חיפוש בתוכן האתר

שבת איסרו-חג פסח - שבת פרשת שמיני ע"ה – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

שבת פרשת שמיני ע"ה – כפ"ח

שבת איסרו-חג פסח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ג. המשכיל והעובד

שמות הרביים אצל רבי אייזיק ואצל רבי הלל

שני גדולי החסידים – רבי אייזיק מהומיל, גדול המשכילים, ורבי הלל מפאריטש, גדול העובדים – חיו בשלשה דורות של חסידות חב"ד, מאדמו"ר הזקן ועד אדמו"ר הצמח צדק. רבי אייזיק היה בפועל אצל אדמו"ר הזקן שנים רבות ואילו רבי הלל זכה רק לשמוע את קולו של אדמו"ר הזקן, ושניהם היו מקושרים לאדמו"ר האמצעי בכל שנות הנהגתו והמשיכו גם לאדמו"ר הצמח צדק. על רבי הלל מסופר שנסע 13 פעמים לצמח צדק עד שטעם בו 'רבי' – עד אז הוא נסע אליו באתכפיא (ומכאן אפשר ללמוד שלפעמים צריכים לנסוע באתכפיא לרבי עד שזוכים להתחיל להרגיש).

מסופר[ב] שלרבי אייזיק ורבי הלל היו כינויים שונים לשלשת הרביים. רבי הלל מפאריטש היה קורא לאדמו"ר הזקן 'הרבי', לאדמו"ר האמצעי הוא היה קורא 'הרבי הזקן' ולצמח צדק הוא קרא שוב 'הרבי'. לעומתו, רבי אייזיק קרא לאדמו"ר הזקן עבר'דיקע רבי (הרבי של העבר – עבר'דיקע הוא שילוב של מלה בעברית עם הטיה שלה באידיש), לאדמו"ר האמצעי הרבי ולצמח צדק הוא קרא פשוט 'אונזערער' (שלנו; כאן יש דוגמה למה צריכים לראות את המקור באידיש – ראיתי בעברית שתרגמו 'הרבי שלנו', זה היה נראה לי מוזר והסתכלתי באידיש, ושם אכן כתוב רק 'אונזערער'). רבי הלל לא אהב את הכינוי עבר'דיקע רבי – הוא אמר שעל רבי לא שייך לומר שהוא בעבר. כנראה זה 'חוש' של עובד, שרבי הוא תמיד בהוה. בכל אופן, בפשט, עבר'דיקע רבי הוא כמו שאומרים היום על הרבי הריי"ץ דער פריאדיקער רבי, הרבי הקודם.

הסיפור הזה, של כינויי הרביים אצל רבי אייזיק, יכול לעזור הרבה לאנשים (שלא יושבים כאן...) לעשות סדר בהתייחסות למה שקורא היום. יכול להיות שיש את הרבי הקודם, ויש את הרבי – שאין אחריו עוד רבי, אחרי אדמו"ר האמצעי רבי אייזיק לא קורא רבי לאדמו"ר הצמח צדק – ואף על פי כן גם אחרי הרבי יש מישהו שהוא 'אונזערער', שהוא פשוט שלנו. כדי להבין את זה נספר עוד שני סיפורים.

עובד ומשכיל בחזרת המאמר

יש סיפור – שמופיע באריכות, ונספר אותו כעת יחסית בקיצור – שהרבי מהר"ש רצה להבין את ההבדל בין עובד למשכיל. באותו זמן היו בליובאוויטש גם רבי אייזיק וגם רבי הלל, ואחרי אמירת המאמר שלח הצמח צדק את בנו להציץ מהחלון באכסניות שלהם ולראות את הנהגתם – ולחזור ולספר לו. הרבי מהר"ש חזר וסיפר שרבי אייזיק ישב על הכסא כשראשו זרוק מאחורה ועיניו הפתוחות מופנות כלפי מעלה, ואילו רבי הלל ישב מכווץ על הרצפה, כשראשו נתון בין ירכיו (כתנוחת עובר, "תלת כלילן גו תלת"), עיניו עצומות ואגודלו בפיו. הרבי הצמח צדק הסביר לו שכל אחד מהם מתבונן בענין אחר שהוסבר במאמר – רבי אייזיק מתבונן בביאור על "כתרא עילאה" במאמר ורבי הלל במה שדובר במאמר על המעלה של קבלת עול. העובד, רבי הלל, 'דואג על עצמו' – הוא חושב על מה שנוגע לו מתוך המאמר – ואילו רבי אייזיק עסוק בהשכלות האלוקיות במאמר.

