חיפוש בתוכן האתר

י"ז סיון תשע"ד – שיעור לבנות שובה – כפר חב"ד הדפסה דוא

י"ז סיון ע"ד – כפר חב"ד

"השתדל להיות איש"

שיעור לבנות מדרשת שובה

א. "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – הקדמה לפרצוף הפירושים

השיעור הזה מוקדש לבחורים, שה' ירחם ויוציא אותם מהשבי שלהם – ושיוציא את כל עם ישראל מהשבי שלו, בביאת גואל צדק.

"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – משפט יסוד אקטואלי

בפרקי אבות למדנו בשבת פרק ב. נקדיש את השיעור הזה למשנה אחת מתוך פרק ב של פרקי אבות. כתוב שמה "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הבישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים" ובסוף המשנה – שעליו נתמקד היום – כתוב "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

זה משפט מאד יסודי, שנוגע לכולנו, במיוחד בזמן שלנו. כאשר יש משבר שעם ישראל עובר, כל אחד צריך לעשות חושבים עד כמה המשפט הזה נוגע אלי – "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש". אם היו אנשים כנראה המצב היה יותר טוב, ואם המצב לא טוב סימן שאין אנשים לפעול את הטוב. אם אין אנשים – לצפות שמישהו אחר יעשה את העבודה? צריך שכל אחד יפנה לעצמו פנימה ויאמר לעצמו את המשפט הזה – "במקום שאין אנשים השתדל [אתה] להיות איש".

שבע משניות הלל

שוב, זה סיום משנה, שמי שאמר אותה הוא הלל הזקן. בפרק א של פרקי אבות הוא אומר שלשה דברים, שלש משניות, וכאן בפרק ב חוזרים אליו והוא אומר עוד ארבע משניות. סה"כ הלל הזקן אומר בפרקי אבות שבע משניות, שבע הוראות יסוד.

"מבשרי אחזה אלוה"

כמו כל דבר, יש מגוון גדול מאד של פירושים – ראשונים ואחרונים – לגבי המשפט הזה, "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש". כל פעם שאנחנו לומדים משהו ויש הרבה פירושים מנסים לעשות סדר בין הפירושים, והסדר הוא לפי כחות הנפש.

כחות הנפש של האדם הם כמו הספירות העליונות. כתוב "מבשרי אחזה אלוה", שמתוך ההתבוננות פנימה לתוך הנפש שלי – "בשרי" היינו ה"לב בשר" שלי, הנפש שלי, כך מוסבר בחסידות – אני מזהה את כל הכחות העליונים שישנם. בתחלת פרק ב של פרקי אבות כתוב "דע מה למעלה ממך" – שכל מה שלמעלה הוא בעצם ממך, גם אתה גורם אותו, ואתה גורם ופועל אותו כי הכל מקביל, כל מה שיש בך הוא בדיוק מה שיש למעלה. לכן "מבשרי אחזה אלוה".

אנחנו בעיקר רוצים להכיר בעצמנו את הכחות כדי שנוכל לתקן את הכחות, כדי לעשות את השליחות שלנו בחיים, דבר התלוי בתיקון כחות הנפש שלנו.

סיכום הספירות וכחות הנפש

בכל אופן, יש מושג עשר ספירות, שכנגדן עשרת כחות הנפש. יש את השמות שלהם, כמו שהם מופיעים בספרי הקבלה: כתר, חכמה, בינה, דעת (אם יש גם כתר וגם דעת כבר מגיעים לאחת עשרה ספירות, הדעת הוא הכנסת העל-מודע של הנפש, הכתר, למודע), חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

בחסידות מוסבר שלכל אחת מהספירות האלה יש כח פנימי, כח מניע נפשי:

רק בכתר יש שלשה דברים – אמונה, תענוג אלקי, רצון.

הפנימיות של החכמה היא התבטלות, בטול לה', אין. הפנימיות של הבינה היא "אם הבנים שמחה" – שמחה; של הדעת – יחוד.

חסד – אהבה; גבורה – יראה, יראת ה', יראת חטא; תפארת – רחמים, מדת הרחמנות, לרחם על הזולת.

נצח הוא בטחון פעיל, שאדם בוטח בכחות שה' מעניק לו כדי לקום ולעשות דברים בחיים; הוד היינו תמימות, שאדם מאמין והולך ישר, תמים, בדרך שלו; יסוד הוא דחף לאמת – לאמת בחוץ את כל מה שיש בפנים, להגשים אותו במציאות. זו מדת האמת של היסוד, הדחף להגשים, כל אחד צריך להגשים את עצמו במציאות החיצונית, והדחף הזה הוא האמת של פנימיות ספירת היסוד.

אחרון אחרון, פנימיות המלכות, היא להרגיש את עצמי בסופו של דבר בשפלות, שאני לא עשיתי שום דבר, ואם כבר נעשה משהו רק הקב"ה עשה, כמו שדוד המלך – אב הטיפוס של המלכות – אומר "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", שאם כבר עשיתי משהו זה לא אני אלא "ממך הכל ומידך נתנו לך", גם זה משנה בפרקי אבות. זה רק כדי שנכנס למבנה של הנפש.

ב. פרצוף הפירושים

זו הקדמה לכך שנעבור על עשרה או אחד עשר פירושים שמופיעים בספרים לגבי המשפט הזה, "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש":

כתר: למצוא את ה"איש" שבאדם בהתבודדות

"מקום שאין אנשים" – התבודדות

אחד מפירושי הכתר הוא שהכתר בנפש נקרא התבודדות. כולם ודאי שמעו את המלה התבודדות – כל מי שלומד חסידות ברסלב. יוצאים לשדה, מחוץ לישוב, ושם מתבודדים עם ה'. מה פירוש התבודדות? שרק אני ואתה פה, אנחנו לבד. יש פירוש שמופיע לגבי "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש" ש"ובמקום שאין אנשים" הכוונה במקום שאתה לבד, שאין שם אף אחד. כשאומרים את המשפט הזה, "ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש", לא חושבים על הפירוש הזה בכלל...

