חיפוש בתוכן האתר

ספר המאמרים תש"ה (17) - כ"א חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"א חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

ספר המאמרים תש"ה (17)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

א. ה' מלך גאות לבש

מלוכה על אדם וממשלה על חיות ומלאכים

התחלנו את המאמר "זה היום תחלת מעשיך". הרבי מסביר את ההבדל בין מלוכה לבין ממשלה, מלוכה היא רק על עם – העם צריך להכיר באופו פנימי במלך ולבחור בו. הרבי השתמש בשלש מילים – הסכם ורצון ובחירה במלך – לכן אפשר למלוך רק על מין האדם, שיש בו דעת לבחור. לחיה אין דעת, לכן על בהמות וחיות שנבראו לפני האדם במעשה בראשית שייכת לשון ממשלה ולא לשון מלוכה. אם הבטול למלך הוא טבעי הוא עדיין בגדר ממשלה – הבטול למלך צריך להיות רצוני ובחירי, "ומלכותו ברצון קבלו עליהם".

הרבי אומר שאפילו מלאכים ביחס לבני אדם הם בהמות וחיות, כמו שבמרכבה יש "פני אריה אל הימין" ו"פני שור אל השמאל" ופני נשר באמצע. יש למלאכים שכל, יש מלאכים בעולם הבריאה – עולם של שכל – אך השכל של המלאכים הוא שכל ששייך למדות, עיקרו רק לעורר את המדות שלהם, אהבה ויראה טבעיות, והיינו מיכאל וגבריאל, "ועוף יעופף". עד כאן הגענו.

מלכות וחב"ד

מכל מקום לא נמשך בחינת המלוכה עד שנברא אדם הראשון [לכן ראש השנה, שהוא יום ההכתרה וההמלכה של המלך, הוא דווקא ביום בריאת אדם הראשון ולא בתחלת מעשה בראשית, א' תשרי ולא כ"ה אלול.] שהוא בחינת מוח דחב"ד [צריך חב"ד כדי להמליך את המלך. אם כן, עיקר סוד ראש השנה שייך דווקא לחב"דניקים... מה הקשר בין המלכה לחב"ד? כתוב בסוף התניא – פרק נ"א עד הסוף – שהמלכות של כל עולם מתלבשת בחב"ד של העולם הבא, היכל קדש הקדשים. מה שתופס את המלכות העליונה הוא דווקא החב"ד – אפשר לקשר את דברי התניא למה שהרבי כותב כאן.]

קבלת מלכות ה' על עצמו קודמת להמלכת ה' על הבריאה

[ביום הששי של מעשה בראשית בא אדם הראשון] ואמר ה' מלך גאות לבש [אדם הראשון אמר גם את הפסוק שאמרנו אתמול, "בֹאו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו". את היחס בין שני הפסוקים האלה לא הסברנו אתמול. הפסוק "הוי' מלך גאות לבש" הוא כלפי ה' והפסוק "באו נשתחוה ונכרעה נברכה" הוא פסוק כלפי הבריאה, כלפי כל הבהמות והחיות שנבראו. צריך את שני הפסוקים, שני הכיוונים.

בזהר כתוב ש"שום תשים עליך מלך" היינו "'שום' לעילא 'תשים' לתתא", מלך עליון ומלך תחתון. כאן דומה, אבל אחרת – קודם צריך שהאדם יקבל על עצמו את המלכות, בפנימיותו, ואחר כך יכול להכריז לכולם לקבל את המלכות, לומר "יחי המלך". על דרך "קשוט עצמך תחלה ואחר כך קשוט אחרים" – מאמר של ריש לקיש, מלכותי מאד.

