חיפוש בתוכן האתר

התוועדות יום הולדת הצ"צ (אחרי התרת נדרים) - כ"ט אלול ע"ד – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"ט אלול ע"ד – כפ"ח

התוועדות יום הולדת הצ"צ (אחרי התרת נדרים)

לימוד ספר השיחות תש"ה (1)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ניגנו "כתיבה וחתימה טובה".

היום יום ההולדת של הצמח צדק, אז צריך לשיר את הניגונים שלו. ניגנו "אלי אתה" של הצ"צ, "כאיל תערוג".

לפני בדיוק שבעים שנה הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, אמר שיחה אחרי התרת נדרים – מתאים שנלמד אותה עכשיו. אמרנו שבכולל נלמד את ההמשך הזה של לפני שבעים. נקרא באידיש, נתרגם ונסביר קצת:

א. שמחת ער"ה תר"ח

מצב הרוח בערב ראש השנה סימן לכל השנה

ברשימות של הסבא, הרבי המהר"ש, הוא מספר שערב ראש השנה בין שנת תר"ז לשנת תר"ח היה ערב ראש השנה שמח אצל הצמח צדק.

בהמשך השיחה הוא אומר שאצל הרביים המצב בערב ראש השנה היה סימן על כל השנה. בשנה שהוא היה בפטרבורג היה א מאוים'דיקע ערב ראש השנה – והיו לכך סיבות. כך וכך שנים אחר כך היה שמח בערב ראש השנה. זה יום ההולדת שלו – הוא לא מציין זאת כאן, אף שכל השיחה עליו. אם לפני שבעים שנה הרבי הריי"צ אמר שכך היה בערב ראש השנה צריך לאמץ להשנה – ערב ראש השנה שמח, וכל השנה תהיה שמחה. לכן צריך לנגן דווקא ניגוני שמחה.

שמחת הוצאת הלקו"ת

הוא ממשיך:

לפעמים בערב ראש השנה הוא היה שמח ולפעמים מאוים. באותה שנה הוא היה שמח, כי בהמשך אותה שנה יצא מהדפוס הלקו"ת. ארבע שנים קודם הוא היה מאוים כי סגרו את כל בתי הדפוס – אי אפשר היה להדפיס ספרי קדש בכלל, ספרי קבלה בפרט וספרי חסידות בפרטי פרטות. עיקר הגזרה היה על ספרי דא"ח. הוא פעל – תוך כמה שנים – שזה יתבטל, ואז בער"ה היה שמח. החסידים אמרו שהשנסיבה הראשונה שהוא היה שמח היא שיודפס הלקו"ת – חלק שני של תורה אור, ששינה את שמו כי הוסיף הערותיו (כפי שדובר בזמן האחרון).

שמחת השלמת המנין של בני ביתו

סבה שניה שהוא שמח – שבאותה שנה נשלם מנין מצאצאיו – וזה היה ענין גדול עבורו, כפי שאמר לו אדמו"ר הזקן. היו לו שבעה בנים ושני חתנים – חתן הוא כמו בן (כמו שלמדנו לפני כמה שנים שיש אפילו מעלה בכבוד חמיו). מענין שהוא לא מונה את עצמו במנין. באותה שנה התחתן נכד שלו ונשלם המנין. גם רואים שהוא לא מנה נכד לא נשוי. רואים שיש ענין גדול שיהיה לך מנין, וכנראה תוספת יוקר שנשלם על ידי נכד שמתחתן.

ממשיך: וידוע שעיקר השלמות של האב היא בבני בנים. גם פלא, שיש שלמות לאבא על ידי הנכדים יותר מאשר הבנים.

כל מה שקוראים כאן, עבור כל מי שקשור לרביים – כל סיפור קשור לאותו זמן, ואם כעת אנחנו ביחס לאותו זמן (הרבי תמיד אמר שיש סימן דרך, ארבעים שנה, שבעים שנה, מאה שנה) – אנחנו מאמצים הכל כסימני דרך לשנה הבאה עלינו לטובה.

קודם הוא אמר שכדי להשלים את המנין צריך נכד נשוי. כעת הוא אומר שהנקודה של שלמות האב על ידי בני בנים אין חילוק אם מדובר בבן הבן או בת הבן, בן הבת או בת הבת. השלמות היא הנכדים – יכול להיות גם בת הבת, אין שום אפליא ואדרבא.

