חיפוש בתוכן האתר

ספר המאמרים תש"ה (19) - כ"ד חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"ד חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

ספר המאמרים תש"ה (19)

ד"ה "זה היום תחלת מעשיך" (4)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

א. אהבת עולם

דרגות באהבה

אתמול למדנו שיש שלשה סוגי אהבה – "אהבת עולם", "אהבה רבה" ו"אהבה בתענוגים". האהבות הן הדוגמה העיקרית בנפש לשלשת סוגי ה"רצוא" – "רצוא" של נשמות, "רצוא" של כלים ו"רצוא" של אורות. במאמר הראשון הוא הסביר ש"רצוא" היינו עבודה של בעלי תשובה ו"שוב" עבודת הצדיקים, סימן שכל האהבות האלה הן עבודת התשובה.

במאמר הראשון נתבאר ש"אהבה בתענוגים" היא דווקא אהבה של צדיקים, אך למרות זאת כאן מתגלה שיש בה גם בחינת "רצוא". צריך לומר שתכלית ה"אהבה בתענוגים" גופא היא לבוא מתוך המיצר וה"רצוא" של בעל תשובה. יש כאן גם לימוד שבעל תשובה גופא צריך להתקדם – קודם להיות בדרגה של "אהבת עולם", אחר כך להגיע ל"אהבה רבה" ולבסוף להיות צדיק ולהגיע ל"אהבה בתענוגים".

אחר כך הרבי הסביר שמהות האהבה היא נעם וחום ומציאות האהבה היא התפיסה שלה בגשם – קודם נתפסת בלב, אחר כך בעינים, אחר כך בנשיקה וחיבוק ובסוף בדיבור. הסברנו איך השלבים האלה עושים פרצוף של הז"ת.

עד כאן הסברנו. נמשיך לקרוא:

דכל זה הוא מציאות האהבה היינו גוף האהבה, אבל מהות האהבה שהיא מהות רוחני הנה לכאורה אין שייך בזה חלוקי דרגות [כך הייתי חושב, אך לא נכון.], אבל באמת הנה במהות האהבה עם היותה רוחנית הנה בכל זה הרי יש בזה חלוקי דרגות [שלש האהבות שהוזכרו בהתחלה – אהבת עולם, אהבה רבה ואהבה בתענוגים. אלה הגדרות של מהות האהבה, לא רק של מציאותה. כל אהבה היא נעם וחום, אבל בנעם וחום גופא יש שלש מדרגות.] והיינו דכשם שהמציאות דאהבה הבאה בתפיסא הרי יש בה חלוקי דרגות הנה כן במהות האהבה יש בה חלוקי דרגות רוחניות אשר התגלותם תלוי לפי אותם הענינים המביאים פרטי המדריגות שבמהות האהבה [לפי ההתבוננות כך האהבה.], ובזה הנה הם מתחלקים הג' אופני אהבה [כעת מתחיל להסביר כל אחת לעצמה:]

אהבת עולם – התפעלות ללא יציאה מהסדר

דאהבת עולם היא האהבה שבאה מההתבוננות בהעולמות [מתבוננים במה שה' ברא במעשה בראשית. מתאים למה שלמדנו במאמר הקודם, שבעל תשובה מתחיל ממעשה בראשית. לפי הרמב"ם "מעשה בראשית" היינו ההתבוננות בנפלאות של ה' בעולמות. עיקר הנפלאות הוא האור האלקי שמהוה את העולם, ועוד יותר:] איך שהאור והחיות האלקי המתלבש בעולמות הוא רק הארה לבד [ב-י ברא העולם הבא וב-ה ברא העולם הזה, שתי אותיות בלבד, הארה בעלמא שבטלה לגבי מקורה.] ובאין ערוך כלל לגבי העצם [וההארה מהוה את כל העולמות, לכן כל שכן שהעולמות בטלים לגמרי, "כולא קמיה כלא חשיב".]

