חיפוש בתוכן האתר

התוועדות ראש חדש כסלו - ר"ח כסלו ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

ר"ח כסלו ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

התוועדות ראש חדש כסלו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. כח חשון עם הרבי

שרו ניגון ר"ח כסלו.

"לחיים טובים ולשלום" – נוסח מתאים לחדש כסלו (ולחנוכה)

לחיים לחיים. דברנו לא מזמן[ב] שיש שתי נוסחאות איך עונים לחיים – "לחיים ולברכה", מהרב המגיד, או "לחיים טובים ולשלום". כולם אומרים "לחיים טובים ולשלום", ובחב"ד יש קבלה – אדמו"ר הזקן אמר בשם המגיד את הנוסח של – "לחיים ולברכה".

בכל אופן, יש משהו מיוחד בר"ח כסלו שמתאים לומר "לחיים טובים ולשלום", היות שבמוסף מברכים את החדש עם יב לשונות, "לטובה ולברכה... לפרנסה ולכלכלה, לחיים טובים ולשלום...". הלשון התשיעי והעשירי הם "לחיים טובים ולשלום" – מטבע לשון שטבעו חכמינו ז"ל. שייך במיוחד לחדש כסלו, שהרי כתוב ש-יב הלשונות הם כנגד יב החדשים, והלשון התשיעי – שכנגד כסלו – הוא "לחיים טובים" וחדש טבת הוא "ולשלום". כלומר, חנוכה מחבר את "לחיים טובים ולשלום".

אז גם בראש חדש כסלו, היום – מאד מתאים לנס של ראש חדש כסלו, שהרבי הבריא, שהרבי בריא, הווארט של היום הוא 'דער רבי איז געזונט' – לברך "לחיים טובים ולשלום". שה' יעזור לכולנו "לחיים טובים ולשלום".

נכבד את אחד האברכים לספר בקיצור מה היה בר"ח כסלו – לא כולם יודעים [ספרו על ההתקף שהרבי עבר בשנת תשל"ח ועל ההחלמה עד ר"ח כסלו]. לחיים לחיים. ניגנו שאמיל.

כח חשון – "אתחלתא דגאולה" של הרבי

הזכירו כעת משהו שנודע לנו רק בליל שבת, בהמשך ליום ההולדת ב-כח חשון – הביאו לי מתנה, ספר חדש שיצא מהרבי, "יום יום עם הרבי", כל יום בשנה מה קרה אצל הרבי באותו יום בכל השנים (בינתים יצאו רק חשון וסיון). אלה יומנים, בשנים הראשונות כתב אותם ר' יואל כהן שיהיה בריא – הוא הגיע לשם בסמיכות להסתלקות הרבי הריי"צ, כתב את היומנים ושלח לאביו, וממנו ידעו כל מה שהתרחש אצל הרבי בשנים הראשונות – ואחר כך בחורים המשיכו לכתוב את היומנים, מה קרה אצל הרבי בכל יום. כעת אספו הכל יחד, ויצאו בינתים שני הכרכים האלה, על חשון ועל סיון.

זה משהו חדש, "פנים חדשות באו לכאן", והיות שהיה ב-כח חשון הסתכלנו מה קרה שם באותו תאריך, ובין הדברים שראינו היה מה שהזכירו כעת. היום, ר"ח כסלו, הוא חג הגאולה של הרבי – היום שממש יצא ונסע הביתה בכחות עצמו – אבל יומים קודם החסידים ראו את הרבי, שהלך בכח עצמו לאט לאט, מהחדר שלו ב-770 לספריה (מי שמכיר את הבנין, צריך לעבור בשביל בחוץ) כדי לראות ספרים חדשים, כתבים חדשים שהגיעו כעת לספריה. הדבר לא נודע להרבה אנשים – מעט ידעו שהרבי יצא – אבל מי שזכה להיות נוכח ראה את הרבי פעם ראשונה מאז האירוע.

איך קוראים לזה? אם בפעם הראשונה רואים את הרבי ב-כח חשון, ואחר כך בר"ח כסלו הוא יוצא בפרסום ובגאולה שלמה, אז ל-כח חשון קוראים "אתחלתא דגאולה". היום החג השלם, אבל כח חשון הוא "אתחלתא דגאולה" – כנראה בא לתקן יום אחר בשנה שחלק מהאנשים קוראים לו "אתחלתא דגאולה".

