חיפוש בתוכן האתר

ספר המאמרים תש"ה (13) - י"ז חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

י"ז חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

ספר המאמרים תש"ה (13)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

עצם בלתי משתנה

עד כאן הרבי הסביר למה האור הוא ב"רצוא", למה האור רוצה לחזור למקורו – כעת הוא מתחיל משהו חדש:

ולהיות דענין האור בא בסדר כזה [שרק חיצוניות האור מתגלה החוצה, ולא עצם האור, ואפילו חיצוניות האור צריכה לעבור צמצום כדי להתגלות, כמו במשל העין, שמצטמצמם ומתעלם – לכן הגילוי לא נוגע לעצם.] הנה אין האור פועל שינוי כלל בהעצם [אין ערך בין האור והעצם, ולכן האור לא פועל שינוי בעצם, כלומר, העצם לא מתפעל מהאור.] וכמ"ש אני הוי' [העצם] לא שניתי [איני משתנה ומתפעל ממה שקורה עם האור שמתפשט ממני.]

לשון הפסוק הוא "אני הוי' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם", ובא הביאור בחסידות שבא בלשון תמיהה – איך "אתם בני ישראל לא כליתם?!", איך אין לכם כלות הנפש מההתבוננות של "אני הוי' לא שניתי"?! מן הראוי היה להגיע לכלות הנפש מהתבוננות ב"אני הוי' לא שניתי".

"אני הוי'" היינו העצם שלא משתנה. יוצא מכך שכל פעם שכתוב בתורה "אני הוי'" – צריך חיבור לעצם. הביטוי "אני הוי'" מופיע הרבה פעמים. אחת הפעמים החשובות היא "ואהבת לרעך כמוך אני הוי'", אפשר להגיע לאהבת ישראל רק על ידי "אני הוי'" – רק עם העצם.

"קץ שם לחשך" – שינוי המציאות מכח העצם הבלתי משתנה

נתחיל בגימטריא, היות שמדובר בפסוק כל כך חשוב. כמה שוה "אני הוי' לא שניתי"? יוצא מספר מיוחד 888, 8 פעמים אלף-פלא. בכלל, 8 הוא למעלה מהטבע, וגם פלא הוא למעלה מטבע – האלף בדרגה הכי גבוהה שהופכת גולה לגאולה היא אלף-פלא, כפי שאומר הרבי. הגימטריא 888 היא גימטריא של עוד ביטוי מאד חשוב מדניאל בענין הגאולה האמתית והשלמה – "קץ שם לחשך". "אני הוי' לא שניתי" שוה "קץ שם לחשך" – הקשר יובן לפי מה שהוא מסביר כאן. הוא אומר שהשאלה האם האור מאיר או לא מאיר לא נוגעת לעצם, לא משנה את העצם, ולכן מתחייב שבכח העצם לבטל את ההעלם וההסתר – הוא לא כותב זאת, אבל הדבר מחויב.

יש כאן משהו חשוב מאד בנפש – אם אני מתפעל משינוי, אני לא יכול לבטל את הלא-טוב. דווקא בשל העובדה שהעצם לא מתפעל ולא משתנה, כי לא נוגע לו, יש לו כח לבטל את החשך כשירצה, והוא סוד הגאולה. שוב, השאלה היתה האם חשך למטה משפיע על העצם או לא – התשובה שלא משפיע, ומכיון שהחשך לא משפיע על העצם ה' יבטל בסוף את החשך. "קץ שם לחשך" – שמונה פלאות, פלאי-פלאות, שבאים מכח העצם הבלתי-משתנה. גם ההעלם העצמי, "ישת חשך סתרו", יהיה בו "קץ שם לחשך" כשיבוא משיח יתקיים "אור חדש על ציון תאיר" וכל החשך יכלה. צריך להגיע לכלות הנפש, ומתוך כך כלה כל החשך – גם למעלה וגם למטה, העצם מתגלה – הכל כי העצם לא מתפעל.