דעל ידי זה היא האהבה והרצוא להיות בבחינת התכללות בעצמות אור אין סוף [אם כל המציאות מתהווה רק מתוך הארה של האלקות, אז כמו שהוא הסביר קודם לגבי ה"רצוא" של האור, שהאור הוא רק הארה ולכן הוא רץ ורוצה לחזור ולהכלל בתוך העצם, כך גם אצל מי שמתבונן בכך, הנשמה שמתבוננת בכך, רוצה לעלות ולהבטל ולהכלל בעצמות אין סוף.] וזהו הרצוא דנשמות למטה [נשמה שירדה לעולם, נשמה בגוף.] שהיא בבחינת התפעלות מורגשת [שבאה לידי ביטוי] בכל פרטי עניני עבודתו בלימוד התורה [בחשק והתלהבות] ובקיום המצות [בהתלהבות.

אפשר לחשוב שהתפעלות והתלהבות מוציאות את האדם מהסדר, קצת תהו, הרבי אומר לא כך. כאשר מדובר בהתפעלות בלי התבוננות, שלא מנווטת בדרך "מח שליט על הלב", יתכן שההתלהבות יוצרת אי סדר. אך סדר הוא תכונה מאד חשובה אצל הרבי הקודם, ולכן הוא מדגיש שההתפעלות בלימוד ובקיום מצוות –] הכל בסדר מסודר בהנוגע אל הפועל והיינו שהאהבה נותנת אור וחיות בעבודה [ההתבוננות נותנת אור וחיות בלי להוציא מהסדר, למעליותא. עד כאן אהבת עולם.],

ב. אהבה רבה

שלש מדרגות האהבה: מיצר, תחלת המרחב ומרחב

הרבי עובר לדבר על אהבה רבה. היות שהוא מדבר על "רצוא" של כלים הייתי חושב (כמו שאמרנו אתמול) שדבריו כלל לא שייכים לנשמות, אבל הכל כאן שייך לנשמות – שייך ליציאת בעל התשובה מהמיצר אל המרחב. אין כאן רק שתי מדרגות, מיצר ומרחב, אלא שלש מדרגות:

  • יחסית המיצר הוא "אהבת עולם" – ההארה שמהוה את העולמות רוצה לצאת מהעולמות, לחזור למקור, להיות שם אין ואפס.
  • אחר כך עולים ל"אהבת רבה", שהיא כבר התחלה של מרחב, אבל עדיין לא המרחב באמת.
  • "אהבה בתענוגים" היא המרחב, כאשר הנשמה מגיעה לדרגת ה"רצוא" של האורות העליונים, שלמעלה מדרגת ה"רצוא" של הכלים. "אהבה רבה" היא כלים ו"אהבה בתענוגים" היא אורות.

מאהבת עולם לאהבה רבה – מכתבי האריז"ל ללימוד החסידות

ואהבה רבה היא שבאה על ידי ההתבוננות בעצמות אור אין סוף דהיינו בהפלאת ורוממות האור אין סוף [לא התבוננות בהארה המהוה את העולמות, אלא בהפלאת ורוממות ה' עצמו כביכול. אפשר לומר שזו כבר התבוננות המיוחדת לתורת החסידות:

כתבי האריז"ל מתחילים מהצמצום והקו – זו כבר הארה שבתוך העולמות. אור אין סוף בעצמו הוא אור אין סוף שלפני הצמצום – מה שכלל לא נמצא בכתבי האריז"ל. המדרגה הראשונה, אהבת עולם, נשארת בתוך הצמצום, עם לימוד והתבוננות בדברי האריז"ל אך לפני החסידות. מי שלומד את כתבי האריז"ל יודע שיש לפני הצמצום, אבל לא נוגעים או מתבוננים במדרגות הללו.

חסיד כבר לומד חסידות, בה מוסבר בטוב טעם ודעת עניני הפלאת אור אין סוף – ההסבר מוליד אצלו הפלאת אור אין סוף, והוא מתדמה לכלים דאצילות, ל"רצוא" שלהם. מכאן עולה שהכלים דאצילות מתבוננים כביכול בהפלאת אור אין סוף שלפני הצמצום, ולא במה שמתבטא בהם.] שעל ידי זה הוא הרצוא דכלים [או הכלים דאצילות או פנימיות הכלים דבי"ע שגם היא אצילות.]