מלכות – תלויה באתערותא דלתתא

בכל אופן, כאן הרבי מביא רק את הפסוק "הוי מלך גאות לבש".], שקבל עליו עול מלכות שמים ברצון והמשיך את בחינת הרצון למלוכה למעלה [בכך שאדם הראשון קבל מלכות שמים ברצון הוא דאג שגם ה' ירצה – כל הענין של ראש השנה הוא שה' ירצה למלוך],

[היתה העלאת מ"נ של נשמות ישראל.] העלאת המ"נ של נשמות ישראל היא לפני הצמצום הראשון, מיניה וביה, אך כאן לא מדובר בכך. בראש השנה – רוצים שמה שהיה לפני הצמצום יומשך לאחר הצמצום. פעם ראשונה כשעלה ברצונו יתברך לברוא את העולם הרצון היה רק באתערותא דלעילא, אבל עכשיו כל שנה הרצון מתעלם וצריך להמשיך אותו מחדש בעבודה שלנו. לפני שיש אדם הכל נמשך מלמעלה, עד שמגיע לכך שיש אדם ושהוא הממשיך. גם מה שהיה מלמעלה – כתוב שכל הצמחים עמדו רק על פני האדמה, ה' עשה הכנה באתערותא דלעילא. אבל כל עוד ש"ואדם אין" להתפלל שירדו גשמים ויצמחו אז הם לא צומחים בפועל – צריך אדם להתפלל כדי שיצמחו בפועל, ולא רק יעמדו על פני האדמה.

אם חלילה לא היינו מקבלים את מלכות ה' בראש השנה הרצון היה מסתלק – הבריאה באתערותא דלעילא היתה חד פעמית. האדם הוא נציג של ה' על האדמה. בלי אדם אין בריאה בכלל, כמו שפירש רש"י במבול שאם אין אדם בשביל מה בראתי את כל אלה?! לא שייך שתהיה בריאה בלי האדם.

[מה עשו לפני מתן תורה? איך העולם התקיים?] יחסית כתוב ש-כו הדורות שלפני מתן תורה הם בחסדו של מקום, כו פעמים "כי לעולם חסדו" – יחסית לפני מתן תורה יש יותר תלות באתערותא דלעילא. אבל לאדם הראשון היתה אפשרות להיות יהודי – לא זכה לכך, כי לא עמד בנסיון – אבל היתה לו אפשרות, "ויפח באפיו נשמת חיים", ואם היה זוכה היה היהודי הראשון וגם היה המשיח, אדם-דוד-משיח. אבל הפוטנציאל שהיה לו עבר בכל הדורות, עד אברהם אבינו ש"קבל שכר כולם" – הוא גלה את כח הניצוץ היהודי שעבר בכל הדורות בהעלם, הוא היהודי הראשון. אברהם התחיל לתקן את אדם הראשון ושרה אשתו את חוה.

עיקר ההמלכה בעבודת עבד

והנה על דרך משל למטה עיקר ענין קבלת המלוכה ברצון הוא מה שבטל לרצונו ומקיים צוויו, וכמו כן יובן דעיקר גילוי בחינת המלוכה הוא על ידי קיום התורה ומצוות דוקא [הרצון של הקב"ה – כדי לקבל את המלוכה צריך לעשות מה שהמלך רוצה.], ולכן עיקר מעשה המצוות צריך להיות בדרך עבודת עבד [אצל יהודי העיקר הוא קבלת עול – עושה מצוה כי ה' אמר. עם כל האהבה והחשק והדבקות, "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם", תכל'ס עושים את המצוה כי ה' אמר.

על המצוה הראשונה של השנה, "מצות היום בשופר", חז"ל אומרים "רחמנא אמר 'תקעו'" – אחרי כל הטעמים וההכנות תוקעים כי ה' אמר. אומרים שזה הבדל בין חסיד למתנגד – החסיד עושה הרבה הכנות וכוונות וענינים ובא המתנגד ואומר ש"רחמנא אמר 'תקעו'". (כתוב "אשרי העם ידעי תרועה") נכון. אבל כמו שאמרנו, דווקא בחסידות חב"ד – שיש בה הכי הרבה שכל והבנה – אך בסוף חב"ד תופס את המלכות, מבינים שבסוף העיקר הוא קבלת העול, "רחמנא אמר תקעו".]

מחשבתן של ישראל קדמה

והיינו לבטל רצונו מפני רצון ה', וזהו עיקר המכוון כמאמר בראשית ברא בשביל ישראל שנקראים ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית [ברש"י, על פי חז"ל, כתוב בסדר הפוך – בשביל התורה, שנאמר "הוי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז", ובשביל ישראל, שנאמר "קדש ישראל להוי' ראשית תבואתֹה". בחסידות כתוב הפוך, על פי התנא דבי אליהו והמדרש ש"מחשבן של ישראל קדמה לכל דבר", קדמה גם לתורה הקדומה.

