרין בתרי גווני [לבן ואדום,] אבל הכא לית עינא שמאלא ותרווייהו בדרגא חד סלקי וכולא ימינא [כי מדובר בעתיקא – "עתיקא" כולל גם אריך אנפין.] ובגין כך עינא חד ולא תרין ["עלי עין", עין אחת.] ותאנא עינא דא דהוא עינא דאשגחותא פקוחה תדיר [התיקון הששי, "אשגחא פקיחא", לפי הסדר של ג"ט קע"ר פ"ח.]

חייכאן תדיר חדאן תדיר [מה ההבדל בין "חייכאן תדיר" ל"חדאן תדיר"? יש את השיר שאנחנו שרים, גם מהאידרא, "תרין תפוחין קדישין דנהירן תדירא דחדאן תדירא" – ההארה מלחי ימין והשמחה מלחי שמאל. כאן זה "חייכאן" ו"חדאן". מי מחייך? מאיזו ספירה בא החיוך? החיוך בא מהחכמה, יש כוונה בזהר שחכמה היא חך-מה – עוד לפני שהיא כח-מה (בהיפוך האותיות הראשונות) – וחך הוא לשון חיוך, לחכם אמתי יש כל הזמן חך-מה, חיוך קל, והחיוך הוא סימן שהוא חכם. יש סיפור לגבי רבי יוחנן ורב כהנא, שרבי יוחנן ראה את החיוך התמידי שהיה על פניו של רב כהנא – בשל בעיה בשפתים – והרג אותו, כי חשב שצוחק עליו, אבל כשהסבירו לו שהחיוך נבע מבעיה בשפתים הוא הקים אותו לתחיה. בכל אופן, כנראה שזו מעלה מאד גדולה – שהוא מחייך תמיד. חיוך מצד החכמה ושמחה מצד הבינה. חכמה ובינה הם "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" על פי פשט – מי ששמח מחייך. לפי זה ה"פקוחא תדיר" למעלה מ"חייכאן תדיר" ו"חדאן תדיר" – כתר שלמעלה מחכמה ובינה.

עד כאן ציטוט הזהר, וכעת ממשיך להסביר:],

"עין המים" "עין הארץ" "עין הבדֹלח"

והיינו דטוב עין הוא בחינת עין דעתיק דכללות ההשתלשלות  מתזנין [מקבלים שפע פרנסה.] מהאי עין שהוא טוב עין שמשם מקור הההשפעה [יש שלשה פירושים למלה "עין": עין שרואה, מעין מים ועין במובן של צבע, גוון, כמו "עין הבדֹלח".

מובן שעין היא לשון גוון, כי בה רואים. וכן, מסביב לבת העין יש את הירוק שבעין – שכולל את כל הגוונים, כל עין והצבע שלה. למה עין היא לשון מעין? מה הקשר? על שם שהיא דומעת – דמעות יוצאות מהעין כמו טפות עין מהמעין. לפי זה, יציאת דמעות מהעין היא משהו עצמי מאד – לא מקרה בעין אלא משהו עצמי בעין, שהיא "עין המים". ה"עין" הראשונה בסמיכות בתורה היא "עין המים".

דרשנו לפני כמה זמן[ב] שתשע"ה היא תהא שנת עין ה..., ודרשנו את הביטויים של "עין ה..." בתנ"ך, הראשון ביניהם הוא "עין המים". בתורה יש שלשה ביטויים ובנ"ך עוד ארבעה – סה"כ שבע עינים, "שבעה המה עיני הוי' המה המשֹטטים בכל הארץ". בתורה יש "עין המים", "עין הארץ" ו"עין הבדֹלח" – בדיוק שלשת המובנים של "עין". "עין המים" היינו מעין, מה שהעין מדמעת; "עין הארץ" לשון ראיה, עין ממש; "עין הבדֹלח" לשון צבע.],