אהבה רבה – אהבה שמוציאה מהסדר (עבודת רבי לוי יצחק מברדיטשוב)

ובעבודה הנה אהבה זו שייכת גם כן אל הפועל בתורה ומצוות [הוא אמר שה"רצוא" של הנשמות, "אהבת עולם", מאד שייך לפועל – נותן חיות בכל מה שהיהודי עושה, בתורה ובמצוות, מבלי לפגום בסדר המסודר. לעומת זאת, "אהבה רבה" היא מקיף גדול מאד, עליה נאמר "באהבתה תשגה תמיד" (הוא לא מביא כאן את הפסוק). אחד הפירושים של "תשגה תמיד" הוא שהאהבה מוציאה את האדם מהסדר שלו, האדם נכנס לשגיון בתוך האהבה. מכיון שהייתי יכול לחשוב שאהבה רבה היא חויה רוחנית ללא קשר לעבודה בפועל, הוא מדגיש שהיא גם שייכת אל הפועל.]

והיא במדריגה נעלית יותר [הוא לא מסביר איך, אבל יש ב"אהבה רבה" משהו נעלה יותר ממה שנתבאר לגבי "אהבת עולם" – לגבי אהבת עולם הרבי כתב שהאהבה נוגעת בכל פרטי העבודה, אבל מבלי לפגוע בסדר העבודה, הכל בסדר מסודר. לעומת זאת, מי שבאהבה רבה מתלהב בתורה ומצוות באופן של "באהבתה תשגה תמיד", שחורג מהסדר בהוראת שעה. אין כלל שאין בו יוצא מהכלל. בדרך כלל הרבי הקודם מאד אוהב סדר, אבל כתוב בתניא שיכול להיות גם יוצא מהכלל, הנהגה שאינה לפי הטבע – גם לא הטבע של הקדושה.

הציור של אהבה שגורמת לחריגה מהסדר הוא כמו שמציירים בסיפורים את התפלה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב – אם זו לא "אהבה בתענוגים" זו ודאי "אהבה רבה", אך לא "אהבת עולם". העבודה של רבי לוי יצחק מברדיטשוב לא היתה במה שאנחנו קוראים סדר מסודר – היא היתה בהתלהבות עצומה. היות שעבודתו לא היתה בסדר מסודר המתנגדים עשו ממנו צחוק – הצגה בתיאטרון של ברדיטשוב, המשכילים עשו צחוק מהרבי של העיר כי היה לגמרי לא לפי סדר. אי-הסדר של רבי לוי יצחק נגע לפועל, רבי לוי יצחק התפלל ועשה מצוות, אבל לא בדיוק לפי הסדר. למה גרשו אותו מהרבנות הראשונה שלו? כי פעם אחת נכנסו אליו וראו כוס מים על השלחן, ושמעו צעקה "שהכל נהיה בדברו" בלי לראות אף אחד – ופתאום הוא קופץ מתחת המטה... זו אחת הסיבות, היו עוד כמה מעשים כאלה. זו תופעה של אהבה רבה. (הוא מתחת למטה בשל יראה, לא?) בדרגת ה"רבה" יש אהבה ויראה יחד, כמו שהרמב"ן כותב (ומקורו במכילתא). בכל אופן, קודם, באהבת עולם, הרבי אמר שהכל בסדר מסודר וכעת הוא אומר שגם אהבה רבה נוגעת לפועל בתורה ומצוות אך לא חוזר על מה שאמר שיש סדר – סימן שיש הבדל בסדר בין שתי האהבות.]

ג. אהבה בתענוגים

אהבה בתענוגים – בחשאי וברעותא דלבא – לאחר שלמות ההתבוננות של אהבה רבה

והעולה על כולנה היא האהבה בתענוגים [חשוב לשים לב שב"אהבת עולם" וגם ב"אהבה רבה" הרבי אמר מה ההתבוננות,  גם בתחלת דבריו הוא הקדים שיש קשר בין האהבות להתבוננות שמביאה אותן. כך הסביר שהתבוננות באלקות שבעולם מביאה לאהבת עולם. דרך אגב, הפשט של "אהבת עולם" בפסוק – "אהבת עולם אהבתיך" – הוא אהבה נצחית. לכן לפעמים מובא בחסידות שהפשט של אהבת עולם הוא למעלה מאהבה רבה. אך בדרך כלל ההסבר בחסידות שאהבת עולם היא מתוך התבוננות באלקות שבעולמות. אחר כך הוא מסביר שאהבה רבה היא מתוך התבוננות בהפלאת אין סוף. לעומת זאת, על אהבה בתענוגים לא אומר כלל שהיא תוצאה של התבוננות. הוא יסביר בהמשך שאהבה בתענוגים היא "עבודת מתנה אתן את כהנתכם", כלומר שהיא המשך לאהבה רבה.

