חיפוש בתוכן האתר

שבע ברכות מאיר-דוד-חי ומוריה שי' אטינגר - אור לי' חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

אור לי' חשון ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

שבע ברכות מאיר-דוד-חי ומוריה שי' אטינגר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. חתן דומה למלך וכלה למלכה – תיקון אדם וחוה

ניגנו "קול דודי", "שיר השירים".

יום המלכות של שבע ברכות – התעצמות עם מלכות החתן והכלה

חתן דומה למלך וכלה למלכה[ב]. כעת כבר היום השביעי של שבוע ה"שבע ברכות", היום של המלכות. דווקא היום, שהוא הסיום, שממשיך לכל החיים, הוא יום שצריך להתעצם עם ה"חתן דומה למלך וכלה למלכה", שכך יהיו בני הזוג כל החיים מלך ומלכה.

מלך-מלכה – תיקון אדם-חוה

יש תופעה מאד מענינת של מלך ומלכה, שקשורה לזוג הראשון שה' ברא בעולם, אדם וחוה. המלה מלך שוה פעמיים אדם, אדם-אדם, והמלה מלכה שוה חמש פעמים חוה. כשאני מסתכל על החתן שלנו הוא נדמה לי כמו אדם הראשון, וכפי שאני מכיר אותו זה באמת מתאים. מסתמא גם הכלה היא תיקון חוה. אלה המלך והמלכה הראשונים והעיקריים של כל העולם כולו.

אדם ר"ת אדם-דוד-משיח – דוד (המלך) הוא השם השני של החתן. כאשר מגיע אדם להיות משיח הוא מתקן בשלמות את סוד האדם ועל ידי כך הופך אותו למאד, בסוד הפסוק "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", מעל לאדם הראשון (לפני החטא). אפשר לומר שמה שמלך הוא אדם-אדם היינו אדם-מאד[ג], שאדם מתעצם ומתקן והופך להיות "וגבה מאד"[ד] – ואז הוא נעשה מלךמלך המשיח.

והמלכה, שוב, היא ה פעמים חוה. חוה היא המלכות. סתם מלך הוא ז"א והמלכה היא המלכות עצמה. כתוב בזהר ומובא בחסידות ש"מלכא בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול" – אי אפשר להיות מלך ואי אפשר להיות גדול בלי מטרוניתא, בלי מלכה. המלכות היא האות ה של שם הוי', לכן מתאים ש-ה פעמים חוה שוה מלכה.

לתקן מהיסוד

למה אמרנו שהחתן דומה לאדם הראשון? כי אדם הראשון היה אמור לתקן את הגן, ה' שם אותו בגן "לעבדה ולשמרה" – הוא מתקן את המדינה מהיסוד, זה עיקר התפקיד של אדם הראשון. ובכך פועל החתן במסירות נפש. אחרי שיש יהודים בעולם כתוב "אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם" – אומות העולם הן כקוף בפני אדם, כמו שהחתן יודע.

ב ו-ה במעשה בראשית

במעשה בראשית יש שתי אותיות מיוחדות – ב רבתי של "בראשית" ו-ה זעירא של "בהבראם". כתוב שהאותיות הגדולות הן דילוג מעצמותו יתברך לאור אין סוף. כל אות היא אור, "אתא בקר", דילוג, והאותיות הגדולות הן דילוג מעצמותו יתברך לאור אין סוף. בסיפור השני של מעשה בראשית האות המיוחדת היא ה-ה הקטנה של "בהבראם", שחז"ל דורשים ב-ה בראם. בפרט, העולם הבא נברא ב-י אבל העולם הזה נברא ב-ה, כלומר ש"בהבראם", ב-ה בראם, הולך בעיקר על העולם הזה, העולם שלנו.