פירוש הפשט במלכות

חושבים על משהו אחר, שיש זירת פעילות שריקה מנוכחות של מישהו ראוי לפעול שם – כמו שאמרנו קודם, שיש מצב בארץ שלא פועלים כדבעי, לכן כל אחד צריך לומר לעצמו שאם אין פה מישהו לפעול אני צריך לקום ולפעול. זה לכאורה עיקר הפשט כאן, אך נגיע לפירוש הזה דווקא בסוף, כשנגיע למלכות – זה הפירוש שאומר שכל אחד צריך להיות מוכן לקחת הנהגה מלכותית לידים שלו.

אבל כעת אנחנו מתחילים מלמעלה-למעלה. שם יש הפירוש שאמרנו כעת. את רוב הפירושים האלה אפשר למצוא ב"מדרש שמואל", שהוא אוסף פירושי ראשונים, ויש עוד הרבה פירושים, מאות פירושים, על פרקי אבות. אבל כשלומדים פרקי אבות הכי טוב להתחיל עם הפירוש הזה שנקרא "מדרש שמואל", חוץ מהפירושים הרגילים – רש"י, הרמב"ם, רבינו יונה, הברטנורא (הפירושים הקלאסיים).

חיפוש נקודת הצדיק – ה"איש" – בהתבודדות

מה עושים כשאדם נמצא לבד? "במקום שאין אנשים", דווקא שם, כשאתה לבד בעולם, מתבודד, "השתדל להיות איש" – שם צריך לחפש את נקודת הצדיק שבך. הרי "ועמך כֻלם צדיקים", לכל יהודי וכל יהודיה יש נקודת צדיק, ואיפה מחפשים זאת? דווקא "במקום שאין אנשים". כשיש אנשים מסביב זה מפריע לאדם למצוא את הנקודה העצמית שלו, את נקודת הצדיק שבו. זה פירוש מאד יפה, שמתאים לכתר, המקום המבודד, מקום ההתבודדות בנפש.

לעשות מצוה כשאתה לבד

אפילו בפירוש הזה גופא יש כמה גוונים: גוון אחד, במקום שאין אף אחד, כשאתה לבד בחדר ועושה איזה מצוה, יש אנשים שעושים מצוה יותר בהידור כי יש נוכחות של אנשים אחרים שמסתכלים עליהם. היה צדיק ירושלמי מאד חשוב, ר' אשר פריינד – אולי שמעו ממנו, יש ספר סיפורים חשוב עליו, כדאי שכל אחד יקרא את הסיפורים שלו – שהיה אומר שהרבה פעמים ה' מסובב סיבה, עושה לך טובה, שיהיה מישהו נוכח כאשר איזה עני דופק בדלת לבקש צדקה, ואז אתה מרגיש שיש פה מישהו ודווקא בזכותו, שהוא מסתכל עליך, אתה נותן יותר צדקה מאשר אם היית לבד. איך קוראים לזה? סבה – שהנוכחות של מישהו אחר היא סבה לעשות יותר טוב. אבל כאן כתוב "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – בלי הסבה, בלי נוכחות של עוד אנשים, רק אתה וה' לבד[1].

לטהר את המחשבה – "מקום שאין אנשים"

יש מי שמעמיק עוד טפה את הפירוש הזה[2] ואומר שאיפה שאדם נמצא לבד עם ה' זה בעצם בתוך המחשבה שלו, שם אף אחד לא רואה אותו אף פעם. מה אני חושב עליך? גם שם, באותו מקום שאין אנשים, כלומר במקום הזה בנפש שלי, במחשבה שלי, שאין שם אף אחד, רק אני וה' שבוחן לבבות וכליות ויודע את כל המחשבות שלי – באותו מקום שאין אנשים אחרים "השתדל להיות איש", כלומר שאדם יטהר את המחשבות שלו, ובמיוחד המחשבות שהוא חושב על הזולת. אדם יכול להתנהג מאד יפה למישהו, אבל בפנים הוא לא כל כך מסמפט אותו, לא כל כך אוהב אותו, יתכן שחושב עליו דברים לא טובים. באותו מקום השתדל להיות איש, להיות צדיק, לחשוב רק טוב על כל יהודי.

להפוך את האני לאין בהתבודדות

יש אפילו עוד ממד, הכל בפירוש שכנגד הכתר: יש פסוק בנביא "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם הוי' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם הוי'". מה פשט הפסוק? שאם אדם יסתר במסתרים – ה' רואה כל מה שהוא עושה, שהרי ה' מלא את השמים ואת הארץ ורואה כל דבר. אין לך מנוס, אתה לא יכול לברוח ממני.

אבל איך הבעל שם טוב פירש את הפסוק? "אם יסתר איש במסתרים ואני לא" – אם מישהו מתבודד (כעת מדברים על התבודדות) "ואני לא", הוא מבטל את האני שלו, דווקא בהתבודדות הוא מגיע למדת אין, שאני לא קיים אלא רק ה', אזי "אראנו נאם הוי'" – ה' מביט עליו ומאיר את חייו. אבל "אם יסתר איש במסתרים ואני", הוא נשאר חזק עם האני שלו, עם האגו שלו, אזי "לא אראנו נאם הוי'". זה פירוש מאד חשוב של הבעל שם טוב, שגם שייך לפירוש הכתר של "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

במקום שאין אף אחד, שאתה רק עם ה', תשתדל להיות איש מה זה להיות איש כאן? להגיע למדת אין. אחד הפירושים שאיש היינו אין-יש, יש מאין. "השתדל להיות איש" לכל אחד יש את המציאות שלו, אבל תשתדל להיות איש שמרגיש שהמציאות שלו, היש שלו, מתהווה בכל רגע תמיד מאין. עיקר העבודה הוא להרגיש את האין שמהווה את היש. זה הפירוש הכי פנימי בתוך הפירוש העליון של "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". עד כאן הכתר של ה"השתדל להיות איש".