איך הקדימה של ישראל באה לידי ביטוי בתורה גופא? כמו השיר של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שכל התורה כולה היא "דבר אל בני ישראל", "אמור אל בני ישראל", "צו את בני ישראל". בכל אופן, ה' ברא את העולם בשביל ישראל ובשביל התורה. אין הכוונה שהתורה היא פחות מישראל, אלא רק שהסדר הוא קודם ישראל ואחר כך התורה.

תכלית ה"בראתי" – קיום תרי"ג מצוות

 מה הכוונה?] וכמו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, [מביא על כך את הפירוש המפורסם של הבעל שם טוב (מענין שלא מציין בפירוש, מכאן אפשר ללמוד שכל מה שמביא כאן הוא מהבעל שם טוב, כל החסידות היא מהבעל שם טוב):] דזה מה שאנכי מי שאנכי עשיתי ארץ הוא בשביל האדם ["אתם קרויים אדם", ישראל.] והאדם הוא בשביל בראת"י בגימטריא תרי"ג [הסדר הוא שקודם יש עולם – כמו סדר מעשה בראשית, עד ראש השנה – ואחר כך יש אדם, שהוא בשביל לקיים תריג מצוות, תכלית ה"בראתי". בקיום המצוות מקבלים עול מלכות שמים וכך עושים את העולם דירה לו יתברך, שלשם כך ה' ברא את העולם.

אותיות בראתי הן גם חלק מהמלה "בראשית" – מה נשאר? ש. בראשית היינו בראתי ש. יכול להיות גם שברתי א – סוד שבירת הכלים. במדע מוסבר שכדי לברוא את העולם, להוציא מציאות חדשה יש מאין, צריך לשבור את הסימטריה. ה-א מסמלת את שלמות הסימטריה, ולכן העולם לא נברא ב-א אלא ב-ב, "בראשית" – איפה ה-א? כדי להגיע ל-ב צריך לשבור את ה-א. שברתי א ובראתי ש – יחד זה ברית אש, כפי שדובר.],

"גאות לבש" – מעשה המצוות

וזהו ה' מלך גאות לבש [יש לנו רמז, שייך ל"גל עיני", ש"הוי' מלך" ר"ת ים ו"גאות לבש" ר"ת גל. יש גל שיוצא מהים. "גאות לבש" היינו לבוש חיצוני, שמתפשט מהים העליון – עלמא דאתכסייא, ים המלכות. הגילוי שלו הוא הגל שיוצא ממנו, "גל עיני", שהוא "גאות לבש" – בחינת לבושים.] הוא בחינת לבושים שמעהמ"צ [הלבושים הם ממעשה המצוות,] וכמו שכתוב לבושו צדקה [איפה כתוב? פיוט של ראש השנה, בביתנו נהוג ששרים אותו גם בחנוכה יחד עם "אין כאלהינו". יתכן שזה מנהג עתיק יומין, מהבעל שם טוב – שמעתי את הניגון מושר ליד נרות חנוכה, בהמשך ל"אין כאלהינו", אצל צאצאי נדבורנא, שהם צאצאי הבעל שם טוב. יש לנו את הניגון בדיסק של ניגוני חנוכה.

שתי בחינות לבוש-כבוד – סוד האות א'

מוסבר בתניא שהצדקה היא לבוש] שנמשך מבחינת חסד, וגם התורה [כמו המצוות] נקראת לבוש וכמארז"ל אין כבוד אלא תורה [כבוד הוא בחינת לבוש, כמו שרבי יוחנן היה קורא לבגדיו "מכבדותא". אם כן, "כבוד מלכות" הוא "לבוש מלכות", ויש מאמר חז"ל "אין כבוד אלא תורה".], והם ב' בחינות כבוד [כל לבוש הוא כבוד, אם אמרנו שגם מעשה המצוות הוא לבוש הרי הוא גם כבוד. שתי בחינות כבוד – כבוד עולה לב.], כבוד עילאה [תורה, לב נתיבות חכמה עילאה, חכמה בראש, ה-י של שם הוי'.] וכבוד תתאה [מצוות, לב נתיבות חכמה תתאה, חכמה בסוף, ה-י של שם א-דני.