מהי אות קטנה? כתוב שהיא הדילוג מהקו לעולמות א"ק אבי"ע. אותיות רגילות הן הדילוג מאור אין סוף שלפני הצמצום לקו שאחרי הצמצום, והאותיות הקטנות הן הדילוג האחרון, ו"נעוץ סופן בתחלתן" (העצמה לדלג מהקו לעולמות א"ק אבי"ע משקפת את העצמה לדלג מעצמותו יתברך לאור אין סוף). הדילוג הראשון הוא מעצמות לאור אין סוף והדילוג האחרון מהקו למציאות התחתונה. באמצע, כל האותיות הבינוניות הן הדילוג שמלפני הצמצום לאחר הצמצום.

ה-ב רבתי של בראשית, לעניננו, רומזת ל-ב פעמים אדם, אדם-מאד, שעולים מלך. ה-ה של "בהבראם" – שנקרא גם 'באברהם', זו ה שעתידה להנתן לאברהם בסוף פרשת לך לך, פרשת החתונה ("אברם הוא אברהם", כמו שכתוב בדברי הימים, זה קורה בסוף לך לך אך רמוז בתחלת הספור השני של מעשה בראשית) – שייכת לחוה, ששמה מופיע רק בספור השני של מעשה בראשית (השם אדם מופיע בספור הראשון של מעשה בראשית – "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו..."). כלומר, חוה היא תחת הכותרת של ה-ה הקטנה של "בהבראם" ואדם תחת הכותרת של ה-ב רבתי של "בראשית". כל זה בא לחזק את הרמז שמלך הוא ב פעמים אדם ומלכה היא ה פעמים חוה.

כתוב ש-בה הוא סוד הזהבז שוה ה-ב – אלא ששם קודמת ה-ה ל-ב, בסוד "אשת חיל עטרת בעלה" (וכדעת בית הלל שארץ קדמה, ככתוב בסוף הפסוק הראשון של הספור השני של מעשה בראשית "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלהים ארץ ושמים"). נרות המנורה מתחלקים ל-ב ו-ה – כמו שאומרים כל בקר – וכך יש עוד הרבה שביעיות שמתחלקות ל-ב ו-ה, וכך גם ה-ב רבתי וה-ה זעירא במעשה בראשית. יש מעלה בכל אחד – יש מעלה להיות גדול ויש מעלה להיות קטן (והא בהא תליא, שהרי "מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר")[ה].

מלך-מלכה – "אני לדודי ודודי לי"

בכל אופן, כאן זה מלך ומלכה ביחד – אמרנו שהיום הוא היום של המלך והמלכה. יש בחופה מלך ומלכה, וכל השבוע, אך זה מתעצם ביום השביעי של השבע ברכות. ביחד מלך-מלכה עולים 185. מה זה 185? חדש אלול היה ההכנה לחתונה, וראשי התיבות העיקריים של אלול הם "אני לדודי ודודי לי". והנה, "אני לדודי ודודי לי" – שוה מלך-מלכה.

היות שפתחנו במלך-מלכה שעולה "אני לדודי ודודי לי" נשיר "אני לדודי ודודי לי". בכלל, "אני לדודי ודודי לי" היינו אלול כל השנה.

לנחש מי הנחש

נשאל שאלה קצת מוזרה. את מה או מי אדם וחוה הכי שונאים? אדם וחוה הכי שונאים את הנחש, זה שהפיל אותם בגן עדן מקדם. כעת, בגלגול הזה, הם צריכים להנקם מהנחש. גם זה מתאים לחתן, ומן הסתם גם לכלה. נשאל את החתן, מי בדור שלנו הוא הנחש? ניתן רמז – כתוב שהנחש היה ערום מכל חית השדה, מכל מי שברא ה' הכי ערום הוא הנחש, ובאמת הוא הצליח לפתות ולהפיל את הזוג הראשון. כעת בא הזוג הזה והם סוגרים את החשבון עם הנחש הקדמוני.

מי הוא הנחש שהכי ערום? מה זה ערום? "חכם להרע" ("[והנחש היה] ערום" ת"א "חכים" ות"י "חכים לביש"). שוב, הנחש לא יכול להיות מישהו טפש. למשל, הערבים לא יכולים להיות בדיוק הנחש – הם לא מספיק חכמים. [מישהו?] מישהו או משהו – זה יכול להיות גם משהו. [החתן: הציונות] ידעתי כבר מה שהחתן יגיד – הוא אומר ש"הנחש היה ערום" זה הציונות. לא אני אמרתי את זה... אולי פעם אמרתי את זה, בגיל של החתן (לפני שעליתי ארצה, כבחור, רב של חסידי סאטמר נתן לי לקרוא "ויואל משה").