ב. יסוד דעצמות וט"ו יסודות

ט"ו ווין – ט"ו נקודות התקשרות והמשכה

וזה בכללות דטוב [הכלל של הטוב שכולל את כל הטוב, היסוד הכללי שכולל את כל מדרגות היסוד.], ובפרטיות יש בזה כמה מדריגות וכמו שכתוב מרוב כל [הרבה מדרגות של יסוד, של קישור וחיבור בין המדרגות.], דכל שהוא בחינת יסוד ונקרא כל מפני שהוא שכל המדריגות מתכללות ביסוד ונשפעות על ידי היסוד ויש בזה ריבוי מדריגות כל וכמו כן יש ריבוי מדריגות טוב וכמו זכר רב טובך יביעו ריבוי בחינות טוב [לא רק הרבה טוב, אלא הרבה מדרגות של טוב.], והן ט"ו יסודות שבחמשה פרצופים [אריך אבא אמא ז"א ונוקבא] שבכל עולם, והן ט"ו ווי"ן דאמת ויציב [אך לפני טו הווין יש את ה"אמת", "תתן אמת ליעקב", היסוד דעצמות.] בדווין תתקטר [טו נקודות התקשרות כמו שלמדנו אתמול,] דיסוד מקשר ומחבר וכמו שכתוב כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא [כמו שלמדנו בפרק הקודם.],

 וההתקשרות היא המשכה [כאן אומר חידוש. אם המלכות מתקשרת זו העלאה – כח של עליה – אבל כאן מדובר בהתקשרות של יסוד, מלמעלה למטה, המשכה. אתה מתקשר למישהו בכך שאתה נותן לו משהו, ממשיך. הוא מדבר על המשפיע, אבל כל אחד שמתקשר צריך להשפיע. אצל מי שרק מקבל יש רק העלאה, אבל כל אחד – אפילו מקבל – צריך להיות גם משפיע, כמו שחז"ל אומרים ש"יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית". הרבי מחדש כאן שבכל התקשרות העיקר הוא ה"שוב", מה שמשפיע, ובכך ה' בוחן את ההתקשרות – "הוי' צדיק יבחן", כמה אתה משפיע]

יסוד דבינה

וזה ענין בווין תתקטר [טו היסודות], והט"ו ווין הן הט"ו יסודות שבהחמשה פרצופים שבכל עולם, דבכל פרצוף יש ג' יסודות [בקבלה ג היסודות הם היסוד שבפה, בחזה ובגוף. אבל כעת, בשני הפרקים הקרובים, יסביר מהם ג היסודות בנפש בצורה יפהפיה. כל הפרצופים נמצאים בנפש – אריך הוא הרצון, אבא ואמא בשכל, ז"א ברגש ומלכות לבושים – הרבי יסביר את ג היסודות בכל אחד מהם, נושא עמוק בחסידות:],

הנה כל הוא בחינת יסוד וכל עולה חמשים והן נ' שערי בינה [הרבי מסביר למה מתחיל להסביר את היסודות דווקא מהבינה. קשור ליסוד גדול שרבי הלל מסביר בביאורים של שער היחוד לאדמו"ר האמצעי. רבי הלל מסביר שדרך חב"ד היא להתחיל את העבודה הפנימית שבלב מהתבוננות, מפרצוף בינה. אם יש חמשה פרצופים האמצעי הוא בינה, והכלל הגדול שהעבודה מתחילה מבינה – מהאמצע – כאשר מהבינה עולים לחכמה, ומהחכמה עולים לכתר, ומהכתר יורדים לז"א ונוקבא. בלשון החסידות, הכל מתחיל מהתבוננות, ומי שזוכה ל"דערהער" הפנימי של ההתבוננות עולה להסתכלות, "לאסתכלא ביקרא דמלכא" מצד אבא, ואם זוכה עוד עולה לדבקות של הכתר (שלמדנו עליה כאן), ומהכתר יורד להתפעלות הלב, ז"א. דווקא מהדבקות יורד להתפעלות הלב – צריך לתקן את הלב, לא להשאר בהפשטה, לרדת לגשם, ל"התפעלות חיי בשר", לא להשאר בהתפעלות הנשמה, ולבסוף יורד להתגלות במלכות. הסדר הוא דבקות-הסתכלות-התבוננות-התפעלות-התגלות. כדי להגיע להתגלות צריך להגיע לסוף הסדר.

בכל אופן, הכל מתחיל מהתבוננות, ולכן כשרוצה להסביר ג יסודות מתחיל להסביר בפרצוף אמא – שם הכי מובן – משם נוכל להבין בכל. למעשה הוא מסביר את ג יסודות דאמא, ג יסודות דאבא, ובהמשך גם יסודות דאריך. מכאן אפשר ממילא להבין את ג היסודות בכל הפרצופים. אבל שוב, חשוב מאד שמתחיל דווקא מבינה, ואומר שהטעם הוא ש"כל" עולה חמשים, חמשים שערי בינה.],



[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה מאד.

[ב] אור לי"א חשון ש"ז.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com