חיפוש בתוכן האתר

י׳ אדר ב׳ ע"ד – באר שבע ניחום אבלים על תמר שחר ע"ה הדפסה דוא

י׳ אדר ב׳ ע"ד – באר שבע

ניחום אבלים על תמר שחר ע"ה

אמונה ואמנות

[דברו על הגשמים שירדו בזמן ההסתלקות והלויה (ושהיא דאגה ליובש ולצמחים)] צריך להשקות את התמר, שיהיה "צדיק כתמר יפרח".

[דברו על כך שהיתה חן שנים בבאר שבע, והשתמשה בחומרים מהדרום לאמנות, וזה ענין של "מצא חן במדבר"]. זה "ונח מצא חן" – שתהיה מנוחתה כבוד, ויש מציאת חן במנוחה.

"אעלה בתמר"

בשיר השירים כתוב "אעלה בתמר". סימן שכולם – קודם כל אבא, הבנים, בני המשפחה – עולים. כשתמר עולה, אז כולם עולים ברוחניות. לתמר יש עליה כפשוטה, עלית נשמה, אבל כולם – כולנו – גם צריכים לעלות ברוחניות, שהלב עולה ומתקרב לה', בזכות תמר. כל המינים רמוזים ב"אעלה" – אתרוג ערבה לולב הדס – כל סוגי היהודים עולים בתמר (מברכים על הלולב, הגבוה מכולם). כך ראוי להתבונן ולחשוב. העליה הכי גדולה היא עליה באמונה, שמתחזקים באמונה.

אמנות – ביטוי לאמונה

את העבודות של רעיתך מנוחתה עדן ראיתי הרבה פעמים, גם קבלתי – יש לי כמה דברים בבית – וגם הייתי פה בבית, ואני מאד מתפעל מהדברים. האם היא אמרה פעם שיש לה קשר לבצלאל (לשרש נשמת בצלאל)? האם פעם אמא דברה עליו, בקשר לכל החיים שלה שהיא הקדישה לאמנות? יש כמה רמזים שאני כעת עושה בראש, כמה גימטריאות וכו' – בהזדמנות – שיש הרבה קשר בין בצלאל לבין תמר[1].

בכל אופן, כתוב שאמנות היא לשון אמונה. באמנות מבטאים את האמונה. כשמסתכלים על תמונה של מישהו, מי שרואה טוב יכול לראות מאיפה בנשמה באה העבודה הזו – התמונה באה מהאמונה[2]. הבעל שם טוב אמר שבסוף הדורות, כעת, לקראת הגאולה, מה שנשאר לעם ישראל הוא רק להתחזק באמונה. אמונה היא משהו שלמעלה, "אעלה", לעילא ולעילא. אמונה היא לא דבר שנתפס בשכל אלא משהו שלמעלה מהשכל. גם כשכתוב "אעלה בתמר" צריך לעלות למעלה מהשכל, והביטוי לכך הוא אמנות. זה מה שאני רואה כאן, הרבה אמונה בכל יצירה ויצירה. אני חושב שכולנו נעלה באמונה שלנו בזכות תמר.

"והחי יתן אל לבו" – לקחת ללב את החיות שלה

שהיא תהיה מליצת יושר למעלה בשמים לכל בני המשפחה. כתוב "והחי יתן אל לבו" – שצריך לקחת מהנשמה, נציג המשפחה שעלה למעלה להמליץ טוב על כולם, את החיות שלה ולהשיב ללב שלנו. "והחי יתן אל לבו"[3] – להביא מהנפטר את החיות שלו לתוך הלב שלנו (וכידוע פירוש אדמו"ר הזקן בתניא לביטוי "שביק חיים לכל חי"). החיות שלה היא האמנות שלה, והאמנות שלה היא הביטוי של האמונה שלה – אז שנזכה כולנו לעלות באמונה של תמר, באמנות.

כל אחד יש לו אמנות מה שהוא עושה בחיים, השליחות שלו, כל דבר שהאדם עושה הוא סוג של אמנות. מה שאת עושה, מה שאתם עושים כל דבר הוא אמנות. נלמד ממנה לבטא את האמונה באמנות יהודית אמתית, ובזכות זה נזכה לגאולה ונזכה ל"הקיצו ורננו שוכני עפר", כשמשיח יבוא כולם יקומו לתחיה. שיהיו לאמא הרבה-הרבה צאצאים[4] כשהיא תקום היא תראה המון צאצאים, בלי סוף. הנחת של עם ישראל הוא הדורות, ההמשך, הילדים היפים שהזכירו קודם. שיהיו הרבה ילדים יפים.