צריך לנחש מי זה הנחש – זה כל הראש של הנחש. אחד מכוסה פנים ואומר 'מי אני? תנחש', תנחש מי הנחש. הוא רעול פנים – רעל וארס. בסדר, נאמר שהחתן צודק, הרי הוא המלך כאן – מה שהמלך אומר, המלך אמר... "אמר מלכא עקר טורא".

מלחמת הנחש

בשביל להרוג את הנחש צריך להיות "מצא מין את מינו", "פגע בו כיוצא בו", ואז "מאן דקטיל חויא בישא יהבין ליה ברתא דמלכא". כנראה שהחתן שלנו כבר התחיל בעבודה של "קטיל חויא בישא", לכן כבר זיכו אותו ונתנו לו את ה"ברתא דמלכא" – הברתא דמלכא, עם א בסוף, היא המלכה, עם ה בסוף. שניהם יחד גומרים את המלאכה, סוגרים את החשבון, ואז נחש הופך להיות משיח.

זה שצריך לנחש מי הנחש, וזה לא פשוט, רמוז גם בכך שנחש אותיות חשן – חשן המשפט, שעל ידו מופיעה רוח הקדש של הכהן הגדול. הכהן הגדול מסתכל על החשן – המלך עומד מאחוריו ושואל אותו מי הנחש. בתנ"ך נחש הוא מלך עמון. עמון הוא בן עמי, מסתובב בתוך העם. שוב, המלך שואל מי הנחש, הכהן מסתכל בחשן והאותיות בולטות – קופצות לו כמו נחשים וצפעונים – הוא מצרף אותן יחד, קורא את המסר, והוא מגלה מי בדיוק הנחש. אז המלך, שקבל את התשובה – רק המלך יכול לשאול באורים ותומים – שואל את ה' אם העיתוי נכון, וכשה' אומר לו שהעיתוי נכון הוא הולך ועושה את המלחמה, מחולל את המהפכה. זה מכיון שהמלך כועס על הנחש.

מהפכה מתוך כעס לאחר הכנעה

המלך הוא אדם הראשון, וכמו שאמרנו מי שהכי כועס על הנחש הוא אדם הראשון, שלולי הנחש היה חי לנצח. כמה שוה מהפכה? מי מחולל מהפכה. זו גימטריא ישנה אצלנו. מהפכה שוה 150. איזו מדה בנפש זה? כעס. בשביל לחולל את המהפכה צריך כעס – צריך לכעוס על הנחש. אם אין כעס אין מהפכה.

אבל איזו עוד מדה בנפש שוה מהפכה ו-כעס? דוד המלך כועס על הנחש. איזו עוד מדה יש לדוד המלך, שגם שוה אותו דבר, וגם אותה צריך בשביל המהפכה? השלב הראשון של נוסחת הבעל שם טוב, שבכל עבודה צריכים לעבור שלשה שלבים – קודם כל הכנעה.

מצד אחד הכעס הוא כמו שאדם קופץ מתוך עצבים, אבל הכנעה היא בדיוק ההיפך – שהוא מכניע את עצמו, משפיל את עצמו. סימן שכדי לברר את הכעס – שיהיה כעס טהור, נגד הנחש הרע (חויא בישא) בלבד – צריך הרבה הכנעה בנפש. זה רמז טוב ללמד ילדים – מהפכה, כעס, הכנעה – שלש מילים שוות.