רבי לוי יצחק מברדיטשוב ודאי זכה גם לאהבה בתענוגים, אהבה מלמעלה לגמרי. כמו שהוא יסביר, הביטוי של אהבה בתענוגים הוא "בחשאי ורעותא דלבא", על דרך הסיפור בין רבי לוי יצחק לבין רבי ברוך ממעזיבוז. רבי לוי יצחק היה במעזיבוז – הרביים עשו מנינים לעצמם, וכך גם רבי לוי יצחק עשה מנין לעצמו ועבר לפני התיבה. הוא אמר משהו – אולי "כתר" – בהתלהבות עצומה. בסוף התפלה הוא פנה לרבי ברוך ושאל 'איך היתה התפלה שלי?'. רבי ברוך ענה – 'היה טוב מאד, אבל היה יכול להיות גם בשקט'. אם התפלה היתה בשקט היא היתה מן הסתם אהבה בתענוגים, שהיא בחשאי, כפי שיסביר תיכף. בכל אופן, ודאי שהיתה אהבה בתענוגים לרבי לוי יצחק מברדיטשוב.

בכל אופן, לענין ההתבוננות, אהבה בתענוגים נמשכת משיא ההתבוננות בהפלאת אור אין סוף שלפני הצמצום. מי שזוכה לשלמות של אהבה רבה מגיע למרחב. היה לנו ביטוי, לפני כן בהמשך המאמרים, שיש 'מרחב' סתם ויש 'עומק המרחב'. יתכן שהמיצר הוא "אהבת עולם", המרחב סתם הוא "אהבה רבה" ועומק המרחב הוא "אהבה בתענוגים", מתנה מן השמים.]

אש ומים בשלש האהבות

שהיא להתענג על ה' עד כלותה ממש [כלות הנפש.] היינו בבחינת כליון ובבחינת ביטול ממש [מוסבר בלקוטי תורה, במאמר הראשון של שיר השירים, שיש שתי בחינות של כלה – כלה תתאה וכלה עילאה. גם כלה תתאה היא כלות הנפש, לשון "תאיבת נפשאי" (התרגום ל"כלתה נפשי"), בתשוקה מורגשת, ואילו כלה עילאה היא "אישתציאת גושמי" (התרגום ל"כלה שארי"), להיות 'אויס'. לשון כליון ולא לשון תשוקה. יש כלות הנפש שהיא לשון תשוקה, כלה תתאה, ויש כלות הנפש שהיא לשון כליון, להתאפס ממש, והיינו אהבה בתענוגים.],

והרי זה למעלה במדריגה מבחינת אהבה רבה שזהו מכל מקום בבחינת התפעלות ובבחינת רשפי אש [כמו שלמדנו אתמול, יש אהבה של חסד, בחינת מים, ויש אהבה של גבורה, שהיא אש. אהבה רבה שייכת לגבורה ואהבה בתענוגים שייכת יותר למים. אומרים בדרך כלל שאברהם, "זכור אב נמשך אחריך כמים", הוא "אהבת עולם", אבל מים גם מצמיחים כל מיני תענוג. כלומר, בתוך אהבה שבדרגת החסד, מים, יש גם את האהבה ראשונה וגם את האחרונה, גם אהבת עולם וגם אהבה בתענוגים.

אפשר לומר שגם באהבה כאש יש שתי מדרגות – גם "אהבת עולם", כמו "אהבה רבה", היא בבחינת התפעלות, רק שהיא אש מסודרת ביחס ל"רשפיה רשפי אש שלהבת יה" של "אהבה רבה". ההתבוננות בכך שה' מהוה את העולם היא בבחינת מים תחתונים יחסית, אך התשוקה לחזור למקור היא האש. כל "רצוא" הוא סוג של אש, והרבי אמר שעיקר עבודת הצדיק היא אהבה בתענוגים – המים. באהבת עולם יש סדר מסודר, תכונה של מים, ולכן צריך לומר שיש מים תחתונים ומים עליונים – אהבת עולם ואהבה בתענוגים – ועיקר האש הוא אהבה רבה, התפעלות ורשפי אש. אהבה רבה היא "רצוא" של כלים, והיא שהכלי יוצא מעצמו ומתבטל, נעשה 'אויס' כלי, מה שנקרא לצאת מהכלי (אפילו קצת שבירת הכלים, למעליותא, ששוברים את הסדר, את הכללים). באהבת עולם יש גם ממד של מים וגם ממד של אש.],