איך יודעים שהדברים מכוונים? כי הרבה שנים קודם, עשרים וחמש שנים קודם, ב-כח חשון תשי"ג הרבי רמז שהיום הזה עתיד להיות "אתחלתא דגאולה". איפה הוא רמז? הכל ראינו באותו ספר. באותו יום, בשנת תשי"ג – שלש שנים לנשיאות – הרבה התבטא, כנראה פעם ראשונה, בצורה הכי חריפה, ואמר שכל מי שאומר על מדינת ישראל "אתחלתא דגאולה" זו "כפירה גמורה". זה הביטוי שם בספר – צריך לקרוא את כל הציטוט. הוא אומר שכל מציאות המדינה כאן היא נסיון – שהביאו משהו במקום משיח – בגדר נסיון שצריך לעמוד בו, ומי שלא עומד בנסיון (ורוב עם ישראל לא עומדים בנסיון) גורם לאריכות הגלות ועיכוב ביאת משיח צדקנו. כך הרבי אמר ב-כח חשון תשי"ג. אם כן, זה יום שהרבי דבר על "אתחלתא דגאולה", רק שהתייחס בצורה שלילית – שלא לומר על המדינה שהיא "אתחלתא דגאולה" ח"ו – והנה ה"אתחלתא דגאולה" שלו היתה באותו יום.

כח חשון – ההוראה להשתתף בבחירות

עוד שני דברים מענינים שקרו באותו יום, שראינו שם, שממש בשנה הראשונה, ב-כח חשון תשי"א – עוד לפני קבלת הנשיאות, אחרי הסתלקות הרבי הקודם, כשהחסידים צפו שהרבי יקבל את הנשיאות אך הוא עוד לא קבל, עשו בחירות בארץ ושם כדי לבחור ברבי, אך נכנסו ליחידות והיו הנהגות של נשיא שבדרך – הרבי הוציא מברק לחסידי חב"ד בארץ הקדש, פעם ראשונה שהוא הביע דעתו שצריך להשתתף בבחירות (לעיריות).

כידוע, יש הרבה חרדים – כמו נטורי קרתא – שלא משתתפים בבחירות, שמחרימים את הממסד. שנתים לאחר מכן הרבי אמר לכאורה בדיוק כמו סאטמר, שמי שאומר על המדינה "אתחלתא דגאולה" זו כפירה, אז אפשר לחשוב שכמו שסאטמר לא משתתפים בבחירות ומחרימים את הממסד לגמרי – הרבי אמר הפוך, הקדים שנתיים קודם שצריך להשתתף בבחירות "בהמון" (לשון הרבי), שכולם יגיעו לבחירות ויבחרו במפלגה החרדית ביותר, כדי להרבות חברי כנסת או חברי עיריה חרדים.

ארבעה ענינים ב-כח חשון

זה חשוב, פעם ראשונה שהרבי גלה את דעתו בענין הבחירות כאן בארץ ישראל – גם היה ב-כח חשון, בשנה הראשונה.

אחרי שנתיים הרבי גלה את דעתו על המדינה, על "אתחלתא דגאולה".

אחרי עשרים וחמש שנה היתה ה"אתחלתא דגאולה" של הרבי עצמו, שיצא לספריה.

עוד עשר שנים אחר כך, שנת מ"ח, היה פעם ראשונה כינוס השלוחים העולמי – קבעו את התאריך סביב חג הגאולה של הרבי, היום, ר"ח כסלו, אבל למעשה השלוחים מכל העולם נחתו והרבי קבל את פניהם ב-כח חשון. כך שלמעשה תחלת כינוס השלוחים העולמי הוא גם ב-כח חשון.

ארבעה דברים מענינים באותו תאריך, אך מה שהכי בולט לעניננו היום הוא "אתחלתא דגאולה" של הרבי, שצריך לחבר לגאולה השלמה בר"ח כסלו.