שלמות המוחין בהשלמת מנין בני ביתו

הוא ממשיך ואומר: הוד כ"ק רבינו הזקן אמר לנכדו שיזכה לשלמות המוחין שלו רק כאשר תהיה שלמות של בני הבית – מנין. כנראה הרבי החזיק את כל הצאצאים – יש לו מעמד – וזה תוספת בענין שצריך להיות נשוי, עוד משפחה להחזיק. צריך להחזיק עשר משפחות. הצ"צ נולד בתרמ"ט וזה ערב ראש השנה תר"ז – הוא בן מח שנים. שלמות המוחין של הצמח צדק הוא קבל דווקא כשהיה בן חן שנים – די מבוגר. מה כל כך טוב ב-חן? שבשנה הזו הוא חתן את הנכד הגול ואז הוא השלים מנין של בני בית.

הוא אומר שיש אריכות בסיפור הזה – איך שאדה"ז אמר לצ"צ שהוא יגיע לשלמות המוחין כשיגיע למנין – אך לא כאן המקום להאריך בזה.

עד כאן הדבר הראשון שהרבי הקודם אמר לנו לפני שבעים שנה, כעת, אחרי התרת נדרים.

ב. מאמר חסידות – שלשה "הכל"

מאמר חסידות ודברי התעוררות ער"ה

הוא ממשיך: עוד כתוב ברשימות הנ"ל (הכל הוא מספר מתוך רשימות סבו, הרבי המהר"ש), שכל ערב ראש השנה הצמח צדק אמר מאמר חסידות וגם דברי התעוררות. כמו עכשיו, ואם קוראים זאת סימן שצריך לאמץ זאת.

מאמר חסידות הוא השכלה – כמובן שהשכלה אצל חסיד חב"ד מגיעה לפנימיות הלב, ובכל אופן זה לתקשר ב"דרך ארוכה וקצרה", דרך החכמה-בינה-דעת. אבל הוא אומר שחוץ מזה בערב ראש השנה הוא גם אמר שיחה של דברי התעוררות – סימן שזה שני דברים. דברי התעוררות הם ישר ללב. אף על פי שבדרך כלל הדרך של חב"ד היא ארוכה וקצרה, דרך השכל, אבל הנה ראיה חשובה מאד שצריך גם התעוררות – דברי התעוררות שהם ישר ללב. הרבי מהר"ש מספר שהצ"צ היה נוהג כך כעת – ערב ראש השנה.

שלשה "הכל"

בערב ראש השנה הנ"ל (שהוא הקדים לנו שהיה ערב ראש השנה שמח במיוחד, לפני 167 שנה, והצ"צ ספר זאת לפני 70 שנה) הוא אמר מאמר מענין ג' "הכל" (נושא שרציך להיות מוכר לכל) – "הכל הולך אחר החיתום", "הכל הולך אחר המעמיד", "הכל הולך אחר העיקר". יש עוד מאמרי "הכל הולך אחר...", אבל כאן שלשת אלה מבוארים כיחידה.

"הכל הולך אחר החיתום" כתוב במסכת ברכות – שאם פתחת לא נכון בברכת קריאת שמע ("המערבים ערבים" במקום "יוצר אור") אבל חתמת נכון יצאת ידי חובה, ואם פתחת נכון וחתמת לא נכון לא יצאת ידי חובה.

"הכל" השני הוא "הכל הולך אחר המעמיד" – זה מדבר לגבי כלים שנשברו. כלי חרס שנשבר הוא 'אויס כלי' – אם שמו שם מתכת הוא שוב כלי (השאלה אם הטומאה חוזרת או לא – עוד שאלה). אם מה שמתקן ומעמיד הוא מתכת – כעת זה כלי מתכת. החרס נשבר שם – "כחרס הנשבר". כנראה גם קשור לערב ראש השנה – כל אחד צריך להיות כחרס הנשבר, אבל צריך להביא משהו כדי להעמיד, ו"הכל הולך אחר המעמיד".

הדבר השלישי – "הכל הולך אחר העיקר", השרש והגזע של העץ. יש אילן, יש לו עיקר ויש לו נוף. למשל, העיקר בתוך ירושלים והנוף מחוץ לירושלים – לגבי דיני מעשרות, או העיקר בתוך עיר מקלט והנוף מחוץ – לגבי דיני גואל הדם (או הפוך) – הכלל ש"הכל הולך אחר העיקר". יש לפעמים דינים ש"הכל הולך אחר הנוף", ומסבירים שזה "אף אחר הנוף" – תמיד "אחר העיקר" ויש מקום שגם "אחר הנוף". הוא לא מביא את "הכל הולך אחר הנוף" אלא רק את עיקר המאמר – "הכל הולך אחר העיקר". אם יש אילן – העיקר הוא השרש והגזע שלו, מאין הוא חי. זה מושג של שלשה "הכל".