חכמה: למצוא גדול מהאדם כדי להתבטל בפניו

רבינו יונה: "במקום שאין אנשים" גדולים ממך "השתדל להיות איש" בטל ושואף

אחר כך פירוש החכמה: יש פירוש שכאילו פונה לאחד שהוא הגדול שבעיר שלו, במקום שלו, או שהוא אפילו גדול הדור – הרב הכי חשוב בדור, הרבי של הדור, "ראש בני ישראל" של הדור. בהשקפה ראשונה זה לא שייך לכל אחד ואחד מאתנו, אבל תיכף נסביר איך כן יכול להיות שייך לכולנו.

נניח שאדם הוא באמת רב גדול וחשוב, אז מה זה בשבילו "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"? רבינו יונה, אחד מחשובי הראשונים, אומר שאותו אחד שהוא האדם הכי גדול כאן – המורה הכי טובה בבית ספר, מדברים כאן לבנות – אומרים לו "השתדל להיות איש". קודם כל, אל תסתפק בכך שאתה הכי גדול כאן – צריך עדיין לשאוף, לעשות השתדלות, להיות איש.

יכולת האדם לשים את עצמו בתקופה קודמת

איך עושים זאת? אומר רבינו יונה שעושים זאת על ידי שאני בדמיון שלי – הדמיון הטוב שלי – שם את עצמי באיזה מקום עליון של דורות קודמים. לא מקום גשמי, אלא חזרה בזמן, למשל לתקופת התנאים. ביחס לתנאים אני כלום, גארנישט. הוא ממשיך שאם בזמן התנאים אתה עדיין שוה, אתה כמו תנא, תחזור עוד יותר – לתקופת הנביאים, ועד למשה רבינו[3].

הוא לא אומר, אבל זה קצת מזכיר את המשנה הראשונה של פרקי אבות – "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו'". לשם מה צריכים את כל הסדר הזה? כנראה כדי שכל אחד צריך לדעת, כדי שיהיה לו כח לשים את עצמו כמה שיותר קדום בהסטוריה,

לשם מה? כדי שכמה שהוא גדול – שירגיש כמה שהוא קטן, כמה שהוא גארנישט. מתוך זה שהוא מרגיש כמה שהוא גארנישט יש לו עכשיו שאיפה לגדול – אם הוא קטן הוא יכול לגדול. ככה הוא מפרש. זה פירוש שאף פעם לא הייתי חושב עליו. הוא אומר שאם אין כיוצא בך, "שאין אנשים", תנסה אף על פי כן "להיות איש" על ידי שתשים את עצמך קדום בזמן. יכול להיות שבאמת הרבנים של הדור הזה הם סתם, לא ברמה הכי גבוהה, אבל לפני דור או כמה דורות זה היה משהו אחר.

חכמה – בטול ו"עמק ראשית"

ליכולת של האדם לשים את עצמו בדור הקודם קוראים בקבלה וחסידות "עמק ראשית", ועומק ראשית שייך לספירת החכמה. וכן, היכולת של אדם – כמה שהוא טוב, שהוא גדול בתורה – להרגיש שהוא קטן, שהוא לא יודע כלום, היא תכונת החכמה. מה שאמרנו קודם, שפנימיות החכמה היא בטול. כלומר, שכמה שאתה גדול – אתה צריך לבטל את עצמך ולהרגיש את עצמך קטן. אם לא מספיק לך להסתכל על הסובבים אותך – שים את עצמך בתקופת התנאים או הנביאים, עד משה רבינו, ושמה תתבטל. לפי זה הוא גם אומר שהאיש הוא אחד שהוא בטל והוא רוצה לגדול מתוך הבטול שלו, אבל הוא צריך להיות ליד מישהו שהוא אין סוף יותר גדול ממנו.

הצורך ברבי לשם בטול

למה עוד זה דומה? אחד שאין לו רבי, אין לו רב, הוא אוטומטית מרגיש את עצמו גדול בסדר, הכל בסדר, הוא הכי גדול, אין מעליו סמכות, אין מעליו רב. הפירוש הזה בעצם אומר גם שעל כל אחד ואחד לחפש רבי. הדבר הראשון שהרבי עושה אצלו הוא לבטל אותו. הקשר לרבי הוא קשר של אהבה רבה. כתוב בחסידות שהקשר לרבי הוא אהבה יותר בוערת אפילו מחתן וכלה. אף על פי כן, הרבי עושה ממך אין.

קודם, בפירוש של הכתר, היית לבד עם ה'. בפירוש של החכמה אתה צריך לחפש אותו אחד – כאן או בדורות קודמים – שאתה לעומתו בטל במציאות. כל הפירושים כאן הם מיוחדים ביותר, זה פירוש מיוחד מאד שנמקם אותו בחכמה.

בינה: "השתדל להיות איש" מורה הוראה

להורות במקום שאין מורה הוראה

הפירוש של הבינה קרוב מאד לפשט איך שאנחנו מבינים אותו: כמו שאמרנו קודם, הפשט הכי פשוט הוא שיש מצב ריק ממנהיג אמתי, לכן כל אחד צריך לחשוב שאף על פי שככה לא הייתי ראוי לזה ולא הייתי חושב על זה, אבל "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – צריך לקחת אחריות על הכלל.

זה יכול להיות בשני מישורים. יש מישור של בעל הוראה בתורה, כמו רב פוסק הלכות. זו הלכה פשוטה בתורה, שאם יש במקום מישהו שיכול לפסוק הלכות אני יכול להצטנע ולא להכנס לזה – "שנא את הרבנות" כתוב, גם בפרקי אבות. לא רוצה להיות רב, לא בא לי להיות רב, אני רוצה לשבת וללמוד תורה בצניעות ובשמחה, להיות יהודי טוב, לא להיות רב. זה הפירוש הפשוט, למשל של הברטנורא[4], על המשנה – שאם אין מישהו במקום הזה להורות הוראות של תורה ואתה יודע, אז אתה חייב להורות.