"חֹסן ישועות" – חבור יום ה-חן ויום ה-ס של השנה

"סימנים עשה", כל דבר צריך חותמת – ידוע ש-כח חשון הוא יום ה-חן של השנה (מראש השנה). האות של חדש חשון בספר יצירה היא האות נ, והחדש עצמו הוא החדש השמיני – ה-ח –מניסן. אם מחברים את האות של החדש עם המספר של החדש מקבלים את המלה חן (או נח, כל סיפור המבול – גם תחלתו וגם סופו – היה בחשון, חדש של נח, ובתנ"ך גם שם חדש חשון הוא ירח בול, שהפירוש הפשוט ביותר הוא על שם המבול) והיום המיוחד שרומז לזה הוא יום ה-חן של השנה. חדש כסלו, היום, נברא באות ס. הקשר בין שני החדשים האלה הוא נ ו-סנס. בהרבה שנים יש שלשים יום בחשון, השנה יש רק 29 ימים והיום ה-30 הוא א' כסלו. לפני שנה היתה קביעות כמו השנה, ש-כח חשון היה ביום ששי ושבת היתה כט, אבל יום ראשון לא היה א' כסלו אלא ל' חשון. יש חשון חסר ויש חשון מלא – רק חשון וכסלו הם חדשים שיש בהם שתי אפשרויות.

בכל אופן, האות של חדש כסלו היא ס, ויוצא – תופעה חד-פעמית – שהיום מראש השנה הוא יום ה-ס. דווקא בקביעות השנה הזו, חשון חסר, א' כסלו הוא יום ה-ס של השנה, ובאות ס ה' ברא את חדש כסלו. אם כן, יש לנו ס ו-חן. אם נכניס את ה-ס לתוך ה-חן – הגאולה השלמה לתוך ה"אתחלתא דגאולה" – יצא חֹסן, "והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת יראת הוי' היא אוצרו". חז"ל לומדים מפסוק זה בישעיהו את ששה סדרי משנה: "אמונת" – זרעים, שאדם מאמין בחי עולמים וזורע; "עתיך" – סדר מועד, כמובן; "חסן" – סדר נשים; "ישועות" – סדר נזיקין; "חכמת" – סדר קדשים; "ודעת" – סדר טהרות; התכלית של הכל – והשער להכל, וגם הפנימיות – היא "יראת הוי' היא אוצרו".

בכל אופן, "חסן" הוא סדר נשים – קשור למערכת החיסון בגוף, כפי שמדברים על זה הרבה. חוסן הוא חוזק – האבא של הרבי אומר שמתוך ששה סדרי משנה הסדר הכללי, שכולל את כל ששת הסדרים, הוא סדר נשים. עיקר תורה שבעל פה – שהיא המלכות, האשה – הוא סדר נשים, "חֹסן". ההתחלה של אגרת הקדש בתניא היא "חגרה בעז מתניה ותאמץ זרועותיה", שהיא חוגרת בעוז – "אין עוז אלא תורה" – את מתניה (אמונה, המעמידה את הגוף כולו), בכח התורה שבעל פה. החוסן גם קשור אלינו כאן, שלומדים תורה.

מה הפשט של היום הזה? מה קרה? שהרבי חזר לחוסנו, לתוקף שלו. כנראה שזה יום שכל אחד ואחד יכול לחזור לחוסן, ועם החוסן הזה להתחזק ולהביא את המשיח – עם ה-חן וה-ס, ה"אתחלתא דגאולה" והגאולה השלמה. כאשר הרבנית ראתה את השמחה העצומה שעושים בר"ח כסלו כשהרבי יצא, היא עצמה התפעלה מאד. היו שני מקרים של התפעלות שלה. פעם ראשונה באותו יום, שאמרה שלא ידעה כמה אוהבים את הרבי. פעם שניה, בדומה לכך, היתה ב-ה' טבת, ביום-טוב של הספרים. החסידים יצאו מגדרם לגמרי, הרבנית ראתה, יצאה מהכלים מהשמחה העצומה, והתבטאה שלא ידעה כמה החסידים קשורים ואוהבים את הרבי. כנראה שעיקר התכלית הוא שהחסידים יוכלו להראות ולהביע את כל האהבה שלהם לרבי. לחיים לחיים.