"הכל הולך אחר החיתום" – בדבור ומעשה

הוא אומר שבאותה שנה, ערב ראש השנה תר"ח, הרבי הצמח צדק אמר מאמר על הענין הזה. צריך לחפש אם המאמר הזה קיים. לא חפשנו, אך היות שפוגשים משהו צריך להתבונן. מה יכולים להיות ב'עבודה' שלשת ה'כל'ים האלה, וגם שיתאים להיות מאמר ששייך לערב ראש השנה?

"הכל הולך אחר החיתום" – שהעיקר הוא הסוף, הוא מה שקובע. או סוף הדיבור או גם "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור". בחג הסוכות, המשך החדש הזה, קוראים מגלת קהלת. שם, לא רק שפסוק הסיום הוא "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם", אלא שהוא באמת קובע הכל כי הופך את כל התוכן שיכול להשמע מכל הספר הזה. מכל הספר יכול להשמע בדיוק הפוך, לכן בא הפסוק בסוף ואומר "סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם". על זה נאמר "הכל הולך אחר החיתום" – הכל נקבע לפי הסוף. אם הבנת קודם את התוכן טוב – טוב, אם לא הבנת נכון – תדע רק שהכל הולך לפי הפסוק הזה.

[חיתום שוה דוד מלכא משיחא]

אדם ר"ת אדם-דוד-משיח, המשיח הוא החיתום ו"הכל הולך אחר החיתום". כתוב ש"חותמו של הקב"ה אמת" ו"קושטא קאי" – הסוף הוא האמת שעומדת לנצח, בית המקדש השלישי שחותם את הסיפור.

בכל אופן, בעבודה זה שייך לשני הלבושים התחתונים של הנפש – גם דבור (כפשט בחז"ל של "הכל הולך אחר החיתום", לגבי ברכות) וגם מעשה ("המעשה הוא העיקר", הכי חשוב מה שאתה עושה, עד כדי כך שכתוב "סוף מעשה במחשבה תחלה"). ה' ברא את כל העולם, את כל סדר השתלשלות, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, בשביל המעשה.

מה זה שייך לערב ראש השנה? הוא חיתום השנה. אם נהיה היום בסדר – לא פשוט, אבל נשתדל – אז "הכל הולך אחר החיתום".

"הכל הולך אחר המעמיד" – תיקון בכח המוחין

השני: "הכל הולך אחר המעמיד". אם משהו נשבר צריך להביא חומר לתקן אותו – למלא את החסר ולהעמיד אותו, להתיך שיהפוך להיות חלק מהכלי, עד כדי כך שכל הכלי נקרא על שם המעמיד. זה תיקון כלים. מה בנפש הדבר המעמיד? אפשר לומר שהמעמיד בנפש הוא השכל, כמו שהרמב"ם כותב בתחלת החבור שלו "יסוד היסודות ועמוד החכמות" או כמו הביטוי "עד שלא עמדתי על דעתי".

יש מעמיד שהוא הרגלים – שהאדם עומד על רגליו – אבל בפנימיות השכל הוא המעמיד. אם משהו נשבר וכעת צריך לתקן אותו, כתוב "כֻלם בחכמה עשית" – "כלם בחכמה אתברירו", שכדי לתקן צריך חכמה, כח-מה, וצריך את כל החב"ד. אפשר לומר שאדם חונן בדעת – "אתה חונן לאדם דעת" – כדי שיוכל לתקן. זה גם מאד שייך לראש השנה. אם נשברנו באופן לא טוב או שנשברנו באופן טוב – שעשינו מעצמנו "חרס הנשבר" (שייך גם לשברים ולתרועה של ראש השנה, מה שדברנו שלשום על "אשרי העם יֹדעי תרועה", שיודעים לשבור את עצמם) – צריך להעמיד זאת (אי אפשר להשאר כלי שבור) עם חומר טוב ומוצק, שכל טוב, שכל אלקי, תורה. מה שמעמיד יהודי על הרגלים הוא התורה – החכמה-בינה-ודעת של הקב"ה. כך אפשר להסביר "הכל הולך אחר המעמיד".