כל זה מאד חשוב בשביל חסיד חב"ד, כי יסוד העבודה שלנו כחסידי חב"ד הוא אָן-התפעלות – חסיד הוא אָן-התפעלות בשל ה"חלק אלוה ממעל ממש", נקודת "אני הוי' לא שניתי" שיש בכל יהודי, הנקודה החב"דית שלו. לכן הוא לא מתפעל, ומכיון שהוא לא מתפעל, "לא שניתי", הוא יכול לשנות את המציאות. הכח לשנות את המציאות הוא תכלית ההתפעלות מאלוקות. (אבל אם הוא לא מתפעל הוא גם לא כלה בכלות הנפש, "ואתם בני ישראל לא כליתם?!".) זו תכלית ההתפעלות, מתוך אָן-התפעלות מגיעים להתפעלות וכלות הנפש  שמשנות את המציאות. כמו שאדמו"ר האמצעי כותב בהקדמת קונטרס ההתפעלות, שיש חב"דניק שחושב שהיות שמוחין הם אָן-התפעלות הוא צריך לעצור את הלב, שאף פעם לא תהיה התפעלות. התכלית היא כן להגיע ללב, שתהיה התפעלות. יש כאן ממש נשיאת הפכים – צריך להגיע להתפעלות, אבל דווקא מתוך מוחין. – המוחין בעצם, מוחין דגדלות, הם אָן-התפעלות, והמוחין פועלים את תכלית ההתפעלות בלב, כלות הנפש, שהיא המכלה את החשך למטה. כדי לכלות את החשך צריך כלות הנפש למטה, ואז גם החשך העליון כלה ויש גילוי מלמעלה.

מתי הכי טוב לכוון "קץ שם לחשך", לפי ראשי התבות? זה משהו שדברנו עליו בשיעור הלכה לפני כמה ימים... "לכבוד שבת קדש" – אמרנו שכל פעם שאתה אומר זאת אתה מרויח שקל הקדש. אפשר לכוון גם "קץ שם לחשך".

האם דבר שלא פועל את תפקידו משתנה?

[למה לא פועל שינוי?] מפני שזהו רק הארה לבד שאינו עצמי ו[לא רק שלא עצמי אלא גם רחוק] באין ערוך לגבי העצם, וכמו באור השמש כשאינו מתפשט בבית מפני איזה מניעה ועיכוב וכמו מסך המבדיל [עננים בשמים או איזה קיר.] הרי אינו עושה שינוי בעצם השמש, והכוונה בזה הוא דאור השמש אינו פועל שינוי בעצם השמש אם מאיר או אינו מאיר,

ולכאורה אינו מובן שהרי השמש ענינו הוא להאיר וכמו שכתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, וכל שכן האור הכלול בשמש שהוא להיות ממנו אור וזיו המאיר [כמו שדברנו על שתי הדרגות, "מאור עינים" (העצם) ו"סגי נהור" (אור המאיר עלצמו), גם כאן מדובר על העצם ועל האור הכלול בו, שתכליתם להאיר.] ואם כן כשאינו מאיר הרי היה צריך להיות מזה שינוי בהשמש [כי השמש לא משמש את התפקיד שלו. אמרתי לשון נופל על לשון – שמש גם לשון שָמָש (כמו השמש של חנוכה), שמשמש תפקיד מסוים. שם העצם שלו הוא שמש, ואם לא משמש תפקיד צריך להיות חסר משהו – איזו התפעלות.],

ו[אם תאמר שבעצם השמש אין התפעלות,] לכל הפחות בהאור הכלול בו [היתה צריכה להיות התפעלות, כי לא ממלא את הכוונה שלו.], דכל כח שאינו פועל פעולתו הוא משתנה ומתעלם בעצם כחו [למשל, הרגלים הן כדי ללכת, ואם הרבה זמן האדם לא הולך –כח ההליכה ניזק. עצם הכח ללכת נחלש ומתעלם בתוך עצמו אם הוא אינו בשימוש. צריך לדעת שחייבים להשתמש בכחות שה' נותן לנו ואם לא הם יעלמו. יש בכך לימוד מאד חשוב. אם השמש לא מאירה, חוסר ההארה היה צריך לפעול איזו התפעלות פנימית, האור אמור לחזור מיניה וביה לתוך עצמו ולהעלם.],

העדר הפעולה והעדר ההמשכה

והנה המשל דאור וזיו השמש עם היותו משל על כללות ענין האור למעלה הנה באמת אינו משל מכוון בפרטי הענינים, ולא זו בלבד שאינו משל מכוון להאור שלמעלה אלא גם אינו דומה גילוי אור וזיו השמש לגילוי כחות הרוחניים [כמו כח הראיה שדברנו עליו אתמול] דהנה במשל השמש הרי אור נמשך תמיד מהשמש רק שאינו מאיר למטה מהעננים אמנם ברוחניות הענין שכאשר אינו מאיר האור הוא שאינו נמשך כלל [אין משהו שיכול להסתיר את האור הרוחני, לכן אם האור לא מאיר משמע שהאור לא נמשך כלל. לעומת זאת, אור השמש כן נמשך – רק משהו חיצוני הסתיר אותו.], וכשאינו נמשך כלל הרי היה צריך להיות שינוי בעצם הכח [כמו המשל שהרגלים לא הולכות, כשלא משתמש בכח הוא מתעלם בתוך עצמו.] והיינו דהעדר הפעולה לגמרי היה צריך לפעול שינוי גם בעצם הכח, ומזה שאנו רואים דיש בזה אופנים חלוקים דלפעמים הנה העדר הפעולה אינו פועל שום שינוי בעצם הכח [שכאשר ירצה להשתמש בכח – למשל ללכת – יוכל לעשות זאת בלי שום שינוי.]