ב. דרשת שמות החתן והכלה

נוטריקון שמות החתן – מרדכי

אחרי ההקדמות מאירות העינים האלה, מתאים לשם החתן. מתוך שם החתן דרשנו רק את דוד בינתים, הגלגול העיקרי של אדם הראשון, שאדם נתן לו שבעים שנה מחייו (מתוך החיים שנקצבו לו בגלל הנחש), אבל יש לו שלשה שמות – מאיר דוד חי. שלשה שמות זה קצת הרבה, אז אם רוצים לצמצם לשם אחד – איזה שם הוא הקיצור הכי טוב של מאיר דוד חי?  האם חשבת על זה פעם? מרדכי [השם של אבא של החתן]. במרדכי יש כ וב-חי יש ח, אבל בהיגוי – איך שאנחנו הוגים על כל פנים – זה נשמע אותו דבר. אבא חשב על זה? צריך לשאול אותו, אולי האמא חשבה. בכל אופן, מאיר-דוד-חי נוטריקון מרדכי.

"מרדכי בדורו כמשה בדורו", הוא גם מנהיג. בכל התנ"ך, מי הכי לוחם נגד עמלק? חוץ ממשיח ודוד המלך, הנחש הוא עמלק, ומי עיקר הלעומת זה שלו? מרדכי היהודי. הוא כופר בעבודה זרה, כופר בנחש, כופר במדינת הכפירה, והוא מנצח את המן הרשע, שהוא הנחש הקדמוני. כך האריז"ל אומר – אומר בפירוש שמרדכי הוא החלק הטוב של אדם הראשון ואסתר היא החלק הטוב של חוה, וביחד הם מתגברים על השונא שלהם, הנחש, המן הרשע.

"מר דרור" – מרדכי ומוריה

למה אמרנו את זה? אם רק החתן לא היינו אומרים, אבל זה גם הכלה (מוריה) – ה-מר המשותף הוא עיקר החיבור של החתן והכלה שלנו היום, "קח לך בשמים ראש מר דרור". התרגום מתרגם את "מר דרור" כ"מירא דכיא" – "מרדכי מן התורה מנין". משותף כאן המור, ואחר כך דרור – "וקראת דרור", שצריך להשתחרר מהנחש, מממסד הנחשים, ולעשות מהפכה כדי למסד ממסד אמתי על פי תורה.

יש ביטוי "וזאת תורת האדם א-דני הוי'", שאמר דוד המלך, אחרי שנתן הנביא ניבא לו שלא אתה תבנה את בית המקדש אלא הבן שלך, אבל לך ה' בונה בית נאמן, אתה וזרעך תזכו בכתר מלכות לעולם ועד. אז יש מדינה של בית דוד, כמו החוברת כאן, פרי עטו של החתן – כן ירבו חוברות כאלה – וזו תורת האדם, תיקון המדינה מהיסוד.

"ארץ המֹריה" ו"הר המוריה"

נעבור לכלה, מוריה, ונחבר למסר של היום הזה – יום המלכות של החתן והכלה, יום של מלך-מלכה. החתונה היתה בפרשת לך לך וכעת מסיימים את שבע הברכות בפרשת וירא. הסוף של פרשת וירא הוא העקדה, ומשם האבא והאמא של הכלה לקחו את השם שלה – מוריה מופיעה בתורה בסוף פרשת וירא, כשה' אומר לאברהם אבינו לקראת הנסיון האחרון שלו, הנסיון העשירי, שעולה על כולנה (כמו שה' אומר לו שיש עוד נסיון אחד, "עמוד לי בזה", שיהיה לי מה לענות לאומות העולם למה בחרתי בך), "ולך לך [סגירת מעגל מתחלת פרשת החתונה לסוף פרשת השבע רכות] אל ארץ המֹריה". ה"לך לך" הראשון זו הליכה "אל הארץ אשר אראך", ארץ ישראל בכלל, וה"לך לך" האחרון הוא "אל ארץ המוריה".

כאשר אומרים "מוריה" אנחנו חושבים על הר המוריה, אבל בחומש כתוב "ארץ המֹריה", ובהמשך נאמר "על אחד ההרים אשר אומר אליך" (כמו "הארץ אשר אראך"). בחומש לא כתוב הר המוריה אלא ארץ המוריה. אותו הר הוא באמת הר הבית. האם יש בתנ"ך גם "הר המוריה"? המלה מוריה כתובה רק פעמיים – "ארץ המֹריה" בתורה ו"הר המוריה" בדברי הימים.