גאולת רבי אהרן מסטרשליא

[א' כסלו הוא גם חג הגאולה של רבי אהרן מסטרשליא] את זה הזכרנו בהרבה שנים, והסברנו שהרבי בא לעורר את היום הזה מחדש. רבי אהרן נעצר יחד עם אדמו"ר האמצעי, באותו יום, והוא השתחרר בר"ח כסלו והרבי האמצעי ב-י' כסלו. הסיפור שלו מופלא, שהסוהרים ראו אותו עושה קידוש – היה נדמה להם כמלאך ה' צ-באות ושחררו אותו. לחיים לחיים. החסידים נזהרו שלא להגיע אליו (שכח משיכתו היה גדול מאד), אבל הרבי דווקא רצה שידפיסו את הספרים שלו, רק התבטא שהוא חושש מהזקנים. הרבי היה בעד להדפיס וללמוד את הספרים שלו. [נדמה לי שכתוב שכאשר הרבי היה בפאריז הוא למד בספרים שלו ואמר שהם דרושים עמוקים]. לפני שנה-שנתיים[ג] עשינו שנה עם סבב שיעורים לפי הספרים שלו.

האם צריך להתאמץ שתהיה מפלגה הכי חרדית?

בשנה הראשונה שהרבי אמר שצריך להשתתף בבחירות, ואמר שצריך להשתתף "בהמון", יתכן שבכך רמז שגם נשים צריכות לבחור. אם כי יש גם חרדים (שמשתתפים בבחירות, לא נטורי קרתא) שמפקפקים אם נשים צריכות לבחור, אבל כאן המטרה היא להרבות נציגות חרדית, אז אם יש אפשרות לעשות משהו בשביל התכל'ס צריך לעשות – כך אני מבין את המלה "המון", בהמונים, שכולם צריכים לבחור, גם נשים ("המון" לשון אמונה – "איהי אמונה").

אבל עיקר הדיוק, כפי שדברנו בשבת, הוא שאם צריך לבחור במפלגה הכי חרדית – צריך שתהיה כזו מפלגה. אם אין כזו מפלגה – אין למי לבחור. כך המצב שלנו היום, כי בשלב מסוים הרבי אמר שמי שהיתה המפלגה הכי חרדית – כמו אגודה – אם אינה לוחמת בעד שלמות הארץ אינה חרדית, כי הולכת נגד התורה, נגד סימן שכ"ט באורח חיים. לכן, אחרי שהרבי התבטא כך, שמה שכל הזמן היה הכי חרדי היום כבר אינו חרדי, התחילו לחשוב במי בוחרים – בוחרים כך, או מישהו אחר. אבל היום הגיע למצב – כל פעם יותר גרוע – שאין במי לבחור.

נספר סיפור על עצמי: בפעם הראשונה – כנראה בשנת תש"ל או תשל"א, אחרי שהתחתנתי, כשעדיין גרנו בירושלים, לפני שעברנו לכפר חב"ד – לא ידעתי שהרבי אמר שצריך לבחור. היו בחירות, הלכתי וכתבתי על פתק שאני בוחר משיח ושמתי אותו בקלפי.

אבל הרבי רצה שתהיה מפלגה שאפשר לבחור בה, כדי לא לבזבז קולות. על הענין הזה צריך לעשות חשבון נפש, מה זה אומר לנו. השאלה אם צריך ללכת על מסירות נפש, להמציא מפלגה, כדי שיהיה אפשר לקיים את הוראת הרבי ולבחור במפלגה. [איך זה מסתדר עם הוראת הרבי שחב"ד היא לא מפלגתית?] הרבי לא רוצה שהמפלגה תהיה חב"דית, בשום פנים ואופן, רק מפלגה כלל ישראלית. גם לגבי ההתיישבות הרבי כתב מכתבים לשווער שלי, שלא טוב שההתיישבות תהיה מבצע של חב"ד – זה רק יזיק, שיאמרו שזה 'חב"דסקער-מעשה' ולא יזדהו ויפעלו. ענינים בארץ צריכים  להיות כלליים, שלא יפרשו ששייך לחב"ד. לחיים לחיים.

ננגן כמה ניגונים של הרבי.

ניגנו "והיא שעמדה", "אנעים זמירות".