"הנני" של עובד ו"הנני" של משכיל

בהמשך השיחה ממנה צוטט הסיפור על כינויי הרביים אצל רבי הלל ורבי אייזיק מופיע עוד הסבר של הצמח צדק לבנו הרבי מהר"ש ביחס למשכיל ועובד:

הרבי מהר"ש כשהיה ילד פעם שאל את אביו על מה שלמדו בחיידר מדוע על ה"הנני" של אברהם אבינו (בסיפור העקדה, שאולי נרחיב עליו עוד בהמשך) כותב רש"י פירוש – לשון ענוה ולשון זימון – ואילו על ה"הנני" של משה רבינו (במעשה הסנה) רש"י לא כותב פירוש. 'למדן' היה עונה שרש"י כבר הסתמך על הפירוש שלו ל"הנני" הראשון (כאחד מכללי רש"י שהרבי מזכיר הרבה בשיחותיו) – זו תשובה לא מתוחכמת מדי, שגם הרבי מהר"ש כילד יכול היה 'לעלות' עליה, אבל כנראה שהרבי מהר"ש לא הסתפק בה. הצמח צדק ענה לבנו כי משה רבינו היה 'משכיל' ואברהם אבינו היה 'עובד' – ל'עובד' יש פירוש ואילו ל'משכיל' אין פירוש.

לכאורה זה נשמע הפוך – שהמשכיל לומד פירוש והעמקה 'לא כפשוטו' בכל דבר ואילו העובד עוסק בהפנמת הדברים כפשוטם, כשעבודתו היא השינוי האישי ולא הפירוש והחידוש (וכפי שכתוב בסעיף קודם באותה שיחה בהבדל בין "התבוננות של תורה" ל"התבוננות של תפלה"). כך, יש ווארט של רבי פינחס מקוריץ שמובא במאמר של רבי הלל מפאריטש – שב"ה יצא עליו ספר לפני זמן מה – שמסביר את ההבדל בין אותיות התורה לאותיות התפלה: "שהתורה נקראת קישוטי כלה, לכן אפשר להבינה לאחרים, אבל התפלה היא עצם אלקות, כמאמר הכתוב 'הוא תהלתך והוא אלהיך', לכן אי אפשר להבינה לאחרים". כלומר, על התורה-ההשכלה יש פירוש ועל התפלה-העבודה אין פירוש.

כדי לענות צריכים לומר שיש חילוק בין משכיל ועובד לבין השכלה ועבודה. אם מדברים על השכלה ועבודה, אז להשכלה יש פירוש – השכלה היא התבוננות ופרשנות מעמיקה של כל דבר – ואילו לעבודה אין פירוש, וענינה הוא הפנמת הדברים כפשוטם, בלי 'פשעטלך'. אמנם, כאשר מדברים על המשכיל ועל העובד – על ה"הנני" של המשכיל וה"הנני" של העובד – הדברים מתהפכים: כפי ששמענו מהסיפור הקודם, שהצמח צדק אמר על רבי הלל שהוא 'דואג על עצמו', לעובד עצמו יש פירוש, הוא חושב על עצמו ויש פירוש ועומק לכל מעשה שלו (וגם כל לימוד שלו נלקח כ'פירוש' על עצמו ועל האופן בו עליו להשתנות). לעומתו, למשכיל עצמו אין פירוש – הוא חושב על "כתרא עילאה" שבמאמר, מתמקד כל כולו בהשכלה, עד שהוא שוכח מעצמו.

"אונזערער"

זה היה אמור להיות הפירוש על "אונזערער" של ר' אייזיק. בהזדמנות אחרת ר' אייזיק אמר על עצמו שאף על פי שאיני רבי אני 'מבין' ברבי. ר' אייזיק, כמשכיל, הוא בבחינת אין (המתבונן ב"כתרא עילאה", רישא דאין), והוא חש שגם הרבי הצ"צ הוא בחינת אין, וממילא מצא מין את מינו (חוץ ממה שעל פי פשט גדלנו יחד ואכלנו מאותה 'קערה' ובהרגשה זו מצא מין את מינו והוא שלנו) ומתאים לכנות את הרבי "אונזערער" (הרבנית של אדמו"ר הזקן כינתה את בעלה "מיינער", "שלי", וכך ההרגשה של "אונזערער", "שלנו", הוא שהרבי מקדש אותנו להיות בת זוגו ועל ידי כך אנו, מדעתנו, נעשים שלו, וכמו כן הוא נעשה שלנו, והכל מכח האין שלו ושלנו, נקודת ה'משכיל' המשותפת שלנו).



[א] נרשם (מהזכרון) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] ספר השיחות שבת פרשת וירא תש"א.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com