בשילוב הוי' א-דני – יאהדונהי – יש י בראש ו-י בסוף ו-ו אותיות באמצע, האריז"ל אומר שזה סוד האות א (שברתי א הנ"ל). ה-י העליונה היא ה-י של הוי' וה-י התחתונה היא ה-י של א-דני וה-ו המחברת היא ו האותיות שבאמצע. לפי זה נראה ששברתי א היינו ההפרדה בשילוב בין שם הוי' לשם א-דני, בין חכמה עילאה לתתאה. האריז"ל מסביר את דברי רבי עקיבא "כאשר תגיעו למקום שיש טהור אל תאמרו מים מים" – שאין להפריד בין ה-י העליונה ל-י התחתונה, מים עליונים ומים תחתונים, אך כנראה שברתי-א הוא אותו הפירוד בין הכבוד העליון לכבוד התחתון. למשל, אם אדם מחפש את כבוד עצמו הוא ודאי מפריד בינו, בין הכבוד התחתון, לכבוד העליון.

לפי החסידות, בסגנון של רבי נחמן, התיקון הוא "להרבות בכבוד שמים ולמעט בכבוד עצמו". בכך מתקנים את שתי בחינות הכבוד, העליון וגם התחתון, כי כתוב ש"כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו" – צריך להרבות בכבוד שמים על ידי שבורח מהכבוד התחתון, אך בכך ממשיך את הכבוד התחתון עליו. התורה היא הכבוד העליון, חכמה עילאה, ומעשה המצוות הוא הכבוד התחתון, עיקר כבוד המלך.],

"גאות לבש" – גילוי

וזהו שכתוב אחר כך לבש ה' עוז התאזר ואין עוז אלא תורה [והוא גם חכמה – "החכמה תעז לחכם". אם כן, הוא הביא כאן שני מאמרים "אין... אלא תורה" – "אין כבוד אלא תורה" ו"אין עוז אלא תורה" (שנאמר "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום").], וע"י ב' לבושים אלו דתורה ומצוות ממשיכים בחינת ה' מלך, היינו בחינת גילוי המלוכה [צריך לקבל עלינו עול מלכות שמים – תורה ומצוות.], דהנה מבחינת גאות לבש נמשך להיות מציאות יש ודבר נפרד [כשיש "גאות לבש", מצד אחד הגאות היא כלפי חוץ – לבוש – ומצד שני היא התרוממות, כמו "אשירה להוי' כי גאה גאה", שמתגאה על הגאים. דווקא בהתרוממות של "גאות לבש" ה' מהווה את היש הנפרד. דווקא מהגל, "גאות לבש", גם לשון גילוי – מתגלה היש של הנברא, רצון ה'. למה? כדי שהיש הנברא יבטל עצמו אליו ועל ידי כך תהיה דירה בתחתונים, תהיה מלוכה.],

ובכדי שיהיה ביטול היש הוא על ידי התורה שנותנת כח ועוז להנפש האלקית להכניע את היצר הרע [מענין שגם בהשכלה שלו הרבי הריי"צ משדר עבודה. הייתי חושב שיאמר כאן 'להכניע את נפש הבהמית', כמו בתניא, אך הוא אומר להכניע את יצר הרע – חוזר לביטוי מובהק של מוסר, עבודה, יש לאדם יצר הרע וצריך להכניע אותו. מכניעים את היצר הרע על ידי שנותנים כח ועז לנפש האלקית.],