בין אור לשפע

ולפעמים הנה העדר הפעולה פועל שינוי בעצם הכח הנה מזה אנו יודעים שיש הפרש אם הוא פועל בדרך שפע או בדרך אור [הרבי מכניס מושגים חדשים, מושגים מאחת הסוגיות הגדולות ביותר בחסידות – אור ושפע. הוא אומר שאור, שלא נמשך מהעצם, לא פועל שינוי בעצם. לא כמו כח ההליכה, שאמרנו קודם ברגלים. אור הוא הארה בעלמא, כלומר שהוא אפסי ממש ביחס למקור שלו, מה שאין כן שפע, שהוא ממשי ביחס למקור. משהו ממשי שלא פועל את פעולתו – נחלש ומשפיע על העצם שלו, פועל שינוי בתוך העצם. הוא רוצה לומר שההשפעה על העצם היא אחד ההבדלים החשובים בין אור לשפע.],

דזה שכל כח מתעלם בעצמו על ידי העדר הפעולה זהו כשהפעולה היא בדרך שפע [ההסבר הבסיסי בחסידות להבדל בין אור לשפע הוא שאור נשפע בלי מאמץ ושפע הוא עם מאמץ. המאמץ הוא עוד הבדל בין אור השמש לאור שלמעלה – אור השמש הוא בלי מאמץ ובלי בחירה, בטבע. הא בהא תליא – אם משהו הוא בטבע, בלי בחירה, הוא בדרך ממילא. אך למעלה אין הדבר כך, אין תלות בין מאמץ לבחירה –  ההארה בלי מאמץ אך ה' בוחר להאיר. זה סוד, רז עליון.

בכל אופן, אור מאיר בלי מאמץ ולכן מה שקורה עם האור לא משפיע בחזרה, לא פועל שינוי בעצם שלו, מה שאין כן שפע שהוא כמו שכל שמשפיע הרב לתלמיד, כפי הדוגמה שנותן לכך:] וכמו בהשפעת השכל [מהרב לתלמיד, שהיא השפעה במאמץ. השפעת שכל היא דוגמה לכך שחוסר פעילות מחליש יכולת, אם הרב מפסיק להשפיע לזמן מה – יוצא לחופשה – יכולת ההשפעה שלו נחלשת. לכן הרבי אומר לא לצאת לפנסיה – חופשה מחלישה את יכולת ההשפעה.] הנה על ידי השפעת השכל אל הזולת מתוסף שכל בהמשפיע [ברב], וכמו ומתלמידי יותר מכולם [ומחדש בכך:] שזהו לא רק במה שהתלמיד מחכים את רבו על ידי הקושיות וכהאי גוונא [התלמיד מחכים את רבו כי הוא נותן לרבו משוב, נוצר משא ומתן, שקלא וטריא בתוך בית המדרש, דבר רצוי ביותר. אך התלמיד לא מחכים את רבו רק על ידי השקלא וטריא, אלא עצם הדבר שהרב זוכה לתלמידים ויכול לדבר עם מישהו גורם לכך שהשכל שלו עובד, ומתוך כך גופא, שההשפעה עובדת, הוא מחכים.] כי אם שעל ידי ההשפעה לבד אל התלמיד מתוסף חכמה ושכל אצל הרב כידוע, ובהעדר השפעה מתעלם השכל בעצמו [כפי שאמרנו, אצל רב שמפסיק ללמד נעדר השכל. (יכולה להיות אותה פעולה על ידי כתיבה?) לא בדיוק אותו דבר. ודאי יש בכתיבה משהו, אבל כתוב שאותיות הכתיבה הן יחסית העלם לעומת אותיות הדבור שהן גילוי. יש ודאי ענין בתורה שבעל פה. בתורה שבכתב אין תוספת – אף על פי שאתה כותב משהו חדש, יחסית אין בכך תוספת, לא פרה ורבה. יש יותר דיוק בכתב, אבל יש יותר ריבוי ספונטני בדבור – כשמדברים התורה מתפתחת. כשאדם כותב יש תנועה של צמצום בכתיבה, כמו תורה שבכתב –"אנא נפשית כתבית יהבית". יש תנועה צמצום בשביל התורה שבכתב – דווקא "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", אבל "'דבר הוי'' זו הלכה".],