"מֹריה"-"מוריה" – העלאה והמשכה – קטרת והוראה

מה ההבדל בין "ארץ המֹריה" ל"הר המוריה"? שב"ארץ המֹריה" כתוב חסר ואילו ב"הר המוריה" כתוב מלא. מן הסתם בהזמנה כתוב השם של הכלה, מוריה, מלא. אם לא היה לכך מקור היינו דורשים הכל חסר, אבל מכיון שיש בדה"י מלא לכן 'גלאט כשר' לכל הדעות לכתוב מוריה מלא, כמו שנוהגים.

אם יש פעמיים סה"כ מוריה – עם ה הידיעה, "ארץ המריה" ו"הר המוריה" – אחד חסר ואחד מלא, אז מסתמא זה על דרך "הקֹל קול יעקב". "הקֹל" הראשון, החסר, הוא העלאה – קול תפלה, וה"הקול" השני, המלא, הוא המשכה – קול תורה. כך מן הסתם "ארץ המריה" מלמטה למעלה ו"הר המוריה" מלמעלה למטה.

רש"י מביא שני פירושים – או על שם הקטרת (תפלה, העלאה) או "שמשם תצא הוראה בישראל" (תורה, המשכה). בעקדת יצחק כתוב "ארץ המריה" – מוריה שעולה מלמטה למעלה. התכלית של "הר המוריה" היא המשכת הוראה לכל ישראל (ולכל העולם) מלמעלה למטה. אפשר גם לומר ש"הר" לשון הוראה. קודם (בתורה) כתוב "ארץ המריה", העלאה, ואח"כ (בדברי הימים) כתוב "הר המוריה, המשכה – "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק". המשכת ההוראה, להורות לעולם, תלויה באתערותא דלתתא, העלאת הקטרת – "בחד קטירא אתקטרנא ביה אחידא ביה להיטא". סוד הקטרת היינו שבקשר אחד אני קשור לאלקות, בקשר אחד אני אחוז בו ובקשר אחד אני להוט בו. זה הסוד של "ארץ המֹריה".

ארץ-הר – סוד המלכות

יש ארץ המוריה והר המוריה – כמה שוה ארץ-הר? מלכות. זה יום המלכות, אז בתוך שבע הברכות גופא (בכללות זה יום של מלך-מלכה, אבל בפרטות זה היום של הכלה, יום המוריה. בעקדה (שבסוף פרשת השבוע) כתוב "אברהם אברהם" בגימטריא מלכות. "אברהם קראו הר". בכלל, כתוב שאברהם-יצחק-הם בסוד ארץ-זרע-פרי – הארץ הוא אברהם, הזרע שזורעים בו הוא יצחק והפרי הוא יעקב. בכל אופן, באברהם כתוב "ארץ המוריה", ואף שלא כתוב הר המוריה זה כתוב בדה"י. אברהם-אברהם היינו ארץ הר. ועוד, ארץ עולה הר אלהים.

"לך לך" וניקודו – גילאי לידת יצחק ולידת ישמעאל

שוב, החתונה היתה ב"לך לך" ובסוף פרשת וירא יש גם "לך לך". ב"לך לך" יש חשבון של הניקוד. "לך לך" עולה 100, אך מה הניקוד? מלמד צריך לדעת, במיוחד אם מלמד בהברה אשכנזית – אחרת לא בטוח זוכר. הייתי יכול לחשוב ש"לך" כתוב עם צירה (תחת ה-ל), אבל הוא עם סגול. אז הניקוד של "לֶךְ לְךָ" הוא סגול-שבא-שבא-קמץ. הניקוד של לֶךְ, סגול שבא, שוה 50 – 30 ו-20, בדיוק כמו האותיות – ל ו-ך. תחת ה-ל יש סגול, ששוה ל, ובתוך ה-ך יש שבא, ששוה כ – אז הניקוד של לֶךְ שוה בדיוק לך. איני יודע אם יש עוד כזו מלה בכל התורה. הניקוד של לְךָ, שבא קמץ, עולה 36. יחד עולה אלהים. איך מחלקים את שם אלקים? "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" – שם אלהים מתחלק ל-מי ו-אלה. כך החלוקה בניקוד "לך לך" – הניקוד של "לך" הוא מי והניקוד של "לך" הוא אלה. "אני אמרתי אלהים אתם וגו'" – כך נאמר באדם וחוה, וצריך לתקן אותם, המלך והמלכה, "אני לדודי ודודי לי".