"הוי' יברך את עמו בשלום" – שלום עליון ושלום תחתון

ועל ידי זה ה' יברך את עמו בשלום [הביא ש"אין עז אלא תורה" שלומדים מאת "הוי' עז לעמו יתן", וכעת מביא את הסיפא – "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום".] ב' שלום, שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה, שלום בפמליא של מעלה הוא בחינת י"ה [כל שלום הוא זיווג, כמו יחוד איש ואשה. השלום בפמליא של מעלה הוא יחוד י-ה, בין האבא והאמא] ו[יש]שלום בפמליא של מטה שיומשך גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין למטה גם כן [יחוד וה (הוא לא מזכיר), "והנגלֹת לנו ולבנינו", דווקא מיחוד וה, יחוד קוב"ה ושכינתיה, נמשך גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין (ז"א) בממלא כל עלמין (מלכות), דרך הנוקבא דז"א נמשך למטה גם כן. יחוד וה עושה שלום בין החתן והכלה, וה הם חתן וכלה או בן ובת. יש שלום בין אבא ואמא, שהיחוד החיצוני שלהם נצרך לקיום העולמות והיחוד הפנימי לצורך לידת הנשמות, ואז שלום בין וה.],

ב. המלכת ה' בבריאת העולם ובראש השנה

"ומלכותו בכל משלה" – גם על החיצונים

 וזהו תוכן הבקשה מלוך על כל עולם כולו בכבודך וגו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו וגו' ויאמר כל אשר נשמה באפו הוי' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה [ידוע הרמז המפורסם ש"הוי' אלהי ישראל" שוה תריג – "בראתי" כמו שלמדנו קודם – וזהו אחד הטעמים למספר תריג מצוות.

"הוי' אלהי" עולה עב – השרש הוא הוי' והמילוי עולה אלהי. שם עב הוא האיתן שבנשמה, למעלה מהשבירה והתיקון (בשמות סג-מה-בן). שרש המצוות הללו הוא קבלת עול מלכות בשלמות, היום המיוחד לכך הוא ראש השנה, לכן אומרים בראש השנה "מלוך וכו'". "כל אשר נשמה באפו" כולל את הגוים, וכמו במבול יכול להתייחס גם לכל היצורים בכלל. התכלית היא שהאדם יבוא ויאמר "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני הוי' עֹשנו". אומרים זאת בברכה האמצעית של ראש השנה, וגם קודם אומרים "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" – "כולם" היינו כל הבריאה.],

ואיתא במשנת חסידים מסכת ליל ר"ה פ"ח מ"ב שיאיר בחינת אור האצילות עד שגם הקליפות יכנעו [הרבי אומר חידוש ש"כל אשר נשמה באפו" כולל הקליפות.], [משנת חסידים הוא קיצור כתבי האריז"ל. מענין שמביא כאן קודם משנת חסידים ואחר כך מביא מהרמ"ק:] ובפירוש התפלה מהרמ"ק [הספר העיקרי של הרמ"ק הוא הפרדס. יש לו עוד כמה ספרים פחות מפורסמים, ויש לו גם סידור עם כוונות מאד מפורטות (לפני האריז"ל, כמובן).] איתא ויאמר כל אשר נשמה באפו דהיינו החיצוני' [החיצונים או החיצוניות] כמו שכתוב חדלו כו' אשר נשמה באפו ["נשמה באפו" היינו עדיין חיצוניות, "אפו" רומז לאף וחמה, וגם לעולם העשיה התחתון בו נאמר "אף עשיתיו".] יאמרו גם כן ה' אלקי ישראל מלך כו' ["ומלכותו בכל משלה" – אלה שני המושגים שהסביר קודם, מלכות וממשלה. ה' הוא מלכנו, ואנחנו מקבלים עול מלכות שמים שלמה וממשיכים את המלוכה בתוך ה"משלה", בתוך הממשלה, שמושלת גם על החיצוניות והקליפות וכו'.] וכל זה נעשה על ידי התורה, וזהו ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר וגו' דעל ידי תורה ומצוות נמשך גילוי המלוכה,

מלכות – "לעבדה ולשמרה"

ולכן כשנברא אדם הראשון אף שלא היה עדיין תורה ומצוות כמו שהוא עכשיו [לא אותן תריג מצוות.], מכל מקום הרי קבל עליו עול מלכותו יתברך בעבודתו וכמו שכתוב ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ["'לעבדה' ב-רמח מצוות עשה 'ולשמרה' ב-שסה מצוות לא תעשה", אף שלא כמו שהמצוות כעת, כללות הענין היה קיים. (אבל מה העבודה?) על פי פשט "לעבדה ולשמרה" היינו לעבוד את הגן ולשמור את הגן. אבל כל עבודות הגן היו עם סוד, עם הכוונות. גם על פי פשט, יש הרבה מצוות בקרקע. חשוב להבדיל בין עבודה לשמירה, שמירה – "שמור" לנוקבא – כל "השמר" ו"פן" הוא מצות לא תעשה. עיקר העבודה היא לקיים מה שהמלך אומר בעשה – "לעבדה".]