"אהבה בתענוגים" ו"אהבה רבה" – "איהו וחיוהי" ו"איהו וגרמוהי"

אבל אהבה בתענוגים היא בבחינת ביטול בתכלית בחשאי בלי שום התפעלות ומורגש כלל, וכמו עבודת הכהנים שהיא בחשאי דוקא, וזהו בחינת הרצוא שבאור [כל נושא הפרק הוא להסביר את מעלת ה"רצוא" של האור על ה"רצוא" שבכלים – והמעלה שהוא בלי התפעלות מורגשת. מה המעלה בכך? כעת הוא מסביר:]

דלהיות שהאור הוא בבחינת דבקות במקורו על כן הרצוא הוא כענין אהבה בתענוגים, דהכלים עם היותם אלקות הרי מכל מקום אינם בבחינת דבקות [בהמשך יסביר שגם הכלים בדבקות, אבל בדבקות ניכרת, שאינה דבקות עצמית.] ולכן הרצוא [של הכלים] הוא כמו אהבה רבה בבחינת התפעלות ורשפי אש [בדבקות אמתית אין התפעלות – אם אנחנו אחד אנחנו לא מתפעלים מהמפגש שלנו.], אבל האורות שהן בבחינת דבקות [אור דבוק במאור, במקור שלו.] הרצוא הוא בבחינת ביטול בתכלית [בדבקות אמתית.],

וזהו פירוש המאמר איהו [אין סוף] וחיוהי [האורות] חד איהו [אין סוף] וגרמוהי [הכלים] חד [הכל אחד, אבל הזהר מחלק את האמירה שהכל אחד לשני משפטים כי יש הבדל ביניהם.], דאיהו הכוונה עצמות חיוהי אורות וגרמוהי כלים, דיחוד הכלים באיהו הוא כיחוד האורות באיהו [כך משמע בהשקפה ראשונה, שהכל אותו הדבר. אך לא נכון.] ואם כן [שכך היה הפירוש] מפני מה אומר ב' פעמים חד שלפי זה שהיחוד בכלים הוא שוה להיחוד דאורות הוה ליה למימר איהו חיוהי וגרמוהי חד, אלא עם היות שהכלים הם אלקות ממש ומתאחדים ביחוד גמור עם איהו בכ"ז אינו דומה יחוד הכלים ליחוד האורות,

שלש האהבות: התקשרות, דבקות ניכרת, דבקות

 דיחוד הכלים הוא בדבקות ניכרת [כל פעם הוא טפה 'זז' – קודם הוא אמר שבכלים אין דבקות, וכעת אומר שיש דבקות אך היא נקראת דבקות ניכרת, כלומר דבקות נרגשת.] ודבקות ניכרת אינו ענין הדבקות האמיתית [לכן קודם אמר שאין בכלים דבקות.], דזהו ההפרש בין התקשרות לדבקות [כעת מכניס עוד נושא גדול שימשיך לעסוק בו, הנושא של התקשרות ודבקות. נושא שמאד נוגע לחסיד ורבי, להתקשרות שביניהם. דבקות ניכרת היא כמו התקשרות – שני דברים שמתקשרים – ואילו דבקות אמתית היא "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" לגמרי.

בדבקות יש שתי מדרגות, אמנם הוא כותב שהדבקות הניכרת דומה להתקשרות, אך בסוף יחלק גם בין דבקות ניכרת להתקשרות. כלומר, יש שלש מדרגות, אך הוא לא מסביר את ההבדל בין דבקות ניכרת להתקשרות. בהסבר ההבדל בין דבקות ניכרת להתקשרות צריך לומר שההתקשרות שאינה דבקות ניכרת היא "אהבת עולם", ה"רצוא" של הנשמות שבגופים מצד עצמן (אף שלא אומר כך בפירוש, רק מסביר בפירוט על שתי מדרגות הדבקות); הדבקות הניכרת היא "אהבה רבה", ה"רצוא" של הכלים (והנשמה שמגיעה למדרגה זו); ודבקות בלתי ניכרת (שהיא הדבקות האמתית) היא "אהבה רבה בתענוגים", ה"רצוא" של האורות.],