"הכל הולך אחר העיקר" – עיקר האמונה

הדבר השלישי – "הכל הולך אחר העיקר", עיקר האילן. כתוב בחסידות שהעיקר הוא האמונה. אם כן, בסדר הפוך, צריך קודם את העיקר שהוא אמונה, אחרי שיש את העיקר – שהוא אמונה – צריך את המעמיד, שהוא שכל טוב. אחר כך צריך את החיתום – לחתום את העסק בכי טוב – שזה "סוף דבר הכל נשמע".

כך אפשר לומר מעצמנו איזה דרוש על ג' הכל'ס. מאד מענין שיש מי שמוביל וכולנו הולכים אחריו – "הכל הולך אחר". החיתום הוא המוביל בעצם, "הכל הולך אחר החיתום", "הכל הולך אחר המעמיד", "הכל הולך אחר העיקר". על הנושא הזה אמר הצ"צ מאמר בער"ה תר"ח.

ג. דברי התעוררות – אבינו מלכנו אוהב לב טהור ולבוש נקי

הכנה לקבל את "אבינו מלכנו"

הוא ממשיך ואומר: אחר כך הצמח צדק אמר (כנראה אלה היו דברי ההתעוררות, אחרי מאמר החסידות) שהיום צריכים להתכונן לקבל את "אבינו מלכנו". בראש השנה מקבלים אבינו מלכנו, וכעת יום של הכנה – ערב ראש השנה צריך להכין את עצמנו, "היכון לקראת אלהיך ישראל".

לב טהור ולבוש נקי

כעת הוא אומר משהו יפה: אבא רוצה לב נקי והמלך רוצה לבוש נקי.

דברי ההתעוררות שכעת צריך להכין עצמנו לקבל אבינו-מלכנו. ה' הוא אבא שלנו, אבינו, ואבא אוהב שלילדים שלו יש לב טהור, לב נקי. אבל מה מלך אוהב? כשאתה נכנס לתוך מלך ורוצה לבקש ממנו – הוא מסתכל על הלבוש שלך, האם הוא נקי. הוא אומר שמלך אוהב לבוש נקי. אבא אוהב לב נקי, לב טהור, ומלך אוהב לבוש נקי. זה ווארט של הצמח צדק – ווארט חזק מאד.

נקוי הנחשת (מדות האדם), הכסף והזהב (אהבה ויראה)

הוא ממשיך אותו: נחשת מקבלת חלודה – דברנו על מתכות שמעמידות – לעומת כסף וזהב שלא מקבלים חלודה. הוא אומר שזהב וכסף לא מקבלים חלודה, אבל כן מקבלים לכלוך. נחשת היינו מדות בני אדם, ואפילו מדות טובות מקבלות חלודה וצריך עבודה רבה כדי לנקות אותן. מדות של אדם הן נחשת, וגם מדות טובות – כמו מדות טובות בין אדם לחברו – מקבלות חלודה. אם המדה הטובה שלך קבלה חלודה צריך עבודה מאד קשה לשפשף ולהוריד את החלודה – זה לא פשוט.

אבל, הוא אומר, זהב וכסף לא מקבלים חלודה וכן מקבלים לכלוך. הוא מסביר שכסף וזהב הם אהבה ויראה – כסף הוא אהבה וזהב הוא יראה (מסביר בהערה שהכוונה לאהבת ה' ויראת ה'). הם לא מקבלים חלודה אבל כן מקבלים לכלוך, וצריך להעביר את הלכלוך – לא כל כך קשה, אבל גם עבודה.

"רחצו הזכו" בימי ראש השנה

מתי עושים גם את זה וגם את זה? מתי יום העבודה להוריד את החלודה, גם מהמדות הטובות שלי, וגם לנקות את הלכלוך מהן. יכולה להיות אהבת ה' מלוכלכת, ואם אהבת ה' התלכלכה צריך לנקות. זו העבודה של ראש השנה – להכין לב נקי ולבוש נקי. קודם הוא אמר שזו עבודת ערב ראש השנה, אבל כעת אומר שזו עבודת ראש השנה גופא.