החיוב על כל אחד להורות במקום בו זהו תפקידו

שוב, זה כמובן שייך לכל אחד ואחד בהיותו הורה או מורה. אם את הורה יש לך ודאי חיוב להורות הלכות, התנהגות נאותה, לילדים שלך. וגם אם את מורה – המורה חייבת להורות, מורה לשון הוראה.

על זה כתוב שבזמן המכנסים פזר ובזמן המפזרים כנס – זה הביטוי בחז"ל. כלומר, אם באמת יש מישהו אחר שמפזר – מותר לך לכנס, להתכנס בתוך עצמך, לא לחפש כבוד ולא הוראה. אבל בזמן שכולם מתכנסים, שאף אחד לא רוצה לקחת אחריות, אתה חייב. זה פשט.

אם הפשט הזה של "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" הוא בנוגע להוראה נשים אותו בבינה, כי סתם להורות הוראות של תורה, מה מותר ומה אסור, צריך להיות אדם נבון – זה בא ממח הבינה בקבלה.

שוב: מה שמנו בחכמה? שכל אחד צריך בעצמו שיהיה לו רבי שהוא בטל כלפיו. אחר כך בבינה אנחנו אומרים שלכל אחד יש ודאי את המקום בו הוא צריך להורות, שאסור לו להצטנע והוא חייב להורות, חייב להיות מורה, חייב להיות הורה.

"לכשיפוצו מעינותיך חוצה" – מציאות הדור היא "מקום שאין אנשים"

יש בחז"ל סוגיא, שפסוק אחד שאומר "יפוצו מעינותיך חוצה" ופסוק שני שאומר "יהיו לך לבדך". לכאורה סותר – "יפוצו מעינותיך חוצה" אומר שהאדם ילמד תורה בשופי, וכמו שמן הסתם כולנו שמענו איך שהבעל שם טוב עלה להיכל משיח ושאל אותו "אימתי קאתי מר" והוא ענה לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה", תלוי בך, אתה צריך להפיץ את התורה, מה שלמדתי אותך ומה שהשגת, וכאשר תפיץ יבוא משיח. אבל יש פסוק שני, "יהיו לך לבדך", רק אצלך, תצטנע, שכל התורה תשאר אצלך. אז חז"ל אומרים שאם יש מישהו אחר ראוי להורות ולהפיץ מותר לך להצטנע, אבל אם אין מישהו אתה חייב להפיץ.

בדור שלנו ידוע שכולם חייבים להפיץ, כי כמה שיש אנשים זה לא מספיק, והראיה שיש כל כך הרבה יהודים שעוד לא קבלו את ה"אור כי טוב" של התורה. אז כל אחד ואחד חייב להיות מפיץ תורה. לשם כך לומדים. יש ווארט של הרבי, שבדור שלנו יהודי לומד אלף וצריך מיד ללמד מישהו אחר את האלף שהוא למד, עוד לפני שהוא לומד את האות בית. פעם לא היה כך למדו את כל האלף-בית עד תיו ואז החלו ללמד. היום העולם בוער, פיקוח נפש ברוחניות למדת אלף ויש מישהו בתל אביב שלא יודע אותה, אז לפני שאתה ממשיך ללמוד בית אתה חייב להפיץ את האלף.

הפשט הרוחני – בינה

זה פירוש קרוב מאד לפשט – הוא בעצם הפשט, אבל הפשט יחסית ברוחניות. זה נקרא אמא עילאה. כשנגיע לפשט של לקחת הנהגה על המדינה, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", זה כבר מלכות – אמא תתאה. בשם הוי', י-ה-ו-ה, יש ה עילאה ו-ה תתאה, אמא ובת, או אמא עילאה ואמא תתאה, ו-ה ב-ה, "הא בהא", תליא. קודם צריכה להיות נכונות בנפש לקחת אחריות על הוראה, הפצת יהדות, הפצת תורה בעולם – זה ודאי מדבר לכל אחד ואחד. זו הבינה בפרצוף שאנו בונים (לסידור כל הפירושים לפי הספירות קוראים פרצוף).

דעת: "במקום שאין אנשים" עליך לעזור לעצמך

"במקום שאין אנשים" ללמד אותך התנהגות "השתדל להיות איש" שמחנך את עצמו

אחר כך יש את ספירת הדעת: ההבדל בין חכמה ובינה לדעת הוא שחכמה ובינה הן בצד הפנים ואילו מח הדעת הוא בצד האחור. איך זה מתבטא בפירושים כאן? יש פירוש, שכמה מהגדולים הראשונים מביאים אותו[5], ש"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" הכוונה שבמקום שאין אנשים ללמד אותך תורה, אין אנשים ללמד אותך איך להתנהג, לתת לך מוסר – השתדל בעצמך להיות איש.

קודם דברנו בחכמה שכל אחד צריך לחפש רבי, ואמרנו שזה במיוחד נוגע לאחד שיש לו משהו – הוא גדול, יש לו מדרגה – רק שהוא צריך לבטל את עצמו. כן יש מצב שכמה שיש ב"ה מורים טובים, אבל יש ודאי איזה מצב שהאדם לא מצא מישהו להורות לו, ללמד אותו בדיוק מה שהוא צריך בחיים – כמה שמלמדים, יש ודאי כל מיני חללים בחינוך שלי, שאם אני לא אמלא את החלל אף אחד לא ימלא את החלל. זה דומה לעוד משפט שהלל אמר בפרק הראשון של פרקי אבות – "אם אין אני לי מי לי".