ב. "עין החשמל"

י' כסלו – יום ה-ע של השנה

חדש כסלו הוא חדש של גאולה. היום חג הגאולה של הרבי, י' כסלו הוא חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי וי"ט-כ' כסלו הוא חג הגאולה של אדמו"ר הזקן (והגאולה השניה של אדמו"ר הזקן היתה בז"ך כסלו, נר שלישי של חנוכה, או , לפי מסורת החסידים, בכ"ט כסלו, נר חמישי, וי"ל ד"אלו ואלו"). קודם, ספרנו ימים מראש השנה. בשנה שחשון מלא, יוצא שי' כסלו – החג החסידי הבא – הוא יום ה-ע מראש השנה, יום השבעים של השנה.

לזכות ב-ע ל"עינים לראות"

על שבעים דברנו כשזכינו להיות בקבר דוד ביום חמישי בערב. נאמר ענין של ע, על שבעים, שלא אמרנו שם:

המשמעות הפשוטה של הגעה לגיל ע היא לזכות לעינים ("עינים לראות"[ד]), כמו שהרבי אומר לגבי משיח – שצריך לפקוח עינים לראות שהנה הנה משיח בא. כמו ששמענו קודם, את סיפור ההשתלשלות משמיני עצרת תשל"ח עד ר"ח כסלו, שמעו את הרבי קודם, הוא אמר מאמרים ואפילו הגיה מאמרים, והחידוש ב"אתחלתא דגאולה" ובחג הגאולה הוא הראיה – שרואים את הרבי. יודעים שהרבי חי וקים, שומעים אותו, אבל זו לא גאולה.

גאולה היא "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", דווקא הסתכלות, "רצוננו לראות את מלכנו". בגלות לא רואים את ה', אבל תמיד שומעים אותו, אין זמן שלא שומעים אותו – אומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", "והיה אם שמוע תשמעו". החידוש הוא הראיה. כשמגיעים לשבעים זוכים לעין, "לאסתכלא ביקרא דמלכא", "מלך ביפיו תחזינה עיניך", בחינת ראיה. זה פשט המלה עין.

אמרנו שלפי האריז"ל השיבה כבר היה בגיל ששים, לא צריך לחכות לגיל שבעים – יש כמה מכתבים של הרבי על כך, ודברנו על כך קצת ביום חמישי. ששים גם קשור ל-ע, המילוי של עין. כל המלה עין עולה 130, ה"פ שם הוי' – כוונה חשובה מאד בכתבי האריז"ל. שתי עינים הן ה חסדים ו-ה גבורות – כל חסד וכל גבורה הוא שם הוי', ו-ה פעמים הוי' עולה עין, כבר כפולה של 13 (10 פעמים 13), בעוד ע היא כפולה של 7 (10 פעמים 7). המילוי של ע הוא ין – יש בעין 70 ויש 60[ה].

"עין החשמל" בפרק כ

יש הרבה דברים במסורה, במדרשים, שכתובים לגבי ע. נדבר על אחד שקשור גם לסימן שנתנו לשנת תשע"ה – תהא שנת עין ה... – שאמרנו שיש בדיוק שבעה ביטויים של "עין ה..." בתנ"ך ("שבעה אלה עיני הוי' המה המשוטטים בכל הארץ"). אמרנו שאחד החשובים הוא "עין החשמל" שמופיע במעשה מרכבה. בעצם המלה חשמל, הכי סודית בתנ"ך, מופיע שלש פעמים במעשה מרכבה – כולן עם "עין", במובן של גוון. כתוב "עין חשמל", "עין החשמל", "עין החשמלה". שלש פעמים חשמל – כולן עם המלה "עין". את המלה חשמל עצמה מחלקים לחש-מל, כאשר ה"מל" מתחלק לשנים – חש-מל-מל, ה"מל" הראשון לשון ברית מילה וה"מל" השני לשון "מי ימלל גבורות הוי'", לשון דבור ולשון המתקה (המתקת גבורות ה').