ראש השנה – "תחלת מעשיך"

הנה על ידי זה המשיך בחינת המלוכה למעלה, וזהו שראש השנה נקרא תחלת מעשיך [כי בו מתחילה תכלית כוונת הבריאה.] הגם דבכ"ה אלול נברא העולם אך הוא בבחינת ממשלה ובראש השנה נמשך גילוי המלוכה [ביום ששי, לפני האדם, הוא ברא את כל החיות והבהמות – כמו שהסברנו אתמול. את העופות הוא ברא קודם, ביום חמישי, אך חיות ובהמות ביום ששי, רק אחר כך "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". מה זה אומר לגבי ראש השנה?

אפשר להסביר שבאמת עיקר המשכת המלוכה הוא תקיעת שופר – סימן שמגיעים בתפילה לבחינת בריאת האדם. יש אפילו מאחז"ל מה נעשה בכל שעה ביום ששי – כמה נוסחאות בזה – אך לעניננו עיקר קבלת המלכות הוא בתקיעה, לכן עיקר גילוי האור החדש של השנה הוא בתקיעה, והתקיעה היא (כמו שאמרנו קודם) "רחמנא אמר 'תקעו'", קבלת עול מלכות שמים, וממילא אפשר לכוון שבאותו רגע ה' אומר "נעשה אדם". לפני כן התפילה היא בבחינת יום ששי בו ה' ברא את שאר הנבראים – "תוצא הארץ נפש חיה", הבהמות והחיות.],

וכמו כן עכשו בכל ראש השנה צריכים לעורר מחדש שיומשך בחינת המלוכה למעלה ולמטה [פירוש נוסף של "שום תשים", כאן הוא מתכוון "למעלה ולמטה" מלכות שמים, וב"שום תשים" ה"'תשים' לתתא" הוא מלך ישראל בשר ודם. אמרנו שקודם צריך לומר "הוי' מלך גאות לבש" פנימה, על האדם, ואחר כך "בואו נשתחוה ונכרעה", שכולם יקבלו את עול מלכותו יתברך.],

מלכות – נשיאת חן

וזהו זה היום תחלת מעשיך דעל ידי גילוי המלוכה נשלם ראשית הרצון דאנא אמלוך [מסיים בכך את הפרק, נעשה גימטריא: אנא הוא שם בן, שם המלכות. אמלוך עולה מה-בן ביחד, מהיטבאל (מתחיל מה ושאר האותיות עולות בן), ראשית התיקון, אשת המלך הדר, המלך הראשון של התיקון. ה' הדר בו – ה' היה בורא עולמות ומחריבן, אבל כעת יש עולם שנושא חן בעיניו. למה? כי יש בעולם אדם שממליך אותו. כל העולמות לא מצאו חן בעיני ה' כי היו בלי אדם להמליך אותו, בלי ישראל. זו כוונה של "אנא אמלוך", ש-אנא הוא ה-מה של יחוד מה-בן שעולה אמלוך.].

קיצור. יקשה דר"ה הוא ביום ו' דמעשה בראשית איך הוא תחלת מעשיך ולמה הקביעות דר"ה היא ביום בריאת האדם, ויבאר דסבת בריאת העולם הוא הרצון דאנא אמלוך, ויסביר ההפרש בין ממשלה שהיא בהכרח ושייכה בכל הנבראים גם בבעלי חיים ומלוכה היא רק בבחירה ורצון [בפנים אמר הסכמה-רצון-בחירה, ממטה למעלה, וכאן מזכיר רק בחירה-רצון, ובסדר מלמעלה למטה.], עד אדם היה גילוי הממשלה ואדם הראשון אמר ה' מלך והמשיך גילוי המלוכה.

 



[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה מאד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com