כאן הפירוש ש"במקום שאין אנשים" הוא שלא מצאתי מישהו שמלמד אותי איך להתנהג, איך לישר את דרכי ולהיות בסדר – לא מצאתי מי שיאמר לי ברור מה שאני צריך. כל אחד צריך משפיע, מה שבחוץ קוראים פסיכולוג טוב, ולא כל אחד זוכה למצוא את המשפיע הטוב. בשביל זה באמת יש מוסד חינוך, ב"ה, שיהיו משפיעים. אבל שוב, מה אם יש איזה חלל, שאין מישהו לעזור לי? כאן משתמשים המפרשים במלה שכל אחד צריך "עוזר". בתורה עוזר היינו "עזר כנגדו" בחתונה, אבל כאן הראשונים אומרים שכל אדם צריך עוזר מלמעלה, משפיע. מה קורה אם אין לאדם עוזר? "מאין יבוא עזרי?". אומרים ש"במקום שאין אנשים", שאין מישהו לעזור לך בדרך שלך, בעבודת ה' שלך – "השתדל להיות איש", אתה חייב ללמד את עצמך, לקחת את עצמך בידים שלך ולחנך את עצמך.

זו גם הלכה פשוטה, ברמב"ם ובשו"ע, שאם אדם לא זכה לרבי שילמד אותו תורה כשהיה קטן – גדל בלי חינוך יהודי – וכעת הוא גדול, אז צריך לתפוס את עצמו, ללמוד בעצמו, לקחת את עצמו בידים. בלשון הראשונים – הוא צריך ליישר את עצמו. קשור למשנה הראשונה של פרק שני, "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם". אם אתה עדיין עקום בחיים שלך, אין מי שיישר אותך, אתה חייב ליישר את עצמך.

דעת – יכולת האדם לעזור לעצמו

הפירוש הזה הוא עיקר הדעת של האדם, האחור, שהוא הכח של האדם להתמודד בעצמו עם הבעיות שלו. נאמר משהו מאד פשוט – לכל אדם יש בעיות, בעיות נפש, בעיות חברתיות. אפשר, וזה טוב, שיש אנשים לעזור לך עם הבעיות שלך. אבל מה אם אין מישהו לעזור לך? זה מקרה אבוד? לא. ה' נותן לך כח לעזור לעצמך בכל מצב. מה זה הכח של האדם לעזור לעצמו, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"? זה הדעת שלו. תכונה יהודית מיוחדת שאנחנו בעלי דעת – מה שיש לנו אין כיוצא בו אצל הלא-יהודים. זו הסגולה המיוחדת שת העם היהודי. דעת זה היכולת לעזור לעצמך – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". שוב, זה פירוש מאד חשוב.

חסד: לקחת אחריות על השפעה לזולת הנזקק

אחר כך חסד, אנחנו הולכים לפי סדר הספירות: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – אחד הפירושים של "איש" – שנחזור אליו גם בספירת היסוד – הוא ש"איש" היינו כמו "איש נעמי", בעל, משפיע. יש פסוק בתורה "תומיך ואוריך לאיש חסידך". יש איש שהוא חסיד, וחסיד היינו מי שמשפיע לזולת.

"במקום שאין אנשים" לפי הפירוש הזה, היינו מקום שאין משפיעים – יש משפחה נזקקת ויש פה שכנים שיותר עשירים ממך ויכולים לעזור להם, אבל מה לעשות? הם לא עוזרים להם. אז יש פירוש "במקום שאין אנשים" – פשוט לתת חסד, גם בגשמיות (הבעל שם טוב אומר שצריך לעזור למישהו בגשמיות לפני שעושים לו טובה ברוחניות) – אז אתה חייב להשתדל להיות איש, מעל ומעבר, לתת יותר צדקה מהרגיל, מהיכולות שלך.

כתוב ש"המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" – בדרך כלל יש שיעור כמה צריך לתת צדקה. אבל "במקום שאין אנשים" הכלל הזה לא תקף. "במקום שאין אנשים" לתת ולהשפיע חסד "השתדל להיות איש", להיות 'גביר' הנותן לכל מי שנצרך ביד רחבה. שוב, מה זה כאן "איש"? מי שמשפיע טוב לזולת. פירוש חשוב ביותר.

גבורה: חשיבות החינוך לאתכפיא ומאבק

בחברה מתירנית "השתדל להיות איש" הכופה את יצרו

אחר כך, בגבורה, גם פירוש של כמה ראשונים[6]: כתוב "כאיש גבורתו" – כמו שאיש הוא משפיע, אפילו בעל, "איש נעמי", מי שנשוי, מי שמשפיע, כך "איש" פירושו גם גבור. כאן יש פירוש של ראשונים שאם אתה נמצא בצבור, בחברה שלא עושה אתכפיא, לכבוש את היצר (אתכפיא היא לא לשון הראשונים אלא לשון התניא) – כמו שכתוב הלאה בפרקי אבות "איזהו גבור? הכובש את יצרו" – "השתדל להיות איש".

כלומר, יש חברה של מתירנות, כולם נהנים מהחיים, ואין חינוך לכפיה נפשית. זה תיקון בנפש, שאדם צריך לעצור בעד התאוות שלו. כדי לעשות דיאטה מתי שצריך – צריך כח בנפש. שוב, יש פירוש של הראשונים שאם אתה נמצא בין אנשים, חברת אנשים שלא רגילים לעשות אתכפיא, להשתלט מכח הגבורה של הנפש על התאוות ולחנך לכך – כל העקרונות האלה הם עקרונות של חינוך – אז "במקום שאין אנשים" שעושים אתכפיא אתה "השתדל להיות איש". השתדל לעשות זאת לפחות לעצמך, וגם אם יש לך את החניכים שלך תחנך אותם גם כן להיות גבורים – "איזהו גבור? הכובש את יצרו".

לא לברוח ממאבקים

הרמב"ם על המשנה מסביר שהמלה להשתדל היא התרגום של "ויאבק איש עמו". על יעקב אבינו, שנאבק עם השר של עשו, כתוב "ויאבק" – מאבק. איך התרגום של מאבק? "אשתדל". הוא אומר שזה פשט המלה להשתדל – להאבק. אם להשתדל להיות איש פירושו להאבק, מה הכוונה? שיש איזה יצר, איזה שר של עשו, שאתה נלחם בו, נאבק איתו, ואתה צריך לנצח אותו. זה נקרא "במקום שאין אנשים" שמחונכים ומחנכים למאבקים אז אתה "השתדל להיות איש".