בחיי אברהם אבינו חשבון הגימטריא של "לך לך" שוה 100 והניקוד שוה 86. איך שני המספרים האלה הולכים יחד בחיי אברהם אבינו? כתוב בפירוש בפסוק הראשון של פרשת ברית המילה שאז אברהם היה בן 99, והרי יצחק נולד שנה אחר כך כאשר אברהם היה בן 100 (וכפירוש רש"י על "מי מלל לאברהם", שהיה בן מלל שנים). בפסוק שלפני זה (סוף הפרשה שלפני ברית מילה) כתוב שכאשר נולד לו ישמעאל הוא היה בן 86. משהו מאד משמעותי, שכאשר אברהם הוא בן אלהים (בגימטריא הטבע) נולד לו ישמעאל. אחר כך הוא אומר (בפרשת ברית מילה) "לו ישמעאל יחיה לפניך" – ה' נותן לו ברית ומבטיח לו את יצחק, ואז הוא מבקש "לו ישמעאל יחיה לפניך".

תיקון הגר וישמעאל

קודם אמרנו שהנחש מן הסתם הוא לא ישמעאל, כי ישמעאל הוא פרא אדם – לא כל כך ערום כמו הנחש. בכל אופן, יש בעיה – יש פה ישמעאל ויש יצחק. אנחנו כאן בארץ ישראל בגלותא דישמעאל. מי צריך לתקן את הגלותא דישמעאל? מה כתוב בזהר? "בנוי דיצחק בגלותא דימשעאל" אך "בנוי דאברהם בגלותא דאדום". בשביל לנצח-לתקן את גלות אדום, התרבות המערבית בכלל, צריך "בנוי דאברהם", מדת החסד. אבל כדי לנצח את קליפת ישמעאל, כאן בארץ, צריך "בנוי דיצחק" – גבורה, כעס, גם הרבה הכנעה דקדושה (ההכנעה שייכת למדת ההוד בנפש, ענף הגבורה). בכל אופן, ב"לך לך" שנאמר לאברהם אבינו יש רמז גם ללידת יצחק וגם ללידת ישמעאל, שעל יצחק לתקן.

אחד התיקונים של יצחק בן אברהם הוא לתקן את האמא של ישמעאל. אם אפשר לתקן את האמא אפשר גם לטפל נכון בבן (טפול בטף) – אם יודעים להפוך את האמא אפשר גם להפוך את הבן. מי האמא של ישמעאל? הגר. קודם המלאך אמר לאמא שיקראו לבן שיולד לה ישמעאל, ואחר כך אברהם כוון לכך ברוח הקדש. איך יצחק מתקן את הגר? [הוא החזיר אותה]. הוא גם החזיר אותה לאברהם, אבל כעת אני מדבר ברמז. כשה' אמר לאברהם אבינו לקרוא לבן משרה יצחק, אז מיד הוא עשה גימטריא – כל הצדיקים מיד עושים גימטריא, דבר ראשון – ואז הוא צחק. עוד קודם הוא צחק, ואז ה' אמר לו שיקראו לו יצחק, והוא צחק עוד יותר. למה? כי עשה גימטריא כמה שוה יצחק וראה ששוה הגריצחק מתקן את הגר, הוא הלעומת זה של הגר.