וזה דוקא בפעולה שבדרך שפע שמתפעל בהפעולות [כי עושה מאמץ, כנ"ל.] וכמו כן מתפעל בהעדר הפעולה [שיכולת ההשפעה שלו מתעלמת מיניה וביה.], אבל כשפועל בדרך אור שאינו מתפעל בהפעולה כמו כן אינו מתפעל מהעדר הפעולה

רבי ומשפיע, מקיף ופנימי, מאמר ושיחה

[אומרים אצל חסידים שיחסית אור ושפע הם כמו רבי ומשפיע. כשרבי אומר מאמר חסידות מאיר אור, אמנם הרבי כאן אמר שהלימוד של רב עם תלמידים הוא שפע –  הכוונה שרק רב שמלמד הוא משפיע, אבל רבי מאיר אור. יש בכך מעלה, אבל יש גם חסרון. למשל, הרבי הצמח צדק אמר על עצמו שהוא כובען – מישהו בקש עצה פרטית, אז הוא אמר שהוא מייצר כובעים רבים ואתה תבוא ותמדוד את הכובע שמתאים לראש שלך. יש בזה גם מעלה וגם לכאורה ההיפך, שהוא לא כמו חיט שתופר לך בגד פרטי. אם כי שיש הרבה סיפורים שרבי התנהג כמו חיט, כמו שאדמו"ר האמצעי כתב ספר שלם לחסיד מיוחד. בכל זאת אין הדבר דומה, הספרים שהוא כתב בשביל חסיד מיוחד טובים לכולנו, אלא שהוא חשב על מישהו ספציפי. הווארט של הצמח צדק שהוא אומר חסידות וכל אחד יבוא ויבחר מתוך הדרוש את הכובע שמתאים לו.

יחסית, ההבדל בין אור לשפע הוא גם בין מקיף לפנימי. שפע חייב להיות פנימי, ואור, כפי שהוא אומר, צריך להיות בדרך ממילא – מקיף. ככה מסבירים את המושגים אור-חיות-כח בחסידות (מובא בסוף שער היחוד והאמונה בתניא). אם אומרים אור וחיות ההבדל הוא שאור הוא מקיף וחיות היא פנימי, היא שפע, וכח הוא מה שכבר בתוך הכלי.

(אצל הרבי גופא זה הבדל בין שיחה למאמר?) כן, שיחה היא יותר בדרך שפע ומאמר יותר אור. אם כבר אתה משוה בין מאמר לשיחה, אמרנו שבשפע יש מאמץ מודע ואילו אור הוא בלי מאמץ. ביחס למאמר ושיחה אפשר לחשוב גם הפוך – מה הרבי עושה כשהוא אומר מאמר? יש לו הרבה מאמץ, שבא לידי ביטוי בהחזקת המטפחת עם הידים מתחת השלחן, בעוד השיחה חופשית יותר. לכן הייתי יכול לחשוב הפוך, ששיחה היא חפשית ומאמר הוא מאמץ. אלא שהמאמץ של הרבי במאמר הוא לא מאמץ ללמד אלא מאמץ להשאר פה – להיות דבוק למעלה ולהשאר למטה – ולא מאמץ של מורה בכתה, שעושה מאמץ ללמד את התלמיד. מאמץ של דבקות בה' – להיות דבוק בה' ולהשאר פה. שיחה, למרות שהיא חפשית, היא מתוך התחשבות בכלים.

עד הרש"ב לא  היו שיחות של האדמו"רים, היו רק דבורים שבשלחן, אבל באופן רשמי שיחות לעומת מאמרים התחיל מהרבי הרש"ב. כנראה שכמו שהרבי ייסד את הישיבה – סוג של התחשבות במקבלים – גם השיחות הן התחשבות במקבלים, סוג של שפע. כל התחשבות במקבל היא שפע. אור, כמו שאמרנו, מאיר לכולם. כמו שספרנו לגבי שיחות רש"י – הרבי למד כמו מלמד את רש"י. כל שיחות רש"י היו בשביל יהודי אחד שדרש זאת באמת, שנגע לו ללב. באיזה שלב הרבי הפסיק ואחר כך אותו יהודי עדיין התעקש והוא המשיך. בכל הנוגע לשיחות אם אין מישהו שבאמת אכפת לו לקבל הרבי מפסיק לומר – יש סיפורים יפים בנושא. אבל מאמר הוא אור ולא קשור להתחשבות במקבל. (ולמה הרבי הפסיק עם המאמרים?) או כי לא היה מקבלים, או כי היה קשה לו המאמץ להיות דבוק למעלה ולהישאר כאן.],