אמרנו שיש בחז"ל כמה מסורות של שבעים בתנ"ך, ואחת מהן – הכי חשובה בכוונות האר"י – היא לגבי פרק כ' בתהלים, "יענך הוי' ביום צרה וגו'". פרק שאומרים כל יום, והרבי הריי"צ תיקן שאם לא אומרים את זה בתפלה יאמרו אחר כך. בשביל מה צריך לומר ביום טוב או בשבת? אם לא אומרים בתפלה שיגידו אחר כך. הסוד של הפרק שיש בו שבעים מילים. כתוב בזהר שלפני שהאילה, שרחמה צר, יולדת בא נחש ומכיש לה ברחמה והיא צועקת שבעים קולות ואז יולדת. זה רומז ללידת מלך המשיח – האילה היא כנסת ישראל והיא צריכה ללדת את המשיח. לשם כך היא צריכה לצעוק שבעים קולות שהם שבעים המילים של פרק כ'. משהו מאד חשוב. מכאן כבר אפשר להבין למה הרבי הריי"צ כל כך רצה שיגידו את הפרק כל ים – אם משיח לא בא, סימן שצריכים להוליד אותו ("היום"!), ומולידים אותו עם שבעים הקולות של הפרק הזה.

האריז"ל אומר משהו עוד יותר מופלא – שיש בפרק שבעים מילים, מל מילים, ו-חש אותיות. מהמסורות הכי נפלאות – כוונה מובהקת של חשמל. האר"י לא אומר בפירוש, אבל מובן בפירוש למה חש הוא מספר האותיות ו-מל הוא מספר המילים. מל לשון מילה – מלה מדברת. כל אות בפני עצמה, בלי ניקוד, לא שומעים – חש. צריך ניקוד כדי לקרוא, וכשיש ניקוד זו כבר מילה. אז האותיות הן ה"חש", ההעלם, ה"שתוק כך עלה במחשבה לפני". איך עולים במחשבה (כדרשת החסידות)? על ידי חש. אבל המל הוא הדבור (שהוא בחינת המשכה, וכן לשון הנהגה, להנהיג את המציאות), רק שבין חש השתיקה ומל הדבור יש ממוצע המחבר אותם – מל לשון ברית מילה, לכרות את הקליפה המפריעה שלא נותנת לי לדבר. ברגע שאני כורת את הקליפה אני יכול לדבר – "פתח פיך ויאירו דבריך", בחינת המתקה, על ידי ההבדלה. לכן צריך חש של הכנעה, מל של הבדלה ובסוף מל של המתקה – "מי ימלל [ימתיק] גבורות הוי'".

בשנת ע צריך עין – לשון עיון, להתבונן עמוק, לעיין באותיות עין. "עין החשמל" היא לעיין בסוד החשמל. כתוב בגמרא שהיה ילד שעדיין לא היה ראוי לזה, עיין בסוד החשמל והתחשמל – לכן מסוכן ללמוד קבלה (ללא הקדמת לימוד החסידות). היום לא מסוכן יותר (ב"ה תורת החסידות התפשטה בעולם). זו שנת "עין החשמל" – שנה הכי מסוגלת לעיין בסוד החשמל, וגם שהחשמל יפקח לנו את העינים לראות את מלך המשיח[ו]. זה רמז של "תהא שנת עין החשמל" שקשור לפרק כ בתהלים.

עיון ב-ע שבפרק כ (ובפרק עא)

עוד משהו מופלא: אם הפרק הזה הוא פרק החשמל, "עין החשמל", גם לשון לעיין, לעיין באות ע – צריך לעיין כמה אותיות ע יש בפרק. צריך לספור בסידור – כעת לחסוך זמן נקצר, אבל ב'חיידר' צריך להסתכל בסידור ולספור "אחת לאחת למצֹא חשבון". נראה תופעה מענינת שקורית הרבה בתנ"ך:

כמה פעמים ע יש בכל הפרק? בדיוק 16. מה ה-ע הראשונה? "יענך". אז אות היא מתחלת הפרק? "למנצח מזמור לדוד יענך" – האות ה-16. בסדר האלף-בית, איזו אות היא ע? 16, במספר סדורי ע שוה 16. בפרק זה ע היא האות ה-16, בדיוק המיקום שלה בסדר האלף-בית. כמה ע יש בכל הפרק? 16. רק זו תופעה מופלאה. אמרנו שיש הרבה דברים כאלה, שאתה סופר איזו אות מתחלת הפרק, ויש בכך סימן כמה פעמים היא תופיע בתוך הפרק. שוב, האות ע הראשונה היא האות ה-16 בפרק, וזה משמש סימן כמה אותיות ע תהיינה בפרק. זה עצמו משהו יפהפה, אפילו בלי לדעת שה-ע היא האות ה-16 באלף-בית, המספר הסידורי שלה. כבר שלשה דברים מתחברים כאן ב"עין החשמל".