דהתקשרות הוא גם כן ענין היחוד אבל הוא יחוד הנראה [מוסיף כאן עוד ענין, שרואים את היחוד.] היינו שנראה אשר ב' דברים מתקשרים זה עם זה [גם אחרי ההתקשרות רואים שמדובר בשני דברים.] ודבקות היא שמתאחדים ואינו ניכר כלל מקום וענין הדבקות והוי כדבר אחד ממש [לא רואים את ה'תפר'. בדבקות ניכרת, כשהם דבוקים, מהחוץ לא רואים פה שני דברים, אבל הם עצמם בפנים מרגישים את הדבקות. בהתקשרות רואים גם מבחוץ שיש כאן שנים, בדבקות ניכרת לא רואים מבחוץ אבל יש הרגשה שלהם שנדבקו.], ודבקות ניכרת עם היותה למעלה במדריגה מהתקשרות אבל אינה כמו דבקות אמיתית שהיא בלתי ניכרת ולכן אומר ב' פעמים חד דיחוד הכלים [איהו וגרמוהי חד] הוא בדבקות ניכרת אבל יחוד האורות [איהו וחיוהי חד] היא בדבקות בלתי ניכרת,

ד. שלש האהבות בשמות הקדושים

שלש האהבות – שלש שמות (ללא שם ס"ג)

[כעת מתרגם לשפת הקבלה, מאד מענין:] ובענין השמות הנה ג' ענינים אלו הן שמות ע"ב מ"ה ב"ן [פלא, מה קרה עם שם סג? מה הוא יאמר? שלש האהבות מקבילות לשלש שמות ה' – אהבת עולם היא שם בן, אהבה רבה היא שם מה ואהבה בתענוגים ("עבודת מתנה אתן את כהונתכם") היא שם עב. מה קרה עם שם סג? כתוב שלעתיד לבוא שם מה יתבטל, יתכלל במקורו בשם עב, אבל כאן רואים ששם סג נעלם. למה? כי שם סג הוא השבירה והתיקון. הפירוט של שם מה ו-בן בעצם בא אחרי שבירת סג – שם סג נשבר ונפל ונעשה בן, ואחר כך יוצא ממצח א"ק שם מה לתקנו. ברגע שיש שם בן ושם מה, יש שבירה ותיקון. כל המנגנון של שבירה ותיקון הוא המוחין של שם סג לכן הוא לא צריך להופיע.

יש כאן גימטריא חשובה, עב-מה-בן (בלי סג) עולה 169, 13 ברבוע (אהבה ברבוע, כאן מדברים על אהבה), סימן מובהק שדווקא שלשה אלה צריכים להתחבר כיחידה עצמאית בפני עצמה.],

אהבת עולם – שם ב"ן

דאהבת עולם היא בחינת שם ב"ן [שתפקידו לרדת לברר את מה שנפל בשבירת הכלים.] דעל ידי זה נעשה גם כן בירור העולם בככל ובירור הנפש הבהמית בפרט [לכן מאד חשוב שבעל תשובה בפרט יתחיל מההתבוננות של אהבת עולם, כי היא פועלת את הבירור.], שעל ידי ההתפעלות מורגשת דנפש האלקית [מהתבוננות באלקות שמהוה את העולמות.] נעשה התחברות נפש האלקית עם נפש הבהמית להיות הבירור [התיקון] דנפש הבהמית [והוא השלב הראשון של כל בעל תשובה אמתי. אחר כך, אם זוכים עולים לאהבה רבה.],

אהבה רבה – שם מ"ה

ואהבה רבה היא בחינת שם מ"ה וידוע דשם מ"ה הוא המברר בבחינת ביטול בירור שני [צריכים בירור ראשון ובירור שני. דברנו קודם על כך שיש בעלי תשובה שעוברים משבר אחרי כמה שנים. המשבר הוא סימן שה' רוצה מהם שיעברו מבירור א' לבירור ב' – מאהבת עולם לאהבה רבה. זו עבודה עצומה, דווקא על ידי המשבר להוציא מהמצח את שם מה שבא לברר את שם בן. שם בן נכנס למשבר וצריך הארת שם מה – ובעבודה היינו להגיע לאהבה רבה, "באהבתה תשגה תמיד".]