זה עולה מאד יפה – בהשגחה פרטית מופלאה, לא ראינו זאת קודם – עם מה שדברנו שלשום, שרש"י אומר שעשרה לשונות של תיקון העם, כל המעוות שהיה בעם ישראל, הם כנגד עשי"ת (וכנגד עשרת פסוקי מלכויות, זכרונות ושופרות). שני הלשונות הראשונים, כנגד שני ימי ראש השנה, הם "רחצו הזכו" – ממש מפורש שאלה ימי התנקות ("הזכו" היינו סיום וחיתום ה"רחצו"). העבודה של לנקות ולרחוץ וגם להעביר את החלודה מהמדות שייכת לראש השנה.

נחשת – עץ הדעת; כסף וזהב – עץ החיים

קודם אמר שצריכים להכין את עצמנו לקבל את אבינו מלכנו, ואז אמר שאבינו אוהב לב נקי ומלכנו אוהב לבוש נקי. אחר כך הוא התחיל לדבר על מדות, על אהבה ויראה, אבל לא אמר בפירוש מהו הלב ומהו הלבוש. צריך אולי, לומר בדרך אפשר, שהוא מתכוון שהמדות הן הלבוש – מדות לשון מדים. בדרך כלל בחסידות הלבוש היינו לבושי הנפש, מחשבה דבור ומעשה, אבל כתוב שגם המדות הן בחינת לבוש יחסית לפנימיות.

לאהבה ויראה הוא לא קורא כאן מדות טובות – בדרך כלל אהבה ויראה הן גם מדות – אלא צריך לומר שכאן הנחשת היא תפארת, ששני השלישים התחתונים שלה הם כבר החסדים המגולים, שנקראים בכתבי האריז"ל "עץ הדעת טוב ורע", מודעות עצמית לגמרי. יש הרבה מודעות עצמית מהתפארת ולמטה. לכן אפשר להסביר מה שהוא מתכוון, שאפילו מדות טובות – בחינת נחשת – יכולות לקבל (לא רק לכלוך אלא גם) חלודה. הן מהמקום שכנגד עץ הדעת טוב ורע, עם הרבה מודעות עצמית, ולכן יכול לקבל חלודה ויש עבודה רבה לשפשף ולהוציא את החלודה.

מה שאין כן אהבה ויראה, חסד וגבורה, הן מהחסדים המכוסים – "עץ החיים" – ובטהרתן הן בלי מודעות עצמית. צריך להיות לגמרי נקי, אבל הוא אומר שגם שם אפשר קצת להתלכלך, כלומר, שגם שם יכולה להכנס איזו בחינה של "יש מי שאוהב" ו"יש מי שירא". למה זהב יותר יקר מכסף? אחד ההסברים שבאהבה יש יותר "יש מי שאוהב" מאשר ה"יש מי שירא" ביראה. גם ביראה יש קצת "יש מי שירא", אך היות שיראה היא בטול זה פחות מ"יש מי שאוהב" – לכן הזהב יותר יקר מהכסף. כך אפשר להסביר מה הוא הלכלוך – שקצת מתלכלך.

יוצא מהפסקה הזו שצריך קצת להתכונן לעבודה הזו היום, אבל לגמרי "רחצו הזכו" כנגד שני ימי ראש השנה, כמו שלמדנו שלשום.

תכלית טהרת הלב – לאחל בלב נקי "לשנה טובה תכתב ותחתם"

הוא ממשיך ואומר: יש שני מלאכים שמלווים את האדם (כתוב בגמרא שכך יש לכל אדם תמיד). הוא חוזר – ומשמע מכאן שהוא באמת פעל בערב ראש השנה לנקות את הלב שלו, כפי שהאבא אוהב, ומה הסימן? – שהערב, בסיום תפלת ערבית, כתוב במחזור שכל אחד נגש לחבר שלו ומאחל לו "לשנה טובה תכתב ותחתם". כתוב שכאשר שני המלאכים שמלוים את האדם שומעים רעש זה בבית כנסת אחרי תפלת ערבית, איך כל אחד מאחל לחבר שנה טובה מתוך לב נקי וטהור – סימן שכבר פעל זאת, ו"הכל הולך אחר החיתום", תכלית הפעולה באה לידי ביטוי כאשר הוא אומר "לשנה טובה תכתב ותחתם" – המלאכים הללו עולים אחר כך למעלה והם מליצי יושר להתמקח בבית דין של מעלה ולהפציר שתהיה שנה טובה ומתוקה. כי אבא אוהב את הלב הנקי והמלך אוהב את הלבוש הטהור, הנקי.