באור אין שינוי (הוה אמינא)

ולכן אור השמש שבא מהשמש בדרך אור לא בדרך שפע כנודע על כן אינו פועל שינוי בהשמש, וכמו כן הוא האור למעלה שבא בבחינת אור דגם אור הקו הגם שבא דרך הצמצום מכל מקום הוא בבחינת אור [ולא שפע, אף שאפשר לחשוב שצמצום הוא בבחינת מאמץ (צמצום היפוך אותיות מאמץ) ולכן הוא שפע, אך הרבי אומר שצמצום נשאר בגדר אור.] ולכן הגם שהוא כמו המשכת השערות שנקרא מזל [הקו נקרא מזלא בזהר, ומזלא הוא כמו מזיא, שפירושו שערה בארמית, שפע מצומצם.] מכל מקום [ביחס אלינו] הוא בבחינת ריבוי אור [כמה שהוא שערה צרה ביחס לאוא"ס שלפני הצמצום], וכל שכן האור שלפני הצמצום שהוא במדריגת אור ובאור הנה העדר הפעולה אינו פועל שום שינוי

עד כאן מהלך אחד. יש כמה מהלכים אצל הריי"צ, בסגנון דומה לאדמו"ר האמצעי, שאומר משהו וקצת חוזר בו. עד כאן היה מהלך אחד, של יחס בין אור לשפע, אבל כעת רוצה קצת לסתור את עצמו ו לומר שלמרות כל מה שאמר אם האור לא מאיר צריך להיות איזה שינוי. הרבי אמר שאור לא משפיע על העצם, אבל הוא לא שלם עם האמירה. הרבי ממשיך בדיון האם חוסר ההשפעה משנה משהו למשפיע עד סוף הפרק הזה, ובתחלת הפרק הבא – 'מתעקש' שאם האור לא משפיע חייבת להיות השפעה, כי הכוונה הפנימית לא הושלמה.

ברית אש – חבור אור ושפע

נעשה פה אתנחתא ונוסיף משהו על אור ושפע: לפני שבועיים דברנו על ברית אש – אולי הצירוף הכי חשוב של בראשית בתיקוני זהר – שה' ברא כך את העולם וזו כוונת הבריאה אמרנו שיש הרבה רמזים מה הסוד של "אש" בברית-אש. למשל, ה' כורת ברית עם אברהם ואומר "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים" – בשמות ה' האש היינו סוד שם אשדי. זה גם אש של איש ואש של אשה, שאם זכו "שכינה ביניהם" – שם יה. גם הזוג הראשון בתורה, שעדיין קוראים עליהם כעת בתורה, אברהם-שרה, הם סוד ברית אש. מה הברית אש של הפסוק הראשון? ארץ-שמים (לפי סדר בית הלל, שארץ קדמה). יש עוד הרבה רמזים. בשיעור לפני שבועיים אמרנו שאחד הזוגות החשובים הם אמת-שלום, "והאמת והשלום אהבו". כל ברית אש היא לחבר שני הפכים, כמו איש ואשה, וכך טבע האמת וטבע השלום הפוכים זה מזה וצריך ביניהם חבור. אמת היא "יקוב הדין את ההר" ושלום הוא "פשרה עדיפה מדין". זה מדת משה רבינו ומדת אהרן הכהן, שטבעם שונה ולמרות זאת כתוב בהם "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד". לעניננו, בחסידות ברית אש היינו היכולת לקשר בין אור ושפע, ר"ת אש. צריך ברית בין אור ושפע, ברית אש, שתי הבחינות – גם רבי וגם משפיע, גם אור מקיף וגם שפע פנימי, ובכל אחד יש מעלה. צריך לחבר אותם, וזו נשיאת הפכים.

בהמשך הוא הולך לדבר על כך שכמה שאמרנו שלהעדר ההארה אין השפעה על מקור האור – בכל אופן הכוונה הפנימית לא נשלמה. עד סוף הפרק הוא יסביר שזו לא בעיה במשפיע בכלל, אלא רק בעיה במקבלים, אבל בפרק הבא הוא יתעקש, שאף על פי שהבעיה היא רק במקבלים הכוונה לא מתממשת.

 

 


[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה מאד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com