יש תופעה דומה לזו בפרק עא בתהלים, הפרק שמתחילים לומר כאשר מגיעים לגיל שבעים: יש בפרק עא כד פסוקים המתחלקים ל-זה וזה (והסימן: "וקרא זה אל זה"). והנה, ב-זה הפסוקים הראשונים יש 16 אותיות ע וכן ב-זה הפסוקים האחרונים יש 16 אותיות ע! סך הכל לב אותיות ע (סוד "שורינא דעינא באובנתא דלבא תליא")[ז].

קשר ה-ע וה-ס

הסברנו שלשה פירושים בפשט של עין – מעין (יכול להיות רחם וכן יסוד הדכורא), עין שרואה או גוון (גוונים בתפארת, עינים בנצח והוד ומעין ביסוד, יסוד ז"א ויסוד נוק' – סוד תנהי"מ). לא אמרנו בשיעור את הקשר בין 70 ל-60 – בכתב העתיק ע היתה סגורה ממש, כמו ס. היום העיגול הוא ס. שתי הדעות ביחס לשיבה, שבעים או ששים, ע או מילוי העין.

בכל אופן, שהקב"ה יעזור לנו לפקוח עינים, לראות משיח. הסברנו שקשור לאדמו"ר האמצעי דווקא, כי אם יש אחד שכל הענין שלו הוא "לאסתכלא ביקרא דמלכא" ותו לא הוא אדמו"ר האמצעי. יפה שחג הגאולה שלו יוצא דווקא ביום ה-ע של השנה, והשנה הזו היא שנת "עין החשמל". לחיים לחיים.

"עין בעין יראו" – חבור יעקב ועשו

"יענך" ו"יעקב" גם קשור – בכל שמות האבות יש רק ע אחת, בתוך יעקב. כתוב שהוא נקרא יעקב כי "ידו אֹחזת בעקב עשו" – מה האות המשותפת בין יעקב ועשו? רק ע. יש משהו ב-ע של יעקב שמבררת ומתקנת את ה-ע של עשו. לעתיד לבוא "עין בעין יראו" – שהעין של יעקב תתלבש גם בתוך העין של עשו וביחד "יראו בשוב הוי' ציון". זה מה שהרבי אומר שעשו כבר מוכן לגאולה ומחכה שנברר אותו.

דברנו ביום חמישי על צור – גם לשון צרה וגם לשון צרות עין (לא הזכרנו, כי לא דברנו על עין). מי שיש לו צרות עין שייך לקליפת צור – שלא תהיה לנו צרות עין. כתוב שצור נבנית מחורבן ירושלים וגם להיפך – "אמרה צֹר על ירושלם... אמלאה החרבה", שאני מתמלאת מחורבן ירושלים, וגם ירושלים מתמלאת מחורבן צור. על כך דורשים חז"ל את הפסוק "ולאֹם מלאֹם יאמץ" – שיעקב ועשו הם ירושלים וצור. ירושלים גם לשון יראה וגם לשון "הוי' יראה", לשון ראיה. יש מצות ראיה, עולים למקדש לראות ולהראות.

בכל אופן, צריך את ה"עין בעין" – שה-ע של יעקב תתפוס את ה-ע של עשו, וגם תתלבש בו ותברר אותו. עשו הוא עין רע, "רע עין" ("רע עין" היינו 400 אנשי עשו), ויעקב הוא עין טובה, למדנו במאמר של הרבי הריי"ץ על הפסוק "טוב עין הוא יברך כי מלחמו נתן לדל". טוב עין היינו שנות יעקב אבינו – ליעקב יש עין טובה, לכן הוא חי טוב עין שנים, עין שנים עד שירד למצרים ושם עוד טוב שנים (השנים הכי טובות שלו, כמבואר בדא"ח). הוא הוריש את העין הטובה שלו ליוסף – "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין". עין עולה סיני – בהר סיני זכו לראיה, "וכל העם רואים את הקולות", "אתה הראת לדעת וגו'", "אתה נגלית בענן כבודך... בהגלותך מלכנו על הר סיני". והוא עולה גם סלם – "סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה". לחיים לחיים.