אם רוצים להפשיט זאת עוד קצת, אפשר בכלל לומר שיש אנשים שבורחים ממאבקים. ברגע שכתוב "השתדל להיות איש" הכוונה אל תברח מהמאבקים. החיים, העולם הזה, מלאים מאבקים – וצריך להכנס לתוך מאבקים ולהאבק.

תפארת: לא להיות נעבעך

הפירוש הכי פשוט של המלה תפארת הוא התפארות, שאדם מתפאר. לכאורה זו מדה לא טובה. בתחלת ספר התניא, כשהוא מגדיר את המדות הלא טובות, הוא מקביל אותן ליסודות אש-רוח-מים-עפר של קליפת נגה, של הנפש הבהמית, ושם הוא כולל את מדת ההתפארות ביסוד הרוח (של הנפש הבהמית).

אבל כתוב ש"את זה לעֻמת זה עשה האלהים" (לכל מדה טובה יש מדה רעה הדומה לה, וכן להיפך), ואחד הראשונים מפרש ש"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" היינו מקום שלא מכבדים "אנשים". אנשים היינו צדיקים, כמו שלמדנו בתחלת פרשת שלח (על הפסוק "כולם אנשים", כפירוש רש"י), ו"מקום שאין אנשים" אינו רק מקום שאין בו צדיקים, אלא חברה שרומסת את האנשים הטובים – שצדיקים הם למרמס (זה לשונו[7]). אם אתה נמצא במקום כזה, אתה צריך לא לתת את עצמך להיות נרמס, אלא לקום ולהתפאר בצדקות שלך, ולהעמיד את עצמך כך שדווקא תכבד את הצדקות שלך בעיני הבריות.

שוב, זה פירוש שבשביל חסיד לעכל אותו קצת קשה, אבל זה אחד הפירושים ל"השתדל להיות איש". לפעמים האדם צריך להתכבד בתורה שלו, להתפאר בעצמו, ולא לתת לחברה לרמוס אותו. שוב, אפשר להבין את זה קצת במצב שלנו. יהודים כשרים בדור שלנו צריכים מאד להתפאר, לא להיות נעבעכים – להתפאר באידישקייט שלנו. זה אחד הפירושים ל"במקום שאין אנשים השתדל להיות איש".

נצח: החובה להתקומם על דברים שליליים

פרשת קרח – איסור ההתנצחות

אנחנו כבר בפרשת קרח. קרח חלק על משה רבינו. מחלוקת היא משהו מאד לא טוב. בהמשך פרשת קרח כתוב "ולא יהיה כקרח וכעדתו", פסוק ממנו לומדים איסור לעשות מחלוקת. יש מאמר של כל סוגי הדיבורים האסורים על פי החפץ חיים – מי שהקדיש הרבה מחייו לשמירת הלשון. באחד הספרים שלו הוא מסביר עשרה סוגים של דיבור שאסורים, ויש לנו מאמר על כך. אחד הדברים הוא שאדם חולק על מישהו אחר. כשמקבילים את כל סוגי הדיבורים האסורים לספירות יוצא שמחלוקת על מישהו באה ממדת ההתנצחות בנפש, שאדם מתנצח. אם מישהו אמר משהו שלא לדעתי, לא לרוחי, אני חולק עליך, רוצה לנצח אותך. זה בדיוק קרח – "ולא יהיה כקרח וכעדתו".

במקום שכולם טועים חובה לחלוק על השקר המקובל

למה אמרנו זאת? כי יש עוד פירוש – הפירושים כעת קצת דומים אחד לשני – שאומר שבמקום שהדור משמיע ומחנך לדעות מסולפות אסור לך לשתוק. "במקום שאין אנשים", כי כולם טועים, משמיעים דברים לא נכונים, חייבים לקום ולחלוק. בדיוק ההיפך מהאיסור "ולא יהיה כקרח וכדעתו". יש חובה ליהודי לחלוק על שקר, על דבר שהוא נגד התורה[8].

היום המצב גרוע ביותר, עד כדי כך שיש סטיות נוראות שהחברה מצדיקה, ואוי ואבוי למי שיקום ויחלוק על הקביעה של החברה. על זה כתוב "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – שצריך לקום, לא להתבייש, לומר אני חולק. זו חובת מחאה. אם אומרים שצריך למסור שטחי ארץ ישראל לידי האויבים צריך לקום ולומר – לא! אני חולק! לא לשתוק.

הפירוש הזה, שיש מצבים שחייבים לחלוק על דעת הקהל, על מה שמשמיעים – שייך לספירת הנצח. זו הנצחנות של הקדושה. בכל מדה יש "את זה לעֻמת זה עשה האלהים" כנ"ל.

הוד: אל יבוש מפני המלעיגים

בהוד יש משהו דומה: יש פירוש[9] שאומר שאם אתה חלילה במקום – כמו שגם הרמב"ם מתאר – בחברה שלא שומרת תורה ומצוות. לאו דווקא שרומסים אותך בגלל המוסכמות של החברה, רק שכולם לא עושים כמוך – אתה אחרת, אתה 'עוף מוזר' ביחס לכל הסובבים אותך.

מה ההלכה הראשונה בשו"ע? "אל יבוש מפני המלעיגים". אם תתנהג כשורה לא ירמסו, אבל ילעיגו עליך – אסור להתבייש. כך לפי אחד הפירושים "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" העיקר הוא לא להתבייש להיות יהודי כשר. לא להתבייש נקרא שאתה מסכים ומודה בדרך שלך – אני מודה על האמת, ולא משנה לי מה כולם אומרים.

יסוד: השתדל להיות איש – בעל קנאי ומפרה – לכנסת ישראל

קנאה והפריה אצל "בעלה דמטרוניתא"

אמרנו שיסוד דומה לחסד, אבל יותר עצמי מהחסד. זה פירוש של אחד מגדולי האחרונים[10], שאומר ש"איש" הוא כמו "איש נעמי" – איש הוא בעל. כתוב שהצדיק הוא "בעלה דמטרוניתא". כנסת ישראל היא האשה, הכלה, כל עם ישראל. הצדיק צריך להיות הבעל, להתחתן עם כנסת ישראל. אם כתוב ש"ועמך כֻלם צדיקים" סימן שיש נקודה אצל כל אחד של "בעלה דמטרוניתא".