ידוע שישמעאל שוה לסכום שמות הוריו – מהגימטריאות המופלאות בתורה – אברם הגר = ישמעאל. משהו פלאי ומובהק, רק כמה כאלה יכולים לשכנע ספקן שיש משהו בגימטריאות. יש ישמעאל, שהוא אברם ועוד הגר, אבל אחר כך לוקחים את הניצוצות הקדושים שיש בה ונותנים אותם ליצחק, ואז זה הופך להיות צחוק אחד גדול – לו (ליצחק) יש את הכח להתגבר על ישמעאל (שעל כן בנוי דיצחק בגלותא דישמעאל כנ"ל). בכל אופן, הכל רמוז כבר ב"לך לך".

ראשית העבודה בגילוי שם אלקים

איך הגענו לכל זה? כי הסכום של ארץ ו-הר הוא מלכות ("אברהם אברהם") וההפרש בין הר ל-ארץ הוא שם אלהים (בחינת יצחק – "צחק עשה לי אלהים" – וכידוע שבארבע פעולות החשבון אברהם הוא חיבור ואילו יצחק הוא חיסור, ודוק). היעוד של כל יהודי להגיע לכך (לאהבה ויראה בעבודת השי"ת, חיבור אברהם ויצחק כמו בעקדה), אבל התחלת העבודה היא לגלות את שם אלקים (דהיינו "ראשית העבודה ועיקרה ושרשה" – יראה) – הכוונה הפנימית של הצמצום – כפי שפרש הבעל שם טוב את הפסוק הראשון של התורה, "בראשית ברא אלהים". יצחק עושה את התיקון, שהכל יגיע ל"פחד יצחק" – פוחדים מהערבים, אבל צריך שהפחד הזה יצחק, יתהפך, שהם יפחדו ממנו ואנחנו נצחק.

החתן והכלה – "מחמד עינינו"

אחרי כל זה, שיש "ארץ המריה" ו"הר המוריה", שארץ-הר יחד הם מלכות, אברהם-אברהם, וההפרש הוא אלהים – שהשתכנענו שגימטריא שוה משהו – נעשה את הגימטריא של החתן והכלה יחד. לשם כך הייתי צריך לדעת שיש לכתוב מוריה מלא, ב-ו. [בכתובה כך כותבים]. אז ודאי ככה צריכים לעשות את הגימטריא.

רק ראשי התיבות מאיר דוד חי מוריה הם מחמד, "מחמד עינינו", גם תיקון של מישהו... שני חמודים. כמעט כל פעם שכתובה בתנ"ך המלה מחמד היא יחד עם עינים – רומז לדרגת היחוד בין החתן והכלה של "עיניך יונים", "יונתי". שרנו "פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי" – "אחתי" המוטבע שבנפש, "רעיתי" המורגש שבנפש, "יונתי" המושכל שבנפש ו"תמתי" בכתר. אחר כך כתוב בשיר השירים "אחת היא יונתי תמתי" – רק שתי המדרגות העליונות, חב"ד וכתר.

החתן והכלה – לב טוב

כמה שוה הכל יחד? מאיר דוד חי מוריה שוה 544. "איזו היא דרך טובה שידבק בה האדם?". יש פעמיים בפרקי אבות דרך (שתיהן בפרק ב) – "דרך ישרה שיבור לו האדם" של רבי ו"דרך טובה שידבק בה האדם" של רבן יוחנן בן זכאי בשאלתו לתלמידיו. "שידבק בה האדם" רומז מיד לחתן וכלה יותר מ"דרך ישרה" של רבי, כי על יחוד חתן וכלה כתוב "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", וגם כתוב "מצא אשה מצא טוב", "דרך טובה [לא ישרה] שידבק בה האדם".

מה התשובה? היו חמש תשובות של חמשה תלמידים, אבל התשובה המנצחת היא "לב טוב" של רבי אלעזר בן ערך. ה"דרך טובה שידבק בה האדם", הדבקות בין החתן והכלה, היא לב טוב. לב פעמים טוב שוה מאיר דוד חי מוריה, שהיא ה"דרך הטובה שידבק בה האדם", שלמות החבור והדבקות (הדעת) של החתן והכלה.