אמונה ונתינה

[דברו על הנתינה הרבה שלה]

"תשורי מראש אמנה" – אברהם הוא ראש כל המאמינים (כמ"ש "והאמִן בהוי' וגו'") וגם ראש כל החסידים (כמ"ש "חסד לאברהם"). אמונה וחסד הולכים יחד. למדנו לפני כמה ימים ש"תשורי" הוא גם לשון מתנה – תשורה. כמו אמא, היא עושה דברים ונותנת, מחלקת תשורות. היום בחב"ד ענין גדול בכל הזדמנות לחלק תשורות. התשורות באות מהאמונה, "תשורי מראש אמנה", אברהם אבינו הוא ראש כל המאמינים ו"חסד לאברהם" – עם האמונה שלו הוא עושה חסד.

יש מחלוקת מה יותר – לשיר בפה או לנגן בכלי. בסוף מכריעים חז"ל שלשיר בפה זה יותר. לנגן בכלי זה האמנות, לשיר בפה זה בא מהלב – מה שעושים מעשים טובים. זו השירה שלה, כמו שלמדנו[5] ששירה ותשורה מאותו שרש (לפי הרד"ק).

[דברו על השירה בזמן הלויה, האחות אמרה שהיה מאד מרגש וכו' ושלא ראתה כזאת בלויות דתיות]. מסופר על כמה צדיקים שבקשו שישירו בלויה שלהם, אפילו אמרו מה שישירו.

[דברו על החבה ומציאת החן לעפר המקום]. באר שבע היא המקום של אברהם אבינו – ראש המאמינים – שאמר על עצמו "ואנכי עפר".

[דברו על הפטירה בשבת שמתאימה לצדיקה]. התמר הוא השביעי בשבעת המינים – הוא השבת של שבעת המינים – אז היא נפטרה בשבת.

[ספרו הרבה סיפורים על הנפטרת, ואז אמרו שבטח זמן הרב מצומצם ושעדיף שהרב ידבר]. לא, עדיף לשמוע את הסיפורים – אלו סיפורי צדיקים.

שהיא תהיה מליצת יושר. שנלך בדרכים הישרות שלה ונלמד מהמדות הטובות שלה.

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אתכם כל הימים.



[1]. בצלאל הוא הדור השביעי מתמר (בצלאל בן אורי בן חור בן כלב בן חצרון בן פרץ בן יהודה ותמר) – "כל השביעין חביבין". י"ל שאת חוש האמנות ירש בצלאל מתמר. תמר פרץ חצרון כלב חור אורי בצלאל (7 תבות, 26 אותיות) = 2000, סוד ה-ב רבתי של "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" – בצלאל היה יודע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. בצלאל נוטריקון ב צל אלף, ה-ב רבתי של "בראשית" היא בצל האלף שקדמה לעולם (סוד אלופו של עולם), וד"ל. תמר בצלאל (נעוץ סופן בתחלתן) = 793 = 13 פעמים 61 (אחד פעמים אין, שני מספרי השראה, של 3 ושל 6 [הערך הממוצע של 13 ו‑61 הוא 37, ואם נוסיף מספר ההשראה של 9, 145, אזי הערך הממוצע של שלשת המספרים יהיה 73, ואם נוסיף את מספר ההשראה של 12, אזי הערך הממוצע של ארבעת המספרים יהיה 121, וכך נקבל סדרה רבועית: 13 37 73 121 181 253 337 433 541 661 793..., סדרה מספרי המגן-דוד (ועוד: ממוצעי סדרה זו הם הם מספרי ההשראה!), ודוק]), שהוא מספר מגן דוד, וכן מספר שארית החדש (בסוד העיבור).

[2]. באתב"ש, ה-א היא הפנים וה-ת היא האחור ("בראשית ברא אלהים את" – את = פנים ואחור), וכך היחס בין אמונה לתמונה. במבט פנים (עצם האמונה) "לא ראיתם כל תמונה" "ופני לא יראו", אך מצד האחור כביכול "'ותמֻנת הוי' יביט' – זה מראה אחוריים כענין שנאמר 'וראית את אחורי'".

[3]. "והחי יתן אל לבו" = 558 = חי פעמים אל ("והחי יתן אל לבו"), שהוא סוד "אל חי בקרבכם" (שהוא ענין "מועט מחזיק את המרובה" כנודע, שלעניננו היינו מה שהנקודה הפנימית של לב הבן מחזיק את אור נשמת ההורה, ועל ידי זה נעשים הבנים "בני אל חי" וזוכים ל"לבי ובשרי ירננו אל אל חי").

[4]. עיקר האמנות של האם הוא הבנים שהיא מולידה ומגדלת (ומעציבה), בנים = אמונה.

[5]. בשיעור אור לז' אד"ש.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com