בכתר אמרנו שצריך לחפש את נקודת הצדיק שלך מתוך התבודדות, וביסוד הצדיק שבך הוא ה"בעלה דמטרוניתא", הבעל של כנסת ישראל. תפקיד הבעל לא סתם לתת צדקה אלא להפרות – הבעל מפרה את האשה, לא רק משפיע לה בגשמיות. לכן בפירוש הזה, כך הוא מסביר, צריך לנהוג כל אחד "במקום שאין אנשים" – במקום שאין צדיקים להפרות את כנסת ישראל ממש, וגם אין מי שיקנא לכנסת ישראל (עוד תפקיד מיוחד של הבעל, שמאד שומר על אשתו ומקנא לה מתוך אהבה, שאוהב אותה מאד), צריך להפרות את כנסת ישראל ולקנא לה. אז, כשמקנא לה, "ונקתה ונזרעה זרע" – זו ההפריה, מכח הקנאות שלו לאשתו. שוב, "במקום שאין אנשים" שמרגישים ולוקחים אחריות להתחתן עם עם ישראל "השתדל להיות איש".

חתונה עם העם והארץ

להתחתן עם עם ישראל הוא גם כמו להתחתן עם ארץ ישראל. כתוב "יבעלוך בניך". הפירוש של היסוד הוא פירוש של התנחלות, של בת שהולכת להקים גבעה. גם הבת שמקימה ישוב בארץ ישראל, בונה בית בארץ ישראל, במיוחד במקום של התנחלות – היא בחינת איש, "כאיש גבורתו" – זה "במקום שאין אנשים" ליישב את ארץ ישראל "השתדל להיות איש". התנחלות היא להיות הבעל של הארץ. שוב, לא משנה אם אתה גבר או אשה – צריך גם את זה וגם את זה. כל אחד שהוא מתנחל, עם קצת מסירות נפש, הוא בבחינת "השתדל להיות איש", לקחת על עצמו את האחריות להתחתן עם ארץ ישראל.

מלכות: לקחת אחריות על המציאות

הנהגה ודוברות

מה נשאר? המלכות – מה שפתחנו בו. המלכות היא לא רק שאם אין פה רב בעיר ואני מסוגל לזה אז אני צריך לקחת אחריות ואם יש לא, אלא משהו אחר – הנהגה, הנהגה לצבור בכלל[11]. זה קשור למה שאנחנו מדברים כל הזמן לגבי בנות, שהתרומה של הבנות בענין ההנהגה היא דוברות. מלכות היא גם עולם הדבור. דוברות בפני הצבור. בנות יכולות להעביר מסרים של אמת לגבי הנהגה, להבהיר מה הבעיה היום ומה הפתרון של הבעיה. זו אחריות קדש של כל בת.

התנוססות רוח ה'

שוב, אם אנחנו מדברים על מה שפתחנו בו – שמתפללים לנס, שהבחורים יחזרו הביתה בריאים ושלמים, אבל יש בעיה, למה הגענו עד הלום, עד המצב הזה הלא-טוב? אחד הפירושים (תפארת ישראל על המשניות[12]), כאשר הוא מתאר את המצב של "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" הוא מסביר – לגבי ההנהגה של המלכות – שבמקום שאין אנשים האדם צריך להרגיש התנוססות של רוח ה' שמפעמת בקרבו, כמו כל מנהיגי ישראל האמתיים.

אם ביסוד דברנו על קנאות מסוימת, שהבעל – מתוך אהבה רבה לאשתו – קנאי לאשתו, בשביל לקחת את ההנהגה במלכות צריך התנוססות של רוח ה', שפתאום האדם מרגיש שהוא חייב לעשות משהו, חייב לפעול. זה "השתדל להיות איש".

מכלולי "איש" כנגד כל הספירות

אם כן, עברנו על כל הפירושים של "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". אם מסתכלים בתנ"ך, לכל ספירה יש צמד – מה שנקרא "מכלול" – יחד עם איש: יש "איש חכם", "איש נבון", "איש יודע", "איש חסידך", "איש ירא את הוי'", "איש ישר", "איש חיל" (נצח), "איש תם" (הוד), "איש נעמי" וגם "איש צדיק" וסתם "איש" – זו עיקר הצוואה של דוד המלך לשלמה שבא אחריו, "וחזקת והיית לאיש". צריך להתחזק ולהיות לאיש בשביל להנהיג את העם. שוב, זה שייך לכל אחד ואחד, ומכח זה שנשתדל – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – יבוא משיח צדקנו מיד וכולם יצאו מהשבי. שתהיינה בשורות טובות ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר כן תהיה לנו".

ג. שאלות ותשובות

אפשר גם לשאול קצת שאלות אם רוצים.

לקבל כח להיות איש – קביעה רצונית

שאלה: איך אפשר לקבל כח להיות איש כשאין אנשים?

תשובה: יש גם סדר של הנפש. כל דבר מתחיל מרצון – צריך לרצות. אחר כך מתבוננים. אפילו לפני רצון יש אמונה – שאני מאמין שיש את הכח הזה גלום בתוכי באיזה מקום. צריך להאמין, אחר כך צריך לרצות, אחר כך צריך להתבונן בזה, אחר כך פתאום רואים נץ של אפשרות. גם שייך לפרשת שבוע, של השקד, שהדבר מתחיל לצמוח ולפרוח. יש לנו מאמר בשם "אמונה ובטחון" ושם יש מושג "קביעה רצונית" – איך האדם פועל במציאות בדיוק מתוך התהליך שאמרנו כעת, מאמין שזה יכול להיות, אחר כך הוא רוצה, אחר כך מתבונן, ובסוף מתחיל לראות שזה מתחיל להתממש במציאות.