דלאחר שנתברר על ידי שם ב"ן שזהו בחינת ביטול היש [לאין] בלבד [מה ששייך לאור שבתוך העולמות.], הנה אחר כך הוא הבירור על ידי שם מ"ה בכדי שיוכלל באלקות [הבירור השני הוא להכליל את הניצוץ באלקות.], והיינו שלאחר בירור הנפש הבהמית על ידי האהבה דאהבת עולם כשבאים לבחינת אהבה רבה נעשה הביטול במציאות [בתחלה בעל תשובה עושה לעצמו בטול היש, אבל בשלב מסוים לא די בכך צריך בטול במציאות.] בנפש הבהמית להיות נכלל באלקות,

אהבה בתענוגים – שם ע"ב

ובחינת אהבה בתענוגים זהו בחינת שם ע"ב שלמעלה מענין הבירורים [לכן הדבקות לא נכרת. על כך כתוב בתניא שלעתיד לבוא לא יהיו יותר בירורים – שייך לשבת – לא בירור ראשון ולא בירור שני. גילוי שם עב, האיתן שבנשמה.] רק שלאחר שיש בחינת אהבת עולם ואהבה רבה נותנים מלמעלה בחינת אהבה בתענוגים שהוא ענין עבודת מתנה אתן את כהונתכם [לכן לא הסביר מה ההתבוננות שנועדה לכך – זו מתנה אחרי שתי המדרגות הבאות.].

 

קיצור [כולל את הפסקה שלפני האות, שהיא קיצור המאמר הקודם.]. יבאר דסבת הרצוא באור, א) תחלה כלול במקורו, ב) היותו זיו המתפשט ויבאר ג' ענינים באור, א) הארה, ב) דבוק במקורו, ג) מעין המאור, ויקשה דאור וכלי שניהם רוחניים [קודם אמר ששניהם אור, אך קצת קשה לומר שגם הכלי הוא אור – כעת אומר יותר מובן, ששניהם רוחניים.] ומהו ההבדל ביניהם דגדלה מעלת הרצוא דאור על הרצוא דכלים,

ויסביר ממהות האהבה ומציאות האהבה, ויבאר הבדל ג' אופני אהבה [במהות האהבה, שמשתנים לפי מה שמוליד אותם], אהבת עולם הרצוא דנשמות, אהבה רבה הרצוא דכלים בדבקות ניכרת, ואהבה בתענוגים הרצוא דאור בדבקות בלתי ניכרת, ב"פ חד [איהו וחיוהי חד הדבקות הבלתי ניכרת של ה' עם האורות, אהבה בתענוגים, ואיהו וגרמוהי חד, הדבקות הניכרת של ה' עם הכלים, אהבה רבה.],

ג' שמות ב"ן מ"ה ע"ב [בתניא, תיכף נקרא בחת"ת קונטרס אחרון, כתוב בפירוש שאהבת "בכל מאדך" היא שם סג – השם שהשמיט כאן. הייתי חושב שאהבה רבה היא שם סג, אך כאן כתוב שהיא שם מה. פשיטא שאהבת עולם היא שם בן ואהבה בתענוגים היא שם עב, אבל בכך שאהבה רבה היא שם מה – ולא סג – צריך להתבונן. למה הוא דווקא רוצה שאהבה רבה תהיה שם מה? כי היא בירור שני. נאמר באותיות שלו – אהבה רבה שייכת לפועל. אהבה רבה שהיא רק סג, "בכל מאדך", תצא "תשגה תמיד" לגמרי, לא רק שגיון אלא שגעון. אבל, כמו שאמרנו, גם ה-מה וגם ה-בן כלולים ב-סג.].

שם ע"ב גילוי ההעלם

[בתהליך של הבירור אין זיקה לשם עב?] הבירורים עולים עד "יחיד" שלפני הצמצום. התיקון הוא בשביל לגלות את שם עב. כמו שנאמר שיש איזה צדיק שהוא במדרגת אהבה בתענוגים, וכל העבודה היא להתחבר אליו או להמשיך אותו, לגלות אותו מתוך ההעלם. זה תהליך של גילוי ההעלם, לא של עצם והתפשטות. לפעמים אתה לא שייך לענין, אבל על ידי הענין – הבירורים – מגלים אותך, מגלים את המדרגה הזו בך.

 



[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה מאד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com