"אני מאמין" בחב"ד

נספר עוד סיפור: דברנו על יום ה-ע של השנה – חג הגאולה של אדמו"ר האמצעי; יום ה-ס – חג הגאולה של הרבי. יש גם את יום ה-נ, כ' מרחשון, שהוא גם יום טוב בחב"ד. מה קרה ב-כ' מרחשון, שער ה-נ של השנה? יום ההולדת של הרבי הרש"ב. הסתכלתי באותו ספר מה הרבי אמר ביום ה-נ של השנה – יש הרבה דברים, אבל הכי תפס אותי שבשנת תשי"ג (שלש שנים לתוך הנשיאות) הרבי עשה התוועדות פתאומית בשבת כ' מרחשון. היות שהיה בהפתעה לא הרבה אנשים ידעו – הגיעו רק מעט אנשים, ואפילו משקה כמעט לא היה, רק בקבוק משקה אחד לכל ההתוועדות. תוך כדי ההתוועדות הרבי בקש מהחסידים שישירו – פעם ראשונה – את "אני מאמין" שהיהודים שרו בשואה. אפשר לסיים בניגון הזה. החסידים היו מופתעים לגמרי, ושרו את הניגון. זה לא ניגון חב"ד, אז שרו לא יותר מדי ברצינות, וכשסיימו הרבי אמר שרוצה שישירו ברצינות. נבהלו והתחילו לשיר ברצינות, ומאז הפך להיות ניגון ששרים בהתוועדויות.

בשנים האחרונות לא כל כך שמענו ששרים זאת – בכך התחילו את ה'פאראד' בל"ג בעומר. מענין שאם יש שיר שמביע את האחדות ומסירות הנפש של עם ישראל הוא השיר הזה – שיר שהיתה הפתעה גמורה שהרבי בקש שישירו אותו, וזה היה ב-כ' מרחשון, יום ה-נ של השנה בשנת תשי"ג. גם, בשביל ילדים בחדר, אפילו בגן, כולם צריכים לדעת לשיר אותו, וגם להסביר מהו, וגם לספר את הסיפור הזה.

ניגנו "אני מאמין".

פעם אחת אחד מאדמו"רי פולין נכנס לרבי – אדמו"ר שהוא גם תלמיד חכם גדול – ושאל את הרבי שאלה בנוסח "אני מאמין". אצלנו בסידור לא כתוב לומר את שלש עשרה עיקרי האמונה של הרמב"ם בסוף תפלת שחרית, אבל בכל הסידורים זה כתוב. אצלו היה פשוט שזה משהו מקובל בכל עם ישראל, והוא שאל קושיא בנוסח. הרבי לא ענה לו, אלא אמר לו ש'אצלנו לא אומרים את זה' – אין פה קושיא, אני לא אומר את זה. למה אני מספר את הסיפור? שאף על פי שאצלנו לא אומרים זאת, אבל שיר הקדש עוקף את זה – גם מה שלא אומרים בחב"ד שרים... מצוה להגיע לדברים של כלל ישראל שעוקפים מנהגי חב"ד (ועד שנכללים ונעשים גם מנהג חב"ד, וכידוע בענין הוראת שעה...). אני שמעתי זאת מאותו רבי מכלי ראשון – הרבי מנדבורנא שלמדתי אצלו, בעל "מבשר טוב".



[א] נרשם (מהקלטה) על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] ח' תשרי ע"ד.

[ג] בשנת תשע"ג.

[ד] "עינים לראות" = אור במספר קדמי.

[ה] כאשר נחשב ן (נון פשוטה, נאמן פשוט לע"ל) = 650, אז עין = 780 = ו צרופי עין (130) = משולש 39, הוי' אחד. 780 = יוסף פו"א, שזכה ל"טוב עין הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל", כמבואר בדא"ח.

[ו] חשמל = "משיחך". יש ה "משיחך" בתנ"ך, א בחבקוק ו-ד בתהלים (סוד "ואד יעלה מן הארץ וגו'").

[ז] וכן בפרק צ בתהלים, בו נאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו'" יש לב אותיות ע. וכן בשני הפרקים הצמודים (המסודרים לפי סדר האלף-בית), קיא קיב, יש לב אותיות ע, ודוק.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com