לזהות את השליחות

שאלה: איך יודעים באיזה תחום ובאיזו דרך אפשר להיות האיש בשביל החברה?

תשובה: זו שאלה טובה, "כל חדא וחדא לפום שיעורא דיליה". זה כמו השאלה איך יודעים מה השליחות שלי? לכל אחד יש שליחות, בה הוא צריך להשתדל במיוחד להיות איש. אם אדם זוכה לרבי טוב הוא עוזר לו. אם לא, כמו שאמרנו בדעת, צריך לעזור לעצמך – צריך למצוא את הנקודה שלך.

התמודדות עם פידבק שלילי

שאלה: כשהרב אומר להיות איש במקום שאין אנשים, לפעמים כשאתה מנסה אתה מקבל כל כך הרבה פידבק שלילי לזה שאתה מנסה להיות איש – להמשיך או שאתה לא בסדר?

תשובה: זה אחד הפירושים. או שזה ההוד, שאתה כל הזמן מקבל פידבקים שליליים, אז ממשיכים – זה פירוש ההוד.

שאלה: איך אתה יודע שזה לא באמת שלילי?

תשובה: טוב שיהיה לך רבי, שיאמר לך מה טוב, ובמדה מסוימת אדם גם צריך לומר במה שלבי אומר לי וללכת על זה. שתהיינה בשורות טובות.



[1]. כך מובא במדרש שמואל:

ושמעתי מחכם זקן שאמר "ובמקום שאין אנשים", כלומר שאין שם שום איש, רק אתה בחדרי חדרים ואין רואך ויודעך, ולכן לא תאמר אחטא כי מי רואני ומי יודעני, רק אפי' במקום שאין אנשים ואין איש אתך בבית שם צריך שתשתדל להיות איש צדיק ישר ונאמן.

[2]. פירוש ירים משה להרה"ח משה וובר.

[3]. וז"ל:

ועוד נוכל לפרש, במקום שאין אנשים גדולים ממך בחכמה השתדל להיות איש ואל תמנע מלהחכים אע"פ שלא תמצא חכם בעירך יותר ממך, אף אם אין בדור ההוא כמוך, תראה עצמך כאלו בדור חכמי התלמוד אתה ועמהם במקום אחד. גם כי תשיג למעלתם, תחשוב כאלו אתה עומד עם הנביאים, עם משה רבינו ע"ה, ומתי תשיג לחכמתם, ובזה לא תתרשל לעולם מללמוד, ובכל יום ויום תתקן במדותיך כי תוסיף על חכמתך ותהיה כמעין המתגבר.

[4]. וראה גם במגן אבות לרשב"ץ ובכ"ד.

[5]. ראה למשל ברבינו יונה:

מפרשים הראשונים ז"ל אמרו, במקום שאין אנשים לעוררך במצות וליסרך, השתדל להיות איש ויסר את עצמך שלא לעשות כי אם הישר בעיני יי'.

[6]. למשל, הובא במדרש שמואל בשם הריא"ב:

על דרך השכל פירוש במקום שאין אנשים שכובשים את יצרם אל תלמד מהם אלא השתדל להיות איש שאין איש אלא הכובש את יצרו שנאמר אשרי איש ירא את ה' וכו'.

[7]. מדרש שמואל:

וה"ר מנחם לבית מאיר כתב ובמקום שאין אנשים י"מ שיתחזק להתגבר שלא יהיה מרמס לרגלי עם הארץ אלא איש גדול ונכבד גבר בגוברין.

[8]. וראה בפירוש היעב"ץ:

כי צריך האדם לאחוז בחרב ההשתדלות לייסר ולהזהיר לכל העם אשר יבא בהם להצילם מני שחת ולפרסם את השם ברבים ההם. ויתכן לומר על זה הדרך כי מי שאינו נכנס במחלוקת על המתיצבים על דרך לא טוב אינו חושש לעלבון תורת קונו ואינו נכנס בגדר אנשים, ולזה במקום ההוא ישתדל להיות איש, הוא אומרו (מלכים א' ב) וחזקת והיית לאיש, לייסר ולהוכיח, מה שלא היה יכול עם בני צרויה הקשים ממנו, וכן שמעי בן גרא, וכן כתוב (יחזקאל ג) ונאלמת ולא תהיה להם לאיש מוכיח, הא למדת שהמוכיח נקרא איש, וזהו (דברים ח) כאשר ייסר איש את בנו, חזק הלב לא כאשה רכת הלב להוכיח, ע"כ אמר השתדל להיות איש.

[9]. ראה במדרש שמואל:

אי נמי אמר ובמקום שאין אנשים וכו' מקושר עם מ"ש בענין הלימוד ולא הביישן למד אמר עתה בענין המעשה שגם הבושה תזיק לו שאם תהיה דירתו במקום שאין אנשים צדיקים אפשר שילעיגו עליו בעשותו ובקיימו תורת ה' ואפשר שמפני הבושה שיתבייש מאותם האנשים יתרשל גם הוא מלהיות איש צדיק וחסיד לכן הזהיר ואמר ובמקום שאין אנשים וכו' ולא תתבייש כי אין בושה כבושת העולם הבא ואוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלמה.

[10]. פירוש זכות אבות לר"א גאלאנטי.

[11]. ראה למשל בדברי ר"מ אלשאקאר שהובאו במדרש שמואל:

ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש כלומר לא תהיה כ"כ חסיד שאם כל הקהל צריכים אליך להיותך עליהם רב או מנהיג שתאמר איני ראוי לזאת המדרגה כי זהו במקום שיש גדול ממנו בחכמה אמנם במקום שאין אנשים השתדל להיות איש ומנהיג עליהם.

[12]. וז"ל:

כשיראה הדור פרוץ מרובה על העומד בפרץ, ומרגיש בנפשו כי רוח ה' נוססה בו ויחל לפעמו, יתחזק בה' ויבטח בעזרתו לעמוד בראש ולהתאמץ בדבר ה', לכוף התועים ללכת בדרך ישרה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com