ממשיך מענין מאד: תמיד כתוב שכדי להכתיר את המלך צריך לבוא אליו עם בטול גדול מאד, להשתחוות לו, "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". כאן מוסיף משהו, שכדי שהמלך יסכים לקבל את ההכתרה, אלה שבאים להשתחוות לו – כדאי שיבואו עם לבושים נקיים. זה גם משפיע על המלך. הלבושים הם לא רק לבושים חיצוניים, אלא מה שאמרנו קודם – מדות טובות בלי חלודה, זה מה שהמלך אוהב, ואז הוא מסכים לקבל את ההכתרה.

אלה היו דברי ההתעוררות של הצמח צדק, ואחרי שהוא אמר אותם הוא סיים "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". זה היה בערב ראש השנה. אם כן, עיקר העבודה – במודע או שלא במודע – הוא שמה שאנחנו מטהרים את עצמנו, מורידים את החלודה מהמדות ומנקים כסף וזהב, הוא כדי שנוכל לומר בלילה עם לב טהור ("לב טהור ברא לי אלהים") "לשנה טובה תכתב ותחתם". הוא סיים שאני כבר אומר זאת – "לשנה טובה תכתבו ותחתמו".

כל הסיפור שהוא מספר כעת הוא מתוך רשימה של הרבי מהר"ש. הוא אומר שהרבי מהר"ש מסיים ברשימה שלו, ומסכם, שבאמת היה אחר כך שנה שמחה.

עד כאן, יש עוד המשך אבל נסתפק בזה.

 

[מה הקשר בין חלודה ל-גן? אותו מספר...]

כנראה שבקיאות ב-גן פרשיות התורה מנקה מהחלודה – כדאי... זה גם אבן – כנראה "לב האבן" הוא לב עם הרבה חלודה וצריך לתקן ולנקות.

[חיתום יוצא דוד מלכא משיחא, עיקר יוצא ליובאוויטש ומעמיד יוצא פעמיים חסיד – מה זה אומר?]

כנראה שצריך שני חסידים. שנזכה, כל אחד עם החבר שלו, להיות שני חסידים – שני עמודים.

אפשר לנגן את הניגון עם דבורי המתחיל של המאמרים. יהודי פשוט, שהגיע לראש השנה כמו בקביעות שנה זו – שלשה ימים רצופים, שלשה מאמרים – אז הוא לא הבין ולא זכר שום דבר חוץ מהדבור המתחיל: "תקעו בחדש, בחדש השביעי, שובה ישראל".

ברכה-כלי-אילן – סוד החשמל

נעשה גימטריא אחת: "הכל הולך אחר החיתום" נאמר לגבי ברכה, "הכל הולך אחר המעמיד" נאמר לגבי כלי, ו"הכל הולך אחר העיקר" נאמר לגבי אילן (במשנה, במסכת מעשרות). נעשה את הגימטריא – ברכה, כלי, אילן (שלשה דברים שצריך לחשוב עליהם ולהפנים אותם בערב ראש השנה)– עולה חשמל. זה מספר מאד חשוב – זך במשולש (כמו "רחצו הזכו").

בכל אופן, יש כאן את סוד החשמל – חש-מל-מל, צריך לומר ששלשת אלה כמו חש-מל-מל: ברכה היא ה"מל" שבסוף, דבור. העיקר הוא החש – אמונה, הפנימיות. המעמיד הוא כנראה "מל" מלשון ברית מילה. כשאתה עושה ברית מילה צריך חומר מעמיד, לעשות את התיקון – זה ה"מל" הראשון. אחר כך אפשר "פתח פיך ויאירו דבריך". המעמיד הוא שכל. באמת כתוב שברית מילה היא כדי לגלות את השכל היהודי – כח המעמיד של היהודי. אחר כך צריך לברך – "מי ימלל גבורות הוי'", על ידי הדבור ממתיקים את הגבורות, כך הבעל שם טוב פרש. על ידי שהוא פותח את הפה, מתי? אחרי שהוא מל את הלב ואחרי שהוא מאמין חזק בלב, שזה העיקר. כשיש לו עיקר ומעמיד הוא יכול לברך. זה סוד החשמל. חשמל אותיות לשמֹח – רק לשמוח יש. שתהיה לנו שנה שמחה, כתיבה וחתימה טובה.

נגנו ורקדו "כתיבה וחתימה טובה".



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה מאד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com