החתן והכלה – דירה נאה בתחתונים

אמרנו שהר"ת הם מלה יפה והגימטריא של הכל חשובה, מה סופי התיבות? מאיר דוד חי מוריה – איזה מילה אפשר לעשות? דירה. נברך אותם בדירה נאה, שמרחיבה דעתו של אדם, ועיקר הברכה שיזכו לעשות יחד לו יתברך דירה בתחתונים על ידי הטיפול הנכון בנחש. שוב, את הברתא דמלכא יש לך, ומכח זה אפשר לתקן עד הסוף – עם כל ההכנעה בנפש, כל הכעס וההכנעה – לחולל את המהפכה, להגיע לארץ המוריה ולהר המוריה, שהתפלה שלנו תהיה כמו קטרת לה' ("תכון תפלתי קטרת לפניך"), "בחד קטירא", והתורה שלנו תהיה הוראה לכולם, שנזכה.

מנהיגות יהודית – אהבת ישראל

[מה זה לב?] אני רואה רק את הפאות שלך, לא את הלב... [הוא חסוי, איני מצליח לגלות אותו]. מי המציא את הביטוי "מנהיגות יהודית", אתה יודע? אתה ממש בור. מאיפה בא הביטוי מנהיגות יהודית? [פייגלין?]. תשאל את בעז אם הוא יודע. [מוטי קרפל?]. מאיפה הוא לקח את זה? מנהיגות יהודי מי יודע? [הרב כהנא?]. מתאים לו, הסבא של החתן, אבל כמדומני שזה מאתנו. כמה זה שוה? צריכים להכיר את ההיסטוריה. מה המהדורה הראשונה של מנהיגות יהודית? "חי וקים", שהרבי ברך, ואז המצאנו את הביטוי, משם מוטי קרפל לקח (ופייגלין לקח ממנו).

כמה שוה מנהיגות יהודית? 949, אהבת ישראל (בעזרת נשים יודעים...). זה הלב שלך. הלב הוא אהבת ישראל, שאהבת ישראל שוה מנהיגות יהודית. שכל המנהיגות היהודית תצמח מתוך אהבת ישראל של הלב היהודי הטהור. זה עוד הרבה דברים, אבל זה העיקר. לחיים לחיים, אם החתן והכלה שוים לב פעמים טוב כנראה שיש להם הלב הכי טוב, רצוף אהבת ישראל, מזה תבוא המנהיגות היהודית ומלך ישראל. לחיים לחיים.

ידוע שמאיר ר"ת "רוח אפינו משיח הוי'". רוח זה ריח, ה"מר דרור", קטרת, הר המוריה (אחרי ארץ המוריה).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] חתן דומה למלך וכלה למלכה = 819 = אחדות פשוטה (הפירמידה של אחד וכו'). הר"ת = ו צירופי אחד (משולש יב), והאוס"ת = אל הוי' פעמים אחד (משולש לח). דומה = כלה – מה שהחתן דומה למלך היינו מכח הכלה (ד"מלך בלא מטרוניתא לאו איהו מלך ולאו איהו גדול").

[ג] אדם מאד בהכאה פרטית = צדיק. צ = מלך (= אדם מאד).

[ד] "וגבה מאד" = אני, שמתעצם עם "אני ראשון ואני אחרון", מלכות דאין סוף. ועל ידי זה ממשיך מ"אין מזל לישראל".

[ה] רבתי זעירא ר"ת רז, "דאיהו רזא עמיקא סתימא דכל סתימין". רבתי-ברית = טוב פעמים לו (סוד לו צדיקים שבדור, שכל אחד הוא טוב [צדיק = זה פעמים טוב], כמ"ש "אמרו צדיק כי טוב"), זעירא = רפח (ניצוצין קדישין שנפלו בשבירת הכלים, והם אורות קטנים הטמונים במציאות העולמות התחתונים) = ח פעמים לו. יחד, רבתי זעירא = 900 = 30 (ל) ברבוע, סוד הלב היהודי (וכן ההפרש בין רבתי לזעירא עולה רבוע – חי ברבוע). וביחד עם בה = 907 = "ואהבת לרעך כמוך אני הוי'" = "ואהבת את הוי' אלהיך".

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2024. מלכות ישראל - חסידות